{"bookId": "kabala-cbd3da1792e9", "part": "1", "torah": "8", "title": "ספר אוצר עדן הגנוז — קטע 8", "hebrewTitle": "קטע 8", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-cbd3da1792e9/1/8/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-cbd3da1792e9/1/8/", "segments": [{"index": 1, "he": "וכך התורה אומרת לנו, \"ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום משחקת לפניו בכ\"ל ל' \nע\"ת\" (משלי ח' ל'). ב' י\"ה עצ\"ם, כ' י\"ה תא\"ר. ב' היא שנית לא' הרי א\"ב. והנה כ' \nשנית ליו\"ד הרי י\"כ חברם ותמצא אתך אבי\"ך, \"שאל אביך ויגדך\" וכו': \nואמנם הזרע הנזכר הוא ממוזג מן היסודות הדומים ליסודות הדיו שהזכרנו. לזה שרשו \nעפ\"ר, ולזה שרשו עפ\"ץ. והנה בשניהם ע\"ף ע\"ף ר\"ץ, והם שמרי\"ם שמרי\"ם, ליל שמרי\"ם. \nוידוע כי העפר עפצי, גם העפץ עפרי. ונחלקו שש\"ה להת\"ר ושש\"ה להכש\"ר, והם מצורפים \nרו\"ח מי\"ם וא\"ש, א\"ש מי\"ם ורו\"ח. וזו תור\"ה קשור\"ה אש\"ו ש\"ד שד\"ו א\"ש אד\"ו ש\"ש. \nובכולם רמז \"שו\"ש אשי\"ש ביי תגל נפשי באלהי\" וכו' (ישעיה סא' י'). ובאמת כי זה הסוד \nיבואר לפנים בט' של עדן בסוד עיבור הנקבות, אבל זכרתיו הנה אגב גררא מפני זכרי כ\"ב \nאותיות מדיו וצירופן לפי מהותן. ואמנם סוד מציאותן הוא שכמו שאלה האותיות נמצאות \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "בספרים ברצון, ובפיות בטבע, ובלבבות במה שאחר הטבע, כן אלה שהן אותיות מדם נמצאות \nבעולם ברצון אלוהי. שרצה להמציא רצון מיוחד בעולם השפל ובגלגלים בסדר טבעם ומסודר \nכראוי לעד, ובעולם השכלים בדבור השכלי. ועוד שהדבור האלוהי אשר לשכלים הוא ציורים \nמושכלים שלמים, ואשר לגלגלים הוא ציורים מדומים, ואשר אצלנו למדברים הוא ציורים \nמורגשים. והראשונים אם כן שכליים, והשניים נפשיים, והשלישיים גופנים. ואשר לשכלים \nנקראים תארים ומדות עצמיות ומקריות. ואשר לשפלים נקראים תארים ומדות מקריות. ולפיכך \nצריך לחזק המדות ההרגליות עד שובן טבעיות, ואחר כך צריך עוד להשיבן מן הטבעיות \nהעצמיות אל העצמיות השכליות. וזו היא מדרגת האותיות ומקומם הוא בפה בחמשה מקומות. \nוכך אמר הוא, כ\"ב אותיות חקוקות בקול חצובות ברוח קבועות בפה בה' מקומות. והנה \nהודיענו בזה גם כן מקום חקיקתן ומקום חציבתן ומקום קביעותן. והנה קול ורוח ודבור זו \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "היא רוח הקדש. אם כן האותיות יורונו אמתת רוח הקדש. ועל זה אמר שקלן המירן צרפן, \nשהן שלש פעולות. והמשקל הוא יורה על הצווי בם, בסוד א\"ד ב\"ג שמשקלם שוה. ויורה על \nהמגרעת בסוד א\"ב כנגד ג\"ד. ויורה על התוספת בסוד ג\"ד שהוא כנגד א\"ב. ואמרו המירן \nכענין כוז\"ו או מצפ\"ץ שהומרו בשם הקדש, זה בדרך אבג\"ד וזה בדרך א\"ת ב\"ש. ואמרו צרפן \nכענין א\"ב ב\"א ב\"ג ג\"ב ג\"ד ד\"ג, וכן כולם כמו שאמר לפנים שתי אבנים בונות שתי בתים \nוכן השאר: \nודע כי גימטריא ונוטריקון וראשי תיבות ותוכי תיבות וסופי תיבות וכיוצא בם כולם \nדרכים נכללים תחת שם המשקל. ואמרו וצר בהן נפש כל היצור וכל העתיד לצור. הורה על \nהיות התחלת כל דבר מן החומר השחור הדומה לחמר הדיו, ומן החמר הלבן הדומה לדם הצבוע. \nואמנם כל גוף וגוף הוא אות וסימן לרואיו להכיר עמו קונו ופועלו. כן כל אות, היא אות \nוסימן ומופת להורות בו על שפע השם המשפיע הדבור באמצעיתו. והנה כל העולם וכל השנים \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "וכל הנפשות מלאות אותיות. ודע שכמו שנכיר האיש היפה הגבור באבריו שהם אותיות יפות \nונאות, וכמו שנכיר האיש העשיר במלבושו ובדירתו ובמרכבתו, וכמו שנכיר החכם בעל המדות \nהטובות במדותיו ובהנהגתו ובחדריו, כן נכיר האיש הגבור בתלמודו והעשיר בפיו והחכם \nבחסודו. כי תלמיד כשיקרא מה שלמד יפה יפה לפנינו על הספר, נאמר עליו זה גבור וחזק \nבמה שלמד. וכשיקרא לפנינו דברים על פה ממה שלמד ויוליד מדעתו עליהם ויוסיף מתוך \nהיותו מבין דבר מתוך דבר, נאמר עליו זה עשיר בתורתו. וכשיחבר ספרים מלבו ומדעתו לפי \nרוב למודו ושפע הבנתו נאמר עליו זה חכם גדול: \nואמנם עדיין אין אחד מאלה שלם שיהיה ראוי להתהלל במעלותיו אלה. אבל כשנראה איש \nשנכללו בו כל אלה הענינים הנזכרים וניתוספו לו מעלות אלוהיות עד שמדבר ברוח הקדש, \nבין בכתבו בין בפיהו, נאמר עליו שזה באמת מלך מלכי בשר ודם. כמו שנאמר זה באנושות \nעל מלך מלכים מיוחד, שזה לבדו והדומים לו עברו גבול האנושות ונדבקו בחייהם באלהיהם. \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "וכל שכן במות חמרם הטבעי והמקרי. ושם נפש משותף, והוא ידוע מן המורה, ושם יצור הוא \nשם החמר. ולא די שלא אמר וצר בהן כל היצור, אבל אמנם הוצרך להוסיף ולבאר הסוד הגדול \nהזה, וצר בהן נפש כל יצור, ואם באותיות ברא נפש כל יצור עם היותו שם כללי, קל וחמר \nהיצור עם היותו כללי. ואמרו וכל העתיד לצור רצה לומר כל מה שעתיד להתחדש בעולם \nובשנה ובנפש באמצעות הנפש והיצור המחוברים על פי התורה והמצוה. והנפש והיצור הם \nהחמר והצורה. והנה 'צ\"ר בה\"ן נפ\"ש כ\"ל יצו\"ר', 'משמו\"ת' 'בכ\"ח ספירו\"ת' 'מספרו\"ת' \n'למחשבו\"ת' ובהן על פיהן 'מיוח\"ד וכנו\"י מפור\"ש'. והנה בזה 'כנו\"י מיוח\"ד ומפור\"ש', \nוהסוד 'צ\"ל פר\"ש כנו\"י' 'וינצ\"ל כפר\"ש', וסוד צ\"ל ב\"ן חכ\"ם או כסי\"ל הוא 'ש\"ר \nמרו\"ם' מפני שידע את השם על פי האותיות והספירות. כ\"ב אותיות חקוקות בקול חצובות \nברוח קבועות בפה בה' מקומות. כבר בארתי זה, ואמנם הוא חלקם פה חלוק ראשון לפי \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "מציאותם בפה, וזכרם אהח\"ע בומ\"ף גיכ\"ק דטלנ\"ת זסשר\"צ וזה החלוק הוא מופלג. ור' \nאברהם בן עזרא דבר בו דברים מעולים ודי בם, כי כונתנו אנחנו אינה בם להודיע צחות \nהדבור איך ידברו בו בעלי הלשון. אבל כונתנו להפך, כל מה שבא ממנו מוסכם ולצרף הלשון \nבמצרף החכמה ובסוד התבונה ובמבחן הדעת, ולגלגל את הלשונות עד שובן אל חמרן הראשון, \nואז אפשר לחדש מהם חדושים מופלאים. והנה צירוף האותיות כולל שבעי\"ם לשונו\"ת והם כ\"ב \nוסודם חט\"ה מלאה טוב\"ה, לפי סודה 'ח\"ת ט\"ת ה\"א' מן 'אותיו\"ת' אשר 'האח\"ת אח\"ת' והן \n'תאויו\"ת'. והנה סודם 'א' את\"ה י' את\"ה' וכן 'א' ת\"ו י' ת\"ו', וסודם עוד א\"ת פני\"ם \nואחו\"ר י\"ה רו\"ח אופני\"ם רו\"ח אופני\"ם אהי\"ה אחו\"ר ופני\"ם: \nעשרים ושתים אותיות יסוד הם יסוד כל העולם והם כלל לכל השלמים, קבועות בגלגל במאתים \nשלשים ואחד שערים והם סוד י\"ש רא\"ל שהוא שם שכ\"ל הפוע\"ל, אשר הוא מהפך הטבע ואליו \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "אני מעין כי הוא מני\"ע היו\"ם ומני\"ע הי\"ם והמעיני\"ם והמעיני\"ם והמניעי\"ם כ\"ל העול\"ם \nבכ\"ח. והוא כל\"ל העול\"ם לכ\"ל העול\"ם והוא יסו\"ד העול\"ם. גם אותיותיהם יסוד כל העולם \nאדנ\"י סובב חמ\"ה ולבנ\"ה י\"ה סובב חכמ\"ה ובינ\"ה. כל שהם חמשי\"ם שער\"י בינ\"ה ביניהם \nסודם מא\"ה. והנה שב\"ע ברכו\"ת ה\"ם מא\"ה כי המרכבו\"ת שב\"ע. חזר גלגל פנים ואחור וזה \nסימן לדבר, אם בטובה למעלה מענ\"ג ואם ברעה למטה מנג\"ע, ואין בטובה למעלה מענג ואין \nברעה למטה מנגע. וזה כולו זכרו לפי דעת המעינים המצרפים והורונו שהבלבול יקרה אפילו \nבתיבה אחת וכל שכן ברבות, והיא נגע שהוא בתכלית הרעה. והן הן אותיות ענ\"ג אבל הם \nבתכלית הטובה. כיצד [צרפן] שקלן המירן אל\"ף עם כולן וכולן עם אל\"ף בי\"ת עם כולן \nוכולן עם בי\"ת. והנה לא זכר בצירופן פה שום צירוף מפני שהפעל שזכר שפעלו הוא \nהצירוף, אבל המשקל והתמורה אינם נזכרים בהם כלל אלא אחר עיון רב. ועל כן זכרם שלא \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "תחשוב שהוא צרפן לבד אבל שם השקול וההמרה ביחד עם הצירוף. ואמנם חקיקה וחציבה לא \nהוצרך לאמרם מפני שאי אפשר שימצאו האותיות בלעדם שהם הכתיבה ותקון צורותיה. ואשר \nאמר אל\"ף עם כולן הוא ענין א\"ב א\"ג א\"ד א\"ה וכו'. או בי\"ת עם כולן הוא ענין ב\"ג ב\"ד \nב\"ה וכולן עם אל\"ף הוא התהפכות ב\"א ג\"א ד\"א ה\"א וכן כולן עם בי\"ת הוא ההפך ג\"ב ד\"ב \nה\"ב ו\"ב וכו'. נמצאו יוצאות ברל\"א שערים כמו שנאמר לפנים במה שתראה ונמצא כל הדבור \nליצור והוא שקראו נפש כל יצור. כי הוא נאמר על נפש המדברת המשכלת שהוא תכלית כל \nהנפשות של יצור: \nואמנם אמר שהאותיות קדמו למציאותה שמהם נוצרה ונמצאה. ואמר עוד ונמצא כל היצור יוצא \nבשם אחד והנה שם דבור, יצור. והרמז \"והביטו אל צו\"ר חצבתם ואל מקבת בור נקרתם\" \n(ישעיה נא' א') והשאר מבואר והנה סודו ציו\"ר בש\"ר וד\"ם יוצ\"ר בש\"ר וד\"ם. ש\"ם אח\"ד \nהוא חמש\"ה והוא סו\"ד העבו\"ר הכולל עס\"ה ודבו\"ר ונמצא כל הציור יצא בשמח\"ה והרמז \"כי \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "בשמחה תצאו ובשלום תובלון\" (ישעיה נה' יב'). אשרי מי שנכנס בשמחה ובשלום ויצא בשמחה \nובשלום והלבישוהו מחשב\"ה ומלבו\"ש ונתנו לו מתנות מכח שנ\"ה ושבו\"ע. כי בהיותו צורה \nקבל צורה יצ\"ר מתה\"ו ממ\"ש והם שמרי\"ם המצו\"ת [מפרד\"י] הלשונו\"ת אשר השם ציר\"ם \nמהשמו\"ת מצור\"ת השמי\"ם צי\"ר מתהו\"ם ש\"ם וצי\"ר מש\"ם תהו\"ם מצוי\"ר ש\"ם המו\"ת שר\"ף ס\"ם \nהמו\"ת. ועשה את אינו ישנו אי נו שי נו הין לאו לאו הין הין הין לאו לאו ועשה י\"א \nאותיו\"ת יאי\"א תות\"ו ועשה חט\"ה גרג\"ר גרג\"ר. וכך עשה כ\"ב אותיות של חלב טפ\"ה טפ\"ה \nפט\"ה פט\"ה ט\"ט פ\"ת שתי\"ם שתי\"ם מט\"ר משת\"י מט\"ר משת\"י י\"א שת\"י וער\"ב א\"י שת\"י \nוער\"ב סוד גדול הוא גרו\"ת זכ\"ר ונקב\"ה בר\"א זכ\"ר ונקב\"ה גרג\"ר גרג\"ר בר\"א שמי\"ם \nגרג\"ר גרג\"ר אב\"ר אב\"ר. בר\"א שת\"י ברא אלהי\"ם ברא את השמים ויצר את הארץ ברא שני \nיצרי\"ם שתי ספירו\"ת ספירה כנגד ספירה שתי מחשבו\"ת מחשבה כנגד מחשבה השכ\"ל כנגד \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "העפ\"ר אלהי\"ם כשזה אומר הן זה אומר לא כשזה אומר לא זה אומר הן אם שניהם הן הן הדבר \nעשוי ואם שניהם אומרים לא לא יעשה לא כן. גם מיכא\"ל בעל שתי מחשבות לא כן וכן \nגבריא\"ל פוס\"ק מדב\"ר מרא\"ה צלם אלהי\"ם ל\"א ה\"ן ול\"א ל\"א, ל\"א וה\"ן מדב\"ר דיהו\"ן א\"ו \nל\"או ד\"י לא\"ו א\"ו ה\"ן ענ\"ג נג\"ע מלחמ\"ה ענ\"ג מלחמ\"ה נג\"ע הלח\"ם מנג\"ע הלח\"ם מענ\"ג \nממחל\"ה נג\"ע מנג\"ע מחל\"ה הנבוא\"ה של\"ש מעלו\"ת מרא\"ה י\"ה רא\"ל גבריא\"ל אוריא\"ל \nרזיא\"ל מיכא\"ל רפא\"ל פרל\"א גבריא\"ל מדב\"ר געריא\"ל פרל\"ד פ\"ר זו\"ג בזו\"ג וחצב עמודים \nגדולים מאויר שאינ\"ו נתפ\"ש והוא שאינ\"ו נתפ\"ש כי אוי\"ר נתפ\"ש שמ\"ו אי\"ן, ואם אינ\"ו \nנתפ\"ש ישוב י\"ש מאי\"ן והוא תה\"ו ורמזו \"אני יי הו\"א שמ\"י\" אני הוא שמי יהו\"ה הוא \nש\"ם מל\"א צמ\"ר ופשתי\"ם פרצוף שנ\"י יצרי\"ם מיוח\"ד ומפורש מצורפים חפץ שת\"י וער\"ב \nצמ\"ר ופשת\"ן שת\"י וער\"ב חלקם שיתערב\"ו חלק\"ם לקח\"ם י\"ש ערבו\"ת שער החפ\"ץ החש\"ק שער \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "בחש\"ק החפ\"ץ ודע כי ער\"ב הם שמות י\"ב גם תרע\"ו הם שמות כ\"ו וכבר רמזתי לך ושמתי \nסימנו \"כ\"י ב\"ו ישמח [לבנו] כי בשם קדשו בטחנו\" ואם הוא ברית עש\"ו הוא ברית שלו\"ם \nומילת בש\"ר שהיא שת\"י וער\"ב וסודם י\"ו פעמים כ\"ב ושם כח\"י וראשית אני והוא בשכ\"ל \nמקטר\"ג בשמי מחד\"ש בעפ\"ר מחד\"ש ביצרי\"ם ט\"י ט\"י מערב\"ם ממער\"ב ונמצא כחי בכ\"ח \nמערב\"י מער\"ב בכח\"י מקטר\"ג מערב\"ב כח\"י מער\"ב ט\"י ט\"י בעפ\"ר: \nוזה סימן אותיות קדו\"ש קדו\"ש קדו\"ש שעולים רל\"א לעשרים ושתים אותיות וזהו צירופן \nלפי מה שצרפם הוא בספרו הנכבד: \nכמ ינ טס חע זף וץ הק דר גש בת אל: \nלמ כנ יס טע חפ זצ וק הר דש גת אב: \nבמ לנ כס יע טפ חץ זק ור הש דת אג: \nמנ לס כע יפ טצ חק זר וש הת בג אד: \nגנ מס לע כפ יצ טק חר זש ות בד אה: \nנס מע לפ כצ יק טר חש זת גד בה או: \nדס נע מפ לצ כק יר טש חת גה בו אז: \nסע נפ מצ לק כר יש טת דה גו בז אח: \nהע ספ נצ מק לר כש ית דו גז בח אט: \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "עפ סצ נק מר לש כת הו דז גח בט אי: \nופ עץ סק נר מש לת הז דח גט בי אכ: \nאלה הם חצים והחל בם מן א\"ל ועוד צרף חצים והחל בם מן א\"ל וצריך לדעת זה למה: \nפצ עק סר נש מת וז הח דט גי בכ אל: \nזצ פק ער סש נת וח הט די גכ בל אמ: \nצק פר עש סת זח וט הי דכ גל במ אנ: \nחק צר פש עת זט וי הכ דל גמ בנ אס: \nקר צש פת חט זי וכ הל דמ גנ בס אע: \nטר קש צת חי זכ ול המ דנ גס בע אפ: \nרש קת טי חכ זל ומ הנ דס גע בפ אצ: \nיש רת טכ חל זמ ונ הס דע גפ בצ אק: \nשת יכ טל חמ זנ וס הע דפ גצ בק אר: \nכת יל טמ חנ זס וע הפ דצ גק בר אש: \nכל ימ טנ חס זע ופ הצ דק גר בש את: \nמפני שהאותיות מתחלקות י\"א מהם שרשים לפי לשון הקדש תמיד, וי\"א מהם שרשים ושמשים. \nוהשרשים הם ח\"ע מן הגרון, ו\"פ מן השפה, ג\"ק מן החך, ד\"ט מן הלשון, זסצ\"ר מן תוך \nהשינים. והשמשים הם א\"ה מן הגרון, ב\"מ מן השפה, י\"כ מן החך, לנ\"ת מן הלשון, ש' מן \nהשינים. והנה נחלקו בתחלה דד\"ד ה\"ה ואחרי כן נחלקו ב\"א בב\"ד לשרשים. ונחלקו עוד גם \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "כן ב\"ג בג\"א לשרשים ולשמשים. ונחלקו לתגין עוד בד\"ה חק\"י ת\"ג ת\"ג, שעטנ\"ז ג\"ץ תלתא \nתלתא תגי, מלאכ\"ת סופ\"ר בלי תגין. וסימנם טוב\"ה, ורמזם \"ואלו חיה אלף שנים פעמים \nוטוב\"ה לא ראה\" (קהלת ו' ו') \"אמרתי טוב ממנו הנפל\" (שם ג'). ואמנם סודו מלא ט\"ת \nו\"ו בי\"ת ה\"א, את\"י הטובו\"ת, הב\"ט אותיו\"ת, ענ\"ף ע\"ץ הדע\"ת. וו\"י מלאים 'ו\"ו ו\"ו \nיו\"ד' 'יד\"י יד\"ו' 'יד\"ו יד\"י' 'ד\"ם' 'יו\"ד ה\"א ו\"ו ה\"א' 'כב\"ד ח\"י' 'כ\"ח בי\"ד'. \nכ\"ב 'כ\"ף בי\"ת' 'ל\"ב מ\"ח בנפ\"ש' 'בשר\"י'. ורמז \"ומבשרי אחזה אלוה\". יח\"ד 'יו\"ד ח\"ת \nדל\"ת' 'תחל\"ת דוד\"י'. אחו\"ז 'אל\"ף ח\"ת ו\"ו זי\"ן' 'אזנ\"י חלופו\"ת' 'חלו\"ן ד' \nחלונו\"ת' 'חלו\"ן הרה\"ר חלו\"ן'. ומכאן אחל עוד לדבר בענין הצירוף הזה ואורה דרכו כי \nנפלאות תמים דעים בו, ושים לבך להבינם: \nדע כי בעל ספר יצירה לא הודיענו מצירוף כ\"ב אותיות כי אם התחלת הצירוף לבד. והנה \nצרף לזו אלפא ביתא אחת יתירה כי צרף כ\"ב אלפין. ומפני שאמר אלף עם כולן, והנה היה \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ראוי א\"א ב\"ב ג\"ג ד\"ד ה\"ה ו\"ו ז\"ז ח\"ח ט\"ט י\"י וכן עד סוף. והיה זה הצירוף הראשון \nאו האחרון, מפני שאינו מתהפך כמו האחרים הוסיף בעבור זה אלפא ביתא אחת וגלה לנו בה \nסוד השם המפורש על פי היות מאותיות העלמה בלבד. והוא שגלהו לנו על פי הכפל להורות \nשצריך לקחת הכפ\"ל להפ\"ך, וזה שהוא החל מן א\"ל והיה ראוי שיחל מן א\"א או שלא היה \nמזכיר א\"א, מפני שאינו מקבל צירוף. והיה מתחיל מן א\"ב כמו שהתחיל בשנית. ועוד שנה \nמזה אחר שאמר רל\"א שערים הם, והם רמ\"ב. ויותר שנוי גדול מזה שאחר שהודיענו שאלפא \nביתא הנוספת היא א\"ל ב\"מ ג\"נ ד\"ס ה\"ע, היה מן הדין שישים א\"ל אחרון בסוף האלפא ביתא \nהראשונה, מפני שהנוסף כולו נמצא בסופי האלפא ביתות הנפרדות שהן \nא'ג'ה'ז'ט'כ'מ'ס'פ'ק'ש' שסודם ה\"ו. ולא נמצא בסופי ב'ד'ו'ח'י' ל'נ'ע'צ'ר'ת' שסודם \nה\"ו ושניהם הוו\"ה הפוכים וישרים. כי כל הדרך ישרה והפוכה. ואמנם הדין אתו בכל מה \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "שעשה כי הנה א\"ל שבו החל הוא הסדן לגלגל הנזכר. וכן ב\"מ הוא סדן שני, וכן ג\"כ הוא \nסדן שלישי וכן כולם עד ט\"ר י\"ש כ\"ת בחצי הצירוף. ואמנם חצי הצירוף השני עוד מתהפך \nעל דרך ל\"א מ\"ב נ\"ג וכן כולם עד ר\"ט ש\"י ת\"כ, והם כ\"ב אותיות לפנים וכ\"ב אותיות \nלאחור. ועל כן דמ\"ו של אד\"ם כמו שהוא חתום במ\"ח כך הוא חתום בכוכ\"ב בצורת כ\"ב וכ\"ב. \nאבל הוא לא כתב ההפוך אבל כתב היושר. וסימניך \"ורגליהם רגל ישר\"ה\" (יחזקאל א' ז'). \nואשר שם א\"ל בראש מפני היות כל מה שכתב בראשים מתחיל מן א' והוא לא צירף כי אם אל\"ף \nעם כולם ובית עם כולן וכן עד ש\"ת כלומר ש' עם ת' אבל לא צירף כולן עם אל\"ף ולא כולן \nעם בי\"ת: \nודע כי הוא לקח דרך אחת שבה יתגלה כל המהלך הישר וההפוך והנוטה. ואמנם ראוי שתחשוב \nראשית דרכיו מן א\"ב ג\"ת ד\"ש ה\"ר, ותראה מזה איך סדרם שנים שנים. ותכיר זה ממציאות \nהתוי\"ן, כי ג\"ת עם ד\"ת הם שניות, אבל ה\"ת עם ו\"ת הם שלישיות וכן כולם זוג זוג. ובין \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "א\"ב ובין ג\"ד מדלג ב\"ג והנו בשלישי לו. ובין א\"ג ד\"ת מדלג ג\"ד והנו ברביעי לו. ובין \nאלה לאלה הבדל גדול שראוי לחקרו בכל, ותמצא שסדר הנוסף הכפול שהחל בו בא\"ל על סדר \nיפה, והוא השני לא הראשון. כי לקחו בסדר א\"ל אחר י\"א אלפא ביתות שהם החצי. ובראשון \nאחר א\"כ כתב א\"ל, ודלג אחד וכתב השלישי לו ב\"מ, ובחמישי לו ג\"נ, ובשביעי לו ד\"ס, \nובתשיעי לו ה\"ע, ובאחד עשר לו ו\"פ, ובי\"ג לו ח\"ק, ובי\"ז לו ט\"ר, ובי\"ט לו י\"ש, \nובכ\"א לו כ\"ת. והנה חצים א' ג' ה' ז' ט' יא', והשנים יג' יה' יז' יט' כא'. \nוהראשונים סימנם הא\"ל והשניים פ', ורמזם \"האל\"ף לך שלמה ומאתים לנטרים את פריו\" \n(שה\"ש ח' יב'), והם גלגלי\"ם גנוזי\"ם ודעם מאד: \nוזהו צירוף שני מן רל\"א שערים: \nכל יכ טי חט זח וז הו דה גד בג אב: \nתא שת רש קר צק פצ עפ סע נס מנ למ: \nכמ יל טכ חי זט וח הז דו גה בד אג: \nתב שא רת קש צר פק עצ ספ נע מס לנ: \nכנ ימ טל חכ זי וט הח דז גו בה אד: \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "תג שב רא קת צש פר עק סצ נפ מע לס: \nכס ינ טמ חל זכ וי הט דח גז בו אה: \nתד שג רב קא צת פש ער סק נצ מפ לע: \nכע יס טנ חמ זל וכ הי דט גח בז או: \nתה שד רג קב צא פת עש סר נק מצ לפ: \nכפ יע טס חנ זמ ול הכ די גט בח אז: \nתו שה רד קג צב פא עת סש נר מק לצ: \nכצ יפ טע חס זנ ומ הל דכ גי בט אח: \nתז שו רה קד צג פב עא סת נש מר לק: \nכק יצ טפ חע זס ונ המ דל גכ בי אט: \nתח שז רו קה צד פג עב סא נת מש לר: \nכר יק טצ חפ זע וס הנ דמ גל בכ אי: \nתט שח רז קו צה פד עג סב נא מת לש: \nכש יר טק חצ זפ וע הס דנ גמ בל אכ: \nתי שט רח קז צו פה עד סג נב מא לת: \n- - -: \nכת יש טר חק זצ ופ הע דס גנ במ אל: \nתכ שי רט קח צז פו עה סד נג מב לא: \nכא ית טש חר זק וצ הפ דע גס בנ אמ: \nתל שכ רי קט צח פז עו סה נד מג לב: \nכב יא טת חש זר וק הצ דפ גע בס אנ: \nתמ של רכ קי צט פח עז סו נה מד לג: \nכג יב טא חת זש ור הק דצ גפ בע אס: \nתנ שמ רל קכ צי פט עח סז נו מה לד: \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "כד יג טב חא זת וש הר דק גצ בפ אע: \nתס שנ רמ קל צכ פי עט סח נז מו לה: \nכה יד טג חב זא ות הש דר גק בצ אפ: \nתע שס רנ קמ צל פכ עי סט נח מז לו: \nכו יה טד חג זב וא הת דש גר בק אצ: \n", "en": ""}]}
