ר"ת "ואם "לא "בעונותם "ימקו עד כאן: שאלת חלום אמיתית מהאר"י זלל"ה: קח נייר חלק אחד בידך מיד לאחר התענית והטבילה ואמור כל המזמור של למנצח על השמינית הושיעה ה' כי גמר חסיד וגו' ותכוין בשם היוצא ממנו שהוא אמת. ואח"כ אמור פסוק אלה הדברים אשר דבר משה וגו' עד הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר )ואז( ואח"כ אמור. יהי רצון מלפניך אתה השם הגדול הגבור והנור' אמ"ת אשר יוצא מזה המזמור שתעש' למענך ולמען שמונה שמות של מדת גבורתיך שהם לו"ו פה"ל י"י מל"ה תה"ה נת"ה הא"א יר"ת שתשיבני על שאלתי שהיא כך וכך ותשיבני גם בכתב מפורש באר היטב בזה הנייר החלק שבידי שאניחנו בלילה הזה בכתב מפורש במטתי מראשותי והבה תמים ואח"כ כאשר תשכב על מטתך תחזור לומר המזמור וכל הנזכר למעלה שלשה פעמים ותשים הנייר מראשותך ובבוקר תמצא שאלתך כתובה עליו בפירוש בר"ת של אותו פסוק או בס"ת או ע"ד רמז באחד מן הדרכים ולזה צריך הבנה ודעת רחבה להבין כוונת התשובה על השאלה ולפעמים כותבים את התשובה בר"ת של איזה פסוק וכותבים כל הטעמים והנקודות של אותו הפסוק כמ"ש באורך בספר עץ החיים וע"ש: שמירה לדרך והוא בדוק ומנוסה: אחר סדר ברכת לויה תקרא פ' שמע עד ובלכתך בדרך ותכוין במלת דרך שהוא גימ' ב"פ שם יב"ק שהוא עולה מנין שני שמות יהו"ה אלהים וזה הוא סוד הכתוב אם יהיה יהו"ה ]בתורה ליתא רק אלקים ואולי סמך אקרא שלאחריו והי' ד' לי לאלקים.[ אלהים עמדי ושמרני בדר"ך הזה דר"ך דייקא כנ"ל: ומ"ש הכתוב ולא תשבית מלח ברית אלהיך הענין הוא כמ"ש האר"י זלה"ה כי מלח גימ' ג' שמות יהו"ה שהם ניצוצי הקדושה הנבלעים בדומ"ם וזהו לא תשבית מל"ח ודו"ק: הנה כתיבת סדר השם בן ד' שנתגלה לנו ע"ד הסוד מפי הקדוש האר"י זלה"ה הוא כי ידיעת אלו מאמרים שנים שהם האחד בפ' ויקרא עמוד י"ז ובפ' אחרי מות עמוד רי"ז הם עניינים תלוים בידיעת האידרא רבא והאידרא זוטא וסוף דבר לא זכה שום אדם לפרסמם מימות הרשב"י ואילך עד שבא המקובל האלהי האר"י זלה"ה ופירש פי' מבואר עליהם. אמנם כדי שלא ישאר חלק לגמרי אמרתי לגלות לך מעט כמבין סדקי המחט וה' יכפר בעדי ויזכני לגמור אותו בס"ד. ידוע כי קודם בריאת העולם של העשיי' ויציר' ובריא' ואצילות אז בנה הקב"ה כמה עולמות אבי"ע וחזר ומחריבן ואמר דין לא הניין לי כי גברו בהם הדינין והקליפות עד מאוד וכאשר הגיע להאציל את הו"ק של האצילות לא הצליחו במלכות ותיכף נשברו ומיתו לא דמיתו ממש רק שירדו ממדריגתם דהיינו שנפרדו הכלים של הו"ק אשר נשברו למטה במקום עולמות בי"ע והרוח תשוב אל האלהים חיים במעי אמא עלאה כי בג' עליונות לא שלטה בהם השביר' ומאלו העולמות היו אותן התתקע"ד דורות שעלו במחשבה להבראות ולא נבראו יען שהם כולם רעים וחטאים מאוד לה' כגון דור המבול ודור הפלגה ואנשי סדום ואלו הם סוד הכתוב ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וגו' עד עת בא התיקון הנכון ועשה מכל הנזכרים מלך אחד שהוא הזעיר הנזכר בכל הזוהר ושם עזרו מאחוריו והיא השכינ היקרה הדבוקה עמו בתחלה ממקום קשר תפילין אשר בעורף ורגלי' מסיימין עם רגליו ואח"כ נסרה להביאה עמו פנים בפנים, ובדוגמא הזה עשה ג"כ למעלה בחכמה ובינה וקראום אבא ואמא והדברים עתיקים הם ורחבי' מני ים ומסתפינא שמא אעבור ח"ו על דעת רבותי אשר בא"י מן זמן ח' שנים שלא לגלות סודות האר"י זלה"ה ח"ו. ולגלות סוד תיקון וכתר שהוא איכות הד' פרצופים שא"א לגלות ע"י כתב שמא יפול דברי חלילה ביד בני אדם שאינם מהוגנים וראוים לכך וכ' וכבוד אלהים הסתר דבר וגו'. אמנם מכללות הדברים שמעתי שהאין סוף יתעלה ב"ה בתחלה התלבש באריך וקרי בי' א"ס והאריך התלבש באלו הד' פרצופים אבא ואמא ברא וברתא שהם ד' אותיות יהו"ה להיות כי גם אחרי התיקון מ"מ אחיזת החיצונים הוא מגיע עד הזעיר ונוקבי' וכדי שלא יתאחזו בהם החיצונים יותר מכדי צרכם עשה המאציל ית' שבזמן שליטת ותגבורת הדינים כמו בזמן הגלות בחול ובזמן שבית המקדש הי' קיים בלילה יסתלקו המוחין מן הזו"נ והמוחין הם אותן הג' הנקראים חכמה בינה דעת המונחים תוך הגולגלתא דזעיר ונשארים בזעיר רק ו"ק לבד ונקרא אז הזעיר קטן בסוד כי קטן יעקב וז"ס הגמרא הפעוטות עד ז' שנים אין מקחן מקח וגם הקטן י' שנים אין מקרא ומשנה שלו קיים לפי שאין בו דעת ובזמן הגלות המר הזה אין לזעיר כ"א ו"ק לבד וחסירים ממנו הג' מוחין חב"ד מלבד בשעת התפלה ובשבת ובימים טובים וכן ע"י מצוה א' שעושה האדם או ע"י כתיבת השם יהו"ה על מתכונתו ע"י איש צדיק אחד שאז מוסיפים כח בזעיר שיוכל אז לעלות עד או"א ולירש מקומו ומתלבשים בו המוחין דאו"א בעצמם והאו"א עולים ויורשים מקום האריך אנפין והא"א עולה ויורש מקום העתיק והעתיק עולה למעלה מו"ק דאדם קדמון הנזכר בתיקונים דף קל"ב ע"א. ובבחי' היותם ]אפשר צ"ל היותו שני אל[ וכו' שכיח אל הא"ס נקרא א"ק דבריאה עם שהוא קודם האצילות גם בסוף פ' פקודי נרמוז שם אדם קדמון דאמר א"ה ארימות ידי בצלותא וגו'. והאדם קדמון זה נחלק לאלפי אלפים רבוא רבבות עולמות ועולה לפעמים הזעיר עד המזלא העתיקא קדישא שהוא מזל י"ג ונקה ולפעמים אפי' עד המזלא הח' דנוצר חסד דדיקנא דע"ק וזה הוא נעשה בחזרת העמידה דמנחה דשבת והכל הולך אחר התעוררות והכנות התחתונים וגם צריך להקדים שאין יכולת ביד האו"א להעלות את הזו"ן אל מקומם ולהורישם את המוחין הגבוהים אם לא שגם לאו"א יתוסף להם מוחין גבוהים אשר מלמעלה מהם וע"כ העובד השלם הוא מחויב בכל עבודתו שעושה לכבוד קונו יתעלה ב"ה לכוין להמשיך הארה מן המוחא סתימאה אשר באריך אשר משם הוא התחלת מציאות האצילות ומוח זה הוא נרמז בקוצו של היו"ד מן יהו"ה ומשם יומשך אל החי"ך והגרו"ן דארי"ך ויעשה זיווג שם ביניהם הלשון של הארי"ך וזיווג זה הוא מכונה בלשון אכילה והוא לצורך תוס' המוחין של שני המזלות הנזכרים אשר מזל הח' הוא דכורא ומזל הי"ג הוא הנוקבא. ודע כי אלו הב' מזלות הם בשבולת הזקן התולה מן הסנטר ולמטה והם שכינים זה על זה כענין דכר ונוקבא דהיינו כל שבולת הזקן הרואה פנים כלפי חוץ נקרא מזל הח' שהוא נוצ"ר חס"ד וכל שבולת הזקן שהוא כלפי הפנים הגרו"ן והחז"ה נקרא מזל הי"ג שהוא ונקה. ומזיווג החי"ך והגרו"ן והב' מדזלות נמשך תוס' מוחין לאבא ואמא כי הקנה דאריך הוא הכתר דאו"א וקומת האו"א הוא בהתחלת הקנה דא"א ורגלים הם מסתיימים בחזה דאריך דהינו האבא הוא מלבוש כל כתף הימין דאריך פנים ואחור והאמא מלביש כל הכתף שמאל דאריך פנים ואחור וע"ג האמא )האו"א( חופפים ומכסים עליהם הב' מזלות הנזכרים שדיקנא דאריך מגיע עד טבורו דליבי' דילי' ומצד העורף דאריך מכסים ע"ג האו"א י"ג קוצין דשערא חיוורין הניתלים מרישא דאריך ומסתיימים כנגד החזה בעורף ונמצא שתוס' האר' הנעש' מזיווג של החי"ך. והגרון בולטת ובוקעת מן הגרון ולחוץ ונכנס' בתוך רישא דאו"א ומתוס' הארה הנעשה מן הזיווג הב' מזלות בוקעות ונכנסת תוך רישא דאו"א ונעשה להן מוחין חדשים בין באור המקיף ובין באור הפנימי והרי המשכנו הארה ותוס' המוחין מן הקוצא דיו"ד דרך חי"ך והגרון והב' מזלות של האריך דרך האו"א אשר שניהם רמוזים ביו"ד של יהו"ה דהיינו יוד באבא ו"ד של מילוי יו"ד ]נראה דצ"ל באמא[ כי ציור הה' הוא ו"ד לפי שבמקום היו"ד אין האו"א נתגלה היטב ועדיין אינם מוכנים להוליד ולהתעבר ולהוציא ו"ק בגילוי והכל עדיין סתום כי עדיין הזיווג שלהם אינו כ"א בסוד נשיקין בלבד לכן הם רמוזים בסוד אות יו"ד שבהוי"ה שהוא נקודה אחד סתימאה ואח"כ מזיווג האו"א יורדין מוחין חדשים אל שני פרצופים האחרים שהם זעיר ונוקבי' ונקרא ישראל סבא ותבונ' ושם רומז הה' של יהו"ה ואלו הב' פרצופים הם או"א בעצמם אלא שהאו"א הם נחלקים אל ד' פרצופים דהיינו מן החזה של או"א ולמעלה הם ב' פרצופים שלימים בראש וברגלים והם בסיתום גמור ונקראים חכמה ובינה ושם רמוז הי' מן השם ומן החזה שלהם ולמטה מתגלים עוד ב' פרצופים שלימים ומסתיימים בחזה דאריך כמ"ש לעיל ושם רמוז הה' ונקרא ישראל סבא ותבונה. והד' פרצופים בכללם אינם על האמת כ"א ב' פרצופים ונקרא או"א והם רמוזים בב' אותיות י"ה של יהו"ה לפי שבמקום ישראל סבא ותבונה שם הגילוי גמור של האו"א ושם הוא זיווג הגמור והעיבור הגמור בעין ושם מתגלים הו"ק בעין בתוך בטן התבונה וע"כ רמוזים הב' פרצופים אלו בה' של יהו"ה כי בה' יש בה מציאת האו"א כי היו"ד שבקרן הה' הוא האו"א ומציאות הזעיר ונוקבא שהם ברא וברתא כזה ד"ו והראיה מן הפסוק שיש במציאות שני חכמות וכמו כן יש במציאות שני בינות שנאמר חכמות בחוץ תרונה והל"ל חכמה לשון יחיד וכן נאמר כי לא עם בינות הוא והל"ל כי לא עם בינה הוא ומתוך כתבי הקודש רבינו האר"י ז"ל יש לנו קבלה כי פי' הפסוק אהי"ה אשר אהיה יהו"ה המובא בזוהר פ' אחרי מות דף ס"ה ע"ב פי' אהי"ה הא' הוא מורה על מוחא סתימאה שבאריך אשר שם שבילין סתימין כלולין בחד ולא מתפרשין פי' הדבר הוא כי שם הוא חד מוחא בלבד סתימא בגולגלתא חדא ואין שם פירוד של שלשה מוחין כי הג' מוחין רמוזים הם אל חסד וגבורה ודעת מכריע בנתיים אבל כולם הם רחמים גמורים ואין שם מציאות הדין כלל ואח"כ פי' של אשר רמוז אל מציאותיהם מגולה כי כבר מתחילין מציאות הזו"ן מעט להתגלות והם שני מזלות הנזכרים והחיך והגרון דאריך ולפי שהם על ראש או"א והארתם נכנס בתוך ראשם של האו"א ע"כ הם רמוזים במלת אשר כי אשר הוא מלת ראש לומר לך שע"י שיורד הארה ממוחא סתימאה של החיך והגרון והשני מזלות נעשה ונתעלה הראש והמוחין דאבא ודאמא. ]וע"ז רא"ש עולה כמנין הב' מזלות נוצ"ר ונק"ה.[ ואח"כ פי' אהי"ה השני הוא רומז לסוד הזו"ן והם ישראל סבא ותבונה כי אהי"ה זה רומז שכבר איש לוייתו והם נתעברו מבן ובת כי תבונה בן ובת והנה פי' אח"כ יהו"ה רומז שכבר יצא הוא ממקומו כי הוי"ו של יהו"ה הוא רומז אל הו"ק של הזעיר ואותיות י"ה רמוזים למוחין שלו שהם האו"א וה' אחרונה של יהו"ה רומז אל השכינה יקרה שהיא המלכות שיצאה דבוקה עמו. והנה בענין כתיבת השם הקדוש יהו"ה הזה באתי להודיע קושט דברי אמת ויושר אפס קצהו תראה וכלו לא תראה. ואמנם אגלה ריש מילין מהני מילי מעליותא ורזין טמירין שנתגלה לנו מפה קדוש האר"י ז"ל. והנה סוד הקוצא דיו"ד עם היו"ד עצמה כבר כתבנו בהם די הצורך דהיינו שיכתוב הקוץ העליון של היו"ד ויכוין בזה להמשיך ההארה והמוחין החדשים ממוחא סתימאה דרך החיך והגרון ודרך השני מזלות אל היו"ד של השם יהו"ה שהם החו"ב שני פרצופים העליונים דאו"א וע"כ תיכף יסיים להדביק את היו"ד עם הקוץ ולהמשיך לה הארה עם המוחין מן הקוץ העליון וענין של כתיבת ה' הראשונה כוונתו הוא עם מ"ש בזוהר בפ' ויקרא ובפ' אחרי מות אשר באותו לשון נבוכו כל בני ארץ ישראל וחכמיה הראשונים והאחרונים ולא עצר בהם כח ליישב לשון הזוהר שאמר בפי' לבתר י"ה הל"ל לבתר ה' שלבת' שיכתוב היו"ד יכתוב הה' מאי הי' וע"ק שאמר כה"ג הי' הרי י"ה זה אין לו הבנה וכן לקמן בפ' אחרי מות קשה שאמר ועל דא בעי למיכתב לבתר ו"ה כחדא כמא דה"א קדמאה י"ה כחדא ולא בעי לאפרשא לון קשה דהל"ל ועל דא בעי למכתב ו"ה כחדא כמא דכתב י"ה כחדא מאי פרושא דה"א קדמאה י"ה כחדא וגו' וע"ק וכי מי הוא הסופר הזה שאינו כותב הד' אותיות שם יהו"ה מחוברים וסמוכים זה לזה ובבת אחת עד שצריך להזכירו ולהזהירו בשני מקומות על זה וכן הי' העולם בחושך עד שקם הרב הקדוש המקובל האלהי האר"י ז"ל וגילה לנו פי' זה הלשון ובודאי רוח ה' דיבר בו ומלתו על לשונו ונתחיל מפ' אחרי מות שאמר בקדמיתא כללא דכולא סתים מכל סתימין )נ"א מכל סטרין( שבילין דלא אתפתחין כללא דדכר ונוקבא. והרי מזה המאמר שמעתי הפי' שבתוך היו"ד של השם רמוזים הם הב' פרצופים דכר ונוקבא והם ב' חצאי דאו"א העליונים ואמר סתים מכל סטרין שבילין דלא אתפתחין לומר לנו שהזיווג שלהם אינו נעשה ע"י כלי המשגל ובכ"מ שתמצא לשון שביל הוא רומז אל סוד הברי' או אל סוד הרחם ופה נעשה הזיווג שלהם בסוד נשיקין ולכן הוא מכנה בזוהר שזיווג שלהם הוא בלשון אכילה כמש"ה אכלו רעים וכו' שהוא בפה ואח"כ אמר קוצה דיו"ד הוא רומז לאין בא לומר שקוצא דיו"ד שלהם הוא רומז למוחא סתימאה ומתחיל להתגלות במעט מציאות האצילות אמנם הוא בתכלית ההעלם וההסתר עד שיוצדק לומר עליו אין ושאר מותרות הלשון הוא מובן מעצמו ומ"ש ו"ה ג"כ לא בעי לאתפרשא מיני' וכן מ"ש י' אפיק לקמי' ההוא נהר ותרין בנין דינקא להו אי' ואתעברת מנייהו ואפיק להון לבתר פי' הוא שיכתוב הה' באופן זה ה והענין הוא לרמוז כי באות ה' כלולים הב' פרצופים קדושים אחד זכר ואחד נקבה והם ישראל סבא ותבונה כי ישראל כבר רמוז בי' אשר בקרן הה' וכל הד' של הה' רמוז לתבונה שהיא מעוברת מבן ובת כי הבן רמוז בו' שבתוך הד' והבת רמוזה בקוץ התחתון של ו' הזו היורדת למטה חוץ אל הה' בסוד פסיעה לבר ולכן צריך הסופר לכתוב ו' זה יותר ארוכה למטה מן הה' כזה ה' וכ"ה פי' הל' י' הוציא לפניו ההוא נהר שהוא הה' וגם התרין בנין וגו' והכל רמוז בה' כמו שנזכר בפירושי ועל זה אמר אח"כ הא' כגוונא דא ה ואינון בנין תחות או"א בכאן טען הסופרים וכתבו בגוונא דא ה כפשוטו וצריך להגיה כגוונא דא ה' והסופרים כיון שרמז בזוהר צורת ה' אחד לא חששו לרמוז את הי' בתוך הה' ועכשיו הכל הוא ה' שלימה מכל צדדיה ויכתוב ה' האחרונה וירמוז בה ו' לומר שכל בניינה וכל מציאותה הוא מן הו' ולכן הוא צריך לכתוב ה' אחרונה בזה האופן ה' ובזה יתיישב היטב הלשון שאמר אח"כ דהא ה' כחדא כמ' וגו' ר"ל כמו שבה' ראשונה רמוזים י"ה ביחד כזה ה צריך לכתוב ו"ה כחדא כזה ה ואח"כ מזהיר אותו הזוהר ואמר ולא בעי לאפרשא לון פירוש שנדקדק לרמוז הו' בה' עליונה והו' בה' אחרונה כי אם נכתב ה' סתם לא ירמוז כ"א לבינה ולמלכות ודברים אלו לא ירמזו אצל' וזה הוא נגד האמת חלילה אמנם מ"מ לאחר שיכתוב האדם שם יהו"ה ויכתוב ההין בכל כוונות הנזכרים למעלה יעבור אח"כ הקולמוס על ההי"ן וידביקם אותם הכל ביחד באופן שתהי' ה' שלימה מכל הצדדים וענין זו היא מתוק מדבש ונופת צופים ולכן הסופר הכותב את השם הנכבד והנורא יהו"ה כשיכתוב הה' יכתוב י' אחת בקו בימין של הה' ויכוין שישראל סבא הדכורא הוא דבוק עם התבונה וזס"ה וחכם בבינה ואח"כ יסיים לכתוב הד' של הה' כזה ה' ויכוין אז אל התבונה שהיא הנוקבא צד התחתון של האמא עלאה אשר כבר היא מתוקנת ושלימה בכל איבריה וספירותיה ומזדווגת עם ישראל סבא ותבונה והיא נתעברה מבן הקדוש שהוא הזעיר ומבת הקדושה שהיא הנוקבא דזעיר כי הזעיר רמוז בו' שבה והנוקבא היא רמוזה באות קוץ התחתון של הו' העודף למטה מן הה' ולהיות כי מציאות גוף המלבוש הוא קטן מאוד כל זמן שהוא בסוד העיבור בבטן התבונה שאינה כי אם נקודה א' בלי פרצוף הדבוקה בחוט השדרה של הזעיר כנגד החזה שלו מאחוריו ולכן הי' רמוזה בקוץ התחתון של הו' שבה ואח"כ יכתוב ו' של יהוה כזה ו' ויכוין כי כבר נולד הזעיר ויצא אל מקומו ומלביש לאריך מצד הפנים מן הטבור דלבא דאריך ורגליו מסתיימין עם סיום רגלי האריך ממש על ראש הבריאה ויותר מזה יכוין בכתיבת הראש של הו' שכבר קנה הזעיר גם השלשה ראשונות שלו ג' מוחין חב"ד שלו וגדלה אז קומות למעלה עד שמלביש גם אל החצי ראשונה שלו וע"כ הו' שבתוך הה' היא בלא ראש. אמנם עתה אשר נולד ויצא מבטן התבונה וינק ונתגדל אז הוא בעל יו"ד ספי' שלימות ונקרא איש ואח"כ יכתוב את הה' השני של יהוה באופן זה ה ובאות ו' הימנית מזו הה' יכוין כי כבר גדלה ה' של המלה ונעשית פרצוף שלם על ידי הזעיר כי כבר יצאה אותיותיו של הזעיר דרך חוט השדרה שבנוקבא ונכנסו לתוך הראש של הבינה ונגדל' קומתה עד שהיא מתלבשת ד' ספירות שהוא ת"ת נצח הוד יסוד דזעיר מאחוריו עם הזעיר אחור באחור ואח"כ תכתוב הו' השמאל אשר בתוך הה' ותכוין כי המלכות היא נבנית עד גמירה ונגדלה קומתה עד למעלה עד שהיא מגעת כנגד העורף של הז"א מאחוריו וגם כבר קנתה המוחין שלה ונעשית בעלת עשר ספירות וננסרה מאחורי הזעיר ובאתה פנים אל פנים עם הזעיר וכבר נעשה אז הזיווג הקדוש והיא מעוברת מבן ובת שהם מטטרו"ן וסנדלפו"ן וזה סוד ו' השמאלית אשר בה' האחרונה הרומזת אל אלו הב' בנים ולכן ידקדק הסופר תמיד להאריך ולהעדיף את קוץ של הו' למטה מן הה' לרמוז גם אל עיבור של הבת וגם זה בקוץ העודף דוגמא אשה הרה אשר בטנה בולטות חוץ מן הגוף וזה הוא הסוד עיבורה של הזעיר ולפעמים ו' זו שבתוך הה' רומזת מה שהשכינה כ"י מעוברת מנשמתן של ישראל ס' רבוא זכרי' וס' רבוא נקבות בכרס א' ודי למבין בזה. ע"כ דברי החסיד מוהר"ר שלימל במוהר"ר חיים זלה"ה מארפטשיק שכתב מא"י: סדר קציצת הצפרנים וטעמם ונימוקם על דרך האמת: תחלה מתחיל באגודל ימין ואח"כ אמה זרת אצבע קמיצה ובשמאל מתחיל בקמיצה אצבע