{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "29", "title": "ספר פרדס רמונים — שער ז פרק ד", "hebrewTitle": "שער ז פרק ד", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/29/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/29/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער ז פרק ד\nפרק רביעי: \nעוד צנור נמשך מיסוד אל המלכות כי הוא משך הנהר הגדול היוצא מעדני הבינה להשקות הגן \nוע\"י הצנור הזה אוחז במלכות לזווגה לבעלה למעלה ודרך הצנור הזה נטרדה בעונות. \nובענין הצנור הזה ראינו בטעמי המצות לבן פרחי במצות לא תעשה שלא לשתות יין נסך, \nוז\"ל שם. ב' נקבים יש בברית העליון האחד משם משפיע לשכינה שנקרא אותו השפע היוצא \nמים מתוקים ומשם יוצאים כמה טעמי תורה שנקראו מים שנאמר (ישעיה נה א) הוי כל צמא \nלכו למים ואין מים אלא תורה. והנקב השני משפיע לכחות הטומאה ונק' יין נסך וכו'. \nעכ\"ל בקיצור. הנה מתוך לשונו משמע היות דבריו אלה דברי קבלה. והדברים מוכיחים מצד \nעצמם כי מבשרי אחזה אלוה. והנה באדם ב' נקבים, האחד להשפיע בנוקבתו להוליד בדומה \nלו, והשני להוציא הגיעול והמותר. עוד מצינו לו חבר בס' לא נודע שם מחברו אצלנו והוא \nפי' שיר השירים ופי' פ' תרומה ולשונו בקצת המקומות לשון ארמי, וז\"ל בפי' האותיות \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "באות ע'. וכען אית לן להחויא ברזא דע' מקורם מה הוי דיוקנא כך רמז רזין רמיזין \nטמירין אתגליפו. תחות רתיכא דמלכא קדישא איהי רזא דברית קדישא דקודשא בריך הוא \nדאתקרי צדיק יסוד עולם ואיהו מבועא דשאיב לבירא קדישא דאיהי מטרוניתא. והנהו תרי \nראשין דע' אינהו רזא דהני ב' נקבין דאיכא בפומיה דאמה. ואינון תרין מבועין מבועא \nדימינא קדישא יניקו דמטרוניתא ומתמן ינקי נביאי וחסידי ותמימי וצדיקי דמתפנקא בגנתא \nדעדן. ומבועא תנייא יניקו דכתות מסאבותא ומלאכין דמקטרגין בעלמא. ומתמן יניקו דבלעם \nרשיעא. ומתמן אתי טיבו לרשיעא דמצליחין באורחיהון בעלמא דנן. ועל דא כתיב (איוב לח \nיג) וינערו רשעים ממנה עם עי\"ן רבתא. דיניקיהון מרישא תניינא דעי\"ן עכ\"ל. ודבריו \nמבוארים היותם עזר לקבלת ן' פרחי שכתבתי למעלה שאמר שביסוד ב' צנורות א' קדוש וא' \nלסיגים היתוכי זהב. עוד כתב כדברים האלה בעצמם בפי' אות צדי', צ' אית ליה תרין \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ראשין דרמיז מדת צדיק והנהו תרין מבועין קדישין חד שפיך ושאיב מתמן למטרוניתא ומתמן \nמתברכין עלאין ותתאין, כי שם צוה ה' את הברכה וכו'. ומבועא דא דמתמן אתבריאו מלאכין \nקדישין ואתבריאו כמה נשמתין קדישין. ומבועא תניינא איהו שפיך לסטר שמאלוי (דקב\"ה) \nומתמן יניקו דאשה זרה ואשה מנאפת. ואי זכיין ישראל ההוא מבועא סתים ופתיח מבועא \nקדישא דימינא. ואי לאו, אפתח ההוא מבועא דשאיב אשה זרה כחות הטומאה היושבים חוץ \nלישיבה עליונה שנקראו אחרים וכו'. וממבועא שנית משם יוצאין [יונקין] שדין ורוחין \nולילין ומזיקין ורשעים מצד השמאלי וכו' עכ\"ל. ודבריו מבוארים ומסכימים לענייננו. \nויש לזה קצת הוכחה בזוהר פ' אחרי (דף ע\"ד.) וז\"ל ר' יהודא אמר בשעתא דאסגיאו זכאין \nבעלמא כנסת ישראל סלקא ריחין טבאין ומתברכא ממלכא קדישא ואנפהא נהירין. ובזמנא \nדאסגיאו חייבין בעלמא כביכול כנס\"י לא סלקא ריחא ואטעמת מסטרא אחרא מרירא. כדין \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "כתיב השליך משמים ארץ תפארת ישראל. ואנפהא חשוכאן עכ\"ל. והכוונה כי בהיות בעולם הזה \nזכאין וחסידין, אז ע\"י מעשיהם הטובים שואבת השכינה מלמעלה בזכותם שפע והם המים \nנוקבין דאשדית לקבלא מיין דכורין כמו שנבאר בשער מהות והנהגה בס\"ד. וכן הדבר לענין \nהשפע והברכה וז\"ש סלקא ריחין פי' מעלה ריח מעשה הצדיקים כענין (בראשית כז כז) ראה \nריח בני כריח שדה. שהריח בו שהיה מהשדה העליון. וכשאין צדיקים בעולם הזה אין השפע \nיורד והמלכות מבקשת מימי החסד ואין. ואז מתעורר כח הדין ע\"י תביעות הקליפות ונשפעות \nדרך הצנור הרע ההוא ואז היא טועמת מר ממות וזהו ואטעמת מסטרא אחרא וכו' פי' טועמת \nמרירות ממקום מרה מהטומאה. ולפי\"ז הוכרח היות ביסוד ב' צנורות אחד לברכה מצד הימין \nואחד למרירות מצד השמאל הנשפע אליה סיגים מצד היתוכי הזהב והיא מקבלת סיגים מרים. \nולמי שעיני שכל לו והוא ממחצדי חקלא יבין בהקדמה זו ענין חטא בן הישראלית (ויקרא \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "כד) הנסתם בזוהר וגלוהו ליודעים ואנו לא נפרש מפני כי כבוד אלקים הסתר דבר. והענין \nיובן כשתדקדק לשון הזהר בפ' אמור (דף ק\"ו.) שאמר שם ה\"א בתראה הות נוקבא וכו'. ועם \nזה הוה מכסה על אמיה וקלל עצמו ח\"ו. ואנחנו נברך יה. וטעם היותו בצדיק ב' נקבים \nהאלו הוא מפני שצדיק היה המנהיג המשפיע לעליונים ותחתונים לפנימים ולחצונים ובו היה \nתלוי מזון לכל הנבראים ימיניים ושמאליים קודם המיעוט וגם מדי עלות המלכות אל מקומה \nהרמתה אל בעלה ששם ביתה יושבת בראש פנה כאשר יתבאר בשער המיעוט אז יוכרח היות הצדיק \nזן את העולם ואז יושפעו הנבראים ע\"י ב' נקבים אלו האחד אל המזון לבני ההיכל והשני \nהמותר לכלבים. ואם ישאול השואל מי נתן מותר בקדשים, זה יתבאר בשער התמורות. והדברים \nהאלה הקצור בהן יפה לחוס על כבוד המקום: \n \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "שער ז פרק ה\nפרק חמישי: \nאחר שבפרקים הקודמים כללנו קבלת הצנורות כפי אשר נמצא בפי כל המקובלים הראשונים \nואחרונים. עתה נרחיב ביאור ונבאר ענין צנורות האלה כפי בחינתם וכפי המובן אלינו \nמתוך דברי הרשב\"י ע\"ה אחר עבור על דעתנו כלל ערכי הכנויים בביאורם כמו שיתבאר \nבחינתם וחילוקם ועניינם. ואחר ההבטה בענין קשר הספירות להרשב\"י כאשר יתבאר בשער \nמהות וההנהגה ושם מבואר שהם מתקשרות ע\"י שוויים. ר\"ל כי הכתר מתיחד עם הט' ספירות \nע\"י חלק הכתר שבכל הספירות, והחכמה ע\"י חלק החכמה שבכל הספירות, והבינה ע\"י חלק \nהבינה שבכל הספירות. ואחר שיתחזק השכל בהקדמה זו היטב בכח עיון והשכלה נכונה כמו \nשיתבאר בשער מהות והנהגה, ישכיל המעיין בשכלו כי הצנורות ישתנו לפי הבחינות לאלפים \nולרבואות כמו שכללות הספירות אין להם מספר. והמשל בזה כאשר תסובינה הפנים ויהיו פני \nהכתר מאירים בחכמה בפנים המאירים אשר בו מצד עצמו כתר אז הוכרח היות החכמה מראה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "כנגדו פנים המתייחסים אל פני הכתר [שהוא כתר שבחכמה] ואז יתייחדו ויתקשרו ייחוד \nוקשר אמיץ וע\"י הארת הפנים והמשכת האור כדמיון האור היוצא מן העין כדפי' לעיל ריש \nפ\"ק וזהו יחוד משובח שעל ידו תקבל החכמה שמות [שפע] הכתר ובחינותו ממש מפני היות \nיחודם וצנורותם ע\"י הכתר בעצמו משפיע ומקבל וזהו יחוד משובח שבכל היחודים. ואז \nיבחנו ביניהם ג' בחינות זולת ג' הבחינות הנז' לעיל כדפי'. והבחינות האלה הם בחינת \nכתר המשפיע ובחינת כתר המקבל ובחינת צנור האמצעי שביניהם המעלה האור ומשפיעו הרי \nיחודם שלם. ולפעמים יתייחדו ע\"י בחינות החכמה, המשל בזה שיגלה הכתר פני החכמה אשר \nלו להשפיע אל החכמה ואז החכמה יגלה פניה פני החכמה אשר לה ואז יתייחדו יחוד אמיץ \nע\"י הפנים השוים לטובה ויתהוה ביניהם צנור הראוי להם כפי בחינת יחודם. והנה היחוד \nהזה משובח אבל לא כראשון כי בראשון שאמרנו שהיחוד על ידי הכתר תקבל החכמה מהכתר שפע \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "כפי הראוי מהכתר כי מכתר אל כתר נשפע הכל ויקבל שפע נעלם כפי שעור המשפיע והמקבל. \nאבל בחכמה אע\"פ שתקבל שפע משובח עכ\"ז לא יהיה כראשון שזהו שפע חכמה כי מחכמה אל \nחכמה יצא ועד\"ז ישפוט המעיין לכל היחודים אשר לספירה זו עם אותה שלמעלה הימנה. \nומהיחוד של ספירה זו יובן יחודם זע\"ז אחד עם כלם וכלם עם אחד וכן לכל הספירות. ועתה \nלפי דרך זה כאשר נרצה להשפיע רחמים בסוד רחמי הכתר נייחד החכמה עם הכתר בבחינת \nהכתר, והבינה בכתר בבחינת הכתר, והחסד עם החכמה בבחינת הכתר, והגבורה בבינה בבחינת \nהכתר. ואל יפול לב אדם עליו באמרנו שבינה מקבל מכתר בבחינת הכתר שבה ומשפיע בגבורה \nבבחינת הכתר שבה. כי ידוע הוא שכלולותם מי' יעלה לאין תכלית ולאין סוף. ונמצא לפי\"ז \nכמה פנים לפנים הנוראים וכמה אחוריים לאחוריים הנראים. וכשמקבלת מקבלת בבחינת הכתר \nשבכתר שבבינה, וכשמשפעת משפעת בבחינת הכתר שבמלכות שבבינה. וכן לכל הספירות. כי \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "עד\"ז יהיו הבחינות וימצא לפי\"ז ההשפעה השפעת הכתר מכתר לכתר עד המדרגה האחרונה \nשבמדרגות, והרחמים רחמים פשוטים בענין שראוי לכתר. ועוד ראוי שיתייחד הכתר בכל \nהספירות שבכתר שבהם באותו רגע, וכן חכמה וכן לכל הספירות. ואז השפע שפע בהיר ומזהיר \nכזוהר המאירים. וכאשר ח\"ו יושפע דין, אז יקבלו הספירות אלה מאלה ע\"י בחי' הגבורה \nאשר בכל א' מהן. ואז הדין נשפע בתוקף וממהר האלקים לעשותו ולא יאחר את יום בואו. \nולפי דרך זה נקיש אל שאר פעולות. ועם הקדמה זו יובן בפרסום הכרח מוכרח להנהגה כמו \nהפעולות ביחוד בהסכמות כל הספירות בהקשר אבר אל אבר ובחינה אל בחינה עד הסכמתם יחד \nאל הפעולה ההיא ויתלבשו כלם כדמות הפעולה ההיא ונתהפכו כפי בחינת פעולתם. ובזה \nהצנורות ישתנו בחינתם לאלפים ולרבואות כי לעולם הם מתיחדים כפי קשרם ויחודם שהוא \nייחוד כל הבחינות וכל החלוקות בשווי גמור וכן הצנורות כי הבחינות והצנורות הכל דבר \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "אחד, והועד אלינו שנמצא ספר ששמו ספר הצנורות הוא מדבר בענין צנורות דוקא ומונה ס' \nרבוא צנורות. ובעונותינו לא זכינו אליו ואומרים שהוא נמצא אצל אחינו שבמדינת פאס \nיצ\"ו. ורצוננו עתה לחלק ענין החלוקות שאפשר לספירות לקבל זו מזו אם מכתר לכתר עד \nהמלכות, או מחכמה לחכמה עד המלכות, או מבינה לבינה עד המלכות. וכן לכל הספירות מחסד \nלחסד ומגבורה לגבורה ומת\"ת לת\"ת ומנצח לנצח ומהוד להוד ומיסוד ליסוד וממלכות \nלמלכות. ונמצאו בזה כל הספי' מוסכמות אל פעולה אחד, בסוד הצנורות כלם נכללים \nומוסכמים אל הפעולה ההיא. ולא זו בלבד מספירה לספירה אלא אפי' בספירה עצמה בסוד \nהשפעתה בחלקיה יהיו ג\"כ עד\"ז. המשל מכתר לכתר והכל בכתר. ונמצאו כללות ע\"ס שבכתר \nכלם נפתחות ומאירות באור כתר או באור חכמה או באור בינה וכן בשאר אורות שבספי' וכן \nלחלקי שאר הספי' שיהיה ספי' חכמה נפתחת כולה בכתר או כולה באור חכמה או כולה באור \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "בינה וכן בשאר אורות הספירות. והנה יש עוד בחינות. המשל בזה אם ישפיע כתר בכתר שבו \nאל חכמה שבחכמה ומחכמה שבחכמה אל הבינה שבבינה ומבינה שבבינה אל חסד שבחסד וכן לכל \nהספירות עד\"ז יש כמה מיני חלוקות אשר א\"א לעמוד בהם אם לא בציור גשמי שנצייר לפנינו \nעשר עגולים ובכל עיגול ועיגול עשר פנים שהם עשר בחינות מע\"ס שבכל אחד מעשר ספירות \nויתגלגלו הפנים כנגד פנים כפי אשר יעלה משפטם. המשל פני המלכות שבכתר עם פני הכתר \nשבחכמה וכן כתר שבכלם עם מלכות שבכתר שאז השפע ממין אחר ואח\"כ נסבב פני היסוד שבכתר \nעם פני הכתר שבכלם יהיה השפע ממין אחר. וכן לכל עשר פני הכתר הוא עשר מיני שפע ועשר \nמיני צינורות כי לפי שינוי השפע ישתנו הצינורות ועתה אם נסבב החכמה לבד עשר פעמים \nלכל אחד מעשר פני הכתר מבלי שישתנו ויסבבו פני הספי' הנשארות יעלה המספר אל מיני \nהשפע מאה במספר. וענין החלוקים האלה א\"א להעלות בכתב ואם ירצה האדם להרגיל עצמו בהם \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "יתעסק בצורה המצויירת לפניו ויתנהג בה בעיון ימים רבים עד יאיר ה' עיני שכלו כי כשל \nכח הקולמוס להאריך הדברים האלה יותר אם לא שיושפע הענין הזה מפה אל פה או שיעמיק \nהמשכיל בהם בשכלו ע\"י הצורה הזאת. והנה בזה נכלל השער הזה וברוך העוזר האמיתי אשר \nלו חכמה. ואנו בעניינים אלו יריאים מן השגיאה ובטוחים במחילה כי על כזה נאמר (משלי \nה יט) באהבתה תשגה תמיד הם דברים שאין אדם עומד בהם אלא מתוך הקושי: \n(אמר המגיה אלו עשר עגולים שנצטיירו בו עשר ספירות יצייר המעיין כאלו מתגלגלים \nהעיגולים בסביבובם ואז יבין כוונת המחבר ע\"ה והענין כשיעיין המעיין בהבטת הספירות \nדרך משל בבחינה חכמה שבחכמה לבחי' חכמה שבכתר או בחינת בינה שבבינה בבחינת בינה \nשבחכמה או שבכתר אז צריך לדמות ולחשוב כאילו העיגול מתגלגל ועומד חכמה שבחכמה \nבעיגול חכמה נגד חכמה שבעיגול הכתר וכן כולן אז יבין וישכיל כוונת המחבר וידע אותו \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "באמיתית בעזרת אל דעות ה' עכ\"ל ע\"ב): \n \nשער ח פרק א\nאחרי שנתעסקנו בשער הקודם בענין הצינורות בכל פרטי חלקיהם, ראינו לבאר בשער זה ענין \nהספירות במהותם המושג אלינו אם חסד אם דין אם רחמים וקצת מדרך הנהגתם כפי המושג \nאלינו: \nפרק ראשון: \nרוב המקובלים הסכימו כי הספירות הם כח הכולל הפכים רבים והמשל בזה אל רצון הנפש כי \nהיא מתהפכת לכמה פעולות ואם הם כמעט הפכיות כמו אהבה ושנאה וכעס ושחוק ושאר הפעולות \nההפכיות כאלו. וכן הענין בספירות שיש בהן דין ורחמים לפעמים היא מתלבשת בדין \nולפעמים ברחמים. וכמו שביד האדם לקבל ולהשפיע וכל א' מאלו השני פעולות יתחלקו אל \nשנים אם קבלת טוב אם קבלת רע אם השפעת טוב אם השפעת רע וכן כמה פעולות והוא אבר קטן \nשבאדם מתנהג כפי רצון הנפש. כן ענין הספירות יש בכל ספירה וספירה כח לפעול אלף אלפי \nאלפים פעולות משתנות כל אחד ואחד כפי ענינה וכחה והשגתה וידיעתה וטבעה שהטביע בה \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "המאציל. וידענו כי ההקדמה הזאת אשר הקדמנו יקשה להמעיין ויאמר א\"כ די היה בספירה \nאחת ולמה האציל עשר, מאחר שהאחת היא כח הכולל הפכים רבים ובה יוכל לפעול כל \nהפעולות. ולזה נשיב כי הוצרכו לטעם מה שפי' בשער טעם האצילות בפ\"ו כי להשיג האדם \nהנעלם ר\"ל האלקות הוצרך הגלוי הזה עד עשר גלויים זו למטה מזו כדי שע\"י כך יוכלו \nהנבראים להשיג קצת מידיעת רוממות המאציל. ועוד שאפי' שאנו אמרים שיש בכל ספירה כח \nהכולל הפכים רבים עכ\"ז כבר יהיו כמה דברים שמה שתשפיע זו לא תשפיע זו כאמרם ז\"ל \n(מ\"ק דף כ\"ח) בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מלתא. ופי' זכות \nהוא החסד ומזל הוא כתר. והכוונה כי עם היות שרוב החסדים והטובות הם נמשכים מחסד \nושמו מוכיח עליו, עכ\"ז בני חיי ומזוני אינה ביד המדה הזאת אבל עקרם בכתר כי הוא \nהמזל העליון. ואעפ\"י שהמפרשים פי' בענין אחר ואמרו שזכות הוא גבורה, עכ\"ז כדברינו \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "אלו יתבאר בתיקונים (תקונא י' דף כ\"ד) וכמו שנבאר בשער ערכי הכנויים בערך זכות. \nועד\"ז נבאר כי הבינה היא מקבלת השבים לפיכך נקראת תשובה. ושם עיקר תליית הסליחה \nוהכפרה בכח כתר עליון השופע עליה. ועד\"ז הנקמה בגבורה, וכן פעולות שונות נפקדות \nלספירות ומה שנפקד לזו לא נפקד לזו. ומה שאמר למעלה שהוא כח כולל ההפכים רבים יהיה \nעד\"ז, כי בפעולה הנמשכת ממנה צריכה לפעול הפכיים רבים. כענין העין שפעולתו הראות \nאמנם כולל הפכיים, ראייה רעה או ראייה טובה, ראייה מועטת או ראייה מרובה. וכן הענין \nבספירות. המשל בזה השב אל ה' בכל כחו ובכל כונתו כתשובת דהמע\"ה וכל שאר בעלי תשובה \nאשר שבו אל ה' בכל האפשר בגדר התשובה. אלו ודאי תשובתם מעולה ומתקבלת ביותר להעלות \nנשמתם למדרגה הנבחרת אשר לבעלי תשובה. וכאשר לא ישוב החוטא לה' במדרגה הזאת, אזי \nתשובתו מתקבלת אבל לא תעלה נשמתו במדרגה הנבחרת ההיא אשר עלתה תשובת דהמע\"ה. וכן מי \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "שישוב ויסגף נפשו סיגוף מעט, ויש מי שיתוודה על חטאו לבד, וכן מי שלא ישוב עד \nדכדוכא של נפש. וכאלו הדברים אשר במציאות חלקי חלקים אשר אין דעת בני אדם יכול \nלכוללם כ\"א הדעת והכח האלקי אשר לו ית' ויתעלה בהספירות. וכל אלו החלוקות הם לטוב \nולהשכיר שכר טוב לעה\"ב. ויש ג\"כ עד\"ז להעניש מי שלא התענה ביום הכפורים בה' ענויים \nהתלויים ביום הכיפורים שהיא בינה ודאי. שאין ראוי להעניש מי שאכל עד כדי שביעתו כמי \nשאכל כזית או שני זיתים ולא ישתוה מי שאכל ושתה עם מי ששמש מטתו. וכן לא ישתוה מי \nששימש עם מי שסך וכאלו החילוקים הנופלים במציאות אשר אין הדעת האנושי יכול לכללם \nכ\"ש לשופטם כ\"א כח האלקי. וענין מצות לא תעשה ועשה הם נחלקים ותלוים בכל עשר ספי'. \nועם היות שכלם בכללם הן רמ\"ח מ\"ע בחסד ושס\"ה ל\"ת בגבורה, עכ\"ז פרטיהם בי\"ס כאשר \nאמרנו. וענשם או שכרם או תביעתם בדין או תיקון הקלקול אשר קלקל החוטא הוא תלוי \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "בספירות אשר המצוה רומזת אליה. ופרטיו ודיניו ושכרו וענשו בכלל ובפרט הוא כח הכולל \nההפכים רבים אשר אמרנו. שאם היה כח מסוגל בספירה וקנוי בה, הנה אם יטיב לא יעניש, \nואם יעניש לא ייטב. ואם ירבה שכר לאחד לא ימעט לאחרים ואם ימעט לאחד לא ירבה \nלאחרים. אלא ודאי הוכרח היותם כח הכולל ההפכיים לדון את החוטא או להשכיר את העושה \nאם מעט ואם הרבה וכל אלו הפעולות ברצון המאציל השופע עליהם השגחתו וע\"י ספירותיו \nכאשר פירשנו בשער עצמות וכלים. ועד\"ז יהיה ההנהגה בעולם. ולא יפול השאלה לומר יהיו \nכל המצות בכח אחד והשפיטה עצמה בכח ההוא. מכמה טעמים אם מן הטעמים שפירשתי בשער טעם \nהאצילות ופירשנו למעלה. ועוד מפני כי לא המצות הכריחו הספירות כי הספירות הכריחו \nהמצות כי בעשותינו המצוה ניחד הכח הרומז אל המצוה שהיא ענף הספירה אל שורשו וזה \nרצון קוננו שנייחד ספירותיו כי באורם נראה אור כי בהם עצמותו והוא כבוד מלכותו של \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "עולם שנתקן היכליו וכסאותיו כראוי לשתהיה שכינתו בינינו. ויש בקצת מהמצות כח להעביר \nרוח הטומאה מן הארץ והאלילים כרות יכרתון וזהו כבוד מלכו של עולם שנתקוטט במתקומיו \nוע\"ז אחז\"ל (סנהדרין דף קי\"א) ופערה פיה לבלי חק מי שלא קיים אפילו חק אחד, שהיא \nמצוה אחת, אעפ\"י שלא עבר על מצות לא תעשה עם כל זאת אין לו חלק במידותיו ית' כיון \nשלא תיקן או ייחד שם איזה מדה לשידבק בה. עוד נוכל להשיב בטעם ההיא באופן אחר יותר \nנאה ומתקבל, כי ענין הספירות הן ההתגלות כחותיו העלולים ממנו וכלולים בעצמותו כאשר \nיתבאר יותר בשער הצחצחות וזהו לסבת ההנהגה. והחסד והרחמים והגבורה והנציחה וההודאה \nוהצדקות והמלכות כלם הם מדות כלולים בו ונעלמים בעצמותו. ולא יפול בזה רבוי במאציל \nח\"ו כאשר בארנו בשער סדר האצילות, ונבאר ג\"כ בשער צחצחות בפ\"ג ד'. ועתה הישאל השואל \nלמה עשה האדם בלבושו בתי ידים או בתי שוקיים או בתי האצבעות. לא. כי נשיב לו כי אחר \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "שזה הלבוש אל הגוף והגוף סבת הלבוש הוכרח היות הלבוש מתייחס אל הגוף בכל חלקיו ובכל \nאבריו. ואחר שהספירות הם גלוי מדותיו והם לבוש אליהם כאשר בארנו בשער עצמות וכלים \nבפ\"ד א\"כ לא יפול השאלה למה כך ולא כך כאשר אמרנו. והנה עד\"ז נתבאר איך לא יפול \nהשאלה בגוף האדם למה אבריו כך ולא כך ולמה שערותיו כך וכל הדברים כאלה. כי אחר \nשהגוף הוא לבוש אל הנשמה והנשמה מגלה פעולותיה על ידו עד שכאשר יחטא ויתטנף יצטייר \nהחטא ההוא בנשמה ואח\"כ בגוף כאשר העיד הנביא במוסריו (ישעי' ג') הכרת פניהם ענתה בם \nוכו'. וכן אמר בזוהר כי בזמן שיש דבר בעיר ח\"ו ראוי לכל אדם שיכסה מצחו לשלא יכיר \nמלאך המות עונותיו החקוקים במצחו. וכן אמרו רז\"ל (תענית דף ל' ע\"ב) כל האוכל בשר \nושותה יין ערב תשעה באב עונותיו חקוקים על עצמותיו שנאמר ותהי עונותם על עצמותם. \nוכל זה לסבה שהנשמה מראה בהם פעולותיה והכתמים אשר בה מראה בגוף. והנה ידוע שהנשמה \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "כלולה מיו\"ד כאשר בארנו בשער י' ולא תשע פ\"ה ויתבאר בשער הנשמה. ואחר שהנשמה היא \nכלולה מכל העולמות העליונים הוכרח היות לבושה דפוס וצורת הנשמה אשר הוא צורת \nהעולמות העליונים. וזש\"ה (איוב יט כו) ומבשרי אחזה אלוה. א\"כ נמצא לפי זה שהוכרח \nהיות אבריו בתכונה ובפרקים האלה והעורקים האלה שהם צנורות השפע המושפע אל האברים \nוכל האברים [הדברים] האלה הם מאומתים מצד עצמם ואינם צריכין הכרח ויתבארו בארוכה \nבשער הנשמה בחלק ב'. והנה בזה הוספנו לקח על ענין טעם האצילות מוסיף על מה שבארנו \nבשער טעם האצילות בסייעתא דשמיא: \n \n", "en": ""}]}
