{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "22", "title": "ספר פרדס רמונים — פרק חמישי:", "hebrewTitle": "פרק חמישי:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/22/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/22/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק חמישי: \nהכוונה בפרק זה לבאר עוד בענין ג' ראשונות באצילתן. והוא כי עקר ההנהגה בתחתונים \nאינה כ\"א ע\"י השש קצוות שהם גדולה גבורה ת\"ת נצח הוד יסוד. והם הנחלים הדנין את \nהעולם לטוב ולרע כאשר ברצון קונם. והנה הו\"ק האלה הם דמות אל האילן הצריך נטיעה \nושתילה. הכוונה כי צריך ראשונה מציאות נעלם שעל ידו תהיה השקאת האילן הזה. והם \nשרשיו התקועים ונטועים בתוך הבינה ומשם הנהר היוצא מעדן משקה גן עדנים כדי שיהיה \nעושה פרי למינהו אשר זרעו בו על הארץ התחתונה היא המלכות. נמצא אל הקצוות האלה שהוא \nהמכונה אלינו בפ' הקודם בשם ההויות ובשם שורש הדין ג' מציאיות מוכרחים. והם מציאות \nהנטיעה שהם השרשים, ומציאות השתילה שהם ענפי האילן, ומציאות הפירות [הספירות] שהם \nלמטה מקום השפעת הפעולות. והנה להיות ענין מציאות האצילות צריך אל ג' עניינים האלה. \nכאשר עלה ברצונו להיות נטיעתן בכתר ולא היה מתקיים וכן בחכמה לסבת קורבתם אל מקורם \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "כדפי' וההויות בהם היו בכח הרחמים הפשוטים ולא היה הדין נראה בהם כצורך ההנהגה \nכדפי'. לכן כשהגיעו הקצוות אל הבינה שם היה נטיעתן ראשונה ושם מציאות שרשם כדי שמשם \nיהיה שפעם נשפע להם על ידי השרשים הנעלמים בבינה. ושרשם שבבינה משרשם שבחכמה ושרשם \nשבחכמה משרשם שבכתר. ושם בבינה מציאות ראשון אל הקצוות במציאות מתגלה אל הדין ואל \nהרחמים. כי בחכמה עם היות ששם ג\"כ מציאותם כמו שהעיד באמרו והוה מגליף כו' שמחקק בה \nבפרסא, הורה שמציאותם בחכמה וכמו שנבאר. אבל בבינה נתגלו מציאות מתגלה אל דין ואל \nרחמים כענין שהוא [רחמים] ודינין מתערין מינה כמו שנבאר בשער מהות והנהגה. ואח\"כ \nמהבינה נשתלו אל מקומם העצמי דהיינו מציאות שני אל הקצוות והוא מקומם ממש שהם הו\"ק \nמאירות כלם ופעלו פעולתם. והם כמו עצם האילן היונק משרשיו כן הספי' יונקים משרשם \nהנעלמים בבינה וזהו מציאות שני אל הקצוות כלם. אח\"כ האילן עושה פירותיו שהם פעולות \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "הספירות הנפעלות על ידי המלכות כנודע. וענין הקצוות האלה הששה הם כפולים ששה לדין \nוששה לרחמים. והן הן י\"ב הויות שבת\"ת שהם י\"ב גבולים שהם פקידי התל\"י גלג\"ל ול\"ב \nשסימנם תג\"ל. והם עולם שנה נפש וסי' עש\"ן שג' אלה הם בינ\"ה ת\"ת מלכות, שבהם ג' \nמציאות של הקצוות, ולכן נצטיירו הגבולים בג' מקומות אלה כמו שנרחיב ביאור בשער פרטי \nשמות בפ' ז' ח' ט' י'. ואחר שנתעוררנו כי מציאות הקצוות לא היה באפשר להתגלות ע\"י \nכתר וחכמה נבא לבאר סדר אצילתן עד הגיעם אל הבינה. ואח\"כ נבאר בפ\"ע אצילתן מבינה \nולמטה. הנה כאשר עלה לפניו להאציל הכתר בעת אצילותו היה בתוכו ע\"ס זו בתוך זו וזו \nבתוך זו מתעלמת אחת בחברתה וכלם בתוך הכתר, אמנם לא היו מתגלים בתוך הכתר הז' \nספירות אבל העיקר שהיו מתגלים בו היו החכמה והבינה. נמצא שבכתר נקודה כלולה מג' \nנקודות מתגלות בתוכו שהם נעשו מג' אורות שהם שרשים נעלמים שהם אור קדמון אור צח אור \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "מצוחצח כמו שנרחיב ביאור בשער הצחצחות. והנה בתוך הג' נקודות האלו היו הספי' נעלמות \nכמו שנבאר בפ\"ו בע\"ה. והנה הכתר האציל החכמה והשפיע בתוכה כל הספי' שהם נכללות בג' \nנקודות והם ג' בחינות שבחכמה כנגד ג' ראשונות שהם ג' מוחות שבארנו מתוך דברי הרשב\"י \nע\"ה בשער אם הא\"ס הוא הכתר בפ\"ז בס\"ד. והנה החכמה האצילה הבינה ובה ג' נקודות שבהם \nנכלל כל האצילות והם ג\"כ נגד ג' ראשונות. והנה לא בעת האצילות החכמה או הבינה נאצלו \nהספי' בתוכה אלא בענין אצילות כל ספירה וספירה מג' ספירות האלה הראשונים היו ששה \nבחינות. הבחינה הא' בחינה הנעלמה קודם גלויה בספירה המאצלת אותה והיא נעלמת כ\"כ עד \nשכמעט היא נעדרת. בחי' ב' הוא גלויה שמתגלית ונראית בתוך הספירה המאצלת אותה. בחינה \nג' גלויה בעצם אל מקומה הראוי והיינו מציאות הספירה. בחינה רביעית לתת בה כח לשתוכל \nהספי' העליונה להאציל בה הספירות ולקבל כל שאר הספירות. בחי' חמישית היא לתת בה כח \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "שתוכל להאציל הספירות הנעלמות בתוכה אל מציאותם המתגלה בעצמותה. בחינ' ששית גלויים \nבמקומם הראוי להן. והענין הוא בראשונה הא\"ס האציל הכתר והיה הכתר נעלם ולא מתגלה \nאויר שאינו נתפס. אח\"כ בטש בו הא\"ס והאצילו בחי' מתגלה. שלישית בטש בו והאצילו \nבמקומו הראוי לו. רביעית אח\"כ בטש בו והאציל בו כח שיוכל לקבל הספירות. ה' האציל בו \nכח שיתראו בו הספי'. ו' האציל בו כח שיוכל להאציל הספי' אל מקומם הראוי להם דהיינו \nבחכמה המתגלית בערך עצמה. וכדרך שש בחי' אלה אל הכתר מצד הא\"ס כן דרך החכמה מצד \nהכתר. אלא שג' בחינות אחרונות של הכתר הן ג' ראשונות של חכמה כיצד ראשונה גלויה \nבכתר ולא גילוי מתגלה אלא מציאותה שם הרי זו היא רביעית שאמר בכתר שנתן בו כח שיוכל \nלקבל הספירות שהם מציאות הספי' בהעלם. ושנייה של חכמה שהיא גלויה בעצם בתוך הכתר \nהיינו חמישית של הכתר שהיא שנתן בו כח שיתראו בו הספי'. ושלישית של חכמה שהיא גלויה \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "אל מקומה העצמי היינו ששית של הכתר שהוא ר\"ל הא\"ס האציל בו כח שיוכל להאציל הספירות \nאל מקומם הראוי להם. עוד ד' אל החכמה והיא שנתן בה כח שתוכל לקבל הספי' בעצמותה \nהיינו בחינה ראשונה של הבינה שהוא מציאות אצילותה בחכמה בהעלם. חמישית אל החכמה \nוהיא שנתן בה כח שיוכל לגלות מציאות הספירות בעצמות החכמה והיא שנייה אל הבינה \nשנתגלה בתוך החכמה גלוי מתראה קצת. ששית אל החכמה והיא שנתן בה כח להאציל הספירה אל \nמקומה הראוי לה והיא שלישית אל הבינה שנתאצלה אל מקומה. עוד רביעית אל הבינה והיא \nראשונה לתת בה כח שתוכל לקבל הקצוות והיינו מציאות ראשונה אליהם ובחינה ראשונה. עוד \nחמישית אל הבינה לתת בה כח שיתראו בה מציאות הקצוות גלוי מתראה והיינו שרשים שפי' \nלמעלה. עוד ו' אל הבינה והיינו לתת בה כח שתוכל להאציל הקצוות אל מקומם העצמי. הרי \nמציאות אצילות ג' ראשונות אמור. וענין הבחי' האלה הם כמסמרות נטועים אין בהם פקפוק \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "כלל שכללנו אותם מתוך דברי רשב\"י ע\"ה בענין האצילות. וידענו כי כאשר ירד המעיין אל \nעומק דברי הרשב\"י מתוך דברינו אלה תברכנו נפשו. והנה מציאות אשר לקצוות בדרך העלם \nגמור בתוך הכתר ובתוך החכמה היא המכונה בחריטה הנזכר במאמר בפרקי דר\"א. וכן ענין \nהגליפה והחקיקה הנזכר בדברי הרשב\"י ע\"ה. ואין הכוונה באמרם היה מחריט את העולם. וכן \nעניין הוה מגליף, ולא אתקיימו. שממש היה מביט אם היה אפשר להתקיים ר\"ל להתגלות שורת \nהדין שם ח\"ו שהרי אין ספק לפניו ולא חסרון ידיעה. אלא הוא מציאות מקורות הספירות \nהנעלמות בכתר ובחכמה כנ\"ל. והנה ענין ארבע מערכות אלו שהם חכמה ובינה ות\"ת ומלכות \nבאו הרמז בהם ארבע אותיות שבשם שבכל אות ואות מהם נכלל כל העשר ספירות כמו שנבאר \nבשער שם בן ד'. והנה המערכת החמשית והיא הכתר קוצו של יו\"ד לרוב דקותה אינה נזכרת \nבשם. וד' מערכות שהם חכמה בינה ת\"ת מלכות פי' הרשב\"י ע\"ה בפ' בראשית כאו\"א לבדה \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "במקום בפ\"ע פעמים הרבה. והזכירם רבי אבא ארבעתם יחד בפ' תזריע (דף מ\"ג) וז\"ל אמר \nרבי אבא, מה רבו מעשיך ה' (תהלים ק ד). כמה סגיאין עובדוהי דמלכא קדישא. וכולן \nסתימין בחכמה. הה\"ד כלם בחכמה עשית. כלם בחכמה כלילן ולא נפקין לבר אלא בשבילין \nידיען לגבי בינה. ומתמן אתעבידו כלא ואתתקנו כלא. כד\"א ובתבונה יתכונן. ועל דא כלם \nבחכמה. עשית בבינה. מלאה הארץ, הארץ דא כנסת ישראל דמתמן אתמלי מכלא כד\"א (קהלת א) \nכל הנחלים הולכים אל הים וגו'. קניניך, דהיא אפיקת לון לבתר, הה\"ד אלה תולדות השמים \nוהארץ בהבראם בה' בראם ובג\"כ מלאה הארץ קנינך עכ\"ל. והנה לא חסר המאמר הזה כלום \nמצרכינו ואמר וכלהו סתימין בחכמה. פי' שאע\"פ שנראה שהם בחכמה אחר שעשייתה עמה עכ\"ז \nאינם בגלוים בחכמה אבל בחכמה הם סתומים נעלמים תכלית ההעלם. והכריח הענין באמרו \nהה\"ד כו', פי' עם הדבר הזה יובן הפסוק שאמר כלם בחכמה עשית ואח\"כ מלאה הארץ. וקשה \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "בו כי הארץ ודאי הוא המלכות, וחכמה היינו חכמה ממש, וא\"כ איך אפשר שמציאות ההויות \nהן מן החכמה אל המלכות ואין ביניהם חילוק בחינה כ\"א מדריגה אחת שהרי החכמה עילה \nראשונה אל ההויות והמלכות עלה רביעית ויש ביניהם שתי מדרגות זולת החכמה והמלכות \nוהיאך הזכירם הכתוב יחד אל ההויות. אלא מאי אית לך למימר דפסקיה לקרא בסכינא חריפא. \nופי' כלם בחכמה ולא שהם בחכמה בעצם אלא כלולים בה, וז\"ש וכלהו בחכמה כלילן. ודקדק \nמלשון כלם שהוא לשון כללות וע\"כ אין להמלט שלא יצאו ע\"י הנתיבות לחוץ היינו לבינה \nששם אשד הנתיבות ושם ינוחו מרוצתם. וז\"ש ולא נפקי לבר אלא בשבילין ידיען לגבי בינה. \nפי' על כרחך יציאתם מהחכמה אל הבינה. וא\"כ הרי הבינה מערכה שנייה אל הקצוות שהם \nההויות. ומתמן אתעבידו וכו'. הוקשה לו כי אין בכך הכרח כי כבר אפשר שיהיה עשייתם \nבחכמה והם עוברים דרך הבינה מעבר בעלמא ולא שיפעלו שם פועל קנייני מציאותיי כלל. \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "לז\"א שאינו כך אלא מתמן אתעבידו כלא ואתתקנו כלא וכו', והרי עקר עשייתם ותיקונם היה \nעל ידי הבינה. ולזה הביא ראיה מן הכתוב ובתבונה יתכונן. פי' ובבינה שהיא ג\"כ נקראת \nתבונה כדפי' בערכי הכינויים, על ידה יתכוננו ויתייצבו הספירות וההויות והמעשים. \nוהנה לפי\"ז ע\"כ מלת עשית לא אהדר לחכמה, אלא ענין בפ\"ע דהיינו עשיית הבינה בהויותם \nוהתכוננותם על ידה. וזה שאמר וע\"ד כלם בחכמה, פי' כלם כלולים בחכמה. ופסקין לקרא \nהכא. עשית, היינו עשיית הבינה ותיקון ההויות וגלויים בה. מלאה הארץ וכו'. הוקשה לו \nכי הוא הכריח היות העשייה בבינה מטעם כי א\"א שיהיו ההויות נאצלות מהחכמה למלכות \nדהיינו מן הקצה אל הקצה. ומכח זה אמר שעשית אהדר לבינה. ועתה גם לפי\"ז קשה שהרי בין \nבינה למלכות נמי אית מדריגה שנייה דהיינו שנה שהוא הת\"ת דהיינו מקום שתילתן כדפי' \nלעיל. ולזה השיב כי מלאה הארץ, תיבת הארץ היא המלכות בבחינת קבלתה מן הת\"ת. וז\"ש דא \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "כנסת ישראל. פי' דא, כאמרו א\"א להמלט כי הארץ נקרא מלכות בבחינתה המקבלת מן הת\"ת \nשזהו כנסת המקבלת ומכנסת מישראל שהיא הת\"ת. וכן הארץ מקבלת מן השמים ושמים וארץ הם \nת\"ת ומלכות כנודע. נמצא בחינתה הנקרא ארץ ובחינתה הנקראת כנ\"י הכל דבר אחד, ושניהם \nבסוד קבלתה מן הת\"ת. ומה גם עתה שנאמר מלאה הארץ. כי המלוי של הארץ הם הנחלים \nהנשפעים אליה והם ההקצוות היוצאות מן הבינה. ענפים מקבלים משרשיהם ומוציאים במלכות \nפרי מעשיהו. וזה שאמר דמתמן, דהיינו הבינה הנז' לעיל. היא מתמלאת מכלא, פי' מכל \nהנחלים שהם המערכה השלישית. והכריח הענין מן הכתוב כל הנחלים הולכים אל הים והים \nאיננו מלא. נראה שמלוי הים הוא ע\"י הנחלים שהם הקצוות הנכללים בנחל הגדול הוא נחל \nת\"ת. וכיון שאמר מלאה הארץ, ודאי שהכוונה שנתמלאה על ידי הממלא אותה שהוא הת\"ת שהוא \nכולל המערכת השלישית דהיינו עצם הספירה והקצוות. והנה עתה נמצאו בפסוק זה ד' חלוקות \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "הם ד' מערכות. מערכת הראשונה היא החכמה, ושם ההויות נעלמות תכלית ההעלם וז\"ש כלם \nבחכמה. ומערכת שנייה והיא מערכת השרשים והיא הבינה והיא נרמזת בכתוב במלת עשית. \nואין לתמוה על עניין עשייה בבינה כמו שנבאר בשער ערכי הכנויים (בע' מעשה). ומערכת \nשלישית והיא מערכת הת\"ת, והוא נרמז במלת מלאה לפי הדרך שפירשנו. ומערכת רביעית והיא \nמערכת המלכות הנרמזת בארץ, והיא להוציא הדברים על המציאם למטה. וז\"ש דהיא אפיקת לון \nלבתר. ופי' לבתר, לאחר המדרגות האלה נזכר לעיל. דהשתא ניחא דהיא אפיקת לון לבתר. \nאבל למאי דסלקא דעתין דמחכמה למלכות היה פי' הפסוק קשה, שאין מערכת המלכות לאחר \nמערכת החכמה. אבל עתה שפי' כי בפסוק הוזכרו ג' מערכות שהם בחכמה ובבינה והקצוות \nדהיינו הת\"ת. היינו דהמלכות אפיקת לון לבתר דהיינו לבתר דחכמה ובינה ות\"ת כסדרן. \nהה\"ד אלה תולדות השמים והארץ. ופי' תולדות שמים והארץ, שהם ת\"ת והמלכות, הרי \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "שהתולדות א\"א להיותם בארץ אם לא ע\"י שמים שהוא הזכר המשפיע בנקבה. בה' בראם. פי' כי \nאע\"פ שאנו אומרים שהת\"ת ומלכות הולידו והוו התולדות וההוויות, אין כוונתנו ששניהם \nיחד היו מהוים אותם שוה בשוה ונמצאו שניהם יחד מערכת אחת. אלא הכוונה שהתפארת עם \nקצוותיו מראה הפעולות ומשפיעם למלכות והם מערכה אחת. והמלכות מראה אותם למטה והיא \nמערכה אחרת. וז\"ש הכתוב בהבראם בה' בראם. כי הבריאה היה בה' לבדה. ובג\"כ בא הת\"ת \nבהעלם בפסוק ולא הזכיר הת\"ת בפסוק. כי היה ראוי שיאמר ושמים וארץ מלאו קניניך. למה \nהעלים השמים במלת מלאה הארץ כדפירשנו. אלא ודאי שרצה להשמר שלא נבא לכלל טעות לומר \nששמים וארץ היו מהווים ההויות יחד שניהם ביחוד אחד ונמצאו שניהם מערכה אחת ואין כ\"א \nשלש מערכות. לזה אמר מלאה הארץ קניניך. כי המלכות היא מערכת רביעית, כמו הת\"ת \nוהקצוות עצמן. והממלא הארץ שהוא הת\"ת והקצוות הם מערכת שלישית בפ\"ע. ע\"כ הגיע פי' \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "המאמר. ומתוכו למדנו ענין ד' מערכת אלה, ויש לד' מערכות האלה כמה וכמה ראיות יותר \nויותר ברורות מאלה. ולפי שכל אחד מהד' היא לבדה במאמר בפני עצמו אחד הנה ואחד הנה \nלא ראינו להאריך בראיות כ\"א במאמר קצר ונחמד ומתוק: \n \nשער ה פרק ו\n", "en": ""}]}
