{"bookId": "kabala-bffc53e4ef22", "part": "1", "torah": "6", "title": "ספר עשרה מאמרות — מאמר חקור דין - חלק ב פרק ה", "hebrewTitle": "מאמר חקור דין - חלק ב פרק ה", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bffc53e4ef22/1/6/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bffc53e4ef22/1/6/", "segments": [{"index": 1, "he": "מאמר חקור דין - חלק ב פרק ה\nפתח דברינו בדרוש הנורא הזה יאיר לפנינו מראשית אחרית כי אלה הספרים נפתחו בראש \nהשנה תחלה ביום הששי דמעשה בראשית דכתיב ביה וירא אלהים את כל אשר עשה כטעם כלם \nנסקרים בסקירה אחת ותנן בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון הכא תרגימו \nכבני אימרנא פירשו בו כמכניס צאן לדיר להתעשר והדברים מכוונים עם מאמר הנביא כרועה \nעדרו ירעה זה דרך כלל והפרט מפורש בזרועו יקבץ טלאים זו מדת הדין לרשעים שהם חזקים \nבאברי גופם בחיקו ישא זה החסד לצדיקים מנין תבירין דקב\"ה עלות ינהל ברחמים \nלבינוניים וכתיב היוצר יחד לבם באיפותו של אדם הראשון מאז היה מבין אל כל מעשיהם רק \nשאינו דן אותם אלא בכל שנה לפי מקומו ושעתו אי נמי היוצר יחד לבם מאז הנה עתה הוא \nמבין לאחרים פועל יוצא והבודד בנת לריעי ירצה מכריז ומודיע אל כל מעשיהם בכתיבה \nוחתימה או יהיה אמרם כבני אימרנא מיפיפתו של לשון יוני שקורין ליום אימרא ירצה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "עוברים כלם לפניו כאלו היום נבראו כטעם היום הרת עולם. ואולם שלשה ספרים הם מה \nשצווה והוזהר והותרה אבינו הראשון מפיו יתברך כי אמנם מה שאמר מכל עץ הגן אכול תאכל \nזו מצות עשה ספרן של צדיקים ומתן שכרן והוא טעם הכפל ששכר מצוה מצוה וכל האכילה \nהאמורה בפסוק הזה בתורה ובמצות הכתוב מדבר שאלו זכינו היתה אותה האכילה נחשבת לנו \nכאכילת קדשים וכהנחת תפילין. וכן דוד שהוא חי בגן עדן מקיים עכשיו המצוה הזאת יום \nיום והוא יוצא יצא ושב לקיים בעצמו חוליינו הוא נשא ומכאובנו הוא סבלם. ומעץ הדעת \nטוב ורע לא תאכל ממנו זו מצות לא תעשה ספרן של בינוניים שהם צריכין ליזהר ביותר \nוהוא מתן שכרן כדכתיב אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו דלדידהו אצטריך למימר ישב ולא \nעבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה וכמו שיבא. כי ביום אכלך ממנו מות תמות זה \nעונשן של עברות ספרן של רשעים וטעם הכפל לפי פשוטו כי מחמת האכילה מעץ הדעת בו ביום \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "נתמעטה קומתו ומיד הותחלה ההתכה וניתן לו אחר כך מזון מתיחס לתמורת הניתך כי היה \nמאכלו תחלה להוסיף כח בעצמו ולהשלים הנאכל שיהיה כמוהו וגם אמנה בכשרון מעשיו היה \nספק בידו תמיד בלי הפסק להוסיף כח בגבורה של מעלה עד אין חקר כטעם הרגיל בקדוש היום \nזוכה וממלא גרבי יין שאין המאמר יוצא מידי פשוטו, ונסתרו על היין שמשומר בענביו \nוהוא הדין טלית נאה לרגיל בציצית והוא אמרת אלוה צרופה דאתמר בה בעדן רתחא בצע \nאמרתו ומתרגם בזע פורפירא דיליה ובעת רצון דיוקן הצדיקים חקוק בה כמו שאנו עתידים \nלפרש בחלק החמשי והרגיל במזוזה זוכה לדירה נאה כי מזוזה בגימטריא ד' אותיות הקריאה \nהיכל השם הגדול הבלתי נהגה והנה אבינו הראשון היה עתיד לילך בכח האכילה ההיא מחיל \nאל חיל ולהגיע בגוף ונפש אל העדן אשר אין שם אכילה ושתיה אלא ההנאה מזיו השכינה אבל \nאחר החטא התמידה ההתכה בכל יום ואין המזון תמורה מספקת וכל שכן בהיותו יגע בו אלא \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "לסעדו לחיי שעה עד שהגיע אל הגויעה בסוף ימיו לכלא הפשע ולהתם חטאת ולהביא צדק \nעולמים: \n \nמאמר חקור דין - חלק ב פרק ו\nטוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו אמר כי ראוי שיחשב טוב בהחלט השם סתם שהוא \nמציאות האדם על האופן מהשלמות שבו נברא תחלה אפילו בלא זכות נוסף רק עם ההכנה \nלהדמות לעליון כטעם שם אדם יותר משמן טוב והוא שכר מצות שיעמול בו מעתה אחרי שנגרע \nמערכו עם היות גם הוא כדאי ליכנס בגדר הטוב ואף על פי שנתארהו לשכר מצוה כמצוה עצמה \nהשתא מיהת מקומה ושעתה לא לרצון עד שיצדק אמרו כל מעשנו תהו והוא הדבר הבלתי מושלם \nוכטעם ה' יגמור בעדי. כי אינו דומה בן ישראל המתפלל בחוץ לארץ למי שמתפלל בארץ או \nבמקדש יוכל שכן בגן עדן וכן יש הבדל רב מה שלא נעלם בין עת רצון לעתות בצרה כי מה \nיתרון לו לאדם בהיותו תחת השמש כפוף ונכנע למאורעות המוחשות יום יום בכל עתיו \nורגעיו הנה כרובן כן חטאו לו למנוע ממנו השגת שלמתו ואף על פי שיעסוק תמיד בתורה \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ובמצות אין לך מצוה בעולם הזה שלא יהא שכרה מושלם והותר אם יועיל זכותה להשיבו על \nכנו הטבעי בלבד כאשר בתחלה והוא טעם חדש ימינו כקדם שכפלו הנביא בסוף מגלת קינות \nכמו שיבא. והוסיף כי טוב יום המות שבו יתקיים השם לנצח אם יזכה ליפטר בשם טוב מן \nהעולם מיום הולדו שאין בו הבטחה קיימת כי הן בקדושיו לא יאמין. או יאמר כי טוב יום \nהמות הנוגע לכל בצאתו לפועל מיום הולדו הוא יום החטא שבו נולד המות מעצמו ונתחדש \nבכח בלבד וגם זה לנו מטעמי הכפל בהתראה שזכרנו בפרק הקודם כי בו ביום הוכנה המיתה \nוהיא עתידה לצאת לפועל לכל איש ביומו. עוד ביום החטא נולד המבטל וביום המות יתבטל \nהמבטל והנה טוב מאד כי אמנם הפסוק הזה נאמר על מציאות המבטל שהוא יצר הרע או המות \nאו גיהנם הכל בכלל ומציאותם נוסף על תכלית הבריאה שאינן מכוונים לעצמם לפיכך יצדק \nלומר בהם מאד ועוד שכל העולם ברשותם ליפרע מן הרשעים פירוש להגלות על ידם המסך \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "מבדיל בין השכינה והצדיקים עם בטול המבטל והנה טוב מאד בהטהר יצר הרע עצמו ומתרבה \nהטוב מניה וביה ואף גיהנם יטהר ונוסף על גבולי גן עדן כמו שיבא והכל הולך אל מקום \nאחד לקיים כל דברי חכמים: \n \nמאמר חקור דין - חלק ב פרק ז\nיפורש כפל המיתה שנאמרה לאדם כי בו ביום שנברא בטבע הנצחיות ברצון קונו הנה ברצון \nעצמו נשתנה על ידי החטא ונידון למיתה בתאר קיים שיצדק לומר בו סוף אדם למות. וזה \nכלל גדול בכפל הפעלים בכל המקרא כי המקור הסמוך לעבר או לעתיד הוא שם הפועל יתואר \nבו נושא הפעולה ההוא אלא שבהתחזק התאר יקדם אל הפעולה כמו אם שמוע תשמעו וההפך \nבהתאחרו אליה כמו וישפוט שפוט ולפעמים התאר עצמו הוא המתואר בכתוב ואין זולתו כמו \nדחה דחיתני כי זה שלש רגלים אמר דוד המלך ע\"ה על יצר הרע הוא המלך זקן וכסיל ועל כל \nילידי ביתו שריו ועבדיו בשם ה' כי אמילם ראשונה על היותו מתעה בכל צדדי ההסתה \nוהפתוי, שנית על היותו מסטין הולך רכיל ומעיד באדם בכלל אם הוא רב פשע בהכרעת \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "המאזנים ובפרט על כל מעשיו וזהו סבוני גם סבבוני ואחרי שנוטל רשות גובה חובו ממנו \nבעונשים שונים כדבורים הללו מדובשייהו ומעוקצייהו והוא טעם שלשה שמות העצם אשר לו \nכנודע. וידוע מאי דתנא ליה ההוא סבא לאביי הגדול מחברו יצרו גדול הימנו וזהו להשלמת \nהמבחן שהוא גורם כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים ההוא יקרא נהנה מיגיעו וגדול מירא \nשמים שאין יצרו תוקפו אבל זה נהנה ונשכר ממה שהוא יגע ועמל לכוף את יצרו וכן כתיב \nואת הצפוני ארחיק מעליכם כי הגדיל לעשות ודרשו בתלמידי חכמים יותר מכולם. או יהיה \nנהנה מיגיעו כפשוטו המצדיק עליו דין שמים ושמח במה שנגזר עליו שלא יאכל אלא מיגיע \nכפיו והוא גדול מן הסומך על הנס שהוא בודאי ירא שמים ואקרא קא סמיך דכתיב אין מחסור \nליראיו. ומזה יובן לפי הדרך הראשון פשט אמתי נכון וברור בפסוק יגער ה' בך הבוחר \nבירושלים אמר כי ראוי ומחוייב שיתמה השטן מגערה ראשונה בכלל ומגערה אחרונה בפרט על \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "היות השטן בוחר להתגבר כנגד הפכו בירושלים עיר הצדק קריה נאמנה. וכבר פחד אדוננו \nדוד שמא יחשבו מאמריו גירא בעיניה שיתגבר כנגדו ח\"ו כי לא יוכל לדון עם שהתקיף ממנו \nיש אם למסורת שנתגבר מעצמו כביכול שלא מן המכוון ביצירתו או שקבל תוקפו וגבורתו \nמהאיש החוטא ואיך יוכל לדון עמו על כן בפסוק הזה הודה לו שהוא רב הדחיה ומתואר \nבחוזק פעולתו ואין להמלט מפניו אלא בעזרת ה' ובית דינו כי בטול המבטל דינא הוי \nוכמאמר דועכו כאש קוצים שגמר שליחותה הוא בטולה. ויש במאמר מות תמות מצות עשה שהלאו \nדלא תאכל המוקדם בכתוב ניתק אליה והיא ההמסר למיתה על קדוש השם לא זולת אם בפועל \nמושלם כשיבא מעשה לידו ואם בפועל דמיוני כטעם נפילת אפים שרמזנו למעלה וזה מבחר \nהפירושים הנקובים לפשט והמשלים לכלם ולנו עוד בזה דרכים אמתיים יובן בהם כפל המיתה \nמעין המאורע בנשמות אדם שבהסתלק חלקיה עודנו חי והתעלם קצתם מקצתם הנה הנשארת תהי \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "כמת ובארנוהו במאמר הנפש בס\"ד. וכבר זכרנו למעלה בחלק הראשון פרק י\"ב טעם הכפל הזה \nלפי פשוטו שהוא לאדם ולדוד ונתבשר גם כן שלא יוסיף לדאבה עוד כי אמנם המלך משיחנו \nיחי עוד לנצח לא יראה השחת. ובכלל זה נגלה לאדם היות דוד הוא הקטן מכל הילוד החי \nלמה שהיה עתיד להולד כתולדות הנפלים שאין להם חיי שעה כי כפי זכותו של כל אדם לשעבר \nכך מזלו לעתיד והיינו דקמתמה ישי אביו כשאמר לשמואל עוד שאר הקטן כלומר עודנו חי \nשלא בדרך טבע ואמר לו שמואל שלחה וקחנו כי לא נסוב עד באו פה כי אמנם מלת נסוב היא \nכמו נאור או כמו ונרוץ הגלגל אמר כי לא הושלם לדוד סבוב שני של אותה השעה עד באו \nלהמשח וצלחה עליו רוח ה'. ויובן מזה כפשוטו אשר יקראוהו באמת בפרק חלק למלך משיחנו \nבר נפלי שהוא בן שני נפלים ממש כי אדם נעשה נפל ביום אכלו מעץ הדעת דהיינו ראשון \nליצירתו ודוד כדאמרן. והנה משיח לכפרת שניהם ישים אשם נפשו כדכתיב גביה להדיא בפרשת \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "הנה ישכיל עבדי אשם בגימטריא מנח\"ם ב\"ן עמיא\"ל מה כתיב בתריה יראה זרע יאריך ימים \nוחפץ ה' בידו יצליח ואליו היה דוד צופה כל ימיו אולי יזכה בשיריו וזמריו ליעשות \nמשיח כדכתיב ואני איח\"ל שהוא נוטריקון אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא ולא יאחר מספר \nהכל בראשית עם כללות הפסוק שזהו תכלית הבריאה ואין חוכי לו אלא ישרא\"ל בגימטריא אם \nיתמהמה מה כתיב בתריה חכה לו לשון יחיד כטעם ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר: \n \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "מאמר חקור דין - חלק ב פרק ח\nבטול המבטל אשר אמרנו הוא מעין מה שנאמר לדור דעה בעון המרגלים ופגריכם אתם יפלו \nבמדבר הזה וידוע מגדולתם שזכו לראות בסיני את הנשמע ועל הים אמרו זה אלי ואנוהו. \nומזה למד רבי עקיבא בפרק חלק שאין להם צורך לעולם הבא ואף על גב דאמר עליה רבי \nיוחנן שבקיה רבי עקיבא לחסידותיה היינו משום דאמרה למילתיה בלישנא דמשתמע לתרי אנפי \nכי היכי דתהוי להו כפרה דמשום הכי נמי מתנינן בג' מלכים וקרינן ומתרגמינן במעשה \nהעגל הראשון. ומה שאמרנו שאין להם צורך לשוב לעולם הבא הוא משום דכתיב ביה ואמר \nביום ההוא הנה אלקינו זה והם הורו עליו באצבע בעולם הזה כדאמרן. וכבר דרש עליהם שם \nרבי אליעזר אספו לי חסידי שהצדיקו עליהם דין שמים ומתו לרצונם כמו שנזכיר כורתי \nבריתי עלי זבח אם שהיה לאל ידם להיות בעלי ברית לאלהים בעולם הזה שיש בו זביחה \nואכילה כטעם זבחי שלמים העושים שלום בפמליא של מעלה ושל מטה ואם שכריתות הברית היתה \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "בזביחה עצמה זבחי צדק לכפר על כל העולם כלו ובברייתא דרבי אליעזר סוף פרק מ\"א \nהפליגו במעלתם יעויין שם ובמדרש רבה סוף פרשת והיה כי תבוא אמרו שלא שלטה רמה בבשרם \nויש בדבר להקל ולהחמיר כי לפום גמלא שיחנא יעויין בזוהר פרשת שלח לך דף קס\"ב ע\"ב. \nואולם מה שלא נשא אותם הארץ דומה למאי דאמרי רבנן באליהו דלא יכיל עלמא למסבליה \nבזוהר פרשת ויגש כי כשם שפרחה נשמתו של יצחק בשעת העקדה כך פרחה נשמתן של ישראל \nבסיני ונשמת פנחס בשטים כידוע כי מפריחת נשמתו של יצחק נגלם האיל שנברא בכח בלבד \nערב שבת בין השמשות לפיכך נקרא אילו של אברהם שהיה קנוי אליו לא ליצחק שאין קנין \nבקבר ולא הושלם החפץ עד שאברהם הקריבו שהוא קנינו ועקד אותו גם כן כעקידת התמידין \nבפרק לא היו כופתין עיין מאמר אם כל חי כי גם האיל נברא בדין ונתקיים בו הפשט ונתוח \nוכליל לאישים והרי הוא כאלו יצחק שחוט כאלו יצחק שרוף. וממאי דאתמר ביצחק דחזר ההוא \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "רוחא מעלמא עלאה בלחודוי יעויין בזהר ריש פרשת נח ורוחא דעלמא תתאה נגלם כאמור אנו \nלמדים לפנחס ודור דעה שלא שבו לאיתנם הראשון בטבע החיים בעולם הזה זולתי המלכים \nנועדו עברו יחדיו מעצת המרגלים כלב דאתי מיהודה עקב היתה רוח אחרת עמו כמה דאת אמר \nיוסף ה' לי בן אחר שזכה לה בחברון וימלא אחרי שהשלים מדת אחורים עם הפנים הנוראים \nומיוסף יהושע בן נון נער שמשה רבינו ע\"ה שתף עמו שכינה דכל בי עשרה קדמא ואתיא \nולכבודה לא ימיש מתוך האהל. ויצדק לכל שאר הדור ההוא לומר ופגריכם על החיים שהיו \nחיים עדנה שכבר פגרו מרוחא דהאי עלמא ואמר אתם כי היה בכחם לזכך את חמרם כיצחק \nואליהו שיהיה כסא כבוד לההוא רוחא עילאה וברצונם פגרו ורפו ידיהם מן התקון ההוא כמו \nשהוכיחם על זה משה רבינו ע\"ה והודיעם כי אמנם הפגרים יפולו ואתם משמע שיהיה לכם \nקיום כי עוד תחיו אחרי נפלם. ויש במשמעו קושי הפרידה להשלמת המרוק שאתם בריאים על \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "עמדכם וסובלים נפילת הגופות וירמוז להם גם כן כי זכות רב יחשב אם ברצונם יפלו לכפרת \nנפשם וכן עשו שבליל תשעה באב היו יוצאים לחפור כדבריהם ז\"ל בירושלמי בסוף תעניות. \nוידוע כי מעשה המרגלים נחשב לחטאת הצבור סרחון שני שכבר קדמוהו העגל אמרו עליו \nבאגדה שמחציו כלפי ראשו היה כתבנית שור אוכל עשב מעוטא הוא שפיו יפה דייק ואכיל מה \nשאין כן בחמור שאוכל קוצים כדאיתא בפרק תולין וכלפי זנבו היה חמור והן שתי מדות \nבקליפה ליונוס ויומברוס בניו של בלעם ועל כלאים זה אמרו אלה אלהיך ישראל שכנגדן \nבקדושה הנה אהרן וחור עמכם אכן לאלה היתה הכרעה מן הזקנים יושבים במקום הועד שאין \nבית דין שקול ואפילו ראש בית דין בכל מקום בית הועד עקר ולאלה לא היתה הכרעה וקלקלו \nוכשמת חור בנה אהרן מזבח לפני עצמו להגביר מדת החסד הקדוש ויקרא אהרן ויאמר חג לה' \nבקש רחמים על צום הרביעי שיהיה לששון ולשמחה וליכא מידי בנביאים דלא רמיז באורייתא \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "מכל מקום בהיות העולם נדון אחר רובו חטאת הקהל הוא בלי ספק ומאז חל עלינו החיוב \nלהוריד עדינו מהר חורב כי ממנו תוצאות חיים חירות ממלאך המות כמו שיתבאר לך בפרק \nהבא והוא היה הזדמנות למיתה בלבד וכאן נמשכה המיתה ממש כטעם מות תמות כי שכר עבירה \nעבירה וכטעם וביום פקדי ופקדתי והוא רחום יכפר: \n \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "מאמר חקור דין - חלק ב פרק ט\nאחרי ששמעו אבותינו את הדבר הרע שנאמר למשה בעון העגל כי לא אעלה בקרבך כתיב \nויתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו אבל בוטחים היו שיעבור זעם וישובו להתקשט בו כי אמנם \nמתרגומו של יהונתן בן עוזיאל למדנו שני דברים יכלול אותם מאמר אחד הראשון אומרו לית \nאפשר דאסלק שכינת יקרי מביניכון והוא מה שתרגם אונקלוס גם כן והכוונה על השוכן אתם \nבתוך טומאתם שהוא הסתר פנים בהתלבשות שכינה בנפרדים קדושים שהמה מתלבשים בחצונים \nולהכי דייק קרא בתוך טומאתם אשר אינני שוכן בטומאתם ח\"ו כי מי נתן נזיר בין השכורים \nאו כהן בין הקברות אלא שוכן באותו התוכיות שהטומאה מצויה חוצה לו בסבתם וכבר רמזנו \nמזה בחלק הראשון פרק ט\"ו והשני ברם לא יהא יקרי שרי במדור משריתכון והם נתאבלו על \nהפתרון השני והראשון היה להם נחמה קצת על כן לא נחשב לתשובה שלמה אלא מתדמה לתשובת \nהחונף כי עקר האבל שחוייבנו בו בחטאינו ובעונות אבותינו אינו בשביל יראת העונש \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "אדרבא כל כגון זה מגרה העונש בעצמו ואינו מכפר כטעם לא שלותי ולא שקטתי האמור באיוב \nאלא צריך למסור עצמנו למיתה בלב שלם ולחשוק בה לכפר על רחוק הכבוד מבית חיינו ואז \nיצדק בנשמותינו משעת המסירה מאמר עלי כפרה בכל פירושיו הנאמרים באמת והוא טעם הרוצה \nלחיות ימית את עצמו על הדרך שאמרנו וכשתנוח הסכמת האדם על זה בשלמות אז הוא מכפר \nומתכפר עודנו חי אף כי אחרי מותו יוכל להמנות עם מצדיקי הרבים בלי ספק. לפיכך התרה \nבהם משה רבינו ע\"ה והודיעם בחמלת ה' שיורידו עדים ממחשבתם לגמרי וטוב להם. על זאת \nיתבונן כל חסיד וישיב אל לבו כי מי שלא ידע ביום טובה להצדיק רחמי שמים בכשרון \nהמעשה אשר בהתעוותו כתיב והוכחתיו בשבט אנשים הנה מה טוב ומה נעים אם יצדק דינו על \nעצמו ביום רעה בלי ציור כלל ולאלה הצדיקים המקיימים בעצמם כך יצדק בלי ספק שבמיתתם \nקרויים חיים עלייהו כתיב ומשביע לכל חי רצון כפי עלוי נשמתם באותה שעה להדבק ברצון \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "העליון וכתיב אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל למד על מי שאינו מתאבל על עצמו אלא \nעל עונותיו ושמח ביסורין לכבוד שמים שבשרו לא יכאב בחייו ובמותו ומן השמים ירחמו \nשלא ירגיש בצערו והזכיר הכתוב לשבח ויתנצלו בני ישראל את עדים שהוא יותר מהורדה כמו \nשתרגם יונתן ואתרוקנו כי נתיאשו המה ממנו שלא יחפצו בו כלל אחרי רואם כי טוב מותם \nמחייהם על דרך מה שאמר ישעיה לבד בך נזכיר שמך מתים בל יחיו וכל שכן עם יאוש העדי \nמהם כטעם את עדים ולא אמר מעדים וכבר פירש הרמב\"ן בבראשית רבה והיא דעת המתרגם \nהראשון שזכרנו מפי חגי זכריה ומלאכי שהעדי ההוא היה עושה חרות ממלאך המות ואלו \nהורידוהו בלבד היה מורה קבלת המיתה באהבה אם חפץ בה ה' והוא טעם בכל נפשך אפילו \nנוטל את נפשך. אבל ההתרקנות שאמרנו הוא בלי ספק חשק נמרץ למרק העון במיתה על כל \nפנים כרבי עקיבא שהיה מתאוה מתי יבא לידו לקיים המקרא הזה ולא על חנם כי לו יאתה \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "לכפר על גלות הכבוד במכירת יוסף למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אם על פתיחת הקלקלה \nתחלה במאמר הנה בעל החלומות ומשם בא לידי נסיון והיה צדיק ממנו כשטת האר\"י זצ\"ל ואם \nעל שתוף שכינה בהעלמת מכירתו וברוך היודע מי העלה לשמים שיאו בזה ואותה תשוקה היא \nשעלתה במחשבה לפניו יתברך ולא השיבוה ריקם כטעם נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו ועל \nזה נאמר בבת קול אשריך רבי עקיבא שיצאת נשמתך באחד וכן כתיב והוא באחד ומי ישיבנו \nונפשו אותה ויעש כי ישלים חקי וכהנה רבות עמו כי הוא שכר שאין למעלה ממנו שכן \nהראוהו למשה רבינו ע\"ה בשכר תורתו של רבי עקיבא רב הוא ואיש נבוב ילבב. ואפשר לפרש \nעוד דמעקרא לא שתו איש עדיו עליו והוא הנזר והעדות של נעשה ונשמע לכל אחד מישראל \nשקשרום להם ס' רבוא מלאכי השרת כנגד ס' גבורים דקיימין אפוטרופסין בהדי מיכאל \nעלייהו דישראל ונהגו ישראל נזיפה בעצמם להתנדות מהם לרצונם כטעם המשנה הירושלמית \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "דתעניות דשלח ליה שמעון בן שטח לחוני המעגל צריך אתה להתנדות והכוונה בזה עצה טובה \nדאף על גב דאיהו לא אימני עליה לינהוג נזיפותא בנפשיה מושבה הנוסחא הזאת משלמת אל \nהבבלית ומצרוף שתיהן הושלם המוסר למרי דעובדא ולשומעים ינעם כי אין בחלוף הגרסאות \nדבר בטל וכן בסוף כתובות הכל מעלין ולא מוציאין אחד אנשים ואחד נשים ואיכא דמתני \nאחד נשים ואחד עבדים ותרוייהו איתנהו חדא במעלין וחדא בעולין ודכוותייהו טובא. הדרן \nלדור המדבר שקיימו בעצמם עצת שמעון בן שטח וכל אחד היה רשאי לחוב בעצמו בזה אמנם \nכתרו של צבור בזכות מה שאמרו קול אחד יחדיו נעשה בלבד זה פעמיים ונדבר בם בפרקי \nהצלם והדמות בחלק הרביעי מן המאמר הזה בס\"ד עדיין לא הורידוהו והיה להם בשבילו \nחירות ממלאך המות עד שהשיאם הדבור עצה הוגנת וקבלוה בסבר פנים יפות כאמור וידוקדק \nעם זה הורד עדיך בלשון יחיד וכן ויתנצלו את עדים מהר חורב כי עכשיו בטל מהם כל מה \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "שקבלו מחורב לא קודם לכן. לפ\nיכך ירדו ק\"כ רבוא מלאכי חבלה ופרקום שקבלו עליהם כפל המיתה כפי כל הפירושים \nהצודקים בו יעויין מאמר הנפש אשר לנו בפרק כ\"ח והוא טעם הכפל למנין מלאכים הללו \nעושי דברו של שם אלהים בק\"כ צירופים שלו שכנגדם בעינן שיהיו ק\"כ בני אדם בעיר אחת \nכדי שתהא ראויה לסנהדרין וכלם זכה משה ונטלם דכתיב ומשה יקח את האהל כי הוא מסר \nעצמו תחלה למיתה עליהם ועוד אין דברים שבקדושה נמסרים ביד מלאכי חבלה ח\"ו כמו שנזהר \nמזה רבי ייבא סבא בזוהר משפטים בפסוק אם רעה בעיני אדוניה בסוף אותה פסקא יעויין \nשם. אף כאן משה נטלם להנחילם לכל הולך בדרכיו והכי מוכח קרא דכתיב והיה כל מבקש ה' \nוכו' ועל ידי משה אמת ותורתו אמת עתיד הקב\"ה להחזירן לישראל כדמסיק התם בפרק רבי \nעקיבא מדכתיב ופדויי ה' שובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם שמחה שמעולם על \nראשם ועוד נשוב נדבר בם בסוף החלק הזה בס\"ד: \n \n", "en": ""}]}
