{"bookId": "kabala-bffc53e4ef22", "part": "1", "torah": "19", "title": "ספר עשרה מאמרות — מאמר חקור דין - חלק ד פרק יח", "hebrewTitle": "מאמר חקור דין - חלק ד פרק יח", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bffc53e4ef22/1/19/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bffc53e4ef22/1/19/", "segments": [{"index": 1, "he": "מאמר חקור דין - חלק ד פרק יח\nמתוך שבחם של פנחס ואליהו בתקון נשמותיהם של נדב ואביהוא בכל פרט ופרט משגיאותם מדה \nכנגד מדה מורה חטאים בדרך איך תשתלם להם תשובה נאמנה והרמז במסרה ואספתו תרין חד \nואספתו אל תוך ביתך וחד ואספתו מצרעתו מכאן שחובה על בעל האבדה לחוס עליה לטהרה \nכחמלת התורה על נפש הגר קל וחומר לחוטא עצמו שזכה לארך אפים. ואף על פי שיש \nמרבותינו אומרים בפשיטות פינחס הוא אליהו אין הדבר כמחשבת המון החכמים שפינחס לא מת \nושקיים בעצמו שנוי השם. אך אליהו מבני בניה של רחל היה ואביו שמו אביה מבני בכר איש \nימיני שנזכר בריש ספר דברי הימים ואליהו גם הוא נזכר שם בסמוך ופלפולא בעלמא הוא \nדקאמר ליה רבה בר אבוה ולאו כהן הוא מר בפרק המקבל ועוד שנתכהן בהר הכרמל אלא מעשה \nפינחס משלימים לאליהו ומעשה אליהו משלימים לפינחס ומבין שניהם הושלם התקון לאצילי \nבני ישראל אלה דעלייהו קאימנא. כי הם הגיסו דעתם כלפי מעלה ובאליהו כתיב וילט פניו \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "באדרתו הם עברו ונענשו על הקריבה לפנים ממחיצתם ופינחס פירש מן הכהונה הגדולה כמה \nשנים ועלי נכנס תחתיו ואף אליהו לא שמש בהר הכרמל אלא במצות ה' להוראת שעה כדכתיב \nובדברך עשיתי ועל ההקרבה חולין לעזרה הוא הקריב קדשים בחוץ על פי הדבר כדאמרן וטרם \nיזכה לזה תקן שגיונו של פנחס בימי יפתח שלא רצה לילך אצלו להתיר נדרו ונסתלקה ממנו \nשכינה עכשיו הלך אליהו לבקר את חיאל בית האלי שושביניה דאחאב כדאיתא בחלק ושרתה \nעליו רוח הקדש לקדש שם שמים ברבים כי אמנם מלעיג היה חיאל על דברי חכמים שלא חס \nלחרמו של יהושע בבנין יריחו ובא בטענה שאפילו דברי תורה היו נראין בעיניו איום \nבעלמא כמאן דגזים ולא עביד שהרי הוא ואחאב היו עובדים לבעל ולא נעצרו השמים ככתוב \nבתורה תנא ליה אליהו זכור לטוב חומר בדברי סופרים מדברי תורה כדאיתא בפרק הנחנקין \nודכוותה בדוכתי טובא וכבוד שמים במקומו מונח שהוא מאריך אפיה וגבי דיליה כמו שבארנו \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "בזה בחלק הראשון. והיינו דקאמר ליה אליהו חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו כי הוא \nחי וקיים לעולם ודברו לא ישוב ריקם אבל אני ילוד אשה צריך לאמת את דברי והוא טעם \nחמור בדברי סופרים שזכרנו לפיכך אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי. והם לא \nחלקו כבוד לאביהם וכבודו גלה מהם שלא נתייחסו בכהונה אלא אצל פנחס כפירוש הזוהר על \nפסוק ותלד לו את פנחס אלה ראשי אבות הלוים והלא פנחס לוי היה עד אותה שעה ואז היתה \nכהונה מחזרת על אכסניא שלה כיוצא בדבר אתה אומר הלא אהרן אחיך הלוי שעדיין לא נתכהן \nוידוע כי אין כהן אלא משרת. ותנן אין כהון בבמה כי היחיד המקריב בשביל עצמו לא יקרא \nכהן הא מה אני מקיים והוא כהן לאל עליון האמור במלכי צדק זה שם בן נח שנתכהן בשביל \nאביו כשבקש נח להעלות עולות במזבח והיה בעל מום שהכישו ארי בתיבה אמר לשם בנו \nשיקריבם בעדו ומה שתרגם אונקלוס על פסוק יתר שאת ויתר עז למדנו שהעבודה בבכורות היא \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "משפט הכהונה לפיכך קין נתעורר בה תחלה שאילו נתרצה לו בשביל עצמו היה מתחנך גם כן \nבשביל אחרים וכתיב ביה הלא אם תיטיב שאת שכן אמרה תורה יבא זכאי ויכפר על החייב. \nומעתה ישמע חכם כי חנוך בן ירד ושם בן נח שושבינין היו לאדם והבל וכבר זכרנו בפרק \nשלישי כי חנוך היה מן המשלימין לדוד ויתור שנותיו של אדם עם ירד ומתושלח וידוע שזכה \nלתקן את אשר עותו ועיניו רואות כטעם קן צפור ליודעי סודו ככה זכה שם להיות אמון \nפדגוג להבל אחרי שהושתת ממנו העולם בשת ולאו למגנא הוה קובע מדרשות כדברי הזוהר \nומשם זכה משה לכהן בחלק לבן ולא עוד אלא שקיים מצות אדם כי יקריב מכם שכן כתיב \nויקרב משה את אהרן ואת בניו כמו שזכרנו מזה למעלה. והנה בשני מקומות דימה משה עצמו \nלאברהם לכהונה ולמלכות כדאיתא בבראשית רבה פרשת העקדה ובריש ואתחנן אלא שאברהם \nנתקרב ומשה נתרחק כי אדם בכורו של עולם היה לו לכהן פאר לעצמו ולכל באי עולם כמשפט \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "הכהונה לשמש לאל עליון בשביל בניו ולא הקריב אלא שור פר לעצמו גם במלכות נגרע מערכו \nשאילו לא חטא ומלך על עולמו לא היו קין והבל חולקים אותו ביניהם ולא באים לידי \nמריבה. ואברהם זכה לתקן בשניהם בהיותו אומן פדגוג לנפש אדם כמו שזכרנו למעלה ומשה \nחשב להדמות לשם בן נח שהיה מלך שלם וכהן לאל עליון אמרו לו אל תקרב הלום כי אין \nעולמו מקומו בארנוהו בחלק השלישי והאמת שלא נתרחק משתיהן אלא שלא להנחילן לבניו כי \nהוא עצמו היה מלך וכהן אין שער ננעל בפניו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ולא עוד אלא \nשמלך על העם הנבחר במדרגת ישרון שלא זכה אדם זולתו לאותה מלכות דכתיב בה רוכב שמים \nבעזרך ובגאותו שחקים שהיא מלכות מיוחדת לאל יתברך כדכתיב ברישא אין כאל ישרון. \nובכהונה גם כן הקריב אנשים לשמים את אהרן ואת בניו כאמור וכבר היו נדב ואביהוא \nבשרפת נשמתם כאברי העולה וכאמורי החטאת מהקשא דקראי דכתיבי אהדדי ותצא אש מלפני ה' \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ואמרו שזכרון מיתתם ביום הכפ\nורים מכפר כקרבנות והיו אלעזר ואיתמר כשירי המוקדשין דכתיב בהו הנותרים למדנו מזה \nכהונה גדולה ומשובחת למשה רבינו ע\"ה להוראת שעה ועל ידי מעשה חזרה כהונת עולם לאהרן \nשהיה גדול ממנו בשנים זאת ועוד אחרת שמענה ואתה דע לך: \n \nמאמר חקור דין - חלק ד פרק יט\nשלוי עולם השגו חיל ולא נטלו עצה ממשה על דבר הצריך לרב יועצים ופנחס בשטים נמלך \nבמשה במה שאין עצה אדרבה יקשה שבכגון זו אין נמלכין בבית דין והבא לימלך אין מורין \nלו אלא כך אמר לו פנחס למשה כבר למדתנו רבינו דינו של קנאי ואיני צריך עכשיו אלא \nלקיים בעצמי מוסר השכל לרצות דלים נפשות אביונים ועם זה באות נפשו שאפה רוח שני \nשרידים הללו ואף משה שפיר קאמרת הוא דאמר ליה שכך אמרו הלכה קריינא דאגרתא ליהוי \nפרוונקא והלכתא הוא דאסתיים ליה לפנחס ממשה לא רשותא למען יצדק התלמיד בדברו יזכה \nהרב בשפטו. הם לא נטלו עצה זה מזה וכאן באו שניהם בעצה אחת אצל פנחס להוסיף כח \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "בגבורה של מעלה הם הורו הלכה בפני רבם ופנחס ברח מן ההוראה ולא קבל לישב בראש אחרי \nמות יהושע כל ימי הזקנים והשופטים. הם נכנסו שתויי יין ובאליהו כתיב ומן הנחל ישתה \nומן הצרפית לא שאל אלא מים והמלאך הכין לו צפחת מים כדין כהני בית אב. הם נכנסו \nמחוסרי בגדים ואליהו נתאבל על זה והיה לו אזור עור תחת אבנט וקיים בעצמו עור העולה \nאשר הקריב לכהן לו יהיה כי באברהם כתיב אתה כהן לעולם שהעלה את יצחק שהוא כל העולם \nכטעם שכר כלם שבארנו וממה שרמזנו בו במאמר אם כל חי ואליהו אמר חי ה' אשר עמדתי \nלפניו והיה זה בהר המוריה דמזליה היה שם והוא הקריב לכהן זה אברהם את האיל שהיה \nנאחז בסבך לפיכך אמרה תורה עור העולה לו יהיה וידוקדק עם זה לו יתירה דאיכא בקרא \nדהוה מצי למימר לכהן יהיה אלא כדאמרן ועולת איש נמי מתוק מדבש ונופת צופים למי שיש \nלו חיך. הם נתעצלו בקדוש דים ורגלים ואליהו קדש כל גופו בנחל כרית ימים רבים. הם \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "תקנו אש בחוץ והכניסו עשן בפנים והוא אמר ואש לא אשים ולא היה שם מעלה עשן אלא כל \nהתעלה מלא מים. הם עשו אשר לא צוה אותם. והוא אמר ובדברך עשיתי. לא היו להם בנים \nונגאלו מבן אחיהם דומה לדינו של בן יבמה. ועל שם עורבא בעי בני העורבים כלכלו את \nאליהו. לא היו להם נשים שבתולות ישראל לא הוללו מהם והיו מתאוים לבנות מלכים ונגאלו \nעל ידי בן אשה מבנות פוטיאל אשר קנא בנשיא שמעון שחטא בבת נסיכים וכן אליהו קנא \nבאחאב אשר הסתה אותו איזבל אשתו שהיתה בת מלך צידונים. הם אמרו מתי ימותו שני זקנים \nהללו ואליהו אמר קח נפשי. הם היו עם זה מחשבים קצין והוא אמר לא טוב אנכי מאבותי \nכדאמר רבי זירא ארעא דמשה ואהרן לא זכו למיעל לגוה מאן יימר דאזכי בה אנא. הם בקשו \nלהנהיג את הקהל ומסתמא היו מצפים לנהוג שררה בארץ ישראל והוא אמר ואותר אני לבדי \nבקש על אחרים שינהיגו את ישראל עד שנצטוה במשיחת יהוא למלך ואלישע לנביא ולא עלה \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "בסערה השמים אלא בעבר הירדן וגם אז העלה למעלה למקומה האש שיצאה מאת ה' בשבילם \nבשמיני למלואים: \n \nמאמר חקור דין - חלק ד פרק כ\nהאומר לאביו ולאמו לא ראיתיו זה פנחס ודאי שבקש משה רבינו ע\"ה עליו רחמים ברך ה' \nחילו ופועל ידיו תרצה כי הוא האומר לאביו זה אלעזר ולאמו כמשמעו לא ראיתיו לאהרן \nהנזכר בפסוק של מעלה דכתיב תומיך ואוריך לאיש חסידיך ופירוש לא ראיתיו לא נהניתי \nממשיחתו כלום שלא נתכהן פנחס אלא בזכות עצמו ולפי זה לאביו ניחא ולאמו נמי איצטריך \nאי למאן דאמר מבנות יוסף שפטפט ביצרו ויוסף היה בכור במחשבה וכבר זכרנו כי הכהונה \nהיא ממשפטי הבכורה קא משמע לן שתלו לו בזכות עצמו לא בזכות אחרים ואי למאן דאמר \nמבנות יתרו שפטם עגלים ללא אלהים והא והא איתא דאבוה מיוסף אמיה מיתרו והיינו נמי \nדאמר להו אליהו לרבנן אני מבני בניה של רחל ואפשר נמי דאם אביה היתה משבטו של גד \nוכל דברי חכמים קיימין סלקא דעתך אמינא דאימיה גרמא ליה לרחק כדמעקרא כי כן משפטו \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "של כהן און שירחקו בניו מישע אי נמי ניחא קמי שמיא ליתן טהור מטמא דהכי אשכחן \nביונדב בן רכב שהעמיד כהנים גדולים מבני בנותיו ושמנה כהנים נביאים יצאו מבני \nבנותיה של רחב שנשאת ליהושע אימא פנחס נמי אימיה גרמה ליה לקרב כדהשתא קא משמע לן \nדלא ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע שפירש מהנהגת העולם להתבודד בעבודת קונו ולפי \nשאין אדם רשאי לפרוק עול הבנים והקרובים מעל צוארו עד השלימו את חקו עמהם לחנכם \nבתורה וביראת שמים אמר שלא עשה כן אלא בזמן שהמה כבר שמרו אמרתך בלבבם שלמדו כל \nהתורה ובריתך ינצורו זו התמדת השנון כי אפילו תלמיד חכם שיושב ושונה כל ימיו צריך \nלהזהר שלא ישכח דבר אחד ממה שלמד כדתנן באבות ויש לו ללמוד מעופר האילים שהוא רץ \nלפניו ומסתכל תמיד לאחריו והם גם כן ראויים להוראה בנגלה ממנה כגון המשפטים \nהמפורסמים להמון ובדוגמא הנסתרת המסורה בלחישה לחכמים והיא תורת ה' צורך גבוה \nכדכתיב ותורתך לישראל וראוים גם כן להתחנך בכהונה אפילו בעבודות הפנימיות כגון \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "הקטרת שהיא כלה על המזבח הפנימי כי אפילו העולה עורה לכהנים מה שאין בקטרת וזה \nהמזבח שבהיכל מיוחד לגבוה שאיננו מתיר לזולתו כלום לא כן מזבח הנחשת שכהנים ובעלים \nנהנים ממנו אחרי שקרב המתיר כמצותו ולפיכך אמר מזבח ואז שהושלמו הבנים והקרובים \nבעבודת שמים ברך ה' חילו של ראש בית אב הקדוש הזה שפירש מדרכי העולם לעמוד לפני ה' \nבהתבודדות תדירה כמאמר חי ה' אשר עמדתי לפניו לפי פשוטו בקש שבניו יתברכו מפי עליון \nאחרי ששם ח' מבטחו עליהם ופועל ידיו תרצה כשיבנה אליהו לפניך מזבח ויקריב בהר הכרמל \nמחץ מתנים קמיו נביאי הבעל ומשנאיו מן יקומון נביאי האשרה אוכלי שלחן איזבל אבל \nאחאב נכנע ונתקן ועם זה היתה ברכתו של משה רבינו ע\"ה כוללת משפט הכהונה לשני ראשי \nהיחס אשר לה אהרן ופנחס והוא פשט נכון וברור ולפי דרכנו למדנו שהושלם להם לנדב \nואביהוא על ידי פנחס הוא אליהו שנוי השם שנוי מקום ושנוי מעשה וכבר הרחבנו המאמר מה \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "שיספיק אל המכוון בצדוק דינו יתברך בשני עולמות: \nסליק חלק ד: \nחלק חמישי: \n \nמאמר חקור דין - חלק ה פרק א\nיום ה' הגדול והנורא הוא יום הדין של זמן התחיה המשפט לאלהים הוא אם יוכל האדם \nלהמנות עם הצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו שכינה אשר המה בצדקתם \nיחליפו כח באותן השנים שעתיד הקב\"ה לחדש בהן את עולמו. והנה כל גדולי החכמים הסכימו \nבביאור הברייתא דשלש כתות ליום הדין השנויה בתוספות דסנהדרין פרק י\"ג ובסדר עולם \nפרק ג' שכן משפטי ה' על עולם התחיה וחלוקי דיניה ששה באורם בגמרא פרק קמא דראש השנה \nואלו הן: \nראשונה צדיקים גמורים לחיי עולם. שנית בינונים דלא פושעים בגופן רב חסד מטה כלפי \nחסד. שלישית בינונים ופושעין בגופן יורדין לפי שעה ומצפצפין שפירושו צפון או צועקים \nאו מבצבצין ועולין למנוחתם. רביעית רובא עונות ולאו פושעים בגופן ויש מי שפירש \nעליהם הא דתנינן בבחירתא משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש ואחר כך עולים למנוחתם. \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ואחרים פירשו להקל עליהם והשוו המדה לבינונים אשר המה פושעים בגופן לרובא עונות \nדלאו פושעים דכי הדדי נינהו ושאין זמנם קצוב אלא נידונין לפי שעה פירוש לפי צורך \nהמירוק ודינם לא יגיע בשום פנים לשנים עשר חדש ומכל מקום פניהם דומים לשולי קדרה \nתחת כויה מאשו של גיהנם וקשה קצת להחמיר כל כך על הבינונים אף על פי שיהיו פושעים \nבגופן כיון שסוף סוף אין כף חובה מכרעת בהם במשקל אל דעות. חמישית רובא עונות \nופושעים בגופן שמשפטן בגיהנם שנים עשר חדש לדברי הכל ואחר כך גופן כלה ונשמתן נשרפת \nגיהנם פולטתן ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים כנבואת מלאכי זהו דין התחיה שכיוצא \nבהם בדין המות אחר שנים עשר חדש גיהנם פולטתן ונמסרים לדומה וגם שם אין להם מנוחה \nאלא שהם עתידים אל המבחן שגלהו אליהו לאיוב. ששית נותני חתית בארץ חיים ופורשים \nמדרכי צבור ומחטיאי הרבים גיהנם ננעלת בפניהן ונדונין בה לדורי דורות ואלה בדין \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "המות אחר דורי דורות שמעוטם על רבעים אפשר שיבחנו גם המה בחכמה נעלמה מן החושב \nמחשבות לבלתי ידח ממנו נדח. והוא טעם גיהנם כלה והם אינם כלים שאנו מפרשים אותו כפי \nמה שפירשו חכמים בפסוק חצי אכלה בם מה התם חצי כלים והוא תכלית יסורין אף כאן גיהנם \nכלה והוא תכלית העונש שהחצים והגיהנם לא ישבותו כל ימי היותם מקצוף עליהם ומגעור בם \nאמנם סוף סוף הם אינם כלים וגיהנם גופיה נקרא כן שהיא גי של הנם ופירוש שוחה עמוקה \nשיורדין לה על עסקי חנם והנשמות שנטהרו מעלין אותן לשלוחי גן עדן ואומרים הנם הא \nאתלבנו ועל הנשמות הנבדקות בלבד שאינן צריכות לבון צווחין להון הנם קחו ולכו כמבואר \nבזוהר ולקושטא דמלתא אין לך דבר נצחי אלא במדת הטוב: \n \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "מאמר חקור דין - חלק ה פרק ב\nממשמע שנאמר צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו למדנו לדין התחיה גם כן שיש למשפט \nרשעים אלה הפסק לדור אחרון ומצאנו לזה רמז בפסוק והיה מדי חדש השני שנכפל בנבואות \nישעיהו בסוף הספר ואמרו המפרשים שהוא כדי לסיים בנחמה ואנו אומרים דהא והא איתא \nלמימרא דמורדים ופושעים נמי אחרי שיהיו דיראון לכל בשר איך שיובן עוד חזון למועדם \nשיבאו להשתחוות למלך ה' צבאות וכן אתה אומר בשאר הפסוקים כיוצא בזה וכלם נכפלו בסוף \nארבעה ספרים סימנים יתק\"ק שהם נדרשים לעצמם כי בסוף תרי עשר אמר שישלח את אליהו \nהנביא וממה שנסמך לפסוק זכרו תורת משה יש ללמוד שיבא ללמד לישראל סתומות התורה \nולתרץ ספקות הוראותיה כי הוא תלמיד מובהק למשה רבינו ע\"ה ובפסוק שלאחריו מפורש \nשישים שלום בעולם ועדין איני יודע איזו היא עקר שליחותו ואם תמצא לומר השלום עקר לא \nידענו כמה כחו לפיכך אמר פן אבא והכתי על כן אני מקדים ושולח אותו למדנו שהשלום \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "בבית מציל מן הפורענות וכן בבית ישראל שכלם אחים ורעים. ובסוף קינות נמשך לכוונת \nהפרק הזה כי אם מאס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד אפילו שיגיע הקצף לתכלית המרד השיבנו \nונשובה דאי לא אהדריה קרא הוה אמינא הני מילי מחיים כדמשמע מדכתיב ברישא למה לנצח \nתשכחנו על כן חזר וכפלו ללמדנו שאפילו אחר דינה של גיהנם יש תקוה לפושעי ישראל שהם \nעתידים לשוב ולהתחדש כאלו לא חטא מעולם והוא אמרו חדש ימינו כקדם על דרך שמחנו \nכימות עניתנו ובארנוהו. וקהלת חתם ספרו בפסוק סוף דבר הכל נשמע כי את כל מעשה \nהאלהים יביא במשפט שמא תאמר אין אחר גמר דין כלום סוף דבר את האלהים ירא לצדק דינו \nולברכו בכל עת כי זה כל האדם והוא מה שאנו עתידים לבאר בפרקים הבאים בסייעתא דשמיא: \n\n", "en": ""}, {"index": 17, "he": " \nמאמר חקור דין - חלק ה פרק ג\nפושעים בגופן דקאמרי יהבו בהו רבנן סימנא אם בבזוי מצות דלא שייך אלא במצווה עליהן \nואם בהתמכר לדבר עברה דלא שכיח אלא במי שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני אם בפועל \nדכתיב בהו מורשה קהלת יעקב ירושה ממש אף לא מאבות לבנים אלא ממקום אחר דהיינו מן \nהרב לתלמידו כמו שכבר בארנו ואם בכח דקרינן ביה אורסה סוד הנשמות שהיו עתידות \nלהבראות כך דרש רבי נתן ז\"ל לכן הרחיבה שאול נפשה על בטול העשין ופערה פיה על \nהלאוין לבלי חק ריש לקיש בפרק חלק דרש למי ששייר אפילו חק אחד אמר לו רבי יוחנן לא \nניחא למרייהו אלא למי שלא שמר אפילו חק אחד ותרווייהו פושעי ישראל בגופן זה שייר חק \nאחד שמצותו בזויה עליו כמו שנזכיר וזה לא שמר אפילו חק אחד כמאמרו אלא מצות אנשים \nמלומדה פרשתא מסייעא ליה לרבי יוחנן דכתיב אם בחוקתי תמאסו לא מאסתים ואם את משפטי \nתגעל נפשכם לא געלתים לבלתי עשות את כל מצותי לכלותם להפרכם את בריתי להפר בריתי \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "אתם וכל כך למה כי אני ה' אלהיהם. וכאן מקום עיון עם ההיא דתניא פרק אמר להם הממונה \nפשעים אלו המרדים וכו' דפליגי בה רבי מאיר ורבנן בסדר הודוי ובין למר ובין למר שלשה \nחלוקי עברה הן אלא שלא שוו בסדורן אם חטא קודם לעון ופשע או מתאחר אליהם ' יותנא \nמסייע להו לרבנן מודויו של דניאל שאמר חטאנו ועוינו והרשענו ומרדנו וקשיא לן אמלתיה \nדהני ארבעה נינהו ואי הרשענו דאמר דוד היינו מרדים דמניה נמי מייתי סייעתא לרבנן \nלמה ליה לדניאל כולי האי דהכא ודאי ליכא למימר תני והדר מפרש דלית כאן מפרט את החטא \nאלא אידי ואידי כללא הוא. ולמסקנא דמלתא תרי גווני מרדים נינהו במלכותא דארעא \nובמלכותא דרקיעא חד כמה דאשכחן בשאול ובני בליעל אמרו מה יושענו זה ויבזוהו הכי נמי \nחשיב כלפי שמיא מי שהמצות בזויות עליו ואומר מה איכפת ליה לרחמנא בין שוחט מן הצואר \nלשוחט מן העורף ולית ליה אמרת אלוה צרופה אלא אוכל נבלות אפילו שלא לתיאבון כמו \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "שזכר הר\"ן בריש חולין ומהכא איכא למימר דגמרה למלתיה דהא חמיר דיניה מאוכל לתיאבון \nשגם הוא מזיד אלא דכפין אכיל למלא נפשו כי ירעב וזה אפילו לא כפין נמי בז לדבר יהבל \nלו שביק התרא ואכיל אסורא אבל קיל מאוכל להכעיס שהוא המכוין להקציף כההוא דכתיב ביה \nהרבה אשמה ולא עוד אלא שבן בנו בקש להכעיס יותר ממנו לפיכך הפליג דניאל בודויו שידע \nצורך השעה אבל בדורות הראשונים לא העיזו כל הדא חציפותא כלפי שמיא והוה סגי להו \nלהתודות על הקלים שבמרדים כי הא דאמר דוד חטאנו עם אבותינו העוינו הרשענו. ופשע \nדאמר משה כולל את שניהם המרד כמשמעו כדכתיב מלך מואב פשע בי והבזיון כדתניא פושעי \nישראל בגופן ואמור רבנן דהיינו קרקפתא דלא מנח תפילין וכדפירש רבינו תם דאמרי מאי \nאהנו רצועות הללו וכן פושעים בעריות דקיל להו אסורייהו אי נמי אמרי לא פקיד רחמנא \nעלייהו וכוליה האי ודאי לא שכיח בישראל כדאמרן: \n \n", "en": ""}]}
