{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "80", "title": "ספר פרדס רמונים — פרק שני:", "hebrewTitle": "פרק שני:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/80/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/80/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק שני: \nבשם אהי\"ה. השם הזה יחסו אותו לספירת הכתר. וביאר פירושו רבי משה בספר השם, וז\"ל \nמלת אהיה מורה על ראש וסוף. האל\"ף מורה על קדמותו, ואין א' בלא ה' הנעלם, וי\"ה מורה \nעל חכמת שלמה. עוד אמר [שעיקר השם) הוא א\"ה והוא נעלם, ולכן אין מזכירין אותו בשום \nברכה כי לא גילהו משה לזקנים. עכ\"ל (ע' בפלח). והנה דבריו מבוארים כי שם אהי\"ה מורה \nאני ראשון ואני אחרון, כי א' בכ\"ע מורה על קדמותו והיותו ראשון לאצילות. וה' ראשונה \nהוא נעלם באל\"ף, כי אין הזכרות אל\"ף בלא ה', אמנם י\"ה מורה על המלכות כי היא אחרונה \nלכל הספי' והיא תכלית האצילות. והנה עיקר השם שמורה על הכתר הוא א\"ה והוא נעלם \nוכו'. עוד כתב המדבר על פי מגיד כי ד' אותיותיו הם נגד ד' אותיות של שם בן ד'. כי \nהא' נגד י'. כיצד, קוצו של יו\"ד של האל\"ף הוא בכתר מורה על דקותו והעלמו, וגוף \nהיו\"ד מורה על עצמותו והמחשבה הטהורה המתפשטות. והוא\"ו האמצעי של הא' מורה על \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ההפשטות הצנורות מחכמה אל הבינה. והיו\"ד התחתונה של האל\"ף הוא מציאות הבינה המתדבק \nבחכמה. והה' רומזת בבינה במקומה, כי היא פתוחה מלמטה להשפיע אל שאר האצילות אשר \nתחתיה והיא פתוחה מלמעלה פתיחה דקה לקבל מהכתר ורחבה מלמטה להשפיע להתפשטות כלו. \nוהיו\"ד באמצע נגד הוא\"ו בשם בן ד', והנה היא התחלת שם בן ד' אשר בתפארת כנודע. והה' \nאחרונה נגד המלכות כי היא פתוחה מלמטה להשפיע ופתוחה מלמעלה לקבל הדקות העליון \nורחבה למטה ג\"כ לקבל התפלות כלם ולהעלות בצד הדק למעלה בדקות. ע\"כ דברי המגיד \nוקצרנו לשונו. ובשם זה מצאנו בס' הזוהר פ' אחרי (דף ס\"ה.) וז\"ל א\"ל, אי ניחא קמיה \nדאבא הא שמענא בהאי דכתיב אהיה אשר אהיה ולא קאימנא ביה. א\"ל אלעזר ברי הא אוקמוה \nחברייא, והשתא בחד מלה אתקשר כלא. ורזא דמלה הכי הוא. אהיה דא כללא דכלא. דכד \nשבילין סתימין ולא מתפרשן וכלילן בחד אתר, כדין אקרי אהי\"ה כללא, דכלא סתים בגוויה \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ולא אתגלייא. בתר דנפיק מיניה שירותא וההוא נהר אתעבר לאמשכא כלא, כדין אקרי אשר \nאהיה, כלומר על כן אהיה, אהיה זמין לאמשכא ולאולדא כלא. אהיה, כלומר השתא אנא הוא \nכלל כלא כללא דכל פרטיא. אשר אהיה, דאתעברת אימא וזמינא לאפקא פרטין כלהו ולאתגלייא \nשמא עילאה. לבתר בעא משה למנדע פרטא דמלה מאן הוא, עד דפריש ואמר אהיה דא הוא פרטא \nוהכא לא כתיב אשר אהיה. ואשכחנא בספרא דשלמה מלכא, אשר בקיטורא דעדונא קסטירא עילאה \nחברותא אשתכח כד\"א באשרי כי אשרוני בנות, אהיה דזמינא לאולדא. ת\"ח היך נחית מדרגא \nלדרגא כו' לאחזאה קב\"ה למשה קשרא דמהימנותא. בקדמיתא אהיה כללא דכלא סתים ולא \nאתגלייא כלל כמה דאמינא, וסימנך ואהיה אצלו אמון וגו' וכתיב לא ידע אנוש ערכה וגו' \nלבתר אפיק וכו' וההוא נהרא דאיהו אימא עלאה אתעברת וזמינא לאולדא. ואמר אשר אהיה, \nזמינא לאולדא ולתקנא כלא. לבתר שארי לאולדא ולא כתיב אשר, אלא אהיה, כלומר השתא \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "יפוק ויתתקן כלא. בתר דנפיק כלא ואתתקן כל חד וחד באתריה, שבק כלא ואמר יהו\"ה. דא \nפרטא ודא קיומא. ובההיא שעתא ידע משה רזא דשמא קדישא סתים וגלייא ואתדבק ביה במה \nדלא אתדבקו שאר בני עלמא. זכאה חולקיה. אתא רבי אלעזר ונשיק ידוי עכ\"ל. ופי' כי ר\"א \nשמע דברי החברים הנחמדים בפי' שם אהיה אשר אהיה היותו בכתר חכמה בינה. פי' אהיה \nהראשון בכתר, אש\"ר בחכמה, אהיה בבינה. ולא היה מתישב אצלו. שדוחק הוא לומר ששם אהיה \nיהיה שוה לבינה ולכתר. ובזולת זה מלת אש\"ר היותו בחכמה. ולזה שאל את אביו ואמר לא \nקאימנא ביה פי' שלא היה מתישב אצלו. והשיבו אביו הרשב\"י ע\"ה בחד מלה אתקשר כלא. \nופי' אל תתמה היות שם אהיה מתייחס גם בבינה כי הכל ענין א' ודרך א' כמו שיתבאר. \nאהיה דא כללא דכלא. פי' בתחלת האצילות קודם ההתפשטות הספי' היה האצי' נכלל בכתר ושם \nבמציאות הכתר מתגלים החכמה והבינה דהיינו נקודה דכליל ג' טיפין כמבואר בזוהר ובארנו \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "בשער סדר האצילות. ואמנם אמרנו שהיו הג' ראשונות מתגלות, אין הכונה גילוי עצמי. אבל \nהכוונה קצת גילוי, פי' נתהוו שם במציאות נעלם. והנה בהיות הכתר נכלל בכללות הזה \nנקרא אהי' הראשון שבפסוק. וז\"ש אהיה דא כללא דכלא, פי' כללות האצילות קודם ההתפשטות \nבהעלם ג' ראשונות ומתגלות קצת ביחוד גמור. וזהו אמרו דכד שבילין סתימין. שזהו העלם \nהחכמה בכתר ושם הנתיבות הם נעלמות, וקראם שבילין לפי ששבילין הם צרים ודקים מן \nהנתיבות ובהיותם בכתר לא די שלא היו בכלל נתיבות אלא שבילין ואפי' בהיותם שבילים \nהיו נעלמים וסתומים. ולא מתפרשן נודע כי הנתיבות הם נקראים פליאות חכמה. ואחד מן \nהפירושים שבמלת פליאות הוא מלשון (דברים יז ח) כי יפלא שענינו הבדלה והפרשה. והטעם \nשהנתיבות הם נבדלות כל אחת מחברתה ומתחלקים אל ל\"ב בחכמה. ולפיכך אמר כי לפי שהחכמה \nנעלמת בכתר הנתיבות לא היו נבדלות א' מחבירו, וזהו ולא מתפרשן. וכבר נתבאר כי גלוי \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "הנתיבות שבחכמה הוא ע\"י הבינה ומפני העלם הבינה בכתר שעדין לא נאצלה לפיכך לא היו \nמתפשטים אל הבינה אבל היו כלולים במקום א' דהיינו בחכמה שבתוך הכתר, וז\"ש וכלילן \nבחד אתר. ואפשר לפרש ולא אתפרשן, מלשון פי'. והכוונה שלא היו מתבארים, דהיינו \nהתפשטותם אל הבינה כי הבינה היא פירוש וביאור אל החכמה כנודע. וכל הכללות הזה שהיא \nכללות האצילות כלו בהיותו נכלל בכתר נקרא בשם אהי\"ה. ושם אהיה לפ\"ז הוא בכתר בהיותו \nרומז אל האצי' כלו נכלל בתוכו קודם התפשטותו אנה ואנה, וז\"ש כדין אקרי אהיה כללא, \nדכלא סתים בגוויה ולא אתגלייא. פי' כדין איקרי אהיה ר\"ל הכתר שהוא כלל כדפי' שבו \nנכלל כל האצילות והכלל הזה כלא סתים ולא אתגלייא. פי' סתים ונעלם בערך הכתר שלעולם \nהוא סתום אפי' אחר האצילות. ובערך שאר האצילות הנעלם בו אמרו ולא אתגלייא, פי' לא \nנתגלה מציאותה כלל. בתר דנפק מיניה שירותא פי' אחר אצילות החכמה והתפשטותה. והחכמה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "נקרא שירותא כדפי' בשער ג' פ\"ז בס\"ד. וההוא נהר אתעבר פי' הבינה הנקרא נהר. והרי \nאחר אצילות החכמה, הבינה. והבינה מעוברת בכל הספי' של ההקף בתוכה כי בה היה הסדר \nהאצילות. כי הכתר האציל החכמה ובתוכה כל ח' ספירות הנשארות, והחכמה האציל הבינה \nובתוכה כל ז' ספירות הנשארות כדפי' בשער סדר האצילות. וז' ספי' שבתוך הבינה נקראים \nעיבורה ועתה אצילות' ועיבורה הכל א'. ולפיכך אמר וההוא נהר אתעבר לאמשכא. פירוש \nנתמלא מהספירות להאצילם ולהמשיכם אל מקומם. וקרא לבינה נהר להורות על רצון ההמשכה \nכדפי'. כדין אקרי אשר אהי\"ה. נודע כי עיבור הבינה ומילואה הוא ע\"י החכמה והחכמה \nוהבינה נכללים באש\"ר אהי\"ה כדמפרש ואזיל. כלומר על כן וכו' הוקשה לו כי לפי דבריו \nאהי\"ה הראשון מורה על כללות והעלם כדפי', ואהיה השני מורה גלוי והמשכה, ואיך אפשר \nשתיבות שוות יורו עניינים הפכיים. לזה בא ליישב כל תיבה ותיבה לפי ענינה ומתכונתה. \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "וז\"ש כלומר ע\"כ אהי\"ה. פי' אהי\"ה הא' ע\"כ אהי\"ה פי' אהיה זמין לאמשכא ולאולדא כלא. \nהכונה כי פי' אהי\"ה הא' כמו אפעל. והכונה אני אגלה ואמשיך הענין באצילות אבל עדין \nאיני מתחיל לימשך. ואע\"פ שמלת אהיה מורה על ההויה העתידה אין הכונה שהוא מעותד \nלהגלות, אמנם כוונת המלה להורות לנו כי הוא מלא ומוכלל בכל האצי' המעותד להגלות. \nוזהו שא\"א לומר הענין הזה אם לא בתיבת אהיה המורה אני נכלל בכל האצילות המעותד \nלהגלות. ואין הכונה שהוא מעותד להגלות ממש אמנם הכונה אני מלא בכל האצילות העתיד \n[להתגלות] וזהו תיבת אהיה. וזהו שחזר ואמר אהי\"ה כלומר השתא אנא הוא כלל כלא כללא \nדכל פרטא. פי' כלל כל האצילות שהוא פרטי הספירות. והנה כיון בלשונו שני פעמים, \nכלומר האחד ביאור המלה שכונתו לומר שהוא עתיד להגלות, וז\"ש אהיה זמין לאמשכא \nולאולדא כלא. ולפי שאין הכונה שרוצה הוא להמשיכו אלא הכונה בתיבה זו לומר לנו שבו \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "נכלל האצילות העתיד להתגלות ואין מלה שתכלול זה אלא תיבה זו, וז\"ש השתא אנא הוא כלל \nכולא כללא דכל פרטא, פי' אין הכונה אלא להודיעו שהוא כללות האצילות העתיד להגלות \nע\"י הבינה לא על ידו. אמנם אש\"ר אהי\"ה שהוא התפשטות החכמה והבינה להאציל, ופי' \nדאתעברת אימא וזמינא לאפקא פרטין כלהו לאתגליא שמא עילאה. פי' אשר הוא לשון הכנה \nוהזמנה, וכ\"פ רז\"ל. והכונה הוא שאהיה העליון נזדמן והוכן להתגלות, וז\"ש וזמינא \nלאפקא פרטין כלהו דהיינו פרטות הספירות עולם ההיקף המתגלים ע\"י הבינה כנודע. \nולאתגליא שמא עילאה פירוש אהיה הנעלם. וזהו אשר אהיה, פי' אהיה הנעלם מזומן להגלות. \nוהנה אשר אהיה הוא חכמה ובינה כי שתיהם נכללות במלת אשר כמו שנבאר ב\"ה. לבתר בעא \nמשה וכו'. פי' רצה לדעת האצילות בעצמו במקומו למטה במקום פרטיותו, ונאמר לו אהיה \nפעם ג' המורה על האצילות במקומו. וזהו שאמר פרטא דמלה מאן הוא. פי' האצילות בעצמו, \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ונאמר לו אהיה פעם ג', וזהו עד דפריש ואמר אהיה. ומשום דקשיא ליה דאהיה לאו איהו \nפרטא אלא אדרבה הוא כללות האצילות כדפי' לעיל. לכן השיב ואמר כי כיון שלא נאמר כאן \nאשר אהיה דהוה חזי למימר אהיה אשר אהיה שלחני ולא קאמר אלא אהיה ש\"מ מלה חדתא אמר. \nוהיינו התפשטות האצילות ופרטיותו, דאי לא תימא הכי לבעי ליה למימר אהיה אשר אהיה \nשלחני אליכם אלא ש\"מ כדאמרן. ואשכחנא בספרא דשלמה מלכא וכו'. הביא ראיה לפי' אש\"ר \nאהי\"ה דהיינו חכמה ובינה, משלמה שפירש המלות בלשון ארמי. וקיטורא, פי' קשר ויחוד. \nוקסטירא, פי' היכל, וכן תרגומו בירושלמי (בראשית כה טו) אלה הם בני ישמעאל וגו' \nבחצריהם ובטירותם, ובקסטרותהון. ועתה בא לבאר תיבת אשר, ואמר בקשורא דעדונא, פי' \nביחוד וקשר העדן שהוא החכמה עם הבינה שהיא ההיכל העליון דהיינו קסטירא עילאה. \nחברותא, פי' יחוד גמור אשתכח. נמצא תיבת אשר ועניינו הוא שהבחינה אשר לחכמה להשפיע \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "לבינה נקרא אשר. והבינה ג\"כ נקרא אשר בבחינתה הראשונה המתדבקת בחכמה. וזה שאמרה לאה \nשהיא הבינה באשרי כי אשרוני בנות פי' השפע הנשפע אליה מהחכמה שבה היא מתאשרת בין \nהבנות ר\"ל בין שאר הספירות. ואהיה היא בחינה של בינה העתידה להתגלות וללדת הספירות. \nת\"ח היך נחית מדרגא לדרגא וכו'. בא עתה להכריח ענין אהיה כי עם היות שהם שלשה שמות \nשוות יורו על עניינים מחולפים. וזה הכריח מהפסוקים שכיון השם ית' להודיע למרע\"ה \nלהבין ולהסתכל בסדר האצילות מדרגה אחר מדרגה ולכן מוכרח שאין ג' אהי\"ה שוים אלא כל \nאחד מדרגה למטה מחבירו. בקדמיתא אהי\"ה וכו' פי' אהי\"ה הראשון כונתו בכתר, והטעם \nשהוא כלל הכל כמו שפי' למעלה. וסימן ואהי\"ה אצלו אמון וכו'. פי' אהי\"ה הוא אצלו \nכלומר אצל הכתר, שם הכל אמון ומתגדל ומתברך ומתרווה ומתעלה. וכן כתיב לא ידע אנוש \nערכה. פי' אין מי שידע ערך החכמה ואינה מושגת אפילו בארץ החיים שהיא הבינה, והטעם \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "מפני שעדין לא היה אצילות הבינה כי הכל היה כלול בכתר הנעלם כדפי' לעיל. לבתר אפיק \nכו' פי' לאחר אצילות. החכמה האציל הבינה, והיינו פי' לבתר. אפיק ההוא נהרא דאיהי \nאימא עילאה כו' קראה נהר ואם. הוכרח לומר נהר לרמוז אל ההמשכה הנמשכת כנהר, וקרא אם \nלרמוז שהיא מליאה ומתעברת כאם המתעברת ומלאה בעוברין. ואמר אשר אהי\"ה זמינא לאולדא \nכו' כדפי' אשר. הכונה שמזומנת להוליד האצילות הנעלם והיינו אהי\"ה. וכבר נמצא האית\"ן \nמשמשת פעולת המקור והצווי. וכן אהי\"ה עם היות אית\"ן עתיד משמש במקור שהוא תחלת \nההויות ועדיין לא נשלמו. וזהו לבתר שארי לאולדא פי' תחלת ההתגלות וקודם הגלוי מכל \nוכל נקרא ג\"כ אהי\"ה. ומפני שזה דוחק גדול כי עקר אהי\"ה פירושו זמין לאולדא כדפי' \nלעיל. לזה הכריח הענין שאמר אהי\"ה, ולא אמר אהי\"ה אשר אהי\"ה. ומ\"ש כלומר השתא יפוק \nוכו'. פי' קצת ההתגלות כאומר על קצתו עתה יושלם הענין מכל וכל. וז\"ש ויתתקן כלא פי' \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "יתתקן מכל וכל. כי כבר התחיל לצאת ועדין לא נשלם ולפיכך לא נתתקן ובתשלומו יהיה \nנתקן הכל גם הפנימי. ופי' יפוק, ר\"ל יפוק קצת הנעלם. בתר דנפיק כלא ואתתקן כל חד \nוחד באתריה. כלומר בעוד שלא נשלם האצילות וסדר המדרגות היה נכלל בשם אהיה. ואחר \nהשתלם התיקון מכל המדרגות אז נכלל בשם בן ד'. וז\"ש בתר דנפק כלא ואתתקן כל חד וחד \nבאתריה שבק כלא. פי' הניח שמות אהי\"ה ואמר יהו\"ה. ולפיכך לא נזכר עוד בתורה שם אהיה \nכי מורה על חוסר שלימות ותיקון ואצילות המדרגות ולכן אין ראוי שיזכר שם אהי\"ה עוד \nאלא שם בן ד' כי לא הוזכר בתורה שם אהיה אלא ללמוד סדר המדרגות וסדר אצילותן. אמנם \nאח\"כ אמר (שמות ג טז) לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אליהם כה אמר יהו\"ה. כי אין \nראוי שיזכר אלא שם בן ד' המורה על קשר העולמות ואצילותם ממעלה למטה מראש ועד סוף, \nכמו שפי' בשער הקודם בביאור שם בן ד' שהוא כולל כל המדרגות בד' אותיותיו. ואעפ\"י \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ששם אהיה מורה על י\"ס כדפי' לעיל, עכ\"ז אינו אלא בהיותם כלולות למעלה קודם אצילותן \nכדפי'. ושם בן ד' מורה על התפשטות הענפים והסנסנים כדמוכח. ולכן יתייחס שם אהיה \nבכתר ולא להראות גילוי דבר מה אלא להורות על ההעלם. ולא יתייחס אליו שם בן ד' מפני \nשהוא מורה על התפשטות הענפים והסנסנים. ולכן שם בן ד' אינו נהגה מפני שבהגיונו מורה \nגלוי והעושה כן חוץ מהיכל מלך הכרת תכרת הנפש ההיא. אבל שם אהי\"ה אדרבה בהגיונו \nמורה העלם. וכבר הארכנו בענין הזה בפרק הקודם. ואמר יהו\"ה דא פרטא כו' כדפי'. ידע \nמשה רז\"א דשמא קדישא סתים וגליא. פי' קודם האצילות בהיותו נעלם וגם אחר האצילות אחר \nההתגלות. והשיג המדרגות הנעלמות והנגלות מה שלא השיג ילוד אשה. ע\"כ פי' המאמר. \nומתוכו נתבאר לנו פי' שם אהיה כל א' לפי מקומו ועניינו. ועם היות שעלה מתוך המאמר \nהזה ושאר דברי המפרשים היות שם אהיה בכתר, וכן פי' לעיל בשער הקודם כי בו שם בן ד' \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "נעלם. זהו לפי דברי הרשב\"י ע\"ה באידרא דנשא. אמנם בשעת פטירתו הסכים כי אין בכתר שם \nכלל ועיקר. ושם בן ד' הוא מחכמה ולמטה. ובתיקונים פי' הענין ואמר שהכתר לא יצדק בו \nשם כלל. אמנם נקרא בשם בן ד' מצד החכמה ובשם אהי\"ה מצד הבינה. והדבר בעצמו מתבאר \nמתוך דבריו כי החכמה מציאותה למעלה בכתר וכן הבינה וזהו חלק המתגלה מהכתר לא הכתר \nעצמו. ולכן אם יכונה בו שם היינו מה שיתגלה ממנו. והטעם שהחכמה בשם יהו\"ה שהוא פרטא \nוהבינה בשם אהיה שהוא כללא, והיה ראוי להיות בהפך. הענין ההוא מתבאר במה שפירש \nבאדרא כי החכמה מוחא והבינה קרומא דחפי על מוחא. נמצא היות הבינה מעלמת ומסתרת \nהחכמה ולכן החכמה בגלוי והבינה בהעלם (ר\"ל בשם אהיה המעלים אור החכמה. ע' עסיס \nרמונים). ואגב אורחין הרווחנו כי ב' שמות אהיה הם בבינה אלא שזה מציאותה בכתר וזה \nמציאותה בבינה עצמה, ושם ג' הוא מציאותה אחר תחלת האצי'. וידענו כי לא יוכל המעיין \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "לעמוד על דברינו באמתות אם לא מתוך מה שפי' בס' אור יקר בשער ה' באידרא בענין מוחא \nוקרומא: \n \nשער כ פרק ג\nפרק שלישי: \nהשם המתייחס לחכמה הוא שם י\"ה. השם הזה פירושו לשון חוזק. כמו (שה\"ש ח ו) שלהבת \nי\"ה, שפי' חזקה. והרמז בשם זה אל החכמה, וירצה לחוזק ההעלם של המדה הזו. והיא נרמזת \nבי' של שם זה. וה' שבו רמז אל הבינה. וכן פי' בזוהר (ויקרא דף י\"א.) וז\"ל תניינא \nי\"ה, בגין דחכמה אפיק ה' וסתים ביה ולא אתפרשא מיניה לעלמין והא אוקמוה דכתיב ונהר \nיוצא מעדן כו'. ופי' כי משתי סבות יתיחס הה' בשם החכמה עם היות שאין רומז בה' אל \nהחכמה כי אם הי' לבד. הא' מפני שאצילות הה' שהיא הבינה הוא מחכמה. ומפני שזה לא \nיספיק כי גם בהיותה בתוך החכמה לא היתה מתיחדת עמה באות ה' מפני העלמה אלא בי', \nולפי טעם זה היה ראוי שיהיה שם החכמה שני יודי\"ן הא' של החכמה והשני של הבינה \nהנעלמת בה. לז\"א כי אפילו אחר אצילותה אינה נבדלת ממנה לעולם כי לעולם חכמה ובינה \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "מיוחדות ואינם מתפרשות, והראיה מהפסוק ונהר יוצא מעדן ועדן היינו חכמה ונהר הוא \nבינה. ואמר הכתוב יוצא ולא יצא, הכונה שלעולם יוצא ולעולם הוא עמה. וכן פי' ג\"כ שם \n(דף י' ע\"ב) וז\"ל קדמאה י\"ה, בגין דיו\"ד כליל ה\"א וה\"א נפקא מיו\"ד, בגין כן חכמה \nי\"ה אקרי עכ\"ל. ומבואר הוא. וכמו שבינה כלולה בחכמה מטעם זה, כן חכמה נעלמת בבינה. \nאלא שבחכמה הוא י\"ה דהיינו י' על ה' פירוש יו\"ד ובתוכה נכללת ה', אבל בבינה הם ה\"י \nמלמטה למעלה פי' ה' שהיא הבינה הוא העיקר ובתוכה נכללת החכמה שהיא י', ומבואר. והנה \nלפ\"ז ימצא כי כאשר נייחד החכמה בשם י\"ה מורה על היותה מתייחדת עם הבינה כדפי' \nוהבינה נכללת עמה. ואין ספק שאחר ששם זה יורה על היחוד שגם בו נכלל הכתר דהיינו \nהמיחד האמיתי כדפי' בשערים הקודמים נמצא שם זה כולל שלשה ראשונות. ורצוננו להעתיק \nשאלה ששאל הרב בספר האורה שער ט' בשם זה, וז\"ל ועתה צריכים אנו להודיעך מ\"ט שתי \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "האותיות הראשונות של שם נקראות בפ\"ע ואין שתי אותיות אחרונות נקראות בפ\"ע. כבר ידעת \nמה שפי' בסוד יחוד שני ההי\"ן של שם. ה\"א ראשונה שהיא הבינה מתיחדת עם שבע תחתונות, \nוה' אחרונה שהיא מלכות היא מתייחדת עם ט' ספירות עליונות ע\"י היסוד. סוף דבר עיקר \nכל הע\"ס הוא ג' ראשונות אשר מהם נשפעות כל שבע התחתונות ואם ח\"ו יפסקו המשכות הג' \nאז נמצא חורבן הבית ושריפת ההיכל וגלות הבנים בין האומות. ולפיכך חצי השם שהוא י\"ה \nאפשר לו להקראות בפ\"ע, וחצי השם שהוא ו\"ה א\"א לו להקרא בפ\"ע שהוא קציצה בנטיעות \nכו'. וכשאת' קורא י\"ה גם חצי השם האחרון נכלל בו ואין שם קציצה. וכן סוד י\"ה יו\"ד \nה\"א במילואו עולה ככלו וחציו ככולו. וזה בחצי השם הא', אבל חצי השם האחרון עמידתו \nוקיומו בסוד י\"ה הוא עכ\"ל. והוא טעם נכון ודבריו מבוארים. ומה שכתב וכשאתה קורא י\"ה \nחצי השם האחרון נכלל בו פי' כי ה' דמות ד\"ו והוא ד\"ו פרצופין שהם ו\"ה. וכן נכללים \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "ביו\"ד ה\"א במילואם שעולים כ\"ו נמצא הכל נכלל בהעלם י\"ה. ע\"כ. ועם ההקדמה הנעימה \nהזאת תבין ענין (אז\"ל שבועות דף ל\"ה) כתב א\"ל מאלקים וי\"ה מיהו\"ה הם משמות שאינם \nנמחקים, וש\"ד משד\"י וצ\"ב מצבאות נמחקים. מטעם שהאותיות הם רומזין פרקי המרכבה כמו \nד' אותיות שם בן ד' שהוא רומז אל הפרקים הידועים ועד\"ז כל השמות באותיותיהם. והנה \nכשכתב י\"ה וא\"ל, אין שם קצוץ ויכול הרוחניות להשכין שכינתו כי היא כלי המקבל \nהרוחניות בלי קיצוץ לפיכך נתקדש ואינו נמחק. אבל כתב קצת משאר השמות אינו מתקדש כי \nאינו כלי שלם שישרה בו הרוחניות מפני הקיצוץ כיון שהכלי אינו מחזיק כולו אינו שורה \nבו הרוחניות ולפיכך נמחקים: \n \n", "en": ""}]}
