{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "145", "title": "ספר פרדס רמונים — שער כז פרק כד", "hebrewTitle": "שער כז פרק כד", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/145/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/145/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער כז פרק כד\nפרק עשרים וארבעה: \nבאות ש'. פי' בס' התמונה כי רמז האות הזה היא בבינה ושלשה יודין הם שלש ראשונות \nושלשה ווי\"ן הם ג' אבות והכ' ההפוכה למעלה היא מלכות בסוד היסוד לקבל שפע מאלו \nהספי'. ועיקרה בנצח כי על ידו תתחבר החבור היפה הזה. והיא ג\"כ בבינה כדפי'. וממשלתה \nבשעת ככב. ויש מי שפי' ש' רומז למלכות מלשון (שה\"ש ו ו) שנייך כעדר הרחלים פי' שהוא \nשיני [ההר] שיושבי העיר יושבים שם כדי שלא יכנסו האויבים בעיר כך יושבת בשערי המלך \nושומרת עצמה שלא יכנס לה זר. ויש מי שפי' בענין אחר וז\"ל ש' כבר אמרתי באות י' שהוא \nרומזת קשר של תפילין והנתיב שלה נקרא ממשות הפעולה. והמוסכם בדברי הרשב\"י ע\"ה בזוהר \nכי השי\"ן רומזת ג' אבות שהם גדולה גבורה ת\"ת והרמז בה ג' ווי\"ן של ויס\"ע ויב\"א וי\"ט \nשהם ג' אבות וירמוז ג\"כ אל נה\"י בכלל הווין בסוד שהם נכללים עם הקוים קו החסד קו \nהדין קו הרחמים ועכ\"ז שרש השי\"ן דהיינו נקודה שתחתיה שבנחושתה הרמז לה בבינה או \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "במלכות בסוד ממטה למעלה או ממעלה למטה כדפי' בשער ממטה למעלה: \n \nשער כז פרק כה\nפרק עשרים וחמש: \nבאות ת פירש בס' התמונה כי רמז האות הזה בגבורה מורה דין ולכך נאמר (יחזקאל ט ד) \nוהתוית תיו וארז\"ל (שבת דף נ\"ה.) כי ששה מלאכי חבלה נתפשטו בענין ההוא וזהו רמז \nהואו ההפוכה (היינו רגל של התיו) שהיתה דרך רחמים ונהפכה לדין כמו (שמות ט ג) הנה \nיד ה' הויה המלכות נהפך לדין מרחמים והפך השם מורה דין. ומלת תיו כמו (במדבר לד ז) \nתתאו לכם הר ההר פי' גבול ושיעור לדין. ויש מי שפי' ת' רומז למלכות מלשון והתוית \nתי\"ו וגו' שכל הרשומות והמראות נראים בה. ויש מי שפירש בענין אחר וז\"ל ת' הוא כנגד \nתיק של תפילין והנתיב שלה נקרא שלום. ובזוהר מקומות רבים פירש הרשב\"י ע\"ה ת' תפארת. \nואפשר לומר כי לשון תיו מלשון תאוה. כמו הן תו\"י שדי יענני (איוב ל\"א) והטעם כי הוא \nתאוה לעינים ונחמד למראה. או יהיה מלשון אות והטעם כי התפארת מצד היסוד הוא אות. \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ובזוהר פרשת חקת (דף ק\"פ ע\"ב) משמע כי האות הזה נרמז במלכות והיא מורכבת משתי \nאותיות והם רי\"ש או דל\"ת שהכל אחד כדפי' בפכ\"ג כי שתיהם מורות על עוני המלכות \nודלותה וכן יש בה אות נ' [י] ומשמע התם דהנו\"ן הרמז שלה בסטרא אחרא דקיימא בשיפולי \nדמשכנא ולשון נ' מלשון לא תונו כי הקליפה מאנה את האדם ומראה לו פנים מאירים יורד \nומשטין עולה ומקטרג ואחריתה מרה כלענה כדפי' בשער היכלי התמורות. נמצא לפי זה כללות \nהאות הזה רומז במלכות עם כללות אבן נגף אשר ע\"פ הבאר: \n \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "שער כז פרק כו\nפרק עשרים ושש: \nבאותיות ך ם ן ף ץ בס' התמונה פי' כי אותיות מנצפך הם מרמזות בבינה ים המלח כי הוא \nהנותן מלח וטעם בכל העולמות וכן אלו האותיות הם בסוף התיבה והם במעלות ה' נקודות \nהנותנים מלח בכל התבשיל. ובז\"ח שה\"ש (דף ע\"ט) בפסוק מישרים אהבוך (שה\"ש א) פי' \nאליהו ז\"ל מישרים אנון שאר אתוון דאשתארו ומאן אינון מנצפ\"ך דלית בכל אתוון דאתקרון \nמישרין בר אילין. ואינון דאתכפלו משרים אילין באילין מ' בם' נ' בן' צ' בץ' פ' בף' \nכ' בך' אלין משרים אילין באילין ודא בדא דהא עשרין ותרין אתוון כלילן כך אינון \nדאשתארו דאינון מישרים אהבוך לאתכללא עמך באינון עשרין ותרין אתוון. אילין מישרים \nאינון אתוון טמירן גניזן גו עלמא עלאה. וכד אתגניז אור קדמאה אתגניזו אתוון אילין \nוהוה ידע לון אדם. בתר דחטא אדם אתגניזו כמלקדמין. עד דאתא אברהם וידע לון ברוח \nקודשא דשראת עליה. לבתר אורית לון ליצחק [דכתיב ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק] \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ויצחק אורית לון ליעקב ויעקב אורית לון ליוסף. כיון דמית יוסף ובני ישראל הוו \nבגלותא אתגניזו אתוון ואסתלקו כמלקדמין עד דקיימו ישראל על טורא דסיני ואתמסר \nאורייתא לישראל ואתגלו אתוון והוו ישראל ידעי לון על ברירו דילהון ברזא דשמהן גליפן \nעד דחטאו. כיון דחטאו כתיב ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב והוה ידע לון משה \nויהושע ושבעים זקנים ובהו עאלו לארעא. כיון דאתבני בי מקדשא ואתגלי שיר דא אתגליפו \nאלין אתוון בעשרין ותרין אתוון רזא ב\"ך והיינו מישרים אהבוך וכתיב אתה כוננת \nמישרים, וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים כלהו ברזא דאילין אתוון דאקרון מישרים \nואילין אתוון כתרין גניזין גו עלמא דאתי אינון. וכלהו נביעו בתר נביעו גו מחשבה \nבגליפו דרזין דשמהן קדישין בגליפי דכר ונוקבא לאסתכמא כחדא דהא לית בכל אתוון \nאסתכמותא אילין באילין למהוי דא בדא בר אלין עכ\"ל. ולפי האמת אין כונת אליהו במאמר \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "הזה לומר לנו שמציאות צורת האותיות ושמותם נשתכח מהם שהרי היו לישראל ס\"ת שכתב להם \nמרע\"ה א' לכל שבט ושבט וא' בארון. ואין ספק כי היו הס\"ת עשוים כהלכה ובהכרח כי \nמנצפך שבסופי תיבות היו כהלכתן וא\"כ למה ישתכח צורת אותיות אלה מישראל יגיהו ספריהם \nמתוך ספרי מרע\"ה וימצאו כתוב ומפורש. אבל הכונה לאליהו ז\"ל בזה הוא כי להיות \nשהאותיות הם אור הספי' מחסד ולמטה כדפי' בפ\"ב ובשערים הקודמים והנה האצילות הזה שהם \nז' ימי הבנין נכללים בהם. וכן באו בה האותיות בחמשה מוצאות כאשר נבאר והרחבנו הענין \nהזה בשער חמשים שערים. והנה להיות שנאצלו מתוך הבינה בהכרח נצטיירו מציאות ה' אורות \nבבינה שהם ה' ספי' גדולה גבורה תפארת וכו' תפארת בו נכלל יסוד ומלכות בסוד גוף \nוברית חשבינן חד ובסוד פרצופין. נמצאו לפי האמת בתוך הבינה ז' ימי ההקף נכללים בה' \nוהיינו ה' שבבינה וכאשר הספירות נתפשטו נשאר המציאיות האלה של חמשת הספירות הנעלמות \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "בתוך הבינה והם מקורות לספי' הנאצלות וז' ימי הבנין מקבלות מהן והם מקורות אליהם. \nונודע כל משפיע זכר בערך המושפע והמושפע נקבה בערך המשפיע וא\"כ נמצאו שאורות מנצפך \nשהם האותיות הישרות הנקראים מישרים שהם אורות החמש ספי' ביושר בדרך המשפיע ומנצפך \nהכפופות הם מושפעות בצרוף שאר האותיות שכללם ג\"כ בה' מוצאות הם נקבות אליהם מקבלות \nמהם והיינו שמתייחסים מנצפך הכפופות לנקבות אל מנצפך הפשוטות כדקאמר ואינון דאתכפלו \nמשרים אילין באילין וכו' ואח\"כ אמר שנתייחדו עם ך\"ב אותיות כנראה שהם ג\"כ מתייחסים \nאליהם בסוד המושפעים אל המשפיעים לפי שהם מקור לכל כ\"ב מפני היותם כלים אל ה' אורות \nנעלמות בבינה בסוד האור שנתעלם לצדיקים לעתיד לבא דהיינו אור ה' אורות אלו הנעלמות \nבבינה והם מושפעים מתפשטות ומתאצלות מתוך עמקי החכמה שמשם יונקים המאורות ההם \nמאורות מתעלמים מהם אשר שם, וז\"ש כתרין גניזין גו עלמא דאתי אינון וכלהו נביעו בתר \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "נביעו גו מחשבה וכו'. והנה מה שנתעלם לאדם וכן לכלם, הענין הוא סוד הה' אורות \nהעליונים שלא היו מאירים בהם ודרכי כחותם שלא זכו אליהם אלא אותם הראוים לזכות \nלעה\"ב בעודם בחיים חיותם והיינו ויתנצלו וכו' (שמות לג ו) וז\"ש ובהו עאלו לארעא פי' \nבאור שנתגלה מהם עליהם יכלו לטהר ליכנס לא\"י ולכבוש ז' עממים ולשבר ז' קליפות \nהשולטים בא\"י כדכתיב (בראשית יב ו) והכנעני אז בארץ סוד ארור כנען נחש הקדמוני. \nוזהו סוד האותיות מנצפך. וכדי לייחס כל א' במקומו הראוי לו לא נטריח את עצמנו כי יש \nכמה פנים לפנים ואין לנו גלוי בלתי אותן שבארו בתקונים שהוא היסוד הצדיק ועליו נא' \nטוב הצפון לצדיקים לעה\"ב. ואין ספק שבצדיק זה כלול ג\"כ ת\"ת כי הוא ג\"כ נקרא צדיק \nשנאמר (תהלים קמה) צדיק ה' בכל דרכיו וכמו שנתבאר בערכו. ובזה ידקדק המעיין \nויועילנו בה\"ו: \n \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "שער כז פרק כז\nפרק עשרים ושבע: \nאחר שבפרקים הקודמים נתעסקנו בביאור כ\"ב חפצים כל א' ואחד לבדה כפי הנמצא בדברי \nהמפרשים והרשב\"י ע\"ה כפי אשר הורונו מן השמים. ראוי עתה לבאר מציאות האותיות בכללן \nיחד. והענין הזה נתבאר בזהר פרשת תרומה (דף קס\"ז) ולא נעתיק לשונו שכבר העתקנוהו \nבשער התמורות. ונתבאר שם כי מציאות האותיות הם בג' בחינות שהם אור מים רקיע. אור \nהוא האצילות במציאות דק בעת אצילותם מבינה לחסד ועדיין בחסד היו במציאות אור מפני \nששם עדין לא נתגלו הדברים בעצם ולא נתהוו בהויה מתגלית אלא כאור הזה שהוא פשוט מגשם \nממשי. ואח\"כ מהמשכת הדברים מהחסד אל הגבורה מה שהיה אור בחסד בהעלם בהמשכתן \nוהתפשטות קצת הדברים ההויות נתעבו ונתגלו במציאות מים. פי' שלגלוים ממה שהיו בחסד \nאל מה שהם בגבורה הם בהבדל הרבה בהגלות ההויות מאור אל מים כי המים הם ממשיים גשמים \nמתגלים. ואין תימה באמרנו כי בגבורה נתהוו מציא' מים עם היות שהמים הם בחסד והאש \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "בגבורה שמציאות המים האלה הם מים בסוד הצטרפות הגדולה אל הגבורה כמדוקדק לעיל מתוך \nדברינו וכן ביארו במאמר הנז'. וכאשר מתפשטים עוד המים הנזכר מתהווה מהם הרקיע \nדהיינו מציאות הויה מתגלה ומתעבת יותר מהמים. והיינו בסוד התפשטות האותיות עד הת\"ת \nששם הרקיע. והנה מקרה האותיות בצורת רוחניות כמקרה הוולד במציאות הוייתו כי במוח \nאביו הוא בסוד אור כח דק המתפשט מהמוח עד בואו סמוך ליציאתו מכח אביו אל בטן המלאה \nשהם מים. ובתוך המים ההם מתגלם ומתעבה הוולד. וזהו מציאות רקיע. ומקרה זה קרה לה' \nספירות שבהם נכללות כל ז' ימי ההקף כדפירשנו בפ' הקודם. ולכן במעשה בראשית ה' פעמים \nאור וה' פעמים מים וה' פעמים רקיע. והספירות והאותיות ענין אחד להם ולכן נתייחסו \nבג' מציאיות האלה שהם אור מים רקיע. והאותיות נחלקות אל ה' מוצאות שהם אחה\"ע גי\"כק \nדט\"לנת בו\"מף זס\"שרץ והם נרמזים בה' ספירות שהם גדולה גבורה תפארת נצח הוד כי יסוד \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "נכלל בת\"ת גוף וברית חשבינן חד כדפי' [יא]. וחילוקם לפי הנראה אותיות אחה\"ע הם \nבגדולה ולהיות שהגדולה היא היותר נעלמת וקודמת לשאר הספי' כן אלו האותיות קודמות \nבמוצאן לשאר האותיות והם נעלמות בתוך הגרון. וגי\"כק הם בחיך והם בגבורת מתגלים יותר \nמהראשונות ונסתרים יותר משאר האותיות. ודטלנ\"ת הם בלשון והוא בת\"ת והיא מתגלה יותר \nמחסד וגבורה וכן נקרא הת\"ת לשון כנודע ופי' בשער י' ולא ט'. ואותיות השיניים הם \nזסשר\"ץ והם בנצח אצילות רביעי והם נגלות יותר משאר האותיות והם חצוניות במוצאם משאר \nהאותיות. ואותיות בומ\"ף הם אותיות השפתים והם בהוד שהיא מתגלה יותר משאר הספי' \nהנזכר ולכן הם חצוניות מכל שאר המוצאות והם הלכו דרך אצילותם בסוד אור מים רקיע \nכדפי' במאמר הנזכר. והנה האותיות מציאות מקור הווייתם הם מהבינה כדפי' כי משם תחלת \nגלוי הארתם אבל בסיוע החכמה. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בשה\"ש (בז\"ח דף פ\"ז ע\"ב) וז\"ל \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "בשעתא דאתוון נפקו מגו עלמא דאתי כו'. שכינה עלאה נקרא עלמא דאתי ודקדק באמרו מגו \nלהורות על תוכיותה דהיינו בחינתה מהחכמה. וכן אתמר שם ת\"ח בראשית, בהאי ראשית רזא \nדנקודה עילאה. ברא אלדים, בחילא דהאי נקודה נפקן אתוון ואתציירו בתקונייהו. הנה \nשהאותיות הם בבינה עם היות שהם בסיוע בכח החכמה כדקאמר בחילא דהאי נקודה. ועם זה \nיובן שנדרש (שם ע\"א) וז\"ל אתוון אינון רשימין ברזין עילאין, דהא כלהו נפקו מרזא \nדחכמתא עלאה באינון ל\"ב שבילין דנפקי מחכמתא. והכונה כי ע\"י סיוע השבילין שבחכמה \nשנשפעו בבינה אותו השפע נתהווה בבינה הויות האותיות ולא הויה ממש אלא הוויות האור \nכדפי' לעיל מה שאין כן בחכמה שלא היו בה אפי' במציאות האור ולא זולתו לרוב דקותן. \nואין לפרש שממש היו האותיות מחכמה שכבר באר הענין הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא ע' דף \nקכ\"ג ע\"ב) ז\"ל וגביהם, דא אימא עלאה דאיהי ע\"ג ספיראן דאינון תחותה דמינה כל אתוון. \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "וגובה להם, דא חכמה דמינה נקודין. הרי בפי' אמר שהאותיות הם מבינה משא\"כ נקודין שהם \nבחכמה כאשר נבאר בע\"ה. וכאלה הרבה בתיקונים. ועל חלקי הדרוש הזה שנתעסקנו בפרק זה \nכיון בעל ספר יצירה במשנה אחת ז\"ל עשרים ושתים אותיות חקוקות בקול חצובות ברוח \nקבועות בפה בחמשה מקומות אחה\"ע בומ\"ף גיכ\"ק דטלנ\"ת זסשר\"ץ עכ\"ל. והנה כבר נתבאר \nבשער אבי\"ע ענין רשימ\"ה חקיק\"ה חציב\"ה עשי\"ה ובארנו כי הרשימ\"ה יותר דק מהחקיק\"ה \nוהחקיקה יותר דק מן החציב\"ה והחציב\"ה יותר דק מן העשי\"ה כמבואר שם. והנה אמרנו כי \nבחכמה אין מציאות הוויות אותיות כלל ותחלת הוויתן הוא מהבינה. ולהיות שבחכמה שהיא \nהדקות הגמור שהוא הרשימ\"ה לא הי' מציאות הויית האותיות כלל, לכן לא הזכירה משנתינו \nרשומות כמנהגו והתחיל מחקיקה ואילך ואמר חקוקות בקול דהיינו הווייתם בבינה שהיא \nנקראת קול ולכן אמר חקוקות בקול ואע\"פ שגם ז' ספירות נקראות קולות עכ\"ז עיקר הקול \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "הוא בתפארת בתוך הבינה וע\"י מציאותו בבינה נקרא קול. והחציבה שהיא ענין רקיע גלוי \nאמיתי. כי המים אינם (כלל) אלא בחינה אמצעית בין אור ובין רקיע ועקרם הוא ברקיע \nשהוא בתפארת כי לא תקרא מערכת בעצם אם לא ברקיע או בבינה מפני ששם תחלת המערכת. \nולזה אמר חצובות ברוח כי רוח הוא התפארת האויר האמצעי המכריע בין האש והמים כדפי' \nלמלעה בשער המכריעים והוא התפארת ובו החציבה. ואח\"כ אמר קבועות בפה ענין הקביעה בפה \nהיינו עשייה ופה היא המלכות. נמצא לפי זה בריאה בבינה דהיינו חקיקה, יצירה בת\"ת \nדהיינו חציבה, קביעות דהיינו עשייה במלכות. וכן נתבארו בריאה יצירה עשיה במקומות \nאלו בתיקונים והעתקנוהו בשער אבי\"ע. וענין בה' מקומות דהיינו ה' שמות כמו ברוך \nהמקום. ומקום עולה יהו\"ה והיינו ה' שמות ה' ספירות כדפי' לעיל. זהו הנראה לנו בפי' \nהמשנה הזאת ע\"ד דברי הרשב\"י ע\"ה שהקדמנו. ואין לתמוה על המשנה שסדרה סדר המוצאות \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "שלא על סדר הספירות שפי'. משום דנקט סדר האותיות דהיינו אחה\"ע דהיינו הא', בומ\"ף \nדהיינו ד', ואח\"כ זסשר\"ץ דהיינו ה'. ולא כיון לא סדר המוצאות ולא סדר הספירות. \nואמנם המפרשים אמרו שאותיות גדולות הרמז בחכמה, ואותיות בינונים בתפארת, ואותיות \nקטנות רמז במלכות. ירצה כי כאשר האות גדולה ירמוז היותה מאירה באור בחכמה השופע \nעליה וכן בינונים מאיר באור התפארת וקטנות מאירות באור המלכות. ויש לזה הריסה \nמהזוהר (פ' לך צג) כי בפירוש אמר דה' דהלה' תגמלו זאת (דברים לב) שהיא רבתי שהיא \nבבינה לרמוז אל אורה ואח\"כ אמר כי היא לרמוז סוד לבנה במלואה ואמר שם שזה האחרון \nעיקר. כדפי' בערכי הכנויים בערך ה'. וכן קרוב לזה בפ' ויקרא ד\"א (באתוון זעירין או \nרברבין) נמצא שאין הכרח לדבריהם כלל: \nועתה צריכין אנו להקדים הקדמה אחת ובה יוכלל עסקנו בשער זה. והענין כי עם היות שאמר \nאות פלונית תרמוז בספירה פלונית. אין הכונה שממש תרמוז האות ההיא אל עצם הספירה \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "ההיא כי אין האותיות כל עצם הספירה ממש אמנם הם צורות נבדלות מתפשטות ומתאצלות \nמעצמות הספירות. ואין ראוי לחשוב שיהיו הצורות האלה צורות נבדלות מהספירות וענין \nבפני עצמן כמלאכים וכמרכבות, אמנם הם חלק מחלקי הספירות. והענין כי בכל ספירה \nוספירה אלף אלפי אלפים ורבי רבבות מיני אצילות ועולמות וענפים ומציאיות אשר לא \nיכילם רעיון ושכל אנושי ואף לא מלאכים. ויש אות שגלה במציאותו קצת ענפים מספירה \nפלונית ויש אות שיגלה קצת ענפים מאותה ספירה עצמה ולא אותם הענפים אבל זולתם. ויש \nאות שיגלה הדבר יותר בכללות ויוכלל בה הענפים שכוללים אותם ארבע אותיות או חמשה \nוכיוצא ונכללים באות זה לרוב דקותה וקרבתה אל עצם השרש. ויש אות שיהיה התלוותה \nבת\"ת. אבל אותו הת\"ת אפשר שיהיה ת\"ת שבמלכות או ת\"ת שביסוד או ת\"ת שבגבורה וכן לשאר \nהספי' וחילוקם ומציאותם ובחינותם. ועם זה יתכן עתה שעם היות שאות ו' בת\"ת כמפורסם \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "עכ\"ז היא נכללת באותיות בומ\"ף שהם בשפה כדפי' שהם בהוד וע\"ד זה לכל המוצאות ועד\"ז \nלכל הספירות הכל לפי הענפים והכל לפי הכללים והפרטים. ונאריך בהקדמה זו עוד קצת. \nוהענין כי החיות והמרכבות והאופנים המשתלשלים בתוך ההיכלות כלם שואפים ושואבים רוח \nחן ואצילות ושפע ומזון וחיות מתוך הספי' כל א' אל ענפים הידועים ואל מציאות בחינה \nידועה כפי הבחינות וכפי המציאיות כמפורסם אצל מאצילם ובוראם. ואחר שכן לפי זה ימצא \nהאות נרמזת מדרגה אחר מדרגה לאלפים ולמאות זה אחר זה עד עלות הדבר בשרש כל המדרגות \nשהם נרמזות שם. ולפי זה ימצאו אותיות ו\"ה בת\"ת ומלכות. וכן יימצאו מיוחסים אל פני \nאדם ופני נשר שבחיות שהם שואבים מהם והם עצמם ו\"ה. אלא שאלו מקור לאלו וביניהם חלוק \nרב. וכן יתייחסו לאוריאל ורפאל. וכן דרך כל המדרגות אשר יתאצלו אלו מתוך אלו מדרגות \nאחר מדרגות. אלא פעמים בענפים ולא בשרשים, ופעמים בשרשים ולא בענפים, ופעמים בזה \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ובזה כפי מציאות האותיות בתכונתם. והענין עוד כי ופעמים ירמזו אל המקורות העליונים \nוהעילות בעצמם, ובמקרה אל הענפים התחתונים. ועד\"ז ישתנו האותיות ברוחניותם ובמציאות \nאצילותם עד היותם אותיות שוות כענין ו' עלאה ו' זעירא שזו תרמוז בשרש שהוא הת\"ת וזו \nתרמוז בענף שהוא היסוד ולפעמים תרמוז במקום השרש שהוא וא\"ו עילאה בכתר. ועכ\"ז הכל \nאחד מיוחד מתקשר בקשר אמיץ וחזק כשלהבת הקשורה בגחלת כן העלול קשור בעילתו ואין \nראוי להפריד זה מזה. ומפני חוסר ידיעות יחוד וקשר העולמות והשתלשלותם זה מזה נעלמה \nידיעת פעולת השמות, ואף אם נמצא פעולתם במגילת ספר. והרודף אחר פעולת השמות ימצא \nמרורות פתנים בדבשו כי אפשר לו להרכיב טוב ברע או רע בטוב או לפחות לבלבל יצועי \nאביו ואז יחלל ויקצץ ח\"ו, ואעפ\"כ ראוי לצנועים לחפש אחר ידיעתם כי הם טובים לדעת \nגדולת יוצרנו ושיהיה בעולם הבא מאותם המשיבים טעם בידיעת סתרי התורה וסודותיה. והנה \nנשלם הפרק ונכלל השער הזה בילא\"ו: \n \n", "en": ""}]}
