{"bookId": "kabala-bffc53e4ef22", "part": "1", "torah": "22", "title": "ספר עשרה מאמרות — מאמר אם כל חי - חלק א סימן ט", "hebrewTitle": "מאמר אם כל חי - חלק א סימן ט", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bffc53e4ef22/1/22/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bffc53e4ef22/1/22/", "segments": [{"index": 1, "he": "מאמר אם כל חי - חלק א סימן ט\nבמעשה המקלות ליעקב אבינו יש בו פועל דמיוני לבירור הנשמות הקדושות מכור הברזל \nכדכתיב ויתן פני הצאן כטעם צאן אדם שאמר יחזקאל אל עקוד זה יצחק אי נמי שכיון בהם \nלטעם הקרבנות כי הא דתנינן אין כופתין את הטלה אלא מעקידין. הדרן לאברהם שאמר למלך \nסדום אם אקח מכל אשר לך ולא קבל מתנות מאבימלך אלא להוראת הפיוס ועל מנת להחזיר שכן \nאלף כסף דקאמר לשרה משפטו שוה כסף בלי ספק והן הן צאן ובקר שזכר הכתוב בנתינה עצמה \nדאי לא תימא הכי מדוע לא זכרם אבימלך לשרה להפיס את דעתה ביותר וגם אחרי כן החזירם \nאברהם לאבימלך בכריתת הברית אך לא השיב עבדים ושפחות שמלו וטבלו והם בכלל הנפש אשר \nעשו ואיך יחזירם לסורם אלא המה היו עבדי יצחק הנזכרים בפרשת הבארות שחפרו בנחל גרר \nכי אנשי המקום המה ובקיאים במוצאי מים ורועי גרר בקשו לעשקם כרועי מדין לבנות יתרו \nכיון שפירשו מדרכיהם וכבר זכרו רבותינו כי בעשקם הבאר הראשון נחרב בידם וכשהחזירוהו \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "נבע מאליו השני נחרב ושוב לא נבע. השלישי לא עשקוהו כלל ואולם רועי יצחק במצותו \nהצילו העבדים מיד פלשתים הא למדנו דרועי יצחק לחוד ועבדי יצחק לחוד והוא דקדוק נכון \nבכתוב: \n \nמאמר אם כל חי - חלק א סימן י\nאמנם האשה צריכה לבנים ביותר שהם חוטרי לידה כדבריהם ז\"ל ועל ידם תהא חביבה על בעלה \nכאמרם אין אשה אלא לבנים וכתיב יבעלוך בניך כי טפות הזרע שהבנים נוצרים מהן הן \nרובעות אותה תמיד כל ימי העבור ומוציאות שלמותה מן הכח אל הפועל ועם זה הבנים המה \nמשלימים התכלית בה בלי ספק לפי שאין בה שלמות עצמה כמו האדם כי על כן אמרו שדעתה \nקלה ומבקשת השלמתה על דם כרחל שאמרה הבה לי בנים אף על גב דלא מיפקדא ובהצטרף אליה \nדעת האב ודעת הבנים ודעת נותן הצורות כמו שאנו עתידים לבאר שכולם מתוארים בפקידה \nיצדק מאד אמרם ז\"ל על פסוק ויבן את הצלע שנתן בינה באשה יותר מן האיש וידוע שהבינה \nאוצר הדעת היא כמו שפירש הרמב\"ם באבות סוף פרק ג' וקשית נחלת אבות בטלה מעקרא כי \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "במדת האנושיות התנא מדבר לא באלקיות לפי פשוטן של דברים אף כאן בהצטרף אצל הירח דעת \nעליון נותן הצורות ודעת הבנים ישראל בוניה ודאי כדדרשינן מיתורא דקרא שהם במצותו \nרואים הליכות השמש ומונין לה לירח באמנה אתו הנה בזה בלי ספק חבה יתרה נודעת לה \nואמנם היו הככבים.מהדרים ממשלת הלילה עד שיצדק אמרנו שהמאורות שניהם גדולים מתחלת \nיצירתם השמש ברוב בנין והירח ברוב מנין והנה בשתוף הנהגותיהם בשויי גמור יושג \nהתכלית בבריאה כמו שיבא: \n \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "מאמר אם כל חי - חלק א סימן יא\nאכן קטרגה הירח לפני הקב\"ה במאמר שיש בו בקשת השלום ורדיפת האהבה לפיכך קראוהו \nחכמים קטרוג מלה מורכבת שמשמעה קטטת החמדה או קשר החמדה כדמתרגמינן נחמד למראה מרגג \nלמחזי ואמרה אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד. כך היא שנויה בפרק אלו טרפות \nופירושה כי לא די להשלמת החפץ אל הטוב והמטיב שיהיו שניהם קיימים באיש וכל אחד \nיספיק שלמותו לעצמו ובלתי מטיב לזולתו ומזה הצד תחמוד הירח התחברה לשמש בדרך אישות \nדהיינו שתוף ההנהגה בהסכמת חלקיה כדי שיועילו שניהם לזולתם והיתה תשוקתה לחבור \nמתמיד בהשואה גמורה בהיות האורה של מעלה מתפשטת לפניהם בלי הפסק כיד המלך ואף על פי \nשיהיו השמש שליט לבדו על ממשלת היום ובו יצא אדם לפעלו ולעבודתו במצות הנוהגות בו \nהנה בהיות הירח על ממשלת הלילה לכשרון המעשה שזמן הלילה גרמא אליו דלא איברי אלא \nלגרסא וכל כיוצא בו יחשב לירח יקר וגדולה שבזה תהיה עולה עמו ואינה יורדת ממעלתו: \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": " \nמאמר אם כל חי - חלק א סימן יב\nויצדק הוכוח הזה בחכמה ומוסר לירח אם שיהיו הגרמים השמימיים חיים משכילים אם \nשמניעיהם הם המדברים ומשתדלים בתקנתם ונקראים על שמם וכשיונח היותם בעלי שכל הוא \nהדבר אשר אמתוהו חכמי ישראל בפרק מי שהיה טמא באמרם שהגלגל קבוע והמזל חוזר וזה כי \nהמזל הוא חלק שכלי מיוחד בגלגל כמוח באדם שהוא מנהיג את הגוף בהשכל וחושק ומתדבק \nונעשה כסא כבוד לנשמה כן הדבר במזל שהוא המשכיל ומנהיג בחכמתו את הגלגל וחושק \nומתדבק ונעשה בסיס למלאך אם כן הגלגל הוא בעל נפש חיונית קבוע בשלמותו הקיים באיש \nושכלו הוא המזל החוזר להתבונן ברצון קונו ומתעורר אל התנועה המסודרת בגלגל שלו \nוהנפש המשכלת אליו הוא המלאך כי בלעדיו לא יתבונן בשכינה להשלים חפצה כשם שאין המוח \nבאדם מכיר את בוראו בשלמות מבלעדי הנשמה והאומר מזל קבוע וגלגל חוזר דובר אמת \nשהרגלים הן הנה מוליכות את הראש והוא וחומרו שוים בזה המוחש וכבר הפריז את המדה מי \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "שאמר מן המפרשים שחזרו חכמי ישראל והודו לאומרים כך שאין הסוגיא כדבריו ויונח ששתקו \nלהם וגם מצאו בשוני הלכות הולך לשטתם אשר אין בה כזב לפי הפשט הנגלה הנה המה בחכמתם \nלא רצו לגלות טעמם ונימוקם ולדעת האומרים שאין לגרמים הללו חיות מעצמם ותנועתם אינה \nאלא טבעית בסבוב כעליית היסודות הקלים וירידת הכבדים אף אנו נאמר שמניעיהם מתחילים \nבמזל ומשלימים בגלגל הנגרר אחריו לא ידומה ההפך מזה בשום פנים לעומדים בסוד הבריאה \nואמות סדורה: \n \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "מאמר אם כל חי - חלק א סימן יג\nגם אלה לחכמים משלי הקטרוג והמעוט לירח מדבריהם וחידותם על מה שקדמו המאורות \nבבריאתם לאדם ולא נודע אליהם או אל מניעיהם למי ולמה עד לאחר זמן והרמז במלת קטרוג \nבגימטריא שי\"ח השדה והן הן ראשי תיבות של נפש רוח נשמה חיה יחידה וסופי תיבות שלהן \nשיח\"ה בסוד נער נערה ואותיות אמצעיות בגימטריא חת\"ן מהכא מוכח שקדמה שיחה לפני אל \nואדם אין לפיכך בקשו בעלי השכל לעמוד בסוד ה' בזה ובכיוצא בו והיא לרבותינו מליצה \nידועה דגמלא אתא למבעי קרני ואודני דהוו ליה גזזינהו מניה. כי אמנם כל מעלי הגרה \nחסרי השינים לפיכך הם בעלי קרנים כי יתפשט על ראשיהם מלמעלה אותו החומר הקשה שממנו \nהשינים ליתר הבעל החיים. והגמל מעלה גרה ובעא קרני בטענה זו ולא הודו לו שכבר העלו \nבגמרא דאית ליה ניבי. ובהם נתפשט גם כן חלק מן הסחוס שממנו גודל האזנים לנגרע מאותן \nהניבים לפיכך אודני דהוו ליה בראוי לפי שטתו לא במוחזק גזזינהו מניה והקטינום ועל \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "זה הדרך מהתבוננות על סתרי הטבע הישר היה כל האמור בירח כמו שזכרנו אלא שהיתה מצוה \nשלא לשמה ואורך הויכוח ראיה לזה ולא עוד אלא שאפילו אחרי רוב הפיוס לא נתפייס ולא \nנתקררה דעתה לפיכך הוצרכה הכפרה והנה באה התשובה הראשונה אליה שתקטין עצמה כי אשה \nמזרעת תחלה יולדת זכר והוא הטעם האמור בבראשית רבה שנקרא מאור קטן על ידי שנכנס \nבתחומו של חברו אף על פי שנכנס ברשות ולא עוד אלא שאמרו אני גרמתי לו ליכנס בתחומו \nשל חברו כי בהיות הירח מרגשת בחסרונה ראוי ומחוייב אליה שתודה היותה צריכה אל השמש \nיותר מצרכו אליה שעם הודאתה זאת היא תמעט עצמה כאמרו לכי ומעטי את עצמך וגם זה לה \nנחמה קצת ממה שנתבאר בתעניות ובסנהדרין כי המתבייש מעצמו אין לו בושת פנים כמו \nהמתבייש מאחרים. ועם זה תמשול ביום ובלילה כי אף בממשלת השמש היא תהיה לו עזר כנגדו \nשכן הנשים צדקניות מגדלות את בנינו ומצילות אותנו מחטא החסרון למונע עצמו מפריה \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ורביה ומחטא היתרון בעריות שבתורה ואף על פי שהוא אצלו שרגא בטיהרא ועקר הממשלה \nלשמש שכן האיש מצווה על פריה ורביה והוא ואמו חייבים בכבוד אביו וכל שיש קדושין \nואין עברה הולד הולך אחר הזכר הדא הוא דכתיב למשפחותם לבית אבותם. מכל מקום איהי \nמקרבא הנייתה לבעל עצמו והקל מעליו טורח גדול הבנים כי רב הוא ועוד שאם מביא חטים \nחטים כוסס אי לאו שהיא טוחנת ואופה מביא פשתן פשתן לובש אי לאו שהיא טווה ואורגת \nוהמאורות גם כן אף על גב דממגד תבואות שמש הא בעינן נמי ממגד גרש ירחים. ולא עוד \nאלא שהיא בעלת פקדון וכל יש לו נתן בידה וגם זה לה מעוט מצד וגדולה מצד כי היא \nמחלקת ברשותו מנכסיו למאן דצריך קטנים עם גדולים כי יש מהם עוסקי מצות כגון להרבות \nאת הדמות שמצותו בלילה וכן אין רנה של תורה אלא בלילה ולעומתן כתיב בו תרמוש כל \nחיתו יער והיא לכלם ולסרניהם תתן טרף לביתה וחק לנערותיה: \n \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "מאמר אם כל חי - חלק א סימן יד\nוממאמר שיר השירים מהזוהר שזכרנו למעלה מוכח שהירח עצמה פיה פתחה בחכמה לשאול \nההקטנה הזאת ויונתן בן עוזיאל אמר שהיו המאורות שניהם גדולים כ\"א שעות פחות תרע\"ב \nחלקים מתתר\"ף לשעה וסימנם עתי\"ם במספר אותיות גדולות של מנצפ\"ך ובגימטריא תרח\"ם \nתב\"ל שהוא ט\"ו פעמים ע\"ב על שם ביה ה' צור עולמים והשם במילוי יודי\"ן עולה ע\"ב עוד \nאחוריהם של ד' מלואי השם הבלתי נהגה דהיינו פשוט כפול משולש מרובע לכל אחד מהם \nעולים תרכ\"ד וג' מלואים יש לשם אהיה עולים תנ\"ה מספר כלם תתר\"ף עם הכולל. עוד כ\"ד \nפעמים השם במלוי אלפי\"ן עולה תתר\"ף שכנגד כ\"ד צרופי שם אדנ\"י כנודע כי ד' אבנים \nבונות כ\"ד בתים. ויש לחכם זצ\"ל בספר פרדס רמונים דרך אחרת בתתר\"ף ולפי מה שבארנו \nבזה היה שווי המאורות כ' שעות שלמות לכ' אותיות שיש בשני מלואים ראשונים לשם בן ד' \nשאין מצדם מעוט לירח כלל והמלוי הג' כי הוא זה דאלפי\"ן כיון דמניה וביה התחיל המעוט \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "לירח לא יחשב אלא שעה אחת וי\"ז חלקים ממ\"ה שבו היו עדיין המאורות גדולים על שם ב' \nאותיות ראשונות ממנו י\"ו ונקודה אמצעית לאות ד' דאמר מר יו\"ד הות והיא אחד מעשרה \nביו\"ד ראשונה אחד מששה לוא\"ו ודי בזה וכיון שהתחילה יו\"ד קטנה הלזו להתפשט לצדדין \nלהצטייר בדל\"ת התחיל הדלות והמעוט על שם השליך משמים ארצו של תפארת ישראל והחלק \nהמושלך הוא מלוי א\"ד בגימטריא תרע\"א והכולל הוי צר כח כה שהוא השער שזכרנו שהיה \nהמעוט בכ\"ח חלקים אחרונים שבמלוי זה שהם תרע\"ב חלקים בשעה כי בעבר\"ת ה' צבאות נעתם \nארץ. אי נמי כ\"א שעות שאמר בן עוזיאל רמז לשם אהיה השער העליון כנודע פחות החלקים \nאשר אמרנו שהם תרע\"א והכולל הוא השער התחתון וכן כ\"ו פעמים כ\"ו הם תרע\"א עם ארבע \nאותיות והכולל והיה הכל צפוי בתחלת המחשבה שכן כתיב מארת חסר כי היה המעוט גורם \nמארת ה' בבית רשע והנה יהי מארת עם ארבע אותיות והמלה הם בגימטריא תרע\"א וגם בזה די \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "אל המכוון. ואולם רוב מה שבא במסכת חולין בדרך שקלא וטריא בין הירח ושופט צדק בזוהר \nשיר השירים יובא על צד ההנחה המוסכמת משני המדברים כי כל אשה יודעת איש קונה אדון \nלעצמה בבחירה ורצון כטעם האשה נקנית והחליפו המליצה הראשונה באמרם אי אפשר למלכא חד \nלאשתמשא בתרין כתרין כחדא אלא דא בלחודוי ודא בלחודוי כי כאן המלך הוא הקב\"ה ותרין \nכתרין הם השמש והירח ולא תאות להם ההשואה הנכספת להשגת תכליתם עד שיהיו ניכרים תחלה \nכל אחד מהם בשלמותו לבדו ומתניתין היא נותנין לבתולה זמן וכו' וכך נותנין לאיש \nלפרנס את עצמו: \n \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "מאמר אם כל חי - חלק א סימן טו\nעל זאת עיקר קביעות המועדים תלוי בלבנה עם היותה צופיה הליכות השמש כי כל ישעה וכל \nחפץ להדבק בו והיא אמנם סובבת כל כפת הרקיע בזמן כ\"ז ימים ורביע בקרוב ומגעת אל \nהמקום שהיתה שם בראשונה תחת השמש ברגע הדבוק שעבר ובזמן שני ימים אחרים ורביע בקרוב \nתשוב להשיגו ולהדבק בו ושם יחשב לה מולד אחר כנודע נמצאת הירח הולכת בשני ימים \nורביע ויותר ממנו כמו חצי שעה כל מה שהלך השמש בכ\"ט ימים וחצי ושתי ידות שעה בקרוב. \nוידוע שלא יפחתו לה מי\"ב דבוקים לשנה ואז פניה העליונים מאירים כי מעולם לא ראתה \nחמה פגימתה של לבנה והן הן דרכי שלום שבינו לבינה גם אחרי הקטרוג כמו שבארנוהו וזאת \nעולת חדש בחדשו היא העולה אצלו בלי ספק אלא שעדין אנו צריכים להביא שעיר לחטאת כיון \nשהיא מכאן ואילך מתרחקת מדודה להאיר לנו וכן התמו בספר הבהיר דאיכא ירידה בחטאת \nמדכתיב ביום שנטל עשר עטרות וירד מעשות החטאת ולפיכך אין מקדשין את החדש אלא אחר \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "הדבוק עם השמש שהיא מתחדשת ועולה עמו בהלו נרו עלי ראשה ועל שמו נקראים חדשי השנה \nואין פוחתין מי\"ב למספר שבטי ישראל דכתיב בהו ולישרי לב שמח\"ה בגימטריא שנ\"ג ימים \nלפחותה שבשנים ואין מוסיפין על שלשה עשר בהחלק שבט יוסף לשנים והיו כלם כמספר מדות \nהרחמים שבמקורן הן י\"ב ועם הכולל י\"ג ואין לנו בשנים יתרה על שפ\"ה ימים שהם \nבגימטריא שכינה וכשם שהירח לרצונה כרגע ממעטת את עצמה ופונה לצרכי העולם אף הצדיקים \nכן. ונקראים על שמה כי אף על פי שניתן להם קביעות המועדים ברשותם לגמרי אפילו \nמוטעים שוגגים או מזידים כדרשת אתם ג' פעמים מכל מקום הנה הנם מקטינים עצמם לפני \nאדון כל הארץ המגלה סודו לעבדיו ובריתו להודיעם כי יושר ההנהגה כן חייב שיהיה הזמן \nמסור בידם להיותו נברא כמונו: \n \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "מאמר אם כל חי - חלק א סימן טז\nולו חכמו ישכילו זאת המתפארים במחקר הלא ידעו אם לא יבינו כי לכל זמן ועת לכל חפץ \nתחת השמים בלבד אך לא מעל השמים כלל. ואפילו המשך בלתי משוער אשר יקראוהו למה שהיה \nקודם התחלת ההשערה למדת יום ומדת לילה הוא מאמר מגומגם אסור להתבונן בו כי לא יצדק \nבקדמות יתברך הבלתי בעל תכלית שנתארהו במשך אף על פי שנאמר בלתי משוער כי אמנם המשך \nבטבע וסגולה יחוייב בו עבר הוה ועתיד וכל זה איננו שוה אצל הקדמות והנצחיות המוחלט \nבמציאותו לבדו המרומם על כל ברכה ותהלה כי אין שם עבר או עתיד כלל לא קודם שנברא \nהזמן ולא עתה שאנו מתוארים בזמן ולא אחרי תום חקות שמים לכן יתיחס הזמן לעלולים בו \nכמו ימות עולם כימי השמים ודומיהם לא זולת כי על כן אמר איוב הכימי אנוש ימיך ירצה \nשאין להם יחס ודמיון עם שפל אנשים כשטת הזוהר שכן מכתו אנושה וימיו יכלו באפס תקוה \nאם שנותיך כימי גבר גם הצדיק המתגבר על יצרו שימיו נצחיי וקיימים כנודע אין להם ערך \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "אפילו עם שנותיך הוא הזמן המשתנה בהנהגותיך מדין לרחמים והוא טעם הכפל והחלוף \nבכתוב. ואולם יומו של הקב\"ה שהוא אלף שנים יצדק מאד שנקראוהו סדר זמנים והוא אחד \nמטעמי הספירה בין קצירת העומר למתן תורה והוא ההפך למשך בלתי משוער כנגדיות גמורה \nכמפורסם לכל מבין ומזה יובן הפסוק שאמר ואתה הוא ושנותיך לא יתמו אמר שבא הכנויים \nהאלה הכוללים תארי ההשגחה המתחלפת מנגלית לנעלמה ומתיחד בשתיהן כטעם ברוך אתה ה' \nאשר קדשנו וסדר זמנים שלה בהדייהו אין להם כליון ודוק שנותיך שהוא לשון נקבה ולא \nיתמו לשון זכר דהא אין סיפיה דקרא מידריש אדסליק מיניה בלבד אלא ארישא נמי אלמא \nהקיום לסדר זמנים תלוי בהצטרפו אל התארים שזכרנו אשר יחדו יכונו לנצח נצחים: \n \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "מאמר אם כל חי - חלק א סימן יז\nזה הוא המכוון אלינו במלת אמת שאנו מוסיפין בסוף קריאת שמע על שם ה' אלהים אמת והיא \nלבדה מספקת ליחיד היודע לכוין בה במקום שלש תיבות שמוסיף שליח צבור כי ידוע באותיות \nאמת שהן ראש תוך סוף לאלפא ביתא וכן חותמו של הקב\"ה דכתיב ביה אני ראשון לעילא עד \nאין סוף ואני אחרון לתתא עד אין תכלית ומבלעדי אין אלהים באמצע הקצוות הבלתי \nמוגבלות כלל ועקר ועל היסוד הזה שהוא בעצמו יציב ונכון כתוב בספר טעמי המצות לקנה \nשחברו ה\"ר אביגדור בעל הפליאה שתיבות החזרה ראוי שתהיינה אני ה' אלהיכם ויש לו יסוד \nגם כן במדרש הנעלם דמגלת רות ולקמן נימא ביה מלתא גבי סרכין תלתא אשר יאמר אליהם \nשרי הפנים בקשירת כתרים לרבם מאשי ישראל ותפלתם ועוד דכתיב וה' אלהים אמת שפירושו \nהוא ובית דינו כדלעיל והיינו אני ה' ועם זה לא יטעה ש\"ץ לאמר אמת בסוף קריאת שמע \nבלחש דלא איריא בשום אופן ומספר התיבות יעיד על זה אף על פי שהרבה מן האחרונים לא \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "דקדקו בכך ונראין דברינו מדבריהם ומכל מקום לא נהגו לחזור מלת אני אלא כך הוא התקון \nהקבוע ומסור לרבים ששליח צבור לבדו חוזר ה' אלהיכם וכוליה עלמא מוסיפין אמת פעם אחת \nבלבד יחיד בתחלה ולא בסוף ושליח צבור בסוף ולא בתחלה י יוהיינו מסקנא דגמרא להלכתא \nפסיקתא אינו חוזר ואומר אמת וסתמא קאמר שאין שום אדם חוזר ואומר אמת שהרי ש\"ץ לא \nאמרו מעקרא ואין לשנות כי גם זה מוסכם בזוהר ובמדרש הנעלם שם גם כן נתבאר התקון \nליחיד לכוין בווי\"ן שהן מספר ב' שמות היכל ידו\"ד ואמת שאמר היחיד תחלה הרי ג' שמות \nאמנם דידן עדיף לכוין באמת שהרי בלילה אין שם ווי\"ן ומכל מקום יש מכוונים במלת \nואמונה שיש בה אמן כמספר הווי\"ן מזה ומזה יתקלס עלאה ובלבד שיכוין אדם דעתו לשמים \nוהואיל ואתא לידן דין קריאת שמע נימא ביה מלתא במאי דפרישו רבנן המדקדק באותיותיה \nמצננים לו גיהנם ותני רב עובדיה ולמדתם שיהא למודך תם דאתמר עלה בגמרא עני רבא \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "בתריה כגון בכל לבבך ודומיהם ומבעי לן למנדע מאי קמשמע לן רבא דהיינו הך לקושטא \nדמלתא מעט שלא נחשוב כדבקים אלא האותיות השוות ושתיהן נעות כמו שהעיד ה\"ר יונה מן \nהנוסחאות המדוייקות שבגמרא. והן אמנם שמנה זוגות בלבד ארבעה ללמדי\"ן תרי\"ן לממי\"ן \nאחד לבי\"ת ואחד לפ\"א מספר כלן ששים בחושבן זעיר דחנוך כך היא קבלת האר\"י זצ\"ל מפי \nמורי הה\"ר ישראל נר\"ו אחד מגדולי תלמידיו שזכני להרבה גופי תורה והדברים עתיקין \nלדעת למה שמנה ולמה ששים ולמה חושבן זעיר אין זה מקומה וכל יתר הזרוזין חוץ מאלה הם \nבכלל מדקדק באותיותיה אך לא מן הדבקים שצריך ליתן ריוח ביניהם כמותם ודי בזה: \n \n", "en": ""}]}
