{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "19", "title": "ספר פרדס רמונים — שער ד פרק י", "hebrewTitle": "שער ד פרק י", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/19/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/19/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער ד פרק י\nפרק עשירי: \nהנה הכונה בפרק זה לבד להעתיק מאמ' מהרשב\"י ע\"ה מגלה ענין המדות בכל פאות הדרוש אשר \nהתעסקנו בפרקים הקודמים. ומתוכו יתבארו קצת המאמרים שהביא רבי דוד להכריח דעתו. \nוז\"ל [הרשב\"י] ברע\"מ (פנחס דף רנ\"ז ע\"ב) פקודא י\"ג ק\"ש. ואית למנדע דאיהו אקרי חכם \nבכל מיני חכמות ומבין בכל מיני תבונות וחסיד בכל מיני חסדים וגבור בכל מיני גבורות \nויועץ בכל מיני עצות וצדיק בכל מיני צדקות ומלך בכל מיני מלכות עד א\"ס (ס\"א עד כתר) \nועד אין חקר. ובאלין דרגין בחד אקרי רחמן ובחד דיין והכי בכמה דרגין עד א\"ס. אי הכי \nשנוי אית בין רחמן לדיין. אלא קודם דברא עלמא אקרי הוא בכל אילין דרגין על שם בריין \nדהוו עתידין להבראות. דאי לאו בריין דעלמא אמאי אתקרי רחום דיין. אלא ע\"ש בריין \nדעתידין. ובג\"ד כל שמהן אינון כנויין דיליה על שום עובדין דיליה. כגוונא דא ברא \nנשמתא בדיוקנא דיליה דאתקריאת על שם פעולות דילה בכל אבר ואבר דגופא דאתקרי עלמא \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "זעירא. וכגוונא דמרי עלמא אתנהיג בכל בריין ובכל דרא ודרא כפום עובדי [כך נשמתא \nכפום עובדוי] דכל אבר ואבר. ההוא אבר דעביד ביה פקודא אתקריא נשמתא לגביה חמלה \nוחסדא חנא ורחמי. ובההוא אבר דעביד ביה עבירה אתקרי נשמתא לגביה דינא וחימה וכעס. \nאבל לבר מגופא למאן תהי חמלה או אכזריות. אוף הכי מארי עלמא קדם דברא עלמא וברא \nבריין דיליה למאן אתקרי רחום וחנון או דיין. אלא כל שמהן דיליה אינון כנויין ולא \nכנויין, ולא אתקרי בהון אלא על שם בריין דעלמא. ובג\"ד כד מארי דרא אינון טבין אקרי \nלגבייהו י\"הוה במדת הרחמים וכד דרא אינון חייבא איהו איקרי אדני במדת הדין, לכל דרא \nולכל בר נש כפום מדה דיליה. אבל לאו דאית ליה מדה ולא שם ידיעא. כגוונא דספיראן, \nדכל ספירה אית לה שם ידיעא ואית לה מדה וגבול ותחום, ובאילין שמהן מרי עלמא איהו \nאתפשט ואמליך בהון ואתקרי בהון ואתכסי בהון ודר בהון כנשמתא בכל אברין דגופא. ומה \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "רבון עלמין לית ליה שם ידיע ולא אתר ידיע אלא בכל סטרא שלטנותיה, אוף הכי לית לה \nלנשמתא שם ידיע ולא אתר ידיע בכל גופא אלא בכל סטר שולטנותה ולית אבר פנוי מנה. \nובג\"ד לית לרשמא לה באתר חד. דאי לאו, חסר שולטנותה בשאר אברים. ולא לאתקרי לה בשמא \nחד או בתרין או בג' למימר בה דאיהי חכמה ומבינה ואית לה דעת ולא יתיר. דאי עביד הכי \nהא חסיר לה משאר דרגין. כ\"ש למרי עלמא דלית לרשמא ליה באתר ידיעא או לאתקרי ליה \nבשמהן ידיען או לשנאה ליה בהון או לשלשא ליה בהון כגון דרגא דמרכבתא דאתמר בה קדושה \nלך ישלשו דכל דרגין ומרכבות דיליה כולהון משולשין כגון האבות הן הן המרכבה דאינון \nדמות אריה שור נשר ואינון מרכבה לאדם דאתמר עליה ודמות פניהם פני אדם ומסטרא דנוקבא \nאינון שלטין על אדם ונוקבא איהו מרכבה לגבייהו ובג\"ד אתמר עלה קדושה לך ישלשו. אוף \nהכי אתוון דאינון אנפין דחיון משולשין כגוונא דא יה\"ו הו\"י וה\"י ה' רביעאה קדושה לך \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ישלשו איהו שלמים דכלהו לאשלמא בהו שם ידו\"ד. אבל למריה דכלא לית לשלשא ליה בשמהון \nולא באתוון, אלא איהו אקרי בכל שמהן ולית ליה שם ידיע, וכל שם ושם אסהיד עליה. \nדאיהו אדון על כל עלמין אסהיד עליה אדנ\"י. ולית דידעין דאית בר נש דירית תלת מאה \nועשר עלמין הה\"ד להנחיל אוהבי יש כפום דרגא דיליה דאקרי יש מאין ודא חכמה עלאה. \nואית בר נש דלא ירית אלא עלמא חדא כפום דרגא דיליה כמה דאוקימנא כל צדיק וצדיק יש \nלו עולם בפני עצמו והכי ירית עלמין כל בר נש דישראל כפום דרגא דיליה לעילא. אבל \nלמרי עלמא לית לרשמא ליה עלמין בחושבן אלא אדון על כל עלמין ואדני קסהיד עליה. אוף \nהכי ידו\"ד מינה תליין כל הויין, ואיהו וכל הוויין דיליה סהדין על מרי עלמא דאיהו \nהוה קודם כל הוויין ואיהו בתוך כל הויה ואיהו לאחר כל הויה, ודא רזא דסהדי הוויין \nעליה היה הוה ויהיה. דינא בהיפוך אתוון אדני ובג\"ד ארז\"ל דינא דמלכותא דינא. שם א\"ל \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "סהיד על מריה דכלא דלית יכולת לכל שם והויה ודרגא כ\"ש לשאר בריין פחות מניה הה\"ד \nוכל דיירי ארעא כלא חשיבין וכמצבייה עביד בחיל שמייא וגו'. אלהים סהיד על אלקות \nדיליה דאיהו אלקים ואלקי האלקים ואיהו אלוה על כלא ולית אלוה עליה. צבאות סהיד כמה \nדאתמר וכמצבייה עביד בחיל שמייא. שדי סהיד עליה דכד איהו אמר לעולמו די עמד בתחומיה \nוגבוליה ולא אתפשט יתיר, ואוף למיא ורוחא ואשא. ואוף הכי כל שם והויה קא סהדין \nעליה. דכד הוה איהו יחיד קדם דברא עלמא אמאי הוה איהו צריך לאתקרי בשמהן אילין או \nבשאר כנויים כגון רחום וחנון ארך אפים וגו' דיין אמיץ חזק וסגיאין בכל אלין שמהן \nוכנויין אתקרי על שם כל עלמין ובריין דילהון לאתחזאה שולטנותיה עלייהו. אוף הכי \nנשמתא על שלטנותא דכל אברין דגופא אמתיל לה לגביה. לאו דאיהי אדמיא ליה איהי בעצמה. \nדאיהו ברא לה ולית ליה אלהא עליה דברא ליה. ועוד נשמתא אית לה כמה שנויין ומקרים \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "וסבות דאתקריאו לה, מה דלאו הכי למארי כלא. ובג\"ד היא אדמייא לגביה בשולטנותא דילה \nעל כל אברי גופא, אבל לא במלה אחרא עכ\"ל. ומתוכו מתבארים כל חלקי וצדדי הדרוש הנדרש \nבשער זה. ועתה רצוננו להאריך בביאורו ובפרטי דבריו מפני רבוי תועלתו. ועוד שמתוכו \nיתבאר רוב מה שפי' בפרקים הקודמים. ופי' חכם בכל מיני חכמות, מפני שיש בחי' רבות אל \nהחכמה והבינה. והם מיני חכמות כפי שנוי ורבוי הבחינות. ובכלן מתפשט הא\"ס כדי לפעול \nכל הפעולות כי אין בכח המדות לפעול פעולות זולתו. ואמר עד אין סוף. פי' כי כל \nפעולותיו אינן כפעולות המדות בעצמן. מפני שפעולות המדות יש להן גבול וסוף כפי השגת \nכל מדה ומדה בעצם המתפשט לספירות. אבל לעצמות המתפשט לספירות אין סוף לפעולותיו. \nומה שלא הזכיר הכתר כלל מפני שאין בכתר מדה ופעולה כלל ואינו אלא כסא והיכל לא\"ס \nשעל ידו מתפשט האצילות והעצמות בתוך הכלים. והנה הכתר מקור וסבה אל הכלים וא\"ס מקור \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "סבה לעצמות. ושתיהן כאחד מתפשטים, מאציל מתלבש בנאצל. ולזה אין לנאצל הראשון פעולה \nכלל ותחלת הפעולה מחכמה. ויועץ בכל מיני עצות, היינו בנצח והוד שהן כליות יועצות \nוע\"י השפעת העצה בבית דין העליון והיינו בשתוף הת\"ת עמהן שעקר העצה ממנו. ואמרו \nדאיהו אתקרי דהיינו ליחס המדות אל עצם הא\"ס. וז\"ש ובאלין דרגין בחד אתקרי וכו' \nוהיינו שעצם הא\"ס נקרא כך ע\"י המדות וכמו שיתבאר. בחד אתקרי רחמן, והכוונה רחמן מצד \nהימין ודיין מצד השמאל והיינו השנוי מדין לרחמים ומרחמים לדין. ולזה הקשה איך יהיה \nהשנוי. ויקשה לזה שתים. אחת שהוא בעל התוארים, שנית שהוא בעל השנויים. וא\"ת שזהו \nבבחי' הנבראים. הנה יקשה שקודם בריאת הנבראים לא היה נקרא רחום ודיין וזה דוחק גדול \nשנאמר שנתחדשו בו כנויים בהתחדש בני אדם. ולזה תירץ כי לעולם הכינויים והמדות \nוהשנויים הם מצד בני אדם הנפעלים ממנו על ידי המדות וגם קודם בריאת הנבראים היה \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "נקרא בכינויים אלה ע\"ש המדות הנעלמות בו כהעלם השלהבת בגחלת וכהעלם האש באבן החלמיש \nכאשר נבאר בשער סדר האצילות בע\"ה. והיה נקרא רחום ודיין ע\"ש שבהתאצל והתפשטות המדות \nעל ידם יפעל הרחמנות והדין. וז\"ש אלא קדם דברא עלמא וכו' דאם לאו בריין וכו'. הכריח \nשאין התוארים מצדו אלא מצד הנבראים מענין התוארים בעצמם וכן השנויים שהרי הכנוים הן \nדיין ורחום וכיוצא וכן השנויים מדין לרחמים ומרחמים לדין, והנה הענין הזה בהכרח הוא \nמצד הנבראים לא מצדו פי' מצד בחינתו קודם התפשטות האצילות שאל\"כ איך יצדק בו רחום \nודיין למי מרחם ולמי דן. אלא מה אית לך למימר דלא שייך אלא מצד התפשטות האצילות \nובריאת הנבראים וזה שאמר דאי לאו בריין בעלמא אמאי אתקרי וכו'. ובג\"ד כל שמהן וכו', \nפי' תינח שהכרחנו לגבי כנויים דרחום וחנון שהן פעולות יוצאות להזולת נפעלות ממנו אל \nזולתו. אבל בענין חכם ונבון ושאר השמות והכנויים שהן עומדים בודדים בעצמם ואינם \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "יוצאים אל זולתו אין לנו הכרח. ולעולם נאמר שהן בעצמו וסוף סוף בעל תוארים ושנויים \nהוא. ולזה תירץ ובג\"ד, פי' מאחר שאנו מוכרחים לומר בקצתם שעל ידי התיחדו עם המדות \nלפעול בבני אדם הם אותם התוארים. אף אנו נאמר כן בכל שאר הכנויים והשמות כי קצתם \nגלו על קצתם. וזה שאמר ובג\"ד כל שמהן כו', עם היותם בודדים הם כינויים אליו על שם \nהפעולות. ואפשר שהכוונה באומרו ע\"ש עובדין דליה, פי' ספירותיו שהם מעשיו ועל ידי \nספירותיו הם כנוייו. והענין כי קודם התפשטות המדות היה מתחכם בעצמותו וחכמתו בהשגת \nעצמותו. כי הוא וחכמתו הכל עצם אחד. אמנם נתפשטה חכמתו בכלי החכמה להחכים לזולתו \nוכיוצא בזה בבינה ולעולם המתפשט בחכמה ובינה הוא עצמותו שהוא מקור החכמה והבינה. \nכגוונא דא ברא נשמתא, הרי משל הנשמה שהמשלנו בפ\"ד והוא משל נאות שאין פעולות גשמיות \nלנשמה לומר מבחינה זו רואה ומבחינה זו שומעת ועכ\"ז בהצטרפות אל הגוף תפעל בפעולת \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "הגוף לפי הכנת איבריו יש אבר שבו רואה ויש אבר שבו שומעת. וכן הענין בא\"ס שהוא נשמה \nלנשמות בהצטרפו אל המדות יפעלו המדות השנויים ההם מכחו כמו שפועל הגוף מכח הנשמה. \nוז\"ש ברא נשמתא בדיוקנא דיליה דאתקריאת על שם פעולות דילה, כדפי' כי יתייחסו שמות \nהפעולות הגשמיות אל הנשמה מפני שבאמצעות צרופה אל הגוף נפעלות הפעולות כדפי'. ההוא \nאבר דעביד ביה פיקודא וכו', כל הענין הזה ליחס הדין והרחמים אל הנשמה כענין הא\"ס. \nוזה כי האדם כולל בבריאתו כל הנמצאות כלם מן הנקודה הראשונה עד תכלית הבריאה \nוהיצירה והעשייה כדכתיב (ישעיה מג ז) בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. וכנגד הא\"ס המתפשט \nוהמאיר והמחייה מראשית כל עד סוף, כך היא הנשמה בגוף. ולכן על ידי הגוף יש לה \nפעולות, וחוץ מן הגוף אין לה פעולות כענין הא\"ס כדפי'. ולכן אין לזה משל יותר נאות \nממשל הנשמה. וזה שאמר אוף הכי מרי עלמא וכו' אינון כנויין ולא כנויין. פי' הן \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "כנויין מצד הצטרפות אל המדות. ואינן כנויין מצד עצמו. שאין בו לא מדה ולא תואר ולא \nפעולה. ובאלין שמהן כו', פי' הם ע\"ס עשר שמות. כי השמות הן הספי' והספירות הן \nהשמות. איהו אתפשט. היינו התפשטות עצמותו בשמות ובספי'. ואמליך בהון. שאין להם \nפעולה אלא מצדו. שהוא מולך בהן כרצונו, ועל ידו הוא פעולתם. ואתקרי בהון. כי ע\"י כך \nהוא נקרא בהן. אבל לא שיצדק בו השמות מצד עצמו. אלא מצד שהוא מולך בהן כדפי'. \nואתכסי בהון. כי האצילות הוא בסבת התגלות המאציל. והיינו נמי ואתקרי בהן שאין לו שם \nומקום לקראו או לאמרו אם לא ע\"י פעולותיו, וזהו סבת גלויו. וכן הן סבת העלמו וכסויו \nכדי שלא יהיה אלקותו נגלה אלא לראוים ואלו הן מסכים מבדילים בינו ובין התחתונים. \nוזהו שההתגלות סבת ההעלם, וההעלם סבת ההתגלות. ודר בהון וכו'. היינו שהספירות \nוהשמות הנאצלים הם לבוש אל המאציל כנודע. ובג\"ד לית לרשמא לה וכו' כ\"ש למארי עלמא \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "כו', לומר שהוא מתגלה בכתר ובחכמה וכיוצא, שאם כן הוא גורע שולטנותו ופעולותיו. \nוז\"ש דאי עביד הכי הא חסר לה משאר דרגין. כל שכן למארי עלמא כו'. וקשה שהרי בכמה \nמקומות מהזוהר משמע, כשמסתלק השגחתו מהמדות העולם אבד וכלה כרגע. ולפי דבריו הרי \nבעת הסתלקו הוא חסר שלטנותיה. ואין לומר כי לחסר שלטנותיה ולסלק השגחתו לעולם הוא \nדאמרן דאין ראוי, אבל לפי שעה אפשר שהוא מסלק השגחתו. משום דא\"כ סוף סוף הרי בעת \nההיא יחוייב חסרון חלילה. שהרי כשסלק השגחתו מהמלכות מפני שהיא פועלת דין א\"כ הרי \nלא יקרא מלך, ונמצא האלקות חסר כנוי המלכות. וזה אינו ראוי שאין לו שנוי לא תוספת \nולא גרעון בכנוייו ומדותיו מהטעם והעיקר הגדול שהוא י' ולא תשע, י' ולא י\"א. ומזה \nהטעם אסור לנו להוסיף על (העצמות) [הספירות] ולא לגרוע מהם מפני שהם אברי תמונה \nעליונה. ובתוספת האברים נמצא מוסיף על נשמתן. וכן כאשר יחסר א' מהן חלילה וחס. אלא \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ודאי זה אינו תירוץ. ועיקר התירוץ הוא כמו שנבאר בשער מהות והנהגה פ\"ג כי מיני השפע \nהם ג' והראשון הוא התמידי אשר לא יחסר ולא יעדיף והוא עצמות המתפשט שהוא מחיה את \nהמדה כי אפי' תתלבש המדה ההיא בדין חזק לעולם לא יחסר [שפעה התמידי] שאל\"כ אפי' \nבדין לא היתה פועלת אלא היתה ככלי אין חפץ בו והיה כלא היה ח\"ו. אלא מצד נשמתה \nהשופע בה תמיד היא פועלת הכל. אמנם התגבורת המתגבר על הענין הזה כדי להעלות המדה \nולהגדילה ולהשוותה אל העליונה וכיוצא בזה זהו שמסתלק לפעמים ח\"ו וזהו שפי' בשער \nהנזכר בענין ג' מיני שפע. מה שאין כן במדות שיש מדה שמתפשטת אורה עד מקום פלוני, \nויש עד מקום פלוני וכדמסיק שיש מרכבה מרובעת ויש מרכבה משולשת. אבל בא\"ס לאו הכי \nאלא בכל איהו, וכדמפרש, איהו איקרי בכל שמהן, מפני שכלם שואבים ממנו ואין להם \nמציאות זולתו. ועכ\"ז אין השמות נקנין בו וז\"ש ולית ליה שם ידיע. או ירצה שאין לו שם \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "מיוחד אלא הוא מתפשט בכולן וכדמסיק. דאית בר נש דירית וכו', הכוונה אל הנשמה שאינה \nשוה אל הא\"ס חלילה וחס. כי למעלה יש נשמה שנוחלת י\"ש עולמות והיא החכמה דהיינו \nהנשמה שזכתה לעלות אל המדרגה ההיא. ויש נשמה שאינה זוכה אלא כנגד הצדיק יסוד עולם \nואין לה אלא עולם אחד והיינו בסוד כללות המדות. כי בערך כאו\"א מחלק כללות היסוד יש \nאל הנשמה י\"ש כלליות ובחינות. והנה הנשמה יש לה חשבון י\"ש עולמות שהיא מתפשטת בהן \nאבל אין סוף נקרא אדנ\"י פי' אדון לכל מציאות עולמות עד א\"ס. וזה הוראות שם אדנות. \nושם בן ד' מורה על שהוא היה קודם כל הויה, פי' שהוא מהות ההויות והוא סבת הקודם \nאליהם כקדימת העילה לעלול. ואיהו בתוך כל הויה, הוא סבת כל הויה וקיומה וחיותה, \nוזולתו אין לה מציאות. והוא נשמת ההויות וקיומן. ואיהו לאחר כל הויה, היינו שהוא \nאחריתם לעת יאסוף רוחו ונשמתו אליו. נמצא שהוא נשמת כל ההויות והוא קיומם והוא סוף \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "כל ההויות. ודא רזא דסהדין הוויין עליה היה כו', פי' שם בן ד' כולל הי\"ה הו\"ה \nויהי\"ה כי ג' תיבות אלו מצטרפים מאותיות השם וזהו סוד בן י\"ב המצורף שנבאר אותו \nבשער פרטי השמות בפ\"ט. אל סהיד וכו' היינו שלשון אל הוא לשון כח וחוזק כמו ואת אילי \nהארץ לקח (יחזקאל יז יג), וכן צדקתך כהררי אל (תהלים לו ז) וכיוצא בהם רבים. אלקים \nסהיד וכו'. וע\"ש שהוא אלוה על כל הנאצלים נקרא אלקים שהוא קרוב ללשון רבים וזהו \nשדקדק בלשונו באמרו דאיהו אלקים ואלקי האלקים. צבאות סהיד וכו', פי' כי הוא נקרא \nצבאות מפני שהוא שר על כל צבאות לעשות בהם כרצונו כדכתיב (דניאל ד לב) וכמצבייה \nוכו'. שדי וכו' מורה שאמר לעולם די, דהיינו עולם התחתון יסוד הארץ וכן לשאר \nהיסודות. ומאריך כל זה להורות שכל השמות אינם אלא מצד הפעולות הנמשכות ממנו לצורך \nהנבראים. אמנם מצד בחי' עצמותו אין צורך לשמות כלל ואינו בו לא שמות משמות הקדש כל \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "שכן כינויין שהם ממש מורים על פעולות כדמפרש ואזיל. ע\"כ הגיע דעתנו בדרוש הזה הנחמד \nכפי הנשפע עלינו מן השמים. ומהמרומם על כל ברכה ותהלה נשאל הסליחה והכפרה על פתיחת \nדלתי שפתינו כי הכל לכבודו ולכבוד שמו. ונכלל השער הזה. ואחרי אשר עד כה עזרנו ה' \nנוסעים אנחנו אל שער סדר האצילות בס\"ד: \n \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "שער ה פרק א\nהכוונה בשער זה לבאר על איזה דרך נאצלו ספירות אלו. וענין אצילותם למחלקותם וסדר \nעמידתן יתבאר בשער בפני עצמו בס\"ד: \nפרק ראשון: \nאחרי רדפנו בענין סדר אצילות הספירות כאשר ירדוף הקורא בהרים מצאנו הר' רבינו שרירא \nגאון כתב סדר אצילתן והעתיק לשונו ה\"ר שם טוב ן' שם טוב בספר האמונות שער ד' פי\"א. \nוז\"ל אצילות הראשון כתר וכו', אצילות השני אויר היא החכמה וכו', אצילות ג' מדע \nוהסימן נבון וידעם (הושע יד י) היא התבונה וכו', אצילות ד' הוא זרוע ימין והסימן \nארך אפים וגדל חסד (תהלים קמה ח) והוא החסד, אצילות ה' זרוע שמאל והסימן לך זרוע עם \nגבורה (שם פט יד). אצילות ו' עמוד האמצעי והסימן הן אמת חפצת בטוחות וגומר (שם נא \nח). אצילות ז' ברית עולם והסי' צדק יקראהו לרגלו (ישעיה מא ב) ר\"ל כי המלכות נקרא \nצדק מקבל מצדיק יסוד עולם, אצילות ח' שוק הימין והסי' נעימות בימינך נצח (תהלים טז \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "יא). אצילות ט' שוק שמאל והסימן הדום רגליו (איכה ב א). אצילות י' בת קול והסימן כל \nכבודה בת מלך פנימה (תהלים מה יד). זה כלל סוד י' כתרים אשר קבלו ראשי ישיבות וכו' \nעכ\"ל. והאריך הרבה ואנו קצרנו משום לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה. אמנם הנראה \nבפי' מדבריו כי אחד לאחד על הסדר נאצלו וזה דקדק באמרו אצילות ראשון שני ושלישי וכן \nמוכח מכמה מקומות שראינו להרשב\"י ע\"ה מונה סדר הספי' כח\"ב גג\"ת נהי\"מ. וכן מוכח \nמתוך הכתוב (איוב כח) והחכמה מאין תמצא גילה בפי' כי החכמה נאצלת ונמצאת מאין שהוא \nהכתר. ואח\"כ אמר ואיזה מקום בינה פי' א\"י שהוא חכמה שהוא י' בשתוף הכתר שהוא א', \nהוא מקום ומציאות הבינה. מורה על סדר ג' אלו. וכן אמר דהמע\"ה (ד\"ה א' כ\"ט) לך ה' \nהגדולה והגבורה והת\"ת והנצח וההוד כי כ\"ל הוא יסוד דאחיד בשמיא ובארעא, וכן ת\"י, \nואח\"כ אמר לך ה' הממלכה דהיינו מלכות. הנה הוכיח סדר האצילות. וכן מוכרח כי סדר \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "אצילתן הן א' לאחד ולא יותר. כי א\"א שנאמר שנאצלו שתים, כי כל אחת עילה לחברתה אם \nכן מוכרח היות העילה קודמת לעלול. ולכן אחד לאחד נאצלו שאל\"כ נמצאת ספירה אחת עילה \nלשתים וזה א\"א שא\"כ יהיו שוות, ר\"ל אחר ששתיהן עלולות מעלה א', ב' העלולות הם שוות, \nואחר שהן שוות א\"כ במה יפרדו כי מה שאינו גוף לא יפרד לחלקים. אם כן בהכרח עלולות \nזו מזו ואין שתים עלולות כאחת בשוה. ובודאי צדקו דברי הגאון, ומוסכם עם דברי הרשב\"י \nבשטפי דלישניה בזהר במניינם כסדר זא\"ז, ולעולם לא משתמיט תנא להקדים חכמה לכתר ולא \nבינה לחכמה וכן השאר, מורה על יחודם זו עם זו. וכן שניהם הגאון והתנא מסכימים \nוצודקים עם הכתובים שפירשנו למעלה מורה על אמתת הדבר. ונוסף ע\"ז הסברות וההקדמות \nהאמיתית מוסכמות אפי' לדברי החוקרים. וא\"כ הוכחנו בבירור היות סדר הספירות כך \nאצילות ראשון כתר. ומכתר נאצל וכו', והמלכות היא סוף האצילות. ומה שיש לדקדק בלשון \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "הגאון הוא מה שכתב אצילות ז' ברית עולם וכו' והכונה על יסוד. וידוע כי יסוד הוא ט' \nלמטה מנצח וההוד כפי המוסכם ברוב הפסוקים בפירוש ובפרט במה שכתבנו שאמר והנצח וההוד \nכי כל. תחלה נצח והוד סמוך לת\"ת ואח\"כ יסוד דהיינו כי כ\"ל כדפי'. וכן רוב מאמרי \nהרשב\"י ע\"ה בתיקונים ובזהר כמו שכבר העתקנו בשערים הקודמים קצת מאמרים מורים על \nענין זה. אבל בהיותנו מלקטים שושנים וורדים בשדה החכמה והקבלה האלהיית מהרשב\"י ע\"ה, \nהקרה ה' לפנינו מאמר דרך בו דרך זו ובו יתוקן הכל בע\"ה, ונציב לו פרק בפ\"ע לתת ריוח \nבין פרק לפרק: \n \n", "en": ""}]}
