# ספר פרדס רמונים — פרק שביעי:

[קריאה בקורא](/reader/kabala-bd11e1351be2/1/143/)

<div lang="he" dir="rtl">

פרק שביעי: 
באות ד&#x27; אמר בספר התמונה כי היא נרמזת בחסד וכן היא רביעית במספר הפשוט. ואמר כי 
היא צורה פשוטה שאין לה חיבור עם זולתה והיא מבטת לתפארת שהוא הו&quot;או. ולא אמר שהיא 
מבטת לה&#x27; מפני שבה&quot;א ג&quot;כ הדל&quot;ת ועי&quot;ז מבטת לוא&quot;ו. ונמצא לפי זה רוחניות האות מקבלת 
מהחסד ומרחמים שהוא הת&quot;ת. ואמר כי נקרא דל&quot;ת מלשון ודלת ראשך כארגמן (שה&quot;ש ז ו) 
שפי&#x27; ענין הבדלה מלשון יחידות. כמו חלק הראש המובדלת מחברתה וכן האות הזאת יחידה 
בצורתה שאינה מצטרפת בצורה אחרת ואמר כי ממשלתה בשעת ככב. ויש מי שפי&#x27; כי הד&#x27; פי&#x27; 
של ג&#x27; דהיינו כמו שפי&#x27; למעלה בגימ&quot;ל שבראשו יש לה ד&#x27; עוקצים וכו&#x27; אלא שזאת הפוכה. 
לרמוז אל הרשעים המהפכים הדברים העליונים ומבלבלים יצועי אביהם ולכן נהפך להם מות 
מחיים ח&quot;ו אבל הג&#x27; שהוא גמול הצדיקים הם יושבים ועטרותיהם בראשיהם כדפי&#x27; לעיל באות 
גימ&quot;ל. ויש מי שפי&#x27; ד&#x27; רומזת לעטרת שעומדת בדלת של המלך כעניה. ויש מי שפי&#x27; בענין 


אחר וז&quot;ל ד&#x27; יש לה ב&#x27; צדדים צד נטוי וצד סמוך והיא דפוס להשלים חומר היסודות דבוקה 
באמצע הג&#x27; וחלון שלה יש בו ממשות להכיל מכל צדדיה מלמטה ולא מלמעלה ועכ&quot;ז נקרא מהות 
היצירה. ולכן ע&quot;פ הזהר השכינה נקראת דלת ונקרא כן כשהיא דלה במסכנות וקוצה של הדלת 
רומז ליסוד המחברה עם התפארת בסוד כי כל בשמים ובארץ (דה&quot;א כט). וזה נתבאר בר&quot;מ 
ובמקומות רבים. גם היא תרמוז בבינ&quot;ה כי כן באר הרשב&quot;י ע&quot;ה (בזהר משפטים דף קכ&quot;ג 
ע&quot;ב) וז&quot;ל ה&#x27; ד&#x27; הות מדאתחבר דכורא עמה אתעברת מחד בן ואקרי ה&#x27; עכ&quot;ל, והעתקנוהו 
בשער השמות בפ&quot;א. והנה אמר כי הבינה שהיא ה&#x27; עיקרה דלת ומציאות הדלת היינו עוקצה 
שהיא חכמה ופשיט נהרא מכאן ומכאן דהיינו התפשטות הבינה מן הימין שהוא החסד ומן 
השמאל שהיא הגבורה. נמצאת אומר שמציאות הד&#x27; גם בבינה בסוד התפשטותה בחסד וגבורה, 
וכבר הארכנו בזה כל הצורך בשער הנזכר. ולשון דלת בבינה לא תהיה לשון דלות, אלא לשון 


דלו עיני למרום (ישעיה לח יד). וכן לשון משנה (פאה פ&quot;ד) בדלית ובדקל, שהוא לשון 
גובה: 
 
שער כז פרק ח
פרק שמיני: 
באות ה&#x27; פי&#x27; בספר התמונה כי עקרה בגבורה. אמנם היא ג&quot;כ במלכות כנודע בענין שם בן 
ד&#x27;. ואמר כי הוא רמז שמדת הדין יכול לפעול בקש&quot;ה ורפ&quot;ה. ואמר כי כל זה בכח הבינה, 
ואמת כי על ידיה יתרפה הדין או יתחזק כמו שפי&#x27; למעלה ולכן תרמוז ג&quot;כ בבינה. וצורתה 
י&quot;ד ומצינו י&quot;ד לטובה כמו בי&quot;ד רמה, את הי&quot;ד הגדולה (שמות יד). היד ה&#x27; תקצר (במדבר 
יא כג). וי&quot;ד לדין וגם יד ה&#x27; היתה בם (דברים ב טו). וכן יש ידות הרבה כמו שבארנו 
בשער ערכי הכנויים. הקיצור הצורה הרוחניות של אות זה מקבלת עיקרה מגבורה אבל מקבלת 
גם מבינ&quot;ה ועל ידה יתרפה הדין ותעשה רפה למטה בקבלתה ממנה. ובשעת לבנה ממשלתה כי על 
כן היא נרמזת במלכות כח הלבנה. ויש מי שפי&#x27; כי אות ה&#x27; היא המלכות והד&#x27; שלה מורה על 
חצי גורן עגולה ובאמצע החצי גורן שהם ע&#x27; סנהדרין האב ב&quot;ד עומד והוא הוא&quot;ו קטנה שתחת 


הדלת. והכל נרמז במלכות כי היא מוצא הדין והיא הירח העומדת כחצי גורן כירח והנקודה 
באמצע מלואו. עוד פי&#x27; באופן אחר כי הדלת רמז למלכות והוא&quot;ו קטנה רמז למטטרון בנה של 
השכינה והוא יונק מבין שדי אמו. וזה צודק קצת לפי מה שכתבנו בענין פי&#x27; הה&#x27; בשער 
השמות בשם בן ד&#x27;. עוד אמר ענין נכון כי הה&quot;א היא השכינה עומדת על ד&#x27; חיות המרכבה 
והם א&quot;ב ג&quot;ד ויפה הוא. ויש מי שפי&#x27; בענין אחר ז&quot;ל ה&#x27; נצבת בדוגמתה פתוחה כדי לקבל 
שפע מכל צד ופתוחה כנגדה לפניה כי להיות שיונקות כל האותיות ממנה כדרך השפע שהיא 
יונקת. והיא סתומה מלמעלה כדי שלא יתפשט השפע לצאת חוץ ממנה. וכן כבר בארנו בשער שם 
בן ד&#x27; ובשער השערים כי מציאות הה&#x27; היא בשני מקומות שהם בינה ומלכות ובשתיהן על דרך 
א&#x27; כי מציאות צורת הה&quot;א ג&#x27; יסו&quot;ד. והם בבינה מפני שנאצלו על ידה. ובמלכות מפני 
שמשפיעים בה והיא מתקשטת על ידם בסוד הזיווג כדפי&#x27; בשער סדר האצילות. והנה המלכות 


היא דלה בהיותה יונקת משתי הקצוות מן הימין ומן השמאל. ואז הנחש מבקש לינק. עד 
שמקבלת מן האמצע ומצטיירת בעלה בה דהיינו ו&#x27; בין שיהיה ו&#x27; של ת&quot;ת ממש או ו&#x27; של יסוד 
אז היא מלאה כל טוב והיינו ה&#x27; עשויה כלי: 
 
שער כז פרק ט
פרק תשיעי: 
באות ו&#x27; אמר בספר התמונה שהיא בת&quot;ת ומפורסם הוא ואמר כי היא פשוטה לרמוז כי הוא 
עמוד לעולם. ואפשר לומר הטעם כי קודם ברא הקב&quot;ה העולם בדין וכשראה שאין העולם 
מתקיים שתף עמו רחמים הרי שהרחמים הם סבת קיום העולם ולכן הרחמים עמוד סומך העולם. 
ואמר כי פניו הפוכים מן הה&quot;א לרמוז כי הה&quot;א הוא דין שאין בו רחמים. וכן אפשר לומר 
הטעם כי הוא מטה כלפי חסד ומחזיר פניו מן הדין. או אפשר כי הוא מביט לזיי&quot;ן שלפניה 
שהוא משפיע בה כאשר נבאר. ואמר כי הוא משגיח מעלה כנגד הכתר לקבל ומשגיח מטה להשפיע 
למלכות כנודע. ואמר כי ממשלתה בשעת חמה כי כן הוא מכונה שנאמר כי שמש ומגן ה&#x27; אלדים 


(תהלים פד יב). ויש מי שפירש בענין אחר וז&quot;ל וא&quot;ו היא עומדת בזאת הצורה לרשום בה 
צורת הטבע ולמצוא בה דוגמא נסתרת ונכרת בזו הצורה נקרא חומר קדמון ולכן אמת שהמקום 
המיוחד לה הוא הת&quot;ת. אמנם הרמז אליו בהיותו קשור וכלול משש קצוות שהם גדולה גבורה 
ת&quot;ת נצח הוד יסוד. ולרמוז על יופיו בכללות הזה נקרא ו&#x27; שעולה שש. והיא ארוכה שהוא 
הנהר המשקה בדרך העלם בסוד הדעת לשאר כל נטיעות הגן כאשר נתבאר בשערים הקודמים. 
וכמעט שאז נקרא נשמת הת&quot;ת כאשר רמזנו שם. וכאשר הוא&quot;ו בת&quot;ת תקרא וא&quot;ו עילאה או ו&#x27; 
סתם אמנם לפעמים היסוד נקרא וא&quot;ו זעירא או וא&quot;ו תתאה להיות כי הוא ג&quot;כ כלול מו&#x27; 
קצוות כת&quot;ת עצמו כי כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף דגוף וברית חשבינן חד כמבואר 
בדברי הרשב&quot;י ע&quot;ה במקומות רבים. אמנם יש וא&quot;ו אחרת והיא בראש הכת&quot;ר בארנוהו בשער 
המכריעין בסופו. ולפעמים תסובינה הואוי&quot;ן ג&quot;כ על גדולה גבורה ת&quot;ת ג&#x27; ואוי&quot;ן והיינו 


ויס&quot;ע ויב&quot;א וי&quot;ט ג&#x27; ואוי&quot;ן. וכן נצח הוד יסוד כאשר בארנו בשער המציאיות. ואלה דברי 
ר&#x27; משה דילאו&quot;ן ז&quot;ל בספר השם בווי העמודים. ווי העמודים בסוד וא&quot;ו של בי&quot;ה שמ&quot;ו 
שהוא מטה משה שש ספירות וכו&#x27; ואין וא&quot;ו בלא שני ווי&quot;ן והוא רמז ליסוד הנאחז בו: 
 
שער כז פרק י


פרק עשירי: 
באות ז פי&#x27; בספר התמונה כי צורתה בנצח והיא רמז לכלי זיין לנצח בדין. וכן היא מדתו 
של משה ובה היה נוצח במלחמת עמלק כי היה מרים ידו ואז וגבר ישראל והוא הרמת יד ימין 
שהוא נצח על השמאל שהוא הו&quot;ד ואז גובר כח הרחמים וכן בנשיאות כפים צריך להגביה 
הימין על השמאל וכאשר ירים האדם ידו יראה כזיי&quot;ן בפשיטות אצבעותיו והוא נרמז בנצח 
ששם הנצחון ע&quot;י הזיי&quot;ן. ואמר כי ממשלתה בשעת החמה מטעם שגובר עליו כח הרחמים ע&quot;י 
הת&quot;ת ולכן מושל בשעת ממשלת חמה שהוא ככ&quot;ב הת&quot;ת. הקצור רוחניות האות הזה רומז בצד 
הנצח לבד. ויש מי שפירש כי הזיין הוא יסוד והא סוד הברית והוא סוד שבת וכמו ששבת 
עטרה על ששת ימי המעשה כן בזיי&quot;ן עטרה על הוא&quot;ו והעטרה הזאת היא עטרה שבברית. וכמו 
שהשבת נותן מזון לכל שאר ימי השבוע כן האות הזה נק&#x27; זיי&quot;ן על שם המזון הנשפע ממנו 
והוא הברית הנמשך מהת&quot;ת שהוא הגוף הנרמז בוא&quot;ו והזי&quot;ן ברית והחי&quot;ת נקבה העומדת לקבל 


ופוסקת את רגליה לקבל שפע הזכר. ויש שפי&#x27; בענין אחר זיין עומדת בזו הצורה כדי לתקן 
ההשוואה וחלוק לגולם הנאצל והנעשה מן החומר. ויש מי שפי&#x27; ז&#x27; רומזת למדת הגבורה 
שלוקח כלי זיין להלחם ברשעים ולכן זיין מפורסם בדברי הרשב&quot;י ע&quot;ה בתיקונים בענין 
האות הזה הוא היות צורתה רמז אל ו&#x27; וי&#x27;. והנה היא מתפרשת על ב&#x27; דברים כי המלכות 
בעלותה אל מקומה הא&#x27; אל בית אביה כנעוריה הלא תעלה דרך מדרגות הסולם ובעלותה בראש 
צדיק אז היא עטרה בראש כל צדיק. והכונה כי לבוש הצדיקים בעולם הבא הוא מצד המלכות 
וזהו ותלבש אסתר מלכות (אסתר ה א) כי ראתה עולמה בחייה. אמנם זהו מצד מלכות שהוא 
בהיותה למטה מולכת בעה&quot;ז אבל בעלותה למעלה מצד הבינה כי ע&quot;י שהיא האם תעלה אל בית 
אביה היא עטרה בראש צדיק יסוד עולם וזהו עוה&quot;ב אין בו לא אכילה וכו&#x27; אלא צדיקים 
יושבים ועטרותי&#x27; בראשיהם כי עולם הבא היא הבינה כאשר נתבאר בערכו. וזהו ומרדכי יצא 


מלפני המלך (שם ח טו) שהיא הבינה בלבוש מלכות מצד המלכות כמבואר ועטרת זהב גדולה 
מצד עטרה בראש כל צדיק וצדיק. וזהו שראה עולמו בחייו. ובזה יובן למה לא נתנה עטרה 
לאסתר אלא כתר מלכו&quot;ת. ומפני שעטרה בראש הצדיק נמצא י&#x27; על ו&#x27; והוא ז&#x27; ע&quot;כ הוא יום 
הז&#x27; ואין זה מקום ביאורו. וזאת הזי&quot;ן זעירא כי לא נתפרסם שמה. ועוד יש עטרה בראש 
ס&quot;ת והיא נקרא בלשון הרשב&quot;י ע&quot;ה (בתקונא י&#x27; דף כ&quot;ג.) תג&quot;א דס&quot;ת וזהו בעלותה דרך 
המדרגות עד החכמה למעלה וזהו עטרת בעלה ואז היא י&#x27; על ו&#x27; והיא זיי&quot;ן ואל הזיינין 
האלה הם רמז התגין וזהו שג&quot;כ הוא תפארת יום הז&#x27;. ולפעמים תתיישב היו&quot;ד הזאת בראש ג&#x27; 
אבות ויעשו ג&#x27; זיונין כענין ש&#x27; וכן בנצח הוד יסוד. וכל זה שבלי הלקט משדה הרשב&quot;י 
עליו השלום: 
 


שער כז פרק יא
פרק אחד עשר: 
באות ח פירש בספר התמונה שהוא בהוד שהיא שמינית ממעלה למטה ואמר שרומז גם כן בבינה 
ממטה למעלה ושתיהן דין כנודע. ואמר כי לפי שהיא בהוד מדתו של אהרן הכהן היו לו ח&#x27; 
בגדים כנודע. וכן אהרן היה איש חסד כאמרו (דברים לג) תומיך ואוריך לאיש חסידך לרמוז 
שהיא ג&quot;כ מקבלת מהבינה שהיא על החסד אבל עיקרה בהוד. ואמר שצורת אות זה כוללת [ב&#x27; 
אותיות] שהם ד&quot;ו לרמוז שהיא מקבלת ג&quot;כ שפע מחסד שהיא ד&#x27; כדפי&#x27;. והכל עשר לרמוז שהכל 
נכלל במלכות שהיא עשירית. ואמר שלשון חי&quot;ת מלשון (עובדיה א ט) וחתו גבוריך תימן 
לרמוז אל דין ההוד כי הוא העיקר. ואמר כי ממשלתה בשעת לבנה מטעם כי הלבנה היא (כתר) 
[כח] במלכות וזה נכלל הכל בי&#x27; כדפי&#x27;. ודבריו סמוכים בדברי הרשב&quot;י ע&quot;ה כמו שבארנו 
בשער נ&#x27; שערים שהוד עולה למנין נ&#x27; שהם ה&#x27; פעמים ו&quot;ד עולה הכל נ&#x27; שעד הוד מתפשטים 
חמשים שערים וכלם מתגלים ע&quot;י המלכות כדפי&#x27; שם וכלל דבריו כי הצורה הרוחניות של האות 


הזה מקבלת מבינה וחסד ומת&quot;ת ומהוד. ויש מי שפי&#x27; כי החי&quot;ת רמז לשכינה הפתוחה למטה 
כדרך האשה שהיא סתומה מג&#x27; רוחות ופתוחה מרוח רביעי לקבל שפע בעלה. ועוד היא אכסדרה 
שבה משכן הנשמות. ולה שני צלעות, צלע ימין כנגד עדה מצלת וצלע שמאל כנגד עדה שופטת 
וגוף השכינה על שניהם ורוח רביעי פתוח לקבל לכל הרוצה ללמד זכות יבא וילמד והצדיק 
נתון בין שתי הכתות להצדיק ולהרשיע. ועוד ג&#x27; צדדין רמז לג&#x27; אבות זרוע ימין לצד ימין 
וזרוע שמאל לצד שמאל וגוף שהוא הת&quot;ת עליהם והיינו ג&#x27; ווי&quot;ן ויסע ויבא ויט כדפי&#x27;. 
ויש מי שפי&#x27; בענין אחר וז&quot;ל כי ח&#x27; רומז לגבורה מלשון (בראשית לה ה) ויהי חתת אלדים 
שהיא פחד. ויש מי שפי&#x27; בענין אחר וז&quot;ל ח&#x27; נקראת כך ע&quot;ש שהיא דפוס לסבת&#x27; הגולם גולם 
רוחני וגולם גופני דמות החי&quot;ת שהוא צורה לכל הדברים שהם בעלי חיים הטבעיים וע&quot;כ נק&#x27; 
בלשון חיים. ורמז האות הזה פי&#x27; הרשב&quot;י ע&quot;ה (בזהר פנחס רנ&quot;ז.) במלת אחד כי החית נרמז 


בשמונה ספי&#x27; מהחכמה ולמטה עד היסוד. וז&quot;ל אחד א&quot;ח כליל ט&#x27; ספיראן דאינון א&#x27; אין 
כתר. ח&#x27; תמניא ספיראן מחכמה עד יסוד ד&#x27; מלכות וכו&#x27;. ובמקומות אחרים פי&#x27; כי הבינה 
נקראת ח&#x27; מפני שהיא שמינית ממטה למעלה וז&quot;ל בינה דאיהי תמינאה מי&#x27; ספי&#x27; מתתא לעילא 
ע&quot;כ. ואפשר ליישב ולומר כי כשהבינה כוללת הח&#x27; ממטה למעלה אז תקרא חית. ואפשר חי&quot;ת 
מפני שהיא השפעת החיות לכל הספי&#x27; מן החכמה שהיא מקור החיות השופעת בה. ובזה נתיישבו 
ונתפשרו דברי הרשב&quot;י ע&quot;ה. פרק שנים עשר באות ט&#x27; פי&#x27; בעל ס&#x27; התמונה כי האות זה ביסוד 
שהוא ט&#x27; ואמר שהמדה הזאת היא ז&#x27; למספר הימים ואם היא תשיעית למספר הספירות. והטעם 
הוא כדפי&#x27; בשער ערכי הכנויים בערך ימים. ואמר שנקרא שבת לשון מנוחה ולשון השבתה 
ובטול וחרבה. ונקרא כל, לשון חמדה ולשון כלייה. ולכן לטובים טובה ולרשעי&#x27; טי&quot;ת 
מלשון וטאטאתיה במטאטא השמד (ישעיה יד). ומטעם זה ממשלת האות הרוחניות הזאת בככב 


שבתי. ויש מי שפי&#x27; כי הטי&quot;ת מורה בציורה כי בהתחבק התפארת עם המלכות בזרועותיו 
הקדושים נשארה המלכות מעוברת מכמה נשמות וכמה מלאכים ועניינים אחרים. והנה צורתה 
מורה על חבוק הזרועות וקוצה הפנימי מורה על העובר היושב במעי אמו כדפי&#x27;. ולכן 
המעוברת יולדת לט&#x27; חדשים כמנין טי&quot;ת. ובראש בצד השמאל י&#x27; להראות שמשם מהיו&quot;ד משך 
הנהר והשפע סביב סביב. ואמר עוד שהאות הזה רמז למדת חכמה תשיעי&#x27; ממטה למעלה ומקבלת 
מהכתר כי החכמה שני לו ולכן ארז&quot;ל (במנחות דף ל&quot;ד) ט&quot;ט בכתפי שתים ובו נתעבר כל 
העולם וממנו יצא כדכתיב (תהלים קד) כלם בחכמה עשית לכן היא בצורת יו&quot;ד בראשה 
ומעוברת בהוייות העולם שנתהוו ממנה כדפי&#x27;. ויש מי שפי&#x27; ט&#x27; רומז לגבורה מלשון 
וטאטאתיה במטאטא השמד שהוא לשון כלייה שהוא מכלת הכל בדין. ויש מי שפי&#x27; בענין אחר 
וז&quot;ש טי&quot;ת היא כפופה מלפניה וזקופה מכל צדדיה וממנה מתאצלים כל הדברים שהם לבוש 
השכל והמדעי ר&quot;ל הנסתר שהם נסתרים בתוכה. ובענין האות הזה בארו בזהר (תרומה דף 


קנ&quot;א) ענין גדול שהיא מקור החיים וזו היא סבה שיש מקום ידוע בעולם שאין מתים אנשים 
בתוכו כמבואר גם מתוך דברי רז&quot;ל (סוטה דף מ&quot;ו ע&quot;ב) והטעם מפני שעל אוירו תלויה אות 
ט&#x27; מצירוף אותיות שבהם נברא העולם. ובשיר השירים (בז&quot;ח דף פ&quot;ג ע&quot;א וע&quot;ב) ביאר 
הרשב&quot;י ע&quot;ה הפסוק (קהלת ט יד) עיר קטנה במציאות היו&quot;ד שאז אין מי שישכיל בה שהיא 
נעלמת וקטנה אל השגת בני אדם ולכן ואנשים בה מעט ולכן היא אומרת (שה&quot;ש א) אל תראוני 
שאני שחרחרת. פי&#x27; לא תחשבו כי תשיגוני שאני נעלמת. ובא אליה מלך גדול וגו&#x27; ובנה 
עליה מצודים גדולים היינו מציאות בנין הצלע בנין שור מקף סחור לקרתא. וזהו כי הבינה 
מציאותה ל כמו שנתבאר וכאשר יקיף סביב למלכות מהל&#x27; נעשית ט&#x27; כזה. ומצאתי אומרים כי 
ט&#x27; היא במלכות בסוד מציאות אור הבינה המקשטת אותה. ואין ספק כי מציאות הט&#x27; היא 
נבחרת ממציאות הה&#x27; והוא סוד (זכריה ב ט) ואני אהיה לה נאם ה&#x27; חומת אש סביב: 


 
שער כז פרק יג
פרק שלושה עשר: 
באות י&#x27; פי&#x27; בספר התמונה כי היא המלכות מדה עשירית והיא מכוונת כנגד החכמה הנקרא 
יו&quot;ד כמותה. ופי&#x27; כי טעם היו&quot;ד כי אפילו בה אין דמיון וצורה אלא כיו&quot;ד קטנה נקודה 
פשוטה מצורה ודמיון כדכתיב (ישעיה מ יח) ואל מי תדמיון אל. והיא אות ברית כנודע. 
ולשון יו&quot;ד מלשון (תהלים קז) יודו לה&#x27; חסדו כי היא מקום ההודאה וההלול כמפורסם 
מדוד. וממשלתה בשעת לבנה כי היא מדתה כנודע ואמר כי עד כאן כלל הספי&#x27; כסדרן [מא&#x27; 
ועד י&#x27; רומז לי&quot;ס כסדרן] ומכאן ואילך כפי אשר נבאר הם שלא על הסדר. ויש מי שפי&#x27; 
היו&quot;ד רמוזים בה ד&#x27; ספי&#x27; כתר חכמה בינה חסד ובארתים למעלה. ואמר שקוצה העליון שהוא 
הכתר משפיע שפע לשתי קצוות שהם לשני צדדים זה לימין וזה לשמאל שהם חכמה ובינה ולמטה 
מהם החסד המשפיע לכל חוט השדרה שהוא הוא&quot;ו ומשם (מושתקה) [מושקה] כל גוף האצילות 
ואמר שזה פי&#x27; יו&quot;ד במלואה שהוא י&#x27; הראש המשפיע. והו&#x27; גוף התפארת וברית קדש. והד&#x27; ב&#x27; 


רגלין וב&#x27; דרועין והכל נכלל במלת יוד. ועוד פי&#x27; עשר ספירות י&#x27;, שש קצוות ו&#x27;, ארבע 
רגלי המרכבה ד&#x27;. אשר אין מספר לגדודיו ע&quot;כ. ויש מי שפי&#x27; י&#x27; רומז לחכמה שנקרא י&#x27; 
שהוא גולם בלא צורה. ויש מי שפי&#x27; בענין אחר וז&quot;ל י&#x27; היא צורה רוחניות מקבלת שפע 
וברכה ונעשית השוואה לכלם וכלם יונקות ממנה והיא קובצת כלם ונעשית כמו דמות צורה 
זקופה דוממת ויושבת בראש ונעשית ראש לכלן והיא עם כלן וחוץ לכלן והאותיות האחרות הם 
נסתרות בהיפוך תכליתן עד השי&quot;ן שהוא קשר של תפילין כי כך אמר שכ&quot;ב אותיות והשוואתם 
והכנתם ואותיות הפוכות משתנות בהם כלם הם וא&quot;ו קשורות זו בזו לגמור פועל ולהכין 
מעשה וזהו קשר של תפילין ר&quot;ל שכלן הן דבקות בכח השי&quot;ן ומכח התי&quot;ו ונעשית אלף ראש 
לכלן והיו&quot;ד כלל כלן והכל מורה על קומתו של הקב&quot;ה וז&quot;ש (שמות לג כג) וראית את אחורי 
ופני לא יראו תרגומו ותחזי ית דבתראי. כלומר תשיג מה שידבק בי ויתחבר אלי הכל ברואי 


גמור (אבל מה שהיה קודם סבת מציאותי לא תוכל להשיג כדי שלא תאמר עלי כאשר (על) כל 
האחרים עד שנאמר פ&#x27; יצא ממקום פ&#x27; ופלוני ממקום פלוני היה ונמצא יחודי חול. ומקום 
הקדושה בלוע כמו החרב הבלוע בתוך נרתיקו עכ&quot;ל). ולנו כבר נתבאר במה שקדם שהיו&quot;ד היא 
בחכמה וכן לפי המציאות פעמים במלכות ובזרות פעמים היא בבינה. עוד פי&#x27; הרשב&quot;י ע&quot;ה כי 
ביו&quot;ד ג&#x27; קוצים וז&quot;ל בתקונים (תקונא ה&#x27; דף י&quot;ח.) יו&quot;ד בכל אתר קוצא דיליה לעילא 
וגיו דילה באמצעיתא וסופא דילה לתתא כללא דאתוון גופא לתרווייהו וקוצא דילה לתתא 
ברזא דנקודי עכ&quot;ל. וכוונתו שג&#x27; ראשונות נכללות ביו&quot;ד שהם טעמים בכתר ונקודות בחכמה 
ואותיות בבינה וזה מבואר ויתבאר בשער הזה ובשער הנקודות ובשער הטעמים בעזר הצור 
וישועתו. והם סוד ג&#x27; מוחות הנרמזים בחכמה שהם ג&#x27; יודי&quot;ן שבשם בן ד&#x27; במלוי יו&quot;ד ה&quot;י 
וא&quot;ו ה&quot;י. וע&quot;ז נאמר (ישעיה מד ו) אני ראשון בסוד קוצא דלעילא יו&quot;ד קדמאה ואני 


אחרון בסוד קוצא דלתתא יו&quot;ד תליתאה. ומבלעדי אין אלהים בסוד האמצע קוצא מציעאה יו&quot;ד 
תניינא. וכל זה נרמז בסוד היו&quot;ד והיינו ממש סוד אלף קוצא לעילא וכו&#x27;. עוד רומזת הי&#x27; 
י&quot;ג מדות של רחמים שבתוך הכתר המתגלים באמצעות החכמה והיינו י&#x27; כללותה עשר וג&#x27; 
יודין הרי הם י&quot;ג מכילין דרחמי: 
 


</div>
