# ספר אוצר עדן הגנוז — קטע 4

[קריאה בקורא](/reader/kabala-cbd3da1792e9/1/4/)

<div lang="he" dir="rtl">

שביעית, כאמר דכתיב &quot;את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו&quot; (ויקרא יט&#x27; ל&#x27;), ומאי ניהו מדה 
שביעית, זו מדת טובו של הקב&quot;ה. ומאי טעמה אמר את שבתותי תשמורו ולא אמר את שבת&quot;י 
תשמורו, אלא משל למלך שהיתה לו כלה נאה וכל שבוע ושבוע מזמינה יום אחד להיות עמו. 
והמלך יש לו בנים נאים ואוהבם, אמר להם הואיל וכן היא, שמחו איתה גם כן ביום שמחתי 
כי בשלכם אני משתדל ואתם גם כן הדרו אותי. ואחר זה אמר בדמות שואל, ומאי טעמה זכור 
את יום השבת ושמור, זכור לזכר ושמור לכלה. ומאי טעמה ומקדשי תיראו, שמרו עצמכם 
מהרהור, שנאמר כי מקדשי קדוש הוא. ולמה, כי אני יי [מקדשכם] בכל צד. ומאי טעמה 
אמרינן על כל מה שברא [וכו&#x27;] חי העולמים, ולא אמרינן מה שבראת, אלא אנו מברכין 
להקב&quot;ה שמשפיע חכמתו לחי העולמים זה והוא נותן הכל. ומאי טעמה אמרינן אשר קדשנו 
במצותיו וצונו ולא אמרינן וקדשתנו וצויתנו, מלמד שחי העולמים כלולים בו כל המצות 


כולן, וברחמיו עלינו נותנם לנו כדי לקדשנו בהם ואולי נזכה. ומאי טעמה, כי בשעה שאנו 
נזכה בעולם הזה לעולם הבא שהוא גדול ובידו אוצרות הנשמות, ובשעה שישראל טובים 
הנשמות זוכות לצאת ולבוא לעולם הזה, ואם אינם טובים לא יצאו, והינו דאמרינן אין בן 
דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, מאי כל הנשמות שבגוף הוי אומר כל הנשמות שבגוף 
האדם ויזכו החדשות לצאת ואז בן דוד זוכה להולד. היאך, כי נשמתו תצא חדשה בכלל 
האחרים. משל למלך שהיה לו חילות, והשלים המשל בענין &quot;כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם 
כ&#x27;ע&#x27;כ&#x27;מ&#x27;פ&#x27;י&#x27;י&#x27;ה&#x27; (כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם)&quot; (דברים ח&#x27; ג&#x27;). ואמר שם ומאי 
ניהו מוצא פי יי, הוי אומר יחיה בתורה דהיינו מוצא פי יי: 
אמרו מכאן ולא עם הארץ חסיד, אם עליו (על הקב&quot;ה) אינו גומל חסד איך אפשר לו להקרא 
חסיד. ואע&quot;פ שמתחסד עם הבריות והוא עם הארץ לא חסיד יהיה. ובמה מתחסד עם קונו 
בתלמוד תורה, שכל הלומד תורה גומל חסד לקונו דכתיב &quot;רוכב שמים בעזרך&quot; (דברים לג&#x27; 


כו&#x27;), הוי אומר כשאתם לומדים תורה לשמה אזי אתם עוזרים לי ואני רוכב שמים ואז 
&quot;ובגאותו שחקים&quot; (שם) ומאי שחקים הוי אומר בחדרי חדרים כדמתרגמינן ומימריה בשמי 
שמיא, הילכך לא על הלחם לבדו יחיה האדם אלא על כל מוצא פי יי שהיא תורה שיצאה מפי 
יי עליה יחיה האדם. ועוד אמר שם מאי דכתיב &quot;החכם יענה דעת רוח&quot; (איוב טו&#x27; ב&#x27;), ומאי 
ניהו דעת רוח אלא דעת שקרוב לרוח, דכתיב &quot;ונחה עליו רוח יהוה רוח חכמה ובינה&quot; 
(ישעיה יא ב&#x27;), חכמה ואחריו בינה ובבינה עצה וגבורה ודעת ויראת יי. והאמרת לן שעצה 
זו גמילות חסדים גבורה זו מידת הדין דעת זו אמת וכן הדעת שבכחה יודע האדם האמת יראת 
יי היא אוצרה של תורה והיינו דאמרית אנא אלא שזו למעלה דאמר ר&#x27; עקיבא כל מה שברא 
הקב&quot;ה ברא לנגד שנאמר &quot;גם את זה לעומת זה עשה האלהים&quot; (קהלת ז&#x27; יד&#x27;) ומאי ניהו 
אוצרה של תורה דכתיב &quot;יראת יהוה היא אוצרו&quot; (ישעיה לג&#x27; ו&#x27;). לפיכך צריך אדם להיות 


ירא שמים ואח&quot;כ ילמוד תורה, משל לאדם שבא לקנות דבש תמרים ולא הוליך כלי להביאם 
וכו&#x27;: 
הנה כבר גלגלתי לך מה שכתוב בספר הבהיר מענין זה שאנו בו, והורתי לך שגלה לנו 
בדבריו אלו, סוד חי העולמים ומהותו וסוד משיח בן דוד נתגלגל בעיבור בסוד הנשמות. 
ולא עוד אלא שגילה סוד החיים הנצחיים, ואמר שבסתם מוצא פי יי שהיא תורה שיצאה מפי 
יי, וגלגל עלינו עוד סוד דעת רוח עם שאר המדות עד יראת יי שהיא אוצרה של תורה. ואחר 
זה אינך צריך להערה אחרת בענין זה עם מה שקדם לך מידיעת אמתת זה כולו: 
ואל תשגיח בפתאים החושבים שאלה הדרשות והמשלים אין תועלת בם. אבל ראוי שתדע שהם 
מגלים רוב סתרי תורה בביאור למשכילים השלמים שהם חכמי הקבלה הנבואית ואוהביה. אלא 
שצריך לחקור סתריהם ופתרונם, ודעתי זאת הביאני להזכיר מהם זה כולו והדומה לו בכל מה 
שזכרתי מהם בחבורי או מה שאזכור עוד. ואם לא אפרש הכוונה בהם במקומם די בהזכירי 


אותם על ענין ידוע, שמתוך הענין ההוא יובן מה שכתוב בם במקומם. כמו זה הנזכר מסוד 
חי העולמים ומסוד הרוח האחת והשנית שגם היא רוח אלא שהיא רוח מרוח הקדש. ולפיכך היה 
ראוי פה להגיד לנו מה שהגיד כשאמר שתים רוח מרוח חקק וחצב בה עשרים ושתים אותיות 
שלש אמות שבע כפולות וי&quot;ב פשוטות ורוח אחת מהן. והנה זכר בספירה הזאת חקיקה וחציבה 
וכן בשלישית וכן ברביעית בלבד, אבל בראשונה ובחברותיה מחמש ועד עשר לא זכר בהם לא 
חקיקה ולא חציבה. ואמנם אמר כי הראשונה שהיא אחת היא רוח הקדש וקראה ספירה אחת, ועם 
השנית היה סימנם א&quot;ב. ומן הג&#x27; ועד הי&#x27; היה סימנם ב&quot;ן שסימנם אדנ&quot;י בכלל, ומי שחושב 
זולת זה מקצץ בנטיעות והוא עתיד ליתן את הדין מפני שקצץ גלגל ונטיות. שהנה הנטיות 
בגלגל הן נטועות והוא שרשם. והסוד ה&#x27; א&quot;ב ה&#x27; ב&quot;ן והנה רמז ב&quot;ן דו&quot;ד ב&quot;א והביא בידו 
הנבוא&quot;ה. ובאמת הוא הב&quot;ן, ואם כן הא&quot;ב הנ&quot;ו ורמז לזה ש&#x27;למה ד&#x27;וד י&#x27;שי, תוכם שלו&quot;ם 


ראשם שד&quot;י סופם הד&quot;י והוא סוד היום הב&quot;א. וכל הוי&quot;ה מאב היא חוי&quot;ה בא&quot;ם של שלש אמות 
שהם שק&quot;ר ואמ&quot;ת בכ&quot;ח. והם שלשה שמות ובהם א&quot;ש רו&quot;ח מי&quot;ם בכ&quot;ח השמו&quot;ת כמחשבו&quot;ת גם הם 
י&#x27; ספירות שלימו&quot;ת שהם שעו&quot;ת לשמו&quot;ת, והנה שלש הויות לברכת כהנים והם שמות היצו&quot;ר: 
וכבר הודעתיך שהסבה הראשונה אינה נקראת ספירה כי אינו נופל תחת המספר בשום פנים, כי 
אם על דרך שמו לבד הנכלל עם כ&quot;ב אותיות יחד, והנבדל מהם והוא עמהם ומניע את כולם. 
ואמנם מידיעת דרכיו ומדותיו ופעולותיו שנדעם מתוך שמו, נדע מציאותו המחוייבת. כמו 
שנכיר הפועל מתוך פעולותיו ואם לא נראהו, כי הן יורונו עליו. וכמו שנכיר בעל המדות 
מן המתנהגים מהם וכמו שנכיר בעל הדרכים כולן מן ההולכים בם. וזה כולו נדעהו מתוך 
כ&quot;ב אותיות שהן שמו הכללי יתע&#x27; ומתוך ד&#x27; אותיות מהן שהן שמו הפרטי ית&#x27;. והנה כולם 
יח&quot;ד הם אותיות ההעלמה והם יהו&quot;א וחלוקם יתגלה לפנים במקומו בע&quot;ה: 


וסוד &#x27;חקק וחצב&#x27;, &#x27;שד&quot;י&#x27;. וענין חקיקה כענין כתיבה קיימת כמו כתיבת החותם המחקק 
צורתו בזולתו. וענין חציבה תקון הצורה כראוי. ומאמרו חקק תחלה ואחריו אמר וחצב 
ידענו שאין חציבה בלי חקיקה, אבל אפשר להיות חקיקה בלי חציבה. וכן הורנו במה שעבר 
בענין קול ורוח ודבור בענין רוח הקדש. שהקול קודם לרוח והרוח לדבור, ועד שישתתפו 
שלשתם אינו רוח הקדש. ולמה לא אמר קול קדוש או דבור כמו שאמר רוח הקדש, מפני שהרוח 
האמצעי מכריע בין הקול שהוא קול אלהים חיים מדבר מתוך האש, שהיא מדת הדין קשה ולא 
מתוך המים שהיא מדת רחמים חזקה. וכל מכרי&quot;ע ש&quot;ם וכל ש&quot;ם מצי&quot;ר ועל פי הש&quot;ם יודע כל 
דב&quot;ר. חבר ש&quot;ם ורו&quot;ח ותמצא רא&quot;ש מחוב&quot;ר עם זנ&quot;ב. ובדעתך אמתת היות שמו רוחו והיות 
רוחו שמו תכיר סוד חבור רא&quot;ש וזנ&quot;ב ותתחד&quot;ש לך בו אוז&quot;ן בש&quot;ר ותשמע קול מדבר מתוך 
או&quot;ר בן א&quot;ש או אמו&quot;ר מתוך א&quot;ש בן או&quot;ר והוא א&quot;ב ראשו&quot;ן אשר אש&quot;ו נבר&quot;א: 


ודע שאני מגלגל לך דברים אלה בתוך דברי מפני שכבר נודע לי מבואר שמה שאמרו רוב חכמי 
ספר יצירה בדורנו זה, ובמה שעבר מחכמי הגלות, לא בארו בו מה שצריך. מפני שקצתם לא 
הורונו דבריהם שהיו מקובלים ממנו, וקצתם הורונו שהיו מקובלים ממנו ומסתרי תורה, 
וקצתם פירשוהו על דרך פילוסופית. ואלה בקשו לעוור עיני פקחים אבל המקובלים האירו 
עיני העברים העורים. ואלה שמות מפרשי ספר יצירה אשר ראיתי פירושיהם ובחנתי דעותם בו 
כפי שנויים והם י&quot;ב פירושים. א. פירוש ספר יצירה של ר&#x27; סעדיה גאון זצ&quot;ל שחברו בערבי 
והועתק לעברי ודבריו בו הם משותפים קצתם על דרך המדות לפי התורה וקצתם על דרך 
פילוסופית. ב. פירוש רבי אברהם בן עזרא ז&quot;ל ורובו פילוסופיאה וקצתו קבלה קצרה. ג. 
רוטש בן תמים וכולו פילוסופיאה. ד. ר&#x27; שבתי הרופא והוא משותף משני הענינים. ה. הרב 
ר&#x27; יעקב משגוביא ז&quot;ל וכולו קבלות. ו. הרב ר&#x27; עזרא וקבלותיו נכונות ומעטות. ז. הרב 


ר&#x27; עזריאל וקבלותיו נסתרות ורבות. ח. הרב ר&#x27; יהודה החסיד האשכנזי זצ&quot;ל ונמשך קצת 
אחר דברי ר&#x27; שבתי הרופא. ט. הרב ר&#x27; אלעזר האשכנזי ז&quot;ל ורובו קבלות נעלמות. י. הרב 
ר&#x27; משה בן נחמן זצ&quot;ל ורובו הוריות ועם היותו בקי בפילוסופיאה לא המשיכו על דרכה. 
יא. הרב ר&#x27; יצחק מבדרש זצ&quot;ל ופירושו מעולה מכל הפירושים בגלוי רל&quot;א שערים שסדר כל 
האלפא ביתות לפי דרך בעל ספר יצירה והוציאם לאור באלפא ביתא שלמה כראוי ישרה ובחציה 
אחריה. והיא א&#x27;ג&#x27;ה&#x27;ז&#x27;ט&#x27;כ&#x27;מ&#x27;ס&#x27;פ&#x27;ק&#x27;ש&#x27; עד שהשלים בהתחלת האלף כ&quot;א אלפא ביתות, 
והאמצעית בת שתי אותיות כמו שחייב הדילוג והצירוף הישר והוא א&quot;ל ובו החל בעל הספר. 
ואם צירוף הבית בחצי אלפא ביתא ב&#x27;ד&#x27;ו&#x27;ח&#x27;י&#x27;ל&#x27;נ&#x27;ע&#x27;צ&#x27;ר&#x27;ת&#x27;. וכשיתחברו שני החצאים יעלה 
מהם אלפא ביתא שלם. וכשתקח מהם א&quot;ל ותשימהו לראש ואחר כך תחבר הראש והסוף של החצי 
השני ותעשה תיבה יהיה ב&quot;ת, ועוד תעשה כן לראשון יהיה ג&quot;ש. וכך תקח תמיד תיבה מזה 


ותיבה מזה, וא&quot;כ יהיה הסוף כ&quot;מ הנה הראש עם הסוף ותמצא מלא&quot;ך, וסודו המופלא מאכ&quot;ל, 
וזה המהלך יתבאר ענינו במקומו. יב. הרב ר&#x27; ברוך מורי ורבי אשר פירושו גם הוא כולו 
מגומטר ומנוטרק ומצורף ומומר עם כל דרכיו. וגם שמעתי שהרב ר&#x27; אלעזר הדרשן אשכנזי 
פירש בו פליאות מקובלות אך לא הגיע לידי עד היום. ואשר אמרו לי, לא ידע להגיד לי מה 
כולל רק אמר שקורין אותו מקובל: 
וזה הספר שאני מחבר בו ספרתי לך ענינו, הוא שיכלול ענינים רבים, לא פירוש על ספר 
יצירה בלבד. ועל כן לא אאריך בו כרצוני. ואמנם אני מודיעך מעכשיו שידיעת השם באמת 
אי אפשר לדעתה לא מספר יצירה לבדו, ואפילו עם ידיעת כל פירושיו הנזכרים, ולא ממורה 
הנבוכים לבדו ואפילו עם ידיעת כל פירושיו, עד שתחוברנה שתי הידיעות של שני הספרים 
האלה יחד והחכמות שתיהן אל אחת מיוחדת אשר היא התכלית האחרונה. ועל כן בראותך שדברי 
נוטים לדברי המורה, בקשת לבך [למתוח] חצים תורה, וברכות יעטה מורה. ובראותך שנוטים 


לדברי ספר יצירה, תתיר קשר מהר ותוריד ללבך אור עין מאירה, על דרך צינור חוט השדרה 
ותשקיט חום הכבד עם המרה, על פי צירוף אותיות התורה, הכתובים בשורה, בדמות השירה 
הישרה. ובעשותך כן הנה תנצל מכל צרה ותמצא דרך הקבלה ארוכה וקצרה ותשיג בזה 
שהאותיות כולן חקוקות בלבך חצובות מרוח הקדש ברוחך, שלכך אמר ורוח אחת מהן, והיא 
רוח הקדש שנחקקה בך מרוח הקדש בעצמה. עד שתבין מדעתך שבקרבך רוח הקדש והיא מדברת בך 
ולא חוץ ממך, ומהכרתך עצמך תכיר כל המציאות החקוק עמך. שלש מים מרוח חקק חצב בהן 
וכו&#x27;, הנה הורנו בשומו הרוח האמצעי שהאש למעלה והמים למטה והשמים למעלה מעלה והארץ 
למטה מטה. והנה הם שמות למדות האלהיות, ר&quot;ל השמים רוח והם שמות למדות האנושיות 
הנמשכות אחר האלוהיות באמצעות הגלגליות והיסודיות שבם הכל נדון: 
ובעניין אמ&quot;ש נגלה סוד המדות ואמנם אמרו פה חקק וחצב בהן תהו ובהו ורפש וטיט, בא 
להורות לנו בזה צורת היצירה איך היא והודיענו שהשרש לכל המציאות הוא רוח הקדש, 


וסודו איש ואישה. כמו שרמזנו למעלה וכמו שירמוז גם עוד לפנים באמרו ומתחלקין זכר 
ונקבה בדמות כף זכות וכף חובה. וכבר נגלה שם סוד מאמרו על ענין המלכות והקשר 
והצירוף והחותם. זכר באמ&quot;ש ונקבה באש&quot;ם, כי הזכר פתוח ועל כן הוא מקובל בקלות 
והנקבה סתומה ועל כן היא קשה לקבל החכמה. והזכר הנה הוא כח הדברי והנקבה היא החיה. 
וכזה זכר בכפולות רך וקשה תבנית גבור וחלש וכן בפשוטות אמר עשאן כמין מריבה וערכן 
כמין מלחמה ואמר בענין לב בנפש כמלך המלחמה בסוף הספר: 
גם כל חפץ זה לעומת זה עשה האלהים כמו שאמר במעשה ובמערכה של המלחמה. ואם כן אמרנו 
איש ואשה יגיד על חיבור שתי מדות אישיות שסודם צורה צורה היו. ובא בפרקי דר&#x27; אליעזר 
על זה סוד גדול ונאמר שם איש ואשה י&quot;ה ביניהם זכו שכינה ביניהם לא זכו נסתלקה שכינה 
מביניהם נשארו אש אוכלת אש, והורה בו כי שם י&quot;ה הוא שם השכינה. והעד שהוא חצי השם, 
וחצי השם ככל השם, כי הוא י&quot;ה ומלא י&quot;ה הוא, וכך נגלה סודו. והנה י&#x27; פעמים יו&quot;ד 


עולה עצ&quot;ם, הנה עוד ה&#x27; פעמים יו&quot;ד עולה ס&quot;ם הרי ס&quot;ם מע&quot;ץ וסודו יצ&quot;ר והוא ש&#x27;, והנו 
כצ&quot;ל מצ&quot;ל גם עצ&quot;ו דק&quot;ל ע&quot;ץ דול&quot;ק. ועוד הכה י&#x27; פעמים ה&quot;א ותמצא ל&#x27;ל&#x27; והם ס&#x27; הרי 
שי&quot;ן. ועוד הכה ה&#x27; פעמים ה&quot;א ותמצא ל&#x27;, חבר הכל ויעלה שמי&quot;ם וסודם זכ&quot;ר ונקב&quot;ה והם 
אנדרוגינו&quot;ס בגימ&#x27;. והנה השכינ&quot;ה נמצאת משם י&quot;ה וממנו נבראו השמים. והנה י&#x27; תוך אש 
אי&quot;ש וה&#x27; בסוף אש הרי אשה, ושתי האותיות נעלמות בשתיהם. ואמנם ו&#x27; הוא קש&quot;ר מורה על 
חבורם ועל כן היא שש&quot;ה שסודם יורה על &#x27;הקש&quot;ר&#x27; &#x27;א&quot;ש רו&quot;ח מי&quot;ם&#x27;, או על &#x27;הת&quot;ר&#x27;. על כן 
ענין &#x27;רוח הקדש&#x27; &#x27;היצו&quot;ר והצור&quot;ה&#x27; שהם באמת &#x27;אי&quot;ש ואש&quot;ה&#x27;. וכך קחם, ה&#x27; יצור וה&#x27; 
צורה א&quot;ד יצור וא&quot;ד צורה, וגם סודם ה&quot;י צור ו&quot;ה צורה, ועוד ה&quot;ה צור וי&quot;ה צור, צור 
ההויה, צור צר הלב ולב צר הצור. ואע&quot;פ שיקשה על רבים להבין זה דעתו כי הנה ידוע כי 
הציור גם היוצר גם היצור שוים בצירופם. ואמנם שם האש והארץ י&quot;ה ועל כן אמתת ההויות 


א&quot;ש אר&quot;ץ כי א&quot;ש אל אר&quot;ץ גם כן אר&quot;ץ אל א&quot;ש, וזו היא המלחמה. ועל כן רוח הקדש ברא 
ענף והוא רוח מרוח הקדש. וענף הרוח מים, על כן ברא מים מרוח. וענף המים אש, על כן 
ברא אש ממים. ובפרק ג&#x27; בענין שלש אמות אמ&quot;ש זכר זו הבריאה מבוארת. ואם כן החקוקים 
והחצובים במים הם תהו ובהו ורפש וטיט. והחקוקים והחצובים באש הם כסא הכבוד ואופנים 
ושרפים וחיות הקדש ומלאכי השרת. והחתומין בששה שמות מצורפין הם שש קצות אשר פנה השם 
אליהם מפני החתימה שלכל אחד מהם, והם מעלה ומטה פנים ואחור ימין ושמאל אלה הם 
הנחתמים. ואשר פנה אליהם בשמו מצורף כולו והמקומות ששערם כנגד בית המקדש קראם רום 
ותחת מזרח ומערב דרום וצפון. והוסיף בענין המים דבר ואמר עשאן כמין ערוגה והציבן 
כמין חומה וסבבן כמין מעזיבה, וזה מפני שהמים אינן מקיפין את הארץ כמו שמקיף האש את 
הרוח, אבל יש להקפם סוד גדול, כי הרקיע אשר על הארץ מן המים נתהוה, ומקום סוף 


עליונו שם ההויה של המים שהם מים בכח, שקראוהו מקום אבני שיש טהור. ושם המים 
מתילדים בהפרדם מן האד שהעלה אותם שם להשקות את כל פני האדמה. ולא אמר ואד יעלה מן 
המים. וזהו סוד השם שהוא הו&quot;ד וא&quot;ד שממ&quot;ה ודאג&quot;ה, ה&quot;ו ד&#x27; ו&quot;ה פנים ואחור בה&quot;ו בה&quot;ו 
תה&quot;ו ובה&quot;ו, ל&#x27; כבד, זהו ת&quot;ל, נפ&quot;ש, רו&quot;ח ברו&quot;ח, שק&quot;ל. ועל כן תמצא אבנ&quot;י שי&quot;ש 
טהו&quot;ר בגימ&#x27; יצ&quot;ר טו&quot;ב ויצ&quot;ר ר&quot;ע, וזה בעשותך מן יי&quot;ן ע&#x27; ומן ה&quot;א ו&#x27; ומכל ש&#x27; יצ&quot;ר 
וסודם קש&quot;ר טו&quot;ב ור&quot;ע. וסוד כל קשר שש מאות והם א&quot;ש בעצמם ונסתרם שק&quot;ר ואמ&quot;ת: 
והנה נכללו אם כן בשם אבני שיש טהור לפי הדרך שגליתי לך סודה ונחברו יחד שקר ואמת 
עם טוב ורע, והם מות וחיים וטוב ורע, ואם כן סודם עץ חיים ועץ הדעת. והסוד הגדול 
בממשלתם סמא&quot;ל וכת שלו שהם המלאכים שנפלו ממקום קדושתן מן השמים שנאמר עליהם 
&quot;הנפילים היו בארץ&quot;, &#x27;טוב ורע&#x27;. וסוד &#x27;היו בארץ שנחתמו בשם שרם הנקרא &#x27;מטטרון&#x27;. וכל 


קש&quot;ר שהוא שק&quot;ר ואמת סודו כלול מן שנ&quot;י מלאכי&quot;ם בזמן ושמם מטטרון וסנדלפון וסודם 
ד&quot;ם ר&quot;ע ושם נכפל, ועל כן הי&quot;ו פו&quot;ר באר&quot;ץ. והנה אם כן &#x27;י&quot;ה ע&quot;ץ החיי&quot;ם וע&quot;ץ הדע&quot;ת&#x27; 
כוללים &#x27;אבנ&quot;י שי&quot;ש טהו&quot;ר&#x27;. ועיין עוד באמתתו ותבינהו לפי מציאות אמתתם יע&quot;ץ החיי&quot;ם 
וע&quot;צה הדע&quot;ת, וסוד סופיהם תצמ&quot;ץ והנה אהי&quot;ה חתום ואמנם יהו&quot;ה ראשיהם. מנה מספרם 
&#x27;עשרה חמשה&#x27; ושים יצ&quot;ר טו&quot;ב מנוי ושמור מספרו לבד ומספרם לבד. והנה מספרם תתקכ&quot;ח 
וזכרהו ומספרו ש&quot;י ושמרהו, כי זה יתבאר לפנים בסוד ירח בי&#x27; חלקי עדן בא&#x27; שהוא מגלה 
דרכי המולדות. ואמנם הנוסף מזה על זה הוא מנין תורה. ועוד מנה ששה חמשה להשלים השם 
ותמצאם עולים תתקנ&quot;ח וזכרם. ושים יצ&quot;ר ר&quot;ע מנוי שעולה תק&quot;ע ושמרם. וראה התוספת אשר 
ביניהם והוא שלח&quot;ן, וצירופם ידועים. חבר &#x27;תור&quot;ה בלשו&quot;ן&#x27; שהוא שלח&quot;ן נשל&quot;ח והיה 
לנח&quot;ש ותמצא מספרם &#x27;מטטרו&quot;ן ש&quot;ר הפני&quot;ם&#x27; שהוא &#x27;שר צבאות&#x27; &#x27;בתנועת הגלגל&#x27; וסודו טצ&quot;ץ 


לבדו. או אי&quot;ק עם חפ&quot;ף, גם בכ&quot;ר עם זע&quot;ן, או גל&quot;ש עם וס&quot;ם, גם דמ&quot;ת עם הנ&quot;ך. וזה 
א&quot;ד גם א&quot;ח וסודם א&#x27; אחד אלף פחות א&#x27; וכללם ה&#x27; אלפים פחות ה&#x27; אחדים. וזהו סוד שכב&quot;ת 
זר&quot;ע שהוא בכ&quot;ר זע&quot;ן מפור&quot;ש ומיוח&quot;ד פרט&quot;י סתו&quot;ם וחתו&quot;ם בשם שד&quot;י ש&quot;ם מפור&quot;ש כי 
הכ&quot;ח סתו&quot;ם וחתו&quot;ם והוא קשו&quot;ר מחמש&quot;ה והוא חמ&quot;ר ק&quot;ו השמ&quot;ש: 
ודע כי כאשר תמצא ק&quot;ו השמ&quot;ש לירח כן תמצא קו הירח לשמש. כי זה פועל בזה וזה בזה, 
והשמש זכר ונקבה והירח זכר ונקבה. והנה כשתחבר המספרים של שלח&quot;ן ושל תור&quot;ה תמצא 
תוספת זה על זה אבר&quot;ך וסודו היר&quot;ח. והוא מספר זמן הגלות שהוא אלף שנה ורכ&quot;ב והיא 
שנת ה&#x27; אלפים חמישים ליצירה. כי היום בשנת הט&quot;ה יש לנו אלף ורי&quot;ז שנה. ובשנה הזאת 
נתחברו יחד רזיא&quot;ל והנפ&quot;ש, ובשנת אלף ורכ&quot;ב שנה יתחברו ברכא&quot;ל והנפ&quot;ש ויהיו החמ&quot;ר 
והנפ&quot;ש דבר אחד בפועל. ודע כי החומר הוא הנוסף ביצר רע על יצר טוב והוא חדוש הירח 
ר&quot;ל יצר הרע ודעהו כי הוא סוד גדול והוא מגלה חדרי החמ&quot;ש. ואם תחבר יצר טוב עם יצר 


רע במספרם יעלה תתפ&quot;ז וסודם קש&quot;ת לבנ&quot;ה, כי חמר ראשו&quot;ן לב&quot;ן. ומהם תבין סוד לבנ&quot;ת 


</div>
