{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "127", "title": "ספר פרדס רמונים — חלק בבינה בסוד השיר:", "hebrewTitle": "חלק בבינה בסוד השיר:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/127/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/127/", "segments": [{"index": 1, "he": "חלק בבינה בסוד השיר: \nשכחה פי' בזוהר פרשת מקץ (דף קצ\"ג ע\"ב) כי מצד הקליפה היא השכחה שאין שם זכירה. ועם \nהיות שיש שם זכירה בצד הקליפה כדפי' בערכו, עכ\"ז זכירתם היא לרע והוא יותר רע מן \nהשכחה. וזהו (אז\"ל אבות פ\"ד) ב\"ה שאין לפניו לא עולה ולא שכחה וכו' כמו לא יגורך רע \n(תהלים ה ה): \nשכינה יש שכינה עלאה ושכינה תתאה והם בינה ומלכות. ה\"א עלאה, וה\"א תתאה. והטעם \nשהמלכות נקרא שכינה מפני שמשכנת בעולם התחתון כל האצילות העליון. והבינה נקרא ג\"כ \nשכינה מפני שמשכנת ג' ראשונות על שבע ספי' הבנין. או אפשר לומר כי הם מקום ששוכנים \nבהם שש קצוות, אם בנקבה העליונה בסוד עלייתם, ואם במלכות בסוד ירידתם, ועושים שם \nשכינתם. והבינה נקראת שכינת עוזו פי' שכינה הנותנת עוז לגבורה כן פי' בתיקונים \n(תקוני ז\"ח דף קי\"ט ע\"א): \nשכל טוב פירש ר\"מ כי היסוד נקרא שכל טוב. ואמנם דעתינו כי כל מקום לשון השכלה מצד \nהחכמה כדפי' בשער הנתיבות. וטו\"ב בארנו בערכו [קמו]. עוד אמר כי הכתר נקרא שכל \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "קדמון מורה על קדמותו וכן שכל קבוע מורה על קביעותו ברחמים ואין להם ענין. ויש \nשקראו למלכות שכ\"ל הפועל הטעם שהיא חכמה תתאה שפועל הפעולות בעולם התחתון. ויש \nשקראו לחכמה עליונה שכל נבדל מפני שיש הבדל בינה ובין הבינה ובין הכתר, כדמיון הבדל \nבין היש ובין האין כנודע: \nשכן בר\"מ (משפטים קט\"ו.) פי' הרשב\"י ע\"ה כי היסוד נקרא שכן קרוב בהיותו שכן למלכות \nוהוא שוכן עליה. וע' בערך קרוב: \nשלג פי' ר' משה כי הת\"ת נקרא כן והכריח הדבר מאמרם ז\"ל שלג שתחת כסא כבוד. ופי' כי \nכסא כבוד הוא בינה שהיא כסא לחכמה שהיא כבוד. ויפה כיון. אמנם רצה ג\"כ להכריח הענין \nמקרח הנורא. ואין הענין כמו שכחשב כדפירשנו בערכו. ואפשר לומר שיהיה בחסד וידוקדק \nלשון המאמר תחת כסא הכבוד ממש והוא חסד בסוד הלבנינות כל זה הוא לפי הסברא. אבל \nבזהר פ' בראשית (ד\"ו) פי' השלג הוא דינא תקיפא וכן בארו שם בפסוק (משלי לא) לא תירא \nלביתה משלג. ולפי' זה נוכל לישב מאמר שלג שתחת כסא הכבוד דהיינו גבורה שתחת הבינה \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "כנודע: \nשלהבת פירש הרשב\"י ע\"ה בתיקונים כי הגחלת הוא י' דהיינו חכמה ושלהבת המתפשטת ממנה \nהוא וא\"ו דהיינו הת\"ת עם כללות השש קצוות. ונקרא חכמה גחלת והת\"ת שלהבת בהיותם \nמלובשים בדין וכבר הארכנו בה כל הצורך בערך גחלת. ובשלהבת י\"ה פי' בזהר פ' מצורע \n(דף נ\"ד ע\"ב) ז\"ל ומאן שלהבת יה דא אשא דנפיק מגו שופר כליל ברוחא ומייא ומגו ההוא \nשלהבת כד מתלהטא בכנסת ישראל אוקיד עלמא בשלהוביה בקנאה דקב\"ה עכ\"ל. ומבואר הוא כי \nנקרא שלהבת בערך הגבורה ונקרא יה שהוא יוצא מגו שופר שהוא מתוך הבינה ע\"י החכמה \nולכן נקרא שלהבת יה. ומטעם כי היוצא מגו שופר הוא קול הכלול במים ואש ורוח לכן אמר \nכליל ברוחא ומייא. ויש חילוק גדול בין שלהבת ובין קול, כי הקול העיקר הוא הרוח \nונטפלים אליו המים והאש, והשלהבת העיקר הוא הרוח ונטפלים אליו המים והאש. והשלהבת \nהוא לעורר האהבה בסוד שמאלו תחת לראשי (שה\"ש ב): \nשלום נקרא הכתר בסוד ג' בחינות שבו שהם גדולה גבורה ת\"ת, חד\"ר. וע\"ש השלום המתווך \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "בין הקצוות האלה נקרא שלום. וג\"כ יתיחס השם הזה ביסוד וביארו בזהר פ' מקץ (דף קצ\"ג \nע\"ב) הטעם כי בהיות הברית מקבל הל\"ב נתיבות העליונים הנשפעים מלמעלה אל המלכות \nכנודע ובהיות המלכות מתלהטת בכח הדין אז הוא מקבל הנתיבות ההם ומשפיעם למלכות \nומשקיט כח דינה אז נקרא שלום שמשלים הדין. ובתיקונים (תקונא כ\"א דף מד ע\"ב) פירש \nשהם ב' שלומים, שלום מצד הבינה ה' עלאה והוא הת\"ת, ושלום מצד המלכות ה' תתאה והוא \nהיסוד. נמצאו שניהם היסוד והת\"ת נקראים שלום. ואפשר שהת\"ת נקרא שלום מן הטעם שפי' \nביסוד כי כדרך היסוד אל המלכות כן דרך הת\"ת אל הבינה בסוד הדעת (ע' בעס\"ר): \nשלם פי' בזהר פ' אמור (ד\"צ ע\"ב) כנסת ישראל נקראת שלם שאינה חונה ושוכנת אלא במקום \nשלם ולכן נקראת שלם. וסימנך ומלכי צדק מלך שלם (בראשית יד יח), ויהי בשלם סכו \n(תהלים עו ג): \nשלמים פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דף רנ\"ו) שהמלכות נקרא שלמים מטעם שהיא משלמת \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "לחשבון ע\"ס והיא משלמת לחשבון ד' אותיות שבשם והיא משלמת את הת\"ת להיותו נק' שלום \nכדכתיב זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם (בראשית ה ב). אתתא פלגא דגופא הוי. ובזהר \nפ' ויקרא (דף י\"ב ע\"ב) פי' הרשב\"י ע\"ה וז\"ל ושלמים אחידן במצות עשה ובמל\"ת בהאי \nסטרא ובהאי סטרא, וע\"ד איקרי שלמים. ורזא דמלה ויעקב איש תם כתרגומו גבר שלים, שלים \nלעילא שלים לתתא עכ\"ל. ולפי הנראה מדבריו כי הת\"ת נק' שלמים מפני שהוא עושה שלום \nבין החסד והגבורה. אמנם נדקדק לשון המאמר שאמר תם כתרגומו שלים ושלים פי' שלם. ושלם \nלא יצדק אלא השלם מכל הצדדים, אם מצד שלא תחסר נקבתו, ואם מצד שצריך שיהיה בעל \nהקצוות שאל\"כ לא יקרא שלם כדפי' בשער המכריעין בפרק ז'. ונמצא שבלשון שלמים נכלל \nהיותו כולל ההכרעה וג\"כ יחודו עם השכינה שהיא חציו כדפי'. ועוד כי עיקר ההכרעה הוא \nע\"י יחודו עם המלכות. מטעם כי החסד מים קר ולח, והאש גבורה חם ויבש, והת\"ת רוח חם \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ולח מיחד החסד והגבורה מצד ההפוך האחד שהוא משוה החום מצד הגבורה והלחות מצד החסד. \nאמנם היבשות והקרירות לא יתיחדו אם לא ע\"י המלכות שהוא העפר קר ויבש, ועל ידה ישתוו \nהקרירות שמצד יסוד המים חסד, והיבשות שמצד יסוד האש גבורה, כדפירשנו בשער המכריעין. \nוע\"י כך יוכרח שאין הת\"ת מכריע בעצם אם לא ע\"י המלכות בהיותה מתיחדת עמו. ועתה לא \nיקרא הת\"ת שלמים לבדו, ולא המלכות לבדה, אלא בהיותם מיוחדים. ובזה יובן לשון רבים \nשני שלומות, שלם מצד הרוח, שלם מצד העפר. ובזה נדע חילוק שבין שלום לשון יחיד שהוא \nהת\"ת לבדו, ובין שלמים לשון רבים ת\"ת ומלכות: \nשם פי' המלכות נקראת שם ואפשר כי עולה שבע במ\"ק י' שהיא כלולה מהשבע בהיותם כלולות \nבכללות גדול. דהיינו ש' שלש מאות שלשה אבות כנודע, ומ\"ם ארבעים דהיינו נצח הי\"מ \n[קמז]. וגם אם ימצא בבינה כפי כדעת קצת המפרשים, ירצה ש' ג' אבות ומם סתומה בינה על \nגביהן. ועכ\"ז היותר צדק במלכות ונקראת כן מפני שאין להורות באצבע ולומר שם אם לא על \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "זאת שהיא הוראות הכל. ומלשון שימ\"ה [קמח] אפשר שהיא במלכות שהיא החונה על העולם \nוהיא נקראת שכינה. וכבר אפשר לפרשו מטעם זה גם בבינה שהיא ג\"כ נקראת שכינה: \nשם פי' לפי האמת לבוש כי כמו ששם ב\"ד לבוש אל הספי' כן כל הספי' כלם לבוש אל הא\"ס \nכמ\"ש בשערים הקודמים. ולפי זה כבר יצדק לשון שם על כל א' מהמדות כי דא קליפה לדא \nודא מוחא לדא, וכן זה שם לחבירו וחבירו לחבירו. ולפי המורגל שם נקראת המלכות מטעם \nשהיא שם כל האצילות העליון שכלו מתלבש בה. ועולם הבריאה יקרא שם לפי שהוא שם ולבוש \nאל האצילות כמו שבארנו בשער אבי\"ע. ופי' הרשב\"י ע\"ה (בתיקוני ז\"ח דקכ\"ט ע\"ב) שהבינה \nנקרא שם בפסוק (בראשית מח) ויקרא בהם שמי דא שכינתא עלאה. ואפשר הטעם מפני שאמר שמי \nשפי' שם יו\"ד. לבוש והיכל אל היו\"ד היא הה\"א כנודע. ונקראת המלכות שם יהו\"ה מפני \nשהיא שם והיכל ליהו\"ה שהוא הת\"ת [קמט] ובמ\"א פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים שהבינה נקרא \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "שם ה' ואפשר מפני שהיא לבוש אל יהו\"ה שבחכמה. ואמנם שם המפורש ושם המיוחד ושם העצם \nנתבארו בשער שם בן ד' בפרק א': \nשמאל בגבורה. ולפעמים נקראו כן גם הבינה וההוד. ובארנו הטעם והענין בשער סדר \nעמידתן, ובשער מהות והנהגה. אמנם יש שמאל טמא והוא הקליפות. ופעמים בזוהר קורא סטרא \nדשמאלא אל הטמא, ופעמים אל הטהור. וצריך להבחין מתוך הענין: \nשמור פי' רז\"ל (שבועות ד\"כ) זכור ושמור בדבור א' נאמרו והכונה על ד\"ו פרצופין שהם \nת\"ת ומלכות והם זכור לזכר ושמור לנקיבה. והטעם שנקרא זה זכור לשון זכירה וזה שמור \nלשון שמירה. מפני שבמצות עשה שייך ביה זכירה כדכתיב (במדבר טו מ) למען תזכרו \nועשיתם. ומצות לא תעשה שייך ביה שמירה, כמו השמר פן ואל אינו אלא ל\"ת. וכן לעבדה \nולשמרה (בראשית ב טו) ופי' רז\"ל (סוף תקונא כא) לעבדה, אלו מ\"ע. ולשמרה, מצות ל\"ת. \nומצות עשה הם רמ\"ח מצד החסד והזכר נוטה אל החסד. ושס\"ה ל\"ת בגבורה ולכן הנקבה נוטה \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "אל השמאל. ולזה זכור לזכר, ושמור לנקבה. ולפי זה לא תקרא שמור אלא מצד הגבורה, ולא \nיקרא זכור אלא מצד החסד. ופעמים שניהם יחד נקראים שמור, ופעמים שניהם זכור. וכן פי' \nבזוהר (חדש פ' יתרו דף מ\"ט ע\"א). והארכנו בערך זכור: \nשמחה היא הבינה וכל השמחות נשפעות ממנה והיא מדה הצריכה שמחה כמבואר בדברי הרשב\"י \nע\"ה בזוהר שיר השירים שפי' בשער מהות וההנהגה פרק י'. וכן בזהר פ' ויקרא (דט\"ו ע\"ב) \n(וז\"ל דהא) אימא בחדוותא שלימתא יתבא. דכתיב אם הבנים שמחה עכ\"ל. ויש שפי' במלכות \nוכן נתבאר בזוהר פ' ויקרא (ד\"ח ע\"ב) וז\"ל ואית דמתני הכי שמחה דא כנסת ישראל עכ\"ל. \nואפשר לומר שכאשר מקבלת השמחה מלמעלה ר\"ל מבינה נקראת שמחה (וע' בזהר במדבר דף קי\"ח \nע\"א אמתי נקרא המלכות שמחה): \nשמטה היא המלכות ונקרא שמטה בהיות שבע הנרות שבה שבע שמטות מאירות בסוד השמטה שהם \nשבע שנים. וחלוק גדול בין שמטה ליובל. כי היובל הוא בינה והיא כלולה משבע. וכל א' \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "מהשבע כלולה משבע אחרות. אמנם השמטה שהיא המלכות ההארה בה היא שבע ספירות פשוטות: \nשמים הת\"ת נקרא שמים מפני שהוא כלול מאש ומים והטעם למה אמר שמים ולא אמר מ\"י אש \nכדרך הסדר כי המים קודמים להאש. פירשנו בשער המכריעים (בפרק שני). ולא נקרא ת\"ת \nשמים אלא במציאות ההכרעה שהוא כולל הקצוות יחד ומשלימם. וכן מבואר בזוהר פ' ויגש \n(דף ר\"ז.) ופי' בשער הנזכר. והטעם שנקרא שמים בלשון רבים, מפני שבהיות הת\"ת כלול \nבכללות נחמד הזה, אז מתראים ע\"י ה' גוונים שהם ה\"ס גדולה גבורה ת\"ת נצח הוד ועל שם \nכלם נקרא שמים. וכבר נודע כי החסד כולל הנצח שהוא ענף ממנו, והגבורה כולל ההוד שהוא \nענף ממנו. וכמו שהת\"ת כולל גדולה וגבורה כן כולל גם נצח והוד: \nשמימה פי' בתיקונים (בתקוני ז\"ח דף קי\"ח ע\"ב. ובתקונא ס\"ט דף קי\"ג ע\"ב) שהמלכות מצד \nהתפארת הנקרא שמים נקראת היא שמימה: \nשמיני חג העצרת היא המלכות ונקראת שמיני מפני שהיא שמינית להחכמה. ונקראת חג מפני \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "שהיא כלולה בחסד גבורה כדפי' בערכו. ונקרא עצרת על שם שבעת עלותה למעלה בחכמה אז \nהיא עצרת שאינה משפעת כלל עד עת בואה אל מקומה. ובדבר הזה צדקו דעת האומרים שמיני \nח\"ג עצרת בחכמה או בבינה או בכתר כי הכל היא במלכות. אמנם דווקא בעת עליותה להיותה \nשמינית שמה. ור' משה האריך בענין בפירושים שונים: \nשמינית פירוש הרשב\"י ע\"ה (בר\"מ פנחס דף רכ\"ג ע\"ב) כי ההוד הוא שמינית ונקרא שמינית \nוזהו למנצח על השמינית (תהלים יב) נצח על הוד. ובמקום אחר פירש שהבינה היא שמיני. \nואפשר דלא פליגי דבינה עד הוד אתפשטת כדפי' בשער השערים. ועוד דבדרך ב' מלמעלה למטה \nהוד ח' וממטה למעלה בינה שמינית כדפירשנו בשער ממטה למעלה דבינה בהוד והוד בבינה: \nשמיעה תלויה בגבורה מצד הבינה וכן שמעון הוא בגבורה והוא לשון שמיטה וכן בבינה כד\"א \nהלב שומע. ומה שנמצא שמיעה לדין ושמיעה לרחמים מפני שפעמים הגבורה נוטה אל צד החסד \nע\"י הבינה, ולפעמים השמיעה בחכמה. ואין זה כ\"כ מן הרוחק שכל ה' חושים במוח והיא \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "נקרא חוש המשותף שבו משתתפים ה' חושים בדרך העול' וכן אלו שם. והענין כי גבורה היא \nשמיעה פי' חוש השמע. גדולה ראייה פי' חוש הראות ושניהם נמצאים בבינה שכן מציאותם שם \nושלשתם בחכמה שכן מציאותם שם נעלמים והיינו חוש המשותף וע\"ש היותם כלם בחכמה וכלם \nבבינה. עכ\"ז עיקר הראיה בחכמה כמו שעקר הגדולה בחכמה, ועיקר השמיעה בבינה כמו שעיקר \nהגבורה בבינה. וזה אצלינו עקר לתרץ כמה מאמרים מהזוהר החולקים בענין זה: \nשמירה אחת פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בהקדמה דף י\"א.) שהמלכות נקרא שמירה אחת לפי \nשכבר נודע הוא שלשון שמור במלכות כדפי' לעיל. והיא שמירה אחת לשבתות הרבה. שבה \nמשתמרות כל הספי'. הכוונה שהיא שמירת מצות ל\"ת התלויות בכל הספי'. וכן פירש שהמלכות \nנקראת ג\"כ שמירת שבת כדפי'. והיא צריכה שמירה שסביבה היא הקליפה כענין סביב רשעים \nיתהלכון (תהלים יב ט). ולכן צריך שלא לחללה בחלול שבת: \nשמן הרבה שמנים הם והם שמן המשחה והוא השפע הנקרא שמן כאשר נבאר. וכאשר תקבל המלכות \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "השמן מצד החסד נקראת שמן המשחה. והטעם כי תרגומו משחא דרבותא והוא לשון גדולה שהיא \nחסד. וכאשר תקבל מצד הת\"ת תקרא שמן למאור מטעם שהת\"ת הוא המאור הגדול ומצדו מאירה \nהשכינה. ונקרא שמן משחת קודש מצד הגבורה ששם הקדושה כדכתיב וקדשת את הלוים. ומפני \nכי כאשר יונק השפע מצד הגבורה נכלל עמה החסד לכן נקראת שמן משחת קודש. שמן שהוא \nהשפע שהוא משתי מדרגות מיוחדות. משחת שהוא החסד. קדש שהוא הגבורה ר\"ל בצד הגבורה \nולא גבורה ממש כדפי' בערך טהור. ונקראת שמן כתית מצד היסוד והטעם כי היסוד כותת \nהזיתים וכתשם ומעצר שמנם שהוא השפע ומורידו אל המלכות. וכבר נודע ענין הזווג האנושי \nשהיא על ידי כתיתה והכתישה ההיא סבה שיתעורר השפע שהוא הזרע מכל איברי הגוף כן \nהענין למעלה שע\"י כתישה (מתעורר השפע הזרע הנמשך מן המוח שהיא חכמה מציאות י' טפת \nזרע בבחי' זית י' עלאה) כתישה עליונה מתעורר השמן מהזיתים העליונים והיסוד כותתם \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "וכותשם. וכן מצד היסוד נקרא שמן זית זך כתית כי היסוד נקרא זית רענן. ואפשר שנקרא \nכן בבחינת שפע מעצמו שהוא זית אחד בלשון יחיד. וענין השפע בעצמו הנקרא שמן היא השפע \nהנשפע מן הבינה ועיקרו בחכמה והוא שפע בסוד הימין ובימין נמצא כאשר נבאר. ובא ע\"י \nהבינה וכן הבינה נקרא אהי\"ה והיינו שם אהי\"ה הב' שבכתוב. ואהיה ויה\"ו הכל דבר אחד. \nוכן יה\"ו בבינה שכן רמז תיבת בינה צרופו בן י\"ה ובן היינו ו' עם י\"ה דהיינו יה\"ו. \nושמן בא\"ת ב\"ש יוצא בי\"ט והוא שם קדוש ושם זה עולה אהי\"ה ועלה יה\"ו כן שמעתי. ור' \nמשה אמר שיסוד נקרא שמן טוב ואמר שהכתר ג\"כ נקרא כן ואינו מתיישב. ובזהר פ' ויקרא \n(ד\"ז ע\"ב) וז\"ל כשמן הטוב על הראש (תהלים קלג ב) מאן שמן הטוב דא משח רבות קדושא \nדנגיד ונפיק מעתיקא קדישא לאשתכחא בההוא נהר עלאה דינקא לבנין לאדלקא בוצינין. \nוההוא משח רבות נגיד ברישא דמלכא ומרישיה ליקירא דדיקנא קדישא ומתמן נגיד לכל אינון \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "לבושי יקר דמלכא אתלבש בהו הה\"ד שיורד ע\"פ מדותיו עכ\"ל. והנה ביאר בפי' כי שמן הטוב \nהוא השפע הבא מחכמה אל הבינה ושם מתקבץ להשפיע למטה להטיב הנרות שבמנורה. ודקדק \nבאריכות לשונו דאמר דנגיד ונפיק מעתיקא קדישא לאשתכחא בההוא נהר, מפני שלעולם השמן \nנשפע מהבינה, כי ע\"י יושפעו אם חסד אם דין אם רחמים, ולכן ע\"י נשפע השמן כדפי'. \nואמר הכתוב כשמן הטוב על הראש וראש בחכמה ושם השמן ומשם יורד ומתקבץ בבינה ומזומן \nשם להשפיע לשאר הספירות. ואמר לאדלקא בוצינין, מטעם כי לשון טוב בכל מקום הוא לשון \nהארה כמו בהיטיבו את הנרות (שמות ל ז) כדפי' בערך טוב. ולזה אמר כי מה שאמר הכתוב \nכשמן הטוב מלשון הארה מפני שהוא בבינה להאיר את הנרות נרות המנורה. וז\"ש לאדלקא \nבוצינין כיון לבאר ששתי בחינות שאמר מחכמה לבינה ומבינה לשאר הספירות פי' הכתוב במה \nשאמר כשמן הטוב על הראש היינו בחכמה שיורד על הזקן היינו בבינה ונקראת הבינה זקן \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "אהרן מפני שממנה יונק החסד שמן הטוב שהיא ראשון לבנין. ומשם על פי מדותיו דהיינו כל \nשאר הספירות וז\"ש לכל אינון לבושי יקר וכו'. ועם היות שהמעבר הוא דרך הבינה ושם \nמתקבץ, עכ\"ז עיקרו בסוד ימין. וכן פירש בזהר פ' שמיני (דף ל\"ט.) וז\"ל שמן דאיהו \nבחשאי בלחישא תדיר אתי מסטרא דמחשבה דאיהו בלחישו תדירא ולא אשתמע והוא בחשאי וע\"ד \nהוא מימינא עכ\"ל. ומבואר בפי' כי השמן מצד הימין ומצד החכמה ובזה ידוקדק לשון זקן \nאהרן שהוא הבינה בבחינת החסד ימין. ודי בזה הערה אל ענין השמן: \nשמע המלכות נקרא שמע כן ביאר הרשב\"י ע\"ה בפסוק שמע ישראל. ופי' שמע מלשון קבוץ שבה \nמתקבץ כל השפע העליון. ונקראת כן בבחינתה התחתונה שהיא קבוץ של השפע. ויש לדקדק \nבענין הזה שבזהר פי' חיי (דף קל\"ב.) פי' הרשב\"י ע\"ה כי שמע בה' הרמז למלכות ושמע \nבלא ה' הרמז לת\"ת והכריח הענין שם מן הכתובים. וי\"ל כי כונת השמיעה היא לזכר ואם \nשהמלה נקבה כאלו נאמר שמע ישראל הרי ישראל הוא הת\"ת הרי שמיעה נאמרת אל הת\"ת. ואם \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "כונתינו לומר שיקבל המלכות אליו עכ\"ז הת\"ת הוא המקבל אבל כאשר יאמר שמעה הקבלה \nוהדבור הוא למלכות זה נ\"ל לתרץ לחלוף המקומות: \nשמעתא נקראת המלכות מצד הגבורה ביחוד הבינה ששם השמיעה כמבואר לעיל ונתבאר בתקונים \n(תקוני ז\"ח דף קט\"ז.): \nשמש וירח נקראים הת\"ת ומלכות. וכבר נודע כי הירח קטרגה על השמש כאשר נתבאר בשער \nהמיעוט ועל שניהם נאמר (ישעיה ל כו) והיה אור הלבנה כאור החמה כו' ונקרא הת\"ת שמש \nבסוד הבחינה המקבלת מבינה שמשם זריחתו ומשפיע במלכות כמו שהשמש מאיר בירח. ובזהר \nפרשת שמות (דף ג' ע\"ב) משמע שהיסוד נקרא שמש. וז\"ל מה שמשא זרח ואנהיר על עלמא אוף \nהכי ברית קדישא זרח ואנהיר גופא דבר נש. ויש שמש וירח אחרים והם סמאל ולילית ועליהם \nנאמר (ישעיה כד כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה: \n", "en": ""}]}
