# ספר עשרה מאמרות — מאמר העיתים - סימן יז

[קריאה בקורא](/reader/kabala-bffc53e4ef22/1/35/)

<div lang="he" dir="rtl">

מאמר העיתים - סימן יז
והנני למד מבין ומורה בעבודת פעור הנבזה נמאס נתעב ונאלח בזוי הוא מאד מכל אלהי 
הנכר ושם מקומו המיוחד לו אדרעי חלקהו לשתי תיבות ואזניך תשמענה כי הנה היא הוגנת 
לו לנחש הקדמוני לעבדה ולשמרה הוא לבדו כראוי לו אחרי שנתקלקל ובלבד שלא יתכוין 
רוכבו נחש הוא השר שלו לעבוד זולתו תברך ויצדיק עליו דין שמים זה לעונש פשעו הראשון 
ולא יוסיף למרוד עוד להחטיא אדם בדבר ונרמז הסוד הזה בפסוק ועפ&quot;ר תאכל כל ימי חייך 
רק בעיניך תביט שהן אותיות פעו&quot;ר כי טהרת הצואה להקרא מחניך קדוש היא כשתהיה יבשה 
ונפרכת ונעשית עפר ועל ההיפך מזה הנה הנחש הארור מכל מהפך העפר לזבל כי אין שום 
נברא מכניס ואינו מוציא רק בריה קלה ששמה יתוש כדאיתא בפרק הנזקין גם את זה לעומת 
זה בתכלית הקדושה שאין בה קליפה כלל מצאנוה באוכלי המן ושותי מים מבארה של מרים 
גבורי כח עושי דברו יתברך לשמוע בקול דברו. והנה היתוש ניקר במוח האויב שבע שנים 


ונעשה כגוזל בן שנה משקל שני לטרין ומצאו פיו של נחשת וצפרניו של ברזל והנה חייבים 
אנו לדרוש מלה מלה וטעמה כי אין דבר בטל בשיחת תלמידי חכמים כל שכן ביסוד המאורע 
ממשפטי ה&#x27; אמת. הנה בריה קלה זו נקראת יתוש משום דמעיילנא אית לה ומפיקנא לית לה 
כדאיתא התם כי זה הדבר מורה תשות כחה עד הקצה האחרון ושמה הוא בגימטריא ונפ&quot;ש רעב&quot;ה 
עם המלות והכולל לפיכך אמר עליו המלך החכם כל מר מתוק שאינו מוציא כלום ומקבץ כל 
הזוהמא להתפרנס ממנה ואין זוהמא מבני החי יותר מן הפושט טלפיו כי מפריס פרסה הוא 
וגרה לא יגר בזוי הוא מאד והרי פיו כצואה עוברת אפילו בשעה שעולה מן הנהר אף כאן 
עולה היה זה מן הים בשעה שהתחיל מחרף ומגדף בשוא גליו ואמר אין כחו אלא במים 
ומעיקרא נמי מצחו נחושה ואמר אי אלהינו לפיכך פי היתוש היה של נחשת וגם הנה גבורה 
רבה נודעת לו יתברך ביבשה על ידי בריה קלה דחייתה קליל וזו נתקיימה באדם חלל רשע 


שבע שנים כנגד שבעה גופי עברות שנמנו לו שם. בזיון לפני לפנים. שנית בזיון ספר 
תורה. שלישית העיז בסייף. רביעית שאגו צורריך. חמשית בזיון הפרוכת. ששית בזיון 
הכלים. שביעית אין כחו אלא במים ונעשה בשבעה שנים כגוזל בן שנה שיש בקליפות שבע 
מדות נכללות כאחת כקוף בפני אדם והיה משקל שני לטרין שכל לטרא משקל תשעה סלעים פחות 
רביעי נמצאו שני לטרים שבעים דינרים מנין הלמד מעניינו ומנקרת מוחו ונעשה צפורניו 
של ברזל על שם שקוהי די פרזל בחלום נבוכד נצר הנוגע כאן והוא סוד ממשל רב משך ארוך 
לרגלי האנדרטי כי הנה עצמות השוקיים הם רוב בנין כדין טומאת מת ועוד כתיב והנה אשה 
שוכבת מרגלותיו וכל שיש בו כח דו פרצופין לטוב או למוטב יש לו קיום הרבה ועגלי 
ירבעם יוכיחו ועוד כתיב ותגל מרגלותיו ותשכב וכל אור מגולה כפלים במכוסה ועוד 
האחרון הכביד לגמור את המירוק בגלות שלמה לקיים מה שנאמר לא תוסיף להגלותיך. והנה 


הנחש בעונו עושה בית הכסא לנוקבא דתהומא רבא והיה זה זר מעשיהו נכריה עבודתו להוציא 
זבל אשפה כדבריהם ז&quot;ל וכל היצור אפשרי התקון בשבע שבתות תמימות אחת לאחת למצוא 
חשבון איך שיובנו עיין מאמר צבאות חוץ מן הנחש שאין לו תקנה עד היובל הגדול כי אז 
יתבטל אותו תהומא רבא לגמרי ואחר תטהר אפילו דיוטא התחתונה שבשאול מגבולי הגן עדן 
תחשב והוא כרע כחיזרא וזקף כחויא בסוד מטה אהרן שעמד חי בצורת נחש לבלוע תניני 
החרטומים והוא טהרת הנחש שלא ילך על גחון וכל הזוקף זוקף בשם כי ה&#x27; זוקף כפופים 
וכולם במשמע אין נגרע. אך עת לכל חפץ דבר בעתו ולכל נברא מקומו ושעתו ודי בזה לפי 
המכוון ישמע חכם ויחכם עוד: 
 


מאמר העיתים - סימן יח
ואל השנית מן אזהרות החמורות שזכרנו ראוי היה להמצא נפש עשוקה במום זר לסבה נודעת 
אל היודע תעלמות לב כמו שוטים שקלקלו הן הם שלוחיו הן הם עדיו ועלה כתיב והנה דמעת 
העשוקים ואין להם מנחם ומיד עושקיהם כח ואין להם מנחם בקדמאה ודאי כפשוטו שאין להם 
היתר לבוא בקהל בתראה לדרשה כי מאין יבא עזרם הוא הפלא העליון הנקרא מזל שכחו יפה 
להעלות לכל ברואיו ארוכה ומרפא והיינו דאמרי רבנן גבי בני במזלא תליא מלתא אחד בנים 
כשרים ואחד בנים פסולים לפיכך אמרו תליא ולא הוי כי אין הויה פסולה מתיחסת אליו 
כלל. ויש טהרה בעולם הזה לטהרת נפש הממזר בכסף מלא כאותה ששנינו בקדושין שהוא מותר 
לישא שפחה דידיה בלקוחין במה שתהיה מיוחדת לו לא זולת שהרי אין קדושין תופסין לו בה 
והוא המכוון כדי שיהיה עם זה תקונו בידו לשחרר את בניו להכשירם לבא בקהל ובכהאי 
גוונא דוקא הותר לו איסור זה לכתחילה וגם בדיעבד יהיה התקון אפשרי בכל גוונא אפילו 


שפחה דאחריני שאם נשתחררו בניו בכסף או בשטר ברצון אדוניה של אותה שפחה שהיא ובניה 
קנויים לו הוכשרו לבא בקהל כי אלהינו מרחם חושב מחשבות להשיב נדחי כולם ילמד סתום 
מן המפורש וכתיב וישב מצרף ומטהר כסף דמניה גמרינן התם משפחה שנטמעה נטמעה ודעדיפא 
מניה סבירא ליה לרבי יוסי ממזרים טהורים לעתיד לבוא אבל לא פירש טהרתם כיצד כי הרבה 
דרכים למקום לפיכך אין לזלזל באיסור זה אפילו ברוב השנים וכל שהוא ידוע וניכר לרבים 
אף על פי שרוב עמי הארץ אינם חוששים לו לא מיקרי נטמעה ואסור לקהל כאלו נולד עכשיו 
מחייבי כריתות ויש ממזר תלמיד חכם שתקונו בידו ברבוי העסק בתורה כי טוב סחרה מסחר 
כסף סחרה דייקא לשון סביב שאין הדבר מסור בידינו בלתי לה&#x27; לבדו והוא מדה כנגד מדה 
המפורשת לנו למי ששנה כדתנן בחגיגה יעויין אצלינו במקומו: 
 


מאמר העיתים - סימן יט
ויש אמנם לנפש הממזר יחס עם מולידיו כגון עמון ומואב עם לוט ובנותיו בסוד תרי מגו 
תלתא ממעלי הגרה בלבד שהגמל והוא בן האמה קדם אליהם בתולדות. והזמינו בנות לוט את 
עצמן לכך והוא עצמו היה משרש הנחש הקדמוני ארור כשמו ועוד מלשון ובלע בהר הזה פני 
הלוט הלוט והוא היצר הרע כנרמז במדרש הנעלם וכבר אמרו עליו שמאל דוחה וימין מקרבת 
שהרי גדל במצות אצל אברהם. ונתחכמו בנותיו במקום שאין אנשים לפי סברתן לחיות זרע 
מאביהן ופירשו חז&quot;ל כי אין זרע האמור כאן אלא משיח צדקנו לא שתהא להם ידיעה פרטית 
בזה אלא כיון שתקעו מחשבתן לחיות זרע שיהא ממלא את העולם שהיה שמם לגמרי לפי דעתן 
אם כן כוונו לזרע שהוא עצמו מלא כל הארץ הוא הדבר האמור בסוף רות רבתי ובבראשית רבה 
כשנולד שת בצלם ודמות שנסתכלה חוה בזרע הבא ממקום אחר ודי בזה. והנה השתדלה הבכירה 
תחלה לשלוט על אביה ועל עצמה לפיכך תקונה קשה דלית לה אבטחותא דוק ותשכח בדבר הלמד 


מענינו ועיין מאמר המלואים גבי ארבעה מיני בעלי חיים שיש לכל אחד מהם סימן אחד של 
טהרה בלבד מכל הולך על ארבע. והצעירה גם היא נמשכה אחר עצתה ולמדה ממעשיה. והנה אשה 
מזרעת תחילה יולדת זכר והן היו מזידות בזה אף על פי שהיו מוטעין וכוונו לשם מצווה 
מכל מקום להיותו מעשה מגונה ביותר ועברה חמורה כמותה לא יספיק להיתרה היותה לשמה 
לפיכך נתרחקו הזכרים שלהן. י יולוט היה שוגג או אנוס בשכרותו לפיכך הנקבות הבאות 
מאיש מזריע תחלה מותרות לאלתר לבא בקהל ועם זה הגזירה הקדומה דידה עבדה להוציא יקר 
מזולל כטעם מצאתי דוד עבדי ואמרו חז&quot;ל היכן מצאתיו בסדום דכתיב שתי בנותיך הנמצאות. 
והמשיח היוצא מהם הוא מציאה ועקרב בהיסח הדעת בלא הזמנה מושלמת כפי הראוי לדור שבן 
דוד בא שיהא כולו זכאי. ויועיל אז היותו נולד משרש החצונים שלא יקטרגו עליו להזכיר 
עונות ראשונים וגם הנה קליפה קשה של עמון ומואב היתה לו בסוד עקרב שפירושו מעיק רב 


בשתים דעות כמאמרם ז&quot;ל דמחי בתר דמחי והוצרך צירוף אחר קודם שיצא לאויר העולם 
בקדושה ובטהרה. ואם יבא בדור שכולו חייב תכתב זאת לדור אחרון בסוד מציאה ועקרב הן 
הם חבלי משיח: 
 
מאמר העיתים - סימן כ
והנה תלה הכתוב טעם הריחוק לעמון ומואב בשני דברים האחד שניהם שוים בו אשר לא קדמו 
אתכם בלחם על כן הוצרך דוד להסתכן בצאתו מעם יהונתן בלא לחם. והשני למואב לבדו אשר 
שכר לקללך לפיכך סבל דוד המלך ע&quot;ה את קללתו של שמעי באהבה. וראיתי מי שכתב בו כשם 
שאשר שכר טעמא הוי למואב בלבד כך אשר לא קדמו בלחם הוי טעמא &#x27; לעמון בלבד דהא כתיב 
גבי סיחון אוכל בכסף תשברני כאשר עשו לי בני עשו והמואבים היושבים בער. ואפשר לומר 
כי בגמרא פרק הערל לא השיבו כן לקושייתו של דואג ששאל היה להם לקדם אנשים לקראת 
אנשים ונשים לקראת נשים וזו שאמרנו תשובה לזה שהרי המואבות קדמו בלחם ולמה לא נאמר 
זה בגמרא משום דפשטיה דקרא לא קדמו משמע אלה ואלה שוים בדבר מה שאין כן אשר שכר. 


ויש מפרשים כי המואבים שהיו יושבים בער לבדם המה מכרו לישראל מן הבא בידם והיו המה 
מעוטא דמעוטא של כלל אומת מואב כי מואב נידון בזה אחר רובו ודכולי עלמא מיהת ראוי 
היה דוד להסתכן בחוסר לחם כדי לכפר עון אכילה ראשונה של עץ הדעת וכאשר נשית לב למה 
שהושוו בזה היושבים בשעיר והיושבים בער הדבר ברור כי היושבים בער הם לא קדמו ונשמטו 
יחידים ממחנה ישראל לשבור אוכל ומים מהם והיה זה לתועלת המוכרים ומשה אמר לסיחון גם 
אתה תעשה כן לתועלתך רק דבר אחד אני שואל יותר ממה שנהניתי מהם רק אעברה ברגלי 
והדבר ברור כי לפי שיד בני עמון ודאי לא היתה במעל ההוא בדבר בלעם לא היה שום חולק 
ומערער באומה העמונית שנתקבלה מיד לבא בקהל ולא רבו עליה כשם שרבתה המחלוקת על 
אודות רות שקדמה לה למען תסבול היא לבדה את הצער ההוא ולא נתקרבה נעמי עד שפשטה 
ההוראה בכל ישראל. עוד הבכירה הרבתה לדבר בבושת ונגזר על בניה הגרוי וכן הוצרך דוד 


שיצא ממנו להרבות בדברי שירות ותשבחות ולהתגרות מאד באויביו דכתיב ולא אשוב עד 
כלותם והצעירה שתקה ונאסר לנו הגרוי בבניה וכן המלכים שיצאו ממנו לא הוצרכו לעמלו 
של דוד אלא אסא רדף יהושפט בקש רחמים וחזקיה מנוחתו כבוד וכבר ביארנו במאמר יונת 
אלם פרק כ&quot;א כי לא על חנם שנו מדותיהם אף כי חזקיה לא היה יושב ובטל מעצלה תפיל 
תרדמה אלא כולם לדוגמא רבתי ועל חזקיה כתיב והיה ה&#x27; מבטחו וגו&#x27; שם אדנ&quot;י דאתמר ביה 
ארעא אתבטלת יעויין שם: 
 


מאמר העיתים - סימן כא
מן התיכונה אל השלישית ראוי היה הבל בנו של אדם הראשון למות בעונו שהציץ בכבוד 
העליון וקין נעשה לו קוסטינר שלא לשם שמים לפיכך גם הוא נענש עליו. עוד לא היה הבל 
ראוי למות אלא על ידי קין כבלע רשע צדיק ממנו שאלו היה הבל צדיק גמור כבר נפל קין 
לפניו כמו שאמרו רז&quot;ל והותר לו דמו ולפי שנתחסד עמו נמשכה אחר כך בתורת חסד מיתת 
אהרן על ידי משה ששכר מצוה מצוה להפוך את הקללה לברכה אך כיון שניתן רשות על הבל 
שדמו ישפך ושניהם לבדם בשדה אפשר שהותר לו לקין להיות עליו שליח בית דין אלו צדק 
נפשו והמיתו בדין אמת בשליחות של שופט צדק ואמר תן כבוד והתודה לא עשה כן קין אבל 
הרשיע את עצמו לפיכך אמר שלמה כל פעל למענהו ואמרו ז&quot;ל לקלוסו שהרי לא מת הבל אלא 
מתוך שבחו של מקום דרחושי מרחשן שפוותיה אית דין פירוש להעניש את הצדיקים בעולם הזה 
על עברות קלות שבידם ואית דיין מן העולם ועד העולם ליתן להם שכר טוב לעתיד לבא שהוא 


עולם אחרון וגם רשע לקלוסו של המקום נברא למען יצדק בפתגם מעשה הרעה ביומה מקומה 
ושעתה בסוד עברה לשמה בארנוהו במקומו יפה יפה אבל קין וחבריו ומי אביהם רוכב הנחש 
רעהו ושומרהו שומר נפשו ירחק מפתויו כי רע ומר כי נגע עד הלב האמתי והוא רחום יכפר 
עון המה עזרו לרעה ולהם הם אומרים לית דין בעולם הזה פירש להעניש את הדין אדרבה 
אוכלים שכר מצות קלות ולהאביד גם לאותו שכר עודנו בין שיניהם ולית דיין ליפרע כאן 
מעבירות חמורות שבידם וכל כך למה להשמידם עדי עד דלית עולם אחרן למורדים הפושעים כי 
תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה כפי מה שפירשנו במאמר חקור דין יעויין שם: 
 


מאמר העיתים - סימן כב
עוד ראוי היה להמצא לפחות נברא אחר שיתפעל במיתה בטבע וסגולה לא על צד העונש שהרי 
לא נברא דבר לבטלה כי המיתה עצמה שהיא מפעולות ההשגחה לא תהו בראה שאלו לא יחטא 
האדם למה יומת מה עשה והרי אפשר שלא יחטא והנה לא אמרה התורה אלפים שנה קודם העולם 
אדם כי ימות באהל לקנוס על אדם הראשון מיתת עונשין קודם שיחטא ח&quot;ו אמנם היתה הכוונה 
על מיתה מעולה ומשובחת לפי גודל ערכה סודה וחשיבותה שזכה בה משה רבינו ע&quot;ה לבדו לא 
כהתה עינו ולא נס ליחה ונצטוה עליה כאחד מכל העשין שבתורה דכתיב ומות בהר כמצווה 
ועושה כעונת מצות ציצית ותפילין וחליצתן ערב שבת עם חשכה וכיוצא בהן וקיום מצוה זו 
עליו היה בעת רצון כמבואר במקומו שבו מלאו ימיו ושנותיו אלמא גזרה היתה מלפניו 
יתברך שימות באותו פרק לא סבת שום עון חלילה סמי מכאן גויעה ואסיפה אלא וימת שם משה 
עבד ה&#x27; שקיים המצוה הזאת לרצונו בשמחה ודקדק תרגום אונקלוס באהרן בכתוב ויראו כל 


העדה כי גוע אהרן לא תרגם ואתנגיד כמנהגו גבי גויעה האמורה לשלמים אלא תרגם ארי מות 
אהרן וכן שאר המתרגמין ולמדו זה ממה שלא נאמרה בו אסיפה בשעת מעשה כמו בשאר הצדיקים 
דכתיב בהו ויגוע ויאסף אל עמיו אף על פי שבשעת הצווי נאמר למשה יאסף אהרן אל עמיו 
ובמשה גביה כתיב ומות והאסף כאשר מת אהרן ויאסף אף אנן נמי נידוק ונימא מיתה ואסיפה 
פירושן להאסף עם צדיקים מיוחדים במותם שגופם קיים אף לאחר מיתה אשר אינה אליהם אלא 
פירוק החבור שתהיה נשמתם במחיצה אחת וגופם במחיצה אחרת וגויעה ואסיפה לא כן אלא 
ארבע יסודות הגוף לבדן וגם לאחר מיתה יתלכדו ולא יתפרדו אך הגויעה היא חולשת הרכבתם 
ורפיון חבורם בסוד ישיני עפר אף למי שלא נאמר בו ואל עפר תשוב עד שעה אחת קודם 
תחיית המתים ויש לישיני עפר שעות ידועות יקומו להתפלל על החיים תתחזק הרכבת 
יסודותיהם לפי שעה בהבדל אשר לבני העולם הזה כן יקיצם לשעה. ולנו בפסוק אחר תאסף אל 


עמך שנאמר למשה במלחמת מדין סוד נחמד כי מכח אחורים של גופו בלבד היתה במשה אסיפה 
אל עמיו לא כן לפני משה פני חמה כי קרן עור פניו. עוד תאסף אל עמך בגימטריא שב&quot;ת 
בארנוהו במקום אחר. והרצון לגבי אהרן שבשעת הצווי נאמר ואהרן יאסף ומת שם וכבר כתיב 
ויראו כל העדה כי גוע אהרן אלמא לא גוע אלא למראה עיניהם ולא נאמרה בו קבורה רק 
בפרשת עקב והטעם הואיל והיתה במוסרה קמשתעי קרא ואמר שם לתוכחה כמו שפירש רש&quot;י שם 
שסמך לו ויקבר שם לומר לא במוסרה מת אלא במקום שנקבר מת וכו&#x27;: 
 


מאמר העיתים - סימן כג
מי יגלה עפר מעיניך אבינו הראשון שהקריב עצמו למיתה שלא בעונתה בזו לא בחר ה&#x27; כי 
הנה המיתה מכוונת מאתו יתברך שתהיה באהל והיא גניזה בקדש מות וחיים כי הדדי ועליה 
נאמר והנה טוב מאד פשוטו זה מות דבר בעתו מה טוב וידוע שכל הנכנס מקדושה קלה לקדושה 
חמורה טעון פרישה ועדות נאמנה על זה מעבודת יום הכפורים וממעשה פרה וכן ויקרא אל 
משה ביום השביעי ומקום הפרישה הוא טהרה לטמאים אבל לא לטהורים בהחלט המשל בזה לשכת 
על פני הבירה לגבי ההיכל והקדש והוא בערך בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש והיו ימי 
הפרישה טעונים הזאה שלישי ושביעי דוגמא לימי הבנין והמלכות בתוך והעולה ביסוד הוד 
נצח מזין עליו מן הימין כדכתיב והזה הטהור על הטמא וכן מלכות תפארת גבורה חסד הרי 
הוא השער גם הוא מן הימין והנה מעשה פרה הוא חקת התורה למשה בשלמות העיון חקת עולם 
לבני ישראל בכשרון המעשה ולגר הגר בתוכם הכי נמי הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר. 


אמנם זאת התורה עצמה אדם כי ימות באהל כל אדם וכל מיתה וכל אהל במשמע לפיכך אמרתי 
אחכמה במקום שהורשיתי אתבונן והיא רחוקה ממני וכל כלי פתוח שבמקום הפרישה פונה למטה 
ואין צמיד פתיל להתאחד בשרשו טמא הוא לא ז&#x27; ימים בלבד אלא בהחלט וטעון חזרת כבשונות 
וסדר זמנים של מעלה גורם שכל הבא אל האהל מלמטה מן הנלוים אליו בחייו ומתקבל שם 
בזכותו מן המלאכים המלוים אותו וכיוצא וכל אשר באהל מנועדים שם מלמעלה לכבודו יסתם 
ויעלה ויהיה ה&#x27; עמו זמן מוגבל והוא אומר יטמא שבעת ימים ומלת טמא נדרשת כאן לשבח 
לשון אוטם וסתימה והעולה בסוד חזרת האור ממטה למעלה שאין מיתה אלא סלוק והעלאה 
וגניזה. או יאמר וכל אשר באהל קודם לכן מן המציאות הנכמסים שם מידי עברו וממתינין 
עת השתלמו ודוקא מציאות מושרשים למעלה והנלוים הפונים גם כן שם אך כל כלי נחשת 
וברזל עשות מן הלבושים התחתונים טעונים הפשט וגניזה במקומן עד בא חליפתן זהו דין 


המיתה אבל הגויעה כפשוטה לא כן אלא פירושה אפיסת הכחות הטבעיות והתעליהן ופירוק 
יסודותיהן כדאמרן: 
 
מאמר העיתים - סימן כד
והנה האותיות עצמן שבמלת טמא רומזות לסוד מ&quot;ט שערים עליונים לחוד שהם שבעת ימי 
ההיקף כל אחד כלול שבעה ושער החמשים הנעלם לחוד נרמז באות האל&quot;ף שהכל פונים לו 
להתעלות ולהתייחד שם וצריך להקדים אליו הפסק טהורה מן המוחשות התחתונות תחלה כשם 
שמשה נתכסה בענן ששת ימים בעלותו ההרה אחר מתן תורה ועלה אלי קראוהו בשביעי למרק 
ממנו אכילה ושתיה מה שלא נזכר בשאר עליותיו ע&quot;כ אומר אני שלא אכל בנתים. בין ירידה 
ראשונה אל העליה שניה היה טרוד לבער העגל ועובדיו וקאי עלייהו בלא תאכלו על הדם 
שאמרו רז&quot;ל אזהרה לסנהדרין שהרגו את הנפש שאין טועמין כלום כל אותו היום. ובלילה 
שלאחריו היה מסדר תפלתו בלי ספק מה שהוא עתיד להתפלל למחר לכפר עליהם. ובין שניה 
לשלישית היה עוסק במצות פסל לך שני לוחות לתקון הדומם שחטאו בו בזהב העגל וכן ועשית 


לך ארון עץ לתקון הצורות דכתיב בהו וימירו כבודם בתבנית שור אוכל עשב וכשהוריד 
לוחות שניות תקן במיני החי בפרשת הקרבנות ובפני אדם בקרני ההוד שזכה אלמא לא נשאר 
לו פנאי לאכול בין ירידה לעליה והתורה העידה בירידה שלישית ואנכי עמדתי ובשניה 
ואתנפל ובראשונה ואשב בהר והסימן לשלשתם יחד בסדר זה ממש והאיש משה ענו מאד עני 
כתיב בוא&quot;ו קטיעא דומה לוא&quot;ו של בריתי שלום זה צדיקו של עולם דכתיב ביה והדל לא 
ימעיט כי קטנות הוא&quot;ו משויה ליה יו&quot;ד חצי שיעורו של וא&quot;ו וכל שכן שיצדק זה עם מה 
שדרשו בזוהר כי משה נצטוה להיות הוא המדבר בעדו ואומר הנני משה נותן לו לפנחס את 
בריתי שלום הכלל העולה מן הדברים הללו כי לא היה משה צריך למוחשות הטבעיות מן העולם 
הזה כלום ומלת ענ&quot;י נוטריקון עמידה נפילה ישיבה יעויין זוהר בראשית דף ל&quot;א כי משה 
אחיד בנהורא חוורא דלא אכיל ולא שתי כלום ודי בזה. אבינו הראשון חטא ונכפלה מיתתו 


כי נתלבש במיתה החצונה והאכיל פגה לכל היצור והפיגם מן החיים וכאן נדרש והנה טוב 
מא&quot;ד ראשי תיבות משכיל אל דל זה אדם אותיות מאד שנעשה דל אחר החטא ותקונו המות 
כמשמעו ועוד שסוף סוף עצת ה&#x27; לעולם תעמוד לפיכך על מיתת העונש נאמר מות ועל המיתה 
המכוונת לכבוד ולתפארת נאמר הכפל תמות והנה טוב מאד אם יתמהמה חכה לו כי צדיקים 
שעתיד הקב&quot;ה להחיות שוב אינן חוזרין לעפרם אלמא זאת המיתה בלבד בביטול ההרכבה היא 
המשוללת מהם: 
 


מאמר העיתים - סימן כה
נקטינן כי הרעות והטוב כולם נתונים מרועה אחד וטעם קדימת הקליפה לפרי לכבוש אותה 
בין הטוב והחסד שפירש בזוהר פרשת תרומת טוב כלול כלא בגויה ולא אתפשט לתתא והרמז 
בשם בן ד&#x27; כשהוא מתעלה במספר קטן עולה טו&quot;ב והנה חסד נחית ואתפשט לתתא וזן כלא 
והרמז בשם בן ד&#x27; כשהוא מתעלה באותיותיו שעולה בגימטריא חס&quot;ד להשביע לכל חי רצון ואי 
אפשר לקליפה שתקדם אלא אל ההתפשטות לא לשרש הנעלם בשום פנים הוא הדבר אשר אמרנו כי 
הרע אין לו קדימה במוחש לחלקה מוחלטת אלא קשור בעבותות אהבה בין הטוב והחסד ועל 
הקדימה במוחש לחלק הגרוע תחלה כתיב ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת מכל החי 
הטהור ועל הלחם לבדו נאמר ושבעת. וכן במזון האדם חלקים היותר נכבדים ומעולים הם 
המאוחרים בהזנה עד שיזוכך האדם ויתברר פעמים שלש בראש להם. וידוע בכלל הנבראים כי 
דא קליפה לדא ודא מוחא לדא וזה הפרי המאוחר ביצירה גם הלבוש החצון עתיד להיות בכלל 


הטוב ולנו בזה טעם לשבח עם הגלוסקאות שעתידה ארץ ישראל להוציא בזמן שישוב אור החמה 
על חד תלת מאה וארבעים ותלת שעל סלוקם נאמר אלביש שמים קדרות אלבי&quot;ש בגימטריא הכי 
הוי אלא שהחלק מהאור הזה שנשאר בעולם הוא הגרוע מעין השמן הסמוך מאד להפתילה ושמ&quot;ב 
חלקים ממנו שעלו בשם ה&#x27; ונגנזו ונסתלקו מן העולם בעון ראשון הנה כל חלק מהם מעולה 
מכל מה שתחתיו עד שיגיע אל החלק העליון הנעלם מן העין שכח אין סוף גניז בתוכו 
כמבואר במקומו. הא למדת שאין שיעור לקלקול המאורות שנתמעטו בעון ראשון ואין קצבה 
לתקון העתיד כי לא השמ&quot;ג חלקים שוים עד שנוכל לשער בשכלנו מה יושיענו ה&#x27; כי רבים 
רחמיו עד אין קץ. ומכל מקום שנינו בספר הזוהר שהוא נותן קצבה רבה לאור החמה 
שבשבעתים ופרשנוהו יפה בספר עסיס רמונים בשער ח&#x27; עיין שם: 
 


מאמר העיתים - סימן כו
ומן המאורות נלמד לכל דבר כי מה שאירע אליהן הוא סימן לחלקי הנפש אשר מספר חמשתן 
יחד נפ&quot;ש רו&quot;ח נשמ&quot;ה חי&quot;ה יחיד&quot;ה הוא כמנין שמי&quot;ם קדרו&quot;ת בתוספות הקדרות עצמו שהוא 
לבוש שק עליהן עד ירחמינו עושנו הנה הן וכוללן שהוא האדם השלם הנה הנם בגימטריא 
תלמו&quot;ד תור&quot;ה עם האותיות שאין לנשמת האדם תקון יותר מבלעדי התורה ואותיותיה שכולן 
מתאימות בכל מקום ובכל זמן החפץ ימלא את ידו. ומכאן אתה דן לשאר המדרגות נסתרות 
ונגלות שיש לכולן עלוי בקדש עם התקון הכולל המקווה במהרה בימינו ומי יעמוד בסוד ה&#x27; 
לשער דברים שאין להם שיעור והנה דא לחמא עניא שאנו אוכלים צריך לנקותו מן הסובין 
הנזרקין תמיד בזיעת אפינו ואינם ראויים למאכל שהם הקליפה החצונה ואדרבה הוא חלק 
שיהא אז משובח ועדיף בבישול ועליו ראוי לברך המוציא אלא שהרע בפעם צריך מרוק רב 
קודם שיומתק ויש כאן סוד ארץ נבראת תחלה כי בראשית הוייתה צדיקים המועילים העקודים 


במקושרים ליעקב אשר המה מעולם היחוד היה סדר יציאתם מן האפס המוחלט אל תחלת המציאות 
ממטה למעלה וכשהאיר בהם הנצוץ העליון בסדר ממעלה למטה אזי שמים נבראו תחלה וישתמר 
תקנת השואתם באור וכלים יחד כטעם שהותר האגד שלהם ונקראו נקודים ואם שניהם כאחד 
נבראו ועל ידי כן הפח נשבר ואנחנו נמלטנו בסוד ברודים שפירושו ברים ודוים בברור 
הנשמות והתפשטן בלבושיהם כמבואר במקומו ודי בזה לאזן שומעת. ויש לסתרי האלהית פנים 
לפנים וסוד לסוד בלב נבון תנוח חכמה והצנע לכת עם אלהיך ברוך ה&#x27; לעולם אמן ואמן: 
סליק מאמר העיתים: 

</div>
