# ספר אוצר עדן הגנוז — קטע 16

[קריאה בקורא](/reader/kabala-cbd3da1792e9/1/16/)

<div lang="he" dir="rtl">

לב בנפש כמלך במלחמה. וכבר תוכל להשיג בקלות כי הדבור משנה המחשבה והמחשבה משנה 
הדבור וזה קשור בזה ומצורף זה עם זה. רק הכתר לדבור מפני שהוא החיצוני, אבל המחשבה 
פנימית היא. והדבור מנהיג האברים אל המעשה, והמחשבה שחושב הסכל שהיא ציור עניינים 
בלתי אמצעות אותיות נחשבות אינה מחשבת אמת. והמופת על זה אמרו, אמרתי אני בלבי 
ודברתי אני עם לבי, זה מופת תוריי וכמוהם אין להם חקר בכל מקום. עד שבא זה אפילו על 
השם &quot;ויאמר יי אל לבו&quot; (בראשית ח&#x27; כא&#x27;). על דרך השאלה והמופת השכלי, הוא שהמחשבה 
האנושית אין מקורה מקור המחשבה הבהמית, שעל דרך האמת אין ראוי ליחס לבעלי חיים שם 
מחשבה ולא שם ציור, חוץ מן החי המדבר בו כי אם בשם משותף לבד, אם תרצה ליחסו להם 
מפני שהם משיגים בהרגשות ומקבצים אותם בפנים בכח המשותף. ואם תרצה אמור שהם מדמים, 
כי יש להם דמיון מפני היותם בעלי דם. ולדעת הקוראים אותם מצירים יהיו גם כן מדברים 


לפי כחם ויהיו בעלי שני יצרים, אחר שרוצים ואינם רוצים, עם היות רוצה ולא רוצה אמתת 
הרצון ומהותו כמו שנאמר במורה. ונאמר כי הצפצוף לעוף והנביחה לכלב והנעירה לחמור 
והציהול לסוס והקריאה לגבר, אע&quot;פ שהוא לזכרים שבמינו לבד, והגעיה לשור, והדומים 
לאלה כולם הן סגולות שבם יבדל קצת הבדל כל אחד ואחד מאלו המינים מחבריו, לא הבדל 
עצמי אבל הבדל סגליי. אבל הדבור לאדם הבדל עצמיי. ואמנם הדבור הפנימי, כי החיצוני 
סגליי כאחרים והפנימי הוא ציוריי והוא שכליי לא דמיוניי כבהמיי. ואמנם כל מחשב ממנו 
יצטרך להמשיך לשונו הידוע אצלו, שבו מדבר אל הדבר הנחשב המצוייר, ובו יורה המצייר 
לציור הנחשב, ובו יכחיש מה שצייר. ועם הודאת הלשון אל הציור יולד הפעל החיצוני ועם 
הכחשתו יעדר. ועל כן הממלכה לאותיות, כי הרוח והמים והאש שמהם חלקים חלשים והם 
הנקבות, ומהם חזקים והם הזכרים, משתנים בעצמם מזה לזה ותשתנה מלכותם וממשלתם גם כן 


לקצים ידועים על פי האותיות וצרופם, והכל על ידי מציאות רוח הקדש נגלה או נעלם 
בעולם ובשנה ובנפש: 
ודע כי המדות תלויות ברוח הקדש להנהיגם שהוא מנהיג הכל. ועל כן נקרא ספירה אחת, 
והוא השכל הפועל הכל שהוא שרו של עולם. והוא מלך העולם ונקרא חי העולמים כמו שאמרנו 
למעלה. והוא הממליך תמיד העניינים אלה על אלה &quot;מהעדה מלכין ומהקים מלכין&quot; (דניאל ב&#x27; 
כא&#x27;), ומצד אחד אפשר לקראו מלאך ממש. ושמו מלאך יהו&quot;ה והוא מלאך ששמו יהו&quot;ה. והוא 
שכל המדות בידו. ומדת המלכות היא מיוחסת בשם מדת העשר, ומדת הכתר היא מדה כוללת שלש 
מעלות כלליות ואחת פרטית כללית למעלה מכולם. וזה עניינם ידוע כי החכמים ז&quot;ל אמרו 
מבואר, שלשה כתרים הם, כתר תורה וכתר כהנה וכתר מלכות. ואמרו כתר מלכות כבר נטלו 
דוד, ר&quot;ל עד סוף כל הדורות נתנה המלכות לשבט יהודה בשבועה מהשם ולמשפחת בית דוד. 
כלומר לבניו ולבני בניו עד המשיח. עם היות סוד זה גם כן, וכתר כהונה לאהרן ולבניו 


כמו כן, וכתר תורה עומד ומונח לכל מי שרוצה ליטול. והוא ענין תלמוד תורה שכל הרוצה 
ללמוד ילמוד וידע כפי יכלתו, שאינו דבר מיוחד לחלקים מיוחדים מהמשפחות כמו המלכות 
והכהנה. וגלו עוד סוד גדול מזה באומרם עוד וכתר שם טוב על גביהן. ואמרו, לא כל 
הרוצה ליטול את השם יטול, אבל בכתר תורה אמרו שכל הרוצה ליטול יטול. וסוד כתר תורה 
עשרים וששה והוא השם גם כן כ&quot;ו. ואמנם זה כל מי שירצה לקבלו יודיעוהו לו אבל פירושו 
יעלימוהו, שכל חכם עד שיראה שלם בטבעיו ושלם במדותיו ושלם בדבריותיו, ואחר כך 
מוסרין לו ממנו ראשי פרקים מעט מעט. ומפני היותו חכם ומבין מדעתו ישים לבו במה שקבל 
בו ויוסיף וישא ויתן במחשבתו בו. ואם מוסיף מוסיפין לו ואם פיחת פוחתין לו. ואמרו, 
&quot;שמא תאמר שאותם השני כתרים גדולים מכתר תורה&quot; לא, שהרי נאמר עליה &quot;בי מלכים 
ימלוכו... בי שרים ישורו&quot; (משלי ח&#x27; טו&#x27;). ואמנם כתר שם טוב הוא שם המפורש, ועל כן 


הוא על גבי שלשת הכתרים שאין למעלה ממנו: 
ואם כן אמ&quot;ש עם יה&quot;ו אשר יודיעונו פירוש השם המפורש, דין הוא להיות להם המלכות. 
וכתר שם טוב קשור בם בכל אות ואות מהשם. והנה משכב זכור אסור ומשכב נקבה מותר, אבל 
לא כל נקבה כי אם אשתו לבד, מפני היות התולדת מהם מן השווי הממוזג כראוי בשני 
שותפין שוים. אם ישוה הנולד מהם יצליח לדעת השם. וסוד אל&quot;ף וסוד רו&quot;ח על&quot;ה ויר&quot;ד, 
וסוד מ&quot;ם מול&quot;ד, וסוד מי&quot;ם נול&quot;ד, וסוד שי&quot;ן העלי&quot;ה והיריד&quot;ה, וסוד א&quot;ש צור&quot;ה, וסוד 
אמ&quot;ש מרוצ&quot;ה. מהיר&quot;ה בד&quot;ם צור&quot;ה ורצ&quot;ה &quot;הצו&quot;ר תמים פעלו כי כל דרכיו משפט&quot; (דברים 
לב&#x27; ד&#x27;). כ&quot;ו פעמים כ&quot;ו הצור מפעלים המפעלים צורות, הצו&quot;ר תמי&quot;ם פעל&quot;ו הנהו כת&quot;ר 
ש&quot;ם טו&quot;ב ויורהו על שמ&quot;ו המפור&quot;ש. פעלו&quot;ת מי&quot;ם א&quot;ש פעלו&quot;ת א&quot;ש מי&quot;ם והם מצרפ&quot;י 
העולמו&quot;ת מצרפי&quot;ם העולו&quot;ת. ונאמר &#x27;כי כל דרכיו משפט&#x27; &#x27;דרכי שמו כפל כי&quot;ט&#x27;, ט&quot;ל עם 
ט&quot;ל הרי ע&quot;ח הם של&quot;ש אמו&quot;ת. וסוד כי&quot;ט כוז&quot;ו והם שמו&quot;ת לא&quot;ש גם שמו&quot;ת לצור&quot;ה והיא 


צור&quot;ה שלמו&quot;ת צור&quot;ה ש&quot;ל האמ&quot;ת שלמו&quot;ת צור&quot;ה ספ&quot;ר ספ&quot;ר וספו&quot;ר. כי&quot;ט חצי שלש אמות 
חצי שלש מאות תרי&quot;ג מצות חצי ע&quot;ח ט&quot;ל יהו&quot;ה אח&quot;ד. אם כן אחר שתמצא חצ&quot;י החכמ&quot;ה שהוא 
מקו&quot;ם הנהו יהו&quot;ה מרובע וכן חצי כ&quot;ו הוא אח&quot;ד גם הוא די&quot;ן ודי&quot;ן והוא ני&quot;ן דו&quot;ד. על 
כן חצי גלגל עם היות גל ובו הכח הוא מגדיל הבלים. ואמנם הבל פיהם של תינוקות של בית 
רבן שעליו כל העולם עומד. שנאמר &quot;מפי עוללים וינקים יסדת עז למען צורריך להשבית 
אויב ומתנקם&quot; (תהלים ח&#x27; ג&#x27;), יורה על הזכרת השמות על פיהם. ואע&quot;פ שהם לא ידעו מה הם 
אומרים ההבל היוצא מפיהם מצורף עם האד הלח והקיטור היבש שעליהם הכל עומד: 
ואמנם כל מדה ומדה שבמדות כשהיא נעלמת מן המעיינים בה מפני מעלתה, אינה נעלמת בעצמה 
שהרי פעלתה נצחית ואיך [תעלם]. והנה הפעלות מורות על המדות, ומי הוא זה הסכל שיחשוב 
שיתכן להיות פעל בעל שכל שלם בלתי שלם. והשלמות הניכר (במפעל) [בנפעל] אינו דומה 


לשלמות שידעו הפועל אשר פעלו בעת שפעלו. כי הפעל ידע כל מה שפעל בנפעל מראש ועד סוף 
בלא זמן, והמעיין בפעול ההוא אפשר שידע ממנו קצתו ואפשר שידע ממנו הרבה ואפשר שידע 
ממנו מעט. כמו שתאמר על דרך משל שהמסתכל במהות האדם ימצא מה שימצא ממנו מצד מציאות 
עצם זה האדם. והשם שבראו לא ידע האדם מצד עצם האדם אבל ידענו מעצמו יתעלה, וכן בכל 
הנבראים כולם. והנה המדות הם עם הנבראים כמו שתאמר ארך ורחב ועמק המשותפות עם כל 
הגופים, גם ארך הזמן וקצורו הנערכים זה כנגד זה. והנה גם ארך הגופים הגלגליים ורחבם 
ועמקם ומדות נמדדות, וכן בעולם השפל לכל גוף הוא מה שאמרתי לך מהמדות, שהן תארים 
ודרכים נמצאים בנבראים. וכן הצבעים לכל בעל מראה וכן הריחות וכן הקולות והברקים 
והרעמים והרעשים והכסופים והאיכויות וכל מה שמתחייב מהם לכל הדומים לאלה הדומים 
לאלה בטעמים, והכחות והרוחות כולם מדות משונות. וכמו שנבדלה מדת החסד והגבורה 


והרחמים והצדק והמשפט זו מזו, ואע&quot;פ שזו קשורה בזו וזו תורה על זו וזו על זו, כן 
נקשרו מדות העולם הגלגליי קצתן בקצתן, וכן נקשרו מדות העולם הארציי קצתן בקצתן. 
ולפי אמונתי כי כמו שנקשרו התחתונים בעליונים כן נקשרו העליונים בתחתונים. ואע&quot;פ 
שיש שם הבדל בין המעלות אע&quot;פ שנקשר האיש באשה והאשה באיש המעלה והשולטנות והממלכה 
עליה היא לאיש לא לאשה. כי אין לאשה כי אם תקון ויפוי בעצמה למצוא חן בעיני בעלה, 
כדי שתקבל ממנו תאוותי&quot;ה. שהן האותיו&quot;ת התאויו&quot;ת המביאות לידי הרהו&quot;ר ולידי תאו&quot;ה. 
שהוא אות משולש מסוד שלש אמות שיורו על ש&#x27; שמספרו שלש מאות. ועם ע&quot;ח עולה הכל שע&quot;ח 
והנו חשמ&quot;ל מלח&quot;ש המשג&quot;ל שמגל&quot;ה ג&quot;ל הש&quot;ם, הכ&quot;ח המשותף עם הש&quot;ם. והוא ספי&quot;ר כולל 
שני יצרי&quot;ם שהם שני צירי&quot;ם מסרי&quot;ם שהם מסמר&quot;י עפ&quot;ר גם מסמר&quot;י שכ&quot;ל. והם משותפים ח&quot;ם 
בק&quot;ר ק&quot;ר בח&quot;ם וימצאו במחק&quot;ר, כי סוד שני יצרי&quot;ם הוא ח&quot;ם וק&quot;ר ל&quot;ח ויב&quot;ש. וזה סוד 


נסת&quot;ר נודע מדרך השם המפור&quot;ש והמיוח&quot;ד שסודו ש&quot;ם השת&quot;י וש&quot;ם הער&quot;ב שסודו רו&quot;ח 
הקד&quot;ש. וסוד הראשון הוא התשמי&quot;ש והשני חבור אי&quot;ש ואש&quot;ה, והנה הער&quot;ב הוא זר&quot;ע, ואמנם 
השת&quot;י יג&#x27; צורו&quot;ת. והנה שת&quot;י וער&quot;ב ארבע&quot;ה ק&quot;ר וח&quot;ם ל&quot;ח ויב&quot;ש. והנה זרע אישית וסוד 
זרע בר, אמור אם כן שזה&quot;ו סוד בראשית ברא, שתי אשת, ברי בלשון יון שתי וערב. והסוד 
כאלו תאמר שתי וערב ברא אלהים את השמים ואת הארץ, כי בראשית אלהים ברא את השמים 
שוים מתגלגלים ואת הארץ לעולם עומדת בצורת&quot;ה שאב&quot;ת א&quot;ת ב&quot;ש. והאותיות כ&quot;ח והתיבות 
ב&quot;ה הנה לב&quot;ת הא&quot;ש שאב&quot;ת בכח&quot;ה ש&quot;ל ח&quot;ת בכח&quot;ה ש&quot;ל זא&quot;ת, והרמז &quot;שלח נא ביד תשל&quot;ח&quot;. 
והנה כ&quot;ח שנ&quot;י יצרי&quot;ם כ&quot;ח ח&quot;ם וק&quot;ר ל&quot;ח ויב&quot;ש והנהו כ&quot;ח נסת&quot;ר. וזהו סוד המזג הטבעי 
הנקרא תולדת. ולפיכך ראוי שתדע שהבורא אינו נברא והנברא אינו הבורא, אבל הבריאה לבד 
מיוחסת לבורא שהוא בראה בנברא: 
והנה צלם דמות תבניתו לעד על הבריאה ועל הנברא, שכך בראנו הבורא. והוא אינו דומה 


לנברא ולא הנברא דומה לו אלא מצד ההשגה השכלית. שיאמר על האדם שהוא משכיל ומבין ועל 
השם גם כן מצד מן הצדדים. ועל כן יהיה סוד הפסוק הראשון חר&quot;ב שאב&quot;ת ברא אלהים את 
השמים ואת הארץ. ויפורש את, כמו עם, וכן ואת כמו ועם. ויהיה זה הסוד סוד להט החרב 
המתהפכת, המורה על התהפכות המדות על פי הכרובים, שהם המלאכים הנקראים יצרים. כי כמו 
שיש יצרים שנים באדם כך יש שנים יצרים בעולם וגם שנים יצרים בשנה. וזהו רמז אמרו 
&quot;שרפים עמדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו 
ובשתים יעופף&quot; (ישעיה ו&#x27; ב&#x27;). וסוד בשתי&quot;ם בשני&quot;ם יצרי&quot;ם, וגם רמזו בש&quot;ם קדו&quot;ש יכסה 
פניו ובשם קדוש יכסה רגליו ובשם קדוש יעופף. ועל כן נאמר אחריו ענין קדושה משולשת, 
&quot;וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש יהוה צבאות מלא כל הארץ כבודו&quot; (שם ג&#x27;). שש 
כנפים שש כנפים לאחד הרי ארבעה לאחד כפולים שהם שמנ&quot;ה לאח&quot;ד. וזהו סוד א&#x27;ח&#x27;ד&#x27; בעצמו 


כי ש&quot;ם אח&quot;ד לה&quot;ן והוא סוד לח&quot;ת גם הכל&quot;ל חמש&quot;ה. והנה בלח&quot;ת הגל&quot;ם מגל&quot;ה ש&quot;ם אהו&quot;י. 
והנה סופו שנה נפש עולם הש&quot;ם וראשיהם עש&quot;ן, ותוכם נופל. והנה מעשה&quot;ו יש&quot;ר י&quot;ש יש&quot;ר 
הפו&quot;ך י&quot;ש הפו&quot;ך יש&quot;ר עיו&quot;ן לשו&quot;ן הקד&quot;ש מפרש&quot;ו היצ&quot;ר, חבר אל שלשתם אשם ותמצא ש&quot;ם 
המפור&quot;ש א&quot;ש. וכן ש&quot;ם המפור&quot;ש צור&quot;ה שמ&quot;ו מפר&quot;ש הצור&quot;ה והארץ מפרשת השם. הנה כבר 
תוכל לדעת הנשאר מזה עם היות סוד השכינה זכר ונקבה. וידוע שהשלשה כתרים הם אותיות 
יה&quot;ו וכתר א&#x27; על גביהן שממנו התחיבו כולם. ואלה הדרכים ראוי שתדע שאין להם תכלית, 
שכל מה שתחייב לדבר אחד מהם בכל צד תוכל לעשותו, ואם תרצה להוסיף תוסיף עד אין קץ: 
 


אוצר חלק ד&#x27; שבע כפולות:
בג&quot;ד כפר&quot;ת מתנהגות בשתי לשונות יסודן חיים ושלום חכמה ועושר חן זרע וממשלה. ב&quot;ב 
ג&quot;ג ד&quot;ד כ&quot;כ פפ ר&quot;ר ת&quot;ת תבנית רך וקשה תבנית גבור וחלש. כפולות שהן תמורות, תמורת 
חיים מות תמורת שלום רע תמורת חכמה אולת תמורת עושר עוני תמורת חן כיעור תמורת זרע 
שממה תמורת ממשלה עבדות. כבר באר לנו פה גם כן אחר שהודיענו מהות שלש אמות ומדותיהן 
ועניניהם ושמהם נברא הכל ואיך נברא, כי הענינים ההם הראשונים הם שרשים. ושמים וארץ 
ואויר נבראו מהם, וכן חום וקור ורויה וכן ראש ובטן וגויה בעולם ובשנה ובנפש. ובאר 
ואמר ענין שבע כפולות ושהם עניינים מעולים עם הרכבתם. וכן הנמצאים כך תוכל להכיר מה 
תכלית מציאות כלל כל דבר כפי מה שהוא בעולם ובשנה, כמו שתדעם בנפש. ותדע שמאמרו שהן 
תמורות סודן גלוי, שהשבעה עניינים ששם אותם יסוד לאותיות הם דברים מעולים נמצאים 
שכל העולם מתנהג בם. וזכר תחלה השרש הראשון שהוא עצם לנמצאים והוא החיים, ושם לו 


השלום שהוא אמצעי למדות ובסבתו החיים מתמידים. ושלישי לו החכמה שאם יש שם חיים 
ושלום ואין שם חכמה ואין שם שלמות כראוי. ורביעי עושר והחכמה סבת מציאותו כמו שאמרו 
החכם קונה ממון בחכמתו והסכל מפסיד ממונו בסכלותו. ואל תקשה עלי ממאמר קהלת שאמר 
וגם לא לידעים חן בענין העושר. ובחמישי בענין החן, כי הוא דבר שם על דרך הטבע 
והמקרה, באמרו כי עת ופגע יקרה את כולם. וזה מדבר פה על דרך ההשגחה האלוהית המשערת 
הפעלות והגומלת כמשפט. והששי לעד בענין הזרע שיש ממנו טבעי ועם ההשגחה ימצא ממה 
שאינו בטבע, כענין היות יצחק נולד אחר היאוש ואחר הטבע על פי ההשגחה באברהם ובשרה. 
והשביעי ממשלה הוא ענין כתר מלכות. והפכיהם השבעה שהם מות ורע ואולת ועוני וכיעור 
ושממה ועבדות, הם דברים כולם רעים כנגד הטובים. ואפשר לומר שהראשונים קניינים 
ותמורותיהם העדרים. וגם אפשר לפרש אלה ואלה על דרך נסתרים ויהיו כולם עניינים 


נרמזים על ענייני העולם הבא. ויאמר שהחיים הם חיי העולם הבא, שהאדם מרויח אותם 
באמצעות האותיות. והשלום הוא שלום הנפש ומנוחתה, כמו שנאמר &quot;יבוא שלום ינוחו על 
משכבותם&quot; (ישעיה נז&#x27; ב&#x27;). והחכמה היא ידיעת השם שדבק בו בחכמתו. והעושר הוא החלק 
שיש לכל איש ואיש לעולם הבא, כמו שאמרו איזה הוא עשיר השמח בחלקו. והשמחה ההיא היא 
השמחה שנאמר עליה &quot;ושמחת עולם על ראשם&quot; (שם נא&#x27; יא&#x27;). ואין עושר גדול ממנו. והחן 
היא ידיעת השם בשם כמו שנאמר &quot;ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני&quot; (שמות לג&#x27; יב&#x27;). וכן 
משה אמר לשם &quot;הודיעני את דרכך ואדעך למען אמצא חן בעיניך&quot; (שם יג&#x27;). והזרע הוא ענין 
הדבר הנמצא מהנמצא ממציאות השכל הפועל שהוא שפע שהנפש מקבלו, והוא בדמות הזרע הנולד 
מן האיש והאשה. ועליו נאמר במשל גם כן &quot;ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך&quot; (דברים ל&#x27; 
יט&#x27;), שהם חיי העולם הבא. והממשלה היא שאמרו עליה איזהו גבור הכובש את יצרו. ואין 


הנבואה שורה אלא על חכם וגבור ועשיר. ואיזהו חכם הרואה את הנולד, הוא הרואה את הזרע 
שזכרנו שהוא בן שנולד. וההעדרים שהם תמורותיהן יובנו מאלה. וכשתשים מנין ב&#x27;ג&#x27;ד&#x27; 
כ&#x27;פ&#x27;ר&#x27;ת&#x27; כפול שסודו &#x27;קטר&quot;ת קטר&quot;ת&#x27;, יהיה הסוד &#x27;שנ&quot;י יצרי&quot;ם וצורו&quot;ת&#x27; &#x27;שמרי&quot;ם 
האותיו&quot;ת&#x27; מדו&quot;ת לה&quot;ט החר&quot;ב וסוד ש&quot;ם המפור&quot;ש ש&quot;ם ר&quot;ך וקש&quot;ה &#x27;תבני&quot;ת גבו&quot;ר וחל&quot;ש&#x27; 
&#x27;תבני&quot;ת א&quot;ד האו&quot;ר א&quot;ד החש&quot;ך&#x27; &#x27;תבני&quot;ת הדבו&quot;ר לח&quot;ש&#x27; תבני&quot;ת הלח&quot;ש דבו&quot;ר&#x27; &#x27;תבני&quot;ת 
אר&quot;י ושח&quot;ל&#x27; &#x27;תבני&quot;ת רא&quot;ש ומ&quot;ח&#x27; &#x27;תבני&quot;ת חמ&quot;ר וצור&quot;ה&#x27;. שבע כפולות ב&#x27;ג&#x27;ד&#x27; כ&#x27;פ&#x27;ר&#x27;ת&#x27; 
כנגד שבע קצות מקום שש קצוות מעלה ומטה מזרח ומערב צפון ודרום והיכל הקדש מכוון 
באמצע. והוא נושא את כולם בחותמות. כשזכר הפאות הקדים דרום לצפון, והנה הקדים צפון 
לדרום וזה מפני שנאמר &quot;מצפון תפתח הרעה על כל ישבי הארץ&quot; (ירמיה א&#x27; יד&#x27;). וצד צפון 
פתוח ומשם רוחות ושדין ולילין ומזיקין באים לעולם. וחתמו הקב&quot;ה אחרון לכל, כדמות 


האדם שהוא אחרון לכל. ומשער צפון בא לעולם וממנו יוצא. וכתיב בפרקי דר&#x27; אליעזר 
הגדול מפני מה צד צפון פתוח מכל הרוחות, מפני שעזבו הקב&quot;ה לצרוף בו את הבריות. וכל 
מי שיבא ויתפאר ויאמר שהוא אלוה, יאמר לו אם כן סתום זה הפתוח וגם אני אודך כי 
תושיע לך ימינך. זה ענין לשונו, והנה נאמר ברמז &quot;צרור עון אפרים צפונה חטאתו&quot; (הושע 
יג&#x27; יב&#x27;). והיודע סוד הקרבנות ושהמזבח בצפון וכן השולחן בצפון ומנורה בדרום, ושהלב 
נוטה מעט מן האמצע אל הצפון ועל כן תפלין ביד כהה, ושם מדת הדין במדרגות. ויודע &quot;כי 
שם חלקת מחקק ספון&quot; (דברים לג&#x27; כא&#x27;). ויודע סוד &quot;הלא הוא כמס עמדי חתום באוצרתי&quot; 
(דברים לב&#x27; לד&#x27;), ונאמר &quot;ואת הצפוני ארחיק מעליכם&quot; (יואל ב&#x27;כ&#x27;). ויודע שהאדם נברא 
מן התאוה, והנפש הצומחת שורה בכבד. והכבד יורד תמיד והקל עולה ואשר אינו כבד ולא קל 
הוא הסובב תמיד. ידע בקלות הנטיה הצפונית מה עניינה ויכיר שברוח הצפונית שוכן כח 


המדמה וברוח הדרומית שוכן כח הדברי, והשכל שמכה לשניהם מכה תחלה לדברי וישפיע 
באמצעותו למדמה כדמות האור הנכנס בחור ומכה ניצוצו בספל מים ומאיר בו הרבה וממנו 
מתפשת ועולה לקרקעית הגג של הבית ומוליד בו אור מתדמה לאור המכה במים. וכן השפע 
השכלי מכה בדברי ועובר אל הדמיוני, וזה הוא כדמות הקשת הנראת בענן. וכך אמר יחזקאל 
&quot;כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד יי&quot; 
(יחזקאל א&#x27; כח&#x27;). ואמר הרב &quot;במורה&quot; וכבוד יי אינו יי. ועוד אמר שם חמר הקשת ואמתתו 
ומהותו ידוע, והוא שבריאתו מניצוצי השמש בהכותם בענן, כמו שנאמר לפנים במקומו בט&#x27; 
של עדן בעיבור הנקבות. ואומרו היכל הקדש מכוון באמצע והוא נושא את כולן, יורה על 
היות בית המקדש שלמעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה. וכך כתוב בארבע מחנות שכינה 
שאמר שם ושכינת אל באמצע, שראשי תיבותיהם אמ&quot;ש וסופי תיבותיהם עת&quot;ה ותוכי תיבותיהם 


כנו&quot;י נבח&quot;ר, נכו&quot;ן ביר&quot;ח. וסודם את&quot;ה שמ&quot;ע שמ&quot;ו, את&quot;ה שמ&quot;ע ספר&quot;ו על דרך ספור, 
וסוד מספרם החקים וגם מחנה הלוים בדגלים יורה על היכל זה ועל מהותו, וסודו אדנ&quot;י 
הקד&quot;ש והוא הכנוי הנזכר הנבחר והוא המחז&quot;ה גם הוא חז&quot;ן כלומר שליח צבור. וההיכל 
מקום הוא, ועם היות שכינה בכל מקום ייחסוה אל המערב, ואמרו שכינה במערב. ויורה על 
זה סוד קשר של תפילין של ראש שהוא במערבו של ראש, כי השתים הארבעה על המח שהוא 


</div>
