{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "66", "title": "ספר פרדס רמונים — פרק שני:", "hebrewTitle": "פרק שני:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/66/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/66/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק שני: \nהכונה בפ\"ז לבאר כי לא יהיה ענין סדר זה אל הספירות כל העשר בכללם לבד אלא גם אל \nקצתם. כיצד אם נרצה לומר תשע מכתר עד היסוד ותשע מיסוד עד הכתר וכן ח' מהוד עד כתר \nוח' מכתר עד הוד וכן ז' מחסד עד מלכות וז' ממלכות עד חסד ולא זו בלבד אלא אפי' \nבספירה אחת כאשר נבאר. וכל הבחינות האלה נתבארו בתקונים כאשר נבאר. והטעם אליהם הוא \nכי כמו שיש הארת חזרת האור מהמלכות, כן חזרת האור מהיסוד וכן מההוד וכן לכלם. וכמו \nשיש אור ישר מכתר כן מחכמה כן מבינה כן מחסד כי כל ספירה מקור לכל אשר תחתיה וכל \nספירה היא מראה שבה מכה אור העליונה והאור חוזר עד שבדרך זה יעלו המאורות ישרים \nוחוזרים עד אין מספר כאשר יבין המעיין בשכלו כאשר יתן אל לבו אל הנרמז. ועתה נבא \nלבאר הענין הזה מתוך דברי הרשב\"י בתיקו' (תקונא י\"ח דף ל\"א ע\"ב) וז\"ל אילין נפקין. \nוסגרו\"ן סגר תרעא אבתרייהו הא מארי דאותות קא דפקין לפתחא ואמרין אדנ\"י שפתי תפתח \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "תפתח דא פתחו\"ן ואלין אינון מארי דח\"י ברכאן דצלותא מסטרא דח\"י עלמין דמייחדין \nלקב\"ה ושכינתיה תמן דצדיק תשיעאה איהו מעילא לתתא ומתתא לעילא ט' נקודין ט' טעמי. \nועלייהו אתמר ויתן אותם אלקים ברקיע השמים ודא צדיק דביה כל נקודין, להאיר על הארץ \nדא שכינתא דאיהי כלילא מכל אתוון עכ\"ל. ופי' כי יש צדיקים תלויים כל א' וא' לפי \nמעשיו לפי אצילת נשמתו מהספירות. כיצד, מי שתורתן אומנתן קרוין מארי תורה והם בת\"ת, \nוהשומר בריתו קרוי צדיק, והעומדים בתפלה בעמידה קרוין מארי דרגלין. והם תלויין \nלמעלה כל א' לפי מקומו וסדר עבודתו בעוה\"ז כאמרו למעלה מן הענין כי הצדיקים נכנסים \nלמעלה בתפילתם לפי מעשיהם. ואמר שביציאתן המלאך הממונה על סגירת ונעילת שערי היכל \nסוגר הדלתות עד אשר באים להתפלל מארי דאותות השם הזה הוא בצדיק הנקרא אות. וקראם \nמארי דאותות כי הצדיק נקרא אות ועתה הכונה לבאר בענין היסוד לכן קראם מארי דאותות. \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ומלאך הממונה על הפתיחה הנקרא פתחו\"ן פותח להם היכל מלך. ואמר שהם בעלי ח\"י ברכות \nשהם בצדיק הנקרא ח\"י העולמים ע\"ש ח\"י [החיים] התלוים בו. ואמר כי בעמידה מייחדים \nקב\"ה ושכינתיה ע\"י הצדיק המיחד אותן וקושר אותם כנודע. דצדיק ט' איהו. פי' כיצד \nבצדיק הם ח\"י, ואומר כי הם ט' ממטה למעלה וט' ממעלה למטה. ואין לומר שהענין הוא \nכשנחשוב ונמנה הספירה ממעלה למטה יהיו ט' וכשנמנה ממטה למעלה יהיו ט' שא\"כ לעולם \nאינם עולים יותר מתשע וכיצד מונה י\"ח. אלא ודאי היסוד הוא בסוד אור היש\"ר ואור \nהחוזר. וכענין המלכות למנין עשר כן היסוד למנין ט', וכן ההוד למנין ח'. ואינם דומים \nאלה לאלה כי כל מספר ומספר הוא סוד בפני עצמו ובחינה בפ\"ע. כמו שאין האור הישר ואור \nהחוזר ענין א'. והטעם כי האור הישר הוא סוד האור העיקר יסוד מוסד באצילות אמנם סוד \nאור המתהפך אינו מאיר בסוד אור הישר. כדמיון נצוץ השמש שלא ידמה החוזר מכחו אל \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "עצמותו, כי החוזר תולדה אחת מתולדותיו בסבת אחד מהמקבלים, וניצוץ הישר הוא עצם \nהנצוץ בעצמו, ועד\"ז נקיש באצילות. וכמו שלא ידמה האור בחזרתו מתוך העששיות והמראה \nשאינה מאירה אל חזרתו מתוך מראה בהירה ספיר גזרתה, כן הענין בסוד חזרת האור מהמלכות \nאו מהיסוד וכיוצא בו. וכן שנוי האור לפי שנוי הגוונים במראה המקבלת הניצוץ וחוזרת \nאורה אל מקורה הקדמון. ואלה הם חלוקים בבחינות האורות בזולת חילוק אחר שיש בין הישר \nוהחוזר כאשר נבאר. ועוד ראיה אל הענין בתקונים (תקונא י\"ח דף ל\"ד) וז\"ל, ושית מזלות \nאינון מעילא לתתא מחסד עד יסוד, ושית מתתא לעילא מיסוד ועד חסד. מסטרא דמלכות \nאתקריאו ז' כוכבי לכת וכו' עכ\"ל. והנה במאמר הזה מנה רשב\"י שש מחסד עד יסוד ושש \nמיסוד עד חסד. ואם אינו כמו שאמרנו, כיצד הם י\"ב אינם אלא שית. א\"ו כדפרישית, \nוהיינו בסוד אור הישר ואור החוזר שאין עניינם אחד כדפי'. ועד\"ז ג\"כ מנה עוד ז' מחסד \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "עד מלכות ואם לא על דרך שפי' דמסטרא דמלכות היינו אור החוזר ממלכות עד החסד א\"כ \nנמצאו כי ז' כוכבי לכת הם שש מזלות והכל אחד א\"ו כדפי'. ולהיות כי האור החוזר \nממלכות אינו כמעלת האור החוזר מהיסוד לכן הם ז' ככבי לכת שהם מקבלים מי\"ב מזלות \nכנודע. וכן היסוד משפיע במלכות והמלכות מקבלת ממנו. ובהקדמה זו יובן מה שנתבאר \nבתיקונים (תקונא י\"ח דף ל\"ג) בענין היחוד וז\"ל ת\"ח יהו\"ה אדנ\"י אינון קב\"ה ושכינתיה \nבתרין שוקין יהו\"ה לימינא אדנ\"י לשמאלא ואינון אספקלריא המאירה ואספקלריא שאינה \nמאי' בצדיק תרווייהו חד יאהדונה\"י [והכי בתרין דרועין. הוי\"ה לימינא אד' לשמאלא \nבעמודא דאמצעיתא יאהדונה\"י] תרווייהו ביחודא חדא בסוד אמ\"ן, ובג\"ד גדול העונה אמ\"ן \nיותר מן המברך. הא איהו מתתא לעילא. מעילא לתתא, יהו\"ה אהי\"ה תרווייהו כחדא בכ\"ע \nכגוונא דא יאההויה\"ה בחכמה ובינה יהו\"ה אהי\"ה. בתרין דרועין יהו\"ה אהי\"ה בעמודא \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "דאמצעיתא תרווייהו כחדא. בנצח והוד יהו'ה אהי\"ה דא לימינא ודא לשמאלא. בצדיק \nתרוייהו ביחודא כחדא וכן במלכות וכו' עכ\"ל. וכיוצא בזה האריך שם הרבה. והכונה כמו \nשבארנו בשער מהות והנהגה פכ\"ג כי ענין הזווג כמו שהוא בת\"ת ומלכות כן הוא בחכמה \nובינה כמבואר שם. ומצד זווג החכמה ובינה שופע השפע אל תפארת ומלכות. והניצוץ עולה \nעד למעלה ולפיכך ממעלה למטה אל הימין שם בן ד' שהוא חכמה ושם אהיה שהוא בינה אל \nהשמאל ודרך קו האמצעי מתיחדים כי הבינה משפעת דרך השמאל והחכמה דרך הימין והאמצע \nהיא המשוה שני קצוות כמבואר. אמנם בעליה דרך הקו החוזר יעלה מת\"ת ומלכות ניצוץ דרך \nהמדרגות, הת\"ת אל הימין והמלכות אל השמאל כי זה דרך עלייתם. ואל האמצעי מתיחדים כלם \nביחוד. וכבר הארכנו שם בביאור המאמר הזה בקצרה. ועם הקדמת האור החוזר שביארנו יובנו \nעוד דברי הרשב\"י בתקונים שהם לכאורה סותרים אלו לאלו, במקום אחד (בתקונא מ\"ט דף \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "פ\"ג) אמר כי ש' הוא בבינה שרש האילן, ובמ\"א אמר (בתקונא ס\"ט דף ק\"ז) כי ש' לתתא \nשורש האילן במלכות וכן ה' תתאה. ועתה קשה אם ש' שרש האילן למעלה בבינה אינו למטה \nבמלכות ואם הוא למטה במלכות אינו למעלה בבינה. א\"ו עם היות שכל האצילות אחד מיוחד \nעכ\"ז בבחינת שתי האורות הנזכר הם שנים. יש אילן ששרשיו למעלה במקור העליון והיינו \nאור ישר שענפיו שית מתפרדין למטה, ויש אילן ששרשו למטה בסוד אור המתהפך החוזר \nוענפיו שית מתפרדין לעילא. וענין אמרו ש' שרש האילן, שכן ש' בה ג' ענפים בסוד ג' \nקווים קו הדין קו הרחמים קו החסד, והיינו ממש ה' שהיא ג' ווים כדפי' בשער הקודם. \nואחר שכללנו המרובה במעט בפ\"ז, נבא לבאר ענין אור החוזר בעצמו והצורך אליו: \n \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "שער טו פרק ג\nפרק שלישי: \nעתה זה כונתנו לבאר סוד האור החוזר מצד מהותו וסבתו. והענין הוא כי לעולם הזכר \nעליון משפיע רחמים והנקבה תחתון מושפעת דין. וד' דברים אלה הם אחוזים זה בזה. ר\"ל \nא' זכר או נקבה, ב' דין או רחמים, ג' עליון או תחתון, ד' משפיע או מושפע. והדבר הזה \nיובן בסוד שפי' בשער הצינורות פ\"א היות אור העולה וכו' כדמיון האור היוצא מן העין \nכמבואר שם בארוכה. ולכן בהיות המלכות מקבלת מהעשר הנה פניה מועדות לקבל מכלם בסוד \nאורם הישר והיא הופכת פניה כלפי מעלה ונעשה שם ההו\"י. והזכר העליון משפיע בסדר \nוביושר הוא שם יהו\"ה. וזה טעם שהשם ביושר רחמים מפני שהוא זכר משפיע בסדר המדרגות \nכהלכתן זו משפעת לזו. והמלכות השם בהפוך האותיות כזה הוה\"י נקבה מקבלת. ולכן אמר \nהרשב\"י ע\"ה (בהקדמה דף ג'.) כל הוי\"ה דשלטא ה' על ו' ה' על י' נוקבא איהי ודינא \nאיהי. מפני שהזכרים למטה מהנקיבות כי ה\"ה הם נקבות ו\"י הם זכרים. והנה בהיות הנקבה \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "חוזרת פניה לקבל אינה משפעת ודאי ובהיות הזכר משפיע אינו מקבל. וכן אמרו בספר הזהר \nובספר הבהיר שאסור אדם להתעכב בנשיאות ידיו בתפלה יותר מג' שעות. והטעם כי נשיאות \nהידים מורה על ההשפעה כענין וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם כמבואר בזוהר פ' יתרו \n(ד\"סז). ומפני שהמלכות נקרא שעה והיא מקבלת מג' קוים [בג' שעות] הנה השפעתה ג' שעות \nבלבד ואם ירים אדם ידיו יותר יסתכן. מפני שבעוד שעשר ספי' משפיעות אינם מקבלות וא\"כ \nצריך להתעכב עד שיקבלו כדי שישפיעו וזהו סבה (שמות יז יא) וכאשר יניח ידו וגבר עמלק \n[לד]. הנה ראיה מבוררת כי בעוד שהספירות משפיעות אינם מקבלות ובעוד שהספירות מקבלות \nאינם משפיעות. ואף אם ימצא מנגד לזה קצת בזהר באמרו שכינה בתחתונים וכל פרטי הדרוש \nהזה הנמצא בזהר, אפשר לומר כי זה דוקא סמוך להשפעתו לא בעוד שהיא משפעת. איך שיהיה \nמפני שסוד ההויה בהפוך הוא סוד חזרת הפנים ממטה למעלה לקבל ואינה משפעת זו היא סבה \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "שהיא דין והיא נקבה וכן הזכר המשפיע הוא רחמים. ואולם בשם בן ד' בהפוך נמצא קרוב \nלזה לאחד מכותבי סודות ז\"ל דע כי כמו שיש ע\"ס פנימיות אשר הטוב בא מהם לישראל ג\"כ \nיש י\"ס חיצונות שעומדין כנגדם וכשישראל עושין עברות הם פועלות כפי הרע שישראל עושין \nח\"ו. ואתה בן אדם ראה גם בעין שכלך כבר ידעת כי בד' ספירות עומד השם המיוחד כי הי' \nעומדת בספי' חכמה וה' בבינה ו' בת\"ת ה' במלכות. וכשישראל עושין רצונו של מקום \nומצותיו אז מתלבשת מדת רחמים על מדת הדין כי היו\"ד שבחכמה מורה על הרחמים ומתלבש על \nהה' שבבינה שמורה על מדת הדין וכן ו' שבת\"ת מורה על מדת הרחמים מתלבש על ה' שבמלכות \nואז העולם כלו בשלום ומרחם על בניו כרחם אב על בנים. ואם ח\"ו ישראל עושין להיפך אז \nמתהפך מדת רחמים למדת הדין כי ה' שבמלכות מתלבשת על הו' של הת\"ת וכן ה' שבבינה \nמתלבש על היוד שבחכמה שמורה על מדת הדין. ודע לך כי כשהיו\"ד מתחלת השם ואח\"כ ה\"ה אז \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "מורה מדת רחמים וכן הו' כשמתחלת ואחר כך ה\"ה הוא מורה על רחמים, וכשמתחלת אחת מן \nהב' ההין אז מורות על הדין עכ\"ל. ואין ספק שמה שאמר בתחלת דבריו באמרו כמו שיש ספי' \nפנימיות וכו' כן יש ספירות חיצוניות, שאין כונתו בקליפות משום דמסיק בהשם בהפוך \nאתוון. אלא ודאי הכונה על האור החוזר המעלים הרחמים בסוד הקבלה וזהו הסוד ההפוך \nבאותיות. ואין צריך לומר באותיות השם כלו שיהיה הענין הזה כמבואר לעיל, אלא אפי' \nבב' אותיות כגון י\"ה או ה\"י וכן ו\"ה או ה\"ו כמו שפי' האי צורבא מרבנן. וכן מבואר \nבתקונים כמו שנבאר בפ\"ה. וכן נתבאר העיקר הזה בס\"י משנה אחרונה שבפ\"ג וז\"ל המליך א' \nברוח וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר מהן אויר בעולם רויה בשנה וגוייה בנפש זכר באמש \nונקבה באש\"ם. המליך מ' במים וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהן ארץ בעולם קור בשנה \nובטן בנפש זכר ונקבה זכר במא\"ש נקבה במש\"א. המליך ש' באש וקשר לו כתר וצרפן זה עם \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "זה וצר וחתם בהם שמים בעולם חום בשנה וראש בנפש זכר ונקבה זכר בשמ\"א ונקבה בשא\"ם \nעכ\"ל. והנה במשנה זו מבוארת כל כונתינו. וזה פירושו. וקודם כל דבר ראוי אל המעיין \nלהשכיל במה שנכתוב בשער פרטי השמות מענין יצירת האדם על ידי גלגול האותיות וצירופם \nושם נבאר בארוכה ענין המליך אות פלונית וקשר לו כתר. ועכ\"ז לא נשיב ידינו מלבאר הנה \nמה שיספיק אל הבנת המשנה. והענין כי אותיות הם ענפים מסתעפים מהשמות ר\"ל כחות \nאצולים מעצמות הספירות כשוכנים בחגוי סלע מרום שבתם כמו שנאריך בשער האותיות. \nולהיות כי הכחות אינם פועלים פעולתם אלא ע\"י צירופם אל מקוריהם ובחזרתם והתקשרם אל \nמקורם יושפע עליהם רב שפע לפעול פעולתם בחוזק כאשר נאריך ביאורם בשער פרטי השמות. \nלפיכך הוצרך אל היצירה שיהיה על ידי הענפים המתיחדים אל מקוריהם דהיינו הספירות. \nוהאותיות שהם ענפים המסתעפים מהם בהתיחדם עם השרש וחזרת הכחות אל מקורם אז פעולתם \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "שלימה וטובה. ולהיות מקורי האותיות כוללים י\"ס כאשר נאריך בשער האותיות, לזה לחזק \nכחם אל הבריאה נתיחד כל ענף וענף אל מקורו. וזה רצה באמרו המליך אות א' או מ' או \nש', וכן לז' כפולים בג\"ד כפר\"ת, וכן לי\"ב פשוטות הו\"ז חט\"י לנ\"ס עצ\"ק. ופי' המליך, \nייחד אותה האות ואותה הענף הרוחני אל המלכות ואח\"כ וקשר לו כתר. וקשר פי' תקיעה \nשברים תרועה שהם ג' אבות חג\"ת עם ענפיהם נצח הוד יסוד ועם אבותיהם שהם חכמה בינה \nכתר. והיינו כתר הנזכר בפי' במשנה כי ג\"ר כלולות בשם כתר כענין שכלולות בשם אי\"ן \nוכן שלשתם כתר לג' קוין חסד דין ורחמים. ולכולהו פי' הכונה ליחד האות בשרשו שהם \nהספי'. ואמר א' ברוח וש' באש ומ' במים, הכונה כי אמ\"ש רמיזת' יה\"ו כי היוד הוא חכמה \nכי החכמה שורש למימי חסד. וכן ה' היא בבינה וכן ש' הוא בבינה שרש האש שהוא שורש \nהדין ע\"ד שפי' בשער מהות והנהגה פכ\"ה. והוא\"ו הוא בכתר בסוד הדעת כדפי' בשער \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "המציאות פ\"ו. וכן האל\"ף, כי הכתר שרש לאויר המכריע בין הקצוות כמו שפי' בשער \nהמכריעין. ולכן כאשר נרצה ליחד הענף נייחד אותו בשרשו המיוחד בעשר ספירותיו. וזה \nרצה באמרו המליך א' ברוח מ' במים וש' באש, כי היחוד והקשר הוא לייחד הענף בשרשו \nהמיוחד לו אם חסד אם דין אם רחמים ובעשר ספירותיו הנמצאים לו לפי טבעו. ואחר היחוד \nבענפים צריך עוד לקבל משאר המקורות עצמן להיותו כלול מחסד דין ורחמים ולזה אמר \nוצרפן זה בזה שהוא חוזר אל האותיות אמ\"ש הנז' מראש הפרק עד כאן. וע\"י הצירוף \nיתייחדו הכחות יחוד אמיתי ושלם ויתגלגל ויעלה התחתון וירד העליון עד ישוב הדבר \nהוייה כוללת. ולזה אחר היחוד של הענף בשרשו עם עשר ספירותיו הוצרך להיות מתיחד בג' \nכחות שהם אמ\"ש הכוללים כל האצילות וזהו צרפן זה בזה, ואז היה נוצר ומתאצל ומתהווה \nהמציאות ההוא בג' מקומות שהם עש\"ן כאשר נבארם בארוכה בשער פרטי השמות בשם ע\"ב. וע\"י \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ציורם ברוחניות היו מצטיירים בגשמות העולמים הזה. ומפני שהא' הוא ראש להויה ועיקר \nלצורה המצטיירית, כי עיקר המציאות הוא מהרוח, והאש והמים סיוע בעלמא כדמות הרכבה, \nאבל התגבורת הוא מהרוח, לכן בין בזכר בין בנקבה בא הא' בראש הצרוף והמים והאש \nתחתונים. ומטעם היות הזכר ממעלה למטה באה המ' שהם המים על הש' שהוא האש כדרכם כי \nהימין לעולם על השמאל וזהו אמ\"ש שהוא וי\"ה ו\"י על ה'. וכשבאה הנקבה באה ממטה למעלה \nשהוא אש\"ם, הש' שהיא האש על המ\"ם שהוא המים וזהו אש\"ם אש על המים השמאל על הימין \nכדרך הנקבה שהוא וה\"י שהוא ה' למעלה מי'. לעולם הנקבה הפך הזכר כי הזכר משפיע \nוהנקבה מקבלת ולכן הנקבה דין. וכאשר המליך אות מ' שהוא עיקר המים לכן בין בזכר בין \nבנקבה המ' קודמת והיא הגוברת בהרכבה כי לעולם מדת (היום) [המים] גורמת ולכן גוברת \nעיקר המדה ושתי המדות שהם האויר והאש או זה יגבר או זה הזכר במא\"ש שהיא הא' שהוא \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "האויר על הש' שהוא האש והגביר הרחמים על הדין כדרך הזכר לנטותו אל הימין ברחמים א' \nעל ש' שהוא ו' על ה\"א זכר על נקבה. והנקבה באה ממטה למעלה הנקבה במש\"א הגבירה האש \nעל האויר. הדין על הרחמים ה\"א על וא\"ו מגברת הדין על הרחמים ופונה למעלה כי הזכר \nמשפיע והנקבה מקבלת. וכאשר המליך אות ש' שהוא האש בתוקף הדין בא הזכר בשמ\"א שלעולם \nגוברת העיקר כפי מה שהוא עקר היסוד בין בזכר בין בנקבה. ולכן הש' גובר בין בזכר בין \nבנקבה אבל שאר אותיות ההרכבה נחלקו למחלוקת כי הזכר הגביר יסוד המים שהיא המ' על \nיסוד האויר שהוא הא' דהיינו הי\"ו כי הה' גוברת מפני שהוא יסוד האש כמבואר אבל הוא \nי' על ו'. והטעם שעם היות שהוא\"ו שהוא האויר שהוא האל\"ף הוא רחמים, עכ\"ז הם רחמים \nממוצעים ורחמי החסד הן רחמים גמורים, ולכן בחר לו הימין והגבירו על המיצוע כדרך \nהיו\"ד שהיא לעולם על ו'. אבל הנקבה באה בשא\"ם שהגבירה יסוד האויר על המים. והטה \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "אותו כלפי האש ונמצאו בה האותיות ממטה למעלה כדרכה הפך הזכר כי הנקבה מגברת האויר \nעל המים ופונה למעלה והזכר משפיע ופונה למטה ולכן באה הנקבה בשא\"ם שהוא הו\"י \nהאותיות מהופכות פונות למעלה לקבל. ע\"כ הגיע ביאור המשנה, ומתוכה נתבאר ענין ההפוך \nאפי' בשתי אותיות כמבואר לעיל: \n \nשער טו פרק ד\n", "en": ""}]}
