פרק תשיעי: והנה בענין כ"ד צרופים י"ב וי"ב שהקדמנו, יתבאר מה שכתב בספר הבהיר (סי' מו) וז"ל השם היוצא מג' פסוקים ויס"ע ויב"א וי"ט אותיות פסוק ראשון כסדר וכו' נמצא שבכל שם ושם מע"ב שמות היוצאים מאלו הג' פסוקים כו' ומתחלקים לשלשה חלקים כ"ד לכל חלק ועל כל חלק מג' חלקים שר גבוה עליהם ועל כל חלק יש לו ד' רוחות לשמור מזרח ומערב וצפון ודרום ומתחלקים ששה לכל רוח נמצאו לד' רוחות כ"ד צורות. וכן לשני וכן לג' וכלם חתומים ביהו"ה אלהי ישראל אלהים חיים שדי רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו יהו"ה בשכמל"ו עכ"ל. וכוונתו כי שם בן ע"ב חותם בע"ב שמות של הוי"ה. וביאר זה שם למעלה וז"ל מאי דכתיב יברכך ה' ישא ה' וגו' יאר ה' פניו וגו' זה שמו של הקב"ה המפורש והוא שם של י"ב אותיות דכתיב יהו"ה יהו"ה יהו"ה מלמד ששמותיו של הקב"ה שלשה חיילים וכל שם מחיל וחיל דומה לחבירו ושמו כשמו וכולם חתומים ביו"ד ה"א וא"ו ה"א והיאך תצרף יהו"ה כ"ד פעמים היינו חיל אחד יברכך ה' וכן השני והם כ"ד שמותיו של הקב"ה וגם הג' והם כ"ד מלמד שכל חיל ראשיהם ושריהם הם כ"ד ועתה תצרף כ"ד ג' פעמים ויהי וע"ב שמותיו של הקב"ה והיינו ע"ב שמות היוצאים מן ויס"ע ויב"א וי"ט עכ"ל. והנה הוכרח מתוך המאמר הזה ששם בן ד' מצטרף כ"ד צרופים ויתבאר על שדרך שפי' למעלה. וכך פירושו, כי עם היות כל חיל וחיל דומה לחבירו עכ"ז הוא חיל בפ"ע. ועתה נכנס בביאור כל המאמרים האלה על נכון ומתוכו יתבאר שם בן ע"ב על מתכונתו. כבר נתבאר בשערים הקודמים כי כל האצילות נכלל באמ"ש שהם אוי"ר מי"ם א"ש והיינו חס"ד די"ן רחמים והם עיקרם בגדול"ה גבורה ת"ת. ולג' אלה רומזים ג' שמות שבברכת כהנים שהם ג"כ מלך מלך ימלוך. ובניקוד ג' שמות אלה רבו בו הפרושים יש שרצו לנקדם יפעל יפועל יפעול והוא הראשון כלו פתח, והשני פתח חולם צירי, והשלישי חיריק שבא חולם. ויש שכתבו שנקודו יפעל יפעל יפעול והוא שראשון כלו קמץ, והשני כלו סגול, והג' חירק שוא חולם. ובתיקונים (בהקדמה ד"י. ותקונא ע' דקל"ד ע"ב) פי' הרשב"י ע"ה שנקודו כתיבות שלאחריו שהיא מלך מלך ימלוך שהם יפעל יפעל יפעול והוא הראשון כלו סגול, והשני קמץ פתח, והשלישי חיריק שבא חולם. וכן פי' בר"מ (פינחס דרי"ז.) וז"ל מיכא"ל ארי"ה ד' אנפין דיליה יהוה. ד' אנפי דשור ואיהו גבריאל ואינון יהוה. ד' אנפין דנשר ואיהו נוריאל ואינון יהוה. ואינון ממנן תחות חס"ד פח"ד אמ"ת דרגין דג' אבהן, ואוקמוה רבנן האבות הן הן המרכבה, וסלקין נהורין לחושבן יב"ק. ואינון מלך מלך ימלוך הנה ג' שמות נקראים שם בן י"ב ועליו אמרו כל היודעו והזהיר בו וכו' והוא טוב לכוין בו בחתימת כל ברכה וברכה בסוד היה הוה ויהיה דהיינו מלך ימלוך. ונחזור לענייננו כמו שג' שמות אלה בג' אבות כן שם בן ע"ב מהג' פסוקים בג' אבות כדפירש בזהר (בשלח דף נ"א). נמצא שאחר שנצרף השם ע"ב ונחלקהו לג' חלקים חלק לכל שם ושם מאלו הג' שמות הנזכרים יעלה כ"ד שמות לכל שם. עוד נצרף שם בן ד' לכ"ד צרופים הנה יהיו כ"ד שמות נגד כ"ד אשר לו משם ע"ב. ויהיו כ"ד הויות מקורות לכ"ד שמות משם ע"ב. וג' הויות אלו שמהם יצטרפו הע"ב צרופים הנה יהיה כל א' מהם שר לכ"ד המצטרפים ממנו. והיינו דקאמר לעיל ג' חיילים וכל שם מחיל וחיל וכו' וכן במאמר הקודם ועל כל כ"ד שר גבוה וכו'. וכשנחלק כ"ד לד' רוחות שהם ד' גבולים מי"ב הנזכר לעיל הנה יהיו ששה תחת א'. כי יהיו ד' גבולים ולכל כ"ד שמות יהיו ו' שמות משם ע"ב תחת ו' שמות משם בן ד' אלו תחת שם א' שבי"ב גבולין. וי"ב גבולים מצטרפים משם בן ד' כדפי'. ורצוננו לצייר צורה נכונה יתישבו כל אלה הדברים בלב המשכיל על ידה. והצורה תמצא בעמוד תפ"ו: עד הנה הגיע כח הציור בדברים האלה וכצורה הזאת לשם יהו"ה כן הצורה לשם אהי"ה וכן לשם אדנ"י. והכלל העולה היות הי"ב גבולין צירוף שם בן ד' אשר בתפארת והנה התפארת כולל חסד וגבורה ורחמים כי הוא איש תם יושב אוהלים ומזה חוייב ג' שמות בשם בן ד' ושם בן ד' א' כלול שלשתם והא' נחלק לי"ב צרופים שהם י"ב גבולים כדפי'. והי"ב צרופים נחלקים כאו"א לשנים שנים זכר ונקבה הם כ"ד. והג' כל אחד מהם לכ"ד הם ע"ב הם ו' שמות מהם לכל א' מהם י"ב ולכל א' מהם כ"ד זהו מקורם הנעלם. אמנם יתלבשו הכחות האלה הע"ב בע"ב שמות של ויס"ע ויב"א וי"ט שהם כל א' מג' אותיות רמז אל חסד וגבורה ת"ת שכן רמז הפסוקים וראשי אותיות של י"ב צרופים של שם בן ד' אשר בת"ת הוא יי"י הה"ה וו"ו הה"ה שהם ג' שמות הנזכר והכל ממקום א' והכל שב אל מקור א'. וע"ד זה נקיש לשם אהיה כי הכל אחד זה כזה ולרמוז אל שלשה (שהם) [שמות) אהיה שהם חסד דין ורחמים לא נזכר בתורה כולה כי אם ג' פעמים דהיינו ג' ראשונות. ואדני ג"כ עד"ז כי ה' בהיכל קדשו אין בין זה לזה אלא שאין אנו צריכין (לפעל) (לכפול) השמות. וע"פ דרכנו למדנו כי מקור שם של ע"ב הוא על הדרך שאמרנו וכן אהי"ה וכן אדנ"י. אמנם בס' האורה פי' בענין אחר וכן בתיקונים ונבארהו ב"ה. שוב מצאנו שם הי"ב גבולים זולת שם בן ד' ושם אהי"ה ושם אדנ"י אלא שם אחד. וז"ל בס' הבהיר ואלו הם השמות המפורשות היקרות והמפוארות שם י"ב לי"ב שבטי ישראל: אהציצהרון אכליתהרון טמקתון רמוהטרון וצפצפשיתרון יהורמרון ברחיה גאון עדשגדראון כסאות הוהויהה ויהאהאהיה והדמתתיהון בשכמל"ו [נג]. וכלם נכללים בלב נתיבות השמים ומתחלקים לכ"ד שמות ובהם כלול זכר ונקבה ופקדיו בתל"י גלג"ל ולב והם מעיינות החכמה עכ"ל. ודקדק בדבריו שאמר זכר ונקבה והם הכרח אל מה שכתבנו למעלה בענין י"ב הנחלקים לכ"ד זכר ונקבה. ואין ספק שהשמות הללו לבוש אל י"ב הויות ואל י"ב אהי"ה ואל כ"ד אדני ע"ד שפי' למעלה בע"ב עצמם. ואחר שנתבאר ענין הי"ב גבולים כפי השפעת השם בחסדו עלינו, ניחד פרק זה בתשלום ביאור המאמר: שער כא פרק י פרק עשירי: אמר שהם י"ב פקידים בתל"י גלגל ול"ב, כמבואר לעיל כי י"ב גבולים הם בתל"י שהיא הבינה וי"ב בגלג"ל שהוא התפארת וי"ב בל"ב שהוא המלכות. והם ל"ו, ג' פעמים י"ב יעלו ל"ו. ירצה שכל אחד מתל"י גלגל ול"ב יעלה מספר י"ב שבו אל ל"ו. מפני שהמלכות כלולה מבינה ות"ת, והתפארת כלול מבינה ומלכות, והבינה כלולה מת"ת ומלכות. לכן חוייב שיהיו כל אחד מהי"ב כלול משתים זולתו שהם ג', וג' פעמים י"ב הם ל"ו. אם תדרשם בגלגל תמצאם וכו'. ומ"ש וכללן ל"ו מל"ו שכח אחד כלול מחבירו פי' שכל אחד מהל"ו צורות היא כלול מל"ו צורות. והטעם לזה שכח אחד כלול מחבירו, פי' שכלם שואבים זה מזה ומקבלין דין מן דין, א"כ יוכרח היות בכל א' בחינת כלם כדי שיוכלו לקבל מכולן. ואמר עוד וכלם אינם יותר מל"ו צורות כי אע"פ שאמר שהם ג"פ ל"ו וכל אחד מל"ו כלול מל"ו צורות עכ"ז שרשם האמיתי העקרי אינם אלא ל"ו מהג' מערכות שהם ג"פ י"ב, ולכן אינם נכנסים לחשבון אלא י"ב והשאר הוא הכללות שנכללו כדפי'. וכולן נשלמות בל"ב הם שלשים ושנים. ואפשר הטעם כי צריך להסיר ד' מל"ו מפני שהד' אותיות הם יסוד הל"ו ולכן כאשר נחסר הד' מל"ו יושלמו ויוכללו בל"ב. אח"כ אמר מסור בל"ב ול"ב נשארו ס"ד. פי' כאשר נמסור ונכלול ל"ב עליונים בל"ב תחתונים יהיו ששים וארבעה. והכריח דנמסר ל"ב לל"ב משום דכתיב כי גבוה כו' הרי של"ב הם על ל"ב ולכן הם נכללים בס"ד. חסרו ח' להשלים ע"ב והיינו וגבוהים עליהם שהם כח שבע ספירות למעלה מהמלכות שהיא הל"ב כמבואר לעיל. והנה ז' ימי בראשית הם והבינה הוא יום השבת א' מהז' ימי בראשית ולכן קראם ז' ימי השבוע כי שבוע היא הבינה. וחסר אחת. והמלכות אינה משלמת שהיא עצמה הלב כדפי'. ואמר כי המנין נשלם ביתרון ארץ בכל היא. ושאל על עניינו ואמר מקום שמשם נחצבה הארץ. פי' מציאות המלכות הנעלם בסוד מקורה למעלה שהוא מציאות יתרונה ומעלתה ומשם נשפע אור חדוש הלבנה כמבואר בר"מ כי מן הנקודה האמצעית מאירה הלבנה והיינו כזה (. והנקודה האמצעית היא מקור האור ומשם חדושה והיינו מציאות הי' שבמלכות נקודה האמצעית וז"ש ויתרון ארץ יתרון ממה שהיה בה כי היתה חסרה והיא מתמלאה מתוכה בת עין המאירה את כל העין ומתוך יתרון זה שופעת חיות לכל העולם וזהו ויתרון ארץ שהיא הנקודה בכל הוא. פי' בכל בני העולם שופע שפעה. כשאנשי העולם ראויים לקחת מזיוו וכו'. פי' כשיש כשרון מעשים בעוה"ז אז היא לבנה במילואה והאור נשפע. ומאי ניהו ארץ שנחצבה ממנה שמים. דקדק שלא אמר ארץ דנחצבה משמים דהיינו המיעוט אלא ארץ שנחצבה ממנה השמים דהיינו ענין הצלע שהתפארת שהוא השמים נחצב ממנה והיא נשארה בחכמה כמבואר בשער המיעוט פרק ד' בס"ד. והיא כסאו. פי' אח"כ הוא כסא לתפארת והיא אבן יקרה שהיא סגולת מלכים בסוד היו"ד העליונה בחכמה ובסוד המציאות ההוא היא ים החכמה, וכנגדה תכלת שגוונו ספיר. והביא ראיה מדברי רבי מאיר לג' מציאיות שבמלכות והיא מציאותה למטה אחר המיעוט ומציאותה עם התפארת קודם המיעוט ומציאותה בחכמה. וז"ש תכלת דומה לים דהיינו מציאות המלכות בסוד בחינתה התחתונה והיא נקראת ים ושם תחתיה מצולת ים בסוד (משלי ה ה) רגליה יורדות מות. וים דומה לרקיע דהיינו מציאתה עם הת"ת הנקרא רקיע. ורקיע לכסא הכבוד דהיינו החכמה שהיא כסא לכבוד החופף עליו והוא (רחוק) (הכתר). והכריח שלשה מציאות אלו מן הפסוק ויראו א"ת אלהי ישראל. ותחת רגליו היא המלכות שהיא תחת רגלי אלהי ישראל שהוא תחת נצח והוד שהם רגליו לתפארת. כמעשה לבנת הספיר פי' ענין מציאותה בחכמה ששם הוא הספיר. וכעצם השמים דהיינו מציאותה בתפארת. וכן עליה נאמר כמראה אבן ספיר והיינו שהשכינה כמראה אבן ספיר שהיא החכמה. דמות כסא פי' דמתכסה ומתעלם, וכן פי' הרשב"י ע"ה. ודי בזה הערה בסוף המאמר הזה כיון שאינו מענייננו. ומתוכו נתבאר ענין הי"ב הגבולים וע"ב שמות לכלם יחד כדפי' שלהי המאמר בפרק הזה כי הם שש קצוות וראשם וסופם כנ"ל. ודי לנו העסק במאמר הזה ובענין הזה. ונבא לבאר בפרק בפ"ע ענין מקורות השם הזה בס"ד: שער כא פרק יא פרק אחד עשר: בענין מקורי השם הזה כתב ס' האורה וז"ל צריך אתה לדעת כי השם ית' יש לו נ"ד שמות מרובעים בצרוף יהו"ה והם עולים לחשבון רי"ו אותיות. ואלו הנ"ד שמות הם בסוד המשכת כח בכל הנמצאים אשר בעולם בהויות כל הוה, והם כדמיון נשמה אל רי"ו אותיות שהם ויס"ע ויב"א וי"ט. ובתוך אלו הנ"ד נכללו כל הדברים אשר בעולם ואלו הן המספיקים צורך כל הנבראים ע"י האדנות עכ"ל. ומה שאמר שבשם ההוי"ה יש נ"ד שמות קבלנו צרופו כזה. יהו"ה יוה"ה יהה"ו יוה"ו יהו"ו יוו"ה יוה"י יהו"י יוי"ה. והי"ה ויה"ה והה"י הוי"ו היו"ו הוו"י יוי"ה ויה"ו יהי"ו ההו"י ההי"ו היו"ה ווה"י ויה"ו ויו"ה ויי"ה והי"י ויה"י היו"ה היה"ו הוה"י היו"ו הוי"ו ווי"ה הוי"י היו"י היי"ו ויו"ו יוי"ו יוו"י ייה"ה יהי"ה יהה"י ווה"ה והו"ה והה"ו ווי"י ויי"ו ויו"י ההי"י היי"ה היה"י ההו"ו הוה"ו הוו"ה. אלו הם נ"ד צרופים שבשם הוי"ה כפי אשר קבלנום מאנשי לבב. ועד"ז נצרף שם אהי"ה כי הכל ענין א' (לחקור) (למקור) השם הזה כדפי': אהי"ה איה"ה אהה"י אאי"ה אאה"י איא"ה ייא"ה ייה"א יאי"ה יאה"ה יהא"ה יהה"א איה"א אהי"א אהא"י יאה"י יהא"י יהי"א האי"ה האה"י ההי"א האא"י היא"א האי"א איי"ה איה"י אה"יי ההא"י היא"ה היה"א יאא"ה יאה"א יהא"א האי"י היי"א היא"י ההי"י היה"י היי"ה אאה"ה אהא"ה אהה"א ייא"א יאי"א יאא"י ייה"ה יהי"ה יהה"י ההא"א האה"א האא"ה אאי"י איא"י איי"א. הרי נ"ד צרופים בשם אהי"ה כפי אשר קבלנום והם מקור לשם ע"ב לדעת הרב: ויש מחלקים שם ע"ב לד' אותיות כל שם ושם ואין לנו עסק בעני הזה כלל. ויש מהמקובלים במעשים שכתבו שמקור השם הזה הוא א"ל כמו המשל יליא"ל סיטא"ל וכן עד תומו, ונכון הוא שכן הוא בחסד ושם אל בחסד. וכבר היינו יכולים לומר שיהיה מקור א"ל כלול עמו בדרך אחרת כזה יאלל"י וכן סאיל"ט אלא שראינו לעולם א"ל בסוף שמות כל המלאכים וכן בשם זה לא נשתנה. ולהרשב"י ע"ה במקור השם הזה דרך אחרת וז"ל בתיקונים (בהקדמה ד"ח.) ומקור דאילין הוויין בחשבן חסד דבהון צריך למבני בניינא דא אינון מחסד דמקור ההווייות איהו יו"ד ה"י וי"ו ה"י דסלקין לע"ב הוויין כחושבן חס"ד כולהו אבן וקורה ובניינא דאתבני בתרווייהו. ואילין אינון ע"ב הויין דנפקין מן יו"ד ה"א וא"ו ה"א עכ"ל. וכתב ההויות ובכל הספרים נפל בהם הבלבול והטעות לכן היותר נכון לצרפם מתוך שם יו"ד ה"י וי"ו ה"י. והנה בשם זה שהוא יו"ד ה"י וי"ו ה"י הם ד' יודי"ן ושלשה ווי"ן ושני ההי"ן, כשנרצה לצרף אותיות אלה אל תיבות יעלה מהם ראשונה יה"ו יה"ו וי"י הם ג' הויות מכלל אותיות ההוי"ה שבשם זה. והנה עוד נוכל לצרף שם יה"ו כזה יה"ו יו"ה הי"ו הו"י וי"ה וה"י הרי ו' הוויות, וכן מיה"ו השני הם י"ב. ושם וי"י יסבול ג' צרופים כזה וי"י יו"י וי"י. נמצא כלל הצירופים עד עתה ט"ו. עוד נעשה מאותיות השם שהם ד' יודי"ן ונצרף כל י' מהם אל ב' ההי"ן ויהיו יה"ה יהה"ה יה"ה ויעלה מספרם י"ב צרופים, כי נצרף כל הויה מאלו אל ג' כזה יה"ה הי"ה הה"י והם ג' פעמים ד' הם י"ב וט"ו הם כ"ז. עוד נצרף ג' ווי"ן אל שני ההי"ן ויעלה וה"ה וה"ה וה"ה ויעלה מספרם ט' צרופים, כי נצרף כל ההוי"ה מאלו אל ג' כזה וה"ה הו"ה הה"ו והם שלשה פעמים ג' הם ט' וכ"ז הם ל"ו. עוד נצרף ד' יודין אל שני ווי"ן ויהיו יו"ו יו"ו יו"ו יו"ו ויעלה מספרם י"ב צרופים, כי נצרף כל הויה מאלו אל ג' כזה יו"ו וי"ו וו"י והם ד' פעמים הם י"ב ול"ו הם מ"ח. עוד נצרף ג' ווי"ן אל ב' יודי"ן ויהיו וי"י וי"י וי"י ויעלה מספר ט' צרופים, כי נצרף כל הויה מהם אל ג' כזה וי"י יו"י וי"ו שהם ג' פעמים ג' ט' ומ"ח הם נ"ז. עוד נצרף שני ההי"ן אל שני יודין ויהיו הי"י הי"י ויעלה מספר ו' צרופים, כי נצרף כל הויה מאלו אל ג' כזה הי"י יה"י יי"ה הם ששה ונ"ז הם ס"ג. עוד נצרף ב' ההין אל ב' ווין ויהיו הו"ו הו"ו ויעלה מספר' ו' צרופים, כי נצרף כל הויה מאלו אל ג' כזה הו"ו וה"ו וו"ה הם ששה, וס"ג הם ס"ט. וכלל האותיות יסוד הצרוף שבשם הם ד' יודין וג' ווי"ן ושני ההי"ן נעשה מהם ג' תיבות כזה וו"ו יי"י יה"ה הם ג' וס"ט הם ע"ב. זה דרך מוצא ע"ב ההויות שבשם ע"ב לדעת הרשב"י ע"ה ויסודם יו"ד ה"י וי"ו ה"י שעולה ע"ב. ואחר שכללנו סדר צרופו נצייר עתה בלוח זה סדר ההויות. יה"ו יו"ה הי"ו הו"י וי"ה וה"י יה"ו יו"ה הי"ו הו"י וי"ה וה"י יי"ו יו"י וי"י יה"ה הי"ה הה"י יה"ה הי"ה הה"י יה"ה הי"ה הה"י יה"ה הי"ה הה"י וה"ה הו"ה הה"ו וה"ה הו"ה הה"ו וה"ה הו"ה הה"ו. וי"י יו"י יי"ו וי"י יו"י יי"ו וי"י יו"י וי"י יו"ו וי"ו וו"י יו"ו וי"ו וו"י יו"ו וי"ו וו"י יו"ו וי"ו וו"י הי"י יה"י יי"ה הי"י יי"ה הו"ו וה"ו וו"ה הו"ו וה"ו וו"ה וו"ו יי"י יה"ה הרי ע"ב והם כל א' וא' מאלו ההויות של ג' אותיות כעין שם ע"ב שכל א' מהם ג' אותיות. ואין לתמוה על כפל ההויות אחר שאין אותיות הכפל שוות כדפירשנו. וכן ההויה של שלשה יודי"ן או שלשה ווי"ן אין לתמוה עליה שהרי אין היודין ברוחניותיהם שוות וכן הווי"ן. וענין זה בההי"ן וביודי"ן ובווין שבשם כל אחד ואחד רמז אל ענין בפ"ע כמבואר בשערים הקודמים. והנה נשלם ונכלל המובן אלינו בפירוש שם בן ע"ב לעת כזו ואין להאריך עוד. ונסע אל ביאור שם בן מ"ב הקדוש בעה"ו: שער כא פרק יב