{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "111", "title": "ספר פרדס רמונים — קטע 111", "hebrewTitle": "קטע 111", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/111/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/111/", "segments": [{"index": 1, "he": "והתנינים הגדולים הולכים בה ושבים והם תפארת וצדיק כי שניהם חשובין כא' ושמו לויתן \nהרובץ בים הזה כאשר יתבאר בערכו. ויש חילוק גדול בין יובל לים עם היות שניהם רומזים \nבבינה וחמשים שעריה. כי ים, י' היא חכמה, ומ' היא הבינה. וכשהבינה נקראת ים מורה על \nהתגלות החכמה ג\"כ ע\"י חמשים שעריה. ויש חילק בין ים למי עם היות שניהם רומזין ענין \nאחד. כי מי הוא העלם ולכן קדם בינה לחכמה להראות כי היא מתעלמת בחכמה ואינה משפעת. \nוים הוא להיפך להראות כי החכמה הוא בבינה להשפיע. והמלכות נקרא ים להראות כי היא \nרחבה מלאה מים שקבלה. אמנם נקראת ים כשהיא מקבלת מחכמה. וכן פי' בזהר פרשת בהעלותך \n(דף ק\"ו ע\"ב) וז\"ל ים כד אתנהרא מנהירו דאבא כדין אקרי ים. ועם היות שכשהיא מקבלת \nמחכמה נקראת ים עם כל זאת אינה נקראת ים אלא במדרגה התחתונה אשר לה. וכן פירש בזהר \n(שלח דף קס\"ג. לפי גרסתו) דרגין קדישין תתאין דילה הם הנקראים ים. ונקראת ים סוף \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "לפי שהיא סוף כל המדרגות [נה] והיא בחינה עוד למטה מים כנודע. ולפעמים נקראת [נו] \nים המלח בסוד הדין שהוא סמוך לבחינה התחתונה. וכאשר נדקדק מלת כורסייא יראה שהיא \nבחינת הבריאה אשר תחתיה מצולת ים שהוא רצועה בישא לאלקאה לרשיעייא כאשר יתבאר \nבערכו. ובזהר פרשת ויחי (דרמ\"א) פירש הפך זה שנקרא המלכות ים המלח בהיות המלכות \nיונקת מהיסוד הנקרא ברית מלח ועל ידו השקט הדין כי מלח מטעים המר והתפל. ובודאי הני \nפי' קשו אהדדי. ואפשר לומר כי ענין המלח מיעוטו יפה ורובו קשה. ולכן כאשר יהיה המלח \nהנרצה במלת ים המלח מלח מועט, יורה על השקט הדין והמתקתו ע\"י ברית מלח שהוא הצדיק, \nכדרך המלח שמדרכו להטעים המר והתפל. אבל כאשר המלח הנרצה בים המלח יהיה מלח מרובה \nאז יורה על הדין ותוקפו כדרך המלח המרובה להקדיח התבשיל. והנה המכריח אל א' משני \nהפירושים במלת ים המלח יהיה לפי עניינו. או נוכל לומר כי לעולם ים המלח כוונתו בסוד \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "הדין שאם לא היו המים מרים לא הוצרכו למלח ואף אם נמלאו המים עם כל זאת עדין נשאר \nבהם כח הדין, כי לפטרו בלא כלום א\"א. וכן מוכח מלשון הזהר ויחי הנ\"ל דקאמר וכי אמאי \nמלח בגין דאיהו ממתיק ומבשם מרירא לאטעמא. ואי לא הוי (בגין) מלחא לא יכיל עלמא \nלמסבל מרירא הה\"ד כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו וגו' עכ\"ל. והנה הורה בפי' שאין \nכוונת המלח לבטל טעם מרירת הדין מכל וכל, אלא כדי שיוכלו בני העולם לסבלו. ולכן עם \nהיות שיש בו מלח עם כל זאת עדיין טעמו בו דין הוא לעולם ולכן יצדק אמרנו כסא דין. \nעוד נקראת י\"ם האחרון שהיא אצל ים הקדמוני לפי שים הקדמוני הוא בינה ונקרא קדמוני \nלהורות על יחוד הכתר עם החכמה והבינה הנרמזים בי\"ם כדפירשנו. ונקראת אז המלכות ים \nהאחרון שהספירות שלמעלה ממנה הם ימים כי אז היא ים האחרון מכלל דאיכא אחריני דלאו \nבתראי נינהו והם ז' ימים שבעת ספי' ואז שפע וברכה בעולם. וכן נקרא המלכות ים כנרת \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "בסוד התכלת שהוא הדין שיוצא ממנה ונקרא כן בסוד הדין גוון התכלת. והמלכות עצמה \nנקראת ימים לשון רבים מפני שהיא כלולה משבעה ימים כן פי' בתקונא (כא דמ\"ב וז\"ל) \nימים שבעה בשבע'. ונעתיקהו בשער היכלות. ובפ' ויחי (שם) פי' כי בחינות המלכות הם \nרבות כפי השתנות הפעולות יש מים מתוקים ויש מים מלוחים ויש מים מרים וכלם ימים הם \nבחינות במלכות: \nימי עולם ימי קדם. פי' בזהר פרשת נשא (דף קל\"ד ע\"ב) ימי קדם דעתיקא קדישא סתימא דכל \nסתימין. וימי עולם דזעיר אנפין: \nויש ימי הרעה ופירש בזהר פרשת מקץ כי כמו שיש ימים בימין בקדושה כן יש ימים בשמאל \nשהם נקראים ימי הרעב ימי הרעה ימים שאין בהם חפץ: \nימים ראינו לערוך בערך זה ענין הימים ר\"ל ימי השבוע וסדרם למעלה לפי דעות הנמצאות \nלמפרשים. יש שמנו ימים כסדרן יום א' גדולה יום ב' גבורה יום ג' תפארת יום ד' נצח \nיום ה' הוד יום ו' יסוד יום ז' שבת מלכות זו היא דעת הכולל הפשוט כפי' רוב \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "המקובלים. ובספר מאירות עינים יש דעה אחרת והיא גם כן דעת ר' שם טוב ואומר שהיא ג\"כ \nדעת הרמב\"ן והיא זו יום א' תפארת יום ב' מלכות יום ג' גדולה יום ד' גבורה יום ה' \nנצח יום ו' הוד יום שבת יסוד. ודעת זו אינה מתיישבת מכמה סבות. א' כי יום ה' הוא \nיום דין ומשפט כנודע ולפי דעתם יום ה' נצח ונצח אינו דין אלא אדרבא רחמים. עוד לפי \nדעה זו יום שני מלכות ואנן קיימא לן ביום שני נבראו המאורות וזה אי אפשר לדעה זו כי \nתפארת שהוא חמה הוא יום ראשון והחמה נברא ביום שני. ומטעם זה גם כן אי אפשר היות \nמלכות יום שני כי אחר שנבראו המאורות ביום שני א\"כ כבר קדם יום ב' לבריאת המאורות \nאם כן יום שני אינו א' מהמאורות. ועוד יומא קדמאה מוסכם בזהר שהוא החסד. ובתקונים \n(תקונא סט דק\"ב) פי' הרשב\"י ע\"ה שיום א' חסד יום ב' גבורה יום ג' תפארת יום ד' יסוד \nיום ה' ויום ו' נצח והוד, לילה שכינ' והיא ליל שבת והמאמר עצמו העתקנו ובארנו אותו \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "בשער סדר האצילות בפ\"ב ע\"ש ודקדקנו שם בלשונו שאמר תרין שוקין אינון יום ה' ויום ו' \nולא רצה לפרש לפי שאין מתייחס יום ה' בנצח שיום חמשי דין ונצח רחמים כמו שאמרנו \nלעיל. אבל קשיא לן בדברי הרשב\"י ע\"ה שאמר שיום ד' צדיק וזה א\"א שהרי בו לקו המאורות \nובו נפל אסכר' לרביא. ואם היינו אומרים שהגבורה יום ד' כמו שפי' המפרשים ניחא. וזה \nג\"כ יקשה לדיעה הא' שאמר שנצח יום ד' כי זה א\"א מן הטעם שאמרנו. לכן נראה לפרש כי \nכבר נתבאר שהת\"ת והמלכות ד\"ו פרצופין נבראו והם היו יום ג' ת\"ת ויום ד' מלכות וכן \nביאר הרשב\"י ע\"ה בזהר במקומות רבים. ובזה צודק הדרוש הזה מכל צדדיו כי ביום א' חסד, \nוביום ב' גבורה ולפיכך בו נברא גיהנם, ויום ג' תפארת ולפיכך נאמר בו ב' פעמים טוב \nא' של גבורה וא' שלו, ויום ד' היה במלכות ובאמצע תשמישה קטרגה ונתמעטה וניתנה הדום \nרגליו ושמש במקומה היסוד דגוף וברית חשבינן חד שזהו מציאות ראשון של היסוד, או אל \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "מציאות שני נצח והוד רביעי וחמשי, וששי ליסוד ונכללת עמו המלכות והיינו ה' דיום \nה\"ששי כדפירש בתקונים ונשאר' היא הדום רגליו מדת לילה ויום שבת נחלק בין יסוד \nלמלכות כמו שנאריך הביאור בערך שבת בע\"ה. ובענין שני המציאות של היסוד בארנו בשער \nסדר האצילות בפ\"ב בע\"ה: \nימין סתם, מיוחד אל החסד. וג' ימינים הם כמו שבארנו בשערים הקודמים והם חכמה חסד \nנצח. ואין הכונה שיהיה שם ימין ושמאל ח\"ו. אמנם (כדברים) [הדברים] הטובים המתוקנים \nבטובה על תקונם נקראים ימיניים וכן דרז\"ל (במ\"ר שה\"ש פ\"א בפסוק לסוסתי כו') \nמיימינים לזכות משמאילים לחוב. הנה כל ענייני החובה וכיוצא בה יקרא שמאל וכל ענייני \nהזכות וכיוצא בו יקרא ימין. וכל הענין לדין או לרחמים דהיינו חובה וזכות: \nיסוד כל המפרשים פרשו כי נקרא יסוד מפני שהוא יסוד של המלכות. כי הרוחני הוא הפך \nהגשמי. כי הגשמי יסודו למטה, והרוחני יסודו למעלה. והמלכות בהשתוקקותה לעלות אליו \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "מתקיימת ועל ידו מתפרנסת ואפשר שנקרא יסוד בשעה שיושב וזן מקרני ראמים עד ביצי כנים \nואז הוא יסוד כל העולמות וכלם ניזונים ממנו עד נקודה האחרונה. ויש גלוי לזה בזהר \nבפ' נח העתקנוהו ופי' בשער הצנורות פ\"ג כי נקרא יסוד בבחינתו שאין למלכות שפע וחיות \nאלא ממנו. ואם ח\"ו יעלה על הדעת שיסתלק הבחינה ההיא נמנעת עמידת המלכות ח\"ו ושם \nהארכנו: \nיעקב הוא ת\"ת אלא חילוק גדול יש בין יעקב ובין ישראל כי ישראל הרמז בתפארת כאשר \nיתבאר בערכו. אבל יעקב מלשון עקב והרמז במלכות. וכן נרמז בזהר פרשת בלק (דף ר\"י \nע\"ב) בפסוק מי מנה עפר יעקב וכן בפ' ויגש (דף ר\"י ע\"ב) בפסוק ותחי רוח יעקב אביהם. \nאמנם כשהוא מלא בוא\"ו הרמז בתפארת שהוא מדת יעקב אבינו והוא ו' שבשם הכולל ו' \nקצוות. ויש חילוק בין עקב ממש ליעקב כי עקב הרמז במציאותה התחתונה לבד אבל עם היו\"ד \nירמוז גם כן אל מציאותה הנעלם אל הנקודה המאירה אל העגולה כדפי' בשערים הקודמים \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ובפרקים הקודמים: \nיפה נוף בזהר פרשת ויקרא (דף ה') פירש כי הת\"ת נקרא יפה נוף והטעם כי הוא יפה ע\"י \nהענפים ולכן נקרא תפארת ולכן נקרא יפה נוף. ובפרשת ויגש (דף ר\"ו ע\"ב) פירש כי יפה \nנוף נקרא היסוד וראיה ויהי יוסף יפה תואר וגו'. ואפשר הטעם כי כל מה שאירע ליעקב \nאירע ליוסף כי היסוד גם כן מתפאר בשש קצוות בסוד שנקרא גם כן וא\"ו כנודע. ובתיקונים \nגם כן פירש שהיסוד נקרא יפה נוף: \nיפה עינים פי' רבי משה בנצח וז\"ל יפה עינים מצד החסד אבל לא בחסד אברהם שלמעלה לו \nעכ\"ל. ולי נראה כי עינים הם נצח והוד כאשר נבאר. ומלכות מדת דוד נאמר בו (ש\"א טז \nיב) אדמוני מצד הדין, עם יפה עינים פי' אבל הוא יונק מהיסוד בהיותו שואב מן העינים \nבהיותם רוחצים בחלב. או נאמר כי עינים הם בכח הגבורה ונקראת יפה עינים בהיותה רוחצת \nבחלב האם כדפירשנו בשער מהות והנהגה פ\"ו והמלכות היתה מקבלת ע\"י דוד באותה בחינה: \nיצחק מצד הגבורה נקרא יצחק והטעם כי יצחק אבינו מרכבה אליה כדפי' בשער הכנויים. \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "אמנם נקרא יצחק באותה בחינה שיצחק מרכבה אליה ועל שמה נקרא יצחק והיא מלשון שמחה \nושחוק. וכבר נודע כי השמחה והשחוק בצד הגבורה וראייה גדולה מן הלוים בשירה. וזהו \nדוקא בבחינת יין המשמח לא המשכר. וכן נתבאר בזוהר פרשת וירא (דף קי\"ח) ופירש שם כי \nיצחק הוא חדוה בסוד חלוף אש במים ומים באש ואפשר כי מטעם זה נקרא יצחק בלשון עתיד \nהכונה דין שיהפך לרחמים ולצחוק: \nיקר יראה אותו ביסוד ברוב המקומות וגם יראה היות פעמים בת\"ת. ועקרו לשון אור כדכתיב \nוירח יקר הולך (איוב ל\"א): \nיראה סתם יראה הוא בגבורה. כי משם עקר היראה וכן היראה נקרא יראת אלהים. והשכינה \nמצד הגבורה נקראת יראה. ויש עוד יראה שלישית והיא עליונה והיא אוצר החכמה וזהו \nהבינה. והטעם שנקראת כן מצד הגבורה בהיותה משפעת בה. ומ\"ש הכתוב (תהלים ק\"א י) \nראשית חכמה וגו' כי תחלת המחשבה היא היראה מלכות עם היותה אחרונה למעשה. וזהו אמרו \n(משלי א ז) יראת ה' ראשית דעת. [נז] או יהי' פי' (ראשית חכמה יראת מלכות בינה ועם \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "זה תבין עקב ענו' יראת ה' (משלי כב ד).) כי הענוה היא חכמה עליונה וחכמה שעשתה \nהיראה עטרה היא חכמה תתאה ועשתה ליראה שהיא בינה עטרה וכתר על ראשה. וחכמה שהיא \nענוה או [הדעת שעולה עד] הכתר כאשר יתבאר בערכו עשתה להיראה עקב עם היותה עם הבינה: \n\nירום פי' בזהר פרשת מקץ (דף קצח) כי הוא בבינה וכן פי' בפ' וישב (דף קפ\"א.) בפסוק \n(ישעיה נב יג) ירום ונשא וגבה מאד. ירום מסטרא דנהורא עלאה דכל נהורין עכ\"ל. ופי' \nהטעם שנקרא הבינה ירום מפני שהיא עליונה למעלה מכל ספירות הבנין. ורז\"ל (בתנחומא \nסוף פ' תולדות) פי' ירום מאברהם. ולא פליגי דהכי הוא דאברהם למטה מבינה שהוא חסד. \nוהארכנו בערך רם: \nירושלים היא המלכות ונקראת ירושלים בסוד בחינה חיצונה שבה. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה \nבזוהר (בלק דף קע\"א.) וז\"ל אלא ירושלים כל דרגין קדישין דילה כד אסתחרן איקרון \nירושלים עכ\"ל. והוא ביאר שם שיש לה מדרגות יותר פנימיות והם עזרות ויש יותר פנימיות \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "והם היכל ובהם מדרגות לפנים ממדרגות ואותם מדרגות אשר הם סובבים אות' הם נקראים \nירושלים. ויש ירושלים של מטה והיא ה' אחרונה וכבר בארנו זה בשער מהות והנהגה: \nירח היא השכינה. והיא פעמים פרוצה פעמים מלאה בסוד הקטרוג כמו שפי' בשער המיעוט. \nאמנם נקרא ירח לרמוז אל התוספת ואל המגרעת ואותו חלק ומציאות נקרא ירח. ויש חילקו \nבין ירח ובין לבנה. כי לבנה מורה על מלואה בסוד לבונה זכה, והיא לבנה מצד קבלתה \nמאור השמש הלבן. אמנם ירח מורה על פרצותה לעתים, וששה ספירות נקראים ירחים מצדה וכן \nפירש הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דף רנ\"ג ע\"א): \nיריעה הוא התפארת וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים והסימן נוטה שמים כיריעה (תהלים קד). \nונקרא כן בהיותו נטוי מן הבינה ששם התחלתו בסוד שש קצוות עד המלכות. כי מבריח מן \nהקצה בינה, עד הקצה מלכות, ומתייחד עם הכלה. ובזהר פ' תרומה (דף קס\"ד) וז\"ל ות\"ח \nאור וחושך כו' אור מסטרא דימינא וחשך מסטרא דשמאלא מה עבד קב\"ה שתף לון כחדא וברא \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "מנהון שמים. מאי שמים אש ומים. שתפן כחדא ועבד שלם בינייהו. וכד אתכלילו כחדא ומתח \nלון, כיריעה מתח לון, ועביד מנהון אות ו' ודא אקרי יריעה. יריעות דהא אות דא אתפשט \nמניה נהירו ואתעבידו יריעות כו': \nירכתי צפון פי' בתקונים (תקונא כ\"א דף מ\"ו.) כי נצח והוד (נקראת) [נקראים] ירכתי \nצפון ונקראים כן בבחינת' התחתונ' ובעבור יניקתם מן הגבורה הנקרא צפון. ויש להם \nבחינות עליונות יותר מירכתי שהם ירכים. והם בחינות מתנים וחלצים וכליות וביצי הזכר \nוכיוצא בזה: \nיש עקרו הוא בחכמה ונכללת עמה הבינה. והרמז י' חכמה ש' בינה שרשא דאילנא כדפי' בערך \nאיש. והרמז ששניהם נאצלו מכתר הנקרא אין והוא יש מאין. עוד הם נקראים יש על שם יש \nעולמות שנכללות בשתיהם ומהם נמשכים לגדולה ולגבורה והם אותם שפי' בערך אור וזהו \nלהנחיל אוהבי יש (משלי ח כא): \nישועה כל לשון ישועה הושיעה ויושע וכו' כלם מצד החסד וכן פירש בזהר פרשת תרומה (דף \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "קס\"ט.) וז\"ל מאן ישועות דא ימינא דאיהי מושיע מכל מקטרגין דעלמא דכתיב (תהלים ס) \nותושע לו ימינו וכתיב הושיעה ימינך וגו' עכ\"ל. ולפי זה פי' הפסוק הושיעה אתה הימין \nשאתה ימינו של הקב\"ה ולך תאות הישועה ולפיכך האריך הכתוב בלשון ואמר וענני שהוא \nהכרח אל מה שפי' שהכונה ואתה הימין ענני. ואפשר שמפני שהיא נראה לכאורה מנגד לשון \nהמקרא אל פירושו לכן הביאו להראות שאדרבא משם ראייה כדפי': \nישורון פי' בזהר פ' וישלח (דף קע\"ז ע\"ב) כי הת\"ת נקרא ישורון בערך קבלתו הימין \nוהשמאל שהם ב' שורות שורת הימין ושורת השמאל בלי התהפך ההכרעה והמזגה אל א' הקצוות \nאלא עדיין הם שני שורות כמו שקבלם. וישראל נקרא אחר שהוא מהפך שני השורות אל טבע \nשפעו. ואפשר אל החסד והיינו א\"ל שבו: \nישר פי' ישר הוא בשכינה המחוברת בישר שהוא הת\"ת. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בפקודא דתפילין \n(פ' בא דף מ\"ג) וז\"ל ועשית הישר דא תפלה של י\"ד לאסמכא ליה בתפילין של ראש עכ\"ל. \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "הנה בפירוש הישר רצה לומר מלכות בהיותה מיושרת וכלולה בכל מה שלמעלה כעין תפלה של \nי\"ד שיש בה ארבע פרשיות ארבע אותיות של יהו\"ה. ובספר הבהיר נראה כי ישר הוא בתפארת \nוז\"ל זכה למדת אמת יעקב שהוא מדת השלום ומדד לו הקב\"ה כמדתו שנא' ויעקב איש תם ואין \nתם אלא שלום שנאמר תורת ה' תמימה משיבת נפש וכן אמת שלום שנאמר שלום ואמת יהיה בימי \nואין אמת אלא תורה שנאמר תורת אמת היתה בפיהו וגומר מה כתיב בתריה בשלום ובמישור \nהלך אתי ואין מישור אלא שלום שנאמר תם וישר עכ\"ל. הנה בפירוש, כי ישר וכל לשון יושר \nהם בתפארת, שהוא מדתו של יעקב. וזה לפי שטתו כי תם הוא בתפארת. ובזהר (שלח דקס\"ג \nע\"ב) פי' כי תם הוא במלכות כאשר נבאר בערכו. ולכן ישר ג\"כ במלכות ואפשר שלא תקרא \nהמלכות בלשון יושר אלא מצד התפארת כי הוא המיישר בין שתי הקצוות כנודע: \nישיבה של מעלה פירש הרשב\"י ע\"ה ברעיא מהימנא כי בינה היא ישיבה של מעלה. ואפשר \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "שנקרא כן בסוד שכל הקצוות יושבין בה. בסוד שהיא מערכת שנייה אל האצילות כדפירשנו \nבשער סדר האצילות [נח]: \nישיני עפר פי' הרשב\"י ע\"ה כי האבות הם ישיני עפר ולא פי' בו טעם. ומצאנו אומרים \nהטעם כי הם ישנים בין שני עפרים. עפר עליון בינה, ועפר תחתון מלכות. וזהו כי עפר \nאתה ואל עפר תשוב (בראשית ג) תשובה. והאבות יוצאים מעפר זה ונכנסים בעפר זה ועומדים \nבין שתיהם. ואפשר שנקראים כן בסוד קבלתם מהבינה והשפעתם במלכות: \nישראל הוא התפארת. אמנם נקרא ישראל כשהוא מכריע בין חכמה ובינה ומכריע כף הבינה לצד \nהחכמה כדרכו הטוב בהיותו מטה כלפי חסד. וזהו ביאור מלת ישראל. א\"ל מצד החכמה בסוד \nהחסד, ויש\"ר פירוש שיר מצד הבינה בסוד שיר הלוים. ויכריע שיר למלת אל. הכונה כמו \nשפירשנו בשמים בשער המכריעים שהכונה אש הנוטה למים וכן הכא שיר הנוטה לאל. ומזה \nהטעם נהפכה המלה משיר לישר ומפני שאין ההכרעה הזאת ממש בתפארת אלא בסוד הדעת הנעלם. \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "לכן אמרו ישראל עלה במחשבה שהרמז שנקרא ישראל בסוד עלייתו אל המחשבה שהיא חכמה. וכן \nהוא נקרא ישראל סבא כי מלת סבא עקרו בחכמה. ויש ישראל זוטא אם ביסוד אם במלכות. \nובתיקונים פירשו במטטרון שנק' ישראל זוטא. והכל עולה אל מקום אחד כי הכל בכ\"ל והכל \nבתפארת ומטטרון נגד הת\"ת. ובר\"מ פי' כי החכמה נקרא ישראל ועלה בבינה הנקרא מחשבה. \nובערך מחשבה העתקנו לשונו. עד הנה הגיע שכלנו הדל והחלש בביאור ערך היו\"ד בעזרת \nהאל. ועתה נכנס בביאור ערך הכף: \n \nשער כג פרק יא\n", "en": ""}]}
