{"bookId": "kabala-bd11e1351be2", "part": "1", "torah": "98", "title": "ספר פרדס רמונים — קטע 98", "hebrewTitle": "קטע 98", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bd11e1351be2/1/98/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bd11e1351be2/1/98/", "segments": [{"index": 1, "he": "שהוא מתעלה ומתהדר ברוב ההוד לעשות דין וללחום מלחמות, וקראו לנצח אור היקוד מטעם \nכי גלגלו נוגה שהוא מכניס אהבה היוקדת בלב החושק. וכן אמר שנקרא הכתר אור פנימי \nואור מבהיק מטעם שהוא פנימי וגנוז מאור הספירות, ומבהיק מטעם כי הוא מבהיק ומאיר \nלכל הספירות, ואור מתעלם מטעם כי הוא נעלם תכלית התעלם: \nאוצר במלה זו יש אוצר חיים. ואפשר במקומות רבים וכלם מטעם אחד או בבינה והוא אוצר \nלחיי החכמה כדכתיב (קהלת ז יב) החכמה תחיה בעליה. וכן אפשר בתפארת וכן ביסוד וכן \nבמלכות. וכן יצדק בכלם אוצר הנשמות וכן אוצרו הטוב. וירצה אוצר לטוב או אוצר שנק' \nטוב. והיותר צודק הוא בשני ההי\"ן שהם שהם היכלות לשני זכרים: \nאורח הוא אורח המתנהר לכמה עולמות נעלמים בכתר וממנו מתאצלים לכמה אורחות ויוצאים \nלת\"ת. כן מבואר בזוהר פ' נשא באדרא. ויש ארחות זרים בסטרא דשמאלא והם נקראים אורחות \nעקלקלות: \nאות בכל מקום אות וכן אותו הוא ביסוד, כי הוא אות הברית. וכן נתבאר במקומות רבים \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "בזוהר ובתקוני' (תקונא ח\"י ד\"לד). ובפרשת וירא (ד\"קיב וז\"ל מאי) ואותו דא את ברית \nקדישא אות לעלמין. פירוש אות לעלמין אות מסטרא דוא\"ו. וכן אותות הם ווי\"ן [יד] וכן \nיש אות לטובה ואות לרעה. אלא לטובה מצד החסד והרחמים, אות לרעה מצד הגבורה. ומצד \nהתפארת נקרא אות ארוך שהוא בינוני עולם ארוך. וברעיא מהימנא [פנחס ד\"רנז) שכינתא \nאתתקריאת אות ברית מסטרא דיסוד צדיקא דעלמא. ושם ביאר כי האות הוא י' על ו', \nושכינתא נקראת אות הי\"א, וחכמה נקראת אות הו\"א, ששניהם נקראים יודין כדפירשנו שבשער \nהמציאות בפרק ג' וד'. ולכן אמר כי אות הוא ו', ולכן השכינה מצד הצדיק נקראת אות היא \nשהיא י' עטרה בראש צדיק שהוא ו': \n(ע' בעס\"ר ע\"ב) אז פי' רבי משה שהוא בחכמה ונתן טעם כי אז בחשבונו שמנה כמו שהוא א' \nעל ז' מן הבינה עד היסוד. והוא חיבור א' עד היחוד ועד בכלל והוא רמז לח' שבאח\"ד \nשבק\"ש. ועליה נאמר (איוב כח כז) אז ראה ויספרה וגו' והוא ראיית הלב. והוא המלך \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "המרומם לבדו מא\"ז. ובתיקונים (תקונא י\"ח ד\"לב וד\"לג ע\"ש) פי' הרשב\"י ע\"ה כי אז רומז \nחיבור שני שמות שהם יהו\"ה אדנ\"י שהם ת\"ת ומל' וחבור יאהדונה\"י והוא שמונה אותיות. \nולזה רמז א\"ז תקרא וה' יענה (ישעיה נח ט). ופי' א\"ז תקרא כשתחבר א\"ז, מיד וה' יענה \nהוא ובית דינו. והם חכמה הוא, ובית דינו בינה [טו]. ושניהם יענה שאינם משכינים \nשכינתם למטה אלא מתוך היחוד. ועוד יש א\"ז א' והוא שני שמות אה\"י ידו\"ד בינה וחכמה \nויחודם יאהה\"ויהה והיינו ח' אותיות כמנין א\"ז: \nאזל פי' הילוך והוא מפני שהיא הולכת פעמים למעלה פעמים למטה ואינה במקום קבוע. \nופעמים הוא לרעה כענין אזל\"ו מי\"ם מנ\"י י\"ם (איוב יד יא), שהוא משל אל הסתלקות \nהשפע: \nאזן פירוש אזנים הוא משל אל כחות הגבורה והם נקראים אזנים ובהם קבלת התפלה והצעקה \nכענין כי אזן מלין תבחן (איוב לד ג). וענין זה יתבאר בארוכה בס' אור יקר בס\"ד: \nאזור הוא משל אל המלכות המתייחדת בת\"ת למעלה מנצח והוד. כאשר ידבק האזור אל מתני \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "איש כו' (ירמי' י\"ג). המתנים נצח והוד, איש ת\"ת, אזור מלכות: \nאזוב פי' הרשב\"י ע\"ה בזהר פ' מצורע (דף נ\"ג) ז\"ל אזוב דא ו' זעירא דיניק לה לכנסת \nישראל עכ\"ל והאריך שם בביאורו והכונה כי צדיק יסוד עולם נקרא אזו\"ב בהיותו משפיע \nלמלכות ומתייחד עמה: \nאח הוא הת\"ת כי הוא אח אל המלכות ונקרא אח מצד החסד. וכן פירש הרשב\"י ע\"ה בתיקונים \n(תקונא נ\"ו ד\"פז). וז\"ל תמן אתקרי ו' אח. ועוד הוא נקרא אח בהיותו כלול מט' ספירות \nעד המלכות [טז] וכן הוא א\"ח א' כ\"ע ח' שמונה ספירות מחכמה עד היסוד. כ\"ז נתבאר בר\"מ \nובתיקונים. עוד פירוש שם (בר\"מ משפטים ד\"קטו) כי הוא א\"ח רחו\"ק בהסתלקו אל הבינה \nוהוא רחוק מהמלכות: \nאחד נקרא הת\"ת והמלכות בהיותם יחד כלולים מי\"ס כי א\"ח הם ט' כדפי' ודל\"ת היא שכינה \nוקוצה של ד' הוא היסוד המיחדם יחד. וזהו אחד ת\"ת ומלכות יחד ות\"ת בלא מלכות אינו \nנק' אחד. וכן בארו בזוהר פ' ויקרא (ד\"ז) וז\"ל תנינן אח\"ד מהו אח\"ד דא כ\"י דאחידת \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ביה בקב\"ה. דאמר ר\"ש זווגא דדכר ונוקבא אקרי אחד, באתר דנוקבא שריא אחד אקרי, מ\"ט \nבגין דדכר בלא נוקבא פלג גופא אקרי ופלג לאו הוא חד, וכד מתחברן כחדא תרי פלגי \nאתעבידו חד גופא כו'. וענין זה יתבאר במה שפי' בשער מיעוט הירח בפרק ד\"ה: \nאחור ואחוריים הכל הוא במלכות. אמנם נקראת אחורים מפני שהיא אחור לאצילות כן פי' ר' \nמשה. אמנם פי' שאין נק' אחורים אלא המדרגות האחרונות אשר לה. וכן פי' דרגין דשכינתא \nופי' המדרגות אשר למטה מן השכינה והם חייליה וכן לשון אחרי כגון ואשמע אחרי קול רעש \nוכו' (יחזקאל א) [יז]: \nאחז כל לשון אחיזה הוא דבקות המתדבק הענף בהמסתעף. כענין אחזו לנו שועלים (שה\"ש ב \nטו) וזהו דבקות השמאליים בכנפות המשכן: \nאחר הדברים פי' בזוהר בפ' העקידה (ד\"קיט) כי הוא רמז אל הקליפה והמקטרג. ופי' כי \nדברים הוא המלכות ומה שאחריה הוא הקליפה וסמאל. וכן פי' בפ' וישב (דקפ\"ט): \nאחרית נקרא הבינה כי היא אחרית הכל בסוד היובל וזו היא אחרית הנז' בספר יצירה. ויש \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "אחרית אחרת והוא אחרי\"ת הימי\"ם והוא המלכות בהיותה נכללת עם כל חייליה רעים וטובים. \nוכן פי' בתיקונים שהיא אחרית לחכמה עלאה וזהו מגיד מראשית אחרית (ישעיה מו י) \nשהחכמה נק' ראשית. וכן בזוהר (תצא ד\"קפט וד\"קל) פי' ר' חייא ז\"ל אחרית הימים איהו \nאילנא כולא מראשיה ועד סופיה דאיהו אילנא דטוב ורע וכו' ושם הכונה על השכינה כמבואר \nשם. ובזהר פ' אחרי מות (דס\"ה) פי' הרשב\"י ע\"ה כי עת עלות השחר נק' אחרית ים פי' \nאחרי זמן המל' הנק' י\"ם. ותחלת זמנה הוא מחצות הלילה ואילך, ואחריתה [יח] היא בסוף \nהלילה כעלות השחר: \nאחת פי' ר' משה שהוא בבינה. ונק' אחת מטעם כי היא אחת בשבע ימות הבנין והוא סוד \nמנין הזאות של יום הכפורים עכ\"ל. ובר\"מ (בהר דק\"ח ע\"ב) פי' כי כל אחת ואחת מג' \nראשונות נקרא אחת. וז\"ל ובינה איהי אחת ושכינתא תתאה שבע ולעילא מבינה אחת ואחת הא \nעשר וכו' ע\"כ. וכן מוכח בזוהר פ' אמור (דק\"ב). והטעם כי כל שלשתם נראות בכל אחת מהם \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "בענין הבחינות כדפי' בשערים הקודמים. ולכן נייחס לכל א' מהם בשם אחת כלו' כל הג' \nהנראות בה חשובות הן כאחת וכלם מיוחדות: \nאט כענין ואט אליו אוכיל (הושע י\"א) וכן ואני אתנהלה לאטי (בראשית לג יד) וכל כיוצא \nהוא כנוי אל המלכות שהוא אחת ומקבלת מתשע ספי' והיינו א\"ט: \nאטד משמע מתוך דברי הזהר בפ' ויחי (דרמ\"ט) כי המל' מצד הגבורה והדין הקשה נקרא אט\"ד \nוכן אט\"ד בגי' י\"ד, והיינו יד שמאל מלכות מצד הגבורה, ידכ\"ה י\"ד כה\"ה. וכן דו\"ד \nעולה י\"ד והוא סילון ממאיר לאויביו וכענין (שפי' שם) לומר לך מה אט\"ד זה בכל צד \nממנו כמה קוצים וכמה סלונים כן הדין הקשה מכל צד ופאה כמה קשי דין וכמה מלאכי דין \nוכמה משמאילים: \nאי פירש הרשב\"י (בתקונא י\"ט ד\"מ) בפסוק אי הבל אחיך ת\"ח תרין אתוון אלין דאסתלקו \nמיניה דבהון חב גרמו ליה מיתה. א' אמון מופלא ומכוסה, י' מחשבה. לרמוז כי בעבור \nהעון נסתלקו שתים אלה מלהשפיע לבינה: \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "איום ענין איום ונורא פי' המפר' איום במלכות. ואינו אלא בת\"ת מצד הגבורה. והמלכות \nמצד הגבורה נקראת איומ\"ה: \nאיך וכן איכ\"ה הוא כנוי אל המלכות בהיותה יונקת מצד הדין ששם השממון וענינו איכה \nיעיב. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה א\"י כ\"ה כמקונן עליה: \nאילן בתיקונים (תקונא מ\"ט דפ\"ג) פי' בינה נקרא שורש האילן ופשיטא שהיא שורש אור \nישר. אמנם המלכות שורש אור החוזר. וזה לך האות כי איל\"ן בגי' שם ידו\"ד אדנ\"י. עוד \nשם ידו\"ד מצטרף לי\"ב הויות עולין לסך שי\"ב כך אילן במלואו י\"ב אותיות אל\"ף יו\"ד \nלמ\"ד נו\"ן ועולה שי\"ב. ואינ\"ו גו\"ף ול\"א כ\"ח בגו\"ף עולה שי\"ב לרמו\"ז הסוד האמת הזה. \nעוד פי' הרשב\"י בפ' פנחס אילנא עלאה בינה ותתאה מלכות [יט]: \nאילת אהבים היא המלכות ונק' אילת בסוד חדוש הלבנה. והקרנים גבוהות והם קרני ההוד \nאשר לה מצד החדוש כזה [] ולפעמים הא' גבוה מן השני כזה [] כן ביאר הרשב\"י ע\"ה בר\"מ \n(פנחס דרמ\"ח) ופי' לפי חדושה אם תקבל בשוה מן הימין כבשמאל ויהיה חדושה שוה משתי \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "המקומות אז הם הקרנים גבוהות בשוה. ואם תקבל מצד ימין יותר ויגבר הימין על השמאל, \nאז הקרן האחת גבוה מן השנית ואז נקראת אילת אהבים בסוד אהבת חסד הגוברת עליה. וכאשר \nיגביר צד השמאל יותר אז נקראת אילת השחר על שם השחרות והצער אשר לה בגלות. ופי' שם \nעוד הטעם למה נקראת אילת מטעם כי אילת מחלקת מזון לכל חברותיה וכן נא' ותתן טרף \nלביתה וחק לנערותיה. וכן ג\"כ נק' אי\"ל וכן פי' בזהר פ' אחרי (ד' ס\"ח) בפסוק כאיל \nתערוג על אפיקי מים. ובזהר פ' תרומה (ד' קלח) פי' הרשב\"י ע\"ה וז\"ל אילותי מה איל \nוצבי בשעתא דאזלי ומרחקי מיד אהדרן לההוא אתר דשבקו אוף הקב\"ה אף על גב דאסתלק \nלעילא לעילא לא\"ס מיד אתהדר לאתריה מ\"ט בגין דישראל לתתא אתאחדן ביה ולא שבקן ליה \nלאתנשיא מיניה ולאתרחקא מנייהו עכ\"ל לפי משמעות דבריו כנראה שאמר על הת\"ת. אלא \nדקשיא לן ת' דאילותי שמורה כנוי אל הנקבה ואפשר ר\"ל אילת שלו. ויהיה פירושו על \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "המלכות כמאמר הר\"מ וכמאמר הזהר (פ' אחרי) ואין תימה על מלת קב\"ה שכבר יתייחס שם זה \nלמלכות. גם בפ' אחרי (שם) פי' הרשב\"י ע\"ה במלת אילו' שהם כל אינון אילתא דסחרני \nכורסיא יקירא קדישא הה\"ד ששים גבורים סביב לה ע\"כ. מפני זה לא רצינו לבאר פי' המאמר \nאילותי מה איל וצבי וכו' שיהיה הכוונה על הבינה: \nאימתה וכן אימה הכל בגבורה. ובמלת אימתה ופחד פירש בזהר פ' בשלח (ד\"נט) כי אימתה \nהוא הת\"ת וראיה הת' שהיא ת\"ת [ב] ואין להכחיש דהיינו הת\"ת מצד הגבורה: \nאין כלם הסכימו היות הכנוי הזה בכתר. ונקרא כן מטעם שאין שם השגה כלל. והשואל עליו \nישיבו לו ההשגה ביה היא אין. ור' משה פי' עוד טעם אחר כי בלשון ידוע קורין לראשית \nאין וכן הוא ראשית כל ראשית. אמנם בעל ספר האורה פי' וז\"ל א' סוד קוצו של יו\"ד עולם \nהרחמים אהי'. יו\"ד סוד עולם החכמה התפשטות המחשבה אות ראשונה של שם. ן' פשוטה סוד \nהמשכת השפע הברכה והרחמים מספי' לספי' עד הגיעם לספי' המלכות עכ\"ל. והנה כוון לכלול \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "כל העשר ספירות באין. ובתקונים (תקונא מב ד\"עט) קרוב לענין זה ז\"ל אמון מופלא \nומכוסה דאיהו אי\"ן כליל תלת ספירן א' כתר י' חכמה ן' בינה עכ\"ל. הנה בפי' שאין הוא \nבכתר לבד אלא כהאומרים שזהו ג' ראשונות והאומרים שהוא בכל העשר. ויש מי שפי' כי \nאי\"ן א' אהי' י' ידו\"ד ן' במלכות שהוא אדנ\"י: \nאין סוף הוא רמז לעלת העלות והכונה אין קץ וסוף לרוממותו ואין דבר שיכללהו ויתייחס \nשם זה בכתר לפעמים (כמש\"כ בר\"מ פנחס ד\"רנח) והטעם כי הכתר הוא כסא לא\"ס ר\"ל כסא \nהראשון העליון שאין כסא אחר למעלה ממנו. ולפי שא\"ס רוכב עליו ומתעלם בתוכו נקרא א\"ס \nולא יקרא כן אלא מצד הבחינה העליונה המתאחדת ומדבקת בא\"ס. וכבר פי' בשם זה דבר \nמספיק בשער אם הא\"ס הוא הכתר: \nאיפה פי' לשון מדה דהיינו איפה היא הקליפה כענין מוליכות את האיפה (זכריה ה') ששם \nכנוי אל הקליפה. וכן לשון איפה כענין מי איפה (בראשית כז לג. ושם \"איפוא\") ופי' \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "רז\"ל שנכנס עמו גהינם. ופעמים יתייחס אל המלכות אבל מצד האף והדין. וכל ענין איפה \nנגזר מזה מצד הדין והאש החק. ושר האופים הוא כענין סמאל שר המקטרגים: \nאי\"ק פי' המפרשים [כא] אם אין א' אין י' ואם אין י' אין ק' וזה בסוד כהן לוי \nוישראל. כתר הוא כהן חכמה לוי ובינה ישראל. א\"כ ישראל חייבים להשלים בכל יום מאה \nברכות ומן המאה יתן עשרה ללוי שהוא מעשר ראשון והלוי יתן א' לכהן תרומת מעשר. וא\"כ \nאם אינם משלימים ק' ברכות בכל יום, הכתר שהוא הכהן לא יתן שפע ללוי הוא החכמה ואם \nאין שפע לחכמה אין שפע לבינה שמשם יונקים ישראל. וזהו סוד אי\"ק אם אין ק' אין יו\"ד \nואם אין יו\"ד אין א'. פי' אחר אם אין ק' (פי' קו\"ף במלואה עולה מקום) כי היא נקראת \nמקום כלומר אם אין ישראל שומרים תורה שבעל פה שהוא רמז למקום לא יבא שפע מהחכמה \nהעליונה שנקרא י' והיא תורה שבכתב ואם אין תורה שבכתב אין א' שהוא כ\"ע. וזהו סוד \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "אי\"ק כי א' רמז אל עצם המדה בשרשה באחדותה שהוא א' נקודה שוה שאין בה גילוי. ומתפשט \nמעצם אמתתו י' נקודות שהיא נכללת מעשר ועשר נקודות אלו הם לבוש אל הנקודה האמצעית \nכזה (חסר הציור) ועוד עשר נקודות אלה מתפשטות ונכללות כל אחת מעשר והם מאה ואותם \nהמאה הם לבוש אל העשר נקודות בצורה המצוירת למעלה כי ערך הא' אל העשר כערך העשר אל \nהמאה וכמו שהעשר הם ענפים מכסים על השורש כן המאה הם ענפים מכסים את שרשם שהם לבוש \nאל השרש וזהו סוד כהן לוי ישראל בסוד מחנה ישראל לבוש אל מחנה לויה, מחנה לויה לבוש \nאל מחנה כהונה דהיינו מחנה שכינה, וזהו סוד כהנים בעבודתם ולוים לשירם ולזמרם \nוישראל למעמדם. והיינו סוד כתר נקודה אמצעית מתגלה בחכמה וחכמה מתגלית בבינה נמצאת \nהבינה לבוש אל החכמה וחכמה לבוש אל הכתר. וערך זה גדולה גבורה ת\"ת. וערך זה אל נצח \nהוד יסוד וערך זה אל כתר תפארת ומלכות: \nאיש השם הזה הוא בת\"ת בהרגל כדכתיב ה' איש מלחמה וגו' וה' הוא בת\"ת. ובתקונים \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "(תיקון מ\"ט ד' פ\"ה ע\"ב) וז\"ל מרוב אונים דא כתר עלאה. ואמיץ כח דא חכמה. מאי כח \nדיליה אמא עלאה. איש לא נעדר, איהו כללא דתלת ספירן. מאי איש, ה' איש מלחמה ה' שמו. \nאיש, א' כתר עלאה, י' חכמה, ש' שרשא דאילנא דאיהי אמא עלאה תשובה ודאי. ולכאורה \nמשמע שהוא חולק על מה שפי' איש בת\"ת ודעתו שהוא בג' ראשונות. ויש לדקדק כבר פי' \nבפסוק מקודם ג' ראשונות ומה לו לדרשם עוד בשם. ועוד דקאמר מאי איש ה' איש מלחמה \nוכו', נראה שכוונתו לומר ה' איש מלחמה כמשמעו בת\"ת וכמו שפי' בכמה מקומות מהזהר. \nעוד למה כפל לשונו באמרו שרשא דאילנא ואח\"כ אמא ואח\"כ תשובה. והענין כי קודם דרש \nבפסוק ג' ראשונות בעצמם ואמר מרוב אונים דא כתר עלאה כי אונים ר\"ל כחות לשון חוזק \nוהוא גדול כחות הכחות הנאצלים. ואמיץ כח דא חכמה פי' המחזק ומאמץ לכח שהיא הבינה \nכאשר יתבאר בערכו, וז\"ש ומאי כח דיליה פי' הכח המקבל מאומץ שלו. או ירצה שהחכמה הוא \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "הגבור האמיץ דהיינו אומץ בכח ולא בפועל והכח שלו שהוא הפועל היוצא מהאמיץ הוא בינה, \nוז\"ש מאי כ\"ח דיליה וכו'. איש לא נעדר איהו כללא כו' פי' כי אינו ממש ג' ראשונות \nשכבר נדרשו אמנם הם מציאות הנכלל בג' ראשונות ונקרא איש כאשר נבאר. מאי איש וכו', \nהכונה שאחר שאיש אינו ממש ג' ראשונות שכבר נדרשו אמנם הם מציאות הנכלל בג' ראשונות \nונקרא איש כאשר נבאר. מאי איש וכו', הכונה שאחר שאיש אינו ממש ג' ראשונות אלא כללות \nהנכלל מהם אם כן מאי איש פירוש היכן הוא באיזו מדה מן המדות. ופירש מן הכתוב שאמר \nה' שמו דהיינו הת\"ת שהוא שם בן ד' כמפורסם. איש א' כ\"ע וכו', בא לבאר כיצד ג' \nראשונות נכללות במלת איש. ש' שרשא דאילנא, הוקשה לו שאין שי\"ן רומזת בבינה אלא בג' \nאבות דהיינו ג' ווי\"ן. לזה אומר שהבינה היא שרש האילן פי' שרש ומקור אל ג' אבות שהם \nענפי האילן. וא\"כ אפשר ירמוז ש' בבינה להורות אל מקום האצילות הקצוות מתוך הבינה \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "ושרשם ומציאותם ומקורם הדק הנעלם בה כמבואר בשערים הקודמים. ומפני כי שורש האילן \nנמי ביסוד או במלכות כאשר בארנו בשער ממטה למעלה, לכן אמר אמא עלאה שהבינה נקראת אם \nבערך שבה נתהוו כל הנאצלים שממנה ולמטה והיא אם ושרשם האמיתי. ומפני שאין מלת אם \nמכריח הדבר הזה היטב אמר תשובה, להורות כי שרש הענפים היא ושם תשובת הדברים אל שרשם \nבסוד היובל וכן ג\"כ תשובה מורה שהיא שבה על הבנים להניקם ולהשפיעם כאשר נבאר בערכו: \n\n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "כלל הדברים הוא הרמז בת\"ת בהיותו כולל ג' ראשונות וכן נתבאר הענין הזה בס' הבהיר \nז\"ל א\"ר אמוראי מאי דכתיב ה' איש מלחמה א\"ר רחומאי בר ביבי לא תבעי לו מלתא פשיטא \nשמע לי ואמלכינך. משל למה\"ד למלך שהי' לו דירות נאות, שם לכל א' מהם שם וכו' זו \nטובה מזו אמר אתן לבני דירה זו ששמה א', גם זו טובה ששמה יו\"ד מה עשה אספם כלם \nהשלשה יחד ועשה מהם שם אחד ועשה מהם בית אחד. אמר לו עד מתי תסתום דבריך אמר לו בני \nאל\"ף ראש. י' שני לו. ש' כולל כל העולם, מפני שכתוב בו תשובה עכ\"ל. ופי' כי ר' \nאמוראי הוקשה לו בכל המקרא באומרו ה' איש מלחמה כי ה' הוא ת\"ת והוא כפל, ועוד טעם \nלמה הת\"ת נקרא איש. ור' רחומאי השיב במשל נאות למלך שהי' לו דירות נאות הכוונה על \nהאצילות שהוא דירה שבו דר מאצילם, וקר' נאות לרמוז אל עלויים שהם קודמות לכל \nהנאצלים ממנו יתברך, והם היוצאות מאת פניו ראשונה. ושם לכל א' מהם שם, פי' שם הוא \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "לבוש והיכל כאשר נבאר בערכו. והכוונה כי עשה היכל לרוחניות המדה ההיא כדפי' בשער \nעצמות וכלים. והנה העצמות יקרא דירה והכלים איקרי שם וכסא ולבוש לדירה הנזכר וכלן \nזו טובה מזו פי' כי השלשה ספי' הם נעלמות עכ\"ז כל א' מתעלה על חברתה, כי אין שלשתן \nשוות אלא עולות בדרגה כל אחת על חברתה מעילה לעלול כנודע. אמר אתן לבני, פי' הבן \nהוא הת\"ת הנק' ב\"ן פי' ענף ולבני פי' ענפי המסתעף מא\"ס ומתאצל ממנו כי כל הי' שמות \n", "en": ""}]}
