{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "23", "title": "ספר פרדס רמונים — פרק ששי:", "hebrewTitle": "פרק ששי:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/23/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/23/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק ששי: \nאחרי אשר נתעסקנו בפרק הקודם בענין אצילות ג' ראשונות ואמרנו כי היו שלשתם כלולות \nבנקודה אחת שהוא הכתר. עתה נאמר מש\"א שכל הספירות היו נכללות בהן הוא על סדר זה כי \nבכתר עליון היו ת\"ת ויסוד ומלכות שהם מתיחסים בקו האמצעי קו הרחמים. ובנקודת עצם \nשרש החכמה היו נכללים גדולה ונצח שהם מתיחסים אל קו הימין קו החסד. ובבינה היו \nכלולים גבורה הוד שהם מתיחסים אל קו הדין לצד השמאל. זה הענין מוכרח בסוד הפעולות \nכמו שנבאר בשער מהות והנהג' בס\"ד, וכמבואר לעיל בפ\"ג בדברי מורי נר\"ו. ואחר כך \nכשעלה הרצון לפניו להאציל בכח הכתר החכמה, הנה כשהאצילה אח\"כ השפיע בתוכה והאציל \nראשונה הבינה. ואחר כך הת\"ת ויסוד ומלכות ולא במציאות מתגלה כגלוי הבינה. ועם היות \nשאמרנו ת\"ת ויסוד ומל', עכ\"ז יסוד אינו עולה עדיין בשם כלל אלא ד\"ו פרצופין לבד. \nוהנה תחלת גלוי ד\"ו פרצופין הוא בהחכמה לבד. ומפני זה נמצא כי ענין ד\"ו פרצופין עם \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "היות שעקרם מכתר אינם עולים בשם אל ענין אצילותם אלא בחכמה לבד מפני ששם היו מתגלים \nמפני שהיה להם מסע ראשון מהכתר לחכמה. הרי שבחכמה הם עתה ד' מדרגות באצילות. \nהראשונה בינה והיא מתגלית בה מפני כי אפילו בכתר היתה באה בנקודה [אחת מן הג' \nהנכללים בו. מעסיס רמונים] כ\"ש עתה. והשנייה היא אצילות ד\"ו פרצופין והם מתגלים אבל \nלא כבינה מפני שבכתר היו נעלמים ועתה לא נתגלה אלא גלוי קצת. והשלישית היא אצילות \nחסד ונצח והם נעלמים שעדיין לא נסעו ממקומם. והרביעית הוא אצילות גבורה והוד שאין \nלהם מציאות הגלוי כלל מפני שאפי' מקורם שהיא הבינה היתה עדיין נעלמת בחכמה ולא \nנאצלה. אח\"כ האצילה החכמה הבינה בכח הכתר בכח הא\"ס. ובעת גלוי הבינה נתאצלו בעצמותה \nסוד קו הדין הנעלם כי כן ראוי שהם מעצמותה והיא שרשם. ותיכף לאצילות הבינה האצילה \nהחכמה בה בכחה החסד והנצח ובכח הכתר הד\"ו פרצופין. נמצאת הבינה מתאצלת בתוכה ג' \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "מיני אצילות ראשון היותה מתגלה ועיקר הד\"ו פרצופין שהאציל כתר עליון בחכמה והחכמה \nבכח הכתר האצילם בבינה נמצא הכתר ממש האצילם וממנו היו כדפי'. והנה האצילות הזה \nמתגלה יותר משאר האצילות שבתוך הבינה שזה לו מסע שני. ראשונה יסעו מכתר אל החכמה \nואח\"כ מחכמה אל בינה. ואצילות שני הוא קו החסד שהם גדולה נצח וזה מתגלה יותר מקו \nהדין ולא כ\"כ כמו קו הרחמים. מפני שאין לו אלא מסע הראשון שהוא מחכמה אל הבינה. אבל \nקו הדין עדיין בשרשו נתון שהוא בבינה עצמה ולא נסע אנה ואנה עם היות שנתגלה על ידי \nהגלוי ששרשו נתגלה קצת. ועם ההקדמה הזאת יתישב טעם למה אין הדין אלא מבינה ולא \nמבינה ולמעלה מפני כי הבינה שורש הדין ואפילו בתוך הבינה אין לו גלוי כ\"ש מבינה \nולמעלה. וגם עם ההקדמה הזאת יובן הטעם למה תפארת ומלכות עולים עד הכתר כדמוכח \nבתקונים משא\"כ לחסד ולנצח שלעולם אינם עולים מהחכמה ולמעלה. מפני ששרשם הוא בחכמה. \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ונמצא עתה כי הת\"ת ומלכות עולים עד הבינה ושם להם מקור ושרש מתגלה. עוד עולים \nבחכמה. ושם להם מקור מתגלה ושרש נמצא ולא כשרשם בבינה שהוא יותר נעלם. עוד עולים עד \nהכתר כי שם שרשם הנעלם. והחסד והנצח עולים עד הבינה ושם להם שרש המתגלה. עוד עולים \nבחכמה ושם להם שרש נעלם יותר משרשם בבינה. ומחכמה ולמעלה אין להם עלייה מפני שאין \nלהם שרש למעלה אלא שרש שרשם שהיא שרש בחכמה, ועם היות שבשרש הזה ג\"כ נכללים היינו \nבהעלם גדול. והגבורה וההוד עולים עד הבינה לבד ושם להם שרשם ומשם ולמעלה אין להם \nשרש אם לא שרש שרשם שהוא שרש הבינה והם שם בדקות גדול כדפי'. וזהו טעם שהדין מבינה \nולמטה. וכן זהו הענין ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום שפירש הרשב\"י ע\"ה שפי' \n[בפ\"ד]. ועם היות שאמרנו שאין להם עלייה משם ולמעלה לא ח\"ו שאין להם עליה כלל כי מי \nנגע בזה ונקה. אלא הכוונה מדה אחת או שתי מדות אין להם עלייה אבל כשיתייחדו כל שלשה \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "קוים לעלות כל קו וקו לשרשו אז יתעלו אפי' עד אין סוף כדפי' בפרק הקודם בענין ג' \nנקודות, וכן אפילו על מדה אחת יכול להיות שתרד הכתר על הגבורה וכדומה. ונחזור \nלענייננו הנה אחר שנתאצלו כל הקצוות בבינה על סדר האמור, הנה בכח החכמה האצילה \nהבינה החסד שבה עם הנצח שכלול בה עם החסד. והטעם שהקדים החסד אל הגבורה מפני \nשפותחין בזכות תחלה ולכן הוכרח להקדים החסד. ולהאציל הת\"ת כדרכו א\"א מפני שהת\"ת הוא \nהמכריע בין הקצוות. ואם אין מחלוקת, מכריע למה. לכן הוכרח להאציל תחלה החסד. ואח\"כ \nהבינה בכח עצמותה האצילה הגבורה וההוד כלול בתוך הגבורה, שנצח ענף החסד והוד ענף \nהגבורה. ואח\"כ האצילה הבינה בכח הכתר ד\"ו פרצופין, להיות מכריעים בין הימין קו החסד \nובין השמאל קו הדין. ולהיות כי קדימת ד\"ו פרצופין קודמת באצילותן אל הגדולה והגבורה \nכדמוכח לעיל שהם קודמין שאצילתן מכתר לכן יש להם מציאות על החסד והגבורה. וזה הטעם \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "כי רוב הפעמים הת\"ת אנו מונים אותו שביעי ממטה למעלה להורות שהוא על החסד והגבורה \nבסוד הבחינה הזאת העליונה שהוא קודם אל הגדולה והגבורה והוא בחינתו הנעלמת שהוא \nבסוד העלמו בבינה. אבל מצד אצילותו למטה הוא חמישי ממטה למעלה שמורה על היותו למטה \nמגדולה וגבורה בסדר אצילותו. וכן הענין הזה אל היסוד כמו שבארנו לעיל בפרק א\"ב. \nוהנה נמצא עתה שנאצלו ג' ספירות, חסד מצד החכמה גבורה מצד הבינה ת\"ת מצד הכתר, והכל \nע\"י הבינה. ואין עתה מקום לבעל הדין לחלוק ולומר כי שבעה נאצלו יחד מהבינה שכך הוא \nשבתוך כל אחד וא' מג' אבות נאצל ענף אחד, וכן צדקו גם כן דברי הגאון שעל הסדר נאצלו \nשכן היו הענין כי כל אחת ואחת קודמת לחברתה כדפירשנו, וכן צדקו דברי מורי נר\"ו. \nאח\"כ גלה החסד הנצח בכח החכמה, ואח\"כ גלה הגבורה ההוד בכח הבינה, ואח\"כ גלה הת\"ת \nהיסוד הנעלם בו בכח הכתר. וכבר ימצא לפי האמת שהיסוד בערך בחינתו עם התפארת קודם אל \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "הנצח וההוד ואף אם הוא מאוחר מן הטעם שבארנו בתפארת. והנה אחר כך בעונותינו שרבו \nנתמעטה הירח ונטרדה ממקומה וירדה להיות עשירית למטה מהיסוד ונעשה היסוד תשיעי כמו \nשנרחיב ביאור בענין זה בשער מעוט הירח. והנה נתקן בזה הדרוש ונתישב על מתכונתו \nוהושלמו כל הדעות עם הדעת המחייב שאחד לאחד על הסדר נאצלו כמו שבארנו. כי תחלה נאצל \nהכתר ואחר כך נאצל מן הכתר חכמה ומן החכמה נאצלה הבינה ומהבינה נאצל החסד כי כן היה \nכי עם היות שעקרו בחכמה נאצל ע\"י הבינה ואח\"כ מחסד נאצלה הגבורה כי עם היות שעקרה \nמן הבינה לא נכחיש כי דרך החסד נתגלה אל מקומה ודרך בה דרך העברה דרך משל אל השכל \nהאנושי. וכן דקדק לשון הרשב\"י ע\"ה (בראשית דף ל\"ב ע\"ב) שאמר מייא אעדו ואולידו \nחשוכא פי' הרו החשך כי הריון היה שהרו מן החשך כענין [הבן] הנשפע מן הזכר אל בטן \nהנקבה והנקבה מתעברת ממנו ואין עקרו מן הנקבה אלא מן הזכר שהפקידו בבטן הנקבה. וכן \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "החסד הורה מן הגבורה ועקר הגבורה נשפע בו מן הבינה. וכן הת\"ת נאצל בכח הכתר מן \nהבינה דרך החסד ודרך הגבורה עד מקומו הראוי לו ואח\"כ נאצל הנצח מן החסד דרך המדרגות \nעד מקומו הראוי לו ואח\"כ נאצל ההוד מן הגבורה ואח\"כ יסוד מן הת\"ת בדרך הספירות \nהנזכר ואח\"כ המלכות ע\"י המיעוט. וכן נתבארו דברי הרשב\"י שחייבו כי שבעתים נאצלו \nמתוך הבינה כי כן היה כי שם נמצאו השבע ספירות יחד ומתוכה נאצלו למטה כדפי' לעיל \nבענין ג' מיני אצילות שבתוך הבינה. וכן נתבארו דברי מורי נר\"ו ביאור מספיק. והוא \nיסוד כונתינו בסדר האצילות. עם היות שאין אנו צריכין אל הטעם למה מן הכתר נאצלו ג' \nומן החכמה שנים ומן הבינה שנים, מפני שכבר נתבאר ענין ד\"ו פרצופין ששניהם אחד ותרי \nפלגא דגופא הוו והיסוד בתוכם מיחדם. וגוף וברית חשבינן חד. וע\"י אחד משני טעמים אלה \nנתקן הכל. ועוד שסוד קו הרחמים המכריע בין הימין והשמאל עקר הכרעתו בין הגדולה \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "והגבורה בסוד יסוד האויר ויסוד העפר ששניהם יחד מכריעים יחד בין האש והמים כמו \nשנבאר בשער המכריעין יעויין במקומם. ואמנם צריכין אנו אל הטעם ההוא לענין הדעת שהוא \nשרש הרחמים בענין ונכללו כלם בחכמה ותבונה ודעת שכתבנו לעיל בפ\"ג ויתבאר הענין \nבארוכה בשער מהות והנהגה. והנה בזה נכלל הפרק הזה ונשלם השער הזה בחנינת החונן לאדם \nדעת: \n \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "שער ו פרק א\nשער הששי הוא סדר עמידתן: \nהכוונה בשער הזה הוא מה שראינו המקובלים האחרונים מציירים להם צורות בענין הספירות \nזה אומר בכה וזה אומר בכה, ולפי האמת אין אחד מן הדעות עולה על הדעת. ובשער זה נבאר \nצורת רוב הדעות ונגלה הדרך שיבור לו האדם: \nפרק ראשון: \nבענין צורת הספירות ר\"ל סדר עמידתן רבו בו הדעות וציירו להם המקובלים צורות ביריעות \nגדולות וקראום אילן. יש שרצה לציירם בצורת א' כיצד חלקו הראש לג' חלקים הא' לכ\"ע \nוצד ימין של ראש א' חכמה והשמאלי בינה. והקו אשר למטה מהיו\"ד שהוא וא\"ו של אלף קרא \nראשו הימין חסד וראשו השמאלי גבורה ואמצעי ת\"ת. וממראה מתניו ולמטה מה שכנגד הימין \nנצח ומה שכנגד השמאל הוד ומה שבין שניהם יסוד ועוקץ התחתון מלכות וזו צורתה. \n\n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "הנה כוונו לכתוב צורות האדם העליון בצורת אלף לרמוז כי כלו יחוד שלם. אע\"פ שנאמר \nי\"ס שהוא מורה דברים מחולקים כלו הוא יחוד שלם וזה הורה בדמות אלף. ויש קצת סמך \nלדעת זה בדברי הרשב\"י בס' התיקונים (תקון נה) וז\"ל תא חזי קרקפתא דא א כגוונא דא, \nד' סטרין דיליה בהון ידו\"ד הוא חד ושמיה חד אין עוד מלבדו כו' עכ\"ל. ואע\"פ שאין \nדבריו וציורו ממש כנ\"ל, \n\n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "אעפ\"כ מתוכו נראה כי כוונת השם שהוא י' ספירות כנודע, נרמז בצורת האלף לרמוז אל י\"ס \nמיוחדים אחדות שלימה אחדות שוה. וז\"ש בהון ה' הוא חד ושמיה חד פי' להורות שמתייחד \nהוא ושמו עם היות ששמו מורה י\"ס. והנה מציאות הא' מורה על היחוד. וענין י' אצבעות \nוי' אצבעות אין מקומו הנה ויתבאר בשער הנשמה פ\"ח. ואחרים ציירו צורת י' ספי' בצורת \nאלף כזה. \n\n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "והן אמת כי הצורה הא' היא היותר מתקבלת כי היא קרובה אל הקבלה אשר ביד רוב המקובלים \nכאשר נבאר. ואין כוונת המקובלים האלה לומר שזה ממש סוד עמידתן כי במציאות הצורה הזו \nלא צנורות ולא ימין ושמאל בעצם (ר\"ל חסד ודין). אלא כוונתם להורות על היחוד הגמור \nכמו שהאלף פי' אחד כן הי\"ס הן אחדות שלימה. וכיון עוד בזה לעשות צורת הפתח בעוקצה \nלמעלה מן הכתר לרמוז כי אין הכתר סבה ראשונה ח\"ו אלא עליו אדון יחיד המושל בכלן \nומשפיע עליהם שפע. ופתח אחד למטה במלכות לרמוז כי כוונת כל זה להנהגת התחתונים והוא \nמעבר אל השפע הנשפע מהסבה ראשונה אל ברואיו כאשר בארנו בשערים הקודמים. עוד צורה \nאחרת כתבה ר' משה דליאון בספר השם שחבר ואמר שהיא תלויה בדעת ספר הבהיר. וקצת \nמקובלים דרכו דרך זה ובפרט כי רצו להסמך בו על ענין נעוץ סופן בתחלתן כי הסוף שהיא \nהמלכות נעוץ בתחילה שהוא הכתר וצורתה כזו. \n\n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ואין דעתם בענין צורה הזו בענין נעוץ סופן בתחילתן מתישבת כלל כאשר יראה המעיין \nבשכלו אלא ענין נעוץ סופן בתחילתן הוא סוד גדול נתבאר בתיקונים בדברי הרשב\"י ונבאר \nאותו בשער ממטה למעלה. עוד יש שכתבו צורה קרובה אל הסכמת מקובלים והיא כזו: \n      כתרבינהחכמה\n      גדולהת\"תגבורה\n      נצחיסודהוד\n      מלכות\n\n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "והעתיקה ג\"כ רבי משה דיליאון בספר השם וכתב ואין הדעת הזה עולה יפה ע\"ד הקבלה אבל \nה\"ר שם טוב בן ר' שם טוב הגיה עליו בגליון ז\"ל לענ\"ד אין הדעת הזאת עם הדעות אחרות \nחולק והוא עמוק מאד ומנה ע\"ס מכתר הידוע ששמו כשם רבו הוא הכ\"ע אדון יחיד וזה נקרא \nבס' יצירה חתם רום (ביו\"ד) [ביה\"ו] ונקרא כתר כמוהו כי הוא המקיף אל כל הספירות \nוזהו סוד המחשבה הנאצלת מכ\"ע החכמה כלומר היותר נגלית והיא בכח הא\"ס מוציאה הפעולות \nלפעול דמיון הנקבה לכן היא בשמאל והבינה נקרא כן שהיא בין שניהם בסוד הדעת הגנוז בה \nהוא אצילות כתר הידוע בסוד כ\"ע וזהו סוד ג' שמות שגילה השם למשה בסנה והשני' בשם \nשני הוא הכל דמיון הנקבה על זה סוד עמוק מאוד עכ\"ל. והנה כיון לתת טעם לבינה שהיא \nבנתים לחכמה שהיא בשמאל. ותחלת דבריו יובנו קצת בסברת הדעת אשר לו אשר כתבנו בשער \nאם הא\"ס הוא הכתר פ\"ג. ולפי האמת אריכות בענין הסברא הזאת שחכמה אל השמאל וכתר אל \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "הימין ובינה היא באמצע הוא פועל בטל כי הוא סברא זרה ודחיה כי סבירא להו שחכמה היא \nדין ובינה מכרעת בין החכמה והכתר. והדעת זה בטל כמו שנאריך בשער מהות והנהגה בפרק \nה'. והדעת הנכונה והמקובלת המוסכמת בפי כל המקובלים היא זו וכתבה ר' משה דיליאון \nבספר השם וז\"ל ויש דעת אחרת נאה ומקובלת מאוד עולה על כולנה והיא אמת שג' עליונות \nכעין סגולתא והוא זאת. \n      כתר\n      חכמהבינה\n      גדולהגבורה\n      ת\"ת\n      נצחהוד\n      יסוד\n      מלכות\n\n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "ודפח\"ח כי היא סלת נקיה. והדרך הזה תפס ר' יהודא חייטי בספרו ונתן סימן לדבר סגולתא \nסגול. סגול. כי ג' ראשונות סגולתא, וג' שניות סגול, וג' שלישית סגול, ומלכות מקבלת \nמכלן למטה מכלן. אמנם כתב בענין המלכות דברים שאסור לשומען ושרי ליה מאריה. וכן \nמוסכם ומוכרח הצורה הזאת מתוך דברי הרשב\"י במקומות רבים. ובפירוש הנקודות סבירא ליה \nכי ג' ראשונות הם סגולתא וסגולתא הרמז שלה בהם וכן סבירא ליה שסגול הם ג' אבות \nולעתים ס\"ל שהם נה\"י מורה היות הדעת הזה מוסכם ומוכרח. עוד פי' במ\"א והוא הכרח גדול \nלהדעת הזה וז\"ל בס' רעיא מהימנא (בהעלותך דף קנ\"ג) ויהון חכמה חסד נצח לימין \nדבגינייהו אמר דוד ימין ה' עשה חיל ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל. ותלת משמאלא \nיתקשרון כחדא דאינון בינה גבורה הוד. ותלת דרגין דאמצעיתא כתר ת\"ת יסוד, דאחדין \nבימינא ושמאלא עכ\"ל. הנה ביאר בפי' כי חכמה חסד נצח הם אל הימין, ובינה גבורה הוא \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "אל השמאל, וכתר ת\"ת יסוד באמצע. ולפי סדורם הידוע אצלינו הוכרח היותם על הדרך \nשציירנו למעלה. והיות המלכות תחת היסוד הוא מוכרח, כי היא מקבלת ממנו, והוא השושבין \nבינה ובין בעלה, והוכרח היותה תחתיו. ועוד כי היא פתח הכניסה כאשר הוכרח מתוך דברי \nהרשב\"י ע\"ה מקומות רבו מספר. עוד נתבאר הענין הזה בתקונים (בתז\"ח דף קי\"ב) וז\"ל \nותשע ספירות אינון משולשין בעמודא דאמציעותא כגוונא דא. חכמה חסד נצח, כתר תפארת \nיסוד, בינה גבורה הוד, מלכות עשירית לון ורביעית לון עכ\"ל. והכוונה מבוארת כי \nהספירות מסודרות ג' ג'. ואחר שידענו הענין הזה. בהכרח סדרם הוא כתר ת\"ת יסוד באמצע. \nמפני כי הת\"ת והיסוד הם ממוצעים ומכריעים בין הדין והרחמים, כמו שנבאר בשער \nהמכריעין. ולכן הוצרך ציורם בצורה הזאת שציירנו לעיל. עוד נתבאר בתיקונים (תקונא \nס\"ט דף ק\"א ע\"ב) וז\"ל כתר על חכמה ובינה איהו סגולתא חולם על צר\"י. סגול איהו נקודה \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "תחות צר\"י. חסד גבורה תפארת לתתא. נצח הוד יסוד באמצעיתא איהו שרק והכי כד תפארת \nבאמצעיתא איהו שלשלת. עכ\"ל לעניינו. והנה אמר כי כתר על חכמה ובינה בצורת סגולתא. \nואמר כי תפארת למטה מגדולה וגבורה והיינו סגול. אמת כי לעתים תהיה ממש בין גדולה \nוגבורה ואז תהיה בצורת שלשלת. וז\"ש כד תפארת באמצעיתא איהו שלשלת. וכן יסוד בין \nהנצח וההוד והם שרק, שהם ג' נקודות בשורה אחת, עם היות שאינם באלכסון כמשפטו, ע\"כ. \nהרי מתוך המאמרים האלה הוכרח הצורה שציירו רוב המפרשים בספירות והיא סברא נכונה \nואין בה ספק: \n \nשער ו פרק ב\n", "en": ""}]}
