{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "51", "title": "ספר פרדס רמונים — פרק שישי:", "hebrewTitle": "פרק שישי:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/51/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/51/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק שישי: \nאחר שבטלנו בפרק הקודם שאין ראוי לומר שיהיה הבינה מכריע בין הכתר והחכמה. נאמר \nשכבר אפשר שיעלה על הדעת שיהיה המכריע בין החכמה והבינה הכתר שהוא באמת בין שניהם \nאמצעי. ויש להסתייע לסברא זו מדברי הרשב\"י ע\"ה בספר התיקונים (תקונא ע' דף קי\"ט) \nוז\"ל כלהו שמהון דפתחין בהויות ביו\"ד עקרא דלהון החכמה, וכלהו שמהן דפתחין באלף \nעקרא דלהון אימא עלאה. וכמה דעמודא דאמצעיתא איהו כליל מימינא ומשמאלא, הכי כתר \nעלאה כליל תרין שמהן אלין דאבא ואמא ואיהו כתר על ראשייהו עכ\"ל. אמר בפי' כי כמו \nשת\"ת כלול משתי הקצוות להכריע ביניהם, כן הכתר. ונאמר שא\"א שיהיה הכתר מכריע בין \nהחכמה והבינה מפני שדרך החולקים להיותם בעלי הקצוות והמכריע ענין ממוצע בין שניהם, \nוהנה כן דרך החסד והפחד כי זה דין אש וזה חסד מים ב' הפכים והרוח הת\"ת אמצעי בין \nשניהם. ולא כן הכתר בין החכמה והבינה כי הכתר הוא רחמים פשוטים יותר מהחכמה והבינה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ואיך בעל הקצה האחת יהיה אמצעי מכריע בין הממוצע ובעל הקצה השני. ולפ\"ז היותר נכון \nאל הדעת היה עולה שיהיה החכמה מכריע בין הכתר והבינה שהיא אמצעי בין שניהם כי כתר \nרחמים גמורים והבינה יש בה קצת דין וחכמה אמצעית בין שניהם, אינה רחמים גמורים ככתר \nולא נוטה אל הדין כבינה. ואפשר להסתייע אל הדעת הזה מתוך דברי הרשב\"י בס' ר\"מ (בפ' \nתצא דף רפ\"א ע\"ב) וז\"ל בקיצור, ואיהו כ\"ב מן כוכ\"ב, כ\"ו כי שמש ומגן יי' צבאות, \nשכינתא מלכות הקודש ב\"ך יברך ישראל כ\"ב אתוון דאורייא, כ\"ב כלילא מתלת דרגין, כ' \nכתר ב' בינ\"ה, יהו\"ה כליל תרווייהו חכמה. וכולא כליל כוכ\"ב, דרגא דעמודא דאמצעיתא. \nושכינתא איהי לבנה וכו' עכ\"ל. הנה בפ' הורה שחכמה כלולה מכתר ובינה והיא מכרעת \nבנתים כדפי'. ולזה נאמר שא\"א שיהיה חכמה מכריע בין הכתר והבינה מטעם שמדרך המכריע \nלהיות אמצעי בין הימין והשמאל לא כן החכמה שהיא לפי האמת ימינית כמו שהכרחנו בשער \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "עמידתן. ולפי דעת קצת היא שמאלית ועכ\"ז אינו אמצעית, ולא לשתמיט תנא בחדא מתניתא \nלומר לנו שהיא אמצעית. ועוד עדיפא מכלהו, שהרי החכמה שרש החסד והבינה שרש הדין \nוהכתר שרש הרחמים כדפי' בשער מהות וההנהגה בפרק כ\"ה וכ\"ו. וא\"כ איך אפשר לומר שיהיה \nהחכמה שרש החסד מכרעת שהרי היא עצמה כף זכות. ואיך אפשר לומר שיהיה בינה שורש הדין \nמכרעת שהרי היא עצמה כף חובה. ועיקר המכריע הוא הלשון המכריע בין כף זכות לכף חובה, \nוהזכות והחובה צריכים אל המכריע. ומענין המאמרים הקודמים אין ראייה כלל והם מבוארים \nבמה שהקדמנו בשערים הקודמים מענין ג' בחינות שבכל ספירה וספירה. ועכ\"ז לא נאסוף \nידינו מלבארם, והם אלו. א' בערך מה שמקבלת, שניה בערך מה שמשפעת, שלישית בערך בחינת \nעצמה. והכוונה שהוא מוכרח היות בכל מדה ומדה ג בחינות האלה. המשל בזה גדולה כלולה \nמג' בחינות. בחינה האחת היא מבחינת החכמה שהיא בחינה דקה שבה משתווה קצת החסד אל \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "החכמה עד שמפני כך היא מקבלת מחכמה, ואם לא הי' דקה קרובה אל דקות החכמה לא הי' \nבאפשר לקבל ממנה. ואח\"כ יתעבה השפע ויתגלה אל מציאות החסד בחינת עצמו. וכאשר תשפיע \nלנצח יוכרח להתגלות יותר כדי להשתווה אל הנצח כדי שיוכל הנצח לקבל ממנה עד שיתעלה \nהנצח אל בחינה ראשונה לקבל ממנה. ועל דרך ג' בחינות הנזכר הם בחינות כתר חכמה בינה \nבכל אחד מהם. כיצד הכתר הוא כלול מחכמה ומבינה מצד שהוא משפיע בשתיהם הוא כלול \nמחכמה מצד החכמה ומבינה מצד הבינה. וכן החכמה כלול מכתר ובינה, כלול מהכתר מפני \nשמקבלת ממנו וכלול מהבינה מפני שמשפעת בה. וכן הבינה כלולה מכתר וחכמה מפני שמקבלת \nמשתיהם מחכמה מצד החכמה ומכתר מצד הכתר. וג' בחינות אלו רמוזים בג' תיבות והם אש\"ר \nרא\"ש שא\"ר. ואין ספק כי ג' אותיות שבשלשה תיבות אלו ירצו א' כתר, ר' חכמה שהיא \nראשי\"ת, שי\"ן בינה שרש האילן. כאשר נרחיב ביאור ענין זה בשער הצירוף בפ\"ג. ובזה לא \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "נשאר ספק במאמרים הקודמים או דומיהם אם נמצאו. כי הכוונה על הבחינות שבכל אחד \nמהמדות האלה כדפי'. וכן דקדק הרשב\"י ע\"ה שאמר וכמה דעמודא דאמצעיתא כליל מימינא \nומשמאלא וכו' הורה על הדין והרחמים ימין ושמאל. אבל בכתר אמר כליל מתרין שמהן שאין \nהכונה על ההכרעה והדין והרחמים ימין ושמאל, אלא על שהוא כולל בחינת החכמה ובחינת \nהבינה כת\"ת הכולל בחינת הקצוות. ואחר שכבר סלקנו ענין כל הדעות האפשריות לעלות על \nהדעת בענין ההכרעות, נאמר שכבר אפשר שאין ביניהם הכרעה כלל. כי כל ענין ההכרעה \nוטעמה בפרקים הקודמים, ובפרט בפ\"ק, אמר שהיא מפני היות השכר ממוצע והעונש ממוצע \nוכו' כדפי' שם. וא\"כ אחר שהכתר והחכמה והבינה הם רחמים כדפי' בשער מהות וההנהגה. \nא\"כ לא יצדק אמרנו שיהיה ביניהם מכריע כלל ועיקר, כי אינם צריכים אל ההכרעה כי הם \nאנשי שלום. וכבר אפשר לומר שלזה כוונו האומרים שלש ראשונות חשובות כאחד. כי כמו \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "שבספי' אחת לא יצדק מכריע מקצתה אל קצתה, כן לא יצדק בג' ראשונות. אך הסברה הזאת \nאינה צודקת כמו שיתבאר מתוך דברי רשב\"י ע\"ה. והענין הוא כי אחר שהחכמה שרש החסד \nכנודע והבינה שרש הדין. עם היות שלא יהיה דין ממש, עכ\"ז מינה דינין מתערין. והנה אל \nההתעוררות ההוא צריך הכרעה להכניעו אחר שהוא המקור ואם לא יכבו האש במקורו לא יועיל \nכבייתו לחוץ ממקורו. והנה נמצא לפ\"ז צריך אל הדין ג' הכרעות. ראשונה במקורו והוא \nמקום השרשים העליונים דהיינו ג' ראשונות. שנית צריך הכרעה במקום הדין והחסד עצמו \nשהוא בגדולה וגבורה עצמם. שלישית צריך הכרעה במקום הענפים והם השלוחים הפועלים \nהפעולות שהם נצח והוד כמו שהארכנו בביאור ענין זה בשער מהות וההנהגה בפרק כ\"ד כ\"ה. \nוהטעם כי בג' מדרגות האלה הם המקורות והפעולות. ובמקורות הוא עקר שהכל תלוי בו, \nולכן צריך קדימת ההכרעה הזאת במקורות שהם השרשים העליונים כדי שלא יתגבר הדין מן \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "המקור ויכריע המכריע לכף הדין ח\"ו. עוד צריך במקום הדין והמשפט והיינו בגדולה \nוגבורה ששם פעולת הדין והחסד, ואח\"כ בפועלי הדין והחסד שהם הנצח וההוד כדי שלא יהיה \nהדין שם חוזר ונעור. ואחר שכן, א\"כ נאמר שהמכריע לעולם בין למעלה בין למטה בין \nבאמצע הוא קו הרחמים שהוא המכריע בין כף זכות הוא קו החסד ובין כף חובה הוא קו \nהדין. ואין להמלט שלא יהיה הוא המכריע שהוא הממוצע בין שתי הקוים כנודע ומבואר \nלעיל. והנה ראש קו הרחמים הוא הדעת, פי' הוא מציאות דקות התפארת המתמצע בין החכמה \nוהבינה ועל ידו יחודם, כאשר בארנו בשער אם הא\"ס הוא הכתר בפ\"ח וכן בשער מהות \nוההנהגה בפרק כ\"ה. וזולתם יבאר ענין ההכרעה הזאת הרשב\"י. בזולת מה שביאר בענין \nיחודם ע\"י, כדפי' בשער הנזכר בפ' הנזכר. וז\"ל בתיקונים (בהקדמה דף ג'.) בקיצור \nמופלג ועל שמיה אתקרי עמודא דאמצעיעותא ישרא\"ל. שי\"ר אל. שי\"ר דלווים משמאלא, א\"ל \nמימינא דכהניא, עמודא דאמצעיתא ישראל כליל תרווייהו. חכמה נחית בברכה דכהנא בימינא \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "וביה הרוצה להחכים ידרים. אימא נחית בקדושה דליואי משמאלא וביה הרוצה להעשיר יצפין. \nעמודא דאמצעיתא קשורא דתרוייהו יחודא דתרווייהו עכ\"ל. והנה כוון לומר שמה שהת\"ת \nנקרא ישראל הוא בבחינת מה שהוא בסוד הדעת הנקרא ישראל עלה במחשב\"ה דהיינו חכמה. \nוקאמר שהמכוון בשם ישראל הוא שי\"ר א\"ל, ושי\"ר הוא מצד הבינה שכך הוא עבודת הלוי אל \nהבינה. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בזהר (ויצא קנד), והכריח הענין מפסוק ועבד הלוי הוא. כי \nהבינה נקרא הוא, ועבודת הלוי שהוא השיר הי' אל המדה הזו. א\"ל מימינא דכהניא, כנודע \nששם א\"ל הוא בחסד. ישראל כליל תרווייהו וכו'. פי' כי מלת ישראל הוא כולל שי\"ר א\"ל \nשהוא הבינה והחכמה כדמסיק. וז\"ש חכמה נחית בברכה וכו', כי אין מציאות דין ורחמים \nבחכמה ובבינה בבחינת עצמם אלא בערך שהם שרשי החסד והגבורה, וז\"ש בחכמה נחית בברכה \nוכו'. וכן בבינה נחית בקדושה וכו'. ולכן עמודא דאמצעיתא שהוא קו האמצעי קו הרחמים \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "הוא יחוד ב' קצוות כדפירשנו דהיינו שרשים בערך בחינתם למטה. וכן דעת רבי משה \nדיליאון בענין הזה, וז\"ל בספר השם בספירת ת\"ת במלת דעת. דעת על שם השפע הבא אליו מן \nהמוח הסתום ויורד דרך חוט השדרה לברית המעור עד בית המלכות ליעדה לו. ועל שם כי דעת \nהשלישי והיא מכרעת כי קו האמצעי בין כל שתי הדעות, תחלת הכרעתו הגדולה והגבורה, \nכשהוא עולה בעת הרצון עד הכתר לקבל רחמים פשוטים הוא מכריע בין החכמה והבינה ועולה \nלמעלה ממעלת אבותיו שנאמר (בראשית מט) ברכת אביך גברו על ברכת הורי וגו'. וכשהוא \nיורד ויודע העטרה הוא מכריע בין נצח והוד. ולכן תמצאהו בציור שמציירים בעלי הקבלה \nכדי להבין דמיון באצילות, פעמים למעלה מגדולה וגבורה, ופעמים ממוצע בין שתיהם, \nופעמים תחתיהם. ובין ותדע כי אם אין בינה אין דעת עכ\"ל. ורוב דבריו אל הדרוש מסכים \nעם כונתינו בזולת פרקים אחרים שמתייחסים אל זולת הדרוש, קצתם מבוארים בענין אחר \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "למעלה וקצתם יתבאר בס\"ד. והורה היות הת\"ת בבחינתו הנקרא דעת מכריע בין החכמה \nוהבינה. ונתבאר ביאור שלם עניין המכריעים, ונכלל השער הזה בסייעתא דשמיא: \n \nשער י פרק א\nשער העשירי: \nהוא שער הגוונים הנרצה בשער זה הוא לבאר ענין הגוונים הנזכרים אל המפרשים ובזוהר \nבדברי הרשב\"י. וכן נבאר גוון כל ספירה וספירה והטעם בו וזה בקצור מופלג: \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "פרק ראשון: \nפעמים רבות ימצא המעיין בספרי המקובלים ובזוהר מייחס גוונים ידועים אל כל ספירה \nוספי', ראוי למעיין ליזהר. ואל יעלה על לבו ומחשבתו שיהיו דברים כפשוטן ח\"ו, לפי \nשהגוון הוא דבר הנגשם והוא אחד מתארי הגשם ומקריו ומה שאינו גשם אין ראוי שיתואר \nבמקרי הגשם ח\"ו. והחושב שהגוונים ההם בספי' כפשוטי המאמרים הוא מחריב העולם וגבול \nאשר גבלו ראשונים, ונמצא מגשים ח\"ו. לכן ראוי למעיין ליזהר בענין זה. והנרצה \nבגוונים הוא משל אל הפעולות הנמשכות מהשרשים העליונים. המשל בזה הגבורה הנוצח \nבמלחמה ראוי שיתייחס אליו האדום להיות שדרכו לשפוך דמים אדומים, וגם כן האדום \nהוראות האכזריות חמה ושטף אף. וענין זה מבואר. לכן אל מקום הדין החזק ניחסהו \nבאדמימות. ועוד שאין ספק שהדברים האדומים נמשכים מכח השרש ההוא כאשר בארנו בשער \nמהות והנהגה. וכן הלבן מורה על הרחמים והשלום ומדרך הלבנים להיותם בעלי רחמים כמו \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "הזקנים ובעלי שיבה אשר אין מדרכם לצבא צבא, ולכן כאשר נרצה לייחס השלום והחסד \nוהרחמים נייחסהו בלבנינות. ואין ספק שהדברים הלבנים הם נמשכים מכח השרש ההוא כאשר \nבארנו בשער הנז'. וזהו הנרצה בגוונים אל הספי' משל אל הפעולות הנמשכות לפי טבעם \nועניינם. ואין לנו מקום וגדר להמשילו ולהגדירו בענין חילוקם אלא במשל וגדר הגוונים \nאשר יתחלקו ויעלו וירבו לפי תגבורת הגוונים אחד על חבירו. לכן נמשיל ענין הפעולות \nהעליונות במשל הגוונים והכל לשכך האזן הגופני במה שיכול לשמוע. ואין ספק שיש \nלגוונים מבוא אל פעולות הספירות והמשכת שפעם. ולסבה זו כאשר יצטרך הממשיך להמשיך \nשפע רחמים מהחסד יצייר נגדו שם הספירה בגוון הענין הנצרך אליו כפי גוון המדה. אם \nחסד גמור ללובן גמור, ואם לא כ\"כ יצייר לובן כסיד ההיכל וכיוצא בזה, כמו שנבאר בשער \nהכוונה. וכן כאשר ירצה לפעול פעולה ויצטרך אל המשכת הדין אז יתלבש האדם ההוא בבגדים \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "אדומים ויצייר צורת ההווייה באודם, וכן לכל הפעולות והממשכות, וכאשר יצטרך חסד \nורחמים יתעטף לבנים. ולנו בזה ראיות ברורות מהכהנים שהמשכתם מצד החסד ובגדיהם בגדי \nלבן להורות על השלום. וזה ענין כ\"ג ביה\"כ שהיה מעביר זהבים ולובש לבנים מפני שעבודת \nהיום בבגדי לבן. ונתנו טעם לדבר שאין קטיגור נעשה סניגור, הורו בפי' על הנדרש. \nועד\"ז ודאי לענין הקמיעין כאשר יעשה אדם קמיעא לחסד יצייר השם ההוא בלובן מזהיר כי \nאז תגדל פעולת השם ההוא. וכן בדין לצייר שם הדין באודם, ומה גם אם יציירהו בדם שעיר \nשאז הגוון וסבתו הכל מורים על הדין. והדברים האלה ידועים ומבוארים אצל כותבי \nהקמיעין ואין לנו חלק בעמלם. וכבר ראינו מי שצייר שמות בקמיעין המורים על הדין \nבאודם והמורים על החסד בלובן והמורים על רחמים בירוק והכל ע\"פ מגידי אמת אשר הורוהו \nבמעשה הקמיע הכל להורות שיש מבוא לענין הגוונים אל הפעולות הנמשכים מלמעלה (וקרוב \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "לענין זה היו עושים עובדי הככבים והמזלות שהי' עבודתם בקטרת ידוע אצלם להשפיע להם \nכח מהמזל ההוא והיו מתלבשים בלבושים מתייחסים אל פעולתם כאולתם). והעד הנאמן בזה \nאבני החשן י\"ב אבנים מתייחסים לפי המשכת י\"ב שבטי ישראל ממקום גבוה. ואין להרחיק \nהענין הזה. שהרי בעלי הטבע אמרו כי אם יביט האדם בעיניו במרוצות המים הרבים יתעורר \nבו [מרה] הלבנה. עד שהחולים שאין להם ישוב ושנתם אינה ערבה בעיניהם יריצו לפניהם \nסלוני המים כדי שיתעורר הלבנה ויגביר הליחה וישן. וכן הענין בזה כאשר ישוטט המעיין \nבשכלו ימצא אל הענין הזה עשר ידות כי מהגוונים הנראים לעינים או המצטיירים בשכל \nבגופני יתפעל הרוחני והנפש תעורר לרוח והרוח לנשמה והנשמה ממציאות למציאות עד \nשתתעלה אל מקום יניקתה ויתעורר לפי מציאות ציורה יען שהם כמים הפנים לפנים שעל ידה \nהמקור יראה הפנים באודם ויושפע אליה אודם וכן אם לובן לובן כמבואר בשער הצנורות \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "בפ\"א כי ההתעוררות והפנים התחתונים הוא ע\"י בני אדם וכמבואר בשער מהות והנהגה פי\"ח. \nוהנה לפי ההתעוררות ושעורו תהיה ההשפעה וכאשר יראה המעיין ישמח ויגיל אחר עבור על \nדעתו כל הדרושים הנזכרים כי קצרה יד הלשון להאריך. וזה טעם הלבנת לשון של זהורית \nביום הכפורים כי בהתבטל הדין בשורש העליון יתבטלו הענפים התחתונים, וכמו שהמקור אשר \nבו עקר התלות האודם היה משתנה מדין לרחמים כן הענף התחתון היה משתנה מאודם ללובן. \nוזה טעם החסידים הראשונים בימי העצירה היו משליכים מים לפניהם בעת תפלתם כדי \nשיתכוון לבם אל הענין ההוא ותתפעל נשמתם וימשוך כפי התעוררותו כדפי'. ואין ספק שזו \nהיא הסבה בעטיפת השחורים לאבלי ציון כדי שיתפעלו מהעדר האור והשחרות הגובר כענין \n(לבשו) [אלביש] שמים קדרות (ישעיה נ ג), אל תראוני שאני שחרחורת (שה\"ש א). וכן ענין \nהעטיפה כענין (שם) שלמה אהיה כעוטיה. ויש כמה וכמה עניינים המורים על זה ומעידים על \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "הענין ואמיתיתו. והקצור יפה (הסבות) [מסבות] רבות. ואחר שכבר בארנו ענין הגוונים \nומהותם והנרצה בהם בספירות ראוי לבאר גוון כל ספירה כפי מה שהסכימו המקובלים \nוהרשב\"י ע\"ה בס' הזהר: \n \nשער י פרק ב\n", "en": ""}]}
