{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "135", "title": "ספר פרדס רמונים — שער כד פרק יב", "hebrewTitle": "שער כד פרק יב", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/135/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/135/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער כד פרק יב\nפרק שנים עשר: \nאחר שעלה בהסכמתינו שהאדם בצדקתו משובח מהמלאכים והוא מוכרח מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה. \nא\"כ מה מעלת אליהו וחנוך שבהיותם צדיקים מכל בני דורם לא זכו אלא למעלת המלאכים. \nוכן ביארו בפי' בספר ההיכלות אמר רבי ישמעאל שאלתי למטטרו\"ן מפני מה אתה נקרא בשם \nקונך בע' שמות ואתה גדול מכל השרים וגבוה מכל המלאכים וחביב מכל המשרתים ונכבד מכל \nהצבאות ורב מכל האדירים בגדולה ובמלוכה ובכבוד. השיב ואמר לי מפני שאני חנוך בן ירד \nוכשטעו דור המבול וקדחו במעשיהם ויאמרו לאל סור ממנו מה עשה הקב\"ה נטלני מביניהם \nלהיות עד עליהם בשמי מרום לכל באי עולם וכיון שלקחני הקב\"ה לשמש את כסא הכבוד ואת \nגלגל המרכבה ואת כל צרכי השכינה מיד נהפך בשרי אל שלהבת וגידי ועצמותי לגחלי רתמים \nואור עפעפי לזוהר ברקים וגלגל עינים ללפיד אש ושערות ראשי ללהט ולהבה וכל אברי \nלכנפי אש בוערת וגוף קומתי לאש יוקדת ומימיני חוצבי להבות אש ומשמאלי בוערי לפידי \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "אש וסביבותי מפרחות רוח סערה וסופה וקול רעש ורעם מלפני ומלאחורי עכ\"ל. הורה בזה \nבפי' כי הוא חנוך בן ירד הצדיק שעליו נאמר (בראשית ה) ויתהלך חנוך וכו'. וכן הענין \nבאליהו שהוא מלאך וכן ביארו בזוהר פ' ויצא (דף קנ\"א ע\"ב) וז\"ל ואמר ר' יהודה כלהו \nאיערעו בהאי באר. ודוד אמאי לא איערע ביה, אלא דוד מארי דבבו הוה לקבליה בההוא \nזימנא ובג\"כ לא איערע ביה. ליעקב ומשה בחדוה קביל לון האי באר ובעא לאתקרבא בהדייהו \nוע\"ד כיון דחמא לון האי באר סליקו מייא לגבייהו כאתתא דחדיאת עם בעלה. ואי תימא הא \nאליהו ברח ולא איערע ביה, אמאי. אלא אליהו לתתא מן באר הוא ולא לעילא כמה דהוה משה \nויעקב ובג\"כ מלאך איהו ועביד שליחותא. ובגין דיעקב ומשה לעילא אינון מן הבאר באר \nחדי לגבייהו וסליק לקבלא לון כאתתא דחדאת לגביה בעלה ומקבלא ליה עכ\"ל. ומתוכו נראה \nודאי שאליהו הוא מלאך מן המלאכים העושים שליחות וא\"כ נמצא שאין להם במעלה הזאת \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "תועלת כלל כי ירדו ממעלתם שאם היו במעלת הצדיקים היו למעלה למעלה ועתה נמצאו בגדר \nהיצירה ובגדר המלאכים. ולהבין ולהשכיל ענין חנוך ואליהו צריכין אנו להעתיק הנה מאמר \nא' מזוהר שיר השירים (בז\"ח ד\"פב) ואף אם יאריך הענין יתרבה התועלת וז\"ל שחורה אני \nונאוה. כתיב חנוך לנער על פי דרכו וגו' כד ברא הקב\"ה לאדם ברא ליה בדיוקנא עילאה \nאברוי ושייפו כלהו ברזא עלאה נחית ליה לארעא גו גינתא דעדן דברא קב\"ה בארעא באתר \nטמיר וגניז דאיהו בדיוקנא וציורא דלעילא דכתיב ויקח ה' אלדי' את האדם ויניחהו בגן \nעדן לעבדה ולשמרה. ויניחהו בג\"ע סתם דכלא ברזא חדא. וא\"ת בג\"ע עלאה כמה תחומין וכמה \nשורין מתתחמן סחור סחור ליה מכמה משריין עלאין ורוחין קדישין והכא בהאי גנתא דעדן \nלתתא בארעא לא מתתחמא הכי דאי תימא הואיל ואיהו בדיוקנא עלאה אתקן ליה בכמה רוחין \nונשמתין דצדיקייא אי הכי עד לא הוו צדיקייא בעלמא לא הוה בדיוקנא עלאה האי ג\"ע \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "דלתתא. אלא ודאי בדוגמא ודיוקנא עלאה איהו מיומא דאתברי עלמא. ועד לא אתברי אדם הוו \nכמה שורין תחומי דמלאכין עילאין סחרן ליה דלא הוה בלא נטירו בגין דבכל אינון היכלין \nדתמן אית שולטנין נטרין לה עד דאינון רוחין אתכללין למיתי בהאי עלמא כל רוחין \nונשמתין דהוו זמינין לאעלא בהאי עלמא כלהו הוו תמן עד לא אתברי אדם ועד לא ייתון \nבהאי עלמא אינון רוחין ונשמתין מזדמנין לאתיהבא כלהון תמן ואילין רוחין ונשמתין \nסלקי ונפקי מגנתא דלעילא ונחתי בגנתא דעדן דלתתא ומתלבשין תמן בלבושין כגוונא דגופא \nדהאי עלמא ומתעסקין באורייתא למנדע ולאסתכלא בההוא לבושא ביקרא דמאריהון כל חד וחד \nכמה דאזדמנן למהוי בהאי עלמא. וההוא דתיקוניה שפיר ויאות בההוא לבושא והוה \nאשתדלותיה כדקא יאות סלקין ליה לעילא לקמי מלכא קדישא בההוא לבושא כגוונא דהאי עלמא \nוקאים קמיה וחדי ביה קב\"ה הה\"ד חי ה' אשר עמדתי לפניו אשר עמדתי עד לא נפקית להאי \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "עלמא. אית לבושין דמתלבשין בהון רוחין כגוונא דגופא דהאי עלמא והאי גופא אזדמן \nלמשבק רוחא קדישא ולאסטאה בתר רוחא בישא. ההוא רוחא קדישא פרחא מגו ההיא לבושא \nוההוא לבושא אתמשך לבר מגנתא דעדן בגין דבכל יומא תניינא ובכל יומא רביעאה רוחא \nבשיא מאשת זנוני\"ם אזלא סחרניה דגנתא דעדן ואית לבושין דאתמשכן אבתריה דההוא רוחא \nבישא ותיא בתיה דההוא רוחא בישא בהו וכיון דרוח קודשא נחית ואתלבש ביה לא מתישבא \nבגוויה ופרח מיניה וסליק לעילא וההוא לבושא אתמשך בתר ההוא רוחא בישא ומפקי ליה לבר \nויתבא תמן עד דאתי ההוא בר נש ואתלבש ביה ונחית ליה לגיהנם [י] ואתדן ביה בכל יומא \nוההוא רוחא קדישא דקפרח מההוא לבושא סליק לעילא ועייל בחד אוצר עד דנפיק מההוא \nחייבא ברא או זרעא דייחות ההוא רוח קדישא ביה וישתלים ביה כדקא יאות. וההוא חייבא \nדאית ליה נייחא לבתר מצפצפא וסליק ואתלבש בלבושא אחרא וקאים אפתחא דג\"ע וחמי לההוא \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "רוחא קדישא דאיהו [שבק] שם בכמה יקר בכמה נהירו אכסיף ביה. וכן אשגח בההוא יקר דשאר \nצדיקייא ובכי ואכסיף על עובדוי. וכד ברא ליה קב\"ה לאדם הראשון אעיל ליה לגנתא דעדן \nבחד לבושא יקרא דנהורא דג\"ע ואשתלים ביה ורוח ונשמה קדישא למהוי שלים בכלא. הוא \nואיתתיה הוו מטיילין בגנתא דעדן ומלאכי עלאי בסחרנייהו מענגי לון בכמה עדונין \nוענוגין. פתח ליה חד אוצר ואחמי ליה כל אינון דרין בתראין כל דרא ודרא והוה חמי \nדיוקנין עלאין ותתאין בנהירו דאספקלריא דנהרא עלייהו. נחתה אשת זנונים וההוא דרכיב \nושלט עלה ההוא חסר לב דאסטא כלא. וחמא ההוא יקר עלאה דהוה ביה אדם ואתתי אתתקפא אשת \nזנונים בחילא ותוקפא דההוא דשליט עלה וקריבת אצל חוה ושריאת לפתאה לה בכמה פתויין \nבכמה מתיקו דלישנא דאתפתיאת כדין ואתפתי לבתר אדם ופרחו אינון לבושין מיניה וסלקת \nנשמתא זהרא דאספקלריא דלעילא מיניה ואשתאר ערום מכלא הוא ואתתיה. כיון דעביד תשובה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "לבתר דאתתרך מגנתא דעדן ואתקיים לבר, חס עליה קב\"ה ועבד ליה לבושין אחרנין כגוונא \nדאצטריך לאשתמשא בהאי עלמא. ולבתר אשתמש לבר ואוליד בנין וההוא זיהרא דנשמתא עלאה \nדפרחא מיניה סלקית לעילא והוה גניזא באוצר חד דאיהו גוף עד דאוליד בנין ונפיק חנוך \nלעלמא. וכיון דאתא חנוך ההוא זיהרא עלאה נשמתא קדישא נחתת ביה והוה חנוך בההוא רבו \nעלאה דשבק מיניה אדם הה\"ד ויתהלך חנוך את האלהים וגו'. ובתר אצטריך ליה לקב\"ה לנטלא \nליה מהאי עלמא ולאתכללא רוחא קדישא מלתתא ומלעילא ואתכלל כלא בההוא רוחא קדישא והוא \nאתכליל מתתא ומלעילא לאתמשכא כל עלמא זיניה בתר זיניה. כיון דאתכליל אתעבד ממנא \nבהאי עלמא ובעלמא דלעילא. בהאי עלמא מסטרא דההוא כלילו דאתכליל מהאי עלמא ובעלמא \nדלעילא מסטרא דההוא כלילו דאתכליל מלעילא. ובכל זימנא וזמנא דצדיקייא וחסידי אית \nבעלמא אתחדש ההוא כלילו דאתכליל מתתא מסטרא דחנוך כדין איהו נער ברזא דחדתותא \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "דסיהרא. ורזא דא חנוך לנער ע\"פ דרכו וגו' מאי [יא] דחנוך למיזל בההוא דרך קשוט \nבאורח מישר ושלים. גם כי יזקין ההוא דיוקנא דחנוך מההוא זימנא דאתכליל בההוא קודשא. \nלא תימא דהא סיב מכמה יומין ואתעדי מההוא אתר. לאו הכי אלא בכל זמנא דחסידי וצדיקיא \nאית בעלמא ההוא כלילא דההוא סטרא אתחדש ויתחזי ההוא דיוקנא ממש נער ולא יתעדי מתמן. \nובגין ההוא כלילו ירתי תתאי מטלא דשקיו עלאה ונחתא ירותא דרבות קודשא לעלמא עכ\"ל. \nומפני אורך הענין לא נבאר מן המאמר הזה אלא הבאים לענייננו. הנה סיפר בתחלת דבריו \nשאפשר לנשמה קודם בואה לעה\"ז אחר שירדה לג\"ע התחתון להיותה מתלבשת בלבוש דומה אל \nלבושו שיתלבש בעה\"ז וכאשר ייטיבו דרכיו ולא יטה אחר הקליפה הסובבת אז תעלה לפני \nקונה כדמות הלבוש ההוא וזה היה ענין אליהו שאמר חי ה' אשר עמדתי לפניו כדפי'. ואח\"כ \nאמר כי אדם הראשון היו בו ג' דברים א' הנשמה ר\"ל סתם נשמה או רוח כי זה אפי' אחר \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "חטאו לא נאבד ממנו. והשני הלבוש שמתלבש בו שהוא (ממש) [לבוש] אדם שברא הקב\"ה, אשר \nנטה אחרי הקליפה. ג' זיהרא דנשמתא עלאה שהיא מעלה נכבדת. ואל שלשתם כיון באמרו בחד \nלבושא יקרא דנהורא דג\"ע כו' זהו הלבוש המתגשם הנזכר לעיל שהוא נוטה לפעמים אחר \nהקליפה. שנית רוח שהוא מתלבש בלבוש ההוא. שלשי נשמה זהרא עלאה. אח\"כ אמר כדין אתפתו \nופרחו אינון לבושין מיניה. אינם הלבושים שנטו אחרי הקליפה, כי אותם עצמם היו אדם \nוחוה שבראם הקב\"ה, אבל עליהם היה עוד לבוש אור והיינו לבושין דפרחו מיניה. וכן \nהנשמה שהיא זהרא עלאה וכו'. והנה אותם העניינים והמעלות שאבד אדם הראשון זכה אליו \nחנוך הישר כמשפט הנשמות כדפי' לעיל. ואמר לבתר אצטריך לי' לקב\"ה לנטלא וכו', נודע \nכי הקב\"ה כשברא לאדה\"ר באותם הלבושים העליונים ואותה הנשמה המשובחת היה עיקר הכוונה \nכדי שיהיה אדה\"ר מקור לכל השפע לעליונים ולתחתונים לכן כלם היו משתחוים אליו כדפי' \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ז\"ל בפסוק בואו נשתחוה ונכרעה. והכוונה כי ההשתחויה היא המשכת השפעה כמ\"ש בשער ערכי \nהכנויים. והנבראים לראותם שהם היו מקבלים ממנו כל כוונתם הי' להיות נשפעים ממנו \nאליהם לבד. והוא אמר להם שאין לעשות כן אלא להיותם נשפעים ממקור השפע דהיינו נברכה \nלפני ה' עושנו. אבל אח\"כ כשחטא וראו כולם דאדם סגיד להאי אתר ואתדבק ביה אתמשכו \nאבתריה וגרים מותא ליה ולכל עלמא כמו שפי' בזוהר פ' אמור (ד\"קז ע\"ב ע\"ש). ועתה כאשר \nזכה חנוך אל מעלתו וכבודו היה חסר מעט מפני שהיה לבושו ותכונתו כבני עה\"ז ולפי זה \nאין ביכלתו להשפיע אלא לבעלי גשם לבד. ולכן רצה הקב\"ה שיחזור גופו הגשמי ללפידי אש \nכמו שפי' הוא בעצמו בס' היכלות. וז\"ש וכיון שלקחנו הב\"ה לשמש את כסא הכבוד. מפני \nשכסא הכבוד הוא הבריאה. והוא (פי' מט\"ט) היצירה והוא משמש לכסא שהכסא מתלבש בו כמו \nשפי' בשער אבי\"ע והוא מקבל השפע מהכסא ומשפיע לכל אשר ממנו ולמטה וזהו בסוד בשרו \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "המתהפך ללפידי אש וכו'. והיינו דאתכליל מעילא ומתתא הנזכר במאמר הזה, כי מפני שהיה \nבן אדם ובצורתו ממש כבני אדם דמות נער לכן הוא נכלל מן התחתונים, ומפני ששב גופו \nלרוחני הוא נכלל מן העליונים. ודקדק הרשב\"י ע\"ה בלשונו שאמר ולאתכללא רוחא קדישא \nוכן בכל לשונו הוא מזכיר רוח לא נשמה כי הנשמה עלתה אל מקום הנשמות סוד ג\"ע של מעלה \nאבל הרוח שהוא עומד בג\"ע של מטה ואינו עולה יותר כמבואר בזהר במקומות רבים הוא שזכה \nלהיותו נכלל בשתי כלליות מן העליונים ומן התחתונים. וזהו שהוסיף על הצדיקים כי \nהצדיקים אינם משמשים בגוף בעה\"ז אלא בג\"ע של מטה אבל משם ולמעלה אינם עולים אלא \nבסוד הנשמה שמתלבשת ברוחניות אבל חנוך זכה שעלה אל המעלה שנתהפך ללפידי אש ואין כן \nשאר הצדיקים אלא שהם מתפשטים מהגוף והגשמות והגשם כלה בעפר ומתרקב והם מתלבשים \nבלבוש זולתו. והמלאך הזה ממש גופו קיים והוא שנהפך ללפידי אש וכו' כדמוכח מתוך \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "דבריו בספר היכלות שהעתקנו בראש הפרק ונשמתו לעולם בסוד נשמת הצדיקים והחסידים \nבמקומה הראוי אליה: \n \nשער כד פרק יג\nפרק שלשה עשר: \nאחר שבפרק הקודם בארנו ענין חנוך, נבא לבאר בפ' זה ענין אליהו. ונאמר כי כמקרה חנוך \nכן מקרה אליהו עם היות מעלה לאחד על חבירו, כי בזה לא ניכנס עתה בחקירתו עד סוף \nהשער בעה\"ו. והנה הענין אליהו הוא כי הוא גשמי כשאר בני אדם ומפני שזכה בג\"ע אל \nהמעלה ההיא שלא נטה אחר הקליפה ומרוב אדיקתו ושלימות נפשו זכה גופו שיהיה נהפך \nללפידי אש ולא ממש כחנוך כי חנוך הוא ממש נהפך ללפיד אש אבל אליהו גוף אחר נזדמן \nלו. וז\"ל הרשב\"י ע\"ה בפ' ויקהל (דף קצ\"ז.) ד\"א מי עלה שמים וירד (משלי ל). דא אליהו \nדכתיב ביה ויעל אליהו בסערה השמים. וכי היך יכול אליהו לסלקא לשמים, והא כלהו שמים \nלא יכלין למסבל אפי' גרעינא כחרדלא מגופא דהאי עלמא ואת אמרת ויעל אליהו בסערה \nהשמים. אלא כד\"א וירד ה' על הר סיני, וכתיב ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר. וכי \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "קב\"ה דהוה בטורא דסיני דכתיב ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר, היאך יכיל משה \nלסלקא לגביה. אלא משה כתיב ביה ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר, דעאל בגו עננא כמאן \nדאתלבש בלבושא. הכי נמי אתלבש בעננא ועאל בגוויה, ובעננא אתקריב לגבי אשא ויכיל \nלמקרב. אוף הכי אליהו דכתיב ויעל אליהו בסערה השמים, דעאל בההוא סערה ואתלביש בההוא \nסערה וסליק לעילא. ורזא אשכחנא בספרא דאדם קדמאה, דאמר באינון תולדת דעלמא רוחא חדא \nיהא דייחות לעלמא בארעא ויתלבש בגופא ואליהו שמיה. ובההוא גופא יסתלק ואשתליל \nמגופיה וישתאר בסערה, וגופא דנהורא אחרא יזדמן ליה למהוי גו מלאכין. וכד יחות יתלבש \nבההוא גופא דאשתאר בההוא עלמא, ובההוא גופא יתחזי לתתא, ובגופא אחרא יתחזי לעילא \nודא איהו רזא דמי עלה שמים וירד. לא הוה ב\"נ דסליק לשמיא רוחא דיליה ונחית לבתר \nלתתא, בר אליהו דאיהו סליק לעילא ונחית לתתא עכ\"ל. ומתוכו יתבאר שיש לו נשמה כשאר \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "אנשים מבני ישראל הצדיקים. ומפני זכותו זכה לב' מעלות. ראשונה להתלבש בלבוש המלאך \nההוא והיותו משרת עליון. עם היות נשמתו קשורה במקום שאר הנשמות. והרוח לבד הוא \nהמתלבש כדמוכח מתוך לשון המאמר שלא הזכיר אלא רוח כנראה היות הנשמה מתעלה במעלת \nהנשמות. ועתה ראוי שנשאל למה לא השיגו המעלה הזאת אברהם יצחק ויעקב ומשה שהם גדולים \nמאליהו, כמ\"ש הזהר פ' ויצא בענין הבאר שלא עלה לקראת אליהו כשברח, ותירץ מלאכא הוא \nוכו' כמו שהעתקנו בפרק הקודם. ונאמר שאם היה להם כך היו חסרים ממעלותם לפי שהאבות \nמעלותם היא שהם מרכבה אל עצם הספירות על הדרך שפי' בשער הכנויים פ\"ג וא\"כ אם היו \nמתלבשים במעלות איזה מלאך ממעלת המלאכים שיהיה הנה ירדו ממעלותם כי בחייהם היו \nצנורות אל השפע הנשפע מהשכינה ממש ע\"י הספירות וכל עצם השפע היה נשפע ע\"י אפי' \nלעליונים כענין ויעל אלקים מעל אברהם (בראשית יז). והיא מעלה מובחרת ממעלת מטטרון \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ראש השרים שהרי בפי' פי' בזוהר ובתיקונים כי כשאין צדיק בעה\"ז אז השכינה מתלבשת \nבמטטרון כמ\"ש בשער אבי\"ע בפ\"ד בס\"ד. ואם כן נמצאו שמעלת הצדיקים בהיותם מרכבה היא \nגדולה ממעלת המלאכים ולכן אם יעלו בחייהם למעלת המלאכים נמצאו אובדים מעלותם. וא\"ת \nכי אחר מיתתם אין לגופם מעלה כלל בענין המרכב', וא\"כ היה ראוי שיעלה גופם למעלת \nהמלאכים. זה אינו קושיא כלל. כי אפי' אחרי מיתתם בקבורתם הם במעלתם. וראייה מדוד \nהע\"ה שמלך בחברון ז' שנים, ופי' בזוהר (וארא דף ל\"א.) הטעם כי נתחבר דוד כדי שתכון \nמלכותו במדת מלכות עם האבות שהם בחברון. נמצא שאפי' אחר מיתתם במעלתם הם עומדים. \nאבל אליהו וחנוך אינם במעלת המרכבה ממש כי מעולם לא עלו אלא במדרגת המעלה הזאת הנז' \nבלבד וזהו שתירץ [הזהר לעיל] אלא אליהו מלאכא הוא. פי' הוא במדרגת מלאך לא במדרגת \nמרכבה, וראיה שסופו מוכיח על תחלתו. ולעולם בין נשמת אליהו בין נשמת חנוך הם צרורות \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "בצרור החיים כשאר נשמת הצדיקים אלא שהוסיפו שזכו להתלבש רוחם במעלת המלאכים, מה \nשאין כן בשאר הצדיקים שאין הרוח עולה מג\"ע התחתון כי שם מתלבש. ועוד שזכו שהם איברי \nהאלהות בסוד ההיכלות שפירשתי, והיא מעלה ניתוספת בזולתם שהם אברי האלהות בסוד החשמל \nהמתפשטת. וענין האבות מעלה גדולה מהם שאינם איברים אבל הם כל עצם האלהות המתפשט אל \nהתחתונים. ונמצא עתה בענין זה ד' בחינות. בחינה ראשונה קטנה מכלם בחינת המלאכים, \nוהם צנורות וארובות שהאור העליון מתלבש בהם ומאיר דרך בם אור חשוך והם נקראים אברי \nהמרכבה. בחינת ב' גדולה מהראשונה היא בחינת הצדיקים, שהם צנורות וארובות שאור \nהעליון עצם הת\"ת מתפשט בהם. וסוד זה נתגלה בזהר פ' ויחי (ד\"רמה) וז\"ל אמר ר' שמעון \nכל אתר בעיא שתיקותא בר שתיקו דאורייתא. גנזא חד אית לי גניזא ולא בעינא דאתאביד \nמינייכו. והיא מלה עלאה, ואשכחנא לה בספרא דרב המנונא סבא. ת\"ח בכל אתר דכורא רדיף \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "בתר נוקבא ואתער לגבה רחימותא. והכא אשכחנא רחימותא דאיהי איתערת ורדפת אבתריה, \nואורחיה דעלמא דלית שבחא לנוקבא למרדף בתריה דדכורא. אלא מלה סתימא היא ומלה עלאה \nדבי גנזייא דמלכ'. ת\"ח תלת נשמתין אינון וכו'. נשמתא אחרא היא נשמתא דצדיקייא [יב] \nאתיין מאינון נשמתין עלאין מנשמתא דדכורא ומנשמתא דנוקבא. ובג\"כ נשמתהון דצדיקייא \nעילאין על כל אינון חיילין ומשריין דלעילא. ואי תימא הא עלאין אינון מכל סטרין, \nאמאי נחתין להאי עלמא ואמאי אסתלקו מיניה. למלכא דאתייליד ליה בר וכו'. ת\"ח אלו הוו \nידעין דא כלהו צדיקייא הוו חדאן ההוא יומא דמטא לון לאסתלקא מהאי עלמא. וכי לאו \nיקרא עלאה הוא דמטרוניתא אתת בגינייהו ולאובלא להון להיכלא דמלכא ולמחדי בהו מלכא \nכל יומא, דהא קב\"ה לא משתעשע אלא בנשמתהון דצדיקייא. ת\"ח אתערותא דלעילא רחימו \nדכנ\"י לגבי קב\"ה נשמתהון דצדיקייא לתתא מתערין לה, בגין דאינון אתיין מסטרא דמלכא \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "מסטרא דדכורא. ואתערותא דא מטי לנוקבא מסטרא דדכורא, ואיתער רחימותא. אשתכח דדכורא \nאתער חביבו ורחימותא לנוקבא וכו' עכ\"ל לענייננו, ודלגנו הבלתי מצטרך אלינו שלא \nלהאריך. והנה בפי' אמר כי הנשמותהם עצם הזכר הת\"ת ובזה ניתרצ' עקר שאלתו שאיך אפשר \nלומר שהי' הנקבה חוזרת על הזכר הפך הנהגת העולם הזה והיינו שהשכינ' היא תובעת \nהיחוד. ולכן תירץ כי הנשמות הם עצם הזכר, ואחר שההתעוררות הוא ע\"י הנשמות כדפי' \nבשער מהות והנהגה בפ' י\"ז ולכן העיקר הקודם אל ההתעוררות הם הנשמות שהם עצם הת\"ת \nהמתפשט בהם. ולכן הם עליונים על כל שאר הנבראים אפי' על המלאכים כדפירשנו. בחינה \nשלישית היא בחינת הרכבת המלאכים והצדיקים והיינו בחינת מטטרון ואליהו שנשמתם צרורות \nבצרור החיים למעלה ורוחם מתלבשים בסוד המלאכים וזו היא עבודה כפולה בכפלים ודאי \nכדפי'. בחינה רביעית היא בחינת האבות וכל אותם שהם מרכבה אל הספי' שהם בחינת \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "הצדיקים בנשמתם ונתעלו עליהם שהם צנור אל עצם הספי' ההוא אפי' בגופם כמו שפי' \nלמעלה. ועתה נשאר לנו לבאר עוד בענין אליהו קצת ונייחד לו פרק בפני עצמו: \n \n", "en": ""}]}
