ספר פרדס רמונים — פרק שנים עשר:

פרק שנים עשר: הכוונה עתה לבאר שם מ"ב ונקרא כן לפי שבו מ"ב אותיות כאשר נבאר וזהו השם בנקודו: אבגיתץ. קרע שטן. נגדיכש. בטרצתג. חקבטנע. יגלפזק. שקוצית: ע"כ. כמו שנקדנו אותו מצאנוהו בתפלת ר' נחוניא. ובדברי מקובל ע"פ מגיד כתוב וז"ל. אבגיתץ תנקדהו בפת"ח ובשב"א, האל"ף והבי"ת והגימ"ל בפת"ח והיו"ד בשב"א והתי"ו בפתח ובדגש. קרע שטן הקוף בשב"א והרי"ש בפת"ח והשי"ן בשב"א והט' בקמץ. נגד יכש על הדרך הזה הנו"ן בשב"א הג' בפתח והד' בשב"א היו"ד בפתח והכ"ף ג"כ. בטר צתג הבי"ת בשב"א הטי"ת בפת"ח הצד"י בשב"א התי"ו בפתח. חקבטנע החי"ת בפתח הקוף בשב"א הבי"ת בפת"ח ובדגש הטי"ת בשב"א ובדגש הנו"ן בפתח ועי"ן בלי נקודה. יגל פזק היו"ד בשב"א ובדגש הגימ"ל בפת"ח בלי דגש הפ"א דגושה ובשב"א הזי"ן בפתח הקוף בלי שום נקודה. שקוצית תנקדהו על הדרך הזה השי"ן בקמ"ץ והקו"ף בשב"א והוא"ו בקמץ ג"כ הצד"י בחיר"ק. זהו

צירוף נקודו. ידוע כי סוד הפת"ח הוא סוד גדול לפתוח מלמעלה על פתחי הרחמים הגמורים יען כי הוא רחמים גמורים. וקמץ סודו (תהלים פז י) קפץ באף רחמיו. ר"ל אם תנקדהו בקמץ הוא קופץ באף והשמר לך שלא תנקדהו בקמץ אלא לנקום נקם. ובמקום השב"א חירי"ק ועמו תעשה ותשיג פלאי פלאות. ובפת"ח תשיג פעולות הרחמים ויפתח ברכות עד בלי די וזש"ה (מלאכי ג') אם לא אפת"ח לכם את ארובות השמים והריקותי וגו' עכ"ל לענייננו. ונחזור לענין פירוש השם והוא נרמז בספי' הגבורה ומקום מוצאו מפסוק בראשית עד ב' ובה"ו וכן פי' הרשב"י ע"ה בתיקונים בתקון ד' וז"ל קם ר' שמעון על רגלוי ואמר רבון עלמין אפתח עיני לאסתכלא בהון לעילא אבא ב"ם במ"ב אתוון דשמא מפרש למנדע כל את ואת על תקוניה ואינון בראשית ברא אלדים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובוהו. בראשית ברא אלה ימאת הש מימואת הארצוה ארצהית התהווב. ואינון אבגיתץ קרע שטן נגדיכש בטרצתג

חקבטנע יגלפזק שקוצית. כל את ואת אית ליה מאמר ואית ליה נתיב י' אמירן אינון ול"ב שבילין וכולהו תליין מן אי"ה ודא איהו אבא ב"ם אודה י"ה אי"ה בחשבן אודה י"ה (י"ה חכמה ובינה א' כתר עלאה). ואינון ז' ספירן כלילן בז' שמהן וכולהו כלילת לון בת שבע עכ"ל. ושיעור הכתוב הוא פתחו לי שערי צדק והיא השכינה כשהיא נקרא בת שבע על שהיא כלולה משבע שמות אלו שהם שבע הספירות ואז היא נקראת צדק מעבר הנתיבות והמאמרים. אח"כ אבוא ב"ם שהם שבע שמות שבע ספירות ובהם נכללות מ"ב אותיות שהם י' מאמרים ול"ב נתיבות וכל אות ואות יש לה כח א' מהמאמרים או ההנתיבות. אודה י"ה הם ג' ראשונות הנשארות. הנה בפירוש שמוצא השם הזה הוא מפסוק בראשית עד ב' של ובה"ו, ויש בזה קצת בלבול כאשר נכתוב. ויש מי שחלק האותיות האלה לג' חלקים שהם ג' ידות יד ימין יד רמה ויד החזקה וזה סדורו עם נקודו בראשית ברא אלה ימ. ע"כ יד הגדולה ימין. אתהש.

מימואתהא. רצ. ע"כ יד רמה הרחמים. והארצה יתהתהו. וב. ע"כ יד החזקה: וכתב עוד כי מ"ב אותיות אלה בסוף התורה בפסוק ולכל היד החזקה ולכל המורא וגו'. ושם ג"כ ג' ידות והם אלו ולכלהי דהחזקה ול ע"כ היד האחת. כל המוראה גדול אש ע"כ היד השנית. רעשה משה לעיני כל. ע"כ היד הג'. כן מצאתי. ואפשר היות נקודות אלו כנקודות האותיות שבו נקוד האותיות שמבראשית כאשר רמזנום לעיל ושמענו אומרים שדברים אלו הם דברי החסיד החכם ר' שלמה מלכו ז"ל. ובשם זה מצאנו בס' הקנה שמות שראשי תיבותם הוא שם בן מ"ב נראה משם שהם לבוש אל זה השם ואלו הן השמות כאשר כתב הוא בספרו: אדירירוץ בהירירוץ גבירירון יגבהיה תלמיה צתניא קדמיה רגריה עריריה שנעיה טלטיה נהריה נשמריה געריה דהריה יעליה כסיה שניוניה בועליה טורריה רמיה צצציה תחבהיה גלגליה חנניה קתקיה בהבחביה טוהויה נתניה עממיה יהלשריה גורריה לממריה פקורקריה זהרזהר זהריה קמליה שתהודדיה קדושיה והאלאליה צעדיה יתהרריה תמתליה. ע"כ:

והכוונה כי מ"ב אותיות השם הם מ"ב מאורות מאירות צורות רוחניות ושם כל א' כפי הנזכר לעיל ולרמוז אל אות השם שהוא מקורו בא בראש שמו סימן האות לרמוז כי הענף נעוץ בשרש והשרש בענף ולהורות שהוא אצילות נאצל מן המקור ההוא. עוד מצאתי באמתחת החכמים דרך שני מ"ב שמות ראשי שמותם השם הקדוש ואלו הם. ארפניא"ל בוא"ל גבריא"ל יופיא"ל תומיא"ל צדקיא"ל. השם השני קבציא"ל רבחיא"ל עזוזיא"ל שמשיא"ל טופיא"ל נגדיא"ל. השם הג' נחליא"ל גבוריא"ל דניא"ל יהודיא"ל כבשיא"ל שפריא"ל. השם הד' ברכיא"ל טפטיא"ל רחמיא"ל צפוניא"ל תרומיא"ל גרודא"ל. השם הה' חזא"ל קומיא"ל ברקיא"ל טהריא"ל נוריא"ל עמיא"ל. השם הששי ישרא"ל גדיא"ל להביא"ל פנוא"ל זכריא"ל קדושיא"ל. השם השביעי שלגיא"ל קרביא"ל וויא"ל צוריא"ל ילפיא"ל תבריא"ל ע"כ. ואין ספק היות שמות הקדומים מתעלמים ומתעלים על אלו חלק רב. ויש עוד דרך ג' בזה כפי הנמצא בספרי הקדמונים:

שער כא פרק יג פרק שלוש עשר: אחר שכתבנו זה השם בפרק הקודם נבאר עתה בפרק זה לכתוב אופן מוצאו מהפסוקים: ב תמורתה א מאבג"ד א ר תמורתה ט מאלב"ם ותחת ט' ב' מאח"ס בט"ע ב א תמורתה י מאי"ק ותחת י' ג' מאח"ס בט"ע ג תמורתה י מאלב"ם י י תמורתה א מאי"ק ותחת א' ת' בא"ת ב"ש ת תתמורתה כ מאלב"ם ותחת כ' צ' מאחס בטע ץ (זהו השם הראשון): ב תמורתה ח בא"ט ב"ח ותחת ח' ק' באלב"ם ק ר תמורתה ט בא"ל ב"ם ותחת ט' נ' מא"ת ב"ש ותחת נ' ר' [נד] מאלב"ם ר א תמורתה ל באלב"ם ותחת ל' ע' באטבח ע א תמורתה ת בא"ת ב"ש ותחת ת' ש' מאבג"ד ש ל תמורתה ע באטב"ח ותחת ע' ט' באח"ס בטע ט ה תמורתה נ מאטב"ח ן (זהו השם השני): י תמורתה ט מאבג"ד ותחת ט' נ' בא"ת ב"ש נ מ תמורתה ב מאלב"ם ותחת ב' ג' באבג"ד ג א תמורתה ת בא"ת ב"ש ותחת ת' ק' באטב"ח ותחת ק' ד' באתב"ש ד ת תמורתה א באתב"ש ותחת א' י' מאי"ק י ה תמורתה ל מאח"ס בט"ע ותחת ל' כ' באתב"ש כ ש תמורתה ר מאטב"ח ותחת

ר' ש' מאבג"ד ש (זהו השם השלישי): מ תמורתה ב מאלב"ם ב י תמורתה ט מאבג"ד ט מ תמורתה ר מאחס בטע ר ו תמורתה פ באתב"ש ותחת פ' צ' באבג"ד צ א תמורתה ת באתב"ש ת ת תמורתה ק באטב"ח ותחת ק' ר' באבג"ד ותחת ר' ג' באתב"ש ג (זהו השם הרביעי): נד. ואולי חסר וצ"ל ותחת נ' ט' באתב"ש ותחת ט' ר' וכו': ה תמורתה ע באלב"ם ותחת ע' ט' באחס בטע ותחת ט באבג"ד א תמורתה ת באתב"ש ותחת ת' ק' באטב"ח ר תמורתה ג באתב"ש ותחת ג' ב' באבג"ד צ תמורתה י באטב"ח ותחת י' ט' באבג"ד ו תמורתה ד כאסכ"ח ומחת ו" נ' כאכג"ד ומחח נ' נ' כאלכ"ס ה תמורתה ע באלב"ם (זהו השם החמישי): א תמורתה י באי"ק ר תמורתה ג באתב"ש ץ תמורתה כ באחס בטע ותחת כ' ל' באתב"ש ה תמורתה ץ באתב"ש ותחת צ' פ' באבג"ד י תמורתה צ באטב"ח ותחת צ' ז' באלב"ם ת תמורתה ק באטב"ח (זהו השם הששי): ה תמורתה ל באחס בטע ותחת ל' א' באלב"ם ותחת א' ת' באתב"ש ותחת ת' ש' באבג"ד ש ת

תמורתה ק באטב"ח ק ה תמורתה ו באבג"ד ו ו תמורתה ה באבג"ד ותחת ה' צ' באתב"ש צ ב תמורתה כ באי"ק בכר ותחת כ' י' באבג"ד י ה תמורתה ל באח"ס בט"ע ותחת ל' א' באלב"ם ותחת א' ת' באתב"ש ת (זהו השם השביעי): זהו מוצא שם מ"ב ע"פ אלפא ביתות רשומות כי לא הותר להמציאו אם לא ע"י א"ת ב"ש ואח"ס בט"ע ואלב"ם ואבג"ד אי"ק ואטב"ח, שאל"כ בקל היה מצטרף ע"י כ"ב אלפא ביתות. ומה שנמצא כי פעמים אות השם הוא אות הפסוק כגון ר' של ברא שהיא בעצמה ר' של קר"ע וכן ש' של השמים היא ג"כ ש' של יכ"ש, ועכ"ז אנו מוציאין אותה ע"י תמורות אלפא ביתות. לא על חנם הוא, כי הוצרך השם להצטרף ולעבור דרך האלפא ביתות פעם אחר פעם ואם ירד ויעבור דרך האלפא ביתות היורד יחזור ויעלה דרך האלפא ביתות העולה כי כל זה רמז לעליית מדרגות העולה. והצרוף שנצטרף ונתלבש השם עד בואו בפסוק בראשית וכל הדברים האלה מקובלים אל הקדמונים קבלה אמיתית אין בה פקפוק. אמנם מה שדלגו על ו' של ובהו וצירוף

ה' של ובה"ו הוא הפך דעת הרשב"י ע"ה כמבואר לעיל והם עצמם אמרו שספק הוא להם ונשתכח קבלת הענין ובצירוף זה העתיקו כל המעתיקים. ובענין מקור השם הזה יש לו מקור ומקור על גבי מקור וז"ל הרשב"י ע"ה בתקונים [תקונא ס"ט דק"ג ע"ב] (ואית שם בן מ"ב בצורת חותמא דשעוה נכתב). ואית שם מ"ב בציור דיוקנא דמלכא חקוק על חותמא. ואית שם מ"ב דאיהו דיוקנא (ממש. שם מ"ב דאיהו דיוקנא) איהו יהו"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א. יו"ד וא"ו דל"ת ה"א אל"ף וא"ו אלף וא"ו ה"א אלף. שם מ"ב דאיהו חותמא איהי אהי"ה אשר אהי"ה. ציור מ"ב בשעוה דא אבגית"ץ עכ"ל. הנה צירוף שם מ"ב עם שם בן ד' והוא מקור העליון וממנה נובע אהיה וכן שני פעמים אהיה עולה מ"ב וכן ג"כ יצטרף שם אהיה כשם יהו"ה אלא שחסר א'. ואפשר שהשם עצמו משלים כזה אהי"ה אל"ף ה"א יו"ד ה"א. אל"ף למ"ד פ"ה ה"א אל"ף. יו"ד וא"ו דל"ת. ה"א אל"ף. הרי מ"א, והשם עצמו משלים המנין. וממנו נובע ויונק

שם מ"ב היוצא מבראשית אשר אנו עוסקים בו. עוד להרשב"י ע"ה בשם זה עניינים גדולים ונוראים והרוצה להבין ביאורם יעיין בתיקונים במקומו. עוד (בתקונא ע' דקל"ה.) בשם זה ז' שמות מנוקדים כשמות האלו והז' ימים הם כנגד ז' ספירות ושם אחד מאלו בכל יום מששת ימי בראשית. אבגית"ץ ביום א' ושמו יהוה ונקודתו יוצא מפסוק בראשית ברא אלקים את. שם השני נגד יום ב' והוא קר"ע שט"ן ושמו יהוה ונקודתו יוצא מפסוק ויאמר אלהים יהי רקיע. שם הג' נגד יום ג' והוא נג"ד יכ"ש ושמו יהוה ונקודתו יוצא מפסוק ויאמר אלהים יקוו המים. שם הד' נגד יום ד' והוא בט"ר צת"ג ושמו יהוה ונקודתו יוצא מפסוק ויאמר אלהים יהי מאורות. שם ה' נגד יום ה' והוא חק"ב טנ"ע ושמו יהוה ונקודתו יוצא ויאמר אלהים ישרצו המים. שם הששי נגד יום ששי והוא יג"ל פז"ק ושמו יהוה ונקודתו יוצא מפסוק ויאמר אלהים תוצא הארץ. שם השביעי נגד יום שביעי והוא שקוצי"ת ושמו יהוה

ונקודתו יוצא מפסוק ויאמר אלהים הנה נתתי. ע"כ מה שראינו להעתיק מדברי האלהי רשב"י ע"ה. עוד ביאר קצתם ולפי שלא נמצא כלו לא ראינו לכתבו. וכאשר נדקדק בנקודים שניקד אותם הקדוש נמצא נקוד ג' שהוא נגד ת"ת וניקוד שביעי שהוא נגד המלכות נקודתם שוים לרמוז כי החמה מאירה בלבנה. ואין תימה היות השם הזה כלו בגבורה ופרטיותיו בספירות כי כבר קדם לנו התשובה על זה בפ"ה. עוד כתב הרשב"י ע"ה (תקונא סט דק"ג ע"ב) שבכל שם יש בו ו' אותיות נגד שש כנפים שבשרפים וע"ז נאמר (ישעיה ו) שש כנפים שש כנפים לאחד. ואמר ששם זה טוב להזכירו קודם שינתו וכן האדם סמוך לעת פטירתו כי ע"י כנפים האלה בשתים אתוון מכל שם הנשמה תכסה אנפהא כו' ובשתים תעופף הנשמה למעלה ותזכה להנצל ממלאכי חבלה ומכל מזיקין ותזכה לחיי עה"ב. והנה נשלם ביאור מאמר שם בן מ"ב:

שער כא פרק יד פרק ארבע עשרה: בשם בן כ"ב ונקרא כן מפני שיש בו כ"ב אותיות ויחסו רבי נחוניא אל התפארת וכן הסכימו המפרשים וזהו: אנקתם פסתם פספסים דיונסים והוא יוצא מברכת כהנים וזהו סדורו: י תמורתה א באי"ק א ב תמורתה ט באחס בטע ותחת ט' נ' באתב"ש נ ר תמורתה ק באבג"ד ק כ תמורתה ת באלב"ם ת ך תמורתה ת באלב"ם ותחת ת' מ' באי"ק (השם השני) י תמורתה פ באח"ס בט"ע ה תמורתה ו באבג"ד ותחת ו' ס' באי"ק ו תמורתה מ באחס בטע ותחת מ' ת' באי"ק ה תמורתה ו באבג"ד ותחת ו' מ' באחס בטע (השם השלישי) ו תמורתה פ באלב"ם י תמורתה מ באתב"ש ותחת מ' ס' באי"ק ש תמורתה י באלב"ם ותחת י' פ' באח"ס בט"ע מ תמורתה ס באי"ק ר תמורתה מ באחס בטע ותחת מ' י' באתב"ש ך תמורתה ת באלב"ם ותחת ת' מ' באי"ק (השם הרביעי) י תמורתה מ באתב"ש ותחת מ' ד' באי"ק א תמורתה י באי"ק ר תמורתה ו באח"ס בט"ע: י תמורתה ט באבג"ד ותחת ט' נ' באתב"ש ה תמורתה ו באבג"ד ותחת ו' ס' באי"ק ו תמורתה

פ באתב"ש ותחת פ' י' באחס בטע ה תמורתה ו באבג"ד ותחת ו' מ' באחס בטע ופי' המפרשים בשם זה כי לכל א' מהד' שמות הנזכר לו סגולה בפ"ע. הא' אנקת"ם הוא טוב להשמיע תפלה ופירושו שומע אנקת תמים. הב' פסת"ם הוא נותן פסת בר לצריכים מזון. הג' פספסי"ם מלשון (בראשית לז ג) ועשה לו כתונת פסים והוא נותן בגד ללבוש. הד' דיונסי"ם והוא עושה ניסים ונפלאות. ובהם נשתמש יעאע"ה באמרו (שם כח כ) אם יהיה אלקים עמדי ושמרני כו' ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. זהו צרוף מוצא השם מברכת כהנים ולא מצאנו מי שידבר בזה השם יותר: טוטרוסיא תרכוסיה וצליציה ואית דגרסי (וצליציה) בכולם בשם י"ה באחרונה. וכן נראה כי שלשה שמות הכי ולא גריס בשם ראשון טוט"ו אלא חסר ו' שניה טוטר וכו' כדי שיהי' השם בן כ"ב כי זה השם הוא ג"כ של כ"ב אותיות ויחדו רבי נחוניא לספירת נצח ומוצאו ומקורו נעלם ממנו עד יבא מורה צדק: אדע תבב לוש העת יבו כתם תוש יוב רתו אתק אדב יהוהא זה השם יחסו רבי נחוניא לספירת

הוד ומוצאו מפסוק (דברים י כ) את ה' אלהיך תירא אתו תעבד ובו תדבק ובשמו תשבע. ועתה נסדר אותיותיו אות ראשון מתיבה ראשונה ושניה היא את. ומדלג שם יהו"ה וא' מאלהיך והוא השם האחרון. ואותיות ראשונות משאר התיבות הוא להי"ך תיר"א א' [ואח"כ בהיפוך בדילוג תיבה וקריאת תיבה ר"ל ת' מתיבה י' ו' מתיבה ח' הרי תו. ת' מתיבה ו', ע' מתיבה ד', ב' מתיבה ב', ד' מתיבה א', הרי תעבד]. ואח"כ ביושר בדילוג תיבה וקריאת תיבה הוא וב"ו ת"ד. ואח"כ הוא בהיפוך בסוף התיבות ב"ק ובשמ"ו תשב"ע. והטעם על זה הענין הוא כי שם זה רמז לג' ענפים שהם נצח הוד יסוד ע"ד שם ע"ב. והא' הוא ביושר והוא נצח רחמים. והאמצע חציו ביושר וחציו מהופך ביסוד היונק מב' צדדים חציו דין וחציו רחמים. וטעם דילוג תיבה וכו', הוא למזג הדין ברחמים שלא יהיה פירוד בינו לבין עצמו בדין וברחמים, וסופי תיבות הוא דין ולפיכך הוא בהיפוך. וזהו על דרך מה שפי'

הרשב"י ע"ה בשם ע"ב כדפי' בפ"ה. וכלל השם הוא רומז בהוד. ולכן היסוד בא חציו בהפוך ולא ביושר כתפארת. מפני ששם ע"ב בחסד ורחמים והוא נוטה אל הרחמים כשמו (ורב חסד) מטה כלפי חסד. והוד הוא דין וע"כ יסוד הוא בינוני: השם הזה ייחס אותו ר' נחוניא לספירת היסוד. ויש נוסחאות שהוא כתובה בהן ט' הויות בלבד אמנם ג' הויות שבראש השם אינו כתוב בהם. ואין נראה לנו עיקר לפי שידוע שי"ב הויות הם נגד י"ב גבולי אלכסון והם בת"ת והם ג"כ ביסוד. כי כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף ויסוד דפוס התפארת. והיה באפשר לפרש הטעם מפני כי י"ב גבולים הם י"ג תקוני דיקנא עלאה דיקנא דאריך. ודיקנא דזעיר אינו אלא ט' ולכן אין ראוי ליחס אל היסוד דאיהו דיקנא דזעיר אלא ט' הויות. אלא שלזה קשה קצת יחס ג' הויות אחרונות ובי"ה (נ"א בשם הוי"ה). ולעמוד על תוכן ענין זה צריך לעיין בספר אור יקר שחברנו. ובענין נקוד ההויות האלה יש חלוקים הרבה אבל הרשב"י נקדם בתקונים [בהקדמה ד"ט ע"ב) ולעולם דבריו

לנו לעיקר לכן נכתוב נקודו בהם: וז"ל "ישמחו "השמים "ותגל "הארץ. "יתהלל "המתהלל "השכל "וידוע. "ידותיו "ולצלע "המשכן "השנית. וכל זה" איננו" שוה" לי". ולמפרשים ארצ"ה וישליכה"ו ארצ"ה ויה"י לנח"ש. לענין נקוד הכל אחד. "הסכת "ושמע "ישראל "היום. עיר"ה ולשרק"ה בנ"י אתונ"ו. וירא"ו אות"ה שר"י פרע"ה. "ודבש "היום "הזה "יהוה. "וירא "יושב "הארץ "הכנעני. ליהו"ה את"י ונרוממ"ה שמ"ו. "המר ימיר "והיה "הוא. וצדק"ה תהי"ה לנ"ו כ"י: ועוד כתבו המפרשים כי יהו"ה הוה"י והי"ה היה"ו ההי"ו ההו"י ששה הם נסתרים. יהו"ה הוי"ה היו"ה יוה"ה ויה"ה והה"י ששה הם נגלים. ולא ירדנו לסוף דעתם. ועוד אמרו שאין בפסוקים האלה סוד לשמות האלה אלא ששמו אותה לסימן בעלמא. וגם בזה אנו מסתפקים שהרי הפסוק הוא סודו בנקודות ההויו"ת. אמנם בנקודתם אפשר על שני פנים הויה מראשי התיבות ונקודתה מסופי התיבות או הויה מסוף התיבות ונקודתה מראש התיבות או הויה ונקודתה

מראשי תיבות או מסופי התיבות. ועתה ניחד פרק בפני עצמו בביאור ההויות אלו על פי הסוד על דרך שפי' הרשב"י ע"ה קצתם: שער כא פרק טו