{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "95", "title": "ספר פרדס רמונים — פרק רביעי:", "hebrewTitle": "פרק רביעי:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/95/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/95/", "segments": [{"index": 1, "he": "פרק רביעי: \nהנרצה בפרק זה הוא לבאר ענין נפלא נמצא בס' הבהיר באמרו כי אברהם לא רצה לקחת לחלקו \nכ\"א החסד וכן יצחק הגבורה וכן יעקב הת\"ת ומאסו ח\"ו המלכות. ולכאורה נראה שהם דברים \nמתמיהים וצריכים ביאור. וז\"ל דא\"ר מאיר מאי דכתיב ויאמר אלדים יהי אור ויהי אור ולא \nאמר ויהי כן, מלמד שהאור ההוא היה גדול מאוד ואין כל בריה יכולה להסתכל בו. גנזו \nהקב\"ה לצדיקים לעתיד לבא, והיא מדת כל סחורה שבעולם, והוא כח אבן יקרה שקורין סוחרת \nודר. ועל מה היא מדת דר. אלא מלמד שלקח הקב\"ה מזיוה אחת מאלפים ובנה ממנה אבן יקרה \nנאה ומקושטת וכלל בה כל המצות. בא אברהם ובקש כחו ליתנה לו ונתנו לו אבן יקרה זו \nולא רצה בה, זכה ולקח מדתו חסד שנאמר (מיכה ו) חסד לאברהם. בא יצחק ובקש כחו ונתנו \nלו מדה זו ולא רצה בה. זכה ונטל מדת הגבורה דהיינו הפחד שנא' (בראשית לא) וישבע \nיעקב בפחד אביו יצחק. בא יעקב ורצה בה ולא נתנוה לו, אמרו לו הואיל ואברהם למעלה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ויצחק למטה אתה תהיה אמצעי ותטול (נ\"א ותכלול) שלשתן. ומאי אמצעי דהיינו שלום. והא \nכתיב (מיכה ו) תתן אמת ליעקב. אמת ושלום חד הוי כד\"א (אסתר ט) דברי שלום ואמת, הלא \nאם שלום ואמת יהיה בימי (מ\"ב כ'). והיינו דכתיב (ישעיה נח) והאכלתיך נחלת יעקב, \nדהיינו נחלה גמורה דאית לה החסד והפח\"ד והאמת והשלום. ולפיכך אמר (תהלים קיח) אבן \nמאסו הבונים היתה לראש פנה. אבן שמאסו אברהם ויצחק אשר בנו העולם היתה עתה לראש \nפנה. ולמה מאסו בה והלא נאמר (בראשית כו) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי \nמצותי וכו'. מאי משמרתי, כך אמרה מדת החסד כל ימי היות אברהם בארץ לא הוצרכתי אני \nלעשות מלאכתי שהרי אברהם עמד שם במקומי. וישמר משמרתי, ואני זאת היא מלאכתי שאני \nמזכה את העולם כלו ואפי' נתחייבו אני מזכה אותם. ועוד משיבם ומביא בלבם לעשות רצון \nאביהם שבשמים. כל זה עשה אברהם וכתיב (שם כא) ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "עולם. סדר לחמו ומימיו לכל באי עולם והיה מזכה ומדבר על לבם למי אתם עובדים עבדו את \nה' אלהי השמים והארץ, והיה דורש להם עד שהיו שבים. ומנא לן שאף החייבים היה מזכה \nשנאמר (שם יח) וה' אמר המכסה אני מאברהם וגו' ואברהם היו יהיה וגו', אלא אזכהו \nשידעתי שיבקש עליהם רחמים ויזכה. וכי אפשר לומר שלא ידע הקב\"ה שלא (יוכלו להנצל) \nאלא לזכותו קאמר. מכאן אמרו הבא לטהר מסייעין לו. בא לטמא פתחין לו מאי פתחין, אותם \nהפתוחים תמיד. מצותי חקותי ותורתי, אמר הואיל ולא חפצתי בה אשמור מצותיה. ומאי \nתורתי, אלא אפי' הוראות ופלפולים שמורים למעלה הוא ידעם ופלפל וקיימם. ומאי (בראשית \nמט) משם רועה אבן ישראל, משם נזון אבן ישראל. ומאי משם, הוי אומר זה צדק עליון. \nומאי הוא, היינו האור הגדול הצפון, והיינו סוחרת. ואבן יקרה שבנה (שדרה) למטה ממנה \nנקרא דר עכ\"ל. ועתה ניכנס בביאור המאמר הזה מראשו ועד סופו. ואגב אורחין יתבאר הכל: \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "\nראשונה הוקשה לו טעם כפל הפסוק באמרו ויהי אור ולא אמר ויהי כן כדרכו בשאר \nהעניינים. ולזה השיב כי שתי הוייות היו. ראשונה הויות האור הגדול אשר אין העולם \nכדאי להשתמש בו. וכאשר ראה בחכמתו שאין לבני העולם בזה תועלת כמו שנבאר, הוצרך אל \nהויה השנית אור השני. וזהו ויהי אור, שפירושו הוית האור השני. זהו כללות הכתוב \nלענין הכפל. ועתה נחזור לבאר התכת לשונו. שני האורות הללו, האור הא' הוא החכמה \nראשונה, והאור השני הוא חכמה אחרונה. וראוי לדעת הקצור קצרה ח\"ו ידיעתו ית' בענין \nהאור אם היה העולם יכול להסתכל בו אם לא, עד שהוצרך לגנוז האחד מפני חבירו, אתמהא. \nויברא השני ולא הראשון. ושאלה זו כבר נתקנה בשער סדר האצילות בפ\"ד. ושם אמרנו כי \nקודם ההויות כלם עלה ברצונו הקדום להיות ההויות ע\"י החכמה ומפני המעטת הישות שבה \nשהיא קרובה אל האין ביותר עד שלא יצדק בה הויה כלל לכן הוצרך אל הויות הספירות \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "(אצילות הבינה) כדפי' שם. ושם ביארנו כי אמרנו עלה ברצונו וכו' וכן היה מחריט וכו' \nהכל משל ודמיון אל גזרת חכמתו בענין סדר האצילות. ועתה לא יצדק שאלתינו שיהיה האור \nהשני ולא הראשון. כי האור הראשון הוא חכמה שבראש, והאור השני הוא חכמה שבסוף. וכי \nנשאל יאציל מלכות ולא חכמה. נשיב כי אם היתה המלכות מדרגה שנייה במקום חכמה היתה \nהמלכות מדרגת החכמה עלול שני וסוף סוף לא יכול העולם לסובלו ואין כל בריה יכולה \nלהסתכל בו, פי' לא יוכלו הנבראים לשאוב השפע ממנו לרוב דקותו וקירבתו אל מקורו. לכן \nהוכרחו הדברים להיותם מדרגה אחר מדרגה. הראשונה אי\"ן ואח\"כ הי\"ש וכן ממדרגה למדרגה \nמרשימה לחקיקה ומחקיקה לחציבה ומחציבה לעשיה כאשר הארכנו בשערים הקודמים. כי בהיות \nהדברים קרובים אל מקורם הם תכלית הדקות, ובצאתם מאת פניו ירדו פלאים לשיעורים \nמשוערים מעילה לעלול מנקודה לנקודה מנקודה עליונה עד נקודה אחרונה. ועתה נחזור \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ללשון המאמר אמר מלמד שהאור ההוא היה גדול מאוד. כבר נודע היות החכמה למעלה מהגדולה \nוהוא מאציל הגדולה. לזה קראה גדול בסוד הגדולה. ואמר מאד, להורות שהיא למעלה ממנה \nמעל דמעל. ואין כל בריה יכולה וכו'. כבר נתבאר כי טעם האצילות להודיע מעלתו \nורוממותו אל זולתו כי קודם האצילות לא הי' גדולת מחוייב המציאות נודע לזולתו לפי \nשאין בלתו. והאצילות היה כדי שיוכלו הבריות לדעת כחו ורוממותו כדפי' בשער טעם \nהאצי', וכדי שישתלשל המציאות ותצא מאת פניו ותרד דרך מדרגת הסולם אשר ראשו מגיע אל \nאלדי האלדים וקצהו מוצב ארצה. וזה רצה באמרו אין כל בריה יכולה להסתכל בו, לרוב \nהעלם החכמה אין לנבראים השגה בהמאציל על ידה. ולזה אמר לשון הסתכלות, שמורה על רוב \nהעיון והתבוננות גדול. עוד אפשר לפרש כדפי' לעיל שלא היו יכולים הנבראים לשאוב שפעה \nמפני דקותה והיינו הסתכלות שהוא ההנאה מזיווה. גנזו הקב\"ה לצדיקים לעתיד לבא. כבר \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "נודע כי העולם הבא הוא הבינה ונקרא עולם הבא שלעולם הוא בא שהוא נהר שאינו פוסק \nלעולם. ועולם הבא ולעתיד לבא הכל אחד בקרוב כמפורסם. ויש חילוק ביניהם עם היות \nשתיהם בבינה. כי עולם הבא נקראת הבינה בבחינתה התחתונה המשפעת כדפירשנו שהוא נהר \nדנגיד ונפיק ולא פסיק מימיו לעלמין. אמנם לעתיד לבא היא בחינה עליונה שעדיין לא בא \nאלא עתידה לבא והיינו התעלמות הבינה שהיא היכל שבו נטמן ונגנז החכמה. ומבואר בזוהר \nבפ' יתרו (בתוספתא דף ס\"ח ע\"ב) וז\"ל בקיצור ההוא רשימו בעיא לחפיא גרמיה ועביד ליה \nלגרמיה לאתטמרא ביה חד היכלא. ההוא היכלא אפיק ליה מגרמיה ומתח ליה במתיחו רב וסגיא \nלכל סטרין. אוקים ליה בלבושי יקר, פתח ליה חמשין תרעין לגו בגו, אתטמר ואתגניז ההוא \nרשימו, כיון דאתגנז ביה ועאל בגוויה אתמליא נהורא עכ\"ל. והנה מן המאמר הזה נראה \nבפי' שהחכמה שהיא הרשימו הנז' הנקרא יש, היא נגנזת ונטמנת בבינה שהיא ההיכל שבו נ' \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "שערים וכו'. ובזה נתבאר מה שאמר גנזו לצדיקים, היינו ת\"ת וצדיק. כי ת\"ת ג\"כ נקרא \nצדיק שנאמר (תהלים יא ז) כי צדיק ה'. כי הם שואבים אור ושפע מן החכמה ע\"י הבינה \nדהיינו לעתיד לבא כדפי'. ולא אמר לעולם הבא, מפני שאין החכמה מתעלמת בבינה אלא \nבבחינתה העליונה שעדיין לא נתגלה. והיא מדת כל סחורה שבעולם. פי' כי החכמה היא מדה \nשבה מתהוים כל ההויות וכל ההקפים, דהיינו סחורה לשון סחור תרגום של סביב. ואמרו \nשבעולם, כי הבינה שהיא נקרא עולם וההויות המצטיירות בתוך הבינה הם בכח החכמה \nהמגבילם ונותן להם מדה בלי מדה כדפי'. והיא כח אבן יקרה שקורים סוחרת ודר כי חכמה \nהוא כ\"ח מ\"ה שפירושו בחי' החכמה המתייחדת בבינה היא נקראת כ\"ח מ\"ה כמו שנבאר בשער \nערכי הכנויים. והיא ג\"כ אבן יקרה דהיינו י' שהיא נקודה בתוך ההיכל. שקורין וסוחרת. \nפי' לשון סבוב והיקף כי היא המקפת כל הספירות ונותנת בהם כח ואור. ואפשר היות פירוש \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "יקרה לשון מאירה כמו וירח יקר הולך (איוב ל\"א). ועל מאי היא מדת ודר. לפי שבפסוק \nהוזכרו שניהם יחד באמרו (אסתר א) ודר וסוחרת. ומפני שמתוך פי' דר יתבאר ענין ויהי \nאור, לכן שאל מאי ודר. אלא מלמד שלקח הקב\"ה מזיווה א' מאלפים. פי' ד\"ר הוא מציאות \nהמלכות הנלקח מחכמה שהוא ענין הצלע כדפי' בשער המציאיות בפ' ג' ד' בע\"ה. וז\"ש שלקח \nהקב\"ה מזיווה, פי' מזיו הסוחרת שהיא החכמה דהיינו אור הראשון והצלע היא אחת מאלפים \nמזיווה הם אלפים שנה שקדמה תורה לעולם והיינו עשר ספירות שבחכמה ועשר שבבינה וכל \nעשר מהן עולה לאלף כי הם י\"פ י' שהם ק' וי\"פ מאה הם אלף. והיינו עשר כלולה מעשר \nועשר מעשר והם אלף. וכן אלף שבבינה הם אלפים, ואחת מאלפים האלה היא המלכות שהיא \nהמשלמת האלפים. וקראום אלפים להורות על שעדיין לא הי' אצילותה ואצילות שאר הנאצלים \nשאז חכמה ובינה מתייחסים בשם אלפים. כאמרם ז\"ל תורה קדמה לעולם אלפים שנה. ובנה \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ממנה אבן יקרה נאה ומקושטת. כבר נתבאר בשער הנזכר ענין ויבן ה' אלדים את הצלע \n(בראשית ב) דהיינו מציאות הי' שבמלכות, ואמר שהצלע הוא אבן יקרה מציאות י' אבן \nספיריי כדפי' בתקונים שנייה לחכמה. והיא נאה ומקושטת בסוד מציאות בנין ה' שלה \nוהיינו ויהי אור שהוא הויות המלכות מהחכמה שהוא אור הראשון כדפי'. ונקראת יקרה, \nמלשון הארה כדפי' לעיל. ופי' נאה, היינו מצד שפע תפארת שהוא בעלה שהוא וא\"ו. וזהו \nנאה, נו\"ן מלכות, ה\"א עולה ו' שהוא ת\"ת, ולהיות שפעו נשפע בה לקשטה ולכן הוא נעשה \nמוא\"ו ה\"א. ופי' מקושטת, היינו קישוטי הכלה שהוא מציאות ה\"א שהם קישוטיה כענין ג' \nגווני הקשת. שהם קו אדום קו ירוק וקו לבן. שהם גדולה גבורה ות\"ת. והיינו ה' ג' \nווי\"ן כמבואר בשער המציאיות. וכלל בה כל המצות פי' שבמלכות כלולות בה כל מצות עשה \nומצות לא תעשה. מ\"ע מצד ימין חסד, ל\"ת מצד השמאל גבורה. והיא כלולה מימין ושמאל. \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "והטעם שהיא כלולה מכל המצות. מפני שהמצות הם תלויות בע\"ס. והיא נכללת מעשר ספירות. \nולכן היא נכללת מכל ענפי הספי' שהם המצות. והנה ענפי הספירות הם רמ\"ח מצד הגדולה, \nושס\"ה מצד הגבורה, ונמצאת שהיא נכללת בכל ענפי הספירות מן הימין ומן השמאל. והוצרך \nלומר ענין זה לענין המרכבות שנבאר: \nבא אברהם ובקש וכו'. הענין הוא כי עם היות שתהיה נשמת האדם אצולה מאיזה מדה מן \nהמדות. עכ\"ז הוא אפשר שיעשה מרכבה למדה אחרת ע\"י מעשיו. כי כל נשמה היא כלולה מעשר. \nוכאשר ישתדל אדם בחסד יהיה מרכבה למדת החסד. ואף אם נשמתו אצולה ממדה אחרת מפני \nשיגביר על נשמתו צד החסד עד שיהיה עיקר הארתה בחסד. וכן לשאר הספירות ונאריך בענין \nזה בשער הנשמה בפ\"א בע\"ה. ולפיכך היה הקב\"ה רוצה שיהיה אאע\"ה מרכבה למדת המלכות \nשיגביר עליו חלק המלכות. ומה גם במלכות שהיא נכללת מכל הספירות כדפי', ובפרטות מצד \nהחסד כדפי'. והטעם שהיה הקב\"ה רוצה בתיקון המדה הזאת יותר מכל שאר המדות לפי שהיא \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "המדה הצריכה תיקון יותר משאר המדות מטעם שהיא מדה האחרונה ורגליה יורדות מות וצריכה \nתיקון לתקן מיעוטה. ולזה נאמר לאברהם אבינו ע\"ה לך לך מארצך וממולדתך וכו' הכונה \nשיסיר עצמו מהקליפות וממערכות השמים כאמרם ז\"ל צא מאצטגנינות שלך וכו' וזהו אל הארץ \nאשר אראך דהיינו המלכות. והכונה שישתדל לתקנה. והוא תפס למדתו בחסד במעשה החסידות \nכדמסיק. וזהו ולא רצה. פי' לא רצה במלכות ועשה מעשים הגונים לזכות לחסד. וז\"ש זכה \nונטל מדתו. ואמר מדתו, מטעם כי עיקר התנוצצות נשמתו מחסד. ולכן נטה לעיקר נשמתו. \nוכן כשנאמר לו אל הארץ אשר אראך, כתיב ויסע אברהם הלוך ונסוע הנגבה לצד הדרום לצד \nהימין דהיינו חסד. הנה שדחה ממש בידים ורצה לידבק במדתו שהוא החסד: \nבא יצחק וכו'. כל ענייני יצחק הוא מצד המלכות, וכן נאמר (בראשית כא א) וה' פקד את \nשרה ולשון פקידה הוא מצד המלכות. וכן נאמר לו (שם כו ג) גור בארץ הזאת. ועם היות \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "שנאמר לו אחר העקדה, עכ\"ז הוא ראיה שהקב\"ה היה רוצה שיהיה מרכבה למלכות. ולא רצה בה \nאלא לקח מדת הפחד. ודקדק באמרו ונטל מדת הגבורה, ולא אמר מדתו כדקאמר גבי אברהם, \nמפני שלא היתה מדתו ממש כאברהם שמטבעו היה בעל חסד. אבל יצחק לא היתה מדתו בטבע אלא \nמלכות. שכן בארו בזהר כי קודם העקדה היתה מדתו המלכות ומטעם זה התחייב א\"ע למיתה כי \nהיה מסטרא דנוקבא כמבואר בזהר דכתיב (בראשית יח יד) ולשרה בן. ולכן לא אמר ביצחק \nובקש ליתנה לו כדקאמר באברהם אלא ובקש כחו דהיינו שבקש מדה אחרת זולת זה ודחה את \nזו. וזכה ונטל מדת הגבורה עם היות שלא היתה מדתו. ועם הקדמה זו יובן מאמר שני מספר \nהבהיר בענין זה וז\"ל ובזכות אברהם שזכה למדת חסד זכה יצחק למדת פחד. ולכאורה הוא \nהפך המאמר שלפנינו שכאן אמר שקודם היו נותנים לו המלכות עד שלא רצה בה וכו'. אלא \nכדפי' כי הוא דחה המלכות ואע\"פ שהיתה מדתו ולא זכה כ\"א בפחד דוקא ולא בזולתה. אלא \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "מצד אברהם שהיה בחסד. וידוע כי המים הרו וילדו אפלה. ולכן כיון שיצחק היה בן אברהם \nניתן לו הפחד בן החסד. וזכה לפחד בעקידתו שנעקד ע\"ג המזבח. והענין כי המזבח הוא \nהמלכות, וגב המזבח היא יסוד, והעצים שעל גבי המזבח היינו ת\"ת נצח הוד. והוא נעקד \nע\"ג המזבח ממעל לעצים. נמצא יצחק זכה בפחד ע\"י העקידה. ועוד נוכל לפרש שהמזבח \nמלכות, וגב המזבח ת\"ת, והגב הזה הוא ממעל לעצים שהעצים הם נצח הוד יסוד שהם ג' \nווי\"ן ג' עצים (ע' בפלח): \nבא יעקב. הנה יעקב רצה לידבק במלכות בכל ענייניו. ראשונה שיצא מבאר שבע הוא הבינה \nוילך חרנה היא המלכות, וכן פי' בזהר. ועוד כי שם פגע במקום שהוא השכינה ושם הקים \nמצבה. וכן אמר (בראשית כח כב) והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלדים, כל עניינו \nהיה במלכות לידבק בה. ולא נתנוהו לו אלא שיהיה מרכבה לת\"ת. וזה נאמר לו בענין נשואי \nלאה שהיא הבינה. והנה כוונתו הי' ברחל עקרת הבית ורימה אותו בלאה כי מאת ה' היתה לו \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "שהוא איש הבינים זכר בין ב' נקבות. וכן נאמר לו (שם לב כח) לא יעקב יאמר עוד שמך \nכ\"א ישראל. ויעקב הוא במלכות וישראל בת\"ת כמו שיתבאר בשער ערכי הכנויים. כל זה \nלהורות לו שיהיה מרכבה לת\"ת. והטעם מפני שהיו אברהם ויצחק ב' הפכים זה חסד וזה דין \nזה מים וזה אש, והוצרך השלום ביניהם לתיקון העולם. וזה אמרו הואיל ואברהם למעלה \nויצחק למטה (וכו') אתה תהיה אמצעי ביניהם. וכן דרך הת\"ת שהוא אמצעי בין החסד והפחד, \nזה למעלה וזה למטה ות\"ת באמצע. וזהו ו' באמצע ב' יודין כצורת א' כמבואר בשער השמות \nפ\"ו. ותטול שלשתן. פי' כי ת\"ת בצד ההכרעה יש לו כח גדולה מצד הימין. וגבורה מצד \nהשמאל. ות\"ת באמצע כולל כל בחינות האלה בעצמות הת\"ת כמבואר בשערים הקודמים. ומאי \nאמצעי שלום וכו'. הוקשה לו כי התפארת היא בחינה אמצעית בפ\"ע שהוא קו הרחמים ואינו \nכולל שלשתן. לזה אמר ומאי אמצעי שלום וכו', פי' צד המשלים המאחד הקצוות כמבואר בשער \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "המכריעים. והא כתיב תתן אמת ליעקב. וא\"כ נמצא שאין יעקב מרכבה לת\"ת במציאות השלום, \nאלא במציאות האמת שהיא בחינה בפני עצמה בחינה אמצעית לבד. לזה השיב אמת ושלום חד \nהוי. פי' הבחינה הכוללת ג' בחינות הוא הנקרא שלום והוא הנקרא אמת. והכריח היות שני \nהכנויים אחד באמרו דברי שלום ואמת וכן הלא אם שלום ואמת כו'. ועכ\"ז החילוק בין שלום \nואמת, כי האמת הוא הא' בסוד י' מכאן למעלה חסד. וי' מכאן למטה גבורה. ו' באמצע ת\"ת \nהיינו בחי' השלום. ות' ומ' הנשאר הוא מלכות כאשר יתבאר בשער ערכי הכנויים בס\"ד. \nועקר מלת אמת הוא הת\"ת, ולכן אמת ושלום חד הוי, כי כל אחד מהם כולל ג' בחינות. \nדכתיב והאכלתיך נחלת יעקב אביך דהיינו נחלה וכו'. כבר ביארנו בשער המכריעים כי לא \nיקרא שלום באמת אלא הת\"ת מפני היותו כלל הקצוות כלם ולכן היא נקראת נחלה גמורה ולא \nכן שתי הקצוות, וז\"ש דהיינו החסד והפחד והשלום והאמת שהם ג' בחינות שהם החסד והדין \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "והרחמים שהיא נחלה גמורה שלימה, ויעקב איש תם (בראשית כה כז), גבר שלים (ת\"א שם) \nכמבואר בארוכה בשער הנזכר. ולפיכך אמר אבן מאסו הבונים פי' דוד שהיתה מדתו המלכות \nאמר כי האבן שהיא המלכות שמאסו בה הבונים, פי' כל אותם שנעשו מרכבה לאצילות ומאסו \nבה להיותה אחרונה לכל האצילות. והיא היתה לראש פנה, כי היא לפעמים נקראת אשת חיל \nעטרת בעלה דהיינו שהיא עולה למעלה עד היותה עטרה על הת\"ת ואז היא נקראת תגא דספר \nתורה כמבואר בשערים הקודמים. ולמה מאסו בה. פי' למה אתה אומר שמאסו בה והרי אינו כן \nשהרי הכתוב אומר וישמר משמרתי דהיינו המלכות, שהיא נקראת שימור מצותי שהם כלולות \nבמלכות כדאמר לעיל וכלל בה כל המצות. והנה לפ\"ז נמצא שלא מאס בה אלא אדרבה השלימה \nוקיים מצותיה ותיקנה. מאי משמרתי. פי' אל תחשוב היות הדברים האלה דברי המלכות שאמרה \nששמר אברהם משמרת המלכות, שאינו אלא דברי החסד שהיא מדתו. וכוונת אמרו משמרתי, \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "היינו המלכות המקבלת אור החסד ע\"י נשמת אברהם כדפי' בפרק ג'. והכונה שהפסוק הזה \nהורה דאברהם אבינו היה מרכבה לחסד. כל ימי היות אברהם בארץ כו'. כבר בארנו בשערים \nהקודמים שענין ג' בחינות שיתבחנו כל ספירה וספירה הם הבחינה הראשונה מה שמקבלת \nמהמדה שלמעלה ממנה, והיא משובחת ודקה משאר בחינות המדה, כי כל עוד שתתעלה היא יותר \nדקה ומשובחת. הבחינה הב' בערך עצמותה והיא אמצעית בין הא' ובין הג'. והג' שהיא בערך \nמה שמשפעת למטה, והיא היותר מתגלית מהשתים הקודמות. וכן הם ג' בחינות אלה בחסד שלשה \nפעולות שונות של רחמים בערך השלשה בחינות. והנה בערך בחינה ראשונה ממטה למעלה אמר \nואני זאת היא מלאכתי שאני מזכה את העולם והיא רחמים. ואחר כך כנגד בחינה שנייה שהיא \nיותר רחמים אמר ואפי' נתחייבו אני מזכה אותם והכונה כי אפי' שהם חייבים ואינם ראוים \nלרחמים מצד תוקף הרחמים שגוברת בבחינה זו אני מרחם עליהם. ובערך בחינה הג' שהיא \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "המתקרבת אל הבינה בקבלתה ממנו אמר ועוד אני משיבם ומביא בלבם כו'. וכבר נודע כי \nהתשובה לעולם מצד בחינת הבינה עם החסד. שהבינה נקרא תשובה. וכתיב ימינך פשוטה לקבל \nשבים. ומביא אותם לעשות רצון קונם. פי' הבינה שהיא קונה הנשמות ומקורם שמאצלת אותם \nכנודע. ואל ג' הבחינות האלה ממש היה מכוין אברהם במעשיו. וזהו סדר לחמו ומימיו הרי \nבחינה ראשונה ממטה למעלה. והיה דורש להם עד שהיו שבים הרי בחינה שלישית שהוא \nהתשובה. ומנין שאף החייבים היה מזכה. זהו בערך בחינה האמצעית, ונקטה באחרונה ואם \nהיא אמצעית מפני שלמעשה בני אדם היותר קשה לזכות מי שאין לו זכות וזה כמעט אינו ביד \nהאדם עד שלא עלה ביד אאע\"ה להציל אנשי סדום. וזהו שדקדק לשון המאמר שאמר וכי אפשר \nשלא ידע וכו' כי כבר היה בידיעתו יתברך שאין יכולת באדם לזכות מי שאין לו זכות. ולא \nנאמר המכסה אני וכו' אלא לפי שהיה אברהם משתדל בשלימות החסד והשתי בחינות הי' מקיים \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "בעצם, רצה הקב\"ה שישתדל בשלישית כדי שמחשבתו יצרפה למעשה וישתלם בחסד בעצם. הבא \nליטהר וכו' בא לטמא פתחין לו. מאי פתחים פי' למה לא אמר מסייעין כדאמר הבא לטהר \nמסייעין. אלא הטעם כי כשבא אדם ליטהר אז פותחין לו פתחים יותר מן הראוי כענין \n(בראשית כה כא) ויעתר לו ה' ויחתור לו שפתח לו פתח. (ע' בזהר תולדות דף קל\"ז.) וכן \nבמנשה שחתר לו הקב\"ה פתח מתחת כסא הכבוד (בסהדרין דף ק\"ג). וזהו מסייעין. אבל כשבא \nלטמא אין פותחים לו אלא הפתחים נפתחים מעצמם שבהם יצא אם ירצה וזהו פתחים לו. ר\"ל \nיש לו פתחים פתוחות שבהם יצא. מצותי חקותי ותורתי. בא ג\"כ לתרץ מאי דהוה קשיא ליה \nמעיקרא כי המצוות הם במלכות כנראה שהשלים המלכות. ועתה תירץ שאין הכונה שהשלימה \nונדבק בה להיותו ממש מרכבה אליה, אלא הכוונה כי אע\"פ שלא היה חפץ בה עכ\"ז שמר \nמצותיה להשפיע בה ממדתו כי זהו הנרצה בענין המרכבה כדפי' בפ\"ב. מאי תורתי אפי' \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "הוראות ופלפולים וכו'. פי' אפילו עירובי תבשילים. ומאי משם רועה אבן ישראל כו' \nהוקשה לו כי משם נראה שר\"ל מידי אביר יעקב הוא היסוד כנודע, ומשם רועה היא המלכות. \nואבן ישראל, ר\"ל ניזון מהיסוד כתרגומו זן אבהן ובנין. ונמצא לפ\"ז היות יעקב מרכבה \nאל המלכות. וקשה מדידיה לדידיה, דהוא אמר שהוא מרכבה אל התפארת. לז\"א כי משם ר\"ל \nצדק עליון והיינו בינה שהוא היכל שבו נגנז האור הראשון לעתיד לבא כדפי'. והיינו \nוסוחרת כו'. פי' כבר בארנו כי אין האור הראשון נקרא סוחרת אלא בהיותו גנוז בבינה \nשאז ממנה כל סחורה שבעולם כדפי'. וזה רצה באמרו והיינו וסוחרת. ואין צדק עליון אלא \nבבינה. כי יש צדק עליון וצדק תחתון, עליון בבינה ותחתון במלכות. ועתה יהיה פירוש \nמשם רועה ממציאות החכמה הנעלם בבינה, משם ניזון התפארת עם השנים עשר גבולים שאליהם \nהיה מרכבה יעקב ושנים עשר בניו. ועתה צדקו דברי המתרגם בפי' אבהן ובנין. ואבן יקרה \n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "שבנה למטה ממנה נקרא ד\"ר. וחזר על ענין הראשון שכל עצמו לא בא אלא לפרש מלת ד\"ר \nומלת סוחר\"ת. ע\"כ הגיע שכלנו הדל בפי' המאמר הזה בעזר החונן לאדם דעת. והכלל העולה \nמדברי המאמר הוא שע\"י מעשה בני אדם יעשה האדם מרכבה לא' מן הספירות. וכן בחנו\"ך \nמטטרו\"ן אמרו שזכה אל המדרגה ההיא מטעם שתופר מנעלים היה ובכל נקיבה ונקיבה שהיה \nנוקב במרצע היה מברך לצורך גבוה וכו', כי היה מיחד למלכות הנקרא נעל עם הת\"ת ע\"י כל \nהצנורו\"ת אשר לו ולזה רמז הנקיבו\"ת שאמר. ומן הראוי היה שיהיה מרכבה למלכות לפי' \nזה. אמנם ראינו מי שפירש כי הסנדלפון נקרא סנד\"ל ומטטרו\"ן מנעל והוא היה מחבר \nומשפיע למטטרו\"ן ומשם היה סיבה שיושפע אל השכינה ולפיכך זכה להיות מרכבה למטטרון \nמדה כנגד מדה, וז\"ש תופר מנעלים היה ובכל נקיבה ונקיבה היה מברך כי היה מיחד מטטרון \nעם המדה ואח\"כ היה משפיע למלכות. והנה זו היא בחינה ששית להמרכבה אל חמשה הבחינות \n", "en": ""}, {"index": 23, "he": "הנזכר לעיל בפ\"ג. ובענין חנוך ומטטרון נאריך הביאור בשער ההיכלות בס\"ד ושם יתבאר \nענין אליהו וכן ענין המלאכים ביאור ארוך בע\"ה יתברך. והנה נשלם הפרק הזה, ונכלל \nהשער הזה בס\"ד ע\"כ: \n \n", "en": ""}]}
