{"bookId": "kabala-bffc53e4ef22", "part": "1", "torah": "9", "title": "ספר עשרה מאמרות — מאמר חקור דין - חלק ב פרק יט", "hebrewTitle": "מאמר חקור דין - חלק ב פרק יט", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-bffc53e4ef22/1/9/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-bffc53e4ef22/1/9/", "segments": [{"index": 1, "he": "מאמר חקור דין - חלק ב פרק יט\nמחלוקת ראשונה לחכמי המשנה היתה בחמש זוגות של תנאים זה אחר זה לסמוך ושלא לסמוך \nשאחד מהם היה נשיא ואחד אב בית דין ולא עמדו עליה למנין לפי שאינה אלא שבות \nוהנשיאים היו אוסרים בזוגות הראשונים ולכבודם לא התירוה בכנופיא עד שקם בבא בן בוטא \nשהיה אחד מתלמידי בית שמאי וידע שהלכה כבית הלל האומרים לסמוך וכיון שמצא העזרה \nשוממת בימים טובים הלך והביא שלשת אלפים טלאים מבוקרים מצאן קדר והעמידן בהר הבית \nואמר שמעוני בית ישראל החפץ בא ויסמוך באותה שעה הוקבעה הלכה כדבריו ולא היתה \nמחלוקת זולתה בין הראשונים עד שנחלקו הלל ושמאי בשלשה דברים אחרים והם שיעור חלה \nופסול מקואות ופקידת הנדה למפרע וכשעמדו עליהן למנין הוקבעה הלכה לא כדברי זה ולא \nכדברי זה כדתנן בבחירתא ואיפליגו אחריתי נמי בברייתא דתניא הבוצר לגת שמאי אומר \nהוכשר ואותו היום היה הלל כפוף ויושב לפני שמאי כאחד מן התלמידים והיה קשה לישראל \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "כיום שנעשה העגל כדאיתא במסכת שבת פרק קמא כי הוקשה להם ביותר מה שנצחה קפדנותו של \nשמאי לענותנותו של הלל דבעי מניה מפני מה בוצרים בטהרה וקאמר ליה אם תקניטני גוזרני \nטומאה אף על המסיקה ואלמלא שפלות רוחו של הלל הוה להו למיחש דילמא ח\"ו נעשית תורה \nבאותו היום כשתי תורות ואף על גב דאין אב בית דין רשאי להורות בפני הנשיא דחשיב \nרביה כדאמרן להדיא בפרק אין דורשין גבי יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח שאני הכא דפליג \nליה נשיא יקרא ותו מיגדר מלתא הוה משום טהרת תרומה וקדשים ואף על פי כן לא קבלה \nמנייהו לכבוד הנשיא דאיהו לא חש ליה ואינהו חיישי ולא נתקיימה גזרת שמאי באותו היום \nעד שגזרו עליו תלמידיהם ונתקיימה בידם ברוב מנין. ומלתא אגב ארחין מבעי לן למנדע \nדאף על גב דתניא בספרי בפרשת המלך שכל פרנסי ישראל בניהם עומדים תחתיהם ובתורת \nכהנים יליף מדכתיב גבי כהן גדול ואשר ימלא את ידו דבעי ממלא מקום אבותיו ובפרק \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "הנושא מוכח דסגי ממלא ביראה אף על פי שאינו ממלא בחכמה הני מילי בכתר כהונה וכתר \nמלכות וכל דדמי ליה כגון שררותא דמתא אבל גבי נשיא ואב בית דין כיון שכתר תורה מונח \nבקרן זוית הרוצה יבא ויטול אין הדבר כן מדין התורה לפיכך לא מצינו בנשיאים הראשונים \nשיהיו מנחילים כתריהם לבניהם אלא מהלל ואילך דאמר מר הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו \nנשיאתם בפני הבית מאה שנה. והוא שמעון בן גמליאל מהרוגי מלכות שאמר בפרקא קמא דאבות \nכל ימי גדלתי בין החכמים ומה שלא נקרא רבן לכבוד נשיאותו לפי שגדול מרבן שמו ונזכר \nבמשנה פעם אחרת סוף פרק קמא דכריתות שהעמיד קנים בירושלים ברבעתים ואפשר שכיון \nשקלקלו עבדי חשמונאי בבית שני ועמדו הורדוס ובניו וחטפו להם על ישראל מלכות שאינה \nהוגנת התקינו בית דין שיהא כתר תורה משלים לכתר מלכות להושיב הבן על כסא אביו וכבר \nזכרנו בסוף החלק הראשון מלתא יתירתא דהות בהלל והסכים הקב\"ה על ידם שזכו לשלשלת \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "יוחסין גדולה והיו כלם ראוים לנשיאות והיינו דקא בעי רבי מה אני בשעיר בסוף הוריות. \nובימי רבן גמליאל נשנית מתניתא דפרק לפני אדיהן כשם ששורפין על המלכים כך שורפין על \nהנשיאים וכשמת שמעון השני שזכרנו וגמליאל בנו היה קטן נכנס בן זכאי תחתיו ובקש \nמטיטוס שושילתא דרבן גמליאל היינו שלא תפסוק הנשיאות מביתו ונקרא רבן יוחנן שהעמיד \nתלמידים הרבה וכבר גלתה סנהדרין בימיו ועמדה תורה ברפיון ידים לפיכך לא כבדו את \nהנשיאים לקרא להם בשמם כאשר בראשונה ואחריו נמשכו לקרא לנשיאים בשם רבן כמו רבן \nגמליאל ולכבודו היו מזכירין את זקנו בשם רבן גמליאל הזקן ואחריו רבן שמעון בן \nגמליאל אביו של רבי שחשש הרבה לכבוד הנשיאות במסכת הוריות אף על פי שענותן היה והוא \nששנה באבות על שלשה דברים העולם קיים ועל שמו היו מזכירים את זקנו במסכת כריתות \nכדאמרן בשם רבי שמעון בן גמליאל זהו המשך הדברים הללו באמת אף על פי שמקצת מפרשים \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "לא דקדקו בהם. ועוד אומר אני שרבי סמך דברי עצמו בריש פרק ב' דאבות לדברי אביו \nשזכרנו ואחריו סמך דברי בנו פה תלמוד תורה עם דרך ארץ ואחריו אל תפרוש מן הצבור שהם \nדברי הלל בן בנו שרחץ בכבול עם יהודה אחיו פרק מקום שנהגו וכאן שנה רבי על עצמו לא \nימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך ואחר כך סמך להלל זה דברי הלל הזקן אבי היחס \nשאמר אין בור ירא חטא ושוני הלכות לא דקדקו בזה ושונים גבי אין בור ירא חטא הוא היה \nאומר כשם שנשתבשו רבים בשני רבי שמעון בן גמליאל דסוף פרק קמא ושונים בשני הוא היה \nאומר והאמת בזה ובזה מה שבארנוהו. ולא רבו מחלוקת בישראל עד אחרי החורבן השני בימי \nרבן גמליאל דיבנה וחבריו תלמידי שמאי והלל דהיינו תלמידי רבן יוחנן בן זכאי תלמידו \nשל הלל ושכנגדם מבית שמאי אלו ואלו שלא שמשו כל צרכם לא שנתרשלו בה ח\"ו אלא שבטלה \nבימיהם לשכת הגזית אבל בן זכאי רבם שהיה שנים רבות בפני הבית אפילו הויות דאביי \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ורבא הוה גמיר וכבר זכה הוא ורבותיו לקבוע בכלן ה\nלכות פסוקות מבלי מחלוקת אמנם קלקול הזמנים וטרוף השעה הכביד עלינו את ההלכה \nונסתפקה ההוראה ונשארו שני הצדדים בלי הכרע עם היות שניהם מקובלים מסיני והכל הרות \nעל הלוחות שבין כל דבור ודבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה כמו שזכרנו והיה זה כעין \nמעשה האורים ותומים האי כי ארחיה והאי כי ארחיה. ואף גם זאת התחנן התנא לפניו יתברך \nשחלקנו בחדושי התורה חלק הנשמה דוקא שממקום התורה והחכמה העליונה חוצבה יכתב מכתב \nאלהים ויהא חתום באוצרותיו בכל מקום שהן כיון שחלק ליראיו מחכמתו ממש שהוא עוסק בה \nתמיד לא כן לבשר ודם דעלמא דנתן מחכמתו מברכים עלייהו אי משום שהוא מתנה למי שאינו \nהגון והחלק מורה שמן הדין יש לו בה זכיות. ואי משום שהדבר הניוזן אליהם הוא מופקר \nונעזב מהנותן כדבר שאין בו ממש אבל החלק הניתן לנו שמור לאדון הכל ברוך הוא וממנו \nהנצחיות הנכסף לשלמים שעליו בקש דוד המלך ע\"ה אגורה באהלך עולמים כי הנה באותיות \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "התורה היה יה ה' צור עולמים והזוכה אליה בשעור הזה נעשה שותף במעשה בראשית בלי ספק \nכיוצא בדבר אנו מברכין שחלק מכבודו ליראיו כי הוא מלך ישראל וגואלו באמת והוא אומר \nעל דוד נסכתי מלכי על ציון כי מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא אבל לבשר ודם בעלמא \nנתן מכבודו כי לה' המלוכה ומושל בגוים פרשוהו מלשון ממשלה או ממשיל משלים ושניהם \nכאחד טובים אמנם בתאר מלך מלכי ישפר עלך כי עצת ה' לעולם נפלאותיו ומחשבותיו אלינו: \n\n", "en": ""}, {"index": 8, "he": " \nמאמר חקור דין - חלק ב פרק כ\nומה גם עתה נבינה במכתב הלוחות דתניא התם בירושלמי כיצד היו הלוחות כתובות חנניה בן \nאחי רבי יהושע אומר חמשה על זה וחמשה על זה רבנין אמרי עשרה רבי שמעון בן יוחאי \nאומר עשרים רבי סימאי אומר ארבעים. והיותר קרוב לפשט המאמר ואמתתו הוא שכל אחד \nמהתנאים מוסיף על דברי חבירו ולא פליגי. דכוליה עלמא מיהת רוחב ששה על ששה מחזיק \nעשרת הדברות לא פחות ולא יותר והם נקראים בשטח אחד לכל רוח ולכל פנה למען ילמדו \nלהגות בהם כל הקרב הקרב מארבעה דגלים יהודה ראובן מדרום וכן כלם והיה זה מעשה אלהים \nבלתי משוער בשכלנו לא כמעשה הדיוט שצייר זולתנו לפנינו בבית המדרש ונער יכתבם. \nוברירא דמלתא דמאן דאמר חמשה חמשה חשיב להו בזמן שעל צד ינשאו על שתי ידיו של משה \nוהיו תואמים ומאירים אל עבר פניו והוא צופה והוגה בהם את כל הדברות חמשה על זה \nוחמשה על זה שהרי עובי כל אחד מהם שלשה טפחים כנודע ומאן דאמר עשרה לכל לוח חשיב \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "להו בפתחו אותם לעיני כל ישראל וכדרך שהם מונחים בארון כדאיתא בבבא בתרא פרק \nהשותפין והיו עשרים לכל חדא מנייהו בהחשב שני עבריהם. והאומר ארבעים על זה וארבעים \nעל זה מוסיף צדי צדדים שהם ארבעה ללוח אחד וחמשה דברות לכל אחד מהם כמו שזכרנו דוק \nבקראי דמייתי ראיה מנייהו ותשכח דיאות אמרין וניחא לן למימר שפסוק וידבר אלהים \nאיננו מן המדה אלא בכלל דקדוקיה ואותיותיה של תורה שזכרנו בפרק ט\"ז. אבל אשמים \nאנחנו משסרחנו בעגל כי נשברו לוחות ראשונות ושניות נגנזו והוצרכנו לספר תורה \nואותיותיה נתלקטו מרושם האותיות ישפרחו בשבירת לוחות ראשונות תדע שיש הבדל מרובה \nבנוסחת הדברות בין ראשונות לשניות ואין ספק שיש הבדל גם כן באותיותיה ודקדוקיה \nשזכרנו בפרק ט\"ז והנה לתקן שברי לוחות הוזקק משה רבינו ע\"ה לפסול מחצב סנפרינון \nללוחות שניות דהיינו דומם ולתקון הצומח הביא עפצין לספר תורה וקנה לעשות קולמוס \nולתקון בעלי חיים הוזקק לעבד עור בהמה טהורה אפילו מנבלות וטרפות שלהן דהיינו נפולה \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ושבורה ליודעים סודה שכנגדן כתיב וישלח וישבר ורושם האותיות שנשארו בשבריה היותר \nמעולה ממנה הוא חלק אדם שנתקן על ידי משה בכתיבת ספר תורה ומן האותיות הפורחות עצמם \nחזרו מקצת במכתב אלהים חרות על הלוחות והנה שבירת הלוחות עצמן היא כעין האמור בפרשת \nסוטה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים לעשות שלום בין איש לאשתו דהיינו להשלים הדין \nאו להגדיל הטוב והמטיב והנה שלום במ\"ם רבתי בגימטריא י\"ג פעמים ע\"ב לפיכך כתב משה \nי\"ג ספרים בתורת חסד ושוב קלקלנו בימי הזקנים והנביאים ונכתבו תוכחותיהם לאות לבני \nמרי ונחמותיהם למחכה להן ומשחרב הבית השני הכל ניתן ליכתב משום עת לעשות כרבי נתן \nהוי אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו. והשתא דאשכחנא כמה מרגנייאתה תותי ההוא חספא \nדדלו אחרינא בהקשותם על מאמר רבי כרוספדאי נשוב להתבונן בשלשה ספרים וכתיבתם נבינה \nלאחריתם: \n \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "מאמר חקור דין - חלק ב פרק כא\nקצת מפרשים ומחשוביהם אמרו שאפילו צדיק גמור לפי רוב המעשה הטוב שזכה בו יחשב מכל \nמקום רשע בדינו בראש השנה לפני מותו ומהם מי שהפליג המליצה המשל ופחד וראוי להזהר \nבדבריהם אלה כי אנו לא נאמין בשלמים דכתיב בהו את מספר ימיך אמלא שתיוחס מיתתם לדין \nראש השנה ואף אדם הראשון ואברהם דכתיב במספר ימי חייהם אשר חי ללמד שלא השלימו מנין \nהשנים שהיה קצוב אליהם כדלקמן בחלק הרביעי פרק ג' לא נכתבו בשנה אחרונה אלא בספרן \nשל צדיקים בלי ספק. וגם לא תצוייר כתיבה למיתה בשביל עון קל לפי פשט המימרא דרבי \nכרוספדאי. ולא נאבה להטות לבבנו אל הרב יצחק עראמה ולרבים זולתו מבעלי הסברות \nהחדשות אשר דבריהם בדרוש הזה לא יועילו באמונה ולא יצילו מן הספקות הלואי ולא \nיוסיפו על המבוכות הראשונות כהנה וכהנה אלא מחוורתא שטת התוספות וממילא רווחא שמעתא \nבפירושם עם סיוע רב ורם אשר לנו לדעתם בספרי דאגדתא אלא שהקצור יפה וכל מה שהורגש \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "נגדם והוקשה על דבריהם מבלי שנאריך בהעתקתו יתורץ אל נכון בכלל באורנו. אמרו בעלי \nהתוספות כי כל הנגזר בראש השנה בבית דין של מעלה מדיני העולם הזה על הצדיקים אפילו \nיהיה ליסורין או מיתה חיים איקרי לדין הנפש. וגם רש\"י הכי סבירא ליה ומוכחא מלתיה \nממה שפירש בפרק קמא דקידושין גבי ההיא דתניא כל שזכיותיו מרובים מעונותיו מריעין לו \nוכו' יעויין שם. ולא הקשו לו בתוספות התם אלא בפלוגתא דאמוראי אבל לקושטא דמלתא \nשוים שכך היא המדה כמו שזכרנו. ואפשר גם כן שבראש השנה יכתב האדם בסתם עם הצדיקים \nוהוא מה שאנו קוראים אותו כתיבה לחיים וזה גורם אחר כך תוך שנתו שידוקדק על מעשיו \nכחוט השערה והכי נמי מסתברא שהקב\"ה מבקר פנקסים של אלה העתידים לזכות לעולם הבא \nולקצתם על כל נעלם האלהים יביא במשפט לדרך חיים תוכחת מוסר. וקרוב לשמוע כי זה מסוג \nמה שאמרו מתים יורשים את החיים והנה שמענוה בחלוקת הארץ ומצאנוה בנחלת העולם הבא כי \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "הא דאמרן ובתורה דכתיב בה מורשה קהלת יעקב וכדאמר רבנן אין דברי תורה מתקיימים אלא \nבמי שממית עצמו עליהן והן שלש מתנות טובות שנתן הקב\"ה לישראל וכלן על ידי יסורין \nשאין שלמות השגתם בחיים האלה כי עפר אנחנו ובאו היסורים בשלשתן למי שרובו זכיות \nהעתיד לזכות אליהן למרק מעוט עונות לשומו כמלאכי השרת: \n \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "מאמר חקור דין - חלק ב פרק כב\nכל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין ימיו ונוחל את הארץ מתניתין היא סוף פרק קמא \nדקידושין. ומשמע לן דהכי קאמר זוכה לג' מתנות שזכרנו בפרק הקודם תורה דכתיב בה לקח \nטוב עולם הבא שכלו ארוך וארץ ישראל כמשמעה. ואסקינן דמצוה אחת יתירה על זכיותיו \nקאמר וקתני סתמא מצוה אחת ללמדנו כי אפשר למצוה אחת בלבד כפי שלמותה בקיום תנאיה \nוגדריה וצורך שעתה להכריע כנגד מנין רב מן העברות במשקל אל דעות שזכר הרמב\"ם בהלכות \nתשובה לא שנא קיום עשה אחד לא שנא ההזהר מדבר עבירה שבא לידו וניצול הימנו דחשבינן \nליה כעושה מצוה וראיה מיוסף הצדיק כמפורסם. ומסקינן התם דלא בעינן יתרון אלא במצות \nקלות שאין בהן כח להכריע כנגד העונות רק ברוב מנין ובלאו הכי אינו אלא בינוני אבל \nאם יש בכלל המצות חדא מהנך שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא \nאף על פי שהכפות שקולות מחצה על מחצה הא ודאי מכרעת לזכות ואינו בינוני אלא צדיק \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "גמור ושלוח הקן נמי דכותייהו אף על גב דליכא למימר תנא ושייר דהא אלו דברים קתני \nאלא שאינה עושה פירות משום דהויא בינו למקום וכתיב אם צדקת מה תתן לו ושכנגדו בחלול \nהשם אפילו הכפות שקולות מכרעת לחובה ואמרינן נמי התם שמי שהוא צדיק לשמים וטוב \nלבריות ש לזכיותיו כלם קרן ופירות אבל שכנגדו אינו כן כי אפילו רשע לשמים ורע \nלבריות עברה שעושה פירות כגון חלול השם יש לה פירות ועם זה לא יקשה מירושלים כי \nלקחה כפלים בכל חטאתיה לדרך המפרשים שהרי חלול השם הוא הגורם באמור להם עם ה' אלה \nומארצו יצאו אבל עברה שאינה עושה פירות אין לה פירות. עוד מחשבה טובה הקב\"ה מצרפה \nלמעשה שאפילו נאנס ולא עשה מצוה שחשב לעשותה מעלין עליו כאלו חשב ועשה מצוה ואם זכה \nלקיימה הרי זה נשכר אחר כך על המעשה בשבילו ובשביל כוונת שעתו וידוקדק עם זה דקדוק \nגמור ויעשו בני ישראל כן עשו על הדרך שבארנוהו בפרק י\"ג אבל במחשבה רעה אינו כן שאם \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "היא עושה פירות כלומר שיש בה מעשה היא לבדה מצטרפת למעשה ונענש על המחשבה ועל \nהמעשה. אין בה מעשה אינו נענש אלא על המחשבה בלבד. אמנם כי העובר עברה ושונה בה מה \nשהותרה לו גורם להבא שתהא מחשבתו בה מצטרפת למעשה אבל במחשבת עבודה נכריה אפילו פעם \nראשונה נמי. וזו טענה נצחת להענש אבינו הראשון על עון ראשון אף לפי המפורסם כי \nאזהרת האכילה מעץ הדעת יש בה סרך עבודה נכריה כמפורש באגדה במקומות רבים ולא עוד \nאלא דאטעיינהו נחש בדנפשייהו באמרו והייתם כאלהים וכמו שנזכיר בחלק השלישי פרק י\"ז \nואינו רחוק להאמין שהנחש היה מדבר עם האשה בלשונם ושניטל ממנו אותו הכח בקללת ארור \nמכל הבהמה שלפי גדולתו מפלתו כי הנה מעקרא חננו בזה כדי שיוכל להלך בשליחותו של אדם \nלקצוי ארץ וים רחוקים ולהשיב שולחו דבר. ועתה לכלם יש שיחה בקולם כגון צפצופי עופות \nוגעיית השור ודומיהם שהחכמים מבינים על ידם מה שניתן להם רשות ולנחש אין מזה כלום \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "אי נמי גם הוא היה מדבר עם חוה על ידי קריצות ורמיזות ועכשיו בטלו ממנו ויש במדרש \nיסוד לשני דרכים הללו והעלו בתוספות כי למי שאינו בן ברית מחשבה רעה מצטרפת למעשה \nבכל גוונא מדכתיב גבי עשו מחמס אחיך יעקב ואף על פי שאמרו שם עליו בן שנתנכר שאני \nגבי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר למימר שאין משם ראיה שיהא נכרי יורש את אביו לא \nלמסקנא אתמר אלא לרווחא דמילתא דאפילו נימא הכי נפקא לן מבני לוט דכתיב בהו נתתי את \nער ירושה ומכל מקום פשטיה דקרא היינו כדבריהם. ומחשבה טובה לעם נכרי אינה מצטרפת \nלמעשה מדגבי דריוש לא כתיב שהציל את דניאל אלא הוה משדר להצלותיה אף על גב דהוה ליה \nמניה הצלה פורתא עד מעלי שמשא: \n \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "מאמר חקור דין - חלק ב פרק כג\nאין בית דין של מעלה מעניש פחות מבן עשרים שנה כנודע וזכר לדבר כי שמע אלהים אל קול \nהנער באשר הוא שם והרמז לאלהים ולשמים שזכר דאלו בבית דין תחתון שאלהים נצב בעדת אל \nהרי כבר נאמר כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ולפי שאין קורבה פוסלת בבן האמה נידון \nבגירושין בבית דינו של אברהם על ג' עבירות חמורות דרשו אותן חכמים על מלת מצחק ואף \nעל פי שאברהם שחרר את הגר תחלה כדברי יונתן בן עוזיאל הנה קודם מתן תורה לא היה \nשחרור עבדים מועיל כי אם לשומן כגרים תושבים ועוד חזרו היא והוא לגלולי בית אביה \nאלא שקשרה פתחה ולא היתה לאיש עד שעשה בה אברהם לקוחים שניים ומן הוא והלאה היו \nמעשיה נאים כקטרת. ומלאכי השרת בקשו לדון את ישמעאל עוד על שם סופו אמר להם שופט \nצדק שאין דנין כן אפילו לבן סורר ומורה אלא לפי מעשיו של אותה שעה כגון שהוא זולל \nוסובא עכשיו וסופו מלסטם את הבריות דטבא ליה עבדין ליה ימות זכאי ואל ימות חייב. \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "אבל אם אין בו עון מאותו מעשה שהוא עתיד לחטוא אין עונשין אותו אפילו בשב ואל תעשה \nכגון שלא להעלות לו באר ואף על פי שיכשל בקום עשה לאחר זמן להמית בצמא גולים כמותו \nוהם בנים למקום ועוד שאני ישמעאל אף על פי שהיתה בו באותה שעה תחלת הקלקלה כמו \nשזכרנו מדרשת מצחק מכל מקום אין סופו להמית בצמא אלא בניו הם העתידים לחטוא ואין \nדנין בן סורר ומורה רק על קלקלת עצמו תחלה וסוף. אמנם המיתה לפחותים מי\"ג שנה אינה \nאלא בעון אבותם. ומשנת י\"ג עד עשרים המיתה מהבית דין עליון היא לטובה תמיד אם רובו \nזכיות וקרוב להרשיע מעבירין אותו מן העולם לתת לו שכר מצות ולחדש על פי זכותו כמו \nשיבא בפרק כ\"ח כי לא אמרו שאין בית דין של מעלה ממית באותו פרק אלא שאינו מעניש \nומיתה זו אינה על צד העונש כאמור. וגם זה סיוע שיש בו ממש לדעת התוספות שזכרנו. ואם \nרובו עונות ומת הרי זה בכלל משפט שיש עמו צדקה כמו שיקרה לפעמים גם כן לגדול מבן \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "עשרים להיות נספה בלא משפט מקומו ושעתו כי אם על שם סופו למעט את התיפלה ולקרב \nכפרתו ודין אמת הוא כפי רשעתו ובן סורר ומורה בבית דין של מטה דוגמתו כדאמרן: \n \n", "en": ""}]}
