{"bookId": "kabala-cb82e7ebf1d4", "part": "1", "torah": "6", "title": "ספר הבהיר — קטע 6", "hebrewTitle": "קטע 6", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-cb82e7ebf1d4/1/6/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-cb82e7ebf1d4/1/6/", "segments": [{"index": 1, "he": "ויהי אור ויהי אור, ולא אמר ויהי כן, אלא מלמד שהאור ההוא היה גדול מאד ואין כל \nבריה יכולה להסתכל בו גנזו הקב\"ה לצדיקים לעתיד לבוא, והיא מדת כל סחורה שבעולם, \nוהיא כח אבן יקרה שקורין סוחרת ודר, ועל מה היא מדת דר, אלא מלמד שלקח הקב\"ה מזיווה \nאחד מאלפים ובנה ממנה אבן יקרה נאה ומקושטת וכלל בה כל המצות. ובא אברהם ובקש כח \nלתת לו ונתנו לו אבן יקרה זו, ולא רצה אותה, זכה ולקח מדתו החסד דכתיב (מיכה ז' כ) \nחסד לאברהם, בא יצחק ובקש כח ונתנו לו ולא רצה בה זכה ונטל מדת הגבורה דהיינו הפחד \nדכתיב (בראשית ל\"א נג) וישבע יעקב בפחד אביו יצחק, בא יעקב ורצה בה ולא נתנוה לו, \nאמרו לו הואיל ואברהם למעלה ויצחק תחתיו אתה תהיה באמצע ותטול שלשתן, ומאי ניהו \nאמצע, היינו שלום, והכתיב (מיכה שם) תתן אמת ליעקב, י אמת ושלום חד הוי כד\"א (אסתר \nט' ל) דברי שלום ואמת, (מ\"ב כ' יט) כי אם שלום ואמת יהיה בימי, והיינו דכתיב (ישעי' \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "נ\"ח יד) והאכלתיך נחלת יעקב אביך, דהיינו נחלה גמורה דאית ליה החס\"ד והפח\"ד והאמ\"ת \nוהשלו\"ם ולפיכך אמר (תהלים קי\"ח כב) אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, אבן שמאסו \nאברהם ויצחק שבנו את העולם היתה עתה לראש פנה: \nקצא. ולמה מאסו בה והלא נאמר (בראשית כ\"ו ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי \nמצותי חקותי ותורותי, מאי משמרתי, כך אמרה מדת החסד כל ימי היות אברהם בעולם לא \nהוצרכתי אני לעשות מלאכתי שהרי אברהם עמד שם במקומי וישמור משמרתי, כי אני זאת \nמלאכתי שאני מזכה את העולם ואפי' נתחייבו אני מזכה אותם, ועוד משיבם ומביא בלבם \nלעשות רצון אביהם שבשמים, וכל זה עשה אברהם דכתיב (שם כ\"א לג) ויטע אשל בבאר שבע \nויקרא שם בשם ה' אל עולם, סדר לחמו ומימיו לכל באי עולם והיה מזכה אותם ומדבר על \nלבם למי אתם עובדים, עבדו את ה' אלהי השמים והארץ, והיה דורש להם עד שהיו שבים, \nומנא לן שאף החייבים היה מזכה שנאמר (שם י\"ח י\"ז) המכסה אני מאברהם אשר אני עושה \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ, אלא אזכהו שידעתי שיבקש \nעליהם רחמים ויזכה, וכי אפשר לומר שלא ידע הקב\"ה שלא יוכלו להנצל, אלא לזכותו קאמר, \nמכאן אמרו הבא ליטהר מסייעין לו, הבא ליטמא פותחין לו, מאי פותחין לו, אותן הפתוחים \nתמיד: \nקצב. מצותי חקותי ותורותי (שם כ\"ו ה) אמר הואיל ולא חפצתי בה אשמור מצותיה, ומאי \nתורתי, אלא אפי' הוראת ופלפולין שמורין למעלה הוא ידעם וקיימם: \nקצג. ומאי משם רועה אבן ישראל (בראשית מ\"ט כד) שמשם נזון אבן ישראל ומאי משם, הוי \nאומר צדיק עליון, ומה הוא היינו האור הגדול הצפון, והיינו סוחרת, והאבן שדרה למטה \nהימנה נקרא דר, ומאי הוא קרנים שנאמר (חבקוק ג' ד) קרנים מידו לו, היינו חמש אצבעות \nשל יד ימין: \nנח. קצד. אמר רבי רחומאי כך קבלתי כשבקש משה לדעת ידיעת השם הנכבד והנורא ית' ואמר \n(שמות ל\"ג יח) הראיני נא את כבודך, בקש לדעת מפני מה צדיק וטוב לו צדיק ורע לו, \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ורשע וטוב לו רשע ורע לו ולא הודיעוהו. ולא הודיעוהו סלקא דעתך, אלא לא הודיעוהו מה \nשבקש, וכי תעלה על דעתך שמשה לא היה יודע סוד זה אלא כך אמר משה דרכי הכחות אני \nיודע אבל איני יודע איך המחשבה מתפשטת בה, יודע אני שבמחשבה האמת אבל לא ידעתי \nחלקיו ובקשו לדעת ולא הודיעוהו: \nקצה. מפני מה צדיק וטוב לו צדיק ורע לו, מפני שהצדיק הזה כבר היה רשע לשעבר ועתה \nנענש, וכי מענשין על ימי הנערות, והאמר ר' סימון שאין מענשין בבית דין של מעלה אלא \nמבן עשרים שנה ומעלה, אמר ליה אנא לא בחיי אמרי, אנא דאמרי שכבר היה לשעבר אמרו לו \nחביריו עד מתי תסתום דבריך, אמר להם צאו וראו משל למה\"ד לאדם שנטע בגנו כרם ויקו \nלעשות ענבים ויעש באושים, ראה שלא הצליח נטעו גדרו ופרצו ונקה הגפנים מן הבאושים \nונטעו עוד שנית ראה שלא הצליח גדרו נטעו אחר שנקה וראה שלא הצליח ועקרו ונטעו עד \nכמה, א\"ל לאלף דור דכתיב (תהלים ק\"ה ח) דבר צוה לאלף דור, והיינו דאמרו, תתקע\"ד \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "דורות חסרו ועמד הקב\"ה ושתלן בכל דור ודור: \nקצו. אמר רבה אי בעי צדיקי ברו עלמא מי מבדיל, עונותיכם, דכתיב (ישעי' נ\"ט ב) כי אם \nעונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם, הא אם לא היו עונותיכם לא היה הפרש \nביניכם ובינו, דהא רבא, ברא גברא שדריה לקמיה דר' זירא הוי קא משתעי בהדיה ולא קא \nמהדר, ואלמלא עונותיכם הוה מהדר, וממאי הוה מהדר, מנשמתיה, ומי הוי ליה לאינש נשמתא \nלמיעל ביה, אין, דכתיב (בראשית ג' ז) ויפח באפיו נשמת חיים, ולאינש הוה ליה נשמת \nחיים, ואלמלא עונותיכם שאין הנשמה טהורה, והיינו הפרש שיש ביניכם לבינו דכתיב \n(תהלים ח' ו) ותחסרהו מעט מאלהים, מאי מעט, דאית ליה עונות, והקב\"ה לית ליה, וברוך \nהוא ומבורך שמו לעדי עד, עונות הוא דלית ליה אבל יצר מיהו מניה אתי, אתי סלקא דעתך, \nאלא אימא הוה קאתי מניה עד דאתי דוד והרגו הה\"ד (תהלים ק\"ט כב) ולבי חלל בקרבי, כך \nאמר דוד הואיל ולא יכלתי לו, לא יגורך רע (שם ה' ה), ובמה יכל לו דוד, בגרסתו, שלא \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "היה שותק לילה ויום, והיה מחבר תורה של מעלה, כי כל שעה שאדם לומד תורה לשמה התורה \nשל מעלה מתחברת להקב\"ה, והיינו דאמרינן לעולם ילמוד אדם תורה ואפי' שלא לשמה שמתוך \nשלא לשמה בא לשמה, ומאי ניהו תורה דאמרת, היינו כלה שמקושטת ומעוטרת ומוכללת בכל \nהמצות, והיא אוצר התורה, והיא ארוסתו של הקדוש ברוך הוא דכתיב (דברים ל\"ג ד) תורה \nצוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, אל תקרי מורשה אלא מאורסה. הא כיצד כשישראל עוסקים \nבתורה לשמה היא ארוסתו של הקב\"ה, ובזמן שהיא ארוסתו של הקב\"ה היא מורשה לישראל: \nנט. קצז. ישב רבי אמוראי, ודרש מפני מה זכתה תמר ויצאו ממנה פרץ וזרח, מפני שהיה \nשמה תמר, והא תמר אחות אמנון, היא דעבידא לכך, ומאי טעמא אקרי פרץ וזרח, פרץ איקרי \nעל שם הלבנה, שהלבנה נפרצת לעתים ונבנית לעתיד, וזרח איקרי על שם החמה, שהחמה זורחת \nתמיד בענין אחד, והא פרץ היה הבכור וחמה גדולה מן הלבנה, לא קשיא דהא כתיב (בראשית \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ל\"ח כח) ויתן יד, וכתיב (שם) ואחר יצא אחיו אשר על ידו השני ויקרא שמו זרח, דהוא \nהיה לו להיות הבכור, ומפני שמחת הקב\"ה שצפה שעתיד לצאת ממנו שלמה, שעתיד לומר שיר \nהשירים החזירו: \nקצח. ומאי טעמא אקריאת תמר ולא שאר שמות, מפני שהיא נקבה, נקבה סלקא דעתך, אלא מפני \nשכוללת זכר ונקבה, דכל אילני תמרים כלולים זכר ונקבה, והאיך, שהלולב הוי זכר, והפרי \nמבחוץ הוי זכר ומבפנים הוי נקבה, והאיך, בגרעיני התמר שהיא סדוקה כעין אשה, כנגדה \nכח הלבנה למעלה, והקב\"ה ברא אדם זכר ונקבה שנאמר (בראשית א' כז) זכר ונקבה ברא \nאותם, אפשר לומר כך, והא כתיב (שם) ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו, \nואחר כך (שם ב' יח) אעשה לו עזר כנגדו, (שם כא) ויקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר \nתחתינה, אלא אימא כתיב בהם יצירה וכתיב עשיה וכתיב בריאה בעת עשיית הנשמה, עשיה זכר \nונקבה בראם, יצירה בעת הרכיב הנשמה על הגוף, ואסף הרוח, ומנא לן דהאי יצירה לישנא \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "דאסיפה דכתיב (שם יט) וייצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא \nאל האדם לראות מה יקרא לו וגו' והיינו דכתיב (שם ה' ב) זכר ונקיבה בראם, וכתיב (שם \nה' כח) ויברך אותם אלהים: \nקצט. נשמת נקבה מן הנקבה ונשמת זכר מן הזכר, והיינו דקאזיל נחש בתרה דחוה, אמר \nהואיל ונשמתה מצד צפון. אסיתנה מהרה, ומאי הסתה הוה בה, משום דבא עליה: \nר. שאלו תלמידיו אימא לן עובדא היכי הוה, אמר להם סמאל הרשע קשר עם כל צבאות מעלה \nעל רבו, משום שאמר הקב\"ה ורדו בדגת הים ובעוף השמים, אמר האיך נוכל להחטיאו ולגרשהו \nמלפניו, ירד עם כל חיילותיו וביקש לו בארץ חבר כמותו, ומצא הנחש, והיה לו דמות גמל \nורכב עליו, והלך לו אל האשה אמר לה (בראשית ג' א) אף כי אמר אלהים מכל עץ הגן, אבל \nאבקש יותר ואוסיף כדי שתגרע היא, אמרה לא מנענו אלא מפרי עץ אשר בתוך הגן אמר אלהים \nלא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון, והוסיפה שתי דברים, אמרה ומפרי העץ אשר בתוך \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "הגן ולא נאמר אלא ומעץ הדעת, ואמרה לא תגעו בו פן תמותון, מה עשה סמאל הרשע, הלך \nונגע באילן, והיה האילן צווח ואומר רשע אל תגע בו שנאמר (תהלים ל\"ו יב) אל תבואני \nרגל גאוה ויד רשעים אל תנדני, שם נפלו פועלי און דחו ולא יכלו קום, הלך ואמר לאשה \nהנה נגעתי באילן ולא מתי אף אתה געי בו ולא תמותי, הלכה האשה ונגעה באילן, וראתה \nמלאך המות שבא כנגדה, אמרה אוי לי עכשיו אני מתה והקב\"ה עושה אשה אחרת ונותנה לאדם, \nאלא הריני גורמת לו שיאכל עמי אם נמות נמות שנינו ואם נחיו נחיו שנינו, ולקחה ואכלה \nמפירות האילן ונתנה גם לבעלה, נתפקחו עיניו וקהו שיניו, אמר לה מהו זה שהאכלתני \nשהקהו שני כך קהו שני כל הדורות, ישב לו בדין אמת שנאמר (תהלים ט' ה) שופט צדק, קרא \nלאדם אומר לו למה ברחת מפני, אמר לו את קולך שמעתי בגן ורעדו עצמותי, ואירא כי \nעירום אנכי ואחבא (בראשית ג' י), כי עירום אנכי מפועלי, כי ערום אנכי מצווי, כי \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ערום אנכי ממעשי שנאמר (שם) כי ערום אנכי ואחבא, מה היה לבושו של אדם עור של צפורן, \nכיון שאכל מפירות האילן הפשיט את עורו של צפורן מעליו, ראה עצמו ערום שנאמר (שם יא) \nמי הגיד לך כי עירום אתה, אמר אדם לפני הקדוש ברוך הוא רבון כל העולמים כשהייתי \nלבדי שמא חטאתי לך אלא האשה שהבאת אצלי היא הדיחה אותי מדבריך שנאמר (שם יב) האשה \nאשר נתת עמדי, אמר לה הקב\"ה לא דייך שחטאת אלא החטאית את אדם, אמרה לפניו רבון כל \nהעולמים הנחש השיאני לחטוא לפניך מביא שלשתן וגזר עליהם דין תשע קללות ומות, והפיל \nאת סמאל הרשע ואת הכת שלו ממקום קדושו מן השמים, וקצץ רגליו של נחש ואיררו מכל חית \nהשדה ומכל בהמה ופקד עליו שיהא מפשיט עורו לאחר שבע שנים, וסמאל נענש שנעשה שר מעשו \nהרשע, לעתיד כשיעקור הקב\"ה מלכות אדום במהרה בימינו ישפילהו תחילה שנאמר (ישעי' כ\"ד \nכא) יפקוד ה' על צבא מרום במרום, והאמירה והמיתה והעונש כל זה על שהוסיפה על ציווי \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "של הקב\"ה ועל זה נאמר כל המוסיף גורע, והשם יאיר עינינו במאור תורתו, וישם בלבנו \nיראתו, ויזכנו לקראתו, אשר הלבבות יאיר, ולב בינה יעור, והעינים זוהר יזהיר: ", "en": ""}]}
