{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "154", "title": "ספר פרדס רמונים — שער לא פרק ז", "hebrewTitle": "שער לא פרק ז", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/154/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/154/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער לא פרק ז\nפרק שביעי: \nהנרצה בפרק זה לבאר ענין זה הנמצא בזהר פ' (אמור דף ק\"א.) וז\"ל כמה דתנינין דעובדין \nטבין דעביד בר נש בהאי עלמא עבדין ליה בההוא עלמא לבושא יקירא עלאה לאתלבשא בהו. \nוכד בר נש אתקין עובדין טבין וגברין עליה עובדין בישין ואשגח ביה קב\"ה ועובדוי \nבישין סגיאין ואיהו רשע דאשתכח חטאה קמי מאריה ותוהא על אינון טבוון דעבד בקדמיתא, \nהא אתאביד הוא מכולא מהאי עלמא ומעלמא דאתי. מה עביד קב\"ה מאינון טבוון דעבד האי \nחטאה בקדמיתא. אלא קב\"ה אע\"ג דההוא רשע חטאה אתאביד, אינון טבוון וזכיין לא \nאתאבידו. אית צדיק דאזיל בארחא דמלכא עלאה ואתקין לבושוי מעובדוי [ועד לא אשלים \nלבושוי אסתלק]. קב\"ה אשלים ליה מאינון עובדין דעבד ההוא רשע חטאה ואשלים לבושוי \nלאתתקנ' בהו בההוא עלמא הה\"ד יכין וצדיק ילבש. ההוא חטאה אתקין, וצדיק דא אתחפי ממה \nדהוא אתקין. הה\"ד כסוי חטאה כו' עכ\"ל. וכוונת המאמר עצמו מבוארת. והכונה לפרש פי' \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "הפסוק כסוי חטאה שפירושו שיש צדיק לובש כסוי החוטא כיצד הרי שאדם אחד שעשה קצת מצות \nותוהא עליהם אבד אותם כדפי' רז\"ל (קדושין ד\"מ ע\"ב) בפסוק צדקת הצדיק לא תצילנו כו' \nואמר ר\"ל בתוהא על הראשונות. ואמר הרשב\"י שאותם המצות שעשה לא נאבדו מכל וכל. דנהי \nשהוא בהיותו תוהא אבד אותם, אבל הם בעצם לא נאבדו. אבל הקב\"ה נותן אותם לצדיק \nשנסתלק בבחרותו ולא קיים ככל הצורך ומשלים לבושו על ידי פעולתו של הרשע ההוא התוהא. \nזהו כללות המאמר. וקשיא לי טובא וכי כמה תוהים יהיו כדי שיזכו הצדיקים ללבושים ההם \nהנאמר כי הלובשים הצדיקים הם כמנין התוהים שוה בשוה ומעולם לא מת צדיק שיצטרך לכך \nשלא יהא כנגדו רשע תוהא על מצותיו כדי שילבש הצדיק. ועוד אם ימותו שני צדיקים \nויצטרכו לשני לבושים ולא נמצא כי אם תוהא אחד הנאמר שיפיסו על הלבוש ההוא למי יפול \nבגורלו או יחדיו חלק כחלק יאכלו. ועוד היקבע אלהים את האדם. תינח שהרשע ההוא ביצרו \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "הרע תוהא על צדקותיו אשר עשה. אך הנשמה הטהורה העניה שזכתה אל קצת מהלבוש ההוא למה \nאחר שתקבל עונשה יפשיטוה ערומה כיום הולדה כי אין זה שורת הדין. כי כן דרך הנשמות \nזה משלים קצת וזה משלים קצת עד שישתלם נשמה אדם אחת גופים. וזה הי' סבת הגלגול \nלבלתי ידח ממנו נדח. והנשמה העשוקה הזאת טעמה מרירות וזוהמת החוטא ההוא ולא ראתה \nבטובה כי כל צדקותיו לא תזכרנה ותם לריק כחה ויגיעה. זה ודאי חוץ משורת הדין: \nלכן נאמר כי ענין זה יובן בהקדמת סוד הגילגול למי שזכה אל סודו. ונודע כי הנשמה \nתושלם על ידי גופים רבים והגופים ההם מתנוצץ בהם נשמה כמדליק נר מנר מהנשמה העקרית \nואותם הגופים יבלו בטוב ימיהם ונוחלים עולמם שזכו בחייהם. הנה בעל הנשמה העיקרית לא \nיטעם משלימותיה או ממצוותיה אשר פעלה (קודם בואה אל גופה או) אחרי צאתה מגופה אם \nתבא אל גוף אחר כי אע\"פ שמצד גלגולה ימשך אליה תועלת רב עכ\"ז שכר המצות לא יקבל \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "שכרם כי אם הפועל אותם. המשל בזה אם נשמת ראובן תתגלגל בגופו של יהודה לא יקבל \nראובן שכר המצות שפעל יהודה ולא יהודה שכר המצות שפעל ראובן עם היות נשמתם אחת היא \nומתפשטת לשתי נצוצות. ועם היות שנמשך אליהם תועלת רב לכל אחד מחבירו לפי שבאמצעות \nשניהם הנשמה משלתמת ונמצאו שניהם זוכים אל נשמות שלימות נקיות וברות. ושעליהם נאמר \n(דניאל יב יג) ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד וכו'. ועכ\"ז עיקר המצות כל או\"א יאכל חלק \nכחלק מעשיו אם מעט ואם הרבה. ואחר שכללנו הרב במעט בהקדמה זו נאמר שאין במה\"ד כח \nלאבד נשמת התוהא כי עם היות שהיה תוהא עכ\"ז על כרחו הנשמה נשתלמה במעשיו הטובים אשר \nעשה והגוף הנגוף התוהא יכלה בעפר ונאבד ונכרת מכל וכל. אמנם הנשמה ההיא תתגלגל \nובהיות הנשמה הענייה אח\"כ בגוף השני צדיק. הקב\"ה בחכמתו מקצר שנותיו כדי שלא ידחה \nגם הוא מארץ החיים כגוף הראשון התוהא ונדחה. והגוף השני הצדיק עם היות שלא פעל המ\"ט \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "והמצוות ללבושו. הקב\"ה ישלים לבושו במצות שפעל בגוף הא' התוהא ובדין ילבש אותם כי \nהם משלו יכין וצדיק ילבש כי צדיק היה וצדקות אהב ונקצרו שנותיו ולא ראה בטובה ולא \nטעם כי אם מעט מיערת הדבש ההוא ובטבע העניין שהצדקות שתוהא הגוף הראשון עליהם הוא \nלובש אותם כי הנה נשמתו זכתה אל הלבוש הזה קודם בואו הנה ומה גם עתה בהיותו צדיק \nאלא שמת בקצרות שנים כי אז ודאי תהיה מנוחתו כבוד. והנה בפרק זה כללנו המרובה במעוט \nוהנה נשלם חלק אחד שבשער זה. ועתה נבא לבאר חיבור הנשמה בגוף הנגוף עם היותה הויה \nדקה רוחניות יותר ממלאכי השרת: \n \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "שער לא פרק ח\nפרק שמיני: \nמפורסם הוא כי לפי הכנת הדברים התחתונים כן חשק העליונים לדבק בהם. וראיה גדולה \nממעשה המשכן כי מפני היות אבריו [א] כללם ופרטם רומזים אל העניינים העליונים רצוני \nלומר אל המרכבות העליונות לכן היו העולמות והמרכבות ההם נמשכות ושופעות בגולמים \nההם. וממה שהיו גולמים מתים, מצד רמז פעולתם נמשך עליהם החיים העליונים ולכן השכינה \nהיתה שורה בהם וכבוד ה' מלא את המשכן. וכן הענין כי להיות הגוף דומה אל הרוחני לכן \nהוכרח כי אפילו שיהיה הדבר רוחני יתדבק בגשמי לרוב תשוקתו אליו. והטעם מפני \nשהתחתונים הם משכן לעליונים וכמו שחשק המסובב לעלות אל סבתו כן חשק הסבה שיהיה \nמסובבו קרוב אליו. וכחשק העלול אל עלתו כן חשק העלה שיתקרב עלולו אליו. והדברים \nהאלה מוכרחים מעצמם כי ע\"י כך הוא קשר העולמות עם היותם מנורה של פרקים. ואם ח\"ו \nהיה חפץ הסבה לעלות והמסובב לרדת לא הי' אל מציאות ההויות תקומה בעולם והיחוד והקשר \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "היה נתפרק לפרקים. ואל ענין כזה נאמר בתורה קדושים תהיו כי קדוש אני. וזהו אחד מן \nהטעמים שהאין סוף מתייחד במדותיו בזולת מה שכתבנו בשער עצמות וכלים. והנה על פי \nהדברים האלה לא יתרחק ממנו קשר הרוחני בגשמי. ומה גם כי המדרגות בכל הענינים \nמשתלשלות מאצילות לבריאה ומבריאה ליצירה ומיצירה לעשייה והכל נקשר בקשר אמיץ. וכן \nהענין בנשמה כי משתלשלת מעלה לעלול ע\"י המדרגות הנז' כמבואר בפי'. ועל אכו\"כ טובה \nכפולה כי כמו שרמזנו בשער זה ובשערים הקודמים בהנשמה כן הגוף שהוא מרכבתה שברא לה \nהקב\"ה הוא דומה אליה בכל ענייניו: \nועתה נבאר קצת מהרמז אל תבנית הגוף. כבר נתבאר כי האצילות כלו נכלל בחסד דין ורחמים \nוהרמז לשלשתם גדולה גבורה ת\"ת. ולכ\"א מאלה ע\"ב ענפים כדפירשנו בשער פרטי השמות. \nוכללותם רי\"ו. וכשנכלול עמהם שורש הע\"ב שהם ל\"ב נתיבות שבחכמה יעלה אל מספר רמ\"ח \nוהם רמ\"ח אברים שבאדם רמ\"ח כחות עליונים שהם רמ\"ח מצות עשה מאורות מצד החסד. ועוד \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "יש באדם שס\"ה גידים כנגד שס\"ה מאורות שבגבורה שכנגדה נתן אלינו שס\"ה מצות לא תעשה \nוכללם תרי\"ג והם תרי\"ג מצות התלויים בשם יהו\"ה כענבין באתכלא כדפי' הרשב\"י ע\"ה \nבתקונים. זהו כלל אבריו. ופרטיו הם רבים. והנה בראשו הם נרמזות ג' ראשונות כיצד \nקרום של מוח והעצם החופה והעור שעליו הוא רמז לכ\"ע. ולכן יש בו שערות לרמוז אל שרשו \nהעליון והם עולמות וצנורות המתפשטות מכח הא\"ס הנעלם בתוכו. ולהראות מעלתו וכחו יש \nלכל אחד משער הראש גומא בפני עצמו ויניקה בפני עצמה להראות עוצם וגבורת ההשפעה \nהעליונה שממנו שואבים כל הנאצלים שפע ממקור המקורות הוא הא\"ס אשר אין לפניו צרות \nעין כלל. ולכן לכל או\"א תעלה בפני עצמו ואין מצטרך אל חברו כי אין עניות במקום \nעשירות. משא\"כ בשאר שערות הגוף. וידוע כי כל שערה ושערה הוא עולם בפני עצמו ויש לו \nשרש נעלם המתאחד בסבתו כמו השערה שכל מה שכינס יותר במקורו שבתוך העור מתקרב אל \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "מציאות טבע הבשר. והמוח תחת הקרום מתחלק אל שלשה מוחות להראות שלשה מציאות שבחכמה \nוהם חכמה תבונה ודעת כמו שבארנו בשערים הקודמים וכן העצם החופה על המוח חלול חללים \nרבים וחדרים רבים להראות עולמות נעלמים כענין תר\"ך עמודי אור שבכתר כדפירשנו בשער \nמהות והנהגה. וכן תלויים מהמוח החושים והם י' ראייה י\"ה שמיעה יה\"ו ריחא יהו\"ה דבור \nכמבואר בתקונים (תקוני ז\"ח דף קט\"ז.) ואמרו חכמי הנתוח כי ל\"ב נתיבות נמשכים מהמוח \nאל הגוף. לרמוז אל ל\"ב נתיבות שבחכמה כדפירשנו בשער הנתיבות. וכן נשפעים ל\"ב מקורות \nמהראש אל ל\"ב שינים שיש לאדם בפה לרמוז אל ל\"ב נתיבות ול\"ב כנגד ל\"ב. והל\"ב שינים \nהם נחלקים בצורה רוחניות ד' שינים עליונים וד' התחתונים ושני ניבים עליונים וב' \nתחתונים הם י\"ב. וה' טוחנות מצד ימין וה' מצד שמאל הם עשר למעלה בלחיים בעליונים, \nוכנגדם בתחתונים עשר. ובאו לרמוז ענין גדול כי הם ה' מפה וה' מפה וששה באמצע בין \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ניבים ושינים הרי שתי ההין ו' באמצע להראות על שם בן ד' והיו\"ד הוא המוח על הכל \nשמשם נשפעים כל הל\"ב והם סוד הו\"ה למעלה בשינים העליונים והו\"ה למטה בשינים \nהתחתונים דהיינו זכר ונקבה שבעה בשבעה מוצקות כזה הוה י, הוה והם שבעה קני מנורה \nהעליונה בסוד המשפיע וסוד ז' קני מנורה התחתונה המקבלת והם ת\"ת ומלכות והרוח אשר \nביניהם קו האמצעי המייחדם היוצא בכח הדבור. ובזה יובן הטעם שבני ישראל לא ידברו כזב \nוגם הטעם שעונש הכזב גדול מאד כי יהפך לו מקור מים חיים לאכזב. ועוד הפה רומז אל \nהבינה והחיך אל החכמה ומפני שאין השגה בחכמה לכן החיך משולל מכל טעם בעולם כי אין \nלו שום טעם. ועוד בקנה שש' טבעות לרמוז אל ו' ספי' שבקו האמצעי. ועוד הפנים יש בהם \nב' תפוחים כעין התפוחים העליונים הנשפעים על ידי המלכות הנק' שדה תפוחים וגוונם \nאדום ולבן בסוד דודי צח ואדום והזקן זקן אהרן. וב' עינים הרומזים אל שני יודין \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "והחוטם וא\"ו באמצע בסוד הא' שפי' בשערים הקודמים. ושני נקבי החוטם לרמוז אל ב' \nהשפעות הנשפעות מהת\"ת הימיני חסד והשמאלי גבורה והם רומזים גם אל ב' ההי\"ן שהם כ\"א \nג' ווין שהם ג' אבות. ובת עין לרמוז אל היוד שבתוך הה\"א. והלבן שבו רומז אל מציאות \nהמלכות י' שנקראת ים. ושבעה גלדי עינא (כדפי' גם חכמי הנתוח) הם רמז אל ז' ספי'. \nאור שבהם רומז על הכתר. בת עין הפנימי הוא י' בהצטרפות הבינה ועיקרה בחכמה נמצאו \nעשר ספי' בעין. וכאשר נדקדק נמצא שם מלוי יודי\"ן. יו\"ד הוא סוד המוח המשפיע חוש \nהראות וראיה בחכמה והראיה עצמה יו\"ד ושתי עינים הי' הי'. כי הי' הם בת עין הפנימי \nוג' ווין הם ג' אבות שבה\"א כזה ה והחוטם האמצעי הוא הוא\"ו בין הההי\"ן והוא וא\"ו \nבמלאוה שני ואוי\"ן שני מקורות החוטם והבחי' המיחדת הוא א' וכבר נתבארו עניינים אלה \nבשערים הקודמים. ושתי הכרובים [של העינים שהם גבות העינים] שהם פורשי כנפים הם נצח \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "והוד ושערות שבהם רומזות אל עולמות מתפשטים. ומכח הדין אינן גדול' שהם נשרפות באשם \nכי סתם עין הוא דין והיינו נתן עיניו בו וכו' וכל מקום שנתנו חכמי' עיניהם. והגיד \nהמקיף שתי הכרובים שעל ידו מתייחדים פותחים וסוגרים הוא יסוד עולם הנקרא גי\"ד. \nומציאות העינים בכלל נרמזים אל החכמה והבינה ומציאות החוטם בכלל נרמז אל הדעת \nהמתמצע בין שתיהם. והמצח שעל שלשתן הוא מצח הרצון כ\"ע. והזקן זקן אהרון נרמז בחסד \nלרמוז אל עולמות הנמשכים מהכתר בסוד י\"ג מדות של רחמים שבו והם י\"ג תקוני הזקן עם \nפאתי הראש כמבואר באדרא. ועוד כמה שרטוטים בפנים ובמצח ובשאר אברים שנעלם אלינו \nסודם. והצואר הוא הבינה ועליו נאמר (שה\"ש ז ח) זאת קומתך דמתה לתמר וקומת הגוף נרמז \nאליה והוא נקרא קומ\"ה מקו\"ה מים אבל הגוף נרמז בת\"ת בכלל. ושתי הזרועות ימין ושמאל \nשהם גדולה וגבורה מפני שהכלל ג' אבות שהם ג' ווי\"ן עולים ח\"י בסוד ויס\"ע ויב\"א וי\"ט \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ולכן ח\"י חוליות בשדרה. והענין כי כל א' מג' אבות כלול משש קצוות והם ג\"פ ו' שהם \nח\"י הנזכר והמשכתו מחכמה בסוד הדעת והיינו חוט לבן הנמשך מהמוח ונרתקו הת\"ת עצמו \nוהדעת נשמה אליו כמבואר בשערים הקודמים. והנה הזרועות נמשכות מהגוף נרמז בהם שם בן \nד' כיצד ה' בכתף ו' בזרוע י' כף היד ה' ה' אצבעות הם יהו\"ה וכן פירש הרשב\"י בתקונים \nמקומות רבים. וקש' לן מפני מה היו\"ד למטה אצל ה' אחרונה. ואם נאמר שה' אצבעות הם ה' \nראשונ', סוף סוף קשה כי היוד למטה מה' או למטה מו' אחר שהיא בין ו' שבזרוע לה' \nשבאצבעות. לכן נראה לומר כי סתם יד היא מלכות וכף היד יו\"ד שבמלכות שהיא נפתחת בה' \nשהם ה' אצבעות וי' שבחכמה הוא האחוז בזרוע המתפשט בכתף הנקר' בלע\"ז פאל\"ה. ועוד \nבזרוע עצמו במציאות ב' קנים אצל כף היד והם ב' תאומים והם שני הנצחים המשפיעים \nביסוד להשקות י' וה' שבמלכות דהיינו י\"ד והקנה העליון הוא מציאות הת\"ת המשפיע על \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ידם אל היסוד וכשאדם כופל זרועו למעלה עולה היד אל הכתף היינו עליית המלכות אל \nהבינה ע\"י יחוד הת\"ת באמצעות המלכות ואז היא ז' יוד על ואו כף היד על ואו זעירא ואם \nיעלוה על ראשה אז ירמז עלייתה בכתר ואז היא ז' גדולה י' על ו' גדולה והיא אשת חיל \nעטרת בעלה וכזה אל שתי הזרועות. וחמשה אצבעות סוד חמשה בריחי המשכן והאמצעי מבריח \nמן הקצה אל הקצה וכלל י' אצבעות י' ספי'. י\"ד פרקים שבאצבעות שבימין וי\"ד פרקים \nשבאצבעות שבשמאל לרמוז אל הידות שפי' בשער פרטי השמות. וכל זה מורה על חילוקים \nומציאיות ובחינות שבכל ספירה וספירה. והמעיים המתפשטים בתוך הגוף הם רמז עליון ומה \nגם כי פרכת מסך מבדיל בין הקדש ובין קודש הקדשים שהוא הלב. הלב רמז אל הבינה וגם \nירמוז אל הת\"ת וגם אל המלכות ובלב ב' חללים שהם שני ההי\"ן ובתוכה שתי נקודות היא \nהיו\"ד הימינית שבבינה והיא שופעת חיים לכל האיברים והשני שבו הדם רמז אל היו\"ד \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "השמאלית דין ודאי היא המלכות ובו שתי טבעות על שני החללים רמז אל אגן הסהר אל יחסר \nהמזג (שה\"ש ז ג) והם רמז אל שתי מציאיות המלכות שהם בטיבור בטבעת ממש והם א' מצד \nהחכמה וא' מצד הבינה והם בתים לבדים שהם שני יודין. ומי יוכל לספר לרום חכמה נעלמה \nשבהם. ושתי אומות הריאה שבהם ה' אונות שהם ז' הם ז' ספירות נושבות רוח חיוני מצד \nהחכמה שהיא ראיה ימין ריא\"ה ראי\"ה הכל ענין אחד ונושב רוח רחמים על הלב שהוא הבינה \nלהשקיט הדין. וחוצה לפרכ' הוושט הוא הוא\"ו והמשכתו אל מעים רחמים ומעי המו עליו \n(שה\"ש ה ד). אמנם אינו קדש הקדשים מצד המותר הנשפע ממנו להם לחוץ. בחוץ הטחול והכבד \nוהמרה ויותרת הכבד הם ד' כוחות חצוניים להיותו כלול בכל. למטה הכליות והם המורים על \nנצח והוד היועצים ונובעות חכמה והם משפיעים אל הברית הוא יסוד. ואמר שיש לכל אחד מן \nהכליות י\"ב צנורות נובעים ממקורם ומשפיעים אל הברית לרמוז אל השפעת הימיני נצח שהוא \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "ו' הרי ו' וחסד ו' הרי ו' הם י\"ב. וכן השמאלי הוד ו' וגבור' ו' הרי י\"ב. כי האבות \nנרמזים בשלשה ווין וכן הנצחים והכל נשפע אל היסוד שהוא הברית ובו ב' נקבים לרמוז אל \nב' צנורות המבוארים בשער הצנורות א' אל הקדושה וא' אל הקליפה ושני האשכים הם נצח \nוהוד והם שני יודין ו' באמצע והיינו מציאות א. וענין הירכים והשוקים והמתנים הם נצח \nוהוד לפי בחינותיהם וכן נקרא חלצים ובארנום בשער ערכי הכנויים. ועשר אצבעות רגלים \nלרמוז אל ע\"ס תחתונות שבבריאה שהם למטה ממלכות ולמיעוט יכלתם שאינם אלא כסא לכן \nאינם מתנועעות כמעט לא בידם טובם. ואחרי אשר נשים אל דעתנו כל העניינים האלה נבין \nמה שדרשו (חז\"ל בב\"ר פי\"ב) בפסוק (דברים לב) הוא עשך ויכוננך, הקב\"ה ובית דינו נמנו \nעל כל אבר ואבר והושיבוהו על כנו. כל זה להראות כי כל הב\"ד העליון כל העולמות \nהנעלמות כלם נרמזים באדם. ומי שהוא בקי בחכמת הניתוח על דרך האמת ישכיל ויבין כמה \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "עניינים נעלמים כמה מיני חכמה ודעת בענין העולמות הנעלמות בשרשם וענין מעשה בראשית \nומעשה מרכבה כי גוף האדם עם היותו גשם עכור כולל הכל עליונים ותחתונים כדפי': \n \nשער לא פרק ט\n", "en": ""}]}
