# ספר פרדס רמונים — שער ל פרק ג

[קריאה בקורא](/reader/kabala-bd11e1351be2/1/149/)

<div lang="he" dir="rtl">

שער ל פרק ג
פרק שלישי: 
כבר נתבאר בשער האותיות ענין רוחניות האותיות ומציאותם ולכן כאשר נבא לצרף ג&#x27; 
אותיות אחר שהאותיות האלה הם רוחניות צורות פשוטות בהכרח תהיינה מורכבות ונכללות כל 
אחד מחברתה כי כן דרך הרוחניות. כי לא לבד קרה הענין הזה לספי&#x27; אבל קרה ענין זה גם 
לענפים ואצילות המסתעפות מהם מאחר שהם צורות נאצלות. וראייה לזה ממה שאמרנו בשער 
היכלות פ&quot;ד מענין ע&#x27; סנהדרין היושבים באגן הסהר שהם כוללים כלם יחד בכל א&#x27; מהם. 
ואחר היות הענין הזה כך, נאמר אותיות אי&quot;ן שהם רומזות בכתר חכמה בינה כמבואר בשער 
ערכי הכנויים הנה ודאי הכתר כלול מחכמה ובינה והחכמה מכתר ובינה והבינה מכתר וחכמה 
אבל יוכלל בהם בשני פנים אם שיקבל החכמה מהכתר וישפיע בבינה. ולזה חוייב סדר 
האותיות כך יוד של אין שהיא חכמה גוברת מפני שכל האותיות השלשה הם בעצם החכמה ולכן 
בחינתה יגבר לעולם והרי לכן י&#x27; בראש הצירוף. ואח&quot;כ א&#x27; מפני שהרמז בו הכתר והוא מקבל 


מהכתר ומשפיע בבינה ולכן א&#x27; יגבר על ן&#x27; והיינו יא&quot;ן והוא צרוף א&#x27;. עוד יצטרף דרך 
אחרת שיגביר הבינה על החכמה בסוד אור החוזר ולכן יקבל אור מהבינה וישפיע בכתר ולכן 
יגביר נון של הבינה על א&#x27; שבכתר וזהו צרוף שני שהיא ינ&quot;א אל החכמה כי לעולם החכמה 
גוברת. וכן אל הכתר שתים לסבות אלו כיצד אות הכתר הוא א&#x27; ולכן לעולם גוברת ולפי 
שלפעמים יושפע מחכמה אל הבינה כסדר האור לכן צרופו אי&quot;ן ומפני שגם לפעמים בסוד האור 
החוזר יגביר הבינה על החכמה ולכן צרופו אנ&quot;י והם שני צרופים אל הכתר. וכן שתים אל 
הבינה לסבות אלו כיצד אות הבינה נון ולכן לעולם גוברת ולפי שלפעמים מקבל מהכתר ע&quot;י 
החכמה בסדר האור לכן יגביר או א&#x27; על י&#x27; ויהיה צרופו נא&quot;י ולפי שלפעמים יגביר החכמה 
על הכתר בסוד אור החוזר לכן יגביר אות י&#x27; על א&#x27; ויהיה צירופו ני&quot;א. הנה במלת אנ&quot;י 
יש ו&#x27; צירופים מבוארים שהם אנ&quot;י אין בסוד הא&#x27;, יא&quot;ן ינ&quot;א בסוד היו&quot;ד, נא&quot;י ני&quot;א 


בסוד הנון. וזה יהיה סוד הצירוף לד&#x27; אותיות או לחמשה. ואולם כשיוכפלו האותיות עם 
היות שבצרוף הגשמי לא יצטרפו כבר אפשר להם להצטרף בצרוף הרוחני שאין רוחניותן שוה 
כדפי&#x27; בשער פרטי השמות בענין כ&quot;ד צרופים שבשם בן ד&#x27; שפי&#x27; בספר הבהיר יעוין שם. 
ואולם יהיו כפולים אלו זכרים ואלו נקבות כמבואר שם. והקצור יפה. ומפני ענין כללות 
האורות והארתם אלו באלו נמצא שפי&#x27; קצת מהקדמונים כי בצרוף וגלגול שם בן ע&quot;ב או שאר 
השמות אחר התבודדות גדול יתגלה לצדיק הזכאי המשכיל בעניינם קצת מחלק הבת קול ר&quot;ל 
רוח ה&#x27; ידבר בו ומלתו על לשונו מטעם שהוא מחבר הכחות ומיחדם ומחשקם איש אל אחיו 
כמער איש ולויות עד שיושפע עליו רוב השפע ובתנאי שיהיה העוסק בכך כלי המוכן לקבל 
הרוחניות וראוי לכך שאם לא כן יהפך לאכזר ונהפכו לו סורי הגפן נכריה והקריב אש זרה 
אשר לא צוה ה&#x27;. ואחר שבפרקים הקודמים נתעסקנו בהשכלת צרוף האותיות נבא עתה לבאר 


ענין צרוף הנקודות: 
 
שער ל פרק ד
פרק רביעי: 
בצרוף הניקוד. ואולם הנקודות בדרך הצרוף רוב המפרשים הסכימו שלא לצרף אלא בחמש 
נקודות לפי שסימנם פתוחי חותם. ויש שכתבו שהם עם השבא. וכל זה נראה לנו דוחק כי 
הנקודות הם י&quot;ב וכחותיהם וצורתם משונה זו מזו כדפירשנו בשער הניקוד א&quot;כ ראוי לצרף 
ולגלגל התיבות ע&quot;י כלם ואולם שלא לפרוץ גדר וגבול אשר גבלו ראשונים קדמונינו לא 
נכתוב כ&quot;א צרוף החמשה שהם נוטריקון ומזה יקיש המעיין אל השאר ואם לא יספיק למעיין 
יעויין בשער פרטי השמות כי שם הארכנו בחלוקים אלה שבין המפרשים ובינינו. וראשונה 
יתעלה המספר אל התיבות והצירופים האלה בדרך שיתרבה ויתעלה מספר הצירוף באותיות 
כמבואר בפ&quot;ק. כיצד אות א&#x27; יבנה ה&#x27; בתים ואלו הם א א א א הרי חמשה ואם ששה יעלו ששה 
ואם י&quot;ב י&quot;ב וכאשר נוסיף אות שנייה יעלו אל חמשה פעמים חמשה וכן כשהם שש נקודות 
יעלו ששה פעמים ששה שהם ל&quot;ו וכן אם יהיו י&quot;ב יעלו י&quot;ב פעמים י&quot;ב שהם קמ&quot;ד כמו 


שצרפנו בשער הנזכר. וזהו צרוף שתי אותיות בה&#x27; נקודות: 
אב אב אבב אב אב אב אב אב אאב אב אבב אב אב אב אב אב אב אב אב אב אב אבג אבג אבג 
אבג אבג אבג אבג אבג אבג אבגג אבג אבג אבג אבג אבג אבג אבג אבג אבג אבג אבג: 
הנה הצבנו דרך כיצד שני אבנים בונים ה&#x27; פעמים ה&#x27; שהם כ&quot;ה וכאשר נצטרף בת ג&#x27; אותיות 
יעלה ה&#x27; פעמים כ&quot;ה שהם קכ&quot;ה כיצד כל אות הם ה&#x27; ונופל על הכ&quot;ה ה&#x27; פעמים נמצאו קכ&quot;ה 
וזו צורתו. הנה סדרנו חמשה צורות של חמשה ועשרין תיבות כל א&#x27; ואחד כי בהמלכת הקמץ 
כ&quot;ה והעניינים ישכיל האדם מעצמו בהשכלתו בצורות יותר ממה שישכיל בעיונו בעניינים 
בעל פה. והנה אם יהיו האותיות ארבע יעלה הצרוף ו&#x27; מאות וחמשה ועשרים ואם יהיו 
האותיות ה&#x27; יעלה הצירוף שלשת אלפים ומאה ועשרים וחמשה כי באותיות שלש הם מאה ועשרים 
וחמשה שבכפל האות יגבר ה&#x27; פעמים קכ&quot;ה שהם שש מאות עשרים וחמשה ואם נוסיף אות אחרת 
יעשה ה&#x27; פעמים שש מאות וכ&quot;ה וע&quot;ד זה יעלה מספרו כי מה שהיה כלל הצירוף יעשה נתח אחד 


מחמשה נתחי הצירוף כמצוייר לפניך ודי בזה הערה לענין צרוף הנקוד בס&quot;ד והנה נגמר מה 
שעלה בדעתינו לחבר בענין חלק הצרוף ועתה נבא בחלק התמורה בס&quot;ד: 
 
שער ל פרק ה
פרק חמישי: 
ענין התמורה להאיר אות באות ברל&quot;א שערים כאשר נבאר. ויש חלוק בין צרוף לתמורה כגבוה 
שמים על הארץ. והטעם כי הצירוף תשתפכנה אבני קדש ולא תתהפכנה מאותיות אלו לאותיות 
אלו זולת שהם בראש הצירוף ואותם שהם בראש הצירוף הם אותם שבסוף הצרוף אלא שהוא כמו 
גלגל המתגלגל מראשו לסופו ומסופו לראשו ונעשה ראש סוף וסוף ראש, ראש תוך ותוך ראש, 
סוף תוך ותוך סוף. והאותיות לעולם לא ישתנו ואף אם ישתנו בסדרם אבל התמורה הוא 
חילוף האותיות בכ&quot;ב אלפא ביתות כאשר נבאר כמו המשל שם ידו&quot;ד אלד&quot;ינו ידו&quot;ד המתחלף 
באבג&quot;ד כוז&quot;ו במוכס&quot;ו כו&quot;זו. ובאתב&quot;ש מצפ&quot;ץ תכצ&quot;מטפ מצפ&quot;ץ וכן בשאר אלפ&quot;א ביתו&quot;ת עד 
כ&quot;ב. ודרך זה משובחת מהגימטריא כאשר נבאר כי בגימטריא יתחלפו האותיות ואף שאין מספר 


אלו כמספר א&#x27; כי לפעמים משלש יעשו ארבע ומארבע שלש כאשר נבאר: 
אלו הם כ&quot;ב אלפ&quot;א שבהם יתחלפו האותיות כאשר באו בספר יצירה וקראם רל&quot;א שערים מפני 
שהם רל&quot;א זוגות: 
אל בת גש דר הק וץ זף חע טס ין כמ: 
אב גת דש הר וק זץ חף חע יס כן למ: 
אג דת הש ור זק חץ טף יע כס לן במ: 
אד בג הת וש זר חק טץ יף כע לס מן: 
אה בר ות זש חר טק ין כף לע מס גן: 
או בה גד זת חש טג יק כץ לף מע נס: 
אז בו גה חת טש יד כק לץ חף נע דס: 
אח בז גו דה טת יש כר לק מץ נף סע: 
אט בח גז דו ית כש לר מק נץ סף הע: 
אי בט גח דז הו כת לש מר נק סץ עף: 
אב בי גט דח הז לת מש נר סק עץ יף: 
אל בך גי דט הח וז מת נש סר עק פץ: 
אמ בל גס די הט זה צת סש ער פק זן: 
אג בם גך דק הי וט זח סת עש פר צק: 
אס בג גמ דל הס וי זט עת פש צר חק: 
אע בס גנ דמ הל וכ זי חט פת צש קר: 
אף בע גס דנ המ ול זכ חי צת קש טר: 
אץ בף גע דס הג ומ זל חס טי קת רש: 


אק בץ גף דע הס וג זם חל טב רת יש: 
אר בק גץ דף הע וס זג חמ טל יב שת: 
אש בר גק דן הף וע זס חג טמ יל כת: 
את בש גר דק הץ וף זע חס טן ימ כל: 
ע&quot;כ נשלמו רל&quot;א שערים שבספר יצירה ובהם מתחלפות האותיות כל אשר יצטרף אל החילוף 
השמות והכחות: 
עוד יש אלפא ביתות אחרות מצאנו מפוזרות בין דברי הספרים הישנים ואלו הם הראשונה 
האלפא ביתא הישר והיא זאת: 
אב גד הו זח טי כל מג סע פצ קר שת מנצפך: 
אחס בטע גיף דכץ הלק ומר זנשת: 
איק בנר גלש דמת הנך וסס זען חפף טצץ: 
אל בם גן דס הע וף זץ חק טר יש כת: 
אט בח גז דו הג סס על פך צי קת רש: 
תשרק צפעם נמלך יטחז והדגבא שער ל&#x27; שער הצירוף ומלבד הרל&quot;א האלה מצאנו עוד בפי בעלי 
החכמה רל&quot;א שערים כתובים פנים ואחור ואלו הן: 
רל&quot;א שערים פנים: 
אט אב בג גד דה הו וז זח חט טי יב כל לם מג נס סע עפ פץ צק קר רש שת: 
אג בד גה דו הז וח זט חי טב יל כמ לן מס נע ספ עץ פק צר קש רת: 


אד בה גי דז הט וט זי חב טל ימ כן לס מע נף חץ עק פר ש קת: 
אה בו גז דח הט וי זב חל טמ יג כס לע מף נץ סק ער פש צת: 
או בז גח דט הי וס זל חמ טן יס כע לף מץ נק סר עש פת: 
אז בח גט די הב ול זמ חן טס יע כף לץ מק נר סש עת: 
אח בט גי דב הל ומ זן חס טע יף כץ לק מר נש סת: 
אט בי גס דל המ ון זס חע טפ יץ כק צר מש נת: 
אי בס גל דמ הן וס זע חף טץ יק כר לש מת: 
אס בל גמ דן הס וע זף חץ טק יר כש לת: 
אל במ גן דס הע וף זץ חק טר יש כת: 
אמ בן גס דע הף וץ זק חר טש ית אן בס גע דף הץ וק זר חש טת אס בע גף דץ הק ור זש 
חת: 
אע בף גץ דק הר וש זת אף בץ גק דר הש ות אץ בק גר דש הת: 
אק בר גש דת אר בש גת אש בת: 
 


שער ל פרק ו
פרק שישי: 
ונמצא השערים האלה והאלפא ביתות הם ע&quot;ד זה כשנכתוב אלפא ביתא א&#x27; בהפך והא&#x27; ביושר אז 
יצא את ב&quot;ש. ובגלגול העגולים עוד יצא אלפא ביתא שניה שהיא א&quot;ש ב&quot;ר וכו&#x27; וכן כלם 
קצתה מצד פנים וקצתה מצד אחור. וכדי שיובן הענין הזה על מתכונתו ציירנו הנה העגולים 
כפי המצטרך. הנה הצבנו ד&#x27; עגולים אלו בתוך אלו הג&#x27; אלפא ביתות ביושר אבג&quot;ד והרביעית 
תשרק. מהשנים הראשונים נוכל להמציא רל&quot;א שערים פנים ואחור כמו שהם כתובים בפ&#x27; הקודם 
ובשלשת העגולים שהם ביושר נוכל להמציא אלפא ביתות מהם של אח&quot;ס בט&quot;ע וכיוצא בהם 
מורכבות מג&#x27; אותיות ובשנים האחרונים שהם הא&#x27; ביושר והשנית תשרק נוכל להמציא כ&quot;ב 
אלפא ביתות שבספר יצירה שהעתקנום ג&quot;כ בפרק הקודם. ואחר שנתבארו מציאות האלפא ביתות 
וגלגול&#x27; רצוננו לבאר ענין התמורה וסבתה. והענין הוא כי האותיות בתפארת כי שם עיקר 
הוויות&#x27; בעצם ההויה שהיא רקיע כדפי&#x27; בשער האותיות. בתפארת הם סדר האלפא ביתא ביושר 


אבג&quot;ד וכו&#x27; ובמלכות הם להפך תשר&quot;ק והטעם מפני שהם זכר ונקבה זכר באמ&quot;ש נקב&quot;ה באש&quot;ם. 
כי כן דרך החותם כי הצורה החקוקה בחותם ממעלה למטה מתהפך [בנחתם מלמטה למעלה] וכן 
זכר יהו&quot;ה ביושר נוקבא הוה&quot;י להפך כמו שבארנו בשער ממטה למעלה. וגלה הענין הזה 
הרשב&quot;י ע&quot;ה בשיר השירים (בז&quot;ח דף ע&quot;ט) וז&quot;ל אתוון עילאין רברבין הוו בארח מישר לגבי 
דכר, אתוון תתאין זעירין הוו בהיפוכא למפרע לגבי נוקבא. אתוון עילאין רברבין הוו 
בארח מישר לגבי דכר אבג&quot;ד וכן כלהו כמה דאתחזין למהך אתוון בארח מישר לגבי דכורא. 
אתוון זעירין תתאין הוו בהיפוכא למפרע גו נוקבא תשרק וכן כלהו כמה דאתחזי גבי נוקבא 
דהוה מאחורא קשר של תפילין דאקרי אחור כמה דאת אמר אחור וקדם צרתני אחור לגבי נוקבא 
וקדם לגבי דכורא ודא איהו דכתיב וראית את אחורי דא נוקבא דהוות מאחורא עכ&quot;ל. 
ובתיקונים פירש הרשב&quot;י ע&quot;ה כי אותיות אבג&quot;ד ביושר הם בחסד ואותיות תשר&quot;ק הם בגבורה. 


ולא פליגי כי ידוע הוא כי ענין תשר&quot;ק הוא בשם הוה&quot;י שהוא מצד הנקבה ומצד הגבורה מצד 
תגבורת צד שמאל על הימין כדפירשנו בשער ממעלה למטה ונבארהו הנה עוד. ואותיות אבג&quot;ד 
הם בענין שם יהו&quot;ה ביושר מצד הזכר מצד החסד ומצד תגבורת הימין על השמאל. והענין כי 
דרך הזכר לנטות אל הימין ודרך הנקבה לנטות אל השמאל. וכאשר יגבר כח הזכר על הנקבה 
היינו שיגבר כח הרחמים על הדין. וכאשר יגבר כח הנקבה על הזכר היינו שיגבר כח הדין 
על הרחמים והכל ענין א&#x27; ודרך א&#x27;. הנה נמצא עתה אותיות אבג&quot;ד בת&quot;ת ואותיות תשר&quot;ק 
במלכות. והנה אותיות שבזכר הם ג&#x27; אלפא ביתות שהם אור מים רקיע שהם ג&#x27; מדרגות חסד 
וגבורה תפארת כמבואר בשער האותיות וכלם ביושר שאין אלפא ביתא דתשר&quot;ק אלא מצד הנקבה 
בהצטרפות הדין אבל מצד הגבורה בעצמה יהיה ביושר ולפי שהם ג&#x27; מדרגות ביושר לפיכך 
יתהוה מהם אלפא ביתא של אח&quot;ס בט&quot;ע וכדומה להם כלם בעלי ג&#x27; אותיות מפני שהם גלגלים 


מתגלגלים ונשפעים אלו בתוך אלו כאשר נבאר והתפארת שהוא הרקיע תחתיו תתגלגל המלכות. 
וכבר נודע כי תהלוכות הלבנה יותר מהירות מתהלוכות החמה ולפיכך כשיתגלגל המלכות 
ותקבל מהת&quot;ת לפעמים תקבל התי&quot;ו שבמלכות מהאלף שבתפארת ועד&quot;ז כל האלפא ביתא של א&quot;ת 
ב&quot;ש. וכאשר ימהר הלבנה גלגולה ועדין החמה בעמידתה תקבל ש&#x27; שבמלכות מהא&#x27; שבת&quot;ת וכן 
כל האלפא ביתא של א&quot;ש ב&quot;ר וע&quot;ד זה כלם. ואין לתמוה היות אות מקבלת מחברתה עם שאינה 
בן זוגה מפני שכל האותיות הם כלולות מי&quot;ס כי כל הדברים הנשפעים ומתאצלים מעצם 
הספירות הם בעלי עשר מפני שלא היה בו פירוד. וא&quot;כ כאשר האות של מעלה יאיר עבר פניה 
להשפיע, האות התחתונה עומדת לקבל כפי מדתה של עליונה והעליונה כפי מדתה של תחתונה. 
והמשל בזה כאשר העליונה תהיה בחינת התפארת יזמין ויאיר התחתונה צד אשר לה ממלכות 
לקבל וכאשר התחתונה ת&quot;ת יזמין העליונה צד אשר לה מכתר להשפיע וע&quot;ד זה כל האותיות 


באופן שהוא מקבילות הלולאות ומקבלין דין מדין ואין אחת שיהיה ח&quot;ו עינו רעה בשל 
חבירו: 
ואחר שאנו בהקדמה זו בין האולם ולמזבח עוד נכנס עמה מן האולם ולפנים כי לפי דרך זה 
יהיו האותיות כל א&#x27; כלולה מהכ&quot;ב כי כן דרך הדברים הרוחניים כל א&#x27; כלולה מחברתה 
כדפי&#x27; לעיל בשער פרטי השמות בענין תל&quot;י גלג&quot;ל ל&quot;ב וכן בשער היכלות בפ&quot;ד בענין ע&#x27; 
מאורות שנכללים וכו&#x27;. ודבר מבואר הוא כי אחר שכל א&#x27; כלול מי&#x27; מפני שלא יהיה פירוד 
ח&quot;ו, כן ג&quot;כ כל הענפים הפרטיים כלולים. וכמו שנאמר בספי&#x27; כלם ג&quot;כ נאמר בכל ספירה 
וספירה ובכל ענף. והחילוק שביניהם הוא על דרך חילוק הספירות שפי&#x27; בשער מהות והנהגה 
שהעיקר הוא הגובר כן בענפים כל ענף וענף כלול מחבירו אלא שכאן מתגלה ענף זה יותר 
מחבירו וכו&#x27;. ונחזור לענייננו שאחר שכל א&#x27; מהאותיות כלולה מהכ&quot;ב א&quot;כ לא יפלא שיתחלף 
כל א&#x27; מהם באיזו שתהיה כיון שבה גם כן חלק מאותו האות המתחלף בה אלא שעכ&quot;ז העקר הוא 


האות הכתובה בעקר השם ואותה המתחלפת הוא ענף ממנה. והמשל בזה שם יה&quot;ו יתחלף בא&quot;ת 
ב&quot;ש מצ&quot;ף. והנה האותיות האלה הם ענפים ממנו לא שיהי&#x27; כל עצם השם שביה&quot;ו במצ&quot;ף ומפני 
זה כח התמורה לא ישובח כצירוף כי הצרוף כל עצמות האותיות הוא השם שנצטרף ולא חסר 
דבר אלא שנהפך בערך הבחינות כדפי&#x27; בפ&quot;ג. אבל התמורה יתמעט כח השם הנזכר ע&quot;ד שפי&#x27;. 
וע&quot;ד זה נקיש לכל התמורות ולכל השמות. ובתיקונים (תקונא כ&quot;א דף נ&quot;ט ודף ע&#x27;) מוכח כי 
ענין התמורות האלה הם מצד מטטרו&quot;ן ומתפשט קב&quot;ה מכל כנויין ומכל מרכבות דמטטרו&quot;ן 
דאינון כוז&quot;ו במוכס&quot;ז כוז&quot;ו מצפ&quot;ץ וכו&#x27; ואמר כי תמורות יהו&quot;ה אלהינ&quot;ו יהו&quot;ה בכוז&quot;ו 
במוכס&quot;ז כוז&quot;ו וכן יהו&quot;ה במצפ&quot;ץ הם מרכבו&#x27; ה&#x27; במטטרו&quot;ן והם לבושי השם שהם בזמן 
הגלות. ונדרש שם כי בזמן הגאולה מתפשט הקב&quot;ה מכל הכנויין וכו&#x27; כדמסיק. המשל בזה 
כאשר שם בן ד&#x27; מתלבש באותיות מצפ&quot;ץ מורה על שנתלבש השם במטטרו&quot;ן בלבוש המכונה כן 
וכן לשאר כל השמות ולכל התמורות: 
 
שער ל פרק ז


</div>
