{"bookId": "kabala-cbd3da1792e9", "part": "1", "torah": "19", "title": "ספר אוצר עדן הגנוז — קטע 19", "hebrewTitle": "קטע 19", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-cbd3da1792e9/1/19/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-cbd3da1792e9/1/19/", "segments": [{"index": 1, "he": "דין הוא שישפע ממנו שפע שיוכל להנהיג בו זולתו הקרוב לו כגון אשתו ובניו ובני ביתו. \nועוד אם שפעו שלם יותר ישפיע יותר וינהיג בהשגחה מתחזקת מעט מעט על שכניו וקרוביו. \nואם שפעו יותר שלם דין הוא שינהיג קהלתו בהשגחה כללית ופרטית. ואם שפעו יותר כבר \nישגיח בכללים רבים מבני אדם וישפוט וידין בשכלו תמיד בכל מי שמתנהג תחתיו בכלל \nובפרט, לפעמים על דרך אמצעית ולפעמים על דרך הקצה הראשון, ולפעמים על דרך הקצה \nהאחרון, הכל לפי מה שהם. עד שאפילו אם יצטרך להרוג את בניו כדין ההכרחי לא ימחול \nלהם, כדי שלא יפסד הסדר השלם לכל. ואמנם במצאו טענות להצילם ואפשר באפשר קרוב שלא \nיפסד הסדר יצילם בלמדו עליהם זכות. וגם כך ראוי שיעשה עם הרחוקים שלא ידינם לחובה \nכל עת שאפשר לדין אותם לזכות עם מה [שלא] שיפסד הסדר. סוף דבר בענין ההנהגות \nוההשגחות הארציות, לא יוכל המשכיל השלם המנהיג המשגיח לפעול בם כראוי תמיד בכל זמן \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ובכל מקום בשוה. אבל צריך לשלם ההוא שידין ההנהגה בהשגחה ארציית לפי הזמן ולפי \nהאנשים שבדורו ולפי המקום. ועל זה אמרו יפתח בדורו כשמואל בדורו, ונתנה תורה לראשי \nדורות. והתורה אומרת \"ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם\" (דברים \nיז' ט'). וכן אל הכהן כמו שאמרו \"שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך\" (שם טז' יח'). \nואמר \"לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל\" (שם יז' יא'). ונאמר בקבלה שאם \nאמרו לך על ימין שהוא שמאל, ועל שמאל שהוא ימין, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך, וזה \nמפני שלא תשפט את שפטיך. כי הם לא יאמרו לך כי אם האמת לפי דעתם, כי אין לדיין לדון \nאלא מה שעיניו רואות. ואם היה כח בית דין נופל תחת דעת כל איש ואיש מפרטי הקבוץ \nהאנושי היה מתחייב מזה פזור נפיצת כל עם מסוף העולם ועד סופו. והאדם מדיני בטבע ואי \nאפשר לו להיות בשלמות מכל עמי הקבוץ. כמו שאתה רואה זה משלמות קבוץ אברי הגוף, שאי \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "אפשר שיחיה בשלמות זה הגוף שבו נתקבצו האיברים מבלתי העזרם זה בזה וזה בזה. כן בני \nאדם בקבוצם עם מדת השלום יסודרו ענייניהם כולם כראוי על פי המנהיג המשגיח בם \nבשלמות: \nואמנם קצת [אנשי] המין אם יפרדו מקצתם בעבור התקרבם אל המעלות יותר מקצתם אין ראוי \nשיהיו ניזונים המתעלים על פי הפחותים, ואפילו אם יראה לפחותים פחיתות מה שאלה דנים \nלמעלה, כענין דוד עם מיכל שרמזנו למעלה בהיותו מפזז ומכרכר לפני ארון האלהים וראתהו \nמיכל בת שאול אשתו ותבז לו בלבה. ואמרה לו הדבר מבואר עם היותה חכמה גם היא, והוא \nאמר לה \"ונקלתי עוד מזאת\" (שמואל ב' ו' כב'). וככה אני אומר במקומות הרבה שאנשי בית \nהמדרש הורגלו להתפלל במקום שלומדים. ויש שם פתאים שדנים אותם לכף חובה ומביאים \nראייה ממה שאמר הנביא, \"כה אמר יי על כל שכני הרעים\" (ירמיה יב' יד'). אלה בני אדם \nשיש להם בית הכנסת בתוך עירם ואינם הולכים שם להתפלל עם הצבור. ועוד אמרו אין תפלתו \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת. ועוד אמרו אין הקב\"ה מואס בתפלתן של רבים שנאמר \"הן \nאל כביר ולא ימאס\" (איוב לו' ה'). ומביאים מאלו הטענות רבות וכולן אמת למי שאין לו \nמדרש בביתו. אבל מי שמדרשו קבוע לתלמוד כבר אמרו מבואר שקדושת בית המדרש גדולה \nמקדושת בית הכנסת. וקצת חכמים אומרים, אנא הוא מצלינא ביני עמודי (כל זה בברכות ח.) \nואין חקר לראיות השנויות. ואם במקום שיש חלול השם אין חולקים כבוד לרב כל שכן במקום \nשיש קדוש השם אין חולקים כבוד לעם, ר\"ל שאחר שקדושת בית המדרש גדולה מקדושת בית \nהכנסת אין ראוי להניח בית המדרש בעבור בית הכנסת. וזו הקדושה היא שאנשי בית בכנסת \nקורין (קוראין) ורובם אינם יודעים מה קורין. והיודעים אינן מדקדקים להבין מה שקורין \nמתוך מרוצתם, וכמעט תפלתם על הרוב מצות אנשים מלומדה. אבל קדושת בית המדרש היא \nגדולה מזו מפני שרוב הקורין בו מבינים מה שקורין, ולא עוד אלא שמדקדקין ונושאין \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ונותנין במלחמתה של תורה, עד שיוכלו למשול על מקטרגם הנמצא אתם וינצחוהו, כי זאת \nהיא התכלית האחרונה. ואמנם צריך כל איש המדקדק באותה מלחמה ומתקן מדותיו כולם אל \nשני מיני עזר. האחד שמימיי והאחר אלהיי. והשמימיי הוא שלא ימנענו דבר מכל מנהיגיו \nומשגיחיו השמימיים, ממה שרודף אחריו בענין השגחתו את השם. והאלוהיי הוא [שישפיע] \nעליו השם מה שצריך אליו לפי מה שהוא: \nוכבר נרמז זה במאמר האומר הבא ליטהר מסייעין אותו, בא ליטמא פותחין לו. ודע כי \nההנהגה השמימיית עם ההשגחה הגלגליית היא לקיים ההויה וההפסד. והנה היא כללית, ואמנם \nהפרטית ממנה היא לקיים האישים ולשמרם קצת זמן מבלעדי השגחה במעשה האישים. כי ההשגחה \nהיא שוה לצדיק ולרשע לחכם ולסכל כטוב כחוטא כנשבע כאשר שבועה ירא. והעד על זה כי \nמקרה אחד לצדיק ולרשע, כמות זה כן מות זה. \"ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל\", \n\"ומה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש\". והנה כל הנהגת הגלגלים על העולם השפל \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "והשגחתם שוה לכל כפי מה שהם, ר\"ל ליסודות כיסודות ולדומם כדומם ולצומח כצומח ולחי \nכחי ולמדבר כמדבר. כלומר כי אלו כולם וטובם ודעתם וגבהותם נמשכים אחר משפטי הכוכבים \nוהמזלות והתנועות. כי מהם נמצאו בתחתונים כל הקשרים והקבוצים המתהוין מן החמר \nהראשון התחתון, וגם כל הכחות הם מכחותם, ואפילו הכח הדברי כל שכן השאר כולם שהם \nלמטה ממנו במעלה. וזה מה שאין ספק בו וגם אין מקשה עליו. ואמנם ההנהגה וההשגחה \nהאלוהית המגעת לאנשי העולם התחתון אישי בני אדם היא לפי דעת עליון המגיע מהשם יתעלה \nבאמצעות השכל הפועל על הכח הדברי שבטבעו הכנה לקבל הנבואה. והוא ענין נקרא שפע \nאלוהי או רוח הקדש. וממנו יתפשט וישפע על [השומע] וממנו על המתעורר וממנו על המרגיש \nוממנו על הזן וממנו על הדומם וממנו על הליחות היסודיות באיש הזה: \nוהנה ישמרנו כח העליון מכח הרקיעים והוא הכח השכלי הנפרד מכל חמר, ויתחייב אז לזה \nהאיש האחד המיוחד בדורו הנמסר בידי אלהיו לעבדו בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו, \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "להיות כל ענייניו על פי השכל האלוהי היועצו והמודיעו הדרך אשר ילך בה. עד שתתחבר \nאליו ההשגחה האלוהית בחזקה כאלו היא תמיד בנפשו. ואולי ישפע עליו הכח ההוא הנכבד כל \nכך עד שיעבור ענין השפע ממנו לקצת אישי מן האדם מכלל מינו, שיקבלו ממנו ההשגחה \nהאלוהית עד שיהיו גם הם נמשכים אחר דעת האיש ההוא. כמו שהוא נמשך אחר דעת אלהיו \nואחר רצונו ויתחדשו על פיו פלאי פלאות בהנהגה. אולי אם אומתו שפלה יעלנה למעלה מכל \nאומה ולשון. והתורה מלאה מראיות על זו הדעת אמתית, בין לפי מה שיורו עליו נגליה בין \nלדעת נסתריה. ואמנם יתכן שההשגחה הוסרה מזמן רב מהאומה ההיא וארך גלותה וצערה \nועונייה, ונמסרה ביד הגלגלים להשגיח בה ההשגחות השפלות שלמטה מן [השגחה אלהית], \nמפני העדר האיש הנזכר מהמציאות כמו שנאמר, \"וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת וללא \nכהן מורה וללא תורה\" (ד\"ה ב' טו ג'). שאלו הן סבות לסלוק ההשגחה מהאומה, כי לא ימצא \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "האמצעי שבמציאותו תמצא ההשגחה בו ובם. כי סבת העדר ההשגחה הזמן הארוך ההוא בזמנינו \nזה היום [מפני] שכחת מציאות האלוה ושכחת ידיעת שמו המורה על חיוב מציאותו כראוי, \nוהמודיע אמתת דרכיו ופעולותיו. ומפני היות השכחה חזקה יעורר השם בהשגחת איש מן \nהאישים לפי בחירת שניהם בזה ולפי חשקם החזק הנמצא ביניהם. ועם היות הכל גלוי וידוע \nלפניו יתע' שמו, הוא יעלים זה מן האיש ההוא עד שיראה לו עניינים שיחשוב שזה הידיעה \nנעלמת מהשם וינסהו ויבחנהו פעמים. עד שיראה לו שאחר שהוא נאמן עומד בנסיונו שלם \nלפניו, ראוי הוא להיותו שלוחו. ומחוייב מצד חשקו בו להיותו משים נפשו בכפיו בעדו, \nעד שיעשה רצונו וישלים מצותיו מושלם. ויהיה הוא בעצמו דן עצמו ואחרים עמו לרוץ \nלעבוד את יי כחפצו, ויעשה עמו נפלאות. וזו הדרך ארוכה מאד להודיע אמתתה לכל \nואיכותיה ומהותה, שכמעט שלא ישיגנה, כי אם מי שעבר עליו המעשה ההוא המופלג כאברהם \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "והדומה לו. אך זאת היא דרך ההנהגה האלוהית שבעבורה נמצאת השמימיית והארציית בבני \nאדם ודעת היותם עד היום: \n \nאוצר חלק ט' יכלול:\nשנוי הבריות [ושנוי] האומות ושנוי הדתות ושנוי הלשונות ושנוי הכתיבות, אשר אלו כולם \nסבות שנוי המחשבות והדיעות והמעשים. ראוי שתתעורר על זה הדבר אשר אגיד לך בזה החלק \nכי הוא ענין מועיל מאד לדעת אמתתו. והוא שתדע שהבריות כולם מן הדבר הראשון אשר \nבמעלה הראשונה מכל מדרגות המציאות למטה ממעלת השם יתברך שמו, עד הדבר האחרון אשר \nבמעלה האחרונה מכל המעלות, הכל יקראו בריות. בין יהיו נפרדים בלתי בעלי חמר, בין \nיהיו נמצאים בעלי חמר קיימים במציאותם, בין יהיו בעלי חמר הווים ונפסדים. הכל מהשם \nיתע' יתחייבו בעצמותם ומציאותם של השם יתע', ותקרא אפשר המציאות בבחינת עצמם \nומציאותם. ועל כן אם נקראם בריות אין בזה טעות, ואפילו לדעת מאמיני הקדמות. אבל \nלדעת מאמיני החדוש כמונו היום וכפי דעת כל בעל דעת יותר ראוי שנקראם בריות, משום שם \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "אחד לפי לשוננו. וזה מפני שאנחנו לקחנו מלת בריאה לבדה להיותה מורה אצלנו על המצאת \nיש מאין. ואע\"פ שמצאנוה גם כן מורה על המצאת יש מיש. והמורה על יש מאין היא בפסוק \nהראשון של התורה לבד באמרה \"בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ\". שכבר פרשוהו \nשעניינו, בתחלה ברא הבורא המלאכים עם השמים והארץ. והמלאכים האלה הם שכלים נפרדים \nשאינם בעלי חמר כלל. והשמים הם הגלגלים שהם בעלי חמר קיימים בהיותם תמיד מעת היותם. \nוהארץ כוללת ארבעה [יסודות] וכל מה שהורכב מהם ואין במציאות עצמים כי אם אלה השלשה \nעולמות, ואחר שהוא כן קראם מעתה כמו שתרצה, או בשם בריות או בשם מעשים שהשם עשאם \nובראם, או בשם מלאכים שהוא כשם נגזר מן מלאכה. וכולם מלאכתו יתע' כמלאכת האומן \nהפועל הפעולות בשכלו. הכל כונה אחת היא, והיא שהם נמצאים מן הדבר הנקרא הסבה \nהראשונה, ואמנם על ידי השתלשלות. והוא שהדבר הראשון שנמצא מאת השם יתע', קבל מהשם \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "מעלה יתירה, מעולה על כל המעלות הבאות מהשם ממנו ולמטה. וכל מה שירד ענין המצאת \nהנפרדים היו הנפרדים יותר [קטנים] במעלה מסבותיהן. ויותר מורכבים אם אפשר להפיל \nעליהם מלת הרכבה. והנה נאצלו ונשפעו מהשם השכלים כולם, ומהשם ומהשכלים ומהגלגלים \nנאצלו ונשפעו השפלים כולם, אשר אנחנו חלקים מהם. ונמצאו השנויים ביניהם בתכלית \nההפלגה. וראוי להודיע ששלשת עצמי שלשת העולמות הן משתנים בשלש מעלות ראשונות \nכלליות. והצומח והחי והמדבר שהן שלש מעלות נבדלות זו מזו כמו שנאמר בחלק א' של עדן \nיעידו עליהן: \nואם כן הנה שנויים מחייב וראוי להיות הבדל גדול בין כל בריה ובריה מהם, עם היות כל \nהעולם כולו בכללו עולם אחד לבדו ומורה על ממציא אחד לבד. והוא הקושר כל חלקיו זה \nבזה וזה בזה, כי כולו קשור קצתו בקצתו. ואע\"פ שקצת חלקיו מעולים אצל השם שהמציאו \nוקצתם פחותים אצלו. והמשל עליהם גוף האדם ונפשו ושכלו, ששלשתן בעלי שלשת מעלות. \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "וכמו שהעולם כולו אחד והוא עולם גדול, כן האדם הוא כולו אחד והוא עולם קטן. והנה \nשכלו נפרד ומשפיע על נפשו והשפע עובר עד הגוף באמצעות הנפש. כן השכל הנפרד בכלל \nמשפיע על הגלגל ועובר עד ההוה המשתנה באמצעות הגלגל. והנה יהיה שנוי גדול בין כל \nשכל ושכל בשלושת העולמות. כי יש שכל בעולם השפל והוא כולל השכלים המתפעלים בבני \nאדם, שהשכל הפועל ממציאם ומקיים עצמותם, ויש שכל בעולם האמצעי והוא כולל בשכלים \nהמתפעלים בכל גלגל וגלגל שהשכל הפועל בם נותן להם עצמותם וממציאם ומקיימם. ויש שכל \nבעולם העליון והוא כולל השכלים הנפרדים מכל חמר, שכל אחד מהם ענין בעצמו נפרד \nמחבירו במעלה שהשם יתעלה נותן להם אמתת עצמותם וממציאם ומקימם: \nואם כן הנה השכל הראשון אשר אין מעלה למעלה ממעלתו בכל המציאות כולו, הוא השם יתע' \nשהוא הסבה הראשונה לכל, אשר מאתו הכל והוא מקיים הכל. ואותם הקרובים לו הם השכלים. \nולמטה ממנו הוא [רקיע] ערבות שהוא מקיף בכל, והוא כשכל הראשון לכל השכלים הנפרדים \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "הנבראים. וממנו התפשט המציאות לכל משוך וגלגל, עד שהמציא השכל הפועל האחרון, והמציא \nבאמצעות השכלים שאר הגלגלים עד גלגל הירח. והשכל האחרון השגחתו ופעלו גם כן להמציא \nשכלים נפרדים שבזה מתדמה לזה הנזכר ולשם, והם שכלי בני אדם הנשארים אחר המות. ומפני \nהשנויים הנמצאים בשכלים נמצאו שנויים מתדמים לשנויים בגלגלים. והתנועות המשונות \nנמצאו בהם משנוי דלוגי המעלות אשר דלגו משכל לשכל. כי דלוג מעלה מעצם נבדל לעצם \nנבדל דומה לדלוג תנועה מצד אל צד, ומפני שכל דלוגי המעלות חוזרים חלילה לראשון שהוא \nהשם יתע' התחייבו שישובו כל הגופים המתנועעים חלילה למקום שממנו התחילו להתנועע. \nוהתנועה היומית הסבובית תורנו שאין הגלגל מחליף כל מקומו, והיות הגלגל בלתי מחליף \nמקומו יורנו שאין המעלות הנזכרות מחליפות מציאותם ממי שקבלם, אבל כמו שזה תמידי כן \nזה תמידי. ועוד שידיעתינו שהגלגלים מקיפים זה את זה תודיענו שהשכלים, דעתו של זה \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "מקפת דעתו של זה, ר\"ל דעת המקיף את דעת המוקף. ולא יתהפך זה ר\"ל שאי אפשר שדעת \nהמוקף תקיף את דעת המקיף בו. וידוע שהדברים שהם יותר ידועים אצלינו יורונו הדברים \nשהם יותר נעלמים אצלינו. ואם כן כמו שלקחנו הראיות מן הגלגלים שהם ידועים אצלינו \nיותר מן המלאכים על המלאכה, כן נקח הראיות מן העולם הזה השפל הידוע לנו על עולם \nהגלגלים שהוא יותר נעלם אצלינו מזה. ואמנם צריך חכמה רבה בלקיחת הראיות ושלא יהיו \nבם [טעויות] או שגיאות או נטיה אחר מחשבות או שמירת דעות בלתי אמיתיות כי אלה כולן \nסבות [שקריות]: \nואשר אמרתי אני בזה הספר מעניינים רבים זכים לשומעיהם ממנו, היה או יהיה ממה שאומר \nלפי [מה] שיתבאר כבר במופת אצל חכמי המחקר, וממנו מה שנודע על דרך הקבלה האלוהית. \nועל כן סמכתי בו במקומות הרבה על מה שכבר נודע ולא הבאתי עליו ראיות. כי מה תועלת \nלשנוי הראיות הידועות במקומן. ואולם מי שיסופק בדברי וירצה לצאת ממבוכה יעיין במקום \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "הראיות ויתאמת לו מה שאמרתיו בקצור. ועל כן אומר עתה כי הראיות שנביא מעולמנו אל \nשני העולמות היו דמיונות ומשלים בהכרח. והנה מצאנו בינינו שנויים רבים וכך ראוי \nשהדברים הפשוטים כשיורכבו יתחייבו מהרכבותיהם שנויים רבים. ואין צריך להזכיר שנויי \nהיסודות שהוא ענין נודע מצד הצורות והאיכויות הידועות. ושנויי המורכב מהם תחלה \nבמחצבים, ידוע שכבר ייחסום אל שבעה כוכבי לכת שתנועותיהם משונות. ואמנם שנויי \nהצמחים התחייבו משנויי המזגים המשונים, כי לפי מה שנשתנה המזג ישתנה הדבר מזולתו, \nוהוא בעצמו סבת שנויי החיים. וגם סבת שנויי המדברים נכנסת בכלל שנויי החיים מפני \nשהמדברים מין אחד לבד. ולא נחלק זה המין ממין החמורים בטבע כי אם כמו שנחלק ונבדל \nמין הקוף ממין הדוב וכן מין ממין. ולפי זו הדרך כבר ביארנו שנויי הבריות, ואמנם \nשנויי האומות הוא שנוי אחר והוא שהתחייב מסבות אחרות. והשנוי הראשון הכולל כבר \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "זכרנוהו שיהיה מן הגלגלים תחלה לפי הגופים. וזה השנוי יהיה לפי התחתונים מפני \nמקומות הישוב. וארבעה שנויים אלה שהם, שנויי האומות ושנוי הדתות ושנוי הלשונות \nושנוי הכתיבות קשורים זה בזה. וידוע שאם שנוי המקומות ושנוי הזמנים הוא סבת שנוי \nהאומות תחלה, יהיה אם כן ענין סבת שנוי הדתות שנוי האומות. ואפשר להפך זה ולומר \nששנוי הדתות הוא סבת שנוי האומות. ואמנם בדעתנו שיש שם אומות זו מזו משונות והם \nאינם בעלי דתות, ראוי לומר שהאומות קדמו לחלוק הדתות ולשנוייהם. וזה לפי המושכל אבל \nלפי התורה זה מבואר מבני נח ומדור הפלגה, שהיו אומות שנחלקו ונבדלו זו מזו ועדין \nתורה לא נתנה מפורסמת עד בא משה ומן התורה נתחדשו שאר הדתות: \nואמנם החקים המורים על הבדל אומה מאומה תמיד היו, והם למין כמדות לאדם שהן משונות \nזו מזו. וגם שנוי הלשונות והצירופים המתהפכים בדבורים הוריתנו התורה שהתחייבו ביחד \nעם שנוי האומות. ושני הדברים האלה הם הראשונים שמהם התחייבו הדתות. ואמנם הכתיבות \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "הם התחדשו לשמירת הדתות, ושנוי הכתיבות יורה על שנוי הלשונות והדתות והאומות. ודע \nכי חכמי הטבע המאמינים קדמות העולם יאמרו שזה כולו מסודר מן הגלגלים ומתנועותיהן \n[ונטיותיהן] עם סדרי מערכות הכוכבים, לפי מה שגזרה חכמת השם מעת היותם. ויתחייב \nמדעתם שכל מה שבעולם השפל מוכרח המציאות. וכבר התחייב בכחו שימצא ממנו בפעל כל מה \nשימצא. וזו היא דעת אחת שנמשכו אחריה רבים. ויש דעת שנית מהם בעצמם שמורים להם בזה \nבכל ענייני הטבעים לבד. ואמנם כל מה שכולו תלוי ברצון או במקרים אינו מחוייב שימצא. \nויש דעת שלישית מהם שאומרים שזה הענין קצתו לפי הטבעים גם כן הכרחי מחוייב שימצא, \nוקצתו אפשר שימצא ממה שנמצאהו נמצא בסוף. אבל אחר המצא כל דבר נמצא הכל מודים שהיה \nמחוייב שימצא. והעד שהכל הוא נמצא, כמי שאומר עיר פלוני נלכדה ביום פלוני ונהרג כל \nמה שנמצא בה. שאחר שהיה הכל יודו שלא היה אפשר שלא יהיה, כי המציאות מבדיל בין \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "מחלוקת המחשבות. וההויה מודעת אמתת המציאות, וההפסד מעיד על העדר הדבר הנמצא. ואין \n", "en": ""}]}
