ע"ב ס"ג וא"ל יהו"ה גי' בצק וס"ג מ"ה ב"ן וג' שמות והכולל גי' סד"ק והנה אם הסדר צריך לבצק הרי זה בטל אצלו ושפיר דמי הא לא יש בו גבורות נ"ו נ"ו והוי"ה כמנין חמץ וצריך לבער: חזרת שלנו סרבי"ה ועלין יש לו. הנה חזרת שהוא מרור הוא סוד הזעיר כנזכר בפי' ההגדה והנה לזעיר יש שרשים של ס' רבוא נשמות בו והיו מתבררים במצרים והם ס' רבוא ענפים אשר הם יוצאים מן התפארת ויתוש שבארצינו היינו קליפות נוגה אשר כניסה יש לה ויציאה אין לה כי אינה משפעת לזולת רק מחזיק השפע בגולה לעצמה והוא אחוז בארץ מצרים אשר היא הנוקבא יש לו ג"כ ששים רבוא קליפות בהמסס שלו דהיינו מקום הבירורי' וז"ס רעמסס. מכנפי יונה: לא יאכל עד שיסב. סוד ההסיבה בליל פסח הוא כי אז עלה הזעיר ולקח כל בחי' הקטנות דקטנות ראשון ודגדלות ראשון וקטנות שני ודגדלות שני ואז המלך נקרא בן חורין דנסיב לאו"א ועל כן צריך להיות מיסב דרך חירות. מהרב זלה"ה: בין כוס
ג' לד' לא ישתה. כי השם אחד המיוחד מלא העולם כל טוב אשר אז מתפשט כחו ומתמלא בד' מלואין ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שגי' רל"ב וסימן כו"ס הוא כ"ף ו"ו סמ"ך מלא ברכת ה' כי מלוי כו"ס כף וו סמך מנין רל"ב והנה כוס גי' אלהים ויש כוס התרעלה שהוא מדת הדין. ויש כוס ישועות שהוא מדת הרחמים וד' כוסות דפסח הם נגד ד' אותיות השם וכן ד' פרשיות ולכן אין הפסקה בין פרשה הג' לד' וכן אין רשאי לשתות בין ג' לד' כדי שלא ליכשל בחטא של אדה"ר להפריד החסדים מן הגבורות וז"ס מצה פרוסה פרוס ה'. גם זה מהרב זלה"ה: ספר ליקוטי הש"ס - מסכת יומא מכנפי יונה: אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה אם הגיע הרואה אומר ברקאי הנה הכתוב אומר לאור חציך יתהלכו לנוגה ברק חניתך. והוא מכוון אל י"ב צירופי הוי"ה גימ' ברק"י ע"ש י"ב שעות ביום וי"ב שעות בלילה. ביום מולכת ה' עילאה רברבא ה' של הליהו"ה תגמלו זאת ובלילה מולכת ה' זוטרתי של
בהבראם מלכות: אמר ר"ל בשעה שנכנסו גוים להיכל מצאו כרוכין המעורין זב"ז וגו'. כבר ידעת מה שהודעתיך בסוד נחשא דפרח באוירא שארי בחיבורא וסיים בפרודא כי אל אחר מסתרס ולא עביד פירין. וע"כ עמונים ומואבים שהם מסטרא אחרא זלזלו ישראל על שהי' להם כרובים שהיו מעורים כמער איש וליות כי הקליפה הוא תמיד בפירוד ולא בחיבור והסימן לזה הוא מה שארז"ל פיזור לרשעים נאה להם ונאה לעולם: משאז"ל קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא. זה יובן במה שנתבאר אצלינו כי בכל מקום שהיה שם קדושה היא מנחת שם רשימו במקומה וז"ס שארז"ל שלא זזה השכינה מכותל מערבי וזה הוא כעין הבל דגרמי הנזכר בענין התחיה שהוא רושם אור הנשמה שהיתה בגוף ולכן נשארה ג"כ הקדושה לעתיד לבא. מהרב זל"ה: ספר ליקוטי הש"ס - מסכת סוכה ערבה דומה לשפתיים. הנה כבר ידעת כי נצח והוד הם בחי' השפתים וגם הערבה בסוד נצח והוד כמ"ש בר"מ פרשת פנחס כי בי"ס שבפה השפתיים הם נו"ה
והנה כשאנו אומרים שהנבואה הוא מנו"ה הכוונה הוא בשפתים ומרע"ה הוא מן הלשון אשר הוא כנגד הת"ת ויסוד ולכן אמר ואני ערל שפתים שהוא מלשון אשר הסותמים השפתים ועד שיתפתחו השערים יצא אור הלשון וגו' ונצח והוד שהם הירכים הם נקראו דברי סופרים כנודע מהרב זלה"ה: ספר ליקוטי הש"ס - מסכת ביצה תנא רב תחליפא אומר כל מזונותיו של אדם קצובין מר"ה ועד ר"ה חוץ מן הוצאות שבת וי"ט. הטעם הוא היות מזונות של האדם כפולים וגו' כי הנה מועד הוא גימ' ג"פ מ' ונמצא כי מ' של מועד נכפלת אח"כ ונעשית ב"פ מ' כי וע"ד עולה פ' ולכן המכבד י"ט מזונותיו כפולים. ובשבת כתיב בקרא בהדיא לחם משנה הרי שמזונותיו כפולים וכן לימוד ל' שלושים ימו"ד ס' הרי ב"פ ל' שהוא כפול. מהרב זלה"ה: שיעור ע"ת הוא כביצה. דע כי כל מדה בנוק' היא דין והיא נותנת מדה. וכביצה היא בנוקבא ה' תתאה וכזית הוא בה' עילאה כי לעלות שם כמו הזית לכשיוציא את השמן צריך לכתשו וזהו שמן
זית זך כתית וגו' כמו כן צריך לכתת עצמו להשיגה. גם זה מהרב זלה"ה: ספר ליקוטי הש"ס - מסכת ראש השנה ג' ספרים נפתחין בר"ה. כבר ידעת כי בר"ה נעשה ענין הנסירה שהיא יציאת המוחין מן הז"א לנוק' ונכנסין שנית בסוד השופר והנה אלו הם הג' ספרים הנזכרים בספר יצירה ספ"ר וספ"ר וספו"ר והם בחי' חכמה בינה ודעת שנפתחים בר"ה מן האמא לזעיר והבן זה. ממהרח"ו זלה"ה: סוד י"א ימים היתירים שנת החמה על הלבנה וכדי להשלימה מוסיפים י"א יום. הנה כבר ידעת כי השכינה נכנסת ומתלבשת בתוך הקליפות בסוד ומלכותו בכל משלה. והנה הם י"א בחי' י"א סממני הקטרת וע"כ יש לחמה י"א יתירים כי הת"ת אינו מתלבש בקליפות כמו המלכות חלילה. אך בבחי' הגיד הנשה שהוא הבחי' אחרונה והגרוע שבו כי יש ג"כ ניצוץ בדכורא דקליפה שהוא בחי' ט' באב אך בחי' עצם הלוז שהיא גיד שבעורף נגד הלוז שאינה נהנה מאכילה ושתיה כלל סוד יום כפורים לכן
אינו שולט שם המות בלוז ולכן אין השטן בי"כ אפי' בשנ"ד ימים דלבנה כי אותו יום היא בסוד בחי' לבונה זכה ואז תש כוחו. גם זה ממהרח"ו זל"ה: גם ענין מהלך מחזור החמה שהוא בכ"ח שנים בסוד הכ"ח אותיות דמילוי דמ"ה וע"כ הי' אורך יריעות המשכן כ"ח אמה בבחי' הזכר אבל המהלך הלבנה מחזור שלה י"ט שנה בסוד חוה מילוי דמ"ה י"ט במספר' וז"ס גדול מסוד העיבור. גם זה ממהרח"ו זל"ה: ספר ליקוטי הש"ס - מסכת תענית ענין רביעה ראשונה שהוא י"ז במרחשון כי ארז"ל אין האשה מתעברת מביאה ראשונה והנה ביאה ראשונה שהי' לישראל עם רחל פב"פ מבריאת העולם הי' ביום שמיני עצרת בסוד משיב הרוח ומוריד הגשם וזה הי' ע"י חבטת ההושענא בהושענא רבה כי ערבה גי' זרע ואינה מתעברת מביאה ראשונה עד שבעה עשר במרחשון שהיא הביאה שנייה ואז יבא המטר בביאה הב' ואח"כ בט"ו בשבט יורדת הרביעה הג' ועולה אש התהום ומחניט האילנות וע"כ הוא ר"ה לאילנות וזהו פקדת הארץ ואח"כ ותשוקקיה שהיא תשוקתו
ואח"כ רביעה אחרת בפסח שיורדין שנית המים דכורין בסוד מוריד הטל שהיא הרביעה הג' לפזר ולגדל העשבים ורביעה האחרת הוא כדי לבשל הפירות. ע"כ מצאתי ממוהרח"ו זל"ה: ר' חזקיה אומר נשמתו של אדם מעידה בו. פי' כי הנה יש באדם נר"נ ומה שחוטא האדם הוא הנפש מצדה כמ"ש והנפש החוטאת היא תמות כי הרוח והנשמה אינם חוטאים לפי שהרוח הוא רמז לתורה כי מי שיש בו תורה אינו חוטא ובפרט מי שיראת חטאו קודמת לחכמתו שהיא הרומז לנשמה שהיא עליונה יותר בודאי וע"כ אי אפשר לו לחטוא ולכן אמר נשמתו מעידה עליו כי הנפש היא החוטא בעצמו והרוח אינו יכול להעיד לפי שלפעמים יהיה איזה חכם ויחטא אבל מי הוא זה ודאי שיכול להעיד היא הנשמה כי הנשמה אינה נכנסת בגוף של האדם רק היא עומדת מבחוץ כמו צל אחד המקיפתו ולכן אמר משוכבת חיקך שמור וגו' כי זו היא השוכבת בחיקך ואינה נכנסת בפנים וע"כ זו היא שיכולה להעיד ולא זולתה וז"ש שמור פתחי
פיך כי האחרים הם עומדים בתוך הגוף ואין שייך לומר פתחי פיך כי אינם רואים ושומעים שום דבר כ"א הנשמה. ג"ז ממוהרח"ו ז"ל: אמרו בשעת פטירתו של האדם לבית עולמו כל מעשיו הם נפטרים לפניו וגו'. וצריך להבין מ"ש מעשיו נפטרים והלא אין שייך פטירה אלא באדם שנפטר ומת מן העולם. אבל במעשיו האיך שייך לפניו פטירה והענין הוא כי הנה כשהאדם חוטא ועושה עבירה א' מאותו עבירה עצמה נעשה ממנה אדם חיצון וא"כ האדם החיצון הזה הנברא מצד העבירה מי בראו האדם שחטא הוא שבראו וזה הוא מעשיו: והנה נודע כאשר האדם בזה העולם בעודנו חי הוא עושה מצות ועבירות והמצות שכרם בעוה"ב וגם מהעבירות אינם נפרעים ממנו כ"א באותו העולם בגיהנם וא"כ נמצא המצוה אשר שכרה מזומן לעולם הבא נקרא מתה בעוה"ז כי שכרה מוצנע לעוה"ב והעבירה הוא להיפך שבעוה"ז נקרא חי כי אין נפרעין ממנה בעוה"ז ובעוה"ב נקרא מת שנפרעין שם ממנו אבל המצוה נקרא שם חי וז"ש
מעשיו נפטרין כי אלו המעשים שעשה נבראו מהם בני אדם החיצונים והם מתים ג"כ עמו וז"ש לדעת כל אנשי מעשהו האנשים הנעשים ממעשיו הרעים ונעשים אנשים רעים וזהו מעשהו מעשה ידיו ממש מצד העבירות שעשה. מהרב זלה"ה: יפה תלגי לטורא מה' מטרא. הסוד הוא בפסוק כי לשלג יאמר הוי ארץ. השלג הוא גבורה אשר בבינה שלפעמים טוב ולפעמים רע. ובחלום מורה על דבר. ויפה תלגי לטורא מה' מטרא בזעיר כי גבורות גשמים היינו ח"ג דזעיר ויפה תלגי לטורא השלג כשהוא מושפע מבינה על האבות שהם ההרים והוא בלא יוד כי המלכות דהיינו ארץ ניתהוית בבינה בלא אבא וצריך עיון כי כך מצאתי. גבורות גשמים דע כי כמו שהזכר גדולתו ע"י המים שהם ה"ח כך המציאות דה"ג מקבלות אותם מאחורי יסוד הזעיר בדעת שלה כדי להגדיל כל הפרצוף שהם נקראים מים גבורות גשמים וכמו שהזעיר אחר שמתגדל מקבל ה' חסדים לזיווג כך המלכות אחר הגדלות עד ה"ח ובאה בפנים לזיווג מקבלת תחלה ה"ג
להיות לה מ"ן לקבל תוכם טפת זרע ה"ח דזעיר ונמצא כי בנקודת ציון שבה יש ה"ג מי גשמים בסוד מ"ן וזהו ניתן לה ביום ש"ע: עג עוגה וישב בתוכה וגו' דע כי חוני המעגל היה בו אותו ניצוץ טוב מאליעזר עבד אברהם אשר הוא הי' מבחינת ע"ב דאחוריים אשר ביצירה שיצא לחוץ בקליפה קשה שהוא כנען ובא לעבוד את אברהם ולהכנס בקדושה ויצא מארור ונכנס בברוך וזה שאמר לו בא ברוך וגו' אבל לא נכנס בברוך עד שגמר הזיווג של יצחק ורבקה והנה אליעזר הוא עוג מלך הבשן אשר נתנו נמרוד אל אברהם אע"ה לעבדו וע"ג הם הגבורות דאמא שהם ס"ג ועשר אותיות הם ע"ג ולכן עג עוגה וישב בתוכה כי עגה חסר ויו עולה חיים עם י' אותיות ס"ג וחיים הם המוחין וחוני שהוא מן הגבורות היה בידו יכולת לעלות לפי שהגבורות מתהלכים ועולים לאין תכלית ולזה עלה שם כי שם שורש הגבורות ושאל הגשמים שהם הגבורות ולכן נקראים גבורות גשמים וכמו כן חבקוק גי' רי"ו
ועג עוגה כנודע ועלה ג"כ שם ושאל והנה עוג הי' חוץ לתיבה ונח הי' מפרנסו מן התיבה כי עוג הוא אליעזר אשר גי' שדי עם ג' אותיותיו והכולל שהוא שי"ח והוא היסוד שביצירה ולכן היה נח מפרנסו מן התיבה כי משם היה פרנסתו ולא נכנס בתיבה לפי שהוא למטה ולכן היה נתיירא מרע"ה ממנו כי ראה שהי' מן הגבורות וא"ל הקב"ה אל תירא אותו כי כבר נתברר ויצא הטוב ממנו כי אליעזר גי' שי"ח שהם הה' גבורות אשר ביסוד כי ה"פ ס"ג והשלשה חסדים הממתקים גי' שי"ח. מהרח"ו זלה"ה: ספר ליקוטי הש"ס - מסכת מגילה אמר ר"נ לא יאה יוהרא לנשי תרתי נשי נביאותיה הוי והוי יהירין והם זיבורא וכרכשתא פי' הדברים כי באצילות יש י"ס שמונה הם דכורים. וב' נקבות בינה ומלכות וכנגדם הם אלו ב' נביאות חולדה נגד האמא מלשון העלם והיא אשת שלום שהוא יסוד העליון ולכן שלם בניקוד קיבוץ ולא בניקוד ואו כי הוא ביסוד העליון נעלם ביותר נתיב לא ידעו עיט ולכן היא נעלמת והפסידה נביאותה על שאמרה אמרו לאיש
הזה בלשון ביזוי. ודבורה היא כנגד הנוקבא מלכות ולכן אמרה שירה כי הנוקבא משוררת תמיד כמ"ש בזוהר בפסוק אלהים אל דמי לך ולכן דהמע"ה הבא מצדה היה משורר תמיד והענין הוא כי שרשי הנשמות הם נחלקים לשנים זכרים ונקבות שהם חסדים וגבורות. ולעתיד יהיה הגבורות עיקר הנהגה ועליהם נאמר צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם וגו' וכן היה בתחלת הבריאה שלא היה פגם כלל כי קין היה שורש הגבורות והבל שורש החסדים וז"ש קניתי איש את ה' שהי' משותף מזוהמת הנחש ולזה ותקרא שמו קין אבל הבל הי' טוב לזה נאמר ותוסף ללדת וגו' וקין הוצרך תפלה. והבל לא הוצרך תפלה כי הי' מתוקן וקין יצא ראשונה והוא הבכור רק שיצא מעורב ואח"כ חזר ונתקן בראובן וז"ש ראו בן וכי לא היו יודעים שהוא בן אלא פירושו שהוא בן ראשון שנולד בעולם והוא היה קין וכוונת יעקב הי' להולידו מרחל כי שם הגבורות ממותקות ובא בלאה שהם גבורות חזקות וזהו מ"ש בזוהר בינה
אע"ג דלאו איהי דינא אבל מסטרהא מתערין דינין והיא לאה בחינת בינה וזהו מסטרהא דינין מתערין וגו' כי הגבורות בה חזקות ואם לא חטא ראובן במעשה בלהה היה זוכה לכל הגדולות כמו שתרגום אונקלוס וזש"ה הלא אם תיטיב שאת וגו' ואם לא תיטיב לפתח חטאת קובץ רמז ביאתו של קין ברחל או בלאה אם יטיב במעשיו יבא ברחל שהיא רבוצה והסימן "לפתח "חטאת "רובץ שר"ת רחל ואם לא תבא בלאה וכן כתיב הל"א שהוא למפרע לאה ור"ל הלא כמו אם לא תיטיב בהיפך מה שנראה מן הכתוב. ודע כי בה"ח הקליפה אינה אוחזים בהם וכל מה דאתפשט הוא טב אבל הגבורות כאשר יוצאים מרחל תיכף אוחזים בהם החיצונים אבל למעלה אין להחיצונים אחיזה בהם ולזה ארז"ל אם תיטיב תסתלק למעלה וכן מצינו שעד שלא חטאו ישראל בעגל היתה עבודה בבכורות וכן הי' ראוי ראובן אלא שפגם וניתן בכורתו ליוסף אבל לא ניטלה ממנו לגמרי כי לעולם הוא נקרא בכור לישראל וחזר קין ונתקן באלו ב' בחינות
של יוסף ויתרו והם בחינת גבורות כי מיתרו באתה רחב הזונה ממנה חבר הקיני וגם מן הגבורות באתה יעל אשת חבר הקיני דהיינו רחב ויעל בא בעלי וחנה בחבר לז"א רחב פי על אויבי כי היתה מרחב ונתהפכה ביעל וחבר בחנה וזש"ה ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל. גם זה מהרח"ו ז"ל: דע כי סמכו למגילת אסתר מדכתיב כתוב בספר פירושו הנה בספר מילואו כזה בי"ת סמ"ך פ"א רי"ש עולה אלף קמ"ה כמנין מגילת אסתר עם הכולל. ]נ"ל דצ"ל עם הי"א אותיות עולה מגל"ת אסת"ר חסר יו"ד[ מהרב זל"ה: מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים כבר ידעת כי שתיהן בסוד הבינה כנודע כי יש לאה ורחל וכנגדם למעלה בינה ותבונה ובינה היא כנגד לאה ותבונה כנגד רחל והנה תבונה יורדת למטה ואתלבשת בזעיר ולכן נקרא אם על הבנים וזו נקרא ם סתומה דרביעא על בנהא אך הסמ"ך היא הבינה יותר סתומה ונעלמת ועמ"ש בס' עץ החיים בשער הכללים פרק י"א מהו שבנס היו עומדים. גם זה
מהרב זל"ה: ספר ליקוטי הש"ס - מסכת מועד קטן מה להלן באימה וביראה. דע כי התורה ניתנה באימה וביראה במוח של האדם בסוד י' שבשם והיראה הוא בלב כטעם הלב רואה בסוד ה' שבשם וכשיעור ראייתו כך יראתו רתת באברים הפנימיים בסוד ו' שבשם מלבוש החיצון מכל לבושי המלך. גם זה מהרב זל"ה: ספר ליקוטי הש"ס - מסכת חגיגה שחקים שבו ריחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים. דע כי שחקים אלו הם הז' יודין אשר בשם ע"ב ס"ג והא' ]נ"ל דצ"ל ובא'[ דס"ג הם ב' יודין האחרים הרי הם ט' יודין כמנין מ"ן והשחקים הם הל"ב שיניים השוחקים שהוא הא' דס"ג כי ב' יודין המלואין שם מניינם ונשארו הב' יודין שבא' בלתי מילוי שהם י"ו למעלה וי"ו למטה והם ל"ב מוהרח"ו זל"ה: )הגהה פי' כי הא' במילוי כזה יוד וו יוד. והמלואים של הב' יודין עולין למעלה למנין מ"ן ונשארו הפשוטים עם הוו למנין י"ו למעלה י"ו למטה ועיין בלק"ת בשלח ובפע"ח שער השופר פ"א(: בתי בראי ובתי גוואי. דע כי הנצח והוד
נקראים בחי' בראי אבל פנימיותם עצמם נקראים גוואי כי שם הבכיה על העדר עליית הפנימיות אך למעלה הוא עוז וחדוה במקומו. מהרב זל"ה: ירדן נוטל מזה ונותן לזה. הנה לפי הפשט נראה שכל הנהרות נקראין ירדן ואין האמת כן אלא ירדן בלבד הוא סוד קליפ' נוגה אשר לפעמים הוא קדושה ולפעמים הקליפ' נוטלין מזה נותנין לזה בסוד הגניבה והעשיקה הנז' בסבא דמשפטים. מהרב ז"ל: אמר להו ר"ע כשתכנסו אצל אבני שיש אל תאמרו מים מים. דע כי אלו הם סוד ב' יודין אשר בא' כי כל י' הוא אבן כנודע אל תאמרו מים שלא יעשו פירוד בין מים עליונים של החסד למים התחתונים של הגבורות גשמים כי הוא"ו שבאל"ף מחברם וכמו שנתבאר באורך בפסוק יקוו המים וגו'. מהרח"ו זל"ה: דע כי ז' רקיעים הם סוד י' ספירות ורקיע הז' הנקרא ערבות הוא כולל ג' רקיעים בתוכו ולגודל קדושתו נקרא רוכב בערבות והז' הם למטה מהם הרבה במדרגותם והשלשה העליונים הם נקראים
שמי השמים והם גלגל מזלות ועליו גלגל היומי ועליו גלגל השכל. מהרב ז"ל: מעשה בראשית ומעשה מרכבה. שמעתי ממורי הרב זל"ה שמעשה בראשית הם דרושי עולם התוהו שזה הי' בבראשית קודם התיקון מעשה מרכבה הם דרושי התיקון והתלבשות הפרצופים זה בזה והרכבת פרקי אמא בבניה הזו"ן וזה הוא נקרא חדוש העולם והשינויים אשר יש מזמן לזמן בעניני סדרי התלבשות. עכ"מ מהרח"ו ז"ל: כתוב א' אומר שש כנפים וגו' לא קשיא כאן בזמן שבהמ"ק קיים שהם כנגד ו"ק דזעיר דיצירה ובזמן החורבן של בהמ"ק יונקים החצונים מנצח והוד אמעיטי כנפי החיות ולכן לא נשארו רק ד'. וכן במשניות אשר הם ביצירה סדר קדשים וטהרות בעו"ה נתמעטו שאינם נוהגים עתה. מהרב זלה"ה: מה למעלה ומה למטה וגו'. דע כי מה שמותר לדבר בו הוא מה שיש בתוך העיגולים. אבל בבורא יתעלה שמו דהיינו מה שיש למעלה מן העגולים דאדם קדמון ומה למטה מהם שהוא אחר סיומם מה לאחור ומה לפנים של
אלו העגולים זה עונש גדול ח"ו. ג"ז מהרב זל"ה: ספר ליקוטי הש"ס - מסכת יבמות ב"ש אומרים ב' זכרים ובה"א זכר ונקבה. הנה האדם ואשתו הם רומזים לשם י"ה וכשיש לו בן הוא ו' וכשיש לו בת הוא ה' והרי יהו"ד שלם ועל כן