{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "52", "title": "ספר פרדס רמונים — פרק שני:", "hebrewTitle": "פרק שני:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/52/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/52/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק שני: \nבגווני הספירות כאו\"א בפני עצמה. ראשונה הכת\"ר. יש שפירשו שאין גוון כלל בכתר מפני \nשאין פעולה נתפסת בו לרוב העלמותו, וקראוהו בכלל אור מתעלם להורות על העלם פעולתו. \nויש שפירש שיצדק בו הגוון הלבן אור לבן תכלית הלובן. ויש למפרשים הכרח מן הכתוב \nשאמר (דניאל ז ט) ועתיק יומין יתיב לבושו כתלג חיור וכו', הנה שעתיק יומין הוא בכתר \nכדמפרש הרשב\"י ע\"ה במקומות רבו מספר, ועכ\"ז כנה אליו הכתוב הלובן עם היותו תכלית \nהלבנונית כפי שיעור רחמיו. וכבר היה באפשר לדחות ראייה זו ולומר לבושו קאמר ולא הוא \nממש, שערו קאמר ולא הוא. אמנם לפי האמת יתייחס אליו הלובן, ואין שתי הדעות האלו \nחולקות כלל והכל ענין אחד. כי בכתר בהיות השפע למעלה בשרש לא ישפוט בו גוון כלל אלא \nהוא העלם, והשפע ראוי אל הלובן שיתגלה ויתלבן. וענין הזה נמשל בדברי הרשב\"י ע\"ה \nבאדרא אל הטל שהם טיפות שלא ישפוט בהם גוון כנודע, אמנם אחר רדתו יתעבה ע\"י הקור \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ויתגלה גוונו גוון הקרח הנורא בתוקף הלבנינות. וכן הענין בפעולות הכתר, לפי האמת לא \nישפוט בו אפי' פעולת הרחמים לרוב העלמו. אבל מצד בחינת גלוייו והתפשטותו בספירות \nיתגלה גוונו לובן בתכלית הלבנונית. הכוונה תכלית החסד והרחמים. ולבושו ושערו \nהנאמרים בכתוב הכל משל אל עולמות נעלמות כדמוכח באדרא. ולכן נקרא מחשוף הלבן \nשפירושו גילוי הלובן שאחר גלוייו הוא לובן וזהו מצד בחינתו אל הספי' והתפשטותו \nכדפי'. ויש שפי' בכתר הגוון השחור להורות על האור המתעלמת בתכלית החשך המוסתרת. \nואין דעה זו חולק עם ב' הדעות הקודמות. כי הכתר נק' חשך מצד בחינת העלמו למעלה \nלמעלה עד אשר יחשיך בעדו ולא ישגוהו אפי' הספירות והיינו בחינת יחודו במאצילו. וזה \nלא תושג לזולתו יען שהיא בחי' שמשתווה המאציל בנאצל עם היות שיש כמה וכמה יתרונות \nומעלות אל המאציל על הנאצל כדפי' בשער אם הא\"ס הוא הכתר פ\"א. הכלל העולה שבכתר ג' \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "בחינות. בחינה ראשונה היא בחינתו עם המאציל, וזה נק' חשך לסבה שאמרנו. בחינה ב' היא \nבחינת עצמו מתגלה ולא מתגלה, יצדק בו שם טל שהוא מציאות מתגלה אבל אין בו גוון כלל. \nבחינ' ג' היא בחינת הלובן בתכלית, שהוא הטל המתעבה כקרח הנורא וכעין הבדלח והיא \nבחינתו אל הספירות. ובזולת זה יש בכתר ג' מיני חשך שיחסוהו כלם בתיקונים מקומות \nשונים ובזהר. חשך ראשון הוא ממש ליחס העדר האור. והכונה כי כנגד האור העליון שהוא \nהנמצא הראשון הממציא כל הנמצאים, הוא חשך נגדו. וז\"ש הרשב\"י בתקונים (תקונא ע' \nד\"קל) כתר עלאה אע\"ג דאיהי אור צח וכו' אוכמא איהו קדם עלת העלות עכ\"ל, וביארנוה \nבשער ג' פ\"ב. הנה כינה אותו בלשון שחרות ליחס הלובן והאור אל הנותן אור לכל מאיר. \nב' נקרא חשך אל הבחינה העליונה שבו הנז\"ל והיא נקרא חשך ושחרות לטעם הפך הנזכר \nלהראות גדולת העלמו ואורו הדק שאין השגה לעליונים בו. ג' נקרא חשך ושחרות בחינה \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "אחרונה שבו בחינת הנקבות שבו שהוא אוכמא נוקבא לחוורו, וזהו השחרות א\"א לעמוד על \nעניינו אלא בשער ממטה למעלה בפ\"ה. ובזה נכלל הנמצא בגווני המדה זו בדברי המקובלים: \nשנייה החכמ\"ה. יש מי שפירשו שגוונה אדום. והטעם לפי שעולה על דעתם שהיתה החכמה דין. \nוכבר בטלנו דברי בעלי הדעת הזה בשער ח' פ\"ה. ומפרשים אחרים יחסו לה גוון ספיריי \nשהוא גוון המקבל כל הגוונים ויש שהוסיפו שהוא גוון התכלת שהוא תכלית כל הצבעים. \nולפי האמת כי ענין התכלת שיחסו אפשר לומר כי השחרות תחילת פתיחתו אל הגוון הוא \nהתכלת. ואפשר לסבה זו יחסו אליו גוון התכלת יען היות החכמה פתיחת הכתר והתנוצצותו. \nאמנם מ\"ש שהיא מקבלת כל גוון ושהיא תכלית כל הגוונים לא יצדק כ\"א בצדיק או במלכות \nכמו שנבאר כי כן ביאר הרשב\"י, אבל גוון המתייחס בה הוא גוון שממנו יושפעו כל \nהגוונים ויהי הגוון ההוא מקורם, כי כן נראה מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה. ואפשר שזו היתה \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "כונת המפרשים בגוון התכלת והספיר שהוא פתיחת כל הגוונים מאין גוון לגוון וממנו \nיתחלקו לגוונים לפי גלוייו ובהירותו והרכבתו, וכן החכמה מקור כל הפעולות ע\"י השפעתה \nבבינה. ועכ\"ז יש תכלת אחר שהוא כנוי אל הדין כמו שנבאר ואין זה ממינו ח\"ו. ומה שאמר \nשהוא תכלית כל הגוונים הכוונה שממנו ימשכו כלם ואליו יחזרו כדמיון הגלגל שמקום \nהתחלתו שם סופו. ויש מי שפי' כי הם ז' גוונים בחכמה וז\"ל מדת חכמה נקרא יש ולפיכך \nאמרו (שמות יז ז) היש י\"י וגו' וזה שאמר (ירמיה לא טו) יש שכר לפעולתך. וכביכול זו \nהמדה נקרא אגוז, ונקרא עי\"ן שיש בה ז' גוונים כנגד גווני העין. ואלו הגוונים שיש \nבמדת חכמה שם האחד המקיף לעין שסובב סביב למדת חכמה גוון אדום ולפיכך יש באדם בעין \nגוון אדום שסובב לעין ומכאן יוצא מבוע שאמר הכתוב (שה\"ש ה י) דודי צד ואדום. וכתיב \n(ישעיה סג) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים וכו'. וגוון השני לבן וראיה שנסמך הלבן לאדום \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "דכתיב (שם א יח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, הוקשו זה לזה ולפיכך יש בעין \nהאדם לבן. והגוון הג' הוא כעין ירוק נראה ואינו נראה ומכאן המשכת הבינוני ומכאן \nנמשך קו האמצעי. והגוון הד' הוא כעין כרתי וכנגדו בבנ\"א העוברים על כריתות [ב]. \nוהגוון הה' הוא כענין תכלת שבציצית והוא הנותן אור בד' גוונים שזכרתי והוא בבת עינו \nשל אדם ממש. והגוון ו' הוא כעין המים בין ירוק ובין כרתי ועומד בין אלו המדות ומכאן \nהמשכת בן תלמיד חכם לבעלי מצוות. והגוון הז' הוא קדש הקדשים המאיר לכלם והוא הגוון \nהנמשך מכ\"ע. ולפיכך ארז\"ל כל השביעיות קדש. ומכאן יניקת כל החכמות. והכ\"ע הוא הסובב \nסביב לזו המדה וגוונו לבן וכנגדו היה לובש כהן גדול בגדי לבן ביום הכפורים עכ\"ל. \nועם היות דבריו דברי קבלה וקדש קדשים, בענין העין במה שייחס אותו בחכמה לא צודק \nלכמה טעמים, כי אין עין בחכמה אלא או עינא פקיחא שהוא למעלה בכתר ושם הוא עינא \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "חיוורא בזולת גוון, או עינים בעלי הגוונים אלו שהם בגבורה כדמוכח מתוך האידרא. אם \nלא שנאמר שענין הגוונים האלה הוא על ידי הל\"ב נתיבות הנמשכות למטה וישתנו פעולתם \nלדין ולרחמים אפשר שיצדק: \nהשלישית בינ\"ה. יש שפי' שהיא אודם נוטה ללובן. וזה הדעת כבר בטלנו למעלה בשערים \nהקודמים. אמנם כלם הסכימו שהיא גוון אור ירוק, ואמרו שהיא קו ירוק המקיף העולם. וכן \nדעת הרשב\"י ע\"ה כמו שנבאר בפ\"ה. והירוק הזה הוא ירוק ככרתי וכעשבים. ופירשו המפרשים \nהטעם לגוון זה, כי כמו שהירוק הוא הקודם לכל הפירות שבעולם כי תחלתם ירוק כנודע, כן \nהמדה זו קודמת לכל מעשה בראשית כמו (בראשית א) ויאמר אלקים שהרמז בבינה. ואין זה \nמספיק כי אין ראוי שיהיה הגשמי טעם והכרח לרוחני. ואפשר לומר בזה שכאשר בתכלת יתערב \nהירוק כחלמון ביצה או כמוריקא יתהוה ממנו הירוק כעשב, ולכן אחר שהבינה דין ולא דין \nממש א\"כ אינו אודם לפי שאינו ממש הדין בעצם אבל יהיה ירוק כמוריקא שהיא אודם ולובן \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "מעורב, ולכן כאשר יתערב עם התכלת שהוא אור החכמ' יתהוה ממנה גוון הירוק ממש כעשבים \nכנודע ענין הרכבה זו לבעל הצביעה. עוד אפשר קרוב לזה כי הבינה ממנה נמשכים הלבן \nשהיא החסד והאדום שהיא הגבורה והמורכב משניהם שהיא הירוק כמוריקא שהוא עמודא \nדאמצעותא. ומציאות הבינה היא קיבוץ ג' אלה היוצאים ממנה, וא\"כ כשיתקבצו בה גוונים \nאלה יתהוה מהם ירוק כחלמון וכאשר יתערב עם הירוק הזה התכלת שהוא שפע החכמה ואורה \nיהיה גוונו הירוק ככרתי לכן יתייחס אל הבינה גוון הירוק כעשבים מפני שהוא קבוץ \nהחכמה והגדולה והגבורה והתפארת כנודע: \n \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "שער י פרק ג\nפרק שלישי: \nאחר שבפרק הקודם נתעסקנו בגווני ג' ראשונות, וכתבנו בשם ככל האפשר אלינו. נבא בפ' \nזה לבאר גווני ו' ספי'. בזולת שהמלכות יתיחד לה פרק בפ\"ע לדבר בה. הרביעית גדול\"ה. \nיש שפי' בה הלובן סתם. ואחרים אמרו שהוא תכלת מלובן. והטעם כי החכמה תכלת והחסד \nתכלת המתלבן דהיינו גלוי החסד שהוא נעלם בחכמה. ופי' כך ולא לבן ממש, לחלק בין \nהלובן שבה אל לובן כ\"ע כי לובן כ\"ע הוא לובן התכליתיי כדפי' ולענין החסד לא כן אלא \nלובן הנוטה אל התכלת. והיינו אמרם תכלת מלובן. וכאשר נדקדק בגוון הזה נמצאהו שהוא \nממש גוון הכסף המיוחס למדה זו כדברי הרשב\"י שאין הכסף לבנה ממש בלתי אם ילבנוה בעלי \nהמלאכה אבל מטבעה הוא נוטה קצת אל התכלת והיינו תכלת המלובן. ולפעמים יתייחס אליה \nהלובן ממש בגוון החלב וכיוצא בו, ואפשר הטעם לפי תגבורת החסד העליון שהוא כ\"ע עליו: \n\n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "החמשית גבור\"ה. כלם פה אחד הסכימו שגוונה האור האדום באדמימות להורות על תוקף הדין. \nוכן פי' הרשב\"י בזהר מקומות רבים. ובקצת מקומות מכנה אל המדה הזאת השחור ובקצתם \nגוון התכלת. וכן ארז\"ל כל הרואה תכלת בחלום וכו' [כא] פי' תכלת שהוא מכלה. והכוונה \nביחס ג' גוונים אלה אל המדה זו. היא מפני היות בה ג' בחינות. בחי' א' היא הדין \nהמתקרב אל התפארת שהוא מקבל כח ההכרעה, והיא קרובה אל הלובן והרחמים. והיינו בחי' \nהאדום שהוא צהוב ומשמח שהוא הדין הטוב המעורר האהבה והשמחה. בחינה ב' היא בחינת \nהדין החזק המעצב הממית, והוא שחור המשחיר פני הבריות אשו של גיהנם. ולכן אמרו שחור \nאדום הוא אלא שלקה דהיינו אשו של גיהנם שהיה אוחז בסוד הקדושה בסוד האדמימות ולא \nרצה בהכרעה לכן לקה ונאמר בו הבדלה וירד לאשו של גהינם דהיינו הקליפ'. וכ\"נ בעדת \nקרח (במדבר טז כא) הבדלו כו' כדפי' בשער המכריעין פ\"א. ולכן נאמר הבדלה ביום שני \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "בין האור ובין החושך הוא סטרא דשמאלא דאחידן בגבורה. בחינה ג' היא בחינת הדין הפועל \nוהיא נשפע דרך קדושה והוא דין צדק והוא מכונה בתכלת והוא נשפע אל המלכות כי שם עקר \nהתכלת כמו שנבאר והוא מדת הדין הרפה. ובה בגד כליל תכלת לכלות השפע ולהתם החטאת. \nעוד גוון ד' והוא גוון הזהב, שכינו אותו אל הגבורה מפני שהוא אדום וכן בקצת מאמרי \nהזהר. ויש שכינו אותו אל הבינה וכן בקצת מאמרי הזוהר. והפשרה בענין הזה הוא כי הזהב \nהוא התעוררות הבינה עם הגבורה ויחודם שניהם בסוד הדין המשמח. וכן בארו בזהר קרוב \nלענין זה בפ' תרומה (דף קמ\"ח) וז\"ל זהב הא אתמר דשבעה מיני זהב אינון. ואי תימא זהב \nאיהו דינא וכסף איהו רחמי ואסתלק זהב לעילא מיניה. לאו הכי, דודאי זהב סליקו יתירא \nאיהו על כלא. אבל זהב בארח סתים איהו ודא זהב עילאה דאיהו שביעאה מכל אינון זיני \nזהב ודא איהו זהב דנהיר ונציץ לעיינין ודא איהו דכד נפיק לעלמא מאן דאדבק ליה טמיר \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ליה בגויה ומתמן נפקין ואתמשכן כל זיני זהב. אימתי אקרי זהב מאן דאיקרי זהב, כד \nאיהו בנהורא ואסתלק ביקר דחילו ואיהו בחדווה עלאה למחדי לתתאי. וכד איהי בדינא, כד \nאשתני מההוא גוון לגוון תכלת אוכם וסומק כדין איהו בדינא תקיף. אבל זהב בחדווה איהו \nובסליקו דדחילו דחדווה קיימא ובאתערותא דחדווה. וכסף לתתא, רזא דדרועא ימינא. דהא \nרישא עילאה איהו זהב דכתיב ראשה די דהב טב חדוהי ודרועוהי די כסף לתתא. וכד אשתלים \nכסף כדין אתכליל בזהב וכו' עכ\"ל. ואמר שהזהב הוא למעלה מהכסף שהיא בבינה ושלימות \nהכסף אינו אלא ביחודו עם הזהב שהוא נעלם. ועם היות שאמר שהוא למעלה מבחי' סומק \nוסומק הוא דין ואינו משמח, לא דייק בגוון סומק אלא אשגרת לישנא הוא כי כן ביאר \nהרשב\"י עצמו כי האדום והזהב הכל ענין אחד. הכונה כי האדום הוא בחינה קרובה אל בחינת \nהזהב. וז\"ל (שם דף קמ\"ט ע\"ב) סומק ואוכם. ותכלת סומק איהו דיליה מיומא תניינא ממש \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "כעין גוון דאשא ודא איהו אלקים וירית גוון דדהבא דכלא גוונא חדא. תכלתא נפיק מגו \nההוא גוון סומק וכד נחית לתתא אתרחק גוון סומק ועאל גו ההוא אתר דאיהו ימא ואצטבע \nגוון תכלא. ההוא סומקא עייל גו ימא ואתחלש גוון דיליה ואתהדר תכלא. ודא איהו אלקים, \nאבל לאו איהו תקיפא כקדמאה. אוכם גוון דא נפיק מהתוכא דסומקא כד אתהתך ואתחלש לתתא \nבהתוכא דזוהמא וכו' עכ\"ל. והנה מתוכו מתבאר ענין הסומק והזהב שהם קרובים זה לזה עם \nשיתעלה קצת האחת על חבירו שהזהב הוא בחינת הגבורה ועם הבינה בסוד היין המשמח. ולכן \nהזהב חשוב מן הכסף כי הכסף למטה בחסד לבד. וענין אוכם ותכלת וסומק בארנוהו למעלה. \nובענין שבע מיני זהב ראיתי מי שהפליג לדבר בהם. וז\"ל ז' מיני זהב הם, ג' מיני זהב \nלמעלה בסוד הפנים הנוראים, וד' הם למטה בסוד אבני קדש המתנוססות. ג' הם כמו שאמרנו. \nואלו הם, זהב סגור הוא הזהב הנסתר והסגור מכל עבריו אשר עין לא ראתה אלקים זולתיך. \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "זהב שחוט בסוד צפון בזמן שרוח רעה באה מן הצפון כי מתחלפות הסבה ומתחלפות הנקודה. \nכשהיא בדין על העולם הזהב נקרא זהב שחוט. וכשהיא מתבסמת בנקודות הימין נקרא זהב \nתרשי\"ש זה הבא מתרי שיש ב' נקודות שכל אחד מהם כלל ו' קצוות. אבל כשהיא בדין נקרא \nזהב שחוט כאשר אמרנו. זהב ירקרק מלכות בסוד מדת הדין שלמטה, אסתר ירקרקת היתה. ובעל \nהמשיח יונק משתי סבות הללו מזהב שחוט ומזהב ירקרק, וע\"כ שוחט והופך כל פנים לירקון \nכפי הסבות שיונק בהם. וארבעה הם למטה. זהב אופיר והוא מקום דין הבא אחר דין ויונק \nמסוד זהב שב\"א [כב] הוא מקום דין ונסתר בסוד נקבה והסוד (איוב א) ותפול שבא ותקחם \nכפי הסוד אשר תרגם רב יוסף בפסוק הזה [כג]. זהב טהור כלו טוב מפני הסוד אשר אמרנו \nוהוא למעלה בסוד (ירמיה י ט) כסף מרוקע מתרשיש יובא, ובסודו זהב תרשיש והוא בנין \nמצידי הטוב והמובחר הוא למטה כמו בתערובות הטוב. וע\"כ דהמע\"ה כל אלו ז' מיני גווני \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "זהב היו נראים בו בשערו בשבעה מקומות בשער הראש בשער שעל גבי עיניו בגבות עיניו \nובזקן ובגרון ובחזה ותחת זרועותיו וכבר רמזנוהו זה בפי' קהלת. אמנם כי אמרו שער \nשבגרון תחת הזקן היא הנקרא זהב שבא. ולפי הסוד שאמרנו כי סוד זהב שבא סוד דין נסתר \nבנקבה כענין אמרו ותפול שבא ותקחם ותרגם רב יוסף ונפקת לילית חייבתא. אמנם כי סוד \nעניינה נסתר כי היא אסכרה שנבראת ביום ד' במעשה בראשית ולא לתינוקות בלבד אלא היא \nעוררת כמה מבני העולם ועל סוד זה נאמר במלך המשיח (תהלים עב טו) ויחי ויתן לו מזהב \nשבא, ישית בו חיים תחלה קודם הכנסו בה מפני שהיא אסכרה ויתן הקב\"ה מאותו דין הנמצא \nבה להיות מפעליה בכרך גדול של רומי ובה יפלו שוכניה וזהו סוד (ישעיה לד יד) שם \nהרגיעה לילית ומצאה לה מנוח, כי משרש ועד ענף תכלה. וע\"כ דוד המלך במקום הגרון שם \nגנוז זהב שבא להורות שבמקום האסכרה שם החיות עכ\"ל. ודבריו ודאי דברי קבלה ומתוקים \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "מדבש ולפיכך הארכנו בהם: \nהששית תפאר\"ת. יש שפי' בו צבע ספיריי, ואינו מתיישב. אמנם רוב המפרשים פירשו בו \nגוון אדום ולבן. והסכים הרשב\"י ע\"ה שהוא כלול חיוור וסומק. והטעם כי הוא כלול \nמהימין ומהשמאל לבן ואדום. וכבר אפשר לומר כי הכללות הזה הוא מצד ההכרעה שהוא כלול \nמשניהם וגוון הספיריי הוא מצד בחינתו הדקה הפנימית הנקרא רקיע שפי' בשער א' פ\"ב. \nוהרשב\"י בקצת מקומות פירש בו גוון ירוק. והאמת שהירוק הזה הוא הירוק כמוריקא \nוכחלמון ביצה שהוא ממש כללות אדום ולבן. וכן פי' הרשב\"י ירוק כלול חיוור וסומק \nומבואר. ובמקומות הרבה פירש הרשב\"י ע\"ה כי בתפארת גוונו ארגמ\"ן שפירושו \"אוריאל \n\"רפאל \"גבריאל \"מיכאל \"נוריאל. והיינו ד' גוונים בד' אותיות שבשם, דהיינו יו\"ד בחסד \nקו החסד מיכאל לבן, ה\"א בגבורה קו הדין גבריאל אדום, וא\"ו בת\"ת ירוק דהיינו אוריאל \nמצד החסד נוריאל מצד הגבורה, והיינו כליל חיוור וסומק. רפאל מצד המלכות. ה\"א \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "תערובות הכל כאשר נבאר. וד' גוונים שהוא כלל ו' קצוות נק' ארגמן והטעם מפני שהת\"ת \nכלול מכל הגוונים וע\"כ נקרא תפארת כל הגוונים: \nהשביעית נצ\"ח. פי' בו אדום הנוטה אל הלובן. פי' שהוא נוטה יותר אל הלובן שהוא רחמים \nמנטייתו אל האודם שהוא הדין. והטעם כי הוא יונק רחמים מן החסד. ודין ורחמים ממוזגים \nמהתפארת, ומפני תגבורת החסד עליו שהוא שרשו יתחייב נטייתו יותר אל הרחמים: \nהשמינית הו\"ד. אור לובן נוטה אל האדום, פי' שהוא נוטה יותר אל האודם שהוא הדין \nמנטייתו אל הרחמים שהוא הלובן. וטעם שהוא יונק דין מגבורה ודין ורחמים ממוזגים \nמהת\"ת ומפני תגבורת דין הגבורה עליו שהוא שרשו יתחייב נטייתו יותר אל הדין: \nהתשיעית יסו\"ד. יש שפי' בו צבע ספיריי. ואפשר ליישבו ע\"ד שפי' בת\"ת. ויש שפי' בו \nאור כלול מלובן ואודם מן הלובן הנוטה אל האודם ומן האודם הנוטה אל הלובן, שעניינו \nהיותו יושב בין שתי מדות נצח והוד ויתחייב היות ירקותו יותר מתאדם מהירוק של התפארת \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "יען היותו נוטה אל הדין והת\"ת אל הרחמים כדפי' בשער המכריעין בפ\"ד. ויש שפי' בו \nגוון כלול מכל גוון. ומתיישב הוא כיון שמקבל הוא מהכל. וכן פירוש הרשב\"י ע\"ה, \nוהסימן (בראשית לט ו) ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה. והוא עץ נחמד למראה (שם ב ט) \nדכל גוונין שפירין אתחזיין ביה. ועכ\"ז עיקר עירוב הגוונים הוא במלכות כאשר נבאר: \n \nשער י פרק ד\n", "en": ""}]}
