מאמר חקור דין - חלק ב פרק ל ועוד דקדקו בתוספות סוף קדושין בברייתא דהכל לפי זכותו של אדם דהא מזוני לאו בזכותא תלו ופירשו לפי מזלו. אף אנו נאמר דתנא ודאי דוקא קתני שכן מזל שעתו מגרר אחר זכות קדם ואפילו מששת ימי בראשית כטעם האיפה הידועה לאדם הראשון בשמות רבה וכמו שרמזנו בפרק הקודם והוא הזכות המאכיל לבעליו בכל דור ודור פירות ילשעתו ושומר את הקרן לעצמו ואותו זכות הוא הויה להם לבנים למזל לעתיד והמזל הזה צדיק יבחן כי יולידהו פעמים רבות תחת מבט שמימיי מטה את טבעו לתכונות שונות אשר לא כתורתינו כדי שיתגבר על יצרו וינצחהו וזה סוד הנסיונות דכתיב בהו להטיבך באחריתך. ואפשר גם כן שזכה האדם כבר לעמוד בנסיון אחד וישוב לימי עלומיו להבחן בנסיון שני כפי הוראת מזל שעתו והיינו דברא מזכה אבא כשיעמוד בזה המבחן החדש אך לא בהפך ואביי הוא דאמר בפרק תפלת השחר גמירי טבא לא הוי בישא אבל אין רבא מודה לו ואפילו לאביי אימר דשמעת ליה בדבר
אחד בשני דברים מי אמר. ואולם בזכות האחרון תהיה הקרן קיימת למזל עליון שאין בו מבחן כלל אלא מזומן לתכלית הטובה וממנו בני למודי ה' עדי עד ישבו לכסא לו וחיים באור פני מלך ונזונים מזיו שכינה. ולמדנו לדורות שבנתים שאין כח בזכות דהשתא לשדד את המזל אם לא ביד חזקה וזו כחו של אברהם דצדק הוה קאי ליה במערב ואוקמוהו במזרח ואף על זה שיתבונן המשכיל כי עדיין יש תנאי מוקדם מששת ימי בראשית להשיב כל שנויי הטבע לתנאם הראשון אלא שאולי צדק במערב היה שנוי הטבע מהכרח המבחן וכשהחזירוהו למזרח הוא תנאו הראשון ואפשר גם כן שלא היה התנאי אלא על הבריאות הכוללות כגון הים שיקרע וישוב לאיתנו והחמה שתעמוד ליהושע ותשוב לסבובה. ואם נניח דמעקרא היה לו לאברהם צדק במערב אף אנו נאמר שאלמלא זכות זרעו אחריו שלא יפסיק לעולם כבר שב המזל לתנאו לשוייה לאברהם מחשוכי בנים והוא המגזם עלינו בכל דור ודור אלא שקדם רב חסד
לזכור לבנים זכות כל האבות כחוט משולש שלא במהרה ינתק גם בניהם עדי עד יוסיפו זכיות לבאים אחריהם כי אין לך דור שאין בו כאברהם ולא בציר עלמא מתלתין ושיתא צדיקים בחוצה לארץ וכנגדן בארץ כדאיתא באגדה ובפרק גיד הנשה שטה אחרת גבי חומר שעורים ולתך שעורים דהושע ויובן עם זה מאמר חכמים כפי פשוטו בני חיי ומזוני לאו בזכותא פירוש דהשתא תליא מלתא אלא במזלא שעה שילד בה והוא עצמו תלוי בזכות קדם כאמור ומשפטי ה' אמת צדקו יחדיו ולנו עוד בזה דברים במאמר אם כל חי בחלק הראשון סימן ו' ובריש החלק השלישי ממנו יעויין שם:
מאמר חקור דין - חלק ב פרק לא ותו דייקינן סיפא דמתניתין דקאמר התם ובמספר הדורות לפניו הוא הקץ והביא ראייה ממה שנאמר בגאולת מצרים וכבר פירשו על הישועה הקרובה לבא זכו אחישנה ויהיה בעתה והן הן ארוכות וקצרות דמדרש איכה על פסוק היתה למס שהיה הקב"ה מטייל עם אברהם אבינו בבית המקדש בחרבנו וכן במדרש קהלת על פסוק מתוקה שנת העובד שהרמז בשני המקראות על תקון העולם שבנין הבית השלישי תחיית המתים תלוייה בו שאין לו זמן מוגבל אלו לא זכו ארוכות זכו קצרות דהיינו אחישנה. וכיצד תהיינה הארוכות הן עצמן קצרות דהיינו בעתה אחישנה כי הדדי מפורש ברישיה דקרא הקטן יהיה לאלף שישרצו במאד מאד ויכלו מהרה נשמות שבגוף דא תפארת כמו שפירש האר"י זצ"ל ואז תפסק הזוהמא מכל היצור שהוא נכלל באלף דור והם לגולגלותם ששים אלף רבוא אפילו יהיו כלם בזמן אחד כמו שביקש משה רבינו ע"ה יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים ויבא באורו בפרק שאחר זה והדר אמר ויברך אתכם עד אין חקר
כאשר דבר לכם ולעולם היה בהם פרוטרוט נוסף על ששים רבוא להורות שבא מגדרי המספר כטעם ויהי מתיו מספר התפלל שיהיו המה המספר עצמו המתרבה עד אין קץ ולא יהא המספר מגדיר אותם כמו שהיה בתחלת צמיחתם שאמר יעקב על עצמו ואני מתי מספר לא אמר מתי בפת"ח אלא בצר"י סמוכים אל המספר וטפלים אליו. ועל היות יוצאי מצרים בלתי מוגבלים במספרם שיש להם שעור למטה אבל לא שיעור למעלה על כן היו לעולם יותר מששים רבוא ובמנין הראשון היו שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאוו וחמשים ולנו בו גימטריא בדבר הלמד מעניינו שהן ודאי פרפראות לחכמה כי אמנם מרגלא בפומייהו דרבנן שקול משה כנגד כל ישראל ויש באותיות שמו עם יו"ד דשכינתא שהיתה תמיד מאירה בו מספר ששים רבוא הא כיצד מ' פעמים ש' הם י"ב אלף וכלם חמשה פעמים הם ששים אלף וכלן עשר פעמים הרי ששים רבוא. עוד אותיות סיני כשנספרם על הדרך שזכרנו עולות לשלשים רבוא ויש אמנם סיני של
מעלה מכוון כמו סיני של מטה ונרמז באותיות סיני כשמלואן סיני שני הרי שש מאות אלף. ויש באותיות השם הגדול כשנספרם גם כן על הדרך זה מנין אלף וחמש מאות בגימטריא מל"ך של"ם במספר הגדול של מנצפ"ך והאותיות כפולות במלואותן כנודע כי כפל הה"א בה"א אחרת כפלס וראה ועשה שהנקודה מוסב על נח נראה וכן כפל האותיות הרי שלשת אלפים. וההוראה היותר נודעה ומפורסמת למלוי זה של שם העצם שהוא האותיות בעצמן היא על העתיד שיהיה השם נקרא כמו שהוא נכתב אמנם על יחוד שני המאורות העליונים והשואתן שהרמז להם בשתי אותיות אחרונות של שם הנה אנחנו נמנה גימטריא אחרת באותיותיו י' פעמים ה' הם נ' נ' פעמים ו"ה הרי חמש מאות וחמשים:
מאמר חקור דין - חלק ב פרק לב הדגלים כלם שהיו לאבותינו במדבר גם המה חתומים בשמותיו יתברך כי היה דגל מחנה יהודה מזרחה קפ"ו אלף וד' מאות. האלפים הם רבוע אותיותיו של שם כל אות לעצמו כנודע בתואר מקום והן הן ארבעה מלואים מחולפים לשם יה"ו וכן מלוי שם אהיה שהוא ק"מ ומלוי שם הויה מ"ו ושניהם ביודי"ן והמאות לד' אותיות הכנוי. דגל מחנה ראובן תימנה קנ"א אלף ות"נ האלפים הם רבוע אותיותיו של שם אהי"ה על הדרך האמור. והוא מלואו גם כן בההי"ן כדלעיל והפרוטרוט רמז למ"ה שמו המתרבה על עשר אותיותיו ועולה ת"נ. דגל מחנה אפרים ימה ק"ח אלף ומאה האלפים הם רמז לשם מ"ץ פ"ץ בהתרבות כל אחד משני חצאי השם באותיותיו זו אל זו עדר עדר לבדו ונחשוב הצד"י בשניהם כאותיות גדולות של מנצפ"ך עוד בהתרבות האותיות האלה זו על זו באותה החלוקה עצמה בחושבן זעיר דחנוך עולות ק"ח כמספר האלפים. אמנם הפרוטרוט מלמדנו כי זה השער לה' יש בו מאה שערים כנודע. דגל
מחנה דן צפונה קנ"ז אלף ושש מאות האלפים רמז לשם אלקים שהוא בצפון וסודו י"ה מלא וכשנצרף אותיות מלא ליו"ד לבדה ולה"א לבדה יעלה המספר שזכרנו. ועוד אלהים ושני מקורותיו שהם שם בן ד' פשוט ומלא באלפי"ן עולים קנ"ז והפרוטרוט הוא שם י"ה בכללות עשר המקיף את מלואו מארבע רוחות. אי נמי אלהים פשוט מרובע ומלא עם אותיות המלוי והשם הכולל הן שש מאות מכוונות לא פחות ולא יותר והכל עולה בשוה ודקדוק רב למספר בני ישראל כשנמנו תחלה במדבר סיני. לאלה הותרה הדרישה מפי רב אחד זה משה ומפי אהרן גם כן שנסתלק משה שהם שקולים זה בזה ושנה אהרן להם פרקו וגם ישי אבי דוד אמרו עליו שהיה נכנס באוכלסא ויצא באוכלסא ובפרק הרואה נקטינן אין אוכלוסא פחותה מס' רבוא. אלעזר ואיתמר היו להם שני מתורגמים ושבעים זקנים אמוראים תחתם וכשנוסף הלויים על פקודי בני ישראל שגם הם היו נכנסים בלי ספק בסדר המשנה וכן הזקנים למעלה מס' שנה אף
על פי שכח השכלתם כנייר מחוק קרוב הדבר להתיר לאמורא אחד ע' רבוא. וכבר נודע ממעלתם של דור דעה שהיה כל אחד מהם שקול כאלף איש דכתיב דבר צוה לאלף דור מלמד שמקבלי התורה היו שקולים כאלף דור וכתיב אדם אחד מאלף מצאתי זה משה שהיה שקול ככלם ואשה בכל אלה לא מצאתי שלא מצא בת זוגו אלא במדין אמרו עליו באגדה יוסף עליכם ככם אלף פעמים זו משלי היא ועוד אמרו שקודם העגל היו פניו מבהיקים אלף פעמים ותר מקרני ההוד ולא היו זקוקים למסוה ועליו נאמו כימי צאתך מארץ מצרים שהוא לנכח אל משה וכתיב לעיל מיניה רעה עמך בשבטך אראנו נפלאות לכל העם שזכר הורה השקול הכולל אשר אמרנו יעויין בחלק השלישי סוף פרק ו' ומכאן ישמע חכם מאי דכתיב והשארתי בישראל שבעת אלפים שקדמה מסירתו מסיני מעת היותה שם כמו שבארנו במאמר אם כל חי עד שנתנבא עליו אליהו בחורב ופתרונו בעצם על תכלית הטובה עתיד להתקיים קודם הקדוש של שנת החמשים כי משם והלאה
אפילו הרהור אסור וכל שלא נפגם בשמץ עבודה נכריה מובטח להמנות עמהם אמנם פשטיה דקרא באנשי החיל של אותו הדור כי היושבים בעריהם לא פהתו מששים רבוא ולא יפחתו: סליק חלק שני: מאמר חקור דין - חלק ג פרק א עד הנה עזרונו ה' לחקור בדיני העולם הזה ממה שחשבנוהו מועיל למי שראה וידע דברי חכמים כמסמרות נטועים לעמוד על כוונת דבריהם באמת וישר. ואולם ביום המות אשר יקראוהו רבנן קמאי לכל איש יומו יומא דדינא רבא ידין אלקי המשפט על גמול הנשמה אם תכנס לגן עדן אם לגיהנם וכיצד תענש ובמה תתעדן. וכן אם תלך לקץ ותנוח או אם היא צריכה לשוב בדרך הזה עוד ועליו מפורש בדברי קהלת וזכור את בוראך עד אשר לא יבואו ימי הרעה ונרוץ הגלגל אל הבור ורבותינו דרשו בו בארך בורך בוראך כי הא דתנינן דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון שכנגדן בסוטה מים ועפר וכתב ומן המפרשים מי שנתעורר על הכפל שבא אחר כן בדברי התנא ולא ניחא ליה למימר תני
והדר מפרש אלא דברישא אחשביה למחצב הנשמה שבאה מתחת כסא הכבוד ואליו היא שבה ללכת לפי המפורסם. והזהיר שלא יזלזלו בה כי בת מלך היא ובסיפא אתרי ביה על פחיתות הגוף ומאורעיו ונכון הוא. אפס כי עדיין צריכים אנו להתבונן על הבבא השלישית לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון שלא פירש בה דבר בטעם הכפל ואפשר לפי שטתו לומר כי ברישא כיון לדין שיתן על העשה טוב אם השלים חקי נשמתו ובסיפא מתרה על הסור מרע שלא יבא בחשבונו לדבר מטנופי הגוף ותאוותיו. אבל מה שנראה לנו פשוט בכוונת התנא הוא כי שומר נפשו בטהרה כשהוא נותן דין וחשבון הקב"ה משתבח בו בכל פמליא דיליה כדכתיב ישראל אשר בך אתפאר וקורא לאבות העולם ובניהם עמהם ואומר אשריכם שיצא זה מחלציכם לפיכך סתם לן תנא ברישא ואמר לפני מי ותו לא כי הדבר ידוע דכלהו עלמין חדאן בהדיה ובמות אדם רשע אינו כן אלא הקב"ה לבדו מעיין בדינו כי הוא יודע נסתרות ונגלות וכמה מן הגנאי מגיע
לגורם שמלך גדול על כל אלהים יטפל בכלי מלא בושה וכלימה לפיכך האריך בתארים גבי סיפא בלבד דאילו לגופיה מימרא בעי: מאמר חקור דין - חלק ג פרק ב גרסינן בפרק הזהב אמר ר' חנינא הכל יורדין לגיהנם חוץ משלשה הכל יורדין סלקא דעתך אלא כל היורדים עולים חוץ מבא אל אשת רעהו ומלבין פני חברו ברבים ומכנה לו שם רע אף על גב דדש ביה. ומשמע לן דהאי הכל לאתויי צדיקים ובינוניים יש מהם מי שיורד להצלת הזולת כמו שיבא באברהם אבינו ע"ה בפרק י"ז ויש מי שיורד על צד המרוק לראות מה רב טובו יתברך להצילו משאול תחתיה וכל שכן עם מה שנוסיף לקח בפרק ט"ז ויש מי שיורד לראות חללה שכל העולם כלו כסוי קדרה אליו והוא דרך לשערי גן עדן כדרך מדבר העמים לבאי הארץ ועתיד להתקדש בקדושת הגן כמו שיבא וזכרנו מזה במאמר הנפש יעויין שם. ועל דא ודאי הוה בכי רבן יוחנן בן זכאי כשאמר איני יודע לאיזה דרך מוליכין אותי כי אפילו המעבר לבדו לילך משם לגן עדן מבעית מאד נוסף על מה שיש בדברי השלם תוכחה
לזולתו מקל וחומר. ואלה שני דרכים פשוטים יאותו לנו בפירוש מאמר משה רבינו ע"ה האזינו השמים ותשמע הארץ כפי מה שדרשו בו איני יודע נפשי להיכן הולכת כתיב מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ מפקיד אני עליה את שניהם בכל מקום שהיא הולכת תהא מונחת יפה. והוא דבור מתמיה מאד לאיש אשר כמוהו אף אם נניח שלא דבר רק על הנפש החיונית בלבד אלא כדאמרן ובחלק הרביעי פרק ב' נרמוז בו דרך אחרת להבנת הדברים הללו. או ירצה על דרך מה שאמר דוד המלך ע"ה יפלו במכמוריו רשעים יחד אנכי שפירוש להשתתף לרצוני בצרתם חלילה לו מן הנפילה אלא עד אעבור על דרך עוברי בעמק הבכא שעוד נזכיר. ואפשר לפרש יחד אנכי כלפי דוד עלאה דאית ליה להקב"ה ואיהו יתיב ותני מאיר בני אמר בשעה שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי כטעם הקומה הכוללת שניתנה לאדם הראשון דרשוה בשמות רבה פרק מ' על פסוק איפה
היית ביסדי ארץ ויהיה קלני כנוי להפכו כאביי התם פרק גמר הדין ופירש רש"י דדריש קללת אלהים קל לית ואמר כי הוא חושש מכובד הראש הזרוע על יצירת איש מצטער בעונו ולפי זה יחוש הראש על מחשבת בריאתו והזרוע על המעשה או יפורש כובד זה על דרך זיעתן של חיות בשעה שכסא הכבוד מכביד עליהם בעת רעה כי אמנם בעת רצון הוא נושא את נושאיו ואין לחיות עמל ויגיעה. לפיכך נהר דינור הנמשך מזיעתן יחול על ראש רשעים הגורמים להן כן. או יהיה מלשון ונקלה אחיך. או מלשון קליל לי עלמא כרבא התם והכוונה קוצר רוח ומקרא מלא כתיב ותקצר נפשי בעמל ישראל. או מלשון אשר קלם מלך בבל על דרך באש ה' נשפט שזכרנו בחלק א' פרק י"ג וכן כתיב אני אסבול ואמלט. לפיכך אמר דוד יחד אנכי עד אעבור דרך עץ החיים בהסתלק שמירת הכרובים ולהט החרב משערי גן עדן כי אז רוח הטומאה יעבור מן הארץ שהוא המונע השראת שכינה בתחתונים והרמז במסורה אעבור ג' מלאים חד
בהפטרת שמעו ותאמר לא אעבור כי על כל גבעה כתיב בדל"ת וקרי ברי"ש הרי עבודה נכריה מעכבת ולא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים. ארחי גדר ולא אעבור כי כל ימי המרוק הוא גם כן אל מסתתר. יחד אנכי עד אעבור הוא התקון המקווה בזמן שכבוד ה' יהיה מלא את המשכן וכדאמרן:
מאמר חקור דין - חלק ג פרק ג או יפורש מאמר האזינו השמים כפי מעלת האומרו שכל נברא בעליונים ובתחתונים לא דמה אליו ביופיו כי אפילו בחייו היה מאחז פני כסא במה שלמעלה הימנו ואמר כן לפי שרוח בני אדם העולה היא למעלה הוא לקבל שכר ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ שאינה מבעלי הגמול וחוזרת ליסודה והאיש משה ענו מאד לא היה מצפה לתשלום גמול ולא עבד את המקום על מנת כך ולא עוד אלא שמעט הכתוב בתאר עצמו ועשה לו וא"ו קטיעא הניתן לידרש עני מאד כי לא היה חושב עצמו למאומה לפיכך אמר כל מקום שנפשי הולכת תהא מונחת פה כי לכל פינות אשר יפנה רצון שוכני סנה עצתו תקום וחפצו ישלים. אמנם הסכימה דעת עליון לדעת משה רבינו ע"ה בכתיבת הוא"ו זעירא שאמרנו לפי שאין עולמו מקומו כי קטון מהכיל מתן שכרו עליו נאמר מתוקה שנת העובד ראשי תיבות מש"ה שגם בקבר הוא לעולם דובב שפתי ישנים אם מעט ואם הרבה יאכל שאינו מחזיק טובה לעצמו ותלה בזכות אחרים והשבע לעשיר
כמו חזקיהו שהיה עשיר בתורה ובמצות אבל היה משביע עצמו ותולה בזכותו איננו מניח לו לישון שתלו לו בזכות אחרים. ולא יקשה למאמר עני מאד מה שנתפרסם בהפך מאומרם שאין שכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה וכלן ממשה שהרי לא נתעשר אלא מפסולת הלוחות ואזן שומעת מלין תבחן כי אין העושר הזה מהמין המזומן לכל האדם אשר על פני האדמה כי כל ישעו וכל חפץ שליחותו בעשרה דברים שנבראו ערב שבת בין השמשות וכלם מעשה נסים הכין אותם החסד האלהי לתקן כל אחד בזמנו מקלקול הטבע הישר שנברא בעשרה מאמרות את אשר עיותו אדם ביקר בל ילין ולא נתחדש דבר מהם אשר פריו יתן בעתו בצאתו מן הכח אל הפועל אלא על ידי משה רבינו ע"ה ובזכותו וכלהו זיל קרי בי רב חוץ מהקשת והשמיר שאנו צריכים בהם לדברי אגדה וכבר דרשו בשגם זה משה שזכותו הגינה על נח ובניו והם בעלי ברית הקשת. והשמיר שמש גם כן בימיו לפתח על אבני האפוד את שמות בני ישראל.
ולהשלים עשרה דברים מפורשים בכתוב על ההנהגה הזאת שנמסרה לו לבדו הוסיפו יש אומרים במשנה דאבות למנות עמהם קברו של משה ובברייתא פרק מקום שנהגו הוסיפו מערה שעמד בה משה ואליהו ואף אילו של אברהם אבינו אמרו עליו ששמש בהר סיני שתקע בו בקרן שמאל ולעתיד לבא יתקע בשל ימין וצבת בצבת למעשה המשכן: