# ספר עשרה מאמרות — מאמר חקור דין - חלק ה פרק יא

[קריאה בקורא](/reader/kabala-bffc53e4ef22/1/21/)

<div lang="he" dir="rtl">

מאמר חקור דין - חלק ה פרק יא
ואולם לא עבר בן עזאי על הלכות דרך ארץ כשאמר בפרק בתרא דבכורות כל חכמי ישראל 
דומין עלי כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה אלא כבוד גדול נתכבדו אצלו כל חכמי ישראל 
ורבי עקיבא בראש לפי שהנחש להוט אחר השום כדאיתא בבראשית רבה ותומא שחיקא סכנתא 
לגלויא ביום טוב פרק קמא ומזה למדנו בכונת בן עזאי שכל חכמי ישראל הם שומרים לתורה 
ומצילים אותה מדרשות צדוקים ואגדות של דופי כמו הקליפה לשום שהוא פרי מסוגל להרבות 
את הדמות והיא מגינה עליו מן הנחשים חוץ מרבי עקיבא קרח הוא טהור מטמא שהוא בעל 
הפרי עצמו תורה שבעל פה שום הדיינים שום בא&quot;ת ב&quot;ש בפ&quot;י וזה כחו לאלהיו הלכה למשה 
מסיני כי הכל נאמר למשה. באמת אמרו חכמים ז&quot;ל דברים שלא נגלו למשה אלא כללים כללים 
נגלו לרבי עקיבא שזכה לידרוש אותם מדעת עצמו ומכוין להלכה כי כשם שנפש משה רבינו 
ע&quot;ה היא ממחצב התורה שבכתב ונקראת תורת משה כך נפש רבי עקיבא ממחצב התורה שבעל פה 


ונקראת על שמו לפי דעתנו שהרי סתם משנה רבי מאיר סתם תוספתא רבי נחמיה סתם ספרא רבי 
יהודה סתם ספרי רבי שמעון סתם סדר עולם רבי יוסי וכלהו אליבא דרבי עקיבא והעמידו 
הקב&quot;ה בדור החרבן להגן על העולם ועל התורה שלא תשתכח. לפיכך בעד החלון נשקפה שכינה 
שלא יאבד סיסרא בשביל שלשלת יוחסין שהיתה גנוזה בו עד שנתעברה ממנו יעל בביאה 
שלישית משבע ביאות של סיסרא שש הנה שנא ה&#x27; לא נזכרה לשבח אלא זאת דכתיב בה שכב דרך 
כבוד כמה דאת אמר וישכב עמה בלילה הוא ותיבב שכינה על איחור הצירוף מדוע בושש רכבו 
לבא שהטעינו אותו רשע צרוף מרובה ברוב זוהמא שהטיל בה תחלה וסוף חכמות שרותיה תעננה 
והן עלמות תופפות אף היא תשיב אמריה לה הלא ימצאו חלקו שלל להפשיט הבגדים הצואים 
בצרוף אחר צרוף והוא רחם חד רחמתים תרי הא תלת לראש גבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה 
בעדו. על אלה נאמר כן יאבדו כל אויביך ה&#x27; ועל רבי עקיבא וחבריו כתיב ואוהביו כצאת 


השמש בגבורתו: 
 
מאמר חקור דין - חלק ה פרק יב
אחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת תא ואגמרך ראשי פרקים בדוגמתן של שלש כתות כי יש 
להם סימן בגמרא יזהירו המשכילים מינה ובה כזהר הרקיע. אמרו במסכת נדרים מאן מלאכי 
השרת רבנן יעויין מאמר אם כל חי חלק ג&#x27; סימן י&quot;א. ורבה בר נחמני בפרק הרואה היה 
אומר כגון אנו בינוניים כי הן בקדושיו לא יאמין ואנחנו לא נדע עד היכן תכלית המבחן 
וימיה של כת שלישית קומטו ולא עת כדאיתא בפרק אין דורשין כי גיהנם כלה והם אינם 
כלים אלא נהר יוצק יסודם. על זאת תתחלחל הנפש החכמה מאד תבין לאחריתה צופיה הליכות 
ביתה באימה וביראה וענוה ככלה נאה וחסודה תגיל ברעדה בתוך חופתה ויתאו המלך יפיה. 
בית ישראל ברכו את ה&#x27; בה&quot;א תתאה בית אהרן שושבינא דמטרוניתא ברכו את ה&#x27; בוא&quot;ו של 
שלום שהוא משלים החסד ומשפיעו בעולם ונקרא אל חי על שמו. בית הלוי ברכו את ה&#x27; בה&quot;א 
עלאה דכתיב בה ועבד הלוי הוא. יראי ה&#x27; ברכו את ה&#x27; ביו&quot;ד דתמן יראה. ברוך ה&#x27; בקוצא 


דלעילא ראש ומקור כל ברכות מציון מכלל יופי אלהים הופיע דכלהו אתכלילו בשכינתא אם 
הבנים שמחה ברכי נפשי את ה&#x27; הללויה: 
יהי כבוד ה&#x27; לעולם: 
סליק מאמר חקור דין: 
 
מאמר אם כל חי - חלק א סימן א
מאמר אם כל חי: 
לדרוש ברבים בכסא ליום חגנו: 
חלק ראשון: 
וה&#x27; פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה&#x27; לשרה כאשר דבר. אמרו רבותינו ע&quot;ה כל מקום שנאמר 
וה&#x27; הוא ובית דינו. במקום הזה כי אף על פי שהפקידה לשרה היתה מפועל הרחמים הוצרך 
להמלך עם מדת הדין לפי שקב&quot;ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. אמנם אופן הלמוד איך 
המלה הזאת תורה היות בית דינו מצורף אליו להם מדה בתורה אין רבוי אחר רבוי אלא למעט 
כי הנה השם הגדול בן ארבע אותיות ב&quot;ה ידוע ומפורסם שהוא מיוחד למדת הרחמים והוי&quot;ו 
הנוספת במלת וה&#x27; היא עצמה אות של רחמים ובאה למעט בגדרי הרחמים ולהוסיף בית דינו 
וכמדומים אנו שהוא מעוט רחמים ואינו אלא רבוי רחמים שגם הבית דין מסכים לפעולה זו. 


ובמדרש רבה ספר במדבר פרשה ג&#x27; ואני ה&quot;א ובית דינו והוא מאמר השם המיוחד. ובירושלמי 
ריש סנהדרין אמרו ה&#x27; אלהים הוא ובית דינו ושלשתם הביאו בנין אב מפסוק וה&#x27; דבר עליך 
שאמר מיכיהו לאחאב שכן מיתת אחאב היתה לטובתן של ישראל כדכתיב לא אדונים לאלה ישובו 
איש לביתו בשלום וכן באיוב כתיב ה&#x27; נתן בחסד גמור וה&#x27; לקח במשפט צדק יהי שהוא שם ה&#x27; 
אחד מצרופי אותיותיו כנודע ששמש במעשה בראשית מבורך מכל מקום שזה וזה קיום מעשה 
בראשית הוא כדתנן בעשרה מאמרות נברא העולם ליפרע וליתן שכר בארנוהו במאמר המדות 
עמוד עליו. ולעולם ה&#x27; הוא האלהים וידוע שאין אלהים אלא דיין לפיכך לית אבטחותא 
לצדיקיא בהאי עלמא. והם אמרו מלכא שלים איהו כד דאין לטב דאין לביש וכל שכן בהפך כי 
מדה טובה מרובה וכן כתיב בקשו את ה&#x27; כל ענוי ארץ אשר משפטו פעלו ואמרו חכמים במקום 
משפטו שם פעלו שמזכירים זכיותיהם בשעת הדין: 
 


מאמר אם כל חי - חלק א סימן ב
ומזה יצא לנו למוד נפלא בהאי דמשתבחי ביה רבנן ביחזקאל בשעה שנשאל מאתו יתברך 
התחיינה העצמות האלה והשיב במוסר השכל ה&#x27; אלהים אתה ידעת. ולכאורה נראה שנשמט ולא 
פירש מה יש את נפשו לדון אליהם ומאי רבותיה לתלות הכרעתו בדעת המקום. אלא כך אמר 
יחזקאל רבונו של עולם יודע אני בשתוף מדותיך שאתה אדון יחיד מושל על כל ההפכים 
ומנהיג בהם את עולמך כטעם עושה שלום במרומיו לפיכך אם במדת הדין אתה שואלני אתה 
ידעת ויסרת אותם מן ויודע בהם את אנשי סוכות שהודיע סורחונם על ידי הפורענות ואין 
מקרא יוצא מידי פשוטו ולאלה היום הודעת השגחתך וידיעתך בפרטי מעשיהם הן אתה מחצת מי 
ירפא להם ואם במדת רחמים אתה שואלני אתה רחמת מן העולם ועד העולם ורחמיך על כל 
מעשיך מן וידע אלהים שאין השגחתו וידיעתו לעולם אלא לתכלית הטובה. אם כן ודאי בשתוף 
שני שמות אלה אתה ידעת מן והאדם ידע פירוש יחדת מדותיך לדון ברחמים לפיכך ממתים 


מידך ה&#x27; אף על פי שהם עכשיו מתים מחלד חלקם בחיים לעתיד והנה כאן בפקידה נאמר וה&#x27; 
ובצאתו לפועל נאמר ויעש ה&#x27; כי אין צורך להזכיר בו מעשה בית דין לקיים מה שנאמר צדיק 
ה&#x27; בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו כי הפקידה היא דרך להגעת המבוקש והמעשה הוא גמר 
התכלית וזה מבואר נגלה: 
 


מאמר אם כל חי - חלק א סימן ג
פקד הפועל הזה משמעו השגחה. ומנין. וצווי. ומנוי. וחסרון. הראשון שאמרנו מענין 
ההשגחה הוא כמו פקוד פקדתי אתכם. והמנין כמו לפקודיהם והצווי כמו פקודי ה&#x27; ישרים 
והמנוי כמו ויפקד המלך פקידים וממנו הפקדון אשר הפקד אתו. והחסרון כמו ויפקד מקום 
דוד. ועם היות הפקידה הזאת בעצם וראשונה מענין ההשגחה כמו שנבאר מכל מקום כלהו 
איתנהו בה כי מי שהוא עקר איננו כדאי להמנות עם לגיונותיו של מלך מלכי המלכים אלא 
אם כן השלים חקו פעם אחרת כבן עזאי כמו שיבא ומזה הטעם היו פקודי משה ראשי משפחות 
בלבד ועליהם נאמר לגולגלותם שהיה משה רבינו ע&quot;ה צופה ברוח הקדש מנין הטפין שבראש כל 
אחד ואחד כמו שכתב החכם ז&quot;ל בפירושו על התורה ואמר שכל מי שהיה עתיד הוא לבדו 
להעמיד ששים רבוא היה נמנה ראש משפחה על כן נמנו מכיר וגלעד לשנים עם היות מכיר אבי 
גלעד כי גלעד לבדו היה בכחו להעמיד ששים רבוא ונשארו למכיר מיתר בניו ששים רבוא 


אחרים מבלעדי גלעד ויותר מזה גם כן היה צופה ומביט בכל אחד ואחד מהם והוא רז נגלה 
במלה הנזכרת למי שישית אליה לב והכל בכלל מה שאמרו חכמים שהראהו הקב&quot;ה למשה דור דור 
וחכמיו דור דור ופרנסיו. ויובן מזה מה שכתב רש&quot;י בפרשת פנחס סמוך לפסוק ובני קרח לא 
מתו בשם הירושלמי שבמלחמת העמלקי אחרי מות אהרן בקשו מקצת העם לשוב למצרים ורדפו 
בני לוי אחריהם ומתו מאלה ומאלה עד שבטלו ארבע משפחות משבט לוי. ורש&quot;י אמר ששתים הן 
שמעי ועזיאלי והג&#x27; משפחת היצהרי שלא נמנה ממנה בערבות מואב רק משפחת הקרחי ואמר שלא 
נתברר לו הרביעית מני. ומאי קשיא והלא בפרשת וארא כתיב ובני יצהר קרח ונפג וזכרי 
וכיון שנמנית להלן משפחת הקרחי לבדה הרי כאן נפג וזכרי שהן בטלו אלא ודאי הירושלמי 
חשיב להו שתים להגדיל הדאגה לדעת כמה החטא גורם. ורש&quot;י על פי הקדמתנו ראה שלא נמנו 
שתים אלה לבדהן בשום מקום שיאמר עליהן משפחת הנפגי משפחת הזכרי אם כן על שם אביהם 


יקראו ומשפחת היצהרי נתמעטה מהם וכל דברי חכמים קיימים. ואיש נבוב ילבב בפקודי משה 
ואהרן במדבר סיני שלא נאמר פקודיו במספר שמות אלא בשבט שמעון לבדו שרוח הקדש דואג 
עליהם אשר טפחתי ורביתי אויבי כלם לפי שנספחו עליהם רבים מערב רב ונשאו אחר כך נשים 
מבנות שמעון וילדו להם מעין מה שאירע לדינה בת יעקב שהטיל בה החוי זוהמא קודם שנשאת 
לשמעון וילדה לו זמרי בן סלוא הוא שאול בן הכנענית אלא איפה חטאו והחטיאו וגם יד ה&#x27; 
היתה בם ויהי המתים במגפה כמספר הרוגי שכם אחרי שנכנסו בברית המילה שלא לשמה. והדבר 
ידוע בפקודי משה ואלעזר בערבות מואב שהיה שבטו של שמעון ירוד מאד באותו מנין ויש 
במשמע פקודיו האמור שם המנין לדאבון נפש בשביל החסרון שהיה עתיד וצפוי אליהם. ואולם 
היתה שרה אמנו בפקידה ודעת חנה בה נכנסת במספר צבאות מעלה ומטה על דרך המוציא במספר 
צבאם: 
 


מאמר אם כל חי - חלק א סימן ד
אך המובן מלשון צווי הוא בלי ספק חדוש בריאה בטבע הצדקת שלא היתה עקרה בלבד כדרך כל 
הארץ אלא מתחלת יצירתה היתה חסרה השלפוחית שהולד נוצר בתוכה ועל זה אמרו חכמים שעקר 
מטטרון לא היה לה והוצרך הקב&quot;ה לצוות על יצירת הכלי הזה בה בדרך פלא והוא בטבעה 
חדוש מעשה בראשית דכתיב ביה כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד כתיב התם אמר וצוה 
וכתיב הכא פקד את שרה כאשר אמר. ואמנם במשמע המנוי פשוט ומבואר שכשם שנתמנה אברהם 
אב המון גוים כך היתה שרה אמנו אם כל חי פירוש אם לכל איש חי אלו הצדיקים שאפילו 
במיתתם קרויים חיים וכל הגרים העתידים להתגייר בכלל הזה כמו שעוד נזכיר. והנה בין 
הבתרים נאמר לאברהם כי היה זרעו דומה לככבים שבוראן לבדו סופרן וגם קודם לכן אחרי 
הפרד לוט מעמו נאמר לו אם וכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה שהוא מאמר הנחיי 
אל הקדמון בחיוב מציאותו וקיומו האיש המיוחד בלתי נתלה בזכותו ברוך הוא שמחבבן 


ומינה אותם אבל בבן האמה פסיקא ליה למלאך הדובר בה שזרעו לא יספר מרוב כי אין חפץ 
ברבוי אשר לפרטיו שלמות כטעם הירצה ה&#x27; באלפי אילים והם אילי נביות בכור ישמעאל: 
 
מאמר אם כל חי - חלק א סימן ה
ומשמע החסרון הוא על דרך מעוט הירח שעם רבוי צבאיה הפיס דעתה וזה כי בזמן שאיש ואשה 
אינם מולידים אין לאחד מהם מעלה על חברו בהשלמת התכלית הכולל ומזה הצד נקראו 
המאורות שניהם גדולים בתחלת יצירתם כמו שאמרו בזוהר שיר השירים דהוו נהורין דבוקין 
כחדא והוו בשקולא חדא לאתקרי תרווייהו גדולים לאו דהות סיהרא רב ועילאה אלא דבכל 
זימנא דסיהרא כשמשא ברזא חדא בגיניה איתקרי איהו בהדיה גדולים זנבא דאריה אריה איהו 
ואריה אתקרי וכמוהו שבט דן הושוה ליהודה להקרא אריה על שם המשיח שאביו מיהודה אמו 
מדן כדאיתא במדרש רבה והנה זאת חקרנוה כן היא בשני המאורות האלה השואת האחוה בלבד 
כעין אח ואחות סומכין על שלחן אביהם ואינו משנה בין הבנים כלל. ודעת המליצה ינעם 


בכתוב הדר הוא שאמר אברהם על שרה אחותי בת אבי הוא שמזה היחס לא היה גדול ממנה ולא 
בהפך. אך לא בת אמי שהיתה אם אברהם רבתי בנשים כפי המסופר ממנה ליודעים חן והרן 
אביה של שרה היה מאשה אחרת. וידוע כי עולם חסד יבנה דלא סגי ליה לדור ראשון אלא באח 
נושא אחותו אף כאן מעין דוגמא זו חסד הוא ההזדמן לאברהם בת אחיו שאין אדם נמנע 
מלקרא לה אחותו וכן כתיב בלוט כי נשבה אחיו וירמיה קרא דודו לחנמאל בן דודו והיא 
הוגנת לו במעשיה וכתיב ותהי לו לאשה לרצונה למה שבטבע וסגולה רוצה אשה בקב ותפלות 
במער איש ולויות מט&#x27; קבין ופרישות כטעם האחוה שכן א&quot;ח עולה תשעה. והאחות פלג גופא 
היא דלי&quot;ת ובשעה שעיניה דלו למרום כתיב לבבתני אחותי כלה כטעם הסרת לב האבן להתחדש 
לב בשר והיו לבשר אחד כמו שנבאר והוא טעם השנות מלת לבבתני פעמיים והנה נפשה של 
אותה צדקת יודעת מאד שאין באותו הדור צדיק כמוהו והיתה לו לאשה שלא מדעת אביה שהיה 


מקטני אמנה כנודע: 
סימן ו: 
ולפי שחייה תלוים בחייו וחלילה לכלי שנשתמש בו קדש לצאת לחולין בהלקח בית פרעה על 
כן חש לה אברהם במצרים ואמר והרגו אותי ואותך יחיו שהן שתים רעות שכנגדן כפירת 
המשגיח בפרטים כטעם מה שאמר פרעה לא ידעתי את ה&#x27; עם ההודאה בהנהגה הכוללת על צד 
הסדור הטבעי כטעם אצבע אלקים היא. והנה מלת אצבע היא בגימטריא אל&quot;ף ה&quot;י וי&quot;ו ה&quot;י 
גושפנקא רבא דמעשה בראשית שהוא נוטריקון את השמים ואת הארץ אפשר שהיו מודים בחדוש 
מחומר קדום כדעת אפלטון אך לא בהשגחה הפרטית על צד הגמול או על צד הרצון המוחלט כמו 
שנאמינהו אנחנו על פי התורה והן הנהגות ישרות ומתאימות דעלייהו כתיב היש ה&#x27; בקרבנו 
אם אין שאלמלא דרשנוהו דרך נסיון היה נחשב לנו מצוה רבה והוא טעם יש מזל לישראל 
ואין מזל לישראל דמר אמר חדא ומר אמר חדא יש מזל לבעלי תשובה אין מזל לצדיקים 
גמורים יעויין מאמר חקור דין בריש החלק הרביעי וכאן החזיק אברהם במדת האחוה שאין 


הללו מתקנאים בה אדרבה אמר למען ייטב לי בעבורך ופירשו יתנו לי מתנות והוא מאמר 
מתמיה עם מה שנתפרסם כי באמת וישר היה מואס בבצע מעשקות כל ימיו יותר מכל זולתו 
חויב מזה שאין מתנות הללו אלא שם טומאה שנטל ממצרים להנחילו אחר כך לבני הפלגשים 
כדין כתובות בנין דכרין דכתיב בהו נתן אברהם מתנות והיותו שליט על שם טומאה ומונה 
בו סדר הבדלות להרחיקו מעל יצחק ובניו הוא הגורם לנפשו חיים באור פני מלך באמרו 
וחיתה נפשי בגללך וכתיב ולאברם היטיב הטוב והמטיב ברוך הוא בעבורה כדאמרי רבנן 
אוקירו לנשייכו ותתעתרו. ויהי לי צאן ובקר וכו&#x27; פרטן שבעה וביצחק נאמר ויהי לי מקנה 
צאן וכו&#x27; הרי כאן ששה ויעקב אמר ויהי לי שור וחמור וכו&#x27; שהן חמשה ומכאן אתה למד 
מהיכן היו להם הקנינים האלה לאבות העולם ולא חלו בנתינתם ידי אדם אלא הגדולה 
והגבורה והתפארת שהן במדות האלקיות חמישית ששית ושביעית למפרע כמפורסם והן היד 


הגדולה היד החזקה ויד רמה ביושר סדורן מלמעלה למטה ומזה נזהר יעקב כשאמר ללבן לא 
תתן לי מאומה כטעם ודרשת את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה כי בשלומה יהיה לכם שלום 
ירצה שתהיה יניקתנו בשלומה דוקא מן הקדוש המתלבשת בחוץ לא זולת כמו שזכרנו שם חלק 
ב&#x27; פרק ט&#x27; והיא צריכה סיוע מכשרון מעשינו לפיכך אמר אעשה גם אנכי לביתי: 
 


מאמר אם כל חי - חלק א סימן ז
וכבר למדונו חכמים בדברי דניאל כשהיה לפני נבוכד נצר ואמר מראי חלמא לשנאך ופשריה 
לערך שכלפי כבוד שכינה אמר כך. וכן אני אומר בנחמיה כשאמר לו ארתחשסתא מדוע פניך 
היתכן שבין שאלת המלך לתשובת נחמיה יהיה שהות להתפלל בפנים אפילו תפילה קצרה אלא מה 
היתה תפלתו הדברים עצמם שהיה אומר לפני המלך ולבו לשמים וכן באסתר ופשוט הוא ללמד 
בני יהודה לשית עצות בנפשנו שיהיה ה&#x27; לנגדנו תמיד ולפניו תטוף מלתנו לפיוס ולבקשה 
ולכל צרכינו אף כאן לכבוד העליון אמר יעקב אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה דכתיב בה 
יש שכר לפעולתך ויש תקוה לאחריתך לפיכך היו בעיניו כימים אחדים ואליו התחנן לא תתן 
לי מאומה שיברור חלקו מן המובחר כל מום לא יהיה בו לא לאהבת העושר אלא לכבוד שמים 
כדכתיב אשובה ארעה צאנך אשמור כמו שנבאר בסמוך ויהיה אמרו מתי אעשה גם אנכי לביתי 
כטעם אם אין אני לי מי לי וכל המשנה ויש בראשי תיבות אלה אגאל ביתי שכן נכסי חוצה 


לארץ היו כלה לפדיון בית עולמים שלו כדבריהם ז&quot;ל על פסוק בקברי אשר כריתי לי: 
 
מאמר אם כל חי - חלק א סימן ח
אי נמי אגאל ביתי זה בית יעקב אשר פדה את אברהם רצוני י&quot;ב שבטים כדכתיב כי בראותו 
ילדיו וכו&#x27; שבזכותם ניצול מאור כשדים ולפי שנולדו בחוצה לארץ המציא פדיון נפשם 
ביגיע כפיו ממנו שגר דורון לעשו ממנו קנה את שכם מיד בני חמור והסכימה בזה דעת 
העליונה כדי שלא יהיה לעבד נמכר יוסף ברשות אחרת מערי העמים אלא בתחלה ישלטו בו 
אחיו ברשות הקדושה ואחר כך יהיה הוא מושל בכל ארץ מצרים למחסה ולמסתור משעבודן של 
ישראל תחת יד מצרים כמבואר בזוהר שהרי גזרת ועבדום שנאמרה בין הבתרים חייבה עבדות 
ממש ונתקיימה ביוסף שהיה גופו קנוי למצרים ואילו ירד שם עם שעבוד הגוף ולא שלטו בו 
אחיו תחלה אלא היה נשבה ממדינים או ישמעאלים ונמכר שם היה אפשר להטמע ביניהם לעולם 
ונגרע שבט מישראל ח&quot;ו מי יקימנו שהרי דין עבד עברי לצאת בגרעון כסף כשנמכר לעקר 


אינו אלא במוכר ישראל ואף על פי שיוסף היה מלך אחר כך והמצרים היו עבדים אליו במעט 
קנין הגוף שהחיה אותם בלחם מכל מקום יאמרו מקרה הוא לעבד משול בשרים והם אמרו 
והיינו עבדים לפרעה ולא לך ואין צריך לומר אחרי שנשתעבדו ישראל במצרים כי גם 
במלכותו של יוסף לא יועיל ולא יציל. אבל עכשיו שמכרוהו אחיו באחזת נחלתם בארץ ישראל 
גאולה תהיה לו וחשב עם קונהו והרי גרע פדיונו ויצא על המחיה ועל הכלכלה. ואף בכל 
שאר תכסיסי מלכות נהג שררה כל ימיו במצרים. ולעולם היה כפוף ונכנע לאימת צבור בקהל 
ה&#x27; שכן כתיב באחיו ויצוו אל יוסף אפילו בשעת כניעתם אליו אשתכחו ישראל דשלטו על 
כלהו: 
 


</div>
