# ספר אוצר עדן הגנוז — קטע 37

[קריאה בקורא](/reader/kabala-cbd3da1792e9/1/37/)

<div lang="he" dir="rtl">

מגומטרים. וזה כאמרו תחלה דבר&quot;י אגו&quot;ר סודו אדי&quot;ר גבו&quot;ר אגי&quot;ד ברו&quot;ר בגי&quot;ד ארו&quot;ר. 
וזה סדרם אגו&quot;ד ברי&quot;ר מהאי&quot;ש נקב&quot;ה מהנקב&quot;ה אי&quot;ש אדירירו&quot;ן [אח&quot;ד] מבק&quot;ש ה&quot;א גבה&quot;י 
והריר ידוע שהוא בן יקה ומה מקי&quot;א חכמ&quot;ה ובינ&quot;ה. וזה הוא אדי&quot;ר גבו&quot;ר שמקי&quot;א הבנ&quot;ה 
בן יקה שמו יקה שם בנו והנה אבג&quot;ד ריר&quot;ו מעשיו גלגל&quot;י שכ&quot;ל. סוד אגור שהוא הרד נשלם 
עד דבר&quot;י שהוא רי&quot;ו מחזורים וחוזרים אל א&#x27; שלא גו&quot;ר. א&quot;כ הקיא הוא שם הבן א&quot;ד בג&quot;ו 
רי&quot;ר רי&quot;ר בג&quot;ו א&quot;ד הקי&quot;א בנשמ&quot;ה הנשמ&quot;ה בקי&quot;א ב&quot;ן אד&quot;ם שגב&quot;ר יקר&quot;א יה&quot;ו גב&quot;ר בש&quot;ם 
יהו&quot;ה קר&quot;א אדנ&quot;י נאם הגבר נאם הגבור הגובר. לאיתיא&quot;ל הלטת&quot;י האל&quot;י לאיתיא&quot;ל 
הלאיתי&quot;ו בכ&quot;ח ואוכ&quot;ל אכ&quot;ה הל&quot;ב ואוכ&quot;ל ל&quot;ו וכ&quot;א בכ&quot;ח הכ&quot;ח. כ&quot;י בע&quot;ר אנכ&quot;י מאי&quot;ש 
כ&quot;י אי&quot;ש בראנ&quot;י כע&quot;ם. ול&quot;א בינ&quot;ת אד&quot;ם ל&quot;י ול&quot;א תלאנ&quot;י בד&quot;ם ול&quot;א ל&quot;ב די&quot;ן אמ&quot;ת 
ל&quot;א ו&quot;י מד&quot;ת חכמ&quot;ה, ומדת יד עקש אדע. ואמנם אמרו עוד מי עלה שמים וירד העלי&quot;ם ש&quot;ם 


וידרי&quot;ם. כי זה כבר אמרו יעקב בסוד הסלם שראה. מי אסף רוח בחפניו אסף מפחו בנחיריו. 
ויפח באפיו נשמת חיים. מי צרר מים בשמלה מציר ממיר שם הלב והוא ממיר על שדמי מרה 
והם ממירי צלם שבמרה וצריך שיהיה המשכיל ממרר צלם בשמירה. מי הקים כל אפסי ארץ כספי 
אל מקיים הארץ כלומר הכוסף החשק האלוהי אשר הוא תכלית מציאות הארץ והוא הנביא. כי 
סודו אמצע והנהו במספרו עשרים ושתים אותיות והחושק והכוסף לדעת את השם חושק בם. מה 
שמו אדם שמו ומה שם בנו ואדם שם בנו כי הוא שם שכלו הנקרא בנו מהבנה מה שמו שם 
האלהי יהוש&quot;ע שלמיהו הלשון אש ומים ושכינה ושפה ומה שם בנו הובן משמו. כי תדע לדעת 
ואיך תדע בצירוף האותיות תדע כי &quot;כל אמרת אלוה צרופה מגן הוא לחוסים בו&quot; (משלי ל&#x27; 
ה&#x27;). הנה כבר גליתי לך רמזים רבים בפסוקים הנזכרים: 
ועתה אגלה לך עוד סוד הפעל האמתי המשנה טבע חלקי היצור בכח כלל הדבור, עד שישוב 
רוחך השכלי כל אחד היותו חלק ויכלול עצמך כל העצמים המיניים אשר ממינך, וכל שכן מה 


שתחת מינך. ובזה תהיה אז מיוחד ומפורש ומובדל מכל עמי הארץ החושבים שהם חכמים. 
ויהיה כל אדם אז בעיניך לפי דרך כחיות ובהמות ועופות, ותשיג בהרגשותיך ובשכלך השגות 
אמתיות. והדומים לך יהיו בעלי צלם ודמות והם בעלי התורה ושומרי המצוה באמת ושכרם 
שלם. והם שנתברכו בברכת האבות כי הם בניהם ותלמידיהם האמתיים לבדם. וזה דרכך אשר 
תלך בו להשיג בו סוד הפעל האמתי. קח בידך עט סופר מהיר ויהיה לשונך מדבר תמיד בנגון 
נאה ונעים בנחת בנחת. והבן בדברים המצורפים אשר יצאו מפיך יהיו מה שתרצה ובכל לשון 
שתרצה. כי כל הלשונות אתה צריך להשיבם אל חמרם הראשון. וכבר רמזתיהו לך זה הדרך ומה 
שתעשה בו בקצת מקומות זה החבור. ואמנם השארתי כונה אחת מיוחדת שעדין לא הודעתיך 
עניינה מבואר, מפני שזה היה מקומה הראוי לגלותה בו עד תכלית אמתתה. כבר ידעת מאמר 
ישעיהו הנביא שאמר &quot;הגידו האתיות לאחור ונדעה כי אלהים אתם אף תיטיבו ותרעו ונשתעה 


ונראה יחדו&quot;(ישעיה מא&#x27; כג&#x27;). ואמר עוד &quot;האתיות שאלוני על בני ועל פעל ידי תצוני&quot; 
(שם מה&#x27; יא&#x27;). ועוד אמר &quot;ואתיות ואשר תבאנה יג ידו למו&quot; (שם מד&#x27; ז&#x27;). ואלה שלשה 
עדים נאמנים על האותיות. ודע שאתה צריך שיהיה הקולמוס בידך כחנית ביד גבור, 
וכשתחשוב בדבר אחד ותזכירהו בלבך באותיות הידועות לך ותוציאהו בפיך מוצא שפתיך 
תשמור ושמעת, כלומר ישמעו אזניך מה שפיך מדבר, והבן בלבך על מה שמורה מה שהוצאת 
מפיך, וכתבהו מיד וזכרהו לסמנו בכללו מגומטר הכרחי, אע&quot;פ שבכללו לא יורה על דברי. 
ודע כי הוא יהיה לך למפתח לפתוח בו חמשים שערי בינה. וזהו רמז המעשה, קח אותיות 
וכתבם כך &quot;אותיות&quot; וחלקם אות יות תאויות. ועוד והפכם תוי אות, וקח כללם מוכרח 
מגומטר והוא תתכ&quot;ג, ועשה מהם שלש&quot;ה חלקי&quot;ם, אי תו תו, (ד&#x27;) [א&#x27;] אתה י&#x27; אתה, ראשון 
אתה אחרון אתה, אתה הוא ראשון אתה הוא אחרון. ועוד אני יהו&quot;ה אני ראשון ואני אחרון, 


וחשוב כי זולתך מדבר אתך ואשר הוא אומר לך כל מה שאתה חושב ומדבר וכותב: 
ואם אתה לבדך בשעת הפעל מתבודד חושק לקבל השפע האלוהי המוציא שכלך מן הכח אל הפעל, 
ואתה מגלגל האותיות מפה ומפה, ואתה יכול בהם להגיע עד הכונה אחת ראשונה. והיא שמתוך 
רוב תנועתם ועיונך בם ודעתך אותם יתחילו שערות ראשך לעמוד ישערו. ודמך שהוא הדם 
החיוני שבלב שנאמר עליו &quot;כי הדם הוא הנפש&quot;, ונאמר עליו עוד &quot;כי הדם הוא בנפש יכפר&quot;, 
יתחיל להתנועע מתוך הצירוף החי המדבר, ויתחיל כל גופך להיותו נרתע ורעדה נופלת על 
כל אבריך, ואתה מפחד פחד אלהים ויראת יי תכסך, ותרגיש בעצמך רוח נוסף מעורר אותך 
ומחזקך ועובר על כל גופך ומהנה אותך, ונראה לך בו שש[ופע] עליך מראשך ועד רגליך שמן 
אפרסמון פעם אחת או יותר, ושמחת ונהנית ממנו הנאה גדולה בגילה ורעדה, גילה לנפש 
ורעדה לגוף כדמות הרוכב הרץ את הסוס שהוא שמח ונהנה והסוס נרתע תחתיו. דע כי אין 


ספק שכבר נגעת עם כל זה הפעל המופלא אל שער מחמשים שערי בינה והוא השער האחרון, 
ובפתחך זה השער פתיחה שתוכל בעבורה להנצל מיד השוער ששמו א&quot;ז, כמו שנאמר &quot;קדם 
מפעליו מא&quot;ז&quot;. על סוד &quot;יי קנני ראשית דרכו&quot;. דע שמיד תשרה עליך שכינה ותפתח בלבך 
חמשים שערי בינה. ומאז תדע מי עמך ומי על ראשך ומי תוך לבך, ותכיר הפעל האמתי ותבין 
ממנו מ&quot;י א&#x27; ט&quot;ם דמ&quot;ו של אד&quot;ם עד שישב ט&quot;מ א&#x27; על פי מד&quot;ה אח&quot;ת ראשונה שהיא אחרונה. 
כסוד או&quot;ר יה&quot;י אחרו&quot;ן והו&quot;א ראשו&quot;ן ויה&quot;י אחרו&quot;ן והוא ראשון. והעד כי המאמר 
&quot;ויאמ&quot;ר אלהי&quot;ם יה&quot;י או&quot;ר ויה&quot;י או&quot;ר&quot; שוה למאמר &quot;ויאמ&quot;ר אלהי&quot;ם נעש&quot;ה אד&quot;ם&quot;. מהי&quot;א 
רפ&quot;ז האו&quot;ר הנבר&quot;א המהי&quot;א רפ&quot;ז או&quot;ר האברי&quot;ם מהאו&quot;ר הנבר&quot;א הי&quot;א רפ&quot;ז מדבור מזוהר 
השם המפ ורש שרו של עולם שרש עולם שר של עו לם שר על שלום. השמשים והעבדים בו מלכים 
תמיד והוא ממי&quot;ת יסודו&quot;ת והוא מחי&quot;ה בראשי&quot;ת, השם מל&quot;א וחס&quot;ר המפור&quot;ש רך וקשה במספר 


ובשיעור, שם מיוחד שר מיוחד שם חיים שר חיים מרו&quot;ח אלהי&quot;ם חיים שני מלכים חיים 
רקי&quot;ע עול&quot;ה ע&quot;ל ה&quot;ר קיע שערי&quot;ו שמי&quot;ם שעלו עשר שערי השם במדה שערי המדה בשם: 
הנה צרפתי לך צירופים שמה&quot;ם תוכ&quot;ל להפ&quot;ך מדות חמה ולבנה שנהפכו בשם. ועל כן אחר 
שהוא מדת יום ומדת לילה וסודו שד&quot;ה ושדות צריך גלגול, והוא ש&quot;ם ש&quot;ר הפני&quot;ם יהו&quot;ה 
מתהפך תמיד, כי שמו יהו&quot;ה מטטרו&quot;ן שר הפנים. וממנו היתה שכב&quot;ת זר&quot;ע הויה והוא שר 
צבאות בתנועת הגלגל, אשר במלכות מתהפ&quot;ך תמי&quot;ד. ואני אהיה מלאך המות ואמיתהו ליצר 
הרע בכח השם, וכן עשה דוד כשאמר &quot;ולבי חלל בקרבי&quot;, וכן תעשה גם אתה. והסוד שרציתי 
לגלותו לך אשר בעדו יחדתי זה החלק האחרון שהוא תשלום השלשים הוא זה: 
דע כי מי שוטה: 
הם ראשית מציאות האדם וצריכים בעת ההשקאה שמירה מופלאה, כי ט&quot;ו שנ&quot;ה מושלים משל&quot;י. 
שכבר ידעת שהם המים המרים המאררים והם המים המרים האמתים. והם דמ&quot;י האי&quot;ש, והשט&quot;ן 


שומר אותם בלב השוטי&quot;ם שהם נערי&quot;ם והם מריעי&quot;ם גם מעירי&quot;ם והם לכ&quot;ל מרי&quot;ם. ועל כן 
הכה&quot;ן ממי&quot;ר כחם בכ&quot;ח ש&quot;ם כידוע, וסימנם הטוב &quot;אל תגעו במשיח&quot;י ובנביאי אל תרע&quot;ו&quot;. 
ובעת שאתה מזכיר עליהם הש&quot;ם יט&quot;ו לשו&quot;ט בחי&quot;ה ובה&quot;ם ישו&quot;ט אד&quot;ם בשוטו על פני מי 
הים, והם יט&quot;ו השם מצד אל צד ויפעלו בכל אבר ואבר מאברי האדם ויפתחו חלונות בלבו 
ויעבור עליו בם זיו השכינה עד שיראה אור גנוז על דרך אוצ&quot;ר עד&quot;ן גנו&quot;ז בידיעת שם בן 
ע&quot;ב אותיות, אשר המשכיל בם הוא המשביע אותיו&quot;ת הל&quot;ב והשם משפיע שפעו עליו. והנה סוד 
מצרי&quot;ם מים מרים וסוד מל&quot;ך מי&quot;ם וסוד מלך מצרים מלך רקיע מלך ליצרים הוא ערפל עד 
אשר דק לעפר. וסוד ישראל א&quot;ש מ&quot;ר מהמרורים, וסודו אמת&quot;ק אכול מתק&quot;א ושתה חמר&quot;א ולא 
תימריה לגוי, ומרא א&quot;ח מ&quot;ר מט&quot;ר דמר&quot;ה במאו&quot;ת הוא אמצ&quot;ע מ&quot;ח, עצם הדם צלם מהדם דם 
מהצלם צלם אדם דם צלם מדמה גו&quot;ף ע&quot;ץ פוג&quot;ע מי&quot;ם אמצע שם אמצע משמרו אמצע. וכן סודם 


וי&quot;ט מש&quot;ה מ&quot;י שוט&quot;ה פעלו עד ששמו את הי&quot;ם לחרב&quot;ה ויבקע&quot;ו המי&quot;ם ויעברו בני ישראל 
בתוך הים ביבשה וה&quot;מ י&quot;ם להם חומה מימינם ומשמאלם והם באמצע. וכן השמים באמצע הגוף 
בלי עירוב עם הגוף אחר ההזכרה והידיעה. וזהו מה שרציתי לגלות לך שכל העולם מלא 
אותיות הקדש: 
חות&quot;ם בתו&quot;ך חות&quot;ם: 
פתוח&quot;י חותם: 
יהו&quot;ה אי&quot;ש מלחמ&quot;ה יהו&quot;ה שמ&quot;ו: 
כונתי היתה בכל מה שכתבתי עד המקום הזה בזה הספר להגיע אל מה שאגלה לך בו פה. והיא 
שאני האיש הנזכר בהקדמה הראשונה של זה הספר נולדתי בפרקוסטה של ארגון אשר במלכות 
ספרד. וטרם הגמלי כלומר בעוד היותי יונק חלב משדי אמי ועם אחי ועם אחיותי [עברנו 
לנווארה]. והעיר ההיא קרובה לארץ מולדתי מהלך שש עשרה פרסאות. וגדלתי על נהר אברה 
הוא הנהר העובר בשני המקומות הנזכרים פה, ואחל לקרוא מקרא עם הפירוש והדקדוק ר&quot;ל כל 
התורה שבכתב שהיא כ&quot;ד ספרים לפני אבא מארי ז&quot;ל. ואוסף עוד ללמוד קצת משנה וקצת 


תלמוד לפניו ז&quot;ל שרוב למודי היה ממנו. ואני בן ח&quot;י שנה והוא מת זצו&quot;ה ו&quot;ק לה&quot;ה 
אנ&quot;ס, ואני ישבתי בארצי שבה נתגדלתי שנתים ימים אחר פטירת אבא מארי. ואני בן יו&quot;ד 
שנה ורוח יי העירני והניעני, ואצא משם ואבא דרך ישרה לארץ ישראל בים וביבשה. ודעתי 
היה ללכת לנהר הסמבטיון ולא יכולתי לעבור מעכו ואילך מפני התגר שגבר בין ישמעאל 
ועשו. ואצא משם ואשוב דרך מלכות יון אשר שם נשאתי אשר בלכתי, ותעירני רוח יי ואקח 
את אשתי אתי ואשים פני לבוא עד ממי רביני ללמוד תורה. ואני בעיר קפואה קרוב לרומי 
מהלך חמשה ימים מצאתי שם איש נכבד חכם ונבון פילוסוף ורופא מומחה ושמו ר&#x27; הלל ז&quot;ל 
ואתחברה אתו, ואלמוד לפניו מעט מחכמת הפילוסופיאה ומיד נמתקה לי מאד ואשתדל בידיעתה 
בכל כחי ובכל מאדי ואהגה בה יומם ולילה, ולא נתקררה דעתי ממחשבתי עד שלמדתי מורה 
הנבוכים פעמים רבות וגם למדתיו במקומות הרבה. בקפואה לארבעה במקרה ויצאו לתרבות רעה 


כי נערים בלי מדע היו ועזבתים. ובתיבץ עשרה ולא הועיל אחד מהם אבל הפסידו שני 
הדרכים הראשון והשני. ובאבריפו ארבעה וגם בם אין מועיל כי הדיעות משונות מאד בבני 
אדם כל שכן בעמקי החכמה ובסתרי התורה. ולא ראיתי בם מי שראוי מהם למסור לו אפילו 
ראשי פרקים מן האמת כמות שהיא. וברומי לשני זקני העיר ר&#x27; צדקה ור&#x27; ישע&#x27; בעלי בריתי 
ז&quot;ל, והצליחו בו קצת הצלחה ונפטרו כי זקנים היו הרבה. ובברצלונה שנים אחד זקן ושמו 
ר&#x27; קלונימוס ז&quot;ל אדם גדול. ואחד בחור משכיל ומבין ונכבד מאד מטובי העיר ושמו ר&#x27; 
יאודה המכונה שלמה והצליח בו הצלחה מעולה. ובבורגוש שנים רב ותלמיד שם הרב ר&#x27; משה 
צינפאי&quot;ל אדם גדול וחכם נכבד. ושם התלמיד ר&#x27; שם טוב גם כן בחור נחמד וטוב אלא 
שהבחרות מנעו מן הלמוד ולא למד ממנו עמי כי אם קצת קבלות חיצוניות לא הוא ולא רבו. 
ובמדינת שלום שנים האחד מהם ר&#x27; שמואל הנביא שקבל ממני קצת קבלות. והשני ר&#x27; יוסף ג&quot;ק 


תיל&quot;א ישמרהו שומר מעלה והוא בלא ספק הצליח הצלחה מופלאה במה שלמד לפני והוסיף מכחו 
ומדעתו הרבה ויי היה עמו. ואמנם בעיר הזאת שאני בה היום ושמה סינים היא מסיני, 
מצאתי ששה אנשים ועמי הבאתי השביעי ממנו למדו לפני קצת זמן קצור מאד. וכל אחד מהם 
קבל מה שקבל ממני מעט או הרבה, ונפרדו ממני כלם חוץ מאחד והוא הראשון אשר הוא הסבה 
הראשונה לכל מה שלמד כל אחד ואחד [מכל] חבריו מפי, ושמו ר&#x27; סעדיה בר יצחק סגלמאפי 
ז&quot;ל, ואחריו החזיק ר&#x27; אברהם בר שלום, ואחריו החזיק יעקב בנו, ואחריו יצחק חברו, 
ואחריו החזיק חבר חברם. והיו שלשה מהם בעלי שלש מדרגות ושלשה מהם בעלי מדרגות אחרות 
למטה מהן. ושם השביעי ר&#x27; נטרונאי הצרפתי ז&quot;ל (....) ונעלמה מיד מפני סבות והוא 
שמנעוה מהם יהיו מהם רצוניות והיו מהן טבעיות ומהם מקריות ומהן הכרחיות: 
ואני בזמן היותי בן א&quot;ל שנה במדינת ברצלונה העירני יי משנתי ואלמוד ספר יצירה עם 


פירושיו ותהי עלי יד יי. ואכתוב ספרי חכמות מהם וספרי נבואות מופלאים ותחי רוחי 
בקרבי ורוח יי הניע לבי ורוח קדושה נוססה בי. ואראה מראות נוראות רבות ונפלאות על 
ידי מופת ואות ובכללם התקבצו סביבי רוחות קנאות. וראיתי דמיונות ושגיאות ונבהלו 
רעיוני עלי כי לא מצאתי איש מאישי מיני שיורני הדרך אשר אלך בה. ועל כן הייתי כעיור 
ממשש בצהרים ט&quot;ו שנה, והשטן עומד על ימיני לשטני. והייתי משגע ממראה עיני אשר ראיתי 
לקיים דברי התורה ולהתם הקללה השניה י&quot;ה שנה. עד אשר חננני אלהים קצת מדע ויהי יי 
עמי לעזרה משנת (א&#x27;) [א&quot;ל] עד שנת מ&quot;ה להצילני מכל צרה. ובהתחלת שנת אלי&quot;ה הנביא 
חפץ יי בי ויביאני אל היכל הקדש. והוא הזמן שבו השלמתי הספר הזה אשר חברתיו פה 
במסיני לתלמיד היקר הנכבד הנעים המשכיל המבין החושק לדעת אמתת התורה התמימה, הוא ר&#x27; 
סעדיה הנזכר ראשון לשבעה הנזכרים. על אשר ראיתיו שדבק בי לאהבה כדי להיותו בידו 


לזכרון לאשר למד לפני מפני היות השכחה מצויה וגם בהיותו בידו, ידעתי שיועיל לחבריו 
הנזכרים תועלת שכלית וגם לדומים להם ברוב מה שכתוב בו. וידעתי שלולי המקרים 
בדמיונות אשר ראיתי בדמיונות הראשונים אשר כבר עברו שבח לאל, לא היו נפרדים 
התלמידים הנזכרים ממני. והדמיונות ההם אשר היו סבות פרידתם והתרחקם ממני הן הן אשר 
היו לי אני סבות אלוהיות להעמידני על מתכונתי ולעמוד בנסיונות, יהו מאיר עיני לבבי. 
כי בעבורן שמרתי פי ולשוני ובלמתים מלדבר ולבי מלהרהר. ושבתי אל המקום הראוי לשוב 
אליו שמרתי כריתת הברית והכרתי והשגתי מה שהיה שלם ממני לפני הזמן הזה. ושבחתי לשם 
יי אלהי ואלהי אבותי אשר לא עזב חסדו ואמתו בכל עתיו, אשר [כרת] בריתו ברחמיו ואשר 
נתן בזאת הלב הנאמר (..) ממני בחסדו. ואולם עלה על מחשבתי בראותי הנעימים המתחדשים 
בעולם להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם (.) רבו השמים מה&#x27; (..) יהודים בכל 


צד והצרות דוחקות זו את זו וטרם השבח (..) הנה זו הגדו כח ממנה מתחדשת ולא יכול לבי 
לסבול זה (...) הפודים השבויים בכל כחם שיפדו הקרובים להם תחילה כמו שהם מחוייבים 
לעשות. שאמרה ענייך ועניי עירך ענייך קודמין, עניי [עירך ועניי] עיר אחרת עניי עירך 
קודמין. וראיתי שהן צריכין מאד לפדות עצמם מידי הזמן ותחבולותיו ומידי [עבדיו] 
ומידי עבדי עבדיו ולשוב אל השם ית&#x27; במה שפשעו מכל פשעיהם, והוא העון פלילי (התחזק) 
[התרחק] אצלם תלמוד תורה לגמרי בכלל עד שמקצת פרטים מהם (..) אחד הכלל שהיו יכולים 
ורוצים ללמוד כפי כל איש ואיש מהם. ומבואר אמרו חכמים תלמיד חכם חגרהו על מתניך ועם 
הארץ חסיד אל תדור בשכונתו (....) היה לי דרך בשום פנים לשתוק מזה (.) הגדו בשכני 
בתוכה מפני אהבת תלמידי והנה (מכאן יש עמוד מקוטע והבאתיו כפי שהוא): 
כבר המ אחר דרכיהם בעזיבת התלמוד: 
[הייתי] דורש להם בקצת שבתות על הדבר הגדול הזה: 


ואינם עושים והיתה שכר שמיעה בידם. והיום: 
שבקשתי לפדותם בדרך הנזכרת התקבצו בה חכמה: 
מבואר ובראות כי כן מנעתי עצמי: 
להם על הכלל ולא אקראם אל האמת כי מייסוד: 
מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה ואמר: 
עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם. ואיכה שבחו והגית בו יומם ולילה ושכחו 
יום אם לא בריתי יומם חקות שמים וארץ לא שמתי. מאן דלא יסוף: 
מצוה ישמרו בעזבם השרש הראש וכבר: 
למעלה מה שמספיק להודיע ממנו: 
מידי השומעים שהייתי ביניהם זמן גדול: 
דאות זו או ישמענו שום חכם שמצדי: 
השם בדרך שחפץ בה יותר מכל הדרך [ולא עם] הארץ חסיד ואין בור ירא חטא. ואמרו תלמוד 
[מביא לידי] מעשה ואין מעשה מביא לידי תלמוד: 
התורות אין להם חקר ואחר שגיליתי: 
חבור זה הספר עם היות הסבה הגדולה אהבת מי: 
חבר באמת אשוב לגלות סוד התכלית אשר קראתי [חותם] בתוך חותם ולמה כתבתי פה פתוחי 
חותם: 
שאחריהם ואלה השלשה עניינים בהם אחתום: 


ואומר תחלה כי החותם יכיר המעיין בו: 
כגון חותם הזהב שהוא גוף אחד והצורה המצויירת: 
שוקעת שמולידה בולטת בשעוה בין כוליות: 
הנה כל אחת ואחת כללית והנם שתי צורות [אחת] [ואחת] בולטת ושוקעת בהיותם מחוברים 
יחד ונכנסה: 
יאמר על שתיהן שהן חותם בתוך חותם: 
בחותם אחד והנולד ממנה הנה הוא שוקע: 
נכרת בחמר השעוה והשוקעת חותמה: 
והנולד ממנה הנה הוא בולט בהכרח כפי הצורה: 
ויש צורת דבר שלישי בלתי מולדת לא שוקע: 
והיא צורת חלק ושלש צורות אלו הנזכרות: 
הם תאביות אבל מהם נקח ראיות ומופתים: 
השמות וידוע שכל צורה מאלו הצורות: 
השממיות והמקריות אי אפשר: 
או בלתי נושא והיה כל גוף וגוף מן הגופים התחתונים: 
לפי הסוגים והמינים והאישים נבדל מאחד ואחד: 
בין בחמים לפי המזגים ובין הצורות לפי: 
דרך משל וכל נקבה תשתתף עם חברתה בצורת הנקבות. והנה החמר של הזכר והנקבה מאישי 
בעלי חיים בין מדברים ובין בלתי מדברים היא חמר אחד והוא זרע מן המולידים כדמותם. 


ויבדלו הזרעים תחלה לפי הכמות והאיכות של המזגים כלומר לפי מיעוט הזרע ולפי רבויו 
ולפי השואתו בבינוניות, שיהיה זה נמשך אחר חמר המולידים וצורתם ומקריהם. וכבר יהיו 
המזגים הארבעה בתכלית הקושי במזגים או בתכלית הרכות. והקשה בתכלית הקושי הוא הברזל 
והדומה לו בקשיו כאבנים החזקים: 


</div>
