{"bookId": "kabala-cbd3da1792e9", "part": "1", "torah": "15", "title": "ספר אוצר עדן הגנוז — קטע 15", "hebrewTitle": "קטע 15", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-cbd3da1792e9/1/15/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-cbd3da1792e9/1/15/", "segments": [{"index": 1, "he": "הוא צורת ההויה הבאה מהשכל ומהשמש והירח ומהכוכבים עם המזלות והתלי ושאר צבא השמים, \nאשר מהם כל כח ארציי ומימיי ואויריי ואשיי. להבין ולהשכיל דבר ממה שלמעלה ממנו כי \nאם בתחבולות רבות ובערמות מופלאות. כפי מה שאתה רואה בכל איש ואיש ממנו, שאנחנו \nמורכבים תכלית ההרכבות כולן. וכל המציאות בכלל, בכל אחד ואחד ממנו בפעל מצד העולם \nהתחתון ומצד העולם האמצעי. אבל הדבר שבעדו נברא כל אחד ואחד ממנו לא נמצא בנו כי אם \nבכח לבד. ורבים ממנו ישארו עם ההבנה לבדה ומעטים הם היוצאים מן הכח אל הפעל, \nוהמקבלים חלק מהעולם העליון. עד שישולשו ויהיו בהיותם בעולם הזה משולשים ומקודשים \nבקדושה משולשת ומבורכים בברכה משולשת. עד שיהיו בעלי שכל משכיל המושכלים כולם בפעל, \nותהיה השארותם מושכלת כצורות העולם התחתון ומושכלת כצורת העולם האמצעי ושכלית כצורת \nהעולם העליון. וזה אחר הפרדם והתפשטותם משני העולמים שהם בעלי חמר, שבם נקשרו \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "בהויותיהם הראשונות. ולולי חמלת השם וחמלותיו עלינו שנתן לנו תורה ומצות, להורות \nלנו בהם איזה דרך נלך למצוא השער, ליכנס בחדרי ההיכלות ההם שהם היכלי הקדש. לא היה \nאחד ממנו נצל מזה העולם ומתהפוכותיו. ועל כן עשה השם שהוא קורא הדורות מראש ויודע \nתעלומות חכמה, ציורים מציירים הצורות באברי גופינו. כמו שברא בנו לב מצייר ומבין \nומכיר הדברים הנעלמים ומחשב חשבונות, ושמהו מושל על הצורות לקבלם מצויירות. וברא \nבראשינו מח לצייר בו הדמיונות, ושם לו איברים חיצונים הצריכים לו. והקדימם בו להשיג \nהתועלות המוכרחות והמועילות מחוץ. והם האזנים לשמוע, והם בעלי הנקבים אשר נכנס בם \nהקול עם הרוח והדבור. ושם בם כח בחינה לבחון כל אחד ואחד מאלה. והעינים לראות \nהמראים והמקרים הנושאים אותם, עד שיכירו הגופים מצד איכותם וכמותם. והנחירים להריח \nכל הריחות, והפה עם שאר איבריו הידועים לטעום כל הטעמים. ואלה הם שבעה שערים שהם \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "מוכנים להכיר העניינים החיצונים שבהם יכנס הכח הנעלם, על דרך משל להשיג המושכלות. \nוכן חוש המשוש בכללו ובפרטיו הוא שער גדול מאד לזה. מפני שהוא הפועל הראשון הנמצא \nבילדים הקטנים. וכאשר כוון השם ית' באלו האברים כשהמציאם בנו להשיג בם הרוב \nהחיצונים בחיצונים והפנימים בפנימים, והקדים אלו ההשגות לאלו כן הקדים ההשגות \nהפנימיות כדי שנשיג אחר כן מה שהוא יותר פנימי ויותר נעלם מהם. סוף דבר שם לנו ית' \nההשגות כולן כדמות העצמים במדרגות אשר זה למעלה מזה במעלה. וזה הדבר הוא מורגש \nומושכל ומקובל ולפיכך הורנו גם כן הדרכים ההם בדברים שיהיו דומים למה שזכרנו: \nוהנה הורנו תחלה לכתוב אותיות, והטביע בנו עץ החיים ועץ הדעת כמו שהטביעם בעולם \nהנקרא גן הנטוע בעדן מקדם. וכמו כן הטביעם באותיות בעצמם הנכתבות והנבטאות \nוהנחשבות. ועל כן צריך לבחון תחלה הנכתבות ואחרי כן הנבטאות ואחרי כן הנחשבות. \nואמנם אם לא יתחברו שלשת העניינים האלה עד שיהיו אצל המשכיל דבר אחד בפעל, לא יתכן \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "שיהיו השגות האדם הנעלמות שלמות לעולם. וזה דומה למי שהרגשותיו שלמות שצריך שיהיו \nדמיוניו במדותיו שלמות, וצריך עוד שיהיו חכמותיו שלמות. ובשתפו כל זה יחד בשלמות אז \nישפיע עליו הכח השכלי שהיה נעלם ממנו, שפע נגלה לנפשו, ותתענג בו ותתעדן ותשמח עמו \nשמחת עולם ותהנה מזיו השכינה. ואם כן הנה האותיות הנכתבות והעניינים המורגשים כאלו \nהם דבר אחד. שהנה הם מורגשים לעינים. כי ההכרה של האותיות תחלה היא הכרת השחרורית \nשהוא הצבע. והוא המראה הראשון מצד אחד והאחרון מצד אחר, מפני שהלבנונית הוא קצה \nאחר. וכן האדם רואה מבעל חיים כששוחטים אותו צבע דמו והוא אדמומיתו, וממנו מכיר שזה \nדם צבוע ויודע הדברים, כך זה אחר זה. והאותיות הנבטאות דומים לעניינים המדומים שבהם \nנתלו משקלי המדות כולן, שהמדות גם דמויות ודמיונות הן. ועל כן טעו בהם המקשים ביחסם \nלשם מדות כי אם במשלים וחידות. ואיך ישיג אדם מדה אלוהית בדמיונו והיא מושכלת אצלו \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "לא אצלינו, כי אין להשיגה. אבל נשיג מה שראוי לנו לעשות בדרכי מדותינו לפי ספורי \nהתורה ולפי המצות. והתורה ניתנה לאדם ומדברת כלשון בני אדם. והשם יתע' אין לו מדה \nואין צורך לו ממנה. כי המדה תאר והתאר מקרה וכל מקרה נוסף על העצם. והשם ית' עצמו \nמספיק בהמצאת כל מה שהמצא ואינו צריך לזולתו ולא אל כלים. אלא שברא הכלים והחמרים \nוהצורות וחבר הכל, כל דבר לפי הראוי לו. והכרת הצורות הנכתבות כהכרת שאר הציורים, \nכי אחר המראים יש להם לאותיות נקודות וקוים ושטחים וגופים, והם בעלי ארך ורחב ועמק. \nובזה הדרך יבדל אות מאות כמו שבזה יבדל איש מאיש ממין אחד. והנה כ\"ב אותיות הם מין \nאחד ונקרא המין בכללו כתיבה עברית או אשורית או יהודית, והלשון נקרא לשון הקדש. \nובאלה יבדלו הציורים כי ישתתפו בדברים ובעניינים ויבדלו באחרים. ויהיו לאלה סגולות \nשאין לאלה ולאלה מה שאין לאלה, וישיגום מקרים משונים לאלה ולאלה בעניינים רבים. ואם \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "כן הנבטאים ידמו לדמיונות, ואע\"פ שנשמעות לאזנים, פנימיות הלשון להביט אינו מסור \nלאזנים כי אם ללב. שהאזנים לא ישמעו כי אם הקול. ועל כן השומע לא יבין לשון עד \nשיקבלנו ויצירנו בלב וישמרנו. והנחשבות אין להם דרך בעצמם להתגלות מפני רוב מעלתם \nומפני קרבתם אל אמתת המושכלות הנבואיות, ועל כן הוצרכו אל כלים שבאמצעיתם יועתקו \nמלב אל לב. וזהו אמתת המציאות כולו: \nואחר שהדבר כן, הוא בלא ספק כמו שספרתי שעל כן הארכתי בו כל כך לאמת אצלך זה. הנה \nאי אפשר אם כן עם האמינך שעם האותיות הנקראות שלש אמות אמ\"ש נבראו שלשה אבות, שמהם \nנברא הכל. והם רוח ומים ואש, שיהיו אלו האותיות השלש המיוחדות הנקראות אמ\"ש אלא, או \nנכתבות באיזו צורה שתרצה, או נבטאות באיזה מבטא שתחשוב, או נחשבות באיזה מחשבה \nשתאמר, או הן מדות מושכלות. אם יש להם מציאות לפני העולם לפי הדעות המשונות, או הם \nמורים על ענינים אלהיים נעלמים בלתי מושכלים אצלנו, וזהו האמת אצלי. ומה שראוי \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "להאמין בזה הוא שהעניינים הידועים אצל השם אינם נודעים אצלו כידועים אצלנו. שהם \nנודעים מצדם לא מצדנו. אבל הדבר אצלו נודע מעת היותו ית' כלומר שהוא תמידי נצחי \nואין דבר נעלם ממנו לעולם. כי ידיעתו יתע' היא עצם אמתתו והכל בו ואיך יעלם ממנו \nדבר לא קדמון ולא חדש. והחושב לדעת איך היא ידיעתו, חושב להיות הוא הוא עצמו. וכן \nשאר תאריו המיוחסים לו יתב' שמו כמו שהתבאר בספר הנכבד הנקרא \"מורה הנבוכים\", אשר \nאני קורא שמו \"מכה הרוחנים\", מפני שמוסיף רוח חכמה לכל בעל מדע ומכה אותו ואומר לו \nגדל. ואמנם על דרך האמת אשר אין ספק הוא שהאותיות כולם הנכתבות והנבטאות הם כלים \nלנפש האדם, שבה כח הכנה לקבל שכל מהשכל הפועל באמצעיתם ובאמצעות הנחשבות. והנכתבות \nהמורגשות צריכות למוד והרגל רב ועצום עד שיועתקו מהספרים אל הפיות עם קריאת הנכתבות \nבלשונות הידועות המוסכמות המפורסמות, עד שיעלה בם המעיין בם בספר ורואה אותם מיד \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "למדרגה שיהיו הנראים בספרים ברובם נודעים אצלו כאילו הוא המחוקק אותם באותה שעה. \nוצריך שיהיו הנכתבות בכל מקום אצלו נודעות כנבטאות, עד שיהיו ניכרות מחוץ בראיה \nראשונה כהכרת האדם אישי מיני בעלי חיים רבים יחד. כאילו תאמר שרואה ומרגיש בעיניו \nשיש לפניו ביצי כנים ופרעושים וזבובים ותולעים, ונחשים ויונים ותרנגולים ואוזים \nוכבשים ושעירים, ושורים וסוסים וגמלים וחמורים ופילים וראמים וכיוצא בהם, מקטון ועד \nגדול, והוא בקי בהם ובשמותיהם. וכאשר יקרה לו בראותו בעלי חיים שמכיר את כולם אחד \nאחד ומכיר כל מין ומין מהם ויודע להבדיל בין מיניהם בתחלת מחשבה מפני רוב הרגלו \nלראותו אותם. כן ראוי שידע להבדיל בין הצמחים ובשמותיהן ואפילו בכל לשון. וכן ראוי \nשידע להבדיל בין המחצבים [כל] שכן במקריהן. ולפי דרך הכרתו את אלה האישים הנזכרים \nמהמינים, צריך שתהיה הכרתו האותיות האישיות למיניהם לפי המכתב שרוצה ללמוד ממנו, \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ולפי הלשון שחפץ לדבר בו. וכל עת שהלומד לומד ויש בו כח יפה לקבל מהרה וכח יפה \nלשמור מה שקבל, שזהו בעל המדה המעולה מארבע מדות שיש בלומדים. שהיא למי שהוא ממהר \nלשמוע וקשה לאבד, אין ספק שיוסיף תמיד חכמה על חכמתו עם התמדתו בלמוד ועם טוב עיונו \nבו ועם חשקו בהיותו חזק עליו לדעת מה שראוי לאדם לדעתו. וכל עת שאינו לומד המניעה \nההיא היא סבת היותו שוכח מה שלמד. כל שכן שלא יוסיף, כל שכן אם עלה בדעתו על הלמוד \nשכל המוסיף גורע: \nואחר שטבעו של האדם בזה באיזה דרך ידע ויחכם ויוסיף, כי אם בשלש אלה, והם העיון \nבלמוד והדבור בו והמחשבה בכונת הנכתב. והנה שלשתם בהרגש ובדמיון ובשכל. שהדמיון \nדרכו לקבץ מה שהורגש מהפרטים. והנה ידמה אדם אותיות פשוטות מכל חמר כתובות באויר \nביום ועיניו סגורות, או בליל חשוך ועיניו פתוחות. ויראם בדימיונו לפי שעה לבד. \nויעברו אותם מלפניו ויבאו אחרים תחתיהם ממינם או מזולת מינם. וזה כמו שידמה לו, \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "שרואה אישים רבים בזו הדרך בעצמה, באיזה מהמינים שיזדמן. וכבר ידמה זה לדברים \nהנאמרים בפה שנמצאים לפי שעה והולכים להם, ואין להם מציאות לעצמם, כי אם בעת צאת \nהאות מהפה לבד. וזה דומה גם כן למי שעומד במקום אחד ורואה בעיניו אישים רבים עוברים \nלפניו, ומיד כפי מה שנראה לו כל אחד ואחד מהם לשעתו, מיד נעלם ממנו, אבל בא אחר \nתחתיו. ואל תחוש לארך הזמן שיעמוד בו נראה אחד, והאחר יעבור מיד. כי הכונה בזה \nבעבור המעבר לבד. ואין הפרש אם כן בין מי שעובר לשעתו מלפניו בין מי שמאריך זמן רב \nלעבור אחר שבסוף עובר. וזהו בעצמו סוד ההויה וההפסד לאישים הבאים וההוים והעברים. \nואם לא היה שם דבר קיים מכל מה שנמצא לאלו האישים היתה ביאתם והויתם ומעברם הכל \nלבטלה גמורה אצל כל אחד ואחד מהם, אך לא לכולם כי הכלל קיים על יד האישים. ובזו \nהדרך בעצמה יקרה למחשבות האנושיות. והנה המבטא נמצא בכח וכשיצא לפעל כבר יצא בהזכרת \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "אותיות אחת אחר סוד האחרת. וכן באות והוות ועברות. וכן הנכתבות הן נכתבות אחת אחת \nעל יד הסופר, שעל כן נקרא סופר שדומה למי שמונה הדברים אחד אחד. ואלה העניינים \nמקבלים חלוקה מפני שאינם נמצאים בפעל תמיד, אבל חלקי הזמן המתחייבין מן הנקודות של \nהתנועות החלקיות מפני שלא ינוח המתנועע בכללו ואפילו רגע קטון לעולם, והוא הנושא \nהתנועה והזמן שהם מקרים נמצאים בפעל תמיד, לא יתכן לומר עליהן אלא שהן מדובקים. לא \nשהתנועה מחוברת מתנועות נקודות חלקיות פרטיות, ולא שהזמן מחובר מעתות כמו שחשבו \nהמדברים וכמו שכתוב במורה בכיוצא בם, כי זה שאמרנו הוא מפני שהם עניינים עומדים בכח \nויוצאים אל הפעל, ויש להם מונעים מהיציאה מהכח אל הפעל, מה שאין כן בעליונים \nהנזכרים: \nואם כן כבר יש לך לדון בשכלך שאותיות אמ\"ש שעליהם הבאתי לך כל מה ששמעת, והיה צורך \nגדול לעשותו ותועלתו רבה, הן שלש אמות מצורפות עם שלש אותיות שברר מן הפשוטות שהן \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "יה\"ו. והן באמת יורוך סוד השם המפורש על אמתתו ועל ביאורו. שעל כן נרמזו בו פה בזה \nהמקום שנרמזו בו, באמרו עליהם המחבר שלש אמות אמ\"ש סוד גדול מופלא ומכוסה וחתום בשש \nטבעות. שאמרנו שהן שש פאות והן הן שש קצות הנזכרות גם כן בששה חותמות של השמות שזכר \nבם שנים עשר שמות. שהם רום ותחת והם מעלה ומטה מזרח ומערב שהם פנים ואחור דרום \nוצפון שהם ימין ושמאל. וכשזכר ההשגחה שהורה עליה מלת פנה אמר פנה למעלה ולא אמר \nלעליונו. וכן אמר פנה למטה ולא אמר פנה לתחתונו. כי הוא גלה לנו בזה סוד גדול. אבל \nבמזרח אמר פנה לפניו, ובמערב אמר פנה לאחריו, ובדרום אמר פנה לימינו, ובצפון אמר \nפנה לשמאלו. וייחס הארבעה לחותם החותמות ולא ייחס לו השנים שהם רום ותחת הנקראים \nמעלה ומטה, וסודם תלוי על היו\"ם הקדמו\"ן. ולפנים יתבאר זה במקומו הראוי לו. ואלו \nהאותיות צריך לדעת אמתתם תחלה. והוא שאם תוציא אמ\"ש עם יה\"ו מכולם לחותמות ואלה \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "אמות ואלה פשוטות, צריך שתמנה אמ\"ש מצורף כולו ויעלו אותיותיו י\"ח ותיבותיו ו'. וכן \nצריך שתמנה יה\"ו מצורף כולו ויעלו אותיותיו י\"ח וגם תיבותיו ו'. ועיין בכולם ותדע \nותבין דבר מתוך דבר. ומספר האמות בכלל שנ\"י מאמרו\"ת מא\"ז משנ\"י מראו\"ת ומשנ\"י \nמאר\"ת. ואלה סודות נפלאות, כי הם ש\"ש אמו\"ת והם ש\"ש מאו\"ת שהם שק\"ר ואמ\"ת. ועל כן \nרמזם בסוד שלש אמות שהם מורים על הדבר שבו יהיה שקר ואמת. והסוד יהי\"ה והו\"ה והי\"ה \nוכן סוד וח\"י וח\"י הנזכרים כ\"ו כ\"ב יהי\"ה הגל\"ם שהוא מגל\"ה החכמ\"ה החלל\"ה. וסוד \nשל\"ש אמו\"ת אמ\"ש מקר\"א מגל\"ה ובלשון יון עניינם קטנים וגדולים, אלא שצריך לקרוא הג' \nבקמץ עם רפה והלמ\"ד רפויה קמוצה ג\"כ. ומספר השמות בכלל נכו\"ן והאמת מא\"ז, ותמצא \nהרמז מפורש משניהם \"נכו\"ן כסא\"ך מא\"ז\". וסוד כ\"ס עו\"ד וסוד א\"ך יה\"ו, והנה מיכא\"ל \nש\"ר ש\"ל ישרא\"ל שר\"ש לישרא\"ל: \nהמליך אות אל\"ף ברוח וקשר לו כתר וצרפן זה עם זה וחתם בהם אויר בעולם ורויה בשנה \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "וגויה בנפש זכר ונקבה זכר באמ\"ש ונקבה באש\"ם. המליך אות מ\"ם במים וקשר לו כתר וצרפן \nזה עם זה וחתם בהם ארץ בעולם וקור בשנה ופרי בטן בנפש זכר ונקבה זכר במא\"ש ונקבה \nבמש\"א. המליך את שי\"ן באש וקשר לו כתר וצרפן זה עם זה וחתם בהם שמים בעולם וחום \nבשנה וראש בנפש זכר ונקבה זכר בשא\"ם ונקבה בשמ\"א. הנה אלה המלכויות השלש הנזכרות \nלאותיות, ושהכתר קשור לו לכל אחד ואחד מהם, והם מצורפין יחד ובהם נחתמו כל הדברים \nבעולם ובשנה ובנפש על צורת זכר ונקבה. הם יורונו חכמות מופלאות מהדרכים האלוהיים, \nובלבד שנרצה לעיין ולהשתכל בכל דבר ודבר מהם ונכיר מה שאפשר לנו להכיר מהם. ומפני \nשהם התחלות נשיג מהם התכליות לפי מה שזכרתי לך מדרכי האותיות, להיותם עניינים \nאמצעיים בינך ובין ההשגה. ושהקרובים לה הם האותיות הנחשבים המושכלים בלב, המודיעים \nלמשכיל ציור הנמצאים על דרך החיוב. והמביאים אותו להעדיר מציור לבו מה שאין לו \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "מציאות. הנה תדע לפי זה שראוי לחשוב בהם תמיד יותר ממה שראוי להתמיד בנבטאות על פה. \nשעל זה נרמז מאמר האומר \"אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה\" (תהלים ד' ה'), ר\"ל שיותר \nהוא ראוי לעיין בקרוב להשגה ממה שראוי לעיין ברחוק: \nואמנם מפני שכחו של אדם לואה ואינו יכול לסבול עול רבוי המחשבה פן ימות בלא עתו, או \nישתומם או יטעהו ההרהור החזק הדין המהיר המדמה הממהר, דין הוא גם כן שיטייל במבטא \nוידבר באותיות על פי הדרך ההמונית לעתים, כדי שלא יטריח מחשבתו יותר מכדי יכולת \nסבילה, ואפילו לקרוא מה שיקרא על פה. וגם ראוי שיעיין בספרים כמו כן שבם האותיות \nהנכתבים. ולעתים צריך שישתף שלשת העניינים יחד, וכל זה כדי לתת לכל דבר חק הראוי לו \nלעתו, כי בזה יושלם האדם. ולפיכך צריך לקחת אותיות אמ\"ש יה\"ו תחלה, כפי מה שיורו \nבמכתב הנמצא החיצוני ויצרפם. ואחר כך יקחם מן הספר עם צרופם ויעתיקם אל לשונו ואל \nפיו וידבר בם, עד שידעם על פה. ואחר כך יקחם מפיו מצורפים ויעתיקם אל לבו, וישים \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "דעתו להבין מה שיורו לו בכל לשון שהוא יודע, עד שלא ישאר לו דבר מהם. וראוי שתדע כי \nאלה האותיות השש הם מכלל השמשים ואינם מן השרשים לבד, אבל הם לפעמים שרשים ולפעמים \nשמשים. והנה חבריהם הנשארים ה' אותיות וסימנם ל'נ'כ'ת'ב', וסודם ש\"ם בתו\"ך האיל\"ן \nאיל\"ן בתו\"ך הש\"ם מצורף אבל מגומטר סודו משפ\"ט הנפ\"ש משפ\"ט המפרנ\"ס משפ\"ט המלשי\"ן \nכחו\"ת תה\"ו ובה\"ו הרגלי\"ם הרא\"ש והזנ\"ב ש\"ר השט\"ן שר\"ש הזנ\"ב שר\"ש נבוא\"ה שר\"ש \nהנח\"ש שר\"ש המשי\"ח אחר\"י השמ\"ש שמ\"ש ויר\"ח וכן רבים. ואמנם סוד אמ\"ש יה\"ו האנו\"ש, \nורמזו \"אני יי הו\"א שמ\"י\". ש\"ם אהו\"י במקום שיפול העץ ש\"ם יהו\"א, שין יוד מם הא וו \nאלף צרפם עם הנעלם ותמצא מהם פלאי סודות. וכבר הודעתיך למעלה סוד לחת ושהוא ד\"ח \nתתע\"ו הידוע לסימני י\"ב חדשים. ואמנם סוד ספי\"ר הוא סוד שמ\"י י\"ב חדשי\"ם, כלומר שמי \nוהוא בנעלמו מכ\"ה וד\"ש יג' חדשי\"ם שע\"ה שלמ\"ה, והוא עם נעלמו תקפ\"ט. שים עמם השם \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "שהוא כ\"ו וסודו הכ\"א ותמצא כל סוד העבור מפורש מהם: \nואחר שהוא ככה הנה הממלכות נתלו על האותיות על כל פנים. ואומרו המליך את אל\"ף ברוח \nיורה על אל\"ף יו\"ד, שעל זה אמר וקשר לו כת\"ר. והיה סודם יו\"ם ליל\"ה ברוח, כלומר \nחבור שניהם. שזה הוא אומרו וצרפן ז\"ה עם ז\"ה, י\"ב עם י\"ב, י\"ב שעות ביום, י\"ב שעות \nבלילה. רמז לאמרו \"זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור\". כי שב החסר מלא, כי נתוספו ג' \nווי\"ן ואחת של מלת \"וזה\" הרי כ\"ד. ורמזם \"ושמתי כדכ\"ד שמשתיך ושעריך לאבני אקדח וכל \nגבולך לאבני חפ\"ץ\" (ישעיה נד' יב'). והאבנים הם האותיות כמו שזכרתי למעלה. אקד\"ח \nמי\"ן אח\"ד י\"א בני\"ם י' אבני\"ם נביאי\"ם באל\"ף. חפ\"ץ מחל\"ק חלק\"ם למאזני\"ם ובפל\"ס. \nכי כמו שהאבנים הם הדיינים לכל משקל ואפילו אבני ברזל או אבני אל גביש שהם אבני ל\"ב \nז\"ר גם אבני ל\"ב שגי\"א אשר ל\"ב שד\"י שמ\"ו והוא ספר\"ו, וספ\"ר עם ספו\"ר שוים. כן \nהאותיות הם הדיינים לכל שקול דעת ועל פיהם יהיה כל (רי\"ב) [דב\"ר] וכל נג\"ע וכל \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "דבו\"ר וכל ענ\"ג וכל רי\"ב וכל מלחמ\"ה, בין מלחמת הבלי העולם בין מלחמתה של תורה, כי \n", "en": ""}]}
