{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "33", "title": "ספר פרדס רמונים — פרק חמישי:", "hebrewTitle": "פרק חמישי:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/33/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/33/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק חמישי: \nאחר שנתעסקנו בפרקים הקודמים בענין הכתר, נבוא בפרק זה לבאר שני הנאצלים ממנו והם \nחכמה ובינה. ובענין מהותם אם הם דין או רחמים נחלקו המפרשים. יש מש\"כ כי החכמה בערך \nהכתר יש בה קצת דין ובערך בינה היא רחמים, וענין זה נבאר בו לפנים. ויש שכתב שהיא \nרחמים פשוטים והדין הוא מבינה ולמטה. וי\"מ שכתבו הפך ואמרו שהבינה רחמים והחכמה דין \nוהיא סברא זרה תכלית הזרות. וז\"ל כשעלה הרצון והמחשבה להבראות העולם אותו הרצון \nוהחפץ הוא גלוי הדבר ואותו הרצון כנוהו המקובלים בלשון מחשבה וכשנאצלה אותה המחשבה \nנתפרסמה עוקץ של יו\"ד משם העצם ואותו האור המתנוצץ לכתר נצוצות במנין כת\"ר והם \nניצוצות לבנים בתכלית הלובן ובזה האור מתנוצצים כל המאורות והוא כולל את כולם. \nוחייבה החכמה להאציל ניצוץ אחר הנקרא חכמה מן האור המתואר ובהתפרסם זה האור נתפרסם \nעובי של יו\"ד משם העצם ואותו האור מתנוצץ אל ל\"ב נתיבות חכמה. וחייבה החכמה להאציל \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "מזה האור ל\"ב נצוצות והם ניצוצות אדומים בתכלית האודם ועל כן נקראו ל\"ב נתיבות \nחכמה. וחייבה החכמה להאציל מזה האור אור השלישי הנקרא בינה ובהתפשט זה האור נתפרסם \nה' ראשונה משם העצם ואותו האור מתנוצץ לנ' ניצוצות והן ניצוצות נוטים אל האודם ואל \nהלובן ונקראים בפי החכמים נ' שערי בינה עכ\"ל. והנה שפירשו שהחכמה דין יותר מהבינה, \nשבל\"ב נתיבות החכמה אמר שהם ניצוצים אדומים בתכלית האודם ובשערי הבינה אמר שהם \nנמזגים בדין וברחמים שהם ניצוצות נוטים אל האודם ואל הלובן. עוד פירשו נתיב אחד \nנמשך מן החכמה אל החסד כי היו מתבטלים כל אותם הכוחות החיצונות כי מחסד לא תתגלה \nהתאוה וכבר ידעת כי החכמה דין הוא וזה מבואר עכ\"ל. והסברא הזאת ודאי מן המתמיהין \nלומר מי הכניסם בסברא זו. ונ\"ל כי נכנסו בזה בראותם כי גדולה קודמת לגבורה והוא \nהחסד והלובן ואחר הגדולה נאצלה הגבורה והיא דין ואודם ואחר כך נאצל תפארת העומד בין \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "שניהם להכריע בין האודם והלובן והוא גוון אודם ולובן מעורב. ר\"ל כי כענין ג' אלה כן \nדרך שלשה הראשונות כי ג' הראשונות הם שרשים וג' אבות ענפים להם ומן הענפים נדון \nלהשרשים. ולכן אמרו שהכתר הראשון לאצילות הוא הזקן והלבן ולכן נקרא עתיק יומין שהוא \nכח הלובן והוא כנגד הגדולה והנמשך אחריו שהוא החכמה הוא כנגד הגבורה והיא אדומה. כי \nכמו שאחר הלובן חסד נאצל האודם גבורה כן אחר הלובן כתר נאצל האודם חכמה. וכמו שאחר \nהגדולה והגבורה שהם הקצוות נאצל המכריע המתמצע בין שתיהם, כן בין הכתר והחכמה הבינה \nמתמצע בין שתיהן. והכרח לזה שנקרא בינה מלשון (מ\"א יז) איש הבינים שפירושו שהיא \nעומדת בין שתי הקצוות. לכן אמרו שלה חמשים ניצוצות נוטים אל האודם ואל הלובן. וכן \nהתפארת אחרון להב' קצוות ומכריע בין שתיהם. זה נראה לכאורה שהכריחם לסברא הזאת. \nואמנם השבתת הכרח הזה יתבאר בשער המכריעין בעזרת האל. עוד מצאנו אדם גדול שנתפתה \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "אחר סברא זו והוא רבי טורדוס הלוי בעל המערכות האלקות. שבמערכת השמות ומדות בספי' \nחכמה כתב שהיא דין מלחמה גבורה, ובספירת בינה כתב רחמים גמורים וכו'. הנה בפי' \nדסבירא ליה כהאי דלעיל. ורבי יהודה חייט בפי' המערכת הנק' מנחת יהודה פירש דין \nמלחמה מפני שהחכמה הוא הראשית אשר הופרש מן העיסה מן הצד הזה בא השנוי וההיפוך \nוהדין וכו' כי מאחר שיש עילה ועלול יש היפוך כי העילה נותנת והעלול מקבל ולזה העלול \nהראשון דבק בו ועמו החסרון ומשם נתפשט כל מיני היפוך וטומאה וטהרה ושלום ומלחמה דין \nורחמים כי מצד המשפיע יהיה רחמים ומצד המקבל יבא דין ומפני זה כי החכמה היא התחלת \nהדין מן הצד שאמרנו לזה נקרא דין אע\"פ שהדין בה הוא בכח בערך הדין החזק של הגבורה \nשהוא בפועל. ומפני הייחס שיש לה עמה בדין יש מי שאמר כי בכוון קדוש קדוש קדוש צריך \nבקדוש שני לכוין בחכמה קשורה עם הגבורה כמו שאומר במקומו בסיעתא דשמיא. ובספר \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "האידרא [יב] אית אדם דבריאה דאיהו כתר קדמון לכל הקדמונים סטא לימינא לחסד ורכיב \nבאריה ואחיד ועביד שרטוטין. ואית אדם דיצירה איהו חכמה רכיב בשור וסטא לשמאלא ואטיל \nאשא בפומיה וצייר ציורין. ואית אדם דעשיה רכיב בנשר ואיהו תפארת וסטא למזרח באנפוי \nועביד גוונין בנהירו דאנפין וכו'. הנה מבואר מזה כי החכמה קשורה עם הפחד והבינה עם \nהת\"ת. ודעת בעל ספר האורה כי החכמה רחמים והבינה דין הפך סברת הרב. ואני בא להטיל \nשלום ביניהם ואומר כי מצד הפנים שלה הפונים אל הכתר היא רחמים ומצד האחורים היא דין \nלגבי הפנים ולזה הבינה שהיא נאצלת מאחריה היא דין עכ\"ל של רבי יהודא. עוד פירש רבי \nיהודא בערך בינה רחמים גמורים וכבודו של הרב במקומו מונח כי אין רחמים גמורים אלא \nכתר. ופשוט שהבינה מצד האחוריים של החכמה יש בה דין כמ\"ש בעל ספר האורה. ולזה השם \nשלה יהו\"ה בנקודת אלקים. ולזה נתפשטו ממנה דרום צפון ומכח הדין שבה הולך ממנה שביל \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ישר לגבורה. ובספר הזוהר וז\"ל ומסטרא דאבא אחיד חסד עלאה מסטרא דאימא תלייה גבורה \nובן דכר בינייהו עכ\"ל של ר\"י. ועוד הוסיף להביא ראיות מספר הזוהר הרבה ולא רצינו \nלהאריך. ועתה מה נאמר בראותינו לרבי יהודה שעושה כמעלים עיניו מהמאמר שהעתיק למעלה \nמהאידרא להכריח סברת בעל המערכת, ומשם ראייה שכתר אל הימין על החסד, והחכמה אל \nהשמאל על הגבורה, ובינה אל הקו האמצעי תפארת. וכמעט מתוך המאמר הזה מתבאר כי בינה \nמכריע בין כתר וחכמה ושכן הוא סוד סדר עמידתן כתר אל הימין חכמה אל השמאל בינה \nבאמצע כמו שכתבו קצת מן המפרשים והעתקנוהו בשער סדר עמידתן. לכן סברת החכמים האלה \nשכתר אל הימין והחכמה אל השמאל זה שורש החסד וזה שורש הדין. ולפי סברתו שדימה \nלהכריע מן המאמר והקדושה לסברת בעל המערכת שחכמה אל השמאל דין א\"כ מה הוקשה לו \nשבינה רחמים אל האמצע שכן ביאר במאמר אדם דיצירה איהו חכמה רכיב בשור וסטא לשמאלא \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ואחר שמכאן לדעתו ראייה שהחכמה דין אל השמאל א\"כ אף אנו נאמר מאחר שאמר באדם דעשייה \nרכיב בנשר ואיהו תפארת וכו' א\"כ בינה אל אמצע רחמים, וכן הענין בקדושה מאחר שהוא \nהכריח כי קדוש שני להמשיך מהחכמה אל השמאל גבורה א\"כ החכמה דין א\"כ אף אנו נאמר \nשאחר שקדוש שלישי הוא להמשיך מבינה עד ת\"ת א\"כ בינה היא רחמים כמו הת\"ת ונמצא בינה \nאל קו האמצעי בת\"ת והיא רחמים יותר מהחכמה שהיא אל השמאל. עוד תמיהה לן על ר\"י \nשכיון להטיל פשרה בין בעל ספר האורה ובין בעל המערכת בהיות דעתם זו הפך זו, כי לבעל \nהמערכת חכמה דין בינה רחמים, ולבעל ספר האורה בינה דין וחכמה רחמים. והוא רוצה \nלהטיל פשרה ביניהם לומר כי חכמה דין מפני שהיא נאצלת מצד הכתר, מצד הפנים הפונים אל \nהכתר היא רחמים ומצד הפנים המביטים אל הבינה שהם אחוריים היא דין, ואיך בדבר הזה \nיוכל לתקן סברות הפכיות ושתי הפכים לא יוצדקו. ולפי הכרעתו נמצא כי לעולם הבינה דין \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "יותר מבחכמה כסברת בעל ספר האורה מפני שהחכמה אחוריה הם פנים אל הבינה. עוד כי \nהפשרה שדימה לעשות הם דברי ספר שערי אורה כאשר נעתיק בשער זה פ\"י. ואיך אפשר שבדעת \nהסברא ההפכיות יתחכם להשלים בין ב' הפכים כי הפשרה היא הסברא אמצעית המיחדת ב' \nהסברות לא הכרעה להטות לדעת אחת ולהכחיש האחת. ועוד שרצה לדחות סברת בעל המערכת \nמטעם כי בבינה הוא שם ידו\"ד בנקודות אלקים אינה ראייה כי מאן לימא לן ששמה כך על שם \nשנתפשט ממנה דרום וצפון, ונימא ששמה כך מטעם דאיהי רחמי ודינין מתערין מינה כמו \nשנבאר. ועוד שרבי יהודה פירש ריש ספרו שבא האצילות כנקודה של שלש שלש, שהחכמה \nהאצילה החסד והנצח, והבינה הגבורה וההוד, וא\"כ איך נתפשטו ממנה דרום וצפון מאחר \nשאין זה דעתו. ועוד הכריח משביל הישר שמהבינה אל הגבורה, ומאי ראייה היא אפשר שבעל \nהמערכת סבירא ליה ששביל הישר הוא מהחכמה אל הגבורה וראייה מהמאמר שהוא בעצמו הכריח \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "כן מהאידרא וכן מפירו' הקדושה שהמחשבה מהחכמה לגבורה. או נאמר דסבירא ליה ששלש \nראשונות בצורת השורק זו למעלה מזו שכן כתב בפירוש ואין מהשביל ראייה כלל. ועוד כי \nאפילו שנאמר שיש שביל ישר מהבינה אל הגבורה אינה ראייה כמו שכתבו שאר המפרשים שדעתם \nכדעת בעל המערכת וסבירא להו כי החכמה ממש אל הימין והבינה אל השמאל. וז\"ל בצינור \nהנמשך מהחכמה אל החסד. בעבור כי חוץ למרכבות החסד נמצאים קליפות היונקים מן החסד \nולולי שפע החכמה הנמשך אל החסד היו מתבטלין כל אותם הקליפות החצוניות כי מן החסד לא \nתתגלה התאוה כי החכמה הוא דין ואש עכ\"ל. הלא בפי' אמר כי החכמה על החסד ועכ\"ז אמר \nהחכמה דין והחסד רחמים, ואם לא היה שפע החכמה, כח החסד שהוא רחמים היה מבטל ברחמיו \nהקליפות. ובצינור הנמשך מבינה אל הגבורה כתב להפך כי לולי שפע הבינה היו הקליפות \nמכלות העולם וכו' והנה שאין הכרח של רבי יהודה הכרח כלל. אמנם הראייה המכרחת היא \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "מכמה מאמרים אחרים שיש בזוהר וידועים ומפורסמים הם ליודעי דעת שהחכמה בסוד הלבנונית \nבסוד רחמים הפשוטים וכן קראוה טלית לבנה בקצת מקומות והל\"ב נתיבות הם רחמים פשוטים \nואין בזה ספק. ואף אם בתורה הם בלשון אלקים שיורה דין, הטעם הוא מפני הבינה, כמו \nשנבאר בשער הנתיבות וכמו שהכרחנו במאמר בשער סדר עמידתן שהחכמה אל הימין וכן סברת \nהמפרשים. ולפ\"ז כאשר נבא לרדת לסוף דעתם נמצא שאין לענין זה ממש. וכי ימין ושמאל \nממש יש למעלה ח\"ו אלא הימין והשמאל הוא כנוי אל הדין והרחמים וא\"כ איך אפשר לומר כי \nהחכמה הוא דין אלא שהוא עומד אל הימין ואם היא דין אינה ימין ואם הוא ימין אינה \nדין, וכן בבינה אם היא רחמים אינה שמאל ואם היא שמאל אינה רחמים, ששני הפכים לא \nיוצדקו ולא שייך לומר זה ימין וזה שמאל אלא החסד הוא הימין והדין הוא השמאל. ועתה \nלפי\"ז איך יצדק ימין באומרנו ימין ודין כאשר בארו המפרשים שהעתקנו לעיל. ועוד לדעת \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "בעל המערכת שסדר ג' ראשונ' בשורק זו על גב זו כנראה שרצה לפרש היותן זו למעלה מזו \nכקו האמצעי לא חסד ולא דין אלא אמצעים שהם רחמים, וקשה דידיה אדידיה. דאי לא תימא \nהכי א\"כ מה היתה כונתו בסדר ג' ראשונות זו למעלה מזו וכי בעלי מקום הם ח\"ו. אלא \nודאי דעתו הוא שהם זו למעלה מזו ואין בהן נטיה אל הדין שהוא השמאל ולא אל החסד שהוא \nהימין אלא הם אמצעים בין הדין והחסד דהיינו רחמים. ועתה אין זה אלא שנתבלבלו בענין \nסדר ג' ראשונות כסדר ג' שניות בענין ההכרעה ולא הבינו כי הדעת הוא הג' והחכמה \nוהבינה הם הקצוות כמו שנבאר בשער המכריעין. ונמצא לפי\"ז כי הכל בסדר נכון כי כמו \nשגדולה ראשונה חסד ואחריה הגבורה דין ובין שניהם אח\"כ ת\"ת המכריע. כן הענין להם \nשהחכמה אל הימין חסד, בינה אל השמאל גבורה, והדעת אחר שתיהם מכריע בין ב' הקצוות. \nשהכתר הוא שורש לג' קווין שהם קו החסד קו הרחמים כמו שנבאר בשער זה בע\"ה. ולענין \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "הנוטים אל הדין השמאל והימין החסד כבר הארכנו בשער סדר עמידתן. ולבא בפשרת הסברות \nהאלה הוא פועל בטל, כי אינם נכנסים בהסכמה כלל. והאמת שהחכמה היא רחמים כאשר הכרחנו \nבקודם ובשער עמידתן. והמאמר מהאידרא שהביא ר' יהודה לעזרת בעל המערכת אינה ראייה \nכלל. וממקום שבא ג\"כ מענין הקדושה כי קדוש ראשון בכתר להשפיע אל הגדולה, וקדוש ב' \nבחכמה להשפיע אל הגבורה, וקדוש ג' בבינה להשפיע אל הת\"ת. הכונה בזה כי להחליש כח \nהדין והגבורה אנו משפיעים לה מחכמה וכן הענין בציורין כי הכל הוא להחליש כח האש. \nודקדק רשב\"י בלשון המאמר שאמר ונטיל אשא מה שלא אמר כן בשאר, כי הכונה לקיחה שאין \nדרכה בכך פעולה מחודשת. עוד נוכל לומר בענין אחר כי בכלם לא אמר נטיל אשא בפומיה. \nשהכונה שאין הציורין האלה יכולים להצטייר אלא ע\"י הגבורה לחזקם ולתקפם ואינם אלא \nלקיחת אש מועט ככותב הנוטל דיו בקולמוס. ולהעלמם הוכרח השפעתם מהחכמה אבל לא שיכריח \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "המאמר הזה כי היא דין ועפ\"י דרכים האלה נוכל לתרץ כל אשר יבא לידינו להריסת הענין \nהזה. והענין הזה מוכרח שהחכמה רחמים והוא שורש החסד ואין בדבר זה גמגום. וכבוד \nהחולקים במקומם מונח ויבאו שלום ינוחו על משכבם. עוד פי' שבחכמה ל\"ב נתיבות, והמגלה \nהראשון אל הדרוש הזה בעל ספרי יצירה וספר הבהיר ורשב\"י ע\"ה וכן כל המקובלים וקראו \nלניצוצות האלה נתיבות המורה על ההעלם כמו דכתיב (ירמיה ו') שאלו לנתיבות עולם, וכן \n(איוב כח ז) נתיב לא ידעו עיט, וכן (ישעיה מג טז) במים עזים נתיבה, כי נתיב מורה על \nההעלם משא\"כ בבינה שנקראו שערים שהם שער ומבוא לכנס אל ההיכל. והנה הניצוצות שבכתר \nנקראים עמודים שהם קשים כעמודי שיש שאין העין שולט בחיצונו ולא בפנימותו, והנתיבות \nאדם משיג הפנימית אמנם בדוחק גדול, והשערים פתוחים ומושכלים ואדרבה הם פתוחים ליכנס \nאל דבר פנימי ממנו. וכן הענין מענפי מדות אלו שהבינה פתח ושער להשכיל בפנימיות, \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "והחכמה מתגלית ונעלמת, והכתר נעלם מכל וכל. ע\"כ הגיע העסק במדת החכמה. והנתיבות \nהאלה לרוב אריכותם סלקנו אותו לשער בפ\"ע יקרא שער הנתיבות: \n \nשער ח פרק ו\n", "en": ""}]}
