{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "3", "title": "ספר פרדס רמונים — פרק חמישי:", "hebrewTitle": "פרק חמישי:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/3/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/3/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק חמישי: \nאחרי אשר נסענו מהר ה' הר גבוה ותלול המשנה הקודמת ובה הכרחנו הסכמת המקובלים היות \nהספירות י' ולא יותר. נלך אל הר המור המשנה השניה אליה ואם היא רביעית לראש הפרק. \nוז\"ל עשר ספירות בלי מה. עשר ולא תשע. עשר ולא אחד עשר. הבן בחכמה, וחכם בבינה. \nבחון בהם וחקור מהם ודע וחשוב מהם והעמד דבר על בוריו והשב יוצר על מכונו עכ\"ל. \nהסכמנו שלא לעורר על המשנה הזאת כלל להיות דבריה מעצמם בלתי מסודרים והמקרא אומר \nדורשני ואין שטחיותה סובל פי' כלל עד שבו נשא ונתן. ונכתוב את אשר ישים אלקים בפינו \nבענין י' ולא ט' ופירושו. והוא כי כוונתו להזהירנו מן השגיאה שלא נאמר שאין הכתר \nמכלל הספירות לחשבנו שהוא האין סוף, שאינו כן. כי גבוה מעל גבוה שומר. ולא כמו \nשחשבו רבים כי א\"ס הוא ממנין הספירות ושהוא הכתר. והדעת הזאת נבטל אותה בשער אם \nהא\"ס הוא הכתר בה\"ו ורחמנא ליצלן מהאי דעתא. אלא בודאי הם י' בזולת המאציל. שאם לא \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "כן נמצאו הספירות הנאצלות ט'. וזה אינו ראוי, אלא הנאצלים ממש הם עשר ולא תשע. עוד \nפי' כי בא להזהירנו שלא נטעה להפריד המלכות מן המנין כאשר יש מי שדמה בסברתו קרוב \nלזה. ורחמנא ליצלן נמי מהאי דעתא. אלא היא עמהם באצילות. ואע\"פ שאינה באחדות שלהם \nמפני שנטרדה כאשר נבאר בשער מיעוט הירח בס\"ד. וקרוב לפי' זה פירש הרשב\"י ע\"ה בס' \nר\"מ (תצא דף רע\"ז ע\"ב) וז\"ל ואית אחרנין מארי ס\"ת מארי מדות דאינון ירתין נשמתין \nמסטרא דמלכותא קדישא דאיהי כלילא מי' ספירן. דכל מאן דירית לה וזכי לה זכי לעשר \nספירן בלא פרודא. עשר ולא תשע, דאי הוה ירתין למלכותא יחידאה הוו תשע בפרודא מנה. \nובגין דלית תמן פרודא אמר בעל ספר יצירה עשר ולא תשע. ואי תימא דסליקת לעילא מי'. \nשמא מפרש יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א הא עשר, יו\"ד דמתייחד בה לא סליק לעילא מעשר, ובג\"ד עשר \nולא אחד עשר עכ\"ל. כוונת המאמר הזה שאמר ואית אחרנין. כי למעלה מן הענין אמר יש \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "באנשי מעשה מי שיש לו נשמה שהיא אמה מצד הבריאה, והענין הזה יתבאר בשער הנשמה בה\"ו. \nועתה אמר שיש אחרים מארי ס\"ת שהם העוסקים בתורה האלהיית וסתריה. ומפני שהיה באפשר \nלומר כי מארי ס\"ת יקראו אותן שהם עוסקים בסתרי הלכות דרשות ואגדות והחוקים והדינים \nוהמשפטים כפי פשוטן של דברים לבד. לזה אמר כי אם היות אלו שכרם כפול ומכופל והוא \nהמדה הנבחרת. עם כל זאת אינם זוכים למעלת הנשמה הזאת עד הגיעם לסתרי הספירות שהם \nסוד האלקות. והם נקראים מארי מדות. ונקראים כן מטעם כי כל העסק של החכמים בקבלה הוא \nבמדות ועניינם. ואמר שאלו יורשים נשמה מצד המלכות בעצמה לא מצד מטטרון עבד. ולא מצד \nאמה כנז' שם. ואמר שהוא זוכה לנשמה כלולה מעשר. ומפני שהוקשה לו שמא ג\"כ שאר הנשמות \nיהיו כלולות מי' או שמא הנשמה זאת לא תהיה כלולה מעשרה. ומהיכן לנו כח לחלק בין \nנשמה לנשמה, ואע\"פ שתהיה זו חשובה מזו. לזה יכריח כי במלכות רצה לומר הנשמה שהיא \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "מסטרא דמלכות היא כלולה מעשר בהכרח. מטעם שהספירות לא יפרדו והם מקושרות ומיוחדות \nובאמרנו מלכות יוכרח היות שאר הספירות נטפלות אליה. מה שאין כן בנשמה מסטרא דמטטרון \nאו אמה כי הם מעולם הפרוד. אחר שהם יורדים מן האצילות. ולא חוייב בחיוב הזה כי אם \nבאצילות ולא בהם. ולפיכך לא תהיה כלולה מעשר, אלא נשמה מסטרא דמלכות. ומה שאנו \nאומרים שהנשמה מסטרא דמטטרון או אמה שאינה כלולה מי', אין הכונה שאין נכללות בה י' \nכמשמעו. כי זה א\"א להיות פעולה נמשכות מלמעלה שלא תהיה הפעולה ההיא כלולה מכל הי', \nשא\"כ יראה פרוד. וזהו טעם בעלי מומים כגון נטולי ידים וכדומה שהם חסרים ומראים על \nרוע פעולתם שפגמו במקום קדוש והפרידו ולכן נשמתם אינה מתפשטת בגוף באברים ההם והיא \nפגומה וחסרה והכל לפי מקום פגימתם כן מומם. והמום שמתחילת הבריאה מורה על חסרונה \nבסבת הגלגול כמו שנבאר ענין האברים בשער הנשמה בפ\"ז בה\"ו. ולעולם א\"א בעולם נשמה או \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "פעולה שלא יהיו בה נכללות כל העשר ספירות. ועם היות שנגזר אומר נשמה מסטרא דמטטרון, \nאו מסטרא דאמה, אין הכונה שאינם מלמעלה ח\"ו. כי כל הנשמות נמשכות מלמעלה. והענין \nכמו שנבאר בשער הנזכר בפ\"ב בה\"ו. ולעולם היא נכללות מעשר ולא יפרדו כדפי'. ומה שבין \nנשמות מהמלכות לשאר הנשמות. הוא כי שאר הנשמות הם כלולות מעשר לא שיתראה בהם י' ממש \nאלא הכונה שהם נכללות בה והיא מעצמה כלולה מעשר. אבל הנשמה מסטרא דמלכות היא נאצלת \nמעשר ספירות שבמלכות בהיות המלכות מתראות בה כל העשר ספירות ומתייחדת עמהם. ועוד \nיתבאר הענין הזה בשערים הבאים בה\"ו. והענין הזה בספירות עצמם כי יש חילוק גדול בין \nאמרנו מלכות כלולה מעשר או אם נאמר שהיא ביחוד עם עצמי שאר הספירות כי אין הכל דבר \n(דבר) אחד. כי לא יהיה שבח הספירה בהיותה כלולה כמו שהיא משובחת בהיותה מתייחדת עם \nעצמי הספירות שזהו שיתראו בה י' ספירות ממש וזה מבואר. וזה כוון באמרו כלילא מעשר \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ספירן. וביאר כי אין הכונה באמרו כלילא שכלולה לבד כדרך טבע הספירות אלא דמאן דירית \nלה וכו' זכי לי\"ס בלא פרודא, פי' זוכה ממש אל ע\"ס במציאותן ע\"י שמתראין ממש בה י' \nספירות כדפי'. וענין אמרו דירית לה וזכי לה. פי' כי צריך שני דברים לזכות אל הנשמה \nהחשובה הזאת. ראשונה מצד הכנתו מצד אביו בשעת ההולדה בשעת הזווג כאז\"ל המקדש עצמו \nבשעת תשמיש כו' ואחר שיתקדש אביו בכך כאשר תעלה כונתו הטובה ההיא יזכה לנשמה קדושה \nממקום גבוה ולפי שעור קדושתו כן תתרומם המשכתו וזה מפורסם בזוהר ובתלמוד במקומות \nרבים רבו מספר. ואמרם זוכה לבנים הגונים, הכונה שימשיך לבניו נשמה ממקום גבוה בענין \nשיהיו הגונים וזהו נקרא ירושה מאביו ועל זאת כיוון באמרו וירית לה. עוד שנית צריך \nבעצמו אל מעשים הגונים ורצוים לפני קונו כדי שלא תסתלק ממנו הנשמה ההיא וזה יתבאר \nיותר בשער הנשמה פ\"ג בה\"ו. ועל השנית הזאת אמר וזכי לה פי' הוא הזוכה במעשיו אל \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "הנשמה הקדושה ההיא. זכי לעשר ספירות בלא פרודא. פי' כמו שבארנו כי כאשר הנשמה מעצם \nהמלכות הנה בהכרח תהיה הנשמה ההיא כלילא מעשר ספירן פי' מעצם עשר ספירות שבה מפני \nשהיא מתייחדת בי\"ס ואינה נפרדת מהם כלל. וזה שאמר זכי לעשר ספירות בלא פרודא ר\"ל \nמיוחדות במלכות בלתי נפרדות ממנה. והכריח זה מדברי ס\"י שאמר עשר ולא תשע. ואם היה \nבאפשר לומר שתהיה נפרדת הנשמה, אשר היא חלק ממלכות בהכרח כאומרו ויפח באפיו (בראשית \nב ז) כל הנופח מעצמותו הוא נופח וא\"כ דרך החלק יקרה אל הכל כי כמו שהנשמה הנמשכת \nממנה היא נפרדת משאר חלקי הספירות כן המלכות נפרדת ח\"ו משאר הספירות. וזה א\"א, שא\"כ \nיהיו נשארות הספירות תשע, לז\"א עשר ולא תשע שלא ימעטו מעשר לעולם, ולכן צריך שתהיה \nהנשמה בזולת היותה כלולה מעשר שיהיו נכללות בה עצם הספירות כדרך המלכות ממש כי כל \nמה שיש בחלק יש בהכל. ואי תימא דסליקת לעילא וכו', פי' הוקשה לו שנאמר שהם עשר \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "בזולת המלכות ולפ\"ז כבר אפשר לומר שהמלכות נפרדת מהשאר ועם כל זאת הם עשרה לזה תירץ \nשמא מפרש וכו'. פי' שם המפורש הוא שם בן ד' ידו\"ד כמו שנבאר בשער שם בן ד', והשם \nהזה הוא במדת התפארת והוא זכר המתייחד עם המלכות שהיא הנקבה והוא מתייחד עמה. והשם \nהזה מורה במלואו שהוא רשות היחיד גבהו עשר ורחבו ד' שהוא ידו\"ד וזהו רחבו. וגבהו \nעשרה יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א הרי י', כי לעולם אינו עולה מעשר. ואם היה שהיו עשר בזולת \nהמלכות הנה בהתיחד השם עם המלכות יהיו י\"א עשר למעלה ואחד המתייחד עם הנקבה. לז\"א \nבספר יצירה עשר ולא י\"א. והנה נשלם פי' המאמר, וכתבנו אגב אורחין פי' המשנה עשר ולא \nתשע ולא אחד עשר. עוד נוכל לפרש עשר ולא אחד עשר כיון להזהירנו שלא נביא בחשבון \nהנאצלים הכסא המכונה אל הבריאה כמו שנבאר בשער אבי\"ע בעה\"ו. וכן כוון להזהירנו שלא \nנביא בחשבון הנאצלים המלאך שר הפנים מטטרון, כי עם היות ששמו כשם רבו אינו אלא \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "יצירה ולא אצילות כמו שנבאר בשער הנז' בה\"ו. וכל הפירושים האלה בפי' המשנה מאחר \nשדברה בלשון חיוב ושלילה. עשר הרי חיוב, ולא תשע הרי שלילה. וכן עשר ולא אחד עשר. \nוכוונתו לחייב זה המנין שהוא עשר ולשלול כל איזה צד טעות המרבה על העשר או הממעיט \nבהם: \n \nשער א פרק ו\n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "פרק ששי: \nעוד בארו לנו פי' אחר במשנה הזאת בספר ר\"מ (תשא דקפ\"ז ע\"ב) וז\"ל פקודא ליתן מחצית \nהשקל בשקל הקודש. אמר ר\"מ מאן מחצית השקל. איהו כגון חצי ההין. ודא ו' ממוצע בין \nשני ההי\"ן. אבנא למשקל בה דא י', עשרים גרה השקל דא יו\"ד. העשיר לא ירבה דא עמודא \nדאמצעיתא, לא ירבה על י'. דהכי אתמר בס' יצירה עשר ספירות בלי מה, עשר ולא אחד עשר. \nוהדל לא ימעיט דא צדיק, לא ימעיט מעשר, כד\"א עשר ולא תשע, ומחצית השקל עשר איהו \nעכ\"ל. ויש לדקדק במאמר הזה. א' אמרו מאן מחצית השקל איהו כגון חצי וכו', פירוש חצי \nההין הוא התפארת שהוא ממוצע בין שני ההי\"ן. אמנם במחצית השקל לא שייך לפרש הכי \nממוצע בין דלא ידעינן בין מה. שני אמרו אבנא למשקל בה דא י' וכו', הנה לפי המשמעות \nכי יו\"ד הוא עשרים. ואיך אמר שאין לפחות ואין להוסיף על העשר הרי יו\"ד שמחציתה עשר \nוהנה הוסיפה עשר על עשר שהוא עשרים. ולפי פירושו אין להוסיף על העשר בשום ספירה. \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "דלאו דוקא תפארת או צדיק אלא נקט הני דאינהו עשיר ודל וכ\"ש שאר אחרים. ג' אמרו אבנא \nלמשקל בה דא י', והאיך שוקלין באבן זו אחר שהיא עשרים גרה והמשקל צריך שיהיה בעשר \nשהיא מחצית השקל לבד. ואם נאמר שכוונתו לומר דרך לשקול באבן זו והוא האבן השלם, אם \nכן הוא אריכות לשון והיה ראוי שיאמר אבנא למשקל בה דא יו\"ד והיא עשרים גרה למה אמר \nאבנא למשקל בה דא י' עשרים גרה השקל דא יו\"ד שהוא כפל ואריכות. ד' אמרו ומחצית השקל \nעשר איהו, שנראה שאין לו קשר. ועוד שהוא הפך למה שפי', כי למעלה אמר פירוש מחצית \nהשקל היינו ממוצע והשתא קאמר מחצית השקל י' איהו דמשמע דמחצית הוא חציו של שקל \nכמשמעה. והנה להבין המאמר הזה צריכין אנו להקדים כי ענין הספירות הם עשרה מלמעלה \nלמטה ועשרה מלמטה למעלה, כדמיון נצוץ השמש הבא ומכה במראה הלטושה וחוזר האור ומתהפך \nנגד מקורו כן העניין בספירות כי הם באים מלמעלה למטה עד המלכות ושם מצב האור וחוזר \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "אל מקורו דרך המסעות עד שכמו שהם עשרה מלמעלה למטה כן הם עשרה מלמטה למעלה, והדרוש \nהזה נאריך בו בשער בפ\"ע בה\"ו. והנה הסוד הזה הוא מתבאר מתוך צורת הא' שהוא י' למעלה \nי' למטה להראות אל מקור האור מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, והם מים עליונים ומים \nתחתונים כמו שנבאר בשער ערכי הכנויים בערך מים בה\"ו. והנה הוא\"ו אשר באמצע שני \nהיודי\"ן הוא התפארת המייחד מים העליונים ומים תחתונים, וזהו מחצית השקל שהוא ממוצע \nבין השקל שהוא המדה השלימה מדת האצילות עשר מלמעלה למטה ועשר ממטה למעלה והוא ממוצע \nואמצעי בין שני יודין שהם עשרים גרה השקל, ועתה משמעות חצי ההין ומשמעות חצי השקל \nהכל דבר אחד. ומתורץ קושיא א'. אבנא למשקל ביה דא י'. פירוש לעולם אבן היא צורת י' \nשהיא נקראת אבן וכל אבן רמוזה במציאות י' כמו שנבאר בשער ערכי הכנויים בערך אבן \nבה\"ו. והנה היא אבן לשקול בה מחצית השקל כי מחצית השקל הוא עשר כמו שנבאר. ולכן \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "האבן שבו שוקלים הוא צורת י' והיינו עשר. עשרים גרה השקל דא יו\"ד. פירוש מה שאמר \nעשרים גרה השקל דא יו\"ד במלואה שהוא מורה על עשרים שהיא שני היודי\"ן י' מלמעלה למטה \nי' מלמטה למעלה. והנה מחציתה שהוא י' פשוטה היא האבן לשקול. ובהיותה מלאה היא שקל \nשלם שהוא עשרים גרה י' מלמעלה למטה וי' מלמטה למעלה כדפירשנו. העשיר לא ירבה דא \nעמודא דאמצעיתא, לא ירבה על עשר וכו'. פי' אצ\"ל שאר הספירות אלא אפילו העשיר שהוא \nעשיר בשפע ובכללות יותר משאר הספירות עכ\"ז אין לו להרבות כללות על יותר מעשר ספירות \nמפני שהן י' ולא י\"א. וא\"כ אין לו להרבות כללות על יותר מעשר מפני עשרו אלא עשירותו \nיהיה בריבוי שפע ואור או היותו כלול מעשר כליליות הרבה ולעולם לא יוסיף על כללות \nהעשר. והדל לא ימעיט דא צדיק לא ימעיט מעשר וכו'. פי' יסוד עם היות שנקרא עני מפני \nעניותו [בזמן הגלות] כאמרו (ישעיה נז א) הצדיק אבד וכו'. והוא עני ודל. ואמר שעם \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "היות שהוא עני אין עניותו לפחות מעשר ספירות כלל שאין לפחות מהן כענין עשר ולא תשע, \nאלא עניותו הוא במעוט שפעו או מעוט כליליות מהעשר אבל לא שיפחות מהן אלא שלא יוסיף \nכלילות הרבה מעשר עשר. אמנם מהעשר הנזכר אין לפחות כדי שלא יהיה פחות מעשר. שא\"א \nלומר שיהיה מקום משולל [מהעשר] משום אחד מהם אלא לעולם הן עשר. ומחצית השקל עשר \nאיהו. פירוש עתה לפי מה שפירשנו כי העשיר היינו עמודא דאמצעיתא שהוא ממש מחצית השקל \nבאמצעי בין שני יודין שהם שקל עשרים גרה א\"כ מחצית השקל הוא עשר ועשר הוא מחצית \nהשקל. וא\"כ כיון שהכתוב בא ללמדנו שהעשיר שהוא הת\"ת אין ראוי להוסיף על עשר א\"כ היך \nאמר העשיר לא ירבה ממחצית השקל והוא עצמו מחצית השקל ואיך נתן שיעור אל העשיר שהוא \nהתפארת במחצית השקל שהוא התפארת עצמו, לזה אמר ומחצית השקל עשר איהו. פירוש עם היות \nשפירשנו למעלה כי התפארת הוא הנקרא מחצית השקל מפני שהוא אמצעי (על) [עם] כל זה אין \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "מקרא יוצא מידי פשוטו שהוא נקרא כן בבחינתו בין השקל וחוצה אותו לשנים וחצי השקל \nהוא עשר. ועתה אמר העשיר לא ירבה לעולם במציאתו שהוא מחצית השקל דהיינו שהוא חוצה \nהשקל לשנים ועושה אותו כל אחד מעשר עשר. ע\"כ פירוש המאמר. ונמצינו למדין מתוכו \nפירוש המשנה שעשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר בא ללמדנו על ענין כללות הנכללים שאין \nלהוסיף מעשר כדפי': \nועתה נשוב לבאר שאר לשון המשנה שאמר הבן בחכמה וחכם בבינה וכו' ופירשו המפרשים כי \nהכוונה ליחד החכמה עם הבינה והבינה עם החכמה. עוד פירשו כי הכוונה לפרש ששורש החכמה \nבבינה ושורש הבינה בחכמה. עוד פירשו כשתמשיך שפע לחכמה תהיה ע\"מ שיבא אל הבינה \nוכשתמשיך אל הבינה תן לו כח החכמה. ועפ\"י הדברים האלה וכיוצא בהם פירשו המפרשים, \nואין פירושם מתישבים. כי למה יזהירנו עתה בעניינים אלה בבינה ובחכמה ולא בשאר \nספירות, כי ודאי כמו שאנו חייבים לייחד שלש ראשונות כן חיוב אלינו יחוד השבע אשר \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "למטה מהם. ועוד כי למה הכתר לא נכנס בעניין היחוד הזה לקצת מן הפירושים. עוד אמרו \nבחון בהם וכו' ופירשו המפרשים כי כשתבחון היטב תדע כי החכמה והבינה הנז' הם שורש \nהגדולה והגבורה, וחקור מהם פי' כשתחקור תמצא שהגדולה והגבורה הם שורש נצח והוד שהם \nהמתפשטים מהם. ואמר והעמד דבר על בוריו דבר מלכות. בוריו כמו משענתו וכן תרגם \nאונקלוס (שמות כא יט) והוא יסוד. והשב יוצר על מכונו והשב נגד תשוב\"ה לתת כחה בת\"ת \nשהוא המכונה בשם יוצר ומכונו של ת\"ת הם נצח והוד. עכ\"ד המפרשים אחר שבחרנו המובחר \nוהסלת שבפירושיהם. ולהיות שאין הענין הזה מתיישב אלינו מפני שאין זה טבע לשון מחבר \nועוד כי מה טיבו בהשמיענו עתה העניינים האלה וחדושים האלה כי זהו דרך המתפללים לא \nהמחברים ואין לנו מזה שום למוד וחדוש. לכן נ\"ל לבאר כי חכמה היא הקבלה והלמוד שאדם \nלמד מרבו. כענין מוסרין לו ראשי פרקים. הבינה הוא העיון והתוס' שאדם מעיין ומוסיף \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "מעצמו מתוך כללים וראשי פרקים הנמסרים אליו. ועתה אל זה כוונו באמרו הבן בחכמה ר\"ל \nעיין היטב במה שלמדת מרבך בחכמת המדות שאין מוסרין בה אלא ראשי פרקים. וצריך האדם \nשיבין בה דבר מתוך דבר, כענין אמרם ז\"ל (חגיגה י\"ג) אין אומרים דבר זה אלא לחכם \nומבין מדעתו. הנה שצריך האדם לדמות דבר אל דבר ולהוציא דבר מתוך דבר כדי שיהיה לו \nשכל מוליד ולא שכל עקר. ואמר חכם בבינה פירוש כשאתה מוליד ומדמה בשכלך ותבין צריך \nשתחכמהו ותסברהו בקבלת הרבנים ובקוצר דבריהם שיהיה נכלל הענין במוסף אליך הן רב הן \nמעט ואל בינתך אל תשען. ובחון בהם ר\"ל בעצם הספירות דהיינו בהם במהותם תהיה הבחינה \nבדרך רצוא ושוב בלבד ובדרך ענוה ולחוש על כבוד קונך המחכים הפתאים וזהו בהם. אמנם \nבפעולות הנמשכות מהם יהיה הענין בחקירה עצומה ובידיעה טובה במשא ומתן ובעיון גדול. \nולהיות כי החקירה היא בפעולות הנמשכות לנו ממציאות הספירות אמר וחקור מהם רצה לומר \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "בהנמשך מהם ולא בעצמותם דהיינו בהם כמו שאמר למעלה. והעמד דבר על בוריו, פי' העמד \nהענין על תקפו ורד לעומק הדרוש כדי שיהיה ברור לך בלי ספק. והשב יוצר על מכונו, פי' \nכל כוונתך עכ\"פ יהיה להיות ממ\"ה הא\"ס ב\"ה משגיח במכונו שהם כסאותיו שהם י' ספירות, \nוהכוונה הכל יהיה לענין יחוד הנאצלים המתייחדים במאציל והמאציל בנאצלים. או ירצה \nהעמד דבר על בוריו כדרך שפירשו המפרשים דהיינו יחוד המלכות ביסוד ושלא להפרידם \nבהאמין ט' ח\"ו אלא עשר עם המלכות. והשב יוצר על המכון שהספירות מכון וכסא אליו והוא \nאדון מאציל כמלך על הכסא ואינו במנין הכס\"א, ע\"כ פי' המשנה. והנה נתבאר מתוך הפרקים \nהאלה היות הספירות עשר לא פחות ולא יותר ואין בדבר הזה פקפוק ח\"ו אלא היא אמונה בלב \nכל המקובלים: \n \nשער א פרק ז\n", "en": ""}]}
