# ספר פרדס רמונים — קטע 97

[קריאה בקורא](/reader/kabala-bd11e1351be2/1/97/)

<div lang="he" dir="rtl">

טעמא איקרי הכי בגין מאן דקאים בהאי אהבה אתקשר בעלמא עלאה עכ&quot;ל. הנה בפירוש כי 
כאשר יתחבר חסד בבינה יקרא אהבה רבה כי גדולה ביותר: 
עוד יש אהבת עולם והיא מלכות ופירש הרשב&quot;י ע&quot;ה [שם) הטעם וז&quot;ל אהבת עולם רזא דא 
בעלמא תתאה בלא פרודא דאתקשר ביה רחימו דידיה וכו&#x27;. הנה בפי&#x27; שתקרא כן בסוד יחודה 
עם הת&quot;ת שהוא גם כן נקרא עולם כאשר יתבאר בערכו. ובזהר פרשת חיי (ד&quot;קלז) פי&#x27; כי 
ההתעוררות האהבה הוא מצד השמאל ולכן נאמר ביצחק ויביאה יצחק האוהלה שרה אמו כו&#x27; 
ויאהבה. ומה שנאמר ביעקב ויאהב יעקב את רחל סטרא דיצחק דהוה ביה הוה קא עביד ליה 
ע&quot;כ. נראה בפי&#x27; היות האהבה מצד הגבורה. ופשר הענין הזה נתבאר אלינו מתוך דבריו 
בפרשה ויחי (ד&quot;רמה) בפסוק מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה שתחלה הוא מצד הגבורה 
בסוד שמאלו תחת לראשי והוא קבלת המלכות מן הגבורה וע&quot;י מתעטרת האהבה והחבוק ואחר כך 
משפיע החסד. ומדרך החסד להשקיט כח הדין ולכן היה מן הראוי שיכבה את האהבה המתעוררת 


מכח הדין על ידי רחמי החסד. והכתוב באר לנו הפך זה באמרו מים רבים לא יוכלו וכו&#x27; 
פי&#x27; מימי חסד שקבלה ממנו אחר שקבלה מן השמאל וזהו וימינו תחבקני כמו שבארנו בשער 
מהות והנהגה. זהו כלל דברי הזוהר במקומו ולא ראינו להעתיקו לאהבת הקיצור והחפץ בו 
ימצאנו שם. איך שיהיה כלל הדברים תחלת האהבה הוא ע&quot;י הפחד בסוד שמאלו תחת לראשי 
ואח&quot;כ על ידי הימין ע&quot;י החסד דהיינו וימינו תחבקני ועם הפשרה הזאת צדקו דברי הרשב&quot;י 
ע&quot;ה בכל פנותיו: 
אהה בפסוק אהה אלקים פירש הרשב&quot;י ע&quot;ה בזוהר פ&#x27; אחרי (ד&quot;עד) כי אהה האלף הוא בכתר 
ושני ההי&quot;ן בינה ומלכות וענין כי השכינה ה&#x27; אחרונה הושלכה משמים ונסתלקו הברכות 
מבינה ג&quot;כ שהיא ה&#x27; עילאה ונתעכבו בכתר שהוא אות א&#x27;. ולכן יאמר אהה לקונן על ג&#x27; 
מדרגות אלו כל אחד לפי עניינו ע&quot;ש: 
אוהל מועד היא השכינה מלכות ונקר&#x27; כן מפני שהיא בית ועד לתפארת ומועד שלו וכן תרגום 
אהל משכן כי היא משכן ה&#x27; וכן כתוב (שמות כה כב) ונועדתי לך שם. התפארת שהי&#x27; מדבר עם 


משה בתוך האהל פנים אל פנים. ונקראת כן כאשר היא מקושטת בקשוטיה לקבל פני המלך 
החתן. וז&quot;ל בזהר פרשת בלק (ד&quot;ר ע&quot;ב) בפסוק ויקרא אל משה מאהל מועד מהיכלא קדישא 
מהיכלא מתקנא מהיכלא יקירא דעילאין ותתאין תאיבין לגביה ולא יכלין למקרב לגביה 
עכ&quot;ל. עניינו בהיות הכלה מקושטת לקבל פני בעלה ואז היא נכללה בעצמה בסוד אל תראוני 
שאני שחרחורת הנדרש בשיר השירים מהזהר עיין שם וע&quot;כ נקראת משכן זמנא שפי&#x27; לעיתים 
שאין בו יחוד גמור. והסוד ויהושע בן נון נער לא ימיש מתוך וכו&#x27; ופי&#x27; בזהר פרשת 
תרומה (ד&quot;קמג) כי המשכן היה בסוד הנער. ואז נקראת משכן זמנא לזמנים [י] אבל משכן 
העקרי הוא בהר הקודש כי שם למעלה בסוד כסא נכון: 
או מלה לדעתנו ירמוז אל הוא&quot;ו הנמשך מכתר שהוא אל&quot;ף. והוא קו האמצעי שהוא בין הימין 
והשמאל. ולכן כדי לחלק בין ענין לענין יאמר מלה זו: 
אווז מצאנו לא&#x27; מן המפרשים שפי&#x27; כי אווז הוא בחכמה ונסתייע לזה מדברי רז&quot;ל (ברכות 


נ&quot;ז) הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה כו&#x27; ואין לנו טעם לרמז זה להכריחה אלא מפני 
שהאווז לבן וירמוז אל החכמה בלבנינותו. ונ&quot;ל שכוונתם ז&quot;ל בגמרא יצפה לחכמה הוא מפני 
שהאווז צועק בקולות כדרך החכם בעוסקו בתורה. לכן נאמר שהיא בחכמה תתאה שהיא בקולות, 
או בחכמה עלאה בסוד חכמות בחוץ תרונה וכו&#x27; שזהו אחר גלויה אל הבינה, ומהבינה ולחוץ 
בסוד ברחובות תתן קולה כמבואר בזוהר (תולדות ד&quot;קמא): 
אוי בפסוק (ירמיה ו ד) אוי לנו כי פנה היום פירש הרשב&quot;י ע&quot;ה (בפ&#x27; אחרי ד&quot;עה) כי 
בהיות שנסתלק התפארת אל הכתר והשפע אינו אפילו בבינה ואין תשובה מועיל לבטל גזרה זו 
ח&quot;ו אז נאמר אוי. ופי&#x27; כי [ראש] היסוד [הוא י&#x27;] והוא וא&quot;ו זעירא וראש צדיק היינו 
מקום משכן הברכות שנאמר (משלי י ו) וברכות לראש צדיק היינו ו&#x27; שהוא משך הת&quot;ת על 
היסוד ובהיות שהשפע מסתלק מן היסוד אל הת&quot;ת נסתלק ראש ו&#x27; למעלה אל הוא&quot;ו שבת&quot;ת 
והיינו וי (ע&#x27; לקמן בע&#x27; אות). וכאשר מסתלק עוד הת&quot;ת אל הכתר שהוא א&#x27; לבלתי יושפע 


אפי&#x27; בבינה כמו שנודע שיחוד החכמה בבינה הוא ע&quot;י הוא&quot;ו בסוד הדעת כדפירשנו בשער אם 
הא&quot;ס הוא הכתר בפ&#x27; ח&#x27;. אז נאמר אוי מורה הסתלקות היסוד והת&quot;ת אל הכתר והצנורות הם 
נשברים והרעב הווה ח&quot;ו כל זה נתבאר שם בארוכה והוא מאמר נפלא מבואר אצלנו באור יפה: 

אוב בענין אוב או ידעוני הוא כנוי אל הקליפה החצוניות וכן ידעוני והם שתי קליפות 
ועניינם נודע. וידענו כי יתמה המעיין אל ענין אותיות הקודש שיורו על החצונים כענין 
שור וחמור וכיוצא בזה. ובענין אוב הארכתי בספר אור יקר בס&quot;ד: 
אוד מוצל מאש וכיוצא הוא כנוי אל היוצא מכח הדין והניצול מאשו ומדינו יקרא אוד 
כנודע מעניינו. ואפשר היותו כנוי אל המלכות שהיא נקרא א&quot;ד כמבואר לעיל ובהיותה מטה 
מן הדין אל צד החסד על ידי הוא&quot;ו שבה, אוד דהיינו אד ו&#x27; תקרא אוד מוצל: 
אוה [כמו אוה] למושב לו (תהלים קלב יג) פירש בתקונים (אולי רומז לתקונא ד&#x27; די&quot;ז.) 
כי הוא יחוד א&#x27; שהוא כתר עם הת&quot;ת והמלכות הנקראים ו&quot;ה ואין המקרא יוצא מענייננו כי 


ע&quot;י הרצון והשפע הנשפע מהכתר לקשוטי חתן וכלה הם מתאוים זה לזה ומזה יוכל המעיין 
להקיש אל השאר: 
אוחים פירוש הכתוב ומלאו בתיהם אוחים (ישעי&#x27; יג) הם מיני חיות והוא מין ממיני 
קליפות השורה במקום חרוב כענין שאי&quot;ה שפי&#x27; רז&quot;ל (ב&quot;ב דכ&quot;א ובזהר שלח ד&quot;קסג) וכיוצא 
ואפשר היות לילית וסמאל שהם אחים באחוה: 
אויב וכל עניינו מצד הדין ופעמים בחיצונים שהם אויבים אמיתים ולפי דברי הרשב&quot;י ע&quot;ה 
באדרא [יא] (המלאכים גם כן נקראים אויבים וזהו עיר וקדיש מן שמיא נחית פירוש אויב 
קדיש מלשון ויהי ערך): 
אויל לשון סכלות וכיוצא והוא משל אל הקליפה וכן כל לשון שגעון וכיוצא: 
אויר שם אויר יחסוהו בספר ר&quot;מ (פנחס ד&quot;רנה) לתפארת וז&quot;ל תפארת אויר ובג&quot;ד אוקמוה 
התר נדרים פורחים באויר ופי&#x27; כי הנדר הוא בבינה והיא פורחת על הת&quot;ת כנודע. ובמ&quot;א 
אמר שם אוריא&quot;ל דאיהו אויר ובמ&quot;א (בר&quot;מ צו ד&quot;כח) ודא עמודא דאמצעיתא דאיהו אויר. 


הנה מכל המקומות האלה נראה היות האויר בת&quot;ת. ובענין זה במ&quot;א (פנחס ד&quot;רמה). [כתב] 
ז&quot;ל דאת י&#x27; מן יהו&quot;ה איהו אתעטף באור ואתעביד אויר והיינו אוירא דארעא דישראל מחכים 
בגין דאת י&#x27; דאיהי חכמה באויר והאי איהו אור דאתעטף ביה כד ברא עלמא הה&quot;ד עוטה אור 
כשלמה והאי איהו יהי או&quot;ר יהי אויר ואוקמוה מארי סתרי תורה בטרם נתהווה כל דבר 
נתהוו ההויות ובג&quot;ד יהי אור ויהי אור דהוה מקדמת דנא עכ&quot;ל. ופי&#x27; עיקר האור הוא 
הבינה ובה נרמזו ה&#x27; אורות הנזכרים בפ&#x27; זו והם כנגד ה&#x27; עלאה וכ&quot;פ הרשב&quot;י ע&quot;ה בתקונים 
(תקונא ל&#x27; ד&quot;עב ותקונא מ&quot;ז ד&quot;פב) והחכמה מתעטפת בבינה וזהו עוטה אור. וזהו סבת 
ההויות שמשם נמשכות ע&quot;י חבור שניהם וזהו נוטה שמים וכו&#x27; אמנם א&quot;א שיתחברו החכמה 
והבינה כ&quot;א ע&quot;י הדעת המיחדת אותם כדפי&#x27; בשער אם הא&quot;ס הוא הכתר ובשער מהות והנהגה. 
וכיון שהדעת הוא חיבור שניהם לכן נקרא על שמם אוי&quot;ר כדמיון חבורם ויחודם. ולא יקרא 


אויר אלא המציאות הדק בסוד הדעת ובזה נתבאר המאמר: 
עוד הכתר ג&quot;כ נקרא אויר ויש בו ב&#x27; בחינות בחינ&#x27; ראשונה נקרא אויר שאינו נתפס והיא 
המתדבקת ומתאחדת במאציל. והבחינה שניה נקרא אויר הנתפס קצת. וז&quot;ל הרשב&quot;י ע&quot;ה בשיר 
השירים (בז&quot;ח ד&quot;פז) כיון דההוא בטישו אתיישב במוחא מגו אוירא דכיא דאתפס. בגין דאית 
אוירא דכיא דלא אתפס כלל. והאי דאתפס כד אתישבא בההיא מוחא ההוא בטישא עלאה כדין 
נפקי כל תנועי דטעמי וכו&#x27; ע&quot;כ. והטעמים הם מכתר והיינו אוירא דמתפס בחינתו המתיישב 
ורוכב על החכמה הנקרא מוחא כאשר יתבאר בע&quot;ה. ויש בחינה אחת שאינה נתפסת והיא נקראת 
לפעמים אויר קדמון כי קדמון מתיחד אל הכתר כאשר נבאר. ואמרנו שאינו נתפס אין הכונה 
אצלנו נתפס ממשי כי אפי&#x27; החכמה אינ&#x27; נתפסת, אמנם פי&#x27; הוא שאינו נתפס אפי&#x27; לספי&#x27; 
חכמה כי הוא דק מתאחד בא&quot;ס כאשר נתבאר בשער הצחצחות. ויקרא הכתר אויר בהיותו רוכב 
על החכמה והבינה בהיותם מיוחדים בסוד הדעת שסוד יחודם רומז אויר אור י&#x27;. ולכן הכתר 


הנותן כח בדעת לייחדם יקרא אויר וכן לפעמים יקרא מגדל הפורח באויר שהם חכמה ובינה 
ובתיקונ&#x27; (כב ד&quot;סב) קרא לבינה אוירא דכיא וז&quot;ל דאיהי ה&#x27; עלאה אוירא דכיא אוירא 
דארעא דישראל דאיהו מחכים מסטרא דחכמה דאיהי י&#x27; עכ&quot;ל [יב] ואין הענין רחוק כדפי&#x27; 
לעיל: 
אוכל בפסוק (שופטים יד יד) מהאוכל יצא מאכל פי&#x27; בזהר פ&#x27; ויחי (ד&quot;רח) כי האוכל הוא 
צדיק מפני שהוא אוכל כל שפע עליון להשפיע למטה למלכות כדכתיב (משלי יג כה) צדיק 
אוכל לשובע נפשו ומאכל היוצא ממנו הוא הנשפע לתחתונים שהוא מאכל השכינה: 
אומן פי&#x27; היסוד נקרא אומן על שם שהוא אומן את הדסה היא השכינה ומשפיע לה רב טוב 
מהספירות העליונות אשר למעלה ממנו: 
און בזוהר פרשת (יתרו ד&quot;סז) פי&#x27; הרשב&quot;י ע&quot;ה כי און ואוני הכל כנוי הוא לצד הקליפה. 
וז&quot;ל כהן און סטרא אחרא דאיהו סטר שמאלא ודא איהו רזא דאמרה רחל כד חמת דמיתת כמה 
דכתיב בן אוני ובג&quot;ד אוחי יעקב ואמר בן ימין ולא בן אוני סטרא דימינא ולא סטרא 


דשמאלא עכ&quot;ל וכן כל לשון און כענין כי לא יצא מעפר און (איוב ה&#x27;) וכן כל לשון אונאה 
וכיוצא. אמנם אמרו כחי וראשית אוני (בראשית מט) ירצה לשון כח והוא כח קדוש ואפשר 
שהוא יחוד אני שהוא מלכות עם הוא&quot;ו שהוא התפארת ואוני זה הוא בצד הקדושה ניג]: 
אופל היא הגבורה ועל שם הדין נקרא כך ואין ספק כי נקראת אופל בבחינה ג&#x27; שבגבורה 
שהיא בחינת החשך כדפירוש בשער הגוונים: 
אופן הגדולה נקרא כן מפני שהיא המנהיג הגדול לכל המרכבה כן פי&#x27; רבי משה בספר השם. 
ובתיקונים (תקונא ס&quot;ט ד&quot;קג) פי&#x27; הרשב&quot;י ע&quot;ה כי אופני המרכבה הם נצח והוד. וצדיק 
אופן א&#x27; ונמצא המרכבה ד&#x27; חיות שהם גדולה פני אריה, גבורה פני שור, תפארת פני נשר, 
מלכות פני אדם. ושני אופני המרכבה נצח והוד, ואופן א&#x27; בארץ הוא היסוד שהוא על הארץ 
שהיא המלכות. ובזוהר חדש שה&quot;ש (ד&quot;עה ע&quot;ש) כי ג&#x27; פנים למלכות. מביטים לג&#x27; אבות והם 
נקראים א&quot;ל אלדי&quot;ם יהו&quot;ה. ולמטה מהם פן אחד המקבלת מג&#x27; פנים והיא נקראת אופן א&#x27; 


בארץ, ירצה ששואלים עליה א&quot;ו פ&quot;ן כלומר אן פן אחד, ומשיבים בארץ: 
אור יתייחס אל כמה מקומות. א&#x27; בת&quot;ת דכתיב (משלי ו כג) ותורה אור. כי הוא משפיע אור 
ומאיר בבת עין שהיא המלכות. עוד נקרא הבינה אור כי היא המאירה בה&#x27; ספירות שהם 
הגדולה גבורה ת&quot;ת שהם ג&#x27; גווני עינא, ותרין כרובי עינא שהם נצח והוד. וכבר בארנו כי 
היא המאירה בהם בסוד נ&#x27; שערי בינה. וז&quot;ל הרשב&quot;י עליו השלום בספר ר&quot;מ (תצא דר&quot;פ ע&quot;ש) 
י&#x27; איהי בת עינא. כי נר מצוה ותורה אור ו&#x27; דנהיר בה. ה&#x27; ג&#x27; גווני דעינא ותרי כנפי 
דעינא. אור נהיר בהו מלגאו ה&#x27; עלאה דאיהי אור וכו&#x27;. ע&quot;כ. אמנם הת&quot;ת נק&#x27; אור בהיותו 
מאיר במל&#x27;. והבינה נקרא אור בהיותה מנהרת בה&#x27; ספירות הנזכר באור נ&#x27; שערי בינה. ומן 
הראוי לדעת כי עקר האור עם היותו בשני המקומות הנז&#x27; עקרו בחסד. וכן נמצא כי ביום א&#x27; 
נזכרו ה&#x27; אורות לרמוז אל ה&#x27; ספירות הנזכר שהם ה&#x27; אורות והם בה מצד הבינה ולא נקראו 


אורות אלא מצד החסד. וכן מבואר בזוהר פרשת תרומה (ד&#x27; קסו קסז) עובדא דר&#x27; אבא ור&#x27; 
חייא דשרו בבי אשפזייהו וז&quot;ל ועל דאינון ה&#x27; דרגין דאתפרשו ואתמשכו מהאי אור קדמאה 
כתיב אור ה&#x27; זמנין וכלא הוי מסטרא דימינא ואתכלילו ביה עכ&quot;ל. ועל ידו נקראו אורות 
כי עיקר האור בחסד וכן נתבאר שם למעל&#x27; מן הענין וז&quot;ל ותורה אור דקא נהיר לההוא נר 
ואדליקת מניה מסטרא דאור קדמאה דאיהו ימינא דהא אורייתא מההוא סטרא דימינא אור 
קדמאה אתיהיבת דכתיב מימינו אש דת למו מסטרא דימינא אתיהיבת. אע&quot;ג דאכליל ביה שמאלא 
דהא כדין איהי שלימא דכלהו. אור דא אתכליל במאתן ושבעה עולמות דאינון גניזין בסטרא 
דההוא אור ואתפשט בכולהו. תחות כורסייא עלאה טמירא שריין אינון עולמות מסטרא דההוא 
ימינא תלת מאה ועשר אינון. מאתן ושבע אינון בסטרא דימינא, מאה ותלת אינון בסטרא 
דשמאלא, ואינון שלש מאה ועשר. ואילין אינון דקב&quot;ה מתקן תדיר לצדיקייא ומאילין 


מתפשטן כמה וכמה אוצרי חמדה וכלהו גניזין לאתעדנא מנהון צדיקייא לעלמא דאתי ועל 
אילין כתיב להנחיל אוהבי יש וכו&#x27; ועל אילין כתיב עין לא ראתה אלדים זולתך. י&quot;ש 
אילין תלת מאה ועשר עולמות גניזין תחות עלמא דאתי. ועל אינון מאתן ושבע דאינון 
מסטרא דימינא איקרון אור קדמאה בגין דאפילו אור שמאלא אור איקרי אבל אור קדמאה איהו 
זמין למעבד תולדין לעלמא דאתי. ואי תימא לעלמא דאתי ולא יתיר, אלא אפילו בכל יומא 
ויומא. דאי לא הוה האי אור עלמא לא יכיל למיקם. דכתיב אמרתי עולם חס&quot;ד יבנה עכ&quot;ל. 
ופי&#x27; כי קודם לזה פי&#x27; כי נ&quot;ר מצוה היא המלכות ותורה אור הוא הת&quot;ת שהוא מדליק ומשפיע 
למלכות והוא אור המאירה ומדליקה. ואמר כי אותו האור הוא מצד החסד כי משם עיקר יניקת 
הת&quot;ת והביא ראיה לזה מפסוק מימינו וכו&#x27;. וזה שאמר דהא אורייתא וכו&#x27;, אף על גב 
דאכליל וכו&#x27;, כי הוקשה לו כי מן הפסוק נראה שהתורה נתנה מן הימין ומן השמאל ולכן 


אמר מימינו א&quot;ש דת למו. לזה אמר כי ענין אש דת היינו השמאל שנכלל בימין ולעולם ימין 
עיקר וכללות השמאל לשלימות החסד ג&quot;כ כי שלימותה בהיות השמאל נכלל עמה. אור דא 
אתכליל וכו&#x27;, הכריח ענין אור בחסד ממנין העולמות שהם בימין בחשבון או&quot;ר ומתוך כך 
יוכרח היות השמאל נכלל&#x27; בעלמא בימין ולעולם הימין גובר שהרי האורות כלם נכללים בי&quot;ש 
כדפי&#x27; תלת מאה ועשר אינון וכו&#x27; ומהם מאתים ושבע אל הימין. והטעם כי האורות האלו הם 
נכללים בג&#x27; קוים, שהם קו הימין חסד ובו מאה ותלת וכן בקו האמצעי רחמים ובו מאה ושלש 
ומפני נטייתו אל החסד כנודע לכן בהיות דת מימינו הם בימין מאתים ושבע, ובקו שמאל הם 
מאה וג&#x27;. והנה א&#x27; המיותר הם מציאות יחודם יחד. ולכן בא א&#x27; בראש התיבה וסימנו א&#x27; א&quot;ו 
או&quot;ר והכל אחד. והנה מתוך ענין י&quot;ש עולמות אלה יוכרח שם אור בחסד שנטיית הקו האמצעי 
אל הימין כלפי חסד ונמצאו מנין האורות בימין כמנין אור ובשמאל ק&quot;ג לבד. והוכרח ג&quot;כ 


כי ענין אש דת למו היינו כללות שנכלל כענין שנכללים האורות ועלים י&quot;ש אורות. והוכרח 
ג&quot;כ ענין האור אל הת&quot;ת מצד החסד כי על ידו עולה אור בסוד הימין. ומפני שהאור נמשך 
מהבינה לכן אמר ואילין אינון דקב&quot;ה, שהיא הבינה. מתקן תדיר כו&#x27;, פי&#x27; משפיע בהם 
ומאירם והם אורות לצדיקייא לעלמא דאתי וכן עליהם נאמר עין לא ראתה אלהים זולתך שהיא 
הבינה. ועל אינון מאתן וז&#x27; דאינון מסטרא דימינא וכו&#x27;, בא לתת טעם למה נקרא חסד אור 
קדמאה כי אור כבר נתבאר אבל קדמאה [למה לז&quot;א] כי הטעם מפני היותם פועלים ומהוים 
הוויות בסוד קבלתם מן הבינה מפני שהם קרובים אליה בסוד חסד שניה לבינה לכן נק&#x27; 
קדמאה בסוד קדמות זה. כי שם האור לבד ג&quot;כ יתייחס בדוחק אל ק&quot;ג אורות השמאליים. ואי 
תימא לעלמא דאתי וכו&#x27;, הוקשה לו שאם כן שעקר פעולתם לעלמא דאתי ואין בעוה&quot;ז נמשך 
מהם תועלת, אם כן למה נאמר שהתורה נתנה מצד הימין וענין ותורה אור הוא מצד הימין 


שהרי אותם אורות אינם אלא לעלמא דאתי לבד. לזה אמר אלא אפי&#x27; בכל יומא ויומא וכו&#x27;. 
והכלל העולה כי ה&#x27; אורות הם ה&#x27; ספירות והם נקראים אור מצד החסד כי הוא עיקר האור. 
אמנם בהמשכת הבינה והחסד נק&#x27; אור רמז אל ר&quot;ז, והת&quot;ת נקרא אור בהיותו נמשך מן הימין, 
והמלכות נקראת אורה שפי&#x27; אור ה&#x27; בהיותה מקבלת מן התפארת מצד החסד כדפירשנו: 
עוד נקרא התפארת אור גנוז ונקרא כן בהיותו נגנז ומתעלם ואינו נגלה אלא לצדיק ועל 
ידו נאמר אור גנוז לצדיקים וגניזתו לעלמא דאתי שהיא בינה כנודע. וה&#x27; אורות הנזכר 
נכללים עמו בסוד חמישים שערים שבבינה עלמא דאתי. ולמטה מהם אין אור אלא רקיע שהוא 
היסוד והוא רקיע [על] ראשי החיות שבמלכות ועליו נאמר ויתן אותם אלדים ברקיע השמים 
כי הוא רקיע הגונז כל מה שלמעלה הימנו. כל זה נתבאר בתיקוני&#x27; (תקונא י&quot;ט ד&quot;לח) וז&quot;ל 
הנורא איהו עמודא דאמצעיתא ושורק איהו טמיר וגניז מסטרא דצדיק דאיהו ברית אור גניז 


דאיהו ר&quot;ז כחושבן אור כמה דאוקמוה מארי מתניתא אור זרוע לצדיק ודא איהו אור הגנוז 
לצדיקים. דחמש אור דלעילא מיניה כולהון אינון באתגליא: 
עוד יש אור מופלא והוא כתר עליון ונק&#x27; כן מפני שהוא מופלא ומכוסה מעין כל. ויש שפי&#x27; 
שהחכמה ג&quot;כ נקראת אור מופלא מפני שהוא מופלא ומכוסה מעין כל מה שלמטה ממנה. ונ&quot;ל כי 
בהיותם שלש ראשונות מתאחדות ומתעלמות בסוד הכתר הנקרא פל&quot;א אז כלם נקראים אור מופלא 
כל אחד וא&#x27; שהם נעלמות ומכוסות משאר הספירות. ור&#x27; משה פי&#x27; בספר השם שגם היסוד נקרא 
אור מופלא שהוא נעלם לפעמים מהמלכות. וכן יש אור צח אור מתנוצץ ואור מצוחצח ופי&#x27; 
רבי משה שהם בבינה וענין אורות אלו בארנום בשער הצחצחות. ויש שקראו לחסד אור לבן 
בסוד לבנינות הרחמים והחסד, ולגבורה קראו אור אדום בסוד אדמימות הדין, והבינה נקראת 
אור מתנוצץ וכן המלכות מפני שהם מתהפכות לדין ולרחמים. ויש שקראו להוד אור מעולה 


</div>
