{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "63", "title": "ספר פרדס רמונים — פרק שביעי:", "hebrewTitle": "פרק שביעי:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/63/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/63/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק שביעי: \nכדי להכנס בפשר דברי הרשב\"י צריך לדעת ענין השערים האלה אל הבינה מה ענינם. ונאמר \nכי יחס הבינה אל האצילות כלו ר\"ל ז' ספירות אחרונות, כיחס האם עם הבנים. וכן בסבת \nהענין הזה היא נקראת אם הבנים והספי' התחתונות בנים אליה כמבואר הענין הזה בתיקונים \nויתבאר בשער ערכי הכנויים. אמנם היחס הזה אינה לבד על היותה חופפת עליהם באשר היא \nהאם אלא גם ירמוז שכמו שהאם מתעברת מהטיפה ההיא והולידה והצמיחה והמציאה מתחלת \nהישות עד גבול הטבעי לצאת לאויר העולם, כן הבינה קבלה הספי' והולידם והצמיחם \nוהמציאם מציאות מתגלה להאצילם אל מקומם. אמנם תשתנה המשל מהנמשל בקצת. כי בהמשל האם \nהטבעית אחר לידתה ההויה המתהוית בבטנה תשאר היא ריקנית מן המציאיות ההוא, משא\"כ באם \nהמאצלת הרוחניות שאחר לידתה את הבנים ישארו שם מציאותם הדק כקודם לידתה. והענין הזה \nמוכרח מעצמו והוא מעלה באצילות האלקיית כאשר יתבאר בשער הבא. והנה יצא לנו מהקדמה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "הזאת היות שרשי האצילות כלו בבינה במציאות דק. עוד נתבאר בדברי הרשב\"י שאין מציאות \nהאצילות הנעלם בה כמציאותו עתה המתגלה אלא בפנים אחרות. כי המציאות כאן הגיע עד \nהמלכות שהיא השביעית לקצוות. אמנם בבטן האם הם נכללות בה' לבד והם גדולה גבורה \nתפארת נצח הוד לבד, כי היסוד והמלכות הם מיוחדות בת\"ת בספירה אחת. וכן באר הרשב\"י \nבזהר מקומות רבים. והנה נמצא כי אין למעלה בבינה כי אם חמשה ספירות. ומלכות ויסוד \nהוא התפשטות הת\"ת שנתפשט אחר אצילותו. ולכן האותיות הפשוטות שהם ך' ם' ן' ף' ץ' הם \nנעלמות בבינה. ואין ספק שהם רמז אל הספירות החמשה הנעלמות שם, כי הם חוץ למנין הכ\"ב \nכפופות. שתחלת האותיות הם מחסד כי כן נתבאר בזהר פ' תרומה (דף קנ\"ט.) וחמשה אותיות \nאלה הם מהכפופות אלא שהם פשוטות בעבור היותם רומזות במקום גבוה אל מציאות הנעלם. \nואין יחס הדרוש הזה הנה. והנה נמצא כי לשערי הבינה שהם מקורות אל הספי' המתגלות הם \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "שתי בחינות. בחינה ראשונה הוא בבחינת היותן מיוחדות יחוד גמור ואז נכללות בחמש \nוהיינו שנתייחד המלכות עם הת\"ת ע\"י היסוד. ואז ודאי המקורות נפתחים ברחמים גמורים \nומשפיעים שפעם בסוד קבלתם מכל שלש ראשונות מתוך עמקי האי\"ן. וכאשר אין יחוד אלא הם \nשבעה אז ישפיעו ולא השפעה נעלמת אלא מכח השפע שבהם. ולזה נמצאו שערי הבינה בשני \nבחינות. בחינה ראשונה הוא בהיות הקצוות נכללים ואז שעריה הם נכללים שכל אחד כלול \nמעשר. יען שהיות הספי' כלולות משבע היא מהבינה לבדה. והיותן כלולות מעשר הוא מצד \nהחכמה ולמעלה. וכאשר הם בסוד היחוד מתגלה הכתר והחכמה עליהם להשפיע והם נכללות מעשר \nוהם נ' חמשה פעמים עשר. תפארת ומלכות ויסוד הם אחדות מיוחד והם נכללו כלם בעשר לבד \nוזהו מעלתן ביחודן לעצם אחד. וכאשר אין יחוד אז לא ישפיעו השרשים שפעם אלא מפאת \nעצמם דהיינו שפע הבינה א\"כ אינם נכללות אלא בשבעה והם ז' פעמים ז' הם תשעה וארבעים. \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ובזה יצא לנו אור גדול במה שראוי לשאול למה כשהם שבעה הם תשעה וארבעים ונעלם שער \nהחמשים וכשהם חמש הם חמשים שלמים ולא נעלם שער הנ'. והענין שפי' הרשב\"י בתקונים \nששער החמשים היא הבינה כדכתבנו בפ\"ה כי ה' מן מט\"ה הוא ה' עילאה שער החמשים. ובמ\"א \nבתיקונים (תקונא כ\"ב דף ס\"ז) פי' שכ\"ע הוא שער החמשים. וז\"ל כ\"ע דא איהו שלימא \nדחמשין שערי בינה, ודא איהו דלא אתייהב למשה דעליה אתמר נתיב לא ידעו עיט עכ\"ל. \nהורה בפי' כי שער החמשים הוא כתר. ולא פליגי כי שלשה ראשונות הם מיוחדות ובפרט שאמר \nשהוא נתיב לא ידעו עיט, ופירש בשער הנתיבות היות הנתיב הזה מקום שיתיחד בו החכמה עם \nהכתר ובו יחוד החכמה עם הבינה כאשר הוכחנו שם פ\"ג בנתיב א' מדברי הרשב\"י ע\"ה. וא\"כ \nנמצא שזה מורה דוקא על היותן מיוחדות. וכאשר הספי' למטה הם מיוחדות ישפיע המקור \nמשפע עמקי האי\"ן. שבהיות היחוד ומלכות בתפארת הוא יחוד החכמ\"ה והבינ\"ה כמבואר בשער \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "מהות והנהגה. לכן ישפיעו מסוד יחודם ויתגלה שער הנעלם, ואז הוא חמשים שערים שלמים \nמתגלים בספי'. אמנם כאשר אין יחוד למטה אז אין יחוד למעלה ולא יתגלה שער החמשים \nואינם נכללים אלא בשבעה מפאת הבינה לבדה מפני שאינה מתיחדת למעלה בחכמה ובכתר. ובזה \nנתפשרו דברי הרשב\"י והם מסכימות אל ענין אחד. ואגב אורחין נתבאר ענין שער החמשים \nוהעלמו וגילויו. ועתה רצוננו לגלות ענין מתמיה נמצא בתיקונים [לג] ז\"ל תשעה וארבעים \nאתוון דיחודא דאינון כ\"ה אתוון דשית תיבין דאינון שמע ישראל וגו'. דאיהו עמודא \nדאמצעיתא. וכ\"ד אתוון דצדיק דאיהו וא\"ו זעירא כליל שית תיבין דברוך שם כבוד וכו' \nדבהון כ\"ד אתוון וכו' עכ\"ל. והנה קשה הרבה למה יגרע הצדיק אות אחת שהוא שער אחד. \nואין לומר שמה שחסר שער אחד הוא שער החמשים שאינו מתגלה אלא לעיתים כדפי'. מפני \nשהענין לעיל הזה הוא פסוקי היחוד וא\"כ היה ראוי שיהיו חמשים שערים שלמים כדפי'. \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ועוד שאחר שמה שחסר הוא שער החמשים היה ראוי שיחסר בתפארת שהוא העליון על היסוד \nששער חמשים מעולה מכל השערים הוא. לכן נאמר שהענין הוא שהחמשים שערים הם בה' ספי' \nשהם גדולה גבורה תפארת נצח הוד ושער החמשים מתגלה מפני היחוד כי בפסוקי היחוד \nעסקינן. אבל הת\"ת מקבל י' מהגדולה וי' מהגבורה וה' מכתר חכמה בינה גדולה גבורה \nשבתפארת הרי כ\"ה בתפארת ומקבל אותם התפארת להשפיעם ליסוד שהוא כ\"ל שישפיעם להכלה \nשהיא המלכות בסוד היחוד. ויסוד מקבל י' מנצח וי' מהו\"ד וד' מהת\"ת. כיצד נצח הוד \nיסוד מלכות כי תפארת שבת\"ת מקבל כ\"ה עליונים. ואינו במנין העליונים כי הוא המקבל \nאותם ואינו במנין התחתונים כי אין יסוד מקבל אותו אלא ביחוד הקב\"ה להשפיע לכלה \nכדפי'. לכן הם כ\"ה בתפארת וכ\"ד ביסוד ולעולם שער החמשים מתגלה ואין חסר דבר מהחמשים \nכדפי'. והנה בזה נשלם הפרק הזה ונשלם השער הזה. ועוד הוסיפו המפרשים לבאר החמשים \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "שערים במענה אליהו. ומפני שאין מתישב אצלינו לא רצינו להעתיקו ודי לנו בזה עד יבא \nמורה צדק. בריך רחמנא דסייען: \n \nשער יד פרק א\nשער ארבעה עשר הוא שער המציאות: \nהנרצה בשער הזה הוא לבאר ענין מציאיות הספירות כי עם היותן עשר לבד להם מציאיות \nלפנים ממציאיות. ועוד לבאר מציאיות ידועים לספירות כאשר נתבאר בזהר ובתיקונים בעזרת \nה': \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "פרק ראשון: \nענין המציאיות בחכמה הזאת הוא מפתח שמשתמשים בו בכמה משערי החכמה הזאת. והענין שאין \nדברי הקדושה והאצילות והרוחניות הדק כענייני העולם השפל הזה הגשמי כי ענייני הגוף \nלהיותם מוגשמים פחותי הערך כאשר ירצה האדם לפעול פעולה באיזה דבר מזולתו מהגשמיים \nא\"א לאדם לפעול הפעולה ההיא הנרצת אליו אם לא שיתבטלו קודם כל המציאות הגוף הקודמים \nאל הגשמיים ההם כדי שיתהפכו אל הדבר הנרצה בו. המשל בזה ברצות האדם להמציא אליו בגד \nללבוש הנה יגזוז הצמר או השער מהבעל חי ההוא. והנה לפי האמת הצמר נקנה לו פעולה \nמשונה מכשהיתה והבעל חי נשאר משולל וערום ובחוסר כל. הנה שנתבטלה מציאות ראשון כאשר \nבא להתפעל אל מציאות זולתו. אח\"כ עוד ילבן הצמר ההוא והנה אחר ליבונה לא ישאר \nמציאות הראשון אשר היה לה בהיותה בגיזה כי הגשם הראשון חלף הלך לו ונקנה אליה \nמציאות יפה ונבחר מהראשון והוא מציאות הצמר הזך המלובן. וכאשר יטוו הצמר ההוא לא \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ישאר בה מציאותה הראשון כי כבר נהפך אל דבר יותר משובח והוא המטווה. וכאשר יארוגו \nהבגד הנה לא ישאר מציאות המטווה כי ע\"י המלאכה פשט צורתו הראשונה ולבש צורה יותר \nמתוקנת. ועל הדרך הזה כפי שיתרבו המלאכות יתפשטו הצורות ויתבטלו ויעברו והיו כלא \nהיו וצורותיו הראשונות לא תזכרנה. והנה הענין הזה במקרה הגופים. אבל דברי הקדושה \nוהרוחניות והאצילות הפך לענין הזה שאין אלו מקריו ואע\"פ שיתפשטו מיני הנאצלים \nוהרוחניים וילבשו צורה יותר מתגלות מכמו שהיו קודם התפשטותם, לא מפני זה יתבטלו \nמציאותם הראשונים ח\"ו אלא אדרבה יתרבו הדברים עד לאין תכלית מתעלות עד לאין קץ. ואף \nאם יתחלף הדק הרוחני אל מציאות יותר מתגלה עכ\"ז מציאותו הראשון לא יזוז ממקומו ולא \nיפקד מושבו. עוד נשתנתה הרוחניות בענין זה מן הגופני כי הגופני וכל מציאותיו \nהמתחדשים הם בעלוי אל הקודמות בפרט בפעולות המתכוננות בבני אדם, כי כל עוד שיתפעל \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "יתקרב אל הנרצה וזהו שבחו. ואין כן הרוחני אלא אדרבא כל עוד שיתגלה, המציאות הקודם \nהוא עיקר ושרש אל מציאיותיו המתחדש והמתאצל. והשרש שואב משרשו ושרשו משרשו לפי רבוי \nהמציאיות עד שזה תלוי בזה וזה תלוי בזה עד הקודם אל כלם. וכל עוד שיעלו הם משובחים \nקרובים אל המקור והשורש האמיתי שהיא שרש כל השרשים ומקור כל המציאיות מלך מלכי \nהמלכים. וראייה אל ענין המציאות הוא מכלי המקדש ותשמישי קדושה כי אם יחליפום בחדשים \nהראשונים נגנזים כי עדיין קדושתם בהם עומדים כי נשאר בהם קדושה דקה ורוחניות \nומציאותו במקומו עומד וענין הקדושה הנשארת בהם דקה מן הדקה עד שאין העין יכולה \nלשפוט בהם כלל. ואף אם לא יהיה הראיה דומה אל הנמשל מכל וכל מפני ששם הקודם עקר אל \nהמתאצל כדפריש' ואין זה במשל, כי ודאי יותר משובחים הם תשמישי קדושה העומדים לשרת \nמאותם שכבר נתבטלו. (על) [עם] כל זה הדין דין אמת ואף אם לא ידמו בכל והטעם שתשמישי \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "קדושה הם גופניים וברוחני אין לנו השגה להמשילו. ומן הטעם הזה דרשו רז\"ל (מגילה דף \nכ\"ח) והשימותי את מקדשיכם, אע\"פ שהם שוממים בקדושתם הם עומדים. לפי ששרתה שכינה שם \nנשאר בהם דבר קדושה שאין העין יכולה להשיגו אלא בעין השכל על פי תורתינו הקדושה. \nוע\"פ הדברים האלה היה הענין בספירות כי כאשר עלה הרצון לפניו להאצילם הנה נצטיירו \nמציאיות הצחצחות הדקות הנעלמות כפי שביארנו בארוכה בשער הצחצחות. וממציאות הדק ההוא \nנשתלשלו המדרגות עד הגילוי מחשביי ושם ג\"כ נצטיירו מציאיות שני. ואמרנו שני, מפני \nשאין לחקור מה שבין אין סוף לכתר כלל אלא שהם בדקות באין סוף והם מתאצלות בכתר הוא \nשקראנו מציאות גלוי מחשביי. והדקות שבאין סוף ממשיך שפע אל השרשים הדקים שבכתר. וכן \nנתאצלו מציאיות ממדרגה למדרגה. וכל עוד שיתקרבו אל המאציל הם נקראים פנים וכל עוד \nשיתרחקו נקראים אחוריים ולכן כמה פנים לפנים הנוראים וכמה אחוריים לאחוריים [דלאו] \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "נראים כי אין הספירה עצם אחד שלא ישפוט בו כי אם ענין אחד. אמנם בכל ספירה וספירה \nכמה מציאיות כמה עולמות כמה עניינים שאין השכל יכול להשיגם. נתגלה עניינם בתורה \nואין שכל אדם יכול להקיפם כי איך אפשר שעלול מעלול קטן שבקטנים יוכל להקיף סבת סבתו \nולא סבת סבתו לבד אלא יורד מסבה למסובב עד לאין תכלית. אלא שרצה הקב\"ה לזכות את \nישראל והרגילם בתורתו כו'. ועכ\"ז אין מי שיורד לעומק א' מסודותיה לרוב העלמ' אם לא \nמעט האור הזה היוצא מבין בדקי וסדקי השער כעובי המחט והם דברי האלדיי הקדוש רשב\"י \nע\"ה, והוא הורה לנו הענין הזה בתיקונים (תז\"ח דף קי\"ט ע\"ב) וז\"ל וכמה אינון ספירן \nפנימיים וכמה ספירן אחוריים ואינון דא על גב דא הה\"ד כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים \nעליהם ובגינייהו אתמר כמה פנים לפנים הנוראים וכמה אחוריים לאחוריים דלאו נראין. \nואינון פנימים אלין יו\"ד ה\"י וי\"ו ה\"י יו\"ד ה\"י וא\"ו ה\"י יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א. \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "אחוריים אינון י' י\"ה יה\"ו יהו\"ה, א' א\"ה אה\"י אהי\"ה וכו' עכ\"ל. עם היות שנתבאר \nהמאמר הזה במקומו ביאור אורך בס' אור יקר חלק ב', עכ\"ז מתוכו יצא לנו אור גדול אל \nהמכוון היות לספירות כמה בחינות ועניינים ומציאיות אשר אין הדעת יכול לכוללם לסבה \nהנזכר. ובזולת זה יש עוד בחינות בספירות לפי הבחי' אשר נרצה להבחינן והיא נקראת כך \nובחינה זו תקרא כך והיינו מציאיות השמות המתיחסים לכל ספי' וספי' כי רבים הם כאשר \nנבאר בשער ערכי הכנויים. וביאר אותה רשב\"י במקומות רבים. וז\"ל בתיקונים (תקונא נו \nדף פ\"ז) ה\"ה אינון אשה ובתה כלה וחמותה כפום ענפין [דאילנא הכי אתקריאו] עכ\"ל. \nוהכונה שהבינה שהיא ה' ראשונה של שם והמלכות שהיא ה' אחרונה של שם לפעמים יקראו אשה \nובתה ולפעמים כלה וחמותה. והוקשה לו למה ישתנו שמותם להיותם נקראים לפעמים כך \nולפעמים כך. ותירץ שאין זה מן הדוחק כי לפי ענפיהם כן ישתנו שמותם. והכונה לפי שנוי \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "בחינתם כמו שיתבאר בשער הנז'. וזהו פתח ומבוא גדול בחכמה הזאת. ויש כמה חילוקים \nאחרים יתבארו בפרקים בפ\"ע: \n \nשער יד פרק ב\n", "en": ""}]}
