{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "105", "title": "ספר פרדס רמונים — פרק חמישי:", "hebrewTitle": "פרק חמישי:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/105/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/105/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק חמישי: \nבאות ה' האות בעצמה פי' בשער האותיות. אמנם יש חילוק בין בואה בראש התיבה ובין בואה \nבסוף התיבה. כמו שמעה סלחה הקשיבה שהיא רמז למדה אחרונה וכן בארו בזהר פרשת חיי \n(אולי כוונתו לדף קל\"ב.) וה' בראש התיבה רמז לבינה ובסוף התיבה למלכות. ועכ\"ז לא \nיצדק הכלל הזה לעולם. וז\"ל בזהר בפ' תרומה (דף קס\"ח) המוציא מ\"ט המוציא ולא מוציא, \nדהא כתיב בורא השמים ולא הבורא שמים, עושה ארץ ולא העושה ארץ, מ\"ט הכא המוציא. אלא \nכל מילין דאינון מרזא דעלמא עילאה סתירא אסתתרא ה' מתמן לאחזאה דהא מעלמא גניזא \nוסתירא איהו וכל מילין דאינון מעלמא תתאה דאתגליא יתיר כתיב בה' דכתיב המוציא במספר \nצבאם הקורא למי הים כלהו מרזא דעלמא תתאה איהו. ואי איכתב בשמא איהו בה' כגון האל \nהגדול. והכא דאיהו באורח סתים מרזא דעלמא תתאה איהו עכ\"ל. ולכאורה נראה כי המאמר \nהזה מנגד אל מה שפי' בשם הרשב\"י ע\"ה לעיל. וכאשר נדקדק בו נמצאהו חולק קצתו על \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "קצתו. כי ראשונה אמר כי ה' הידיעה מורה על עלמא מתגלייא שהוא המלכות, ובסיפ' קאמר \nוהכא דאיהו בארח סתים מרזא דעלמא תתאה. כנרא' שמפני היותו עולם תחתון צריך היותו \nבאורח סתום. ובזולת היותו חולק דידיה אדידיה הדבר בעצמו הפך הדעת. כי בשלמא למה \nשאמר ברישא כי מפני היותו עולם מתגלה בא בגלוי ומפני היות הבינה עולם נסתר בא בהעלם \nבהסתר ניחא. אלא למאי דקאמר ואי אכתב בשמא, קשה וכי מפני שהיא הבינה יבא בה' \nהידיעה. לכך נאמר כי מיני הגלוי הם שנים ומיני העלם ג\"כ שנים. שני מיני גלוים הם. \nא' ה' גלוי הפעולה, ר\"ל היות הפעולה מורה על הידוע על גלוי פעולה כמו הקורא האומר \nכי ה' הידיעה שבפעולה מורה על הקדמת ידיעת פעולה וזו מורה גלוי. ויש גלוי שני והוא \nגלוי השם בעצמו בה' הידיעה כמו האל הגדול כי הה' מורה על גלוי האל כנודע והגדול \nכנודע. ולכן בגלוי א' שהוא גלוי הפעולה יש שם העלם שאינו מזכיר שם הפועל כלל כמו \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "הקורא האומר העושה, כי אין שם גלוי מי אמר מי עשה מי קרא. והענין הזה בא לכנוי \nהמלכות מפני שהוא עולם נגלה בא פעולתו בגלוי המורה על גלוי. ומפני כי אין ראוי \nלנקבה לעלות בשם כי כל כבודה בת מלך פנימה לכן היא נעלמת בבחינת שמה. ואף אם הפעולה \nבגלוי. מפני שיתייחס אליה גלוי והעלם. גלוי לפי שהיא נגלת, העלם לפי שאין ראוי \nלהעלותה בשם כדפי'. והטעם הנכון והאמתי לענין היא כמו שנבאר עוד בע\"ה. אמנם בינה \nעולם עליון כשמזכירים פעולתה מזכירה בשם העלם בלא ה' הידיעה להראות כי היא עולם \nנעלם ולכן אמר בורא עושה. כי הבינה ברא השמים שהם התפארת, וכן עשה הארץ שהיא \nהמלכות. ולכן להיותה עולם נעלם באו פעולותיה בהעלם בלא ה' הידיעה וכן פי' בזהר [כז] \nפ' וירא אליו בפסוק (ישעיה לח ה) הנני יוסיף על ימיך כי אמר יוסיף ולא אמר הנני \nאוסיף כראוי מפני שתוספת שנים מהבינה והבינה נעלמת ולכן אמר יוסיף. הנה שפעולותיה \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ראוים להיות בהעלם כדרך שהיא נעלמת. וכן פי' בזהר פרשת פקודי (דף רל\"ה ע\"ב) וז\"ל \nדכתיב הוקם ולא פירש על ידא דמאן אלא דלא אתקם אלא מרזא דעלמא עילאה דאיהו סתים \nוגניז ע\"כ. אמנם בשם עצמו אדרבא זו היא מעלתה שתתעלה בשם שלא כדרך המלכות. ולכן \nכשהשם בה\"א הידיעה מורה על הבינה שכן הה' רמוזה אליה ולא במלכות שאין ראוי שתתעלה \nבשם וכל שכן בה\"א הידיעה בשם שמורה על גדולתה ומעלתה. ועם הקדמה זו יתיישבו דברי \nהמאמר כי הוא הקשה למה אמר המוציא כנראה דבלא ה\"א לא סגיא. ואינו שהרי מצינו ענין \nפעולה שהוא הווה בלא ה' כמו עושה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ושם ודאי העיקר הוא על \nהעשייה ההוה שהוא קיום העולם בכל שעה ובכל רגע. וכן בורא השמים העיקר הוא על ענין \nחוקם תמיד אם כן למה אמר המוציא בה' מיותרת ללא צורך. והשיב אלא כל מילין וכו', \nודקדק באומרו כל מלין שפי' ענייני פעולות. ולא אמר כל שמהן וכנויין או תיבין. לפי \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "שהכונה על הפעולות הבאות בה\"א הידיעה או בלא ה' כמו מוציא עושה או העושה ודומיהם. \nאבל בשמות כמו ההרה, היום, ודומיהם הוא סוג בפני עצמו כמו שיתבאר. ואמר בעלמא \nדאתגליא יתיר, לפי שאף על פי שהוא עולם הנגלה נעלם הוא גם כן על האמת כמו שנבאר \nבערך מ\"ה בעזרת השם. ואי אכתוב בשמא וכו', פי' ואם ה' הידיעה נכתב בשם הכנוי עצמו \nולא בפעולה אז תהיה הגזרה להפך שיורה על הבינה כדפירשנו. אמנם הכא דאיהו בארח סתים \nשאמר המוציא ולא אמר מי הוא המוציא וכן הקורא וכו' הכל במלכות כמו ויקרא אל משה ולא \nאמר מי והוא המלכות כמבואר בזהר במקומות רבים. ונבארהו בערך וה' הוא ובית דינו בפרק \nו'. ובזה נתבארו דברי המאמר. והטעם אל הענין הזה שאין המלכות עולה בשם, הוא כי אין \nראוי לאשה לעלות בשם בפני בעלה ולכן אינה נודעת כל כך. ואם כן לא יצדק בה ה' הידיעה \nשאינה נודעת וכן כתוב באשת חיל נודע בשערים בעלה, אבל היא אינה עולה בשם. אבל \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "פעולותיה לטובתה ולזכות ענייניה ראוי שיעלו בידיעה בשם נודע שמפורסם מעשיה בכל \nקצווי ארץ. או אפשר מפני כי הבינה אינה צריכה לכסוי ולהעלם מהקליפות שהיא נקראת נשר \nשהיא כנשר שאינה מפחדת מכל עופות שבעולם ולכן שמותיה בה' הידיעה להראות שאינה מפחדת \nמהקליפות. אמנם המלכות נקראת יונ\"ה וצריכה כסוי כדכתיב (תהלים סח יד) כנפי יונה \nנחפה בכסף. ולכן אינה ראויה להיות שמותיה בה' הידיעה לכסותה ולהעלימה שלא ישלטו \nהקליפות. שהיא היונה המפחדת מן העופות הרודפות. והקדמה זו נתבאר בארוכה בתיקונים \n(תז\"ח דקכ\"א) ולאהבת הקיצור לא העתקנו לשונו הנה. והכלל כי ה' בסוף תיבה לעולם \nבמלכות, וה' שבראש התיבה כאשר היא רמז אל הפעולה הידועה כמו המוציא אז היא במלכות. \nובהיותה הפעולה סתמיות כמו עושה בורא הם בבינה. וכל ה' הידיעה שהיא בראש השם שם ממש \nשאינו פעולה אז היא בבינה ולא במלכות: \nובענין ה' רבתי וה' זעירא פי' בזהר פ' לך (דף צ\"ג) ז\"ל כי ה' רבתי בבינה וה' זעירא \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "במלכות. ועוד פי' בו שם פירוש אחר כי ה' רבתי הוא רמז למלכות בהיותה יונקת מן היסוד \nולכן היא רבתי להורות שלימתה במילואה מתמלאת מן השמש וכאשר היא ה' זעירא רומזת \nבהיותה במיעוט וחסרון הלבנה ויונקת מן הדין, אבל לא כ\"כ כמו כאשר נקראת בשם ד' שהיא \nדלה מכל וכל. ואמרו שם כי פי' אחרון עקר: \nהבל שבעה הבלים הם והם הנזכר בפסוק הבל הבלים וכו' (קהלת א) והם, הבל א' הבלים שנים \nהרי ג', הבל הבלים ג' אחרים הרי ו', הכל הבל הרי שבעה. והם שבעה ספי'. ופי' מלשון \nהבל פה שפי' נשמה כד\"א וברוח פיו כל צבאם. וכן יש הבל עולה והבל יורד והם בינה \nומלכות. בינה עולה להתדבק בחכמה. ומלכות יורדת להתדבק בתפארת בסוד יהה\"ו כדפירשנו \nבשער פרטי השמות בפרק ט\"ו. ובענין הבל יש צרוף לה\"ב מלשון חוצב להבות אש (תהלים כט) \nונקרא כן מצד הבינה על ידי הגבורה: \nהגדה עקרו בחכמה וכל לשון ויגד ותגד וכדומה הוא בחכמה וכן נדרש בשיר השירים [בז\"ח \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "דף פ\"ד.) בפ' הגידה לי (א ז) (ובזהר ויחי דף רל\"ד ע\"ב) ובמקומות רבים מהזהר. \nובתקונים (תקוני ז\"ח דף קט\"ז.) פיר' כי חכמה תתאה מצד חכמה עלאה נקראת הגדה וכן כל \nלשון נקבה שבהגדה וכן מדרש הגדה. ובמ\"א (תקון כא דמ\"ד) פי' כי המלכות נקר' הגדה כד \nשרייא בה יהו\"ה שהוא בעלה. ואפשר הטעם מפני שאי אפשר הייחוד אלא כשהיא מקבלת מחכמה \nכדפי' בשער מהות והנהגה: \nהדום אלה הם דברי רבי משה בכנוי זה. הדום יש מן המקובלים שקראו להוד הדום רגלי \nויותר נראה לקרות שם זה למדת מלכות עכ\"ל. ודבריו האחרונים נראה ודאי שכן כתיב \n(ישעיה סו א) והארץ הדום רגלי ופי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים במלכות. ופי' שם כי היא \nנקראת הדום רגלי כאשר היא כלולה מעשר ואז היא הדום ומושב לכלם. ויתיישב פי' רגלי \nכענין ברגלי אעבורה (במדבר כ יט) [העם אשר ברגלי (מ\"א כ) שפי' לשון כנופיא: \nהדס בכל דברי הרשב\"י ע\"ה בתקונים ובזהר. מוכח כי ג' הדסים הם ג' אבות ומלכות מצדם \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "נקראת הדסה כי פי' הד\"ס ה'. ואפשר שמצד זה אסתר ירקרקת היתה. וההדס ירוק ומר מצד \nהדין מצד התעטרות הבינה קו הירוק כמבואר בשער הגוונים: \nהדר לפי הנראה כי הדר הוא בהוד. אבל בתיקונים (בתקוני ז\"ח דף קי\"ב ע\"ב) פי' כי הדר \nבתפארת. וז\"ל קול ה' בהדר הידור לישראל סבא הה\"ד והדרת פני זקן עכ\"ל הנה בפי' כי \nהדר בת\"ת. ובס' אור יקר פירשנוהו בנצח והארכנו בראיות על פי הפסוקים וכן בארו בזהר \n(בסבא דמשפטים דף צ\"ח.) בפסוק הוד והדר לבשת (תהלים קד) כי הדר הוא בנצח [כח]. \nואפשר דהיינו מאי דקאמר והידור לישראל סבא כי הנצח הוא כסא ומכון לת\"ת (ע' זהר תצוה \nדקפ\"ו דגם היסוד נק' הדר לפעמים): \nהוא כנוי לכתר. והכונה שהספי' הזאת נסתרת ונעלמת מעין כל ולפי' מכנים אותה בלשון \nנסתר ונעלם. אמנם בזהר בפרשת וירא אליו בפסוק והוא יושב פתח האהל פי' הוא בבינה. \nוכן בפ' ויצא (דף קנ\"ד ע\"ב) וז\"ל ועלמא עילאה דאיהו יובלא קרינן הוא דכל מלוי \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "באתכסייא אינון. וכן לעיל בשער המציאיות פ\"ג במאמר שהעתקנו בפסוק והיה ביום ההוא. \nואפשר הטעם כי הוא לפעמים מתעלמת בסוד הסתלקותה אל מציאות י' שבחכמה. ובהיות ההו\"א \nבה\"א הידיעה, הוא במלכות רומז לשני מציאיותיה. האחד מציאות י' הוא ונעלם. ושני \nמציאות ה\"א והיא מציאות מתגלה ובא בה' הידיעה בשם, הפך מה שפי' ריש פרקין. מפני כי \nהוא שם מתעלם בחינה נעלמת למציאות י'. ופעמים נמצא להרשב\"י ע\"ה מייחס הוא אל הת\"ת. \nואין מן התימא כי לעולם הוא מורה הנעלם, והת\"ת הוא נעלם בערך מה שלמטה. ולפעמים \nהמלכות גם כן נקרא הוא כשהיא מתעלמת כדפי'. ובמקומות הכתוב הו\"א ונקרא הי\"א פירוש \nבזהר שהוא כללות הזכר עם הנקבה וז\"ל בפ' חקת (דף קפ\"ג ע\"ב) ר' אבא אמר בכל אתר כתיב \nהוא וקרינן היא דכר ונוקבא כחדא. וכללא עלאה, ה' נוקבא, ו' דכר, א' כללא דכלא, דהא \nא' בשלימו שריא עכ\"ל. והכונה כי במקומות הכתוב הוא וקרינן היא הוא לרמוז אל המלך \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "בהיכלו וכן הענין בזה הכתוב הוא וקרינן היא. ובהוא עצמו גם כן יש כללות שנכלל בו \nענין גדול שהמלכות ה'. ת\"ת ו' וא' למעלה בכתר. כי אין הכתר שורה אלא במקום שלם \nדהיינו דכר ונוקבא כחדא שזהו אדם שלם כאמרם זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם, שניהם \nיחד. ואמר הענין הזה מפני שהוקשה כי בשלמא שם בן ד' שנכתב בי\"ה ונהגה בא\"ד, הטעם \nמפני שגם בשם בן ד' כלולה המלכות בסוד ה' אחרונה ולכן אנו מזכירים הה' ושם נכלל שאר \nהשם. אמנם בהוא והיא לא נזכר בהוא הנקבה ולכן לא היה ראוי שיכתב אלא היא ובמקום \nשנכתב הוא שנקרא הוא ולא היא. ולזה השיב כי גם בהוא נזכרה הנקבה וזה שאמר וכללא \nעלאה וגומר. ונמצא למדין פירוש מלת הוא שהיא כולל מלכות ותפארת וכתר. ועוד טעם למה \nנכתב הוא ונקרא היא כי הוא רומז שתיהם יחד מלך בתוך חופתו והיכלו: \nהוד בספר שערי צדק הטעם שנקרא הוד בהיותו מתלבש במדת גבורה להשפיל אויבים ולנצח \nמלחמות ולהציל אוהבי עליון והסוד והודי נהפך עלי למשחית וכו' (דניאל י ח). וכל מיני \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ההודאות שאמר דוד בספר תהלים מדה זו וכו' עכ\"ל וכ\"פ בפרק האורה. ובפרק השם פי' רבי \nמשה ג\"כ שנקרא הוד בהתלבשו מהגבורה והביא ראיה מהפסוק (תהלים מה ד) חגור חרבך על \nירך גבור הודך והדרך ע\"כ. ובתיקונים (תקונא י\"ג דף כ\"ז) ג\"כ פירש הרשב\"י כי כל הודו \nהוא בהוד: \nהוה בפסוק הוה גביר לאחיך (בראשית כז כט) פי' בזהר פ' תולדות (דף קמ\"ג ע\"ב) וז\"ל \nדאלין אתוון אינון רזי דהימנותא ה' לעילא ו' באמצעיתא ה' לבתר ובגין כך אמר הוה \nגביר לאחיך וכו' עכ\"ל. והכונה כי במלת הו\"ה נכללים סוד הבינה והתפארת והמלכות והטעם \nלהגביר הקדושה על הקליפה להאבידה כדפירשנו התם: \nהוי פי' הרשב\"י עליו השלום פ' אחרי מות (דף ע\"ד ע\"ב) כי בהסתלק התפארת דהיינו ו' עם \nמשך הו\"או דהיינו ראש ו' זעירא שביסוד דהיינו י' נעשה וי. וכאשר תסתלק עוד אל הבינה \nולא יושפע ממנה שפע למטה והברכות מתעכבות שם והצינור שהיא התפארת המשפיע לכל \nהאצילות מסתלק שם אז נאמר הוי. ויש חילוק בין אוי להוי כי במקום שנאמר אוי אין \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "הגזירה מתבטלת בתשובה שאין שם ה' שהיא תשובה וכאשר נאמר הוי עדיין הדבר תלוי בתשובה \nותשובה מבטלת. והארכנו בערך אוי: \nהיא כנוי למלכות אמנם במציאותה הנסתרת המשתווה אל החכמה כדפי' בשער המציאות (פרק ג' \nוד') וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בספר ר\"מ (פנחס דף רנ\"ז.). וענין כתיב הוא וקרינן היא פי' \nלעיל בערך הוא: \nהיכל נקרא המלכות כי היא היכל אל הת\"ת שהוא גנוז בתוכה וכן עולה שם אדנ\"י בחשבון \nהיכ\"ל. ושם אדנ\"י היכל לשם בן ד' במציאות הספירות וההברת ההזכרה כנודע. והבינה היכל \nלחכמה ולת\"ת שהוא גנוז בתוכה ויוצא מן ההיכל למגדל שהוא התיבה שהיא המלכות כאשר \nנבאר בערכו בע\"ה כן פי' בזהר (שלח דקס\"ד ע\"ב). ובפ' לך (דף צ\"ד ע\"ב) פי' כי היכל \nהוא הכתר ופי' היכל הכונה מקום שבו כולל הכל דהיינו כתר הכולל כל האצילות. ועכ\"פ \nהיכל רומז אל הספירה שהדברים נגנזים בה. ולכן ייחס הכנוי הזה לכל הספירות. ובכתר \nמתייחס ג\"כ מפני שבו גנוז הכל בסוד הצחצחות כדפי' בשער הצחצחות (ע' בעס\"ר): \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "הלכה היא השכינה ונקראת כך במציאותה הדק הנקרא בת עין. וזהו הלכה למשה מסיני שהכונה \nשהיא כלת משה בסוד מציאות היו\"ד אשר לה כמבואר בשער המציאיות כן פי' בתיקונים. \nובר\"מ פי' כי מצד הגבורה נקראת הלכה. כי שם ה\"י מאלהי' ה' מאברהם י' מיצחק [כט] \nונקראת הלכה כרבים בהיותה מקבלת מג' אבות שהם נקראים רבים כמו שנבאר בערכו \nובתיקונים (תקונא כ\"א דף מ\"ה.) פי' שנקראת הלכה כאשר היא בין נצח והוד הולכת \nלהתייחד עם בעלה. ואפשר לחלק בין הלכה סתם ובין הלכה למשה מסיני [ל]: \nהלל גמור ושאינו גמור יש שפי' כי הגמור הוא בסוד הבינה ושאינו גמור בסוד המלכות. \nוהנכון גמור היא בסוד לבנה במלואה, ושאינו גמור בסוד פגימתה. (וע' תקונא י\"ג דף כ\"ז \nדהלל גמור מורה על מצה שלימה ושאינו גמור על מצה פרוסה וע\"כ בפסח אומרים שניהם): \nהללויה הוא א' מי' תקונים שיש למלכות מע\"ס. ומצד התפארת יש לה הללויה וכל ענין \nהילול. כן בארו בתיקונים (תקונא י\"ג דכ\"ז). ובזהר פ' וישלח (דף קע\"ח) פי' כי הללויה \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "הוא שבח שהשכינה משבחת לתפארת ובאו שניהם בתיבה זו והוא הלל יה\"ו. הלל היא השכינה \nמלכות ונקראת הלל שהיא משבחת תדיר להקב\"ה יה\"ו הוא התפארת. וענין סדר אותיות אלה \nוי\"ה. ובאורו שהיא משבחת לתפארת שהוא ו' שהוא כלול מחכמה ומבינה ומקבל מהם והיינו \nי\"ה: \nהנני היא המלכות בחינתה לבדה בלי הצטרף אליה בחינה אחרת מהבחינה של הספירות כלל \nוהוא מורה על הדין ומורה על גלוי' והזמנת'. כן בארו בזהר פ' נח (דף ס\"ה ע\"ב) \nוהמפרשים פירשו בענין אחר: \nהר ההרים הם הרבה. אמנם הר סתם יש שפי' אותו ביסוד. והם בעל ספר האורה, ור' משה \nבספר השם ג\"כ פי' הר ביסוד. אמנם בזהר (תשא דף ק\"צ.) בפסוק נכון יהיה הר בית ה' \n(ישעיה ב) פי' רבי חייא וז\"ל הר בית ה' דא טב בלא רע. הר בית ה' ודאי דלית תמן \nחולקא לסטרא אחר' וכו' עכ\"ל. ושם העסק במלכות כדמוכח התם. עוד נקראת המלכות הר \nהמוריה וכן הר המור כדכתיב (שה\"ש ד ו) אלך לי אל הר המור. ופי' רבי משה כי במוריה \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "יש שם י\"ה אל ל\"ב נתיבות. ועוד בו לשון הוראה. ועוד לשון מור שהוא ענין קטרת. והנה \nירושלם היא המלכות ויש הרים סביב לה ומהם הר שעיר, ומהם הר עשו, ומהם הרי נשף והם \nכנוי לקליפות. ויש שפי' בהר ציון הר הוא ירושלים וציון הוא יסוד וכן נקרא ההר הטוב \n(דברים ד) מפני שהוא טוב ומטיב לכל, על דרך אמרו צדיק כי טוב (ישעיה ג י). וכן נקרא \nהר הקדש. וכן יש הררי ציון ופי' כי הם נצח והוד כי הם הרים סביב להר ציון הנזכר שהם \nמשפיעי' ליסוד כנודע. והנראה לנו בענין ההר הוא כי סתם הר הוא במלכות וכן פי' בזהר \nפ' יתרו (דף ס\"ט) וז\"ל אל הר ה' דא אברהם דכתיב אשר יאמר היום בהר ה' יראה. דהא \nאברהם קרא לה הר מה הר הפקרא לכל מאן דבעי בעלמא אוף אתר דא קדישא הפקרא לקבלה לכל \nמאן דבעי בעלמא. ופי' כי המלכות מצד החסד נקרא הר שהוא הפקר מצד שבו תפיסת הגרים \nבהיותם נכנסים תחת כנפי השכינה ולכן בימי אברהם היה מקבל רוב הנפש כדכתיב (בראשית \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "יב ה) ואת הנפש אשר עשו בחרן. וכן ביאר עוד שם (דף ע'.) וז\"ל הר לשאר עמים כד אתיין \nלעאלא תחות גדפוי. ופירש שם כי לכן הגר נקרא ג\"ר צדק שנכנס תחת כנפי השכינה הנקרא \nצדק. ונקרא ג\"ר מפני שעוזב מקומו ובא לחסות. ובזהר פ' לך (דף פ'.) פירש בפסוק ויעתק \nמשם ההרה וז\"ל מתמן ידע הר ה' וכלהו דרגין דנטיען בהאי אתר. נראה מדבריו כי המלכות \nבערך היותה כולל כל כחותיה התחתונים נקראת הר כמו ההר שבו נטיעות הרבה. וכן מורה \nבמקומות הרבה. הנה מכל זה כי מלכות נקרא הר. ואמנם כל הספירות נקראים הרים כמי \nשפירש בתיקונא (כ\"א דף מ\"ב) שמעו הרים אלין אבהן. כי גדולה גבורה תפארת נקראים \nהרים. ונקראים כן על שמה כי היא עקר אל ההרים כדפירשנו לעיל ולשון הר מורה על ענין \nגבוה כי הם גבוהים ועליונים: \nהרי בשמים נקראת כל שש קצוות עליונות מטעם כי הם מתבשמים כל א' מחבירו. ובתולות \nאחריה רעותיה נקראים הר\"י בת\"ר מטעם כי משם ולמטה יפרד והם טורא דפירודא כן נתבאר \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "בזהר פרשת ויצא (דף קנ\"ח.). ונקראת הר המוריה מצד החסד כן פי' הרשב\"י ע\"ה בפסוק \n(שה\"ש ה א) אריתי מורי. כי המור הוא באברהם ונבארהו בערכו ב\"ה. ונקרא מוריה בסוד \nהיות החסד מיוחד בג' ראשונות הנכללות בי\"ה כנודע. וכן כתר נקרא מור. וכן פי' הרשב\"י \nע\"ה בפסוק (שם ד ו) אלך לי אל הר המור ואפשר שנקרא מצדו הגדולה כן. וארבעתם יחד \nבהיותם מריקים ברכה ושפע אל ההר הזה ע\"י המעשה ההוא שעקד את יצחק בנו נקראת על שמם \nהר המוריה. ונקראת הר הקדש בהיותה יונקת ממקום הקדש שהוא בחכמה כאשר נבאר בערכה \nב\"ה. ונקראת הר ציון במציאותה כאשר יתיחד עמה (היסוד) בנקודת ציון שהוא מציאות יו\"ד \nשבה משכן ליסוד כאשר נבאר בערך ציון בע\"ה. ובזה יתוקן הכל כי בתיקונים פירש הרשב\"י \nע\"ה הר ציון יסוד. ובמקום אחר פירש כי המלכות נקרא הר ציון והכריח כן מן הכתוב. והא \nכיצד אלא כדפירשנו. ונקראת הר גריזי\"ם והר עיבל, מצד ימין ששם הברכה הר גריזים, \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "ומצד השמאל הר עיבל ששם תוקף הדין. ונקראת הר הטוב בקבלתה מן החסד מצד בחינה הנקרא \nטוב כאשר יתבאר בערכו ב\"ה. ופירוש טוב מאיר בסוד אור החסד. ויש הר העברים (כמש\"כ \nבזהר חוקת דף קפ\"ג.) דאחיד לתרין סטרין ע\"כ. וגם מן הטעם זה יתכן ביסוד. עוד נקרא \nהמלכות הר סתם מצד עצמותה כדפי', והר ה' מצד עצמותה לבד בלי הצטרפות הרים זרים עמה. \nונקרא הרים סביב לה מצד ההרים מהם טובים ומהם רעים. הטובים נקראים, בתולות אחריה \nרעותיה כדפירשנו לעיל ויקראו הררי ציון. והרעים יש קצתם נקראים הררי נשף והרי חשך \nהפך הבקר אור. והר שעיר והר עשו כל אלו מצד הקליפה מצד שמאל. ובתיקו' (ז\"ח ד\"קלא) \nוז\"ל ותנח התיבה שריא בטורי לווטייא למעבד בהון דינא דאינון טורי קרדו טורי חשוכין \nבגלותא ארירן בגלותא כו' יראה משם בפי' כי הקליפות נקראים הרי אררט לשון קללה: \nהתקפתא פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא כ\"א דף מ\"ד) כי המלכות מצד החסד נקרא התקפתא. \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "והכריח כן מפסוק ימינך ה' נאדרי בכח ותרגום בתוקפא. והאמת שהיא מצד הגבורה שבגדולה \nשכן הכריח בזהר דשמאלא אתכליל בימינא מן הפסוק הזה. ואין ספק כי כ\"ח הוא מצד הבינה \nבסוד הדין אל השמאל ומשם נכלל החסד בגבורה. עד הנה הגיע עיון שכלנו בביאור ערך אות \nה' והננו נכנסים בביאור אות ו' בס\"ד: \n \n", "en": ""}]}
