{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "137", "title": "ספר פרדס רמונים — פרק ב':", "hebrewTitle": "פרק ב':", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/137/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/137/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק ב': \nנשאר לנו לחובה לבאר ספק גדול בענין הקליפות מאחר שכל מדרגות המציאות זו למעלה מזו \nעד נקודת הארץ משתלשלים מעלה לעלול וכל עלול מוקף מעילתו א\"כ ראוי לדקדק לפ\"ז כל \nטוב וכל שפע שישפע בעה\"ז הנה יבא דרך הקליפה והטומאה ח\"ו. וכן הנשמה בעת עלייתה \nאע\"פ שהיה חסיד יוכרח שיתלבש קודם בטומאה ויטמא שם קודם עלותו למעלה ח\"ו. וזה בודאי \nדבר חוץ מן האמת ומן הנדון. ועוד המן שהיה יורד לישראל איך נאמר שהיה עובר דרך שם \nוכן התורה ועליית משה למרום ועליית אליהו. ויש תשובה לומר כי עלו בסערה כי ח\"ו אין \nהסער הזאת סער מתחולל. אמנם היא שערה שעל ידה היו מקריבים קרבן (לחה\"פ) [ב] שהיא \nהמלכות מצד הדין כמו שהיו סוסי אש ורכב אש. אבל לא שנא' שעלו דרך הקליפות ח\"ו וזה \nדוחק וכן קשה התלבשות המלאכים וירידתם בעה\"ז וכמה עניינים אחרים. ובענין זה היינו \nמתבלבלים בהתרת הספק עד האיר ה' עיני שכלינו במאמר מספר הזהר בפרשת ויקהל (דר\"ט.) \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "וז\"ל ובכל רקיעא ורקיעא אית ממנא ואתפקד על עלמא ועל [ארעא לאנהגא כולא. בר] ארעא \nדישראל דלא אנהיג לה רקיעא ולא חילא אחרא אלא קב\"ה בלחודוי והא אוקמוה. ואי תימא \nאיך שריא למגנא רקיעא על ארעא דישראל והא מטרא וטלא מרקיעא נחית עלה כשאר כל ארעא \nאחרא. אלא בכל רקיעא אית ממנן שלטין על עלמא וההוא ממנא דשלטא על ההוא רקיעא יהיב \nמחילא דאית ליה בההוא רקיעא בגין למיהב לתתא וההוא רקיע נקיט מההוא ממנא ויהיב לתתא \nלארעא. וההוא ממנא לא נקיט אלא מתמציתא דלעילא. אבל ארעא קדישא לא שליט על ההוא \nרקיעא דעליה ממנא אחרא ולא חילא אחרא אלא קב\"ה בלחודוי ואיהו פקיד לארעא קדישא \nבההוא רקיעא. בכל רקיעא ורקיעא אית פתחין ידיען ושלטנו דכל ממנן מפתחא לפתחא רשימא \nומההוא פתחא ולהלן לא שלטא אפי' כמלא נימא. ולא עייל דא בתחומא דפתחא דחבריה בר כד \nאתיהיב ליה רשו לשלטאה חד על חבריה כדין שלטין מלכין דבארעא חד על חבריה. באמצעיתא \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "דכלהו רקיעין אית פתחא חדא דאקרי גבילו\"ן. ותחות האי פתחא אית שבעין פתחין אחרנין \nלתתא ושבעין ממנן נטרין מרחיק תרין אלפין אמין דלא קרבין לגביה. ומההוא פתחא אורחא \nסליק לעילא לעילא עד די מטא לגו כורסייא עלאה ומההוא פתחא לכל סטרין דרקיעא עד תרעא \nדפתחא דאתקרי מגדו\"ן דתמן איהו סיומא דרקיעא דתחומא דארעא דישראל. וכל אינון ע' \nפתחי דרשימין גו ההוא פתחא דאיקרי גבילו\"ן כלהו רשימין בכורסייא קדישא וכלהו קרינן \nלון שערי צדק דלא שליט אחרא עלייהו וקב\"ה פקיד לארעא דישראל בההוא רקיעא מפתחא \nלפתחא בפקידו כמה דאצטריך. ומתמציתא דההוא פקידו נטלין אנון ע' ממנן ויהבי לכלהו \nממנן אחרנין עכ\"ל. ודבריו מבוארים וממנו יראה כדפירשנו כי על ארץ ישראל אין דבר \nסיבוב אפילו אמה כי אם הרקיע המתעלה למעלה לקבל מתחת כסא הכבוד. ובדבר הזה לא נשאר \nלנו ספק כי כל העליונים היורדים מן השמים או העולים כלם עולים ויורדים דרך ארץ \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ישראל. וזהו שאמר הכתוב (בראשית כח יז) וזה שער השמים והכונה שער ליכנס. מה שאין כן \nבשאר מקומות שיש קליפות מבדילות ומחיצות. סכות בענן לך כו' (איכה ג מד) ח\"ו. ואויר \nארץ העמים מטמא. ואויר א\"י מטהר ואוירא דא\"י מחכים. כי אין הקליפות שולטות בה כלל. \nוכן בארו עוד הענין הזה בזהר פרשת תרומה (דקמ\"א.) וז\"ל בארעא קדישא מתתקנא כלא \nבגוונא אוחרא דהא קליפה תקיפא אתברת מההוא אתר דלא שלטא ביה קליפה כלל. קליפה תקיפא \nאתברת מההוא אתר תדיר ואתפתחת מהאי סטרא ומהאי סטרא וההוא פתיחו הוה בארעא קדישא \nבכל זמנא דפלחין פולחנא כדקא יאות. כיון דגרמו חובין משיכו לההוא פתיחו להאי סטרא. \nולהאי סטרא עד דאתקרב קליפה כלא כחדא. כיון דאסתים קליפה למוחא כדין שלטא ההיא \nקליפה עליהון ודחה לון לבר מההוא דוכתא. ועם כל דא אע\"ג דדחה לון לבר לא יכילת ההיא \nקליפה לשלטאה בההוא דוכתא קדישא דלאו אתריה איהו. ואי תימא אי הכי הואיל ולא יכיל \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ההיא קליפה תקיפא לשלטאה בההוא דוכתא קדישא אמאי קיימא חרוב דהא חורבה לא הוי בעלמא \nאלא מסטרא דההוא קליפה תקיפא. אלא ודאי כד אתחריב לא אתחרב אלא מההוא סטרא בשעתא \nדאסתים למוחא. וקב\"ה עבד דלא תשלוט ההיא קליפה תקיפא על ההוא דוכתא. וכד דחה לון \nלישראל מינה אתהדרת ההיא קליפה ואתפתחת כמלקדמין. ובגין דעמא קדישא לא הוו תמן \nחפייא על ההוא פתיחו חופאה קדישא דפרוכתא קלישא לנטרא ההוא אתר דלא יסתים ליה ההיא \nקליפה תקיפא ואחיד בכל סטרוי. למהוי רבות קודשא על ארעא כמדקדמין לא יכיל דהא ההוא \nחופאה קלישא אחיד דלא יחות לתתא דהא עמא קדישא לאו תמן וע\"ד לא אתבני חורבן מיומא \nדאתחריבו. לשלטאה ההוא קליפה תקיפא לא יכלא דהא ההוא חופאה קלישא אחיד ביה בכל \nסטרוי בההוא פתיחו דלא תשלוט תמן ולא תסתים למוחא ההוא חופאה דפרוכתא קלישא איהו \nמגו משיכו דפרוכתא קדישא דלעילא דנטיר ההוא אתר. ובגין כך כל נשמתין דשאר עמין \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "דדיירין בארעא כד נפקין מהאי עלמא לא מקבלא לון ודחי לון לבר ואזלין ושטאן \nומתגלגלין בכמה גלגולין עד דנפקין מכל ארעא קדישא וסחרין לסטרייהו במסאבו דלהון. \nוכל אינון נשמתין דישראל דנפקין תמן סלקין וההוא חופאה קלישא מקבלא לון ועיילין \nלקודשא עילאה בגין דכל זינא אזלא לזיניה. ונשמתין דישראל דנפקי לבר מארעא קדישא \nברשותא דההיא קליפה תקיפא אזלא ומסחרא ומתגלגלא עד דתבת לדוכתאה ועאלת לאתר דאתחזי \nלה. זכאה כו' עכ\"ל. וכל דבריו מבוארים וזכים והם הכרח עצום וביאור רחב אל ענייננו \nשאין בא\"י קליפה כלל שלא יצטרכו לעבור דרך הקליפות ח\"ו. וכן נשמתן של רשעים ר\"ל \nרשעי האומות הן מתגלגלות לחוץ כדכתיב (ש\"א כה כט) ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף \nהקלע. כי שער השמים ליכנס אל הקדושה הוא א\"י ומפני זה אין נבואה שורה אלא בא\"י. \nואין תשובה מנבואת יחזקאל שהיתה בחוצה לארץ שכבר תרצו רז\"ל [ג]. ואין תשובה מענין \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "דור המדבר כי אויר א\"י היה הולך עמהם דאי לא תימא הכי איך היו אוכלין קדשים בחוץ \nלארץ אלא שהאויר והרקיעים והשמים והחלונות והשרים כלם היו נוסעים עם השכינה שהיתה \nנוסעת עמהם [ד] וזה נתבאר בזהר פ' תרומה (דף ק\"מ ע\"ב) וז\"ל הה\"ד ויהי ביום כלות משה \nדנחתת כלת משה לארעא. ואי תימא בכל אתר ויהי לאו איהו אלא לישנא דצערא והכא כתיב \nויהי ביום. אלא בההוא יומא דשכינתא נחתת לארעא אשתכח מקטרגא לגבה וחפי ההוא חשיך \nקבל לגבה בגין דלא תיחות כו'. ובההוא זמנא אשתכחו כל כנופיא ממלאכי עילאי קמי קב\"ה \nאמרו קמיה מארי דעלמא כל זיווא וכל נהורא דילן בשכינת יקרך איהו והשתא תיחות לגבי \nתתאי. בההיא שעתא אתתקפת שכינתא ותברת ההוא חשוך קבל כמאן דתבר גזיזין תקיפין ונחתת \nלארעא. כיון דחמו כלהון כך פתחו ואמרו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אדיר ודאי \nדתבר כמה גזיזין וחילין תקיפין ונחתת לארעא ושליטת בכולא. וע\"ד כתיב ויהי ביום צערא \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "דקבילו כמה חיילין ומשריין ביומא דכלת משה נחתת לארעא עכ\"ל. ונודע עניין החשך \nוהקבל. ומלבד אלה היה מקטרג ולא היה נותן מקום לפתוח שער לרדת בשום אופן אלא בדרך \nשבירה. ומלבד המקטרג היו החיילים הקדושים אומרים כל זיווא וכל נהורא וכו' וכאשר \nירדה לא הוצרכה אלא שבירת המקטרג והחיילים הקדושים אמנם הוצרכה אל החשך והקבל לבטלו \nשהוא המגין שלא תרד. ואותו השער והאויר היה הולך עמם עד הכנסה לא\"י אל מקומה הראוי \nלה ושם מנוחת הקדושה כי שם שער השמים כדפירשנו: \n \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "שער כה פרק ג\nפרק שלישי: \nעתה חוייבנו לבאר תועלת הקליפה הזאת ועניינה בעולם כי לומר שהיא להעניש וכו' לא \nיספיק. כי נשאל כל עצם העונש הלא סבתו הוא היצה\"ר והקליפה, לא תהיה קליפה ולא יהיה \nיצה\"ר. ונאמר כי הטעם אל בריאתם ברצון הבורא הוא להיות כי הוצרך העולם והנבראים \nלהיותם מקבלים מזונתם ופרנסתם מכח הדין והצדק והיושר ואם היו כלם מלאכים בלתי \nבחיריים במעשיהם היה העולם בלתי נשכר על פעולתם מפני שהם מוכרחים בפעולתם כמלאכים. \nולזה הוכרח להיות האדם בעל בחירה והיותו מורכב מיצה\"ר ומיצה\"ט, שאם ירצה בטבעו \nלהטות אל הטוב יהיה יצה\"ר על שמאלו לשטנו להטותו אל הרע, וכשירצה להטות אחרי הרע \nיהיה יצה\"ט על ימינו ליסרהו ולהזכירו בדברי בוראו באופן שיקבל שכר על הנטייה אל א' \nמהקצוות אם טוב ואם רע. ולתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו הוצרך להיות הצד הטמא העבד \nהמורד באדוניו לייסר הרשע בכדי רשעתו במספר ורע תדרוש רשעו וידבק בצד הראוי ושם \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "יקבל עונשו. ונתבאר הענין הזה היטב בזהר פ' תרומה (דף קס\"ג.) וז\"ל כל מה דעבד קב\"ה \nעילא ותתא כלא איהו בגין לאחזאה יקרא דיליה וכולא איהו לפולחניה. וכי מאן חמי עבדא \nדמריד דלהוי מקטרגא דמאריה ובכל מה דרעותא דמאריה אתעביד איהו מקטרגא. רעותא דקב\"ה \nדיהון בני נשא תדיר בפולחניה בהאי עלמא ויהכין באורח קשוט בגין למזכי לון בכמה \nטבין. הואיל ורעותיה דקב\"ה בהאי היך אתי עבדא בישא ואשתכח מקטרגא מגו רעותיה דמאריה \nואסטי לבני נשא לאורח בישא רחיק לון מאורח טב ועביד לון דלא יעבדון רעותא דמאריהון \nכו'. אלא ודאי רעותא דמאריה עביד. למלכא דהוה ליה בר יחידאי והוא רחים ליה יתיר \nופקיד עליה ברחימו דלא יקרב גרמיה לאתתא בישא בגין דכל מאן דיקרב לגבה לאו כדאי \nאיהו לאעלא גו פלטרין דמלכא. אודי ליה ההוא ברא למעבד רעותיה דאבוי ברחימו. בביתא \nדמלכא לבר הות חד זונה יאה בחיזו ושפירא בריוא. ליומין אמר מלכא בעינא למחזי רעותא \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "דברי לגבאי. קרא לההיא זונה אמר לה זילי ותפתי לברי למחמי רעותא דברי לגבאי. ההיא \nזונה מה עבדת אזלת אבתריה דבריה דמלכא שריאת לחבקא ליה לנשקא ליה ולמפתי ליה בכמה \nפתוין. אי ההוא ברא יאות וציית ואזין לפקודא דאבוי גוער בה ולא אצית לה ודחי לה \nמניה. כדין אבוי חדי בבריה ואעיל ליה לגו פרגודא דהיכליה ויהיב ליה מתנן ונבזבזן \nויקר סגיא. מאן גרים ליה כל האי יקר לההוא ברא הוי אימא ההיא זונה. וההיא זונה אית \nלה שבחא בהאי או לא. ודאי שבחא אית לה מכל סטרין. חד דעבידת פקודא דמלכא. וחד דגרמא \nליה לההוא ברא לכל האי יקר לכל האי טיבו לכל האי רחימו דמלכא לגביה. וע\"ד כתיב \n(בראשית א) והנה טוב דא מלאך חיים. מאד דא מלאך המות, דאיהו ודאי טוב מאד למאן \nדאצית לפקודא דמאריה. ות\"ח אי לא יהא האי מקטרגא לא ירתון צדיקייא הני גנזייא עלאין \nדזמינין לירתא לעלמא דאתי. זכאין אינון דאערעו ביה בהאי מקטרגא, וזכאין אינון דלא \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "אערעו ביה. זכאין אינון דאערעו ביה ואשתזיבו מניה דבגיניה ירתין כל אינון טבין וכל \nאינון עדונין וכל אינון כסופין דעלמא דאתי, עליה כתיב (ישעיה סד) עין לא ראתה אלדים \nזולתך יעשה למחכה לו. וזכאין אינון דלא אערעו ביה דבגיניה יירתון גיהנם ואטרדו מארץ \nהחיים אינון דלא צייתן למאריהון ואתמשכו אבתריה. וע\"ד אית לצדיקייא למחזק ליה טבא \nדבגיניה יירתון כל אינון טבין ועדונין וכסופין לעלמא דאתי. תועלתא דהאי מקטרגא כד \nחייביא צייתין ליה מאי היא. אלא אע\"ג דלית ליה תועלתא פקודא דמאריה איהו עביד. ותו \nדהא אתתקף בגין האי הואיל ואיהו רע אתתקף כד עביד ביש. חייבא לא אתתקף עד דקטיל בני \nנשא כיון דקטיל בני נשא כדין אתתקף ואתגבר בחיליה ואית ליה נייחא. כך ההוא מקטרגא \nדאתקרי מה\"מ לא אתגבר בחיליה עד דאסטי בני נשא ומקטרג לון וקטיל לון. כדין אית ליה \nנייחא ואתתקף ואתגבר בחיליה [ה] כד חייבא צייתין ליה ושליט עלייהו רחמנא לשזבן. \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "וזכאין אינון דזכאן לנצחא ליה ולאכפייא ליה למזכי בגיניה לעלמא דאתי ואתתקף בר נש \nבמלכא קדישא תדיר ע\"ד אתמר (תהלים פד) אשרי אדם עוז לו בך מסילות בלבבם זכאין אינון \nבהאי עלמא ובעלמא דאתי עכ\"ל. ודבריו מבוארים וצרופים כצרף כסף והוא טעם מבואר כי \nהקליפה צורך גבוה נאה לעולם נאה לצדיקים. ולנו עוד טעם יפה בענין היצה\"ר והוא כי \nנודע היות השרשים העליונים פעולתם נמסרים ביד האדם כענין אמרו (דברים לב) צור ילדך \nתשי. וכן ענין (שם לג) רוכב שמים בעזרך. וכן הענין שמהפכין מדת הדין למדת רחמים \nומדת רחמים למדת הדין כמו שפי' בשער מהות והנהגה. ונפרש עניני טעמו בשער הנשמה \nבס\"ד. ועתה הוכרח היות האדם מורכב מן הדין ומן הרחמים כדי שעל ידי שני הענפים האלה \nיפעול למעלה בשרשים הנעלמים. והנה יצה\"ר מצד הגבורה ויצה\"ט מצד החסד. עם היות \nשיצה\"ר הוא בסוד הקליפה ויצה\"ט בסוד הקדושה. וכאשר האיש הישר יגבר עליו יצרו ומבקש \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "להטותו מדרך הישר אל דרך לא טוב יורה על הקליפה המתגברת לפעול בכח הגבורה השופעת \nעליה שממנה יניקתה ואז הדין גובר על הרחמים. וכאשר הישר בכח שכלו יגביר יצה\"ט על \nיצה\"ר אז יורה להכניע כח הקליפה והדין נמתק וכח הרחמים גובר ומה\"ד מתהפכת למה\"ר וכל \nזה בסוד הענפים שביד האדם הישר להכריעם ולהטותם אל א' הצדדים. וכאשר ח\"ו הרשע יגביר \nיצה\"ר על יצ\"ט יורה כח הגבורה שולט על כח הרחמים והדין הווה וקליפה מתגברת. וזהו \nאמרם ז\"ל ארורים הם הרשעים שמהפכין מדת רחמים למה\"ד. כי בפעולות התחתונות בסוד \nהענפים יפעלו השרשים. וזהו הטעם שברא הקב\"ה היצה\"ר כדי שיכול להיות מוכנע תחת כף \nהיצ\"ט ואז מתהפכת מ\"ד למה\"ר והשרשים העליונים יונקים מזוהר אור העליון ומתיחדים \nיחוד גמור. וזה טעם גמור על ענין יצה\"ר. ויש עוד טעם אחר יותר נאה מוסמך על דברי \nהרשב\"י בזוהר והוא כי ענין הקליפה היתה סבתה מפני התפשטות כדפי' בפ\"ק [ו]. (והנה \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ההתפשטות, סבתו האדם הא') כדפי' בשער טעם האצילות פ\"ו בכלל. והנה נמצא הוא המעוות \nוהוא היה סבת הקלקול לכן הוצרך להיות מתקן אשר קלקל ובמה מכניע כח הקליפה בהיותו \nמגביר יצ\"ט על יצה\"ר והקליפה נכנעת ונשברת ואז הוא מתקן את אשר נתקלקל בעבורו. \nובזולת זה הוא מטהר את הטמא כי בהיותו מכניעו ומכניסו בקיום המצוה יחזירהו אל \nהקדושה ויטהר על ידו ואז יכניסהו בקדושה כמו שהיה מקודם והקליפה נכללת בקדושה והכל \nטהור כדפי' בפ\"ק. ובודאי שיצה\"ר נטהר ונעשה יצ\"ט. וכך פי' הרשב\"י בר\"מ (פ' בא דף \nמ\"ג.) וז\"ל פקודא דא לפדות פטר חמור ולערוף פ\"ח אם לא יפדה ליה הה\"ד ופטר חמור תפדה \nבשה ואם לא תפדה וערפתו. ורזא דא יצ\"הר יכיל לאחזרא בתיובתא ולאחזריה יצה\"ט כמה \nדאוקמוה אם זכה עזר אם לא זכה כנגדו בגין דאינון דיוקנא חד דשה וחד דחמור ואם זכה \nלאחזרא בתיובתא אע\"ג דאיהו חמור עם הארץ תפדה מן גלותא בשה וכו' עכ\"ל לעניננו. \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "ומתוכו מתבאר היות יצ\"הר נטהר וישוב יצה\"ט וזהו תפדה בשה וכו'. והענין ע\"ד שפי' כי \nיפעל פעולת מצות והרי יצ\"ה נעשה יצ\"ט וכיוצא בו. וכן נדרש במ\"א בזהר [ז] שאמר יצה\"ר \nלעילא מאן איהו גבורה. הורה כי אפשר להיות יצה\"ר מצד הגבורה מצד היין המשמח לא מצד \nהיין המשכר. וכן עתה יתתקן הקליפה והיין המשכר בסוד התפילין שהם התורה יתקנהו \nויבשמיהו ויהיה יין המשמח שיחזירהו אל מקורו ונטהר. ובזה יובן ענין הנדרש בזהר פ' \nנח (דף ס\"א.) ז\"ל ת\"ח אלו אפיק אדם תולדות מגנתא דעדן לא ישתצון לדרי דרין ולא \nאתחשך נהורא דסיהרא לעלמין דכלהו הוו קיימין לעלמין. ואפי' מלאכין עילאין לא קיימאן \nקמייהו בנהורא וזיווא וחכמתא כד\"א בצלם אלהים ברא אותו. אבל כיון דגרים חטאה ונפיק \nאיהו מגנתא ועבד תולדות לבר לא אתקיימו בעלמא ולא הוו כדחזי. א\"ר חזקיה וכי האיך \nיכלין למעבד תולדות תמן דהא אלמלא דאמשיך עליה יצה\"ר וחטא אתקיים איהו בעלמא \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "בלחודוי ולא יעביד תולדות. כגוונא דא אלמלא דחבו ישראל בעגלא ואמשיכו עלייהו יצה\"ר \nלא עבידו תולדות לעלמין ולא ייתון דרין בתראין לעלמין. א\"ל אלמלא דחב אדם לא עביד \nתולדות כגוונא דא [מסטרא דיצה\"ר אבל עביד תולדות מסטרא דרוח קדישא] דהשתא לא עביד \nתולדות אלא מסטרא דיצה\"ר. ובגין דכל תולדות דבני נשא כלהו מסטרא דיצה\"ר בגין כך לית \nלון קיום דאי אפשר לון לאתקיימא דסטרא אחרא אתערב בהון. אבל אי לא חב אדם ולא אתתרך \nמגנתא דעדן עביד תולדות מסטר דרוח קדישא דקדישין כמלאכי עלאין קיימין לדרי דרין \nכגוונא דלעילא. כיון דחב ואוליד בנין לבר מגנתא ולא זכה לאפקא לון מגנתא לא אתקיימו \nאפי' לאשתרשא בעלמא דא עד דאתא נח וכו' עכ\"ל. והנה בפי' כי עם היותו בג\"ע היה בו כח \nלהוליד מסטר דרוח קדישא כי זה היה תחלת הכוונה. והוא המשיך עליו יצה\"ר במה שהגביר \nעליו כח הקליפה וגבר עליו כחו ועי\"ז יוכרח האדם לתקן ולהמתיק היצ\"ר ולהחזירו בשרשו \nליין המשמח כדפי': \n \nשער כה פרק ד\n", "en": ""}]}
