ספר ליקוטי השס — קטע 4

חייב אדם להסתכל ולהשתדל שיהי' לו בן ובת כמו ב"ה וסימנך יהו"ד הצדיק. וב"ש סובר ב' זכרים מצד ו"ו שהם ת"ת ויסוד שהם ב' זכרים. ובה"א כי זה צריך הצדיק להשפיע לצדק אשר הוא הנוקבא וע"כ צריך בן ובת כי צדק לפניו יהלך לעוה"ב. מהרב: קשים גרים לישראל כספחת וגו'. שנאמר ונספחו אל בית יעקב. דע כי הענין הוא כי כשהגוי בא להתגייר הנה נכנס בו נפש אחת מתולדות הרוחין של הצדיקים שבג"ע הארץ כמ"ש בפ' שלח לך ואחר שנתגייר זוכה עוד לנפש אחרת קדושה כמו שאר ישראל וזהו הטעם שנקרא גר צדק כי ממש יש לו נפש א' הנק' צדק והנה באותו נפש ראשונה שהיתה בו בהיותו גוי אשר היא החזירתו למוטב להתגיר בהכרח שתהי' בה קצת אחיזה של טומאה וקליפה. ולכן בהכרח שתחטא הנפש השנית דקדושה שהיא כשאר נפש ישראל ובסיבת נפש הראשונה חוטאת גם השניה שנקראת ישראל וזהו קשים גרים לישראל כי נפש הראשונה שהיתה בו קודם שנתגייר הוא קשה לנפש ישראל

השנית להחטיא ובזה תבין ענין ר' עקיבא בן יוסף שהי עם הארץ מ' שנה וזהו מפני נפש הראשונה שם כנזכר. ג"ז מהרב ז"ל: אין מקבלין גרים לימות המשיח. סוד הדבר הוא כי הנה גרים נעשו מבירורי הטוב שבנוגה והנה כאשר יבא המשיח כבר נשלמו בירורי הטוב מהרע ולכן אין מקבלין גרים מהם שחזקות כולם רע ולא טוב. ג"ז מהרב ז"ל: מנשה בדינא דייניה לישעיה וקטליה וגו' דע כי השגות ישעיה היתה בעולם הבריאה והנה מלכות דבריאה יורדת ביצירה בהיכל ק"ק דיצירה ולכן אמר ואראה את ה' ומנשה טעה בקושייתם כי שאני משה שהי' באצילות וכדי שלא להפריד בין את לה' לא רצה להשיב למנשה ומת על קידוש השם ית' והבן. מהרח"ו ז"ל: היינו דאמרי אינשי רחילא בתר רחילא אזלא. דע כי ר"ע הוא דוגמת יעקב אע"ה ולכן עקיבא אותיות יעקב א' וכשם שיעקב רועה צאן חמיו כן ר"ע ג"כ והנה כשם שליעקב הי' ב' נשים כן ר"ע נשא בת כלבא שבוע ואשת טורנוסרופוס הרשע לב' נשים והנה

בת כלבא שבוע היתה כנגד רחל ואשת טורנוסרופוס היתה כנגד לאה ולכן אמר על ברתי' דר"ע רחילא בתר רחילא אזלא כו' אמא בסוד רחל וכן בתה ג"כ בסוד רחל והנה ר"ע הוא ניצוץ מרע"ה ומה שאירע לו היותו רועה צאן של כלבא שבוע דוגמת מרע"ה צאן יתרו ויעקב צאן לבן וכן קחתו את בתו דוגמת רחל וצפורה וקחתו אשת טורנוסרופוס כמו קחת מרע"ה מלכת כוש. ונדר בין כלבא שבוע הוא כמו ויואל משה וקראן לו ויאכל לחם והמקריי' של ר"ע דומים לשל מרע"ה ואומרו פסוק זה בא לידי ולא אקיימנו שארז"ל שפסוק ותמנע יש בו סודות כמו בפ' שמע כי הוא חטא בגלגול יעקב שלא רצה לקחתה כנזכר בדרז"ל. ובזה תבין היחודים של שמע ובשכמל"ו שהם יחוד ב' נוקבין ויחוד שמע בסוד לאה כנגד פסוק ותמנע ובשכמל"ו הוא כנגד רחל והבן זה. ג"ז מהרח"ו זלה"ה: דע כי כוונת ההליכה בא"י הם ג' בחי' א' ברחל וא' בלאה והנה תכוון ברחל כי הרגלים ההולכים הם הנ"ה של הזעיר

הממשיכין את המוחין אל רחל כנודע. כי אין לה רק ב' מוחין ומוחין אלו הם ב' שמות של יוד הי יוד הי הרי ע' כמנין הליכה. והנה בלאה תכוון למה שארז"ל המהלך בא"י ד' אמות וגו' כי לאה היא באחורי ישראל ואין כנגדה יעקב אך רחל היא כנגדה יעקב ולכן נקרא לאה א"י יותר מן רחל. והנה תכווין כי כאשר נכנסין המוחין בזעיר הן המוחין דאו"א וכבר ידעת איך יוצאין ד' בחי' לאה א' ביסוד דאבא וא' בעטרה דאבא וא' ביסוד דבינה וא' באחורי הזעיר והב' מהם הם הארת האבא ושנים הם הארת דאמא וסדרן הם או"א והנה כבר ידעת כי כל המוחין הם ד' חו"ב וחו"ג והנה האמת הוא כי בלאה שהיא ראשונה הסמוכה אל היסוד דאבא כל סוד הארת' הוא באבא ובשנים נסתלק הארת החכמה ונשארו הג' ובג' נשארו השניים לבד ובחיצונים לא יש רק הארת הגבורות לבד והנה אלו הד' הם ד' אמות ואל תקרי אמות אלא אומות והנה כל ד' אלו הם מוחין דאבא כי במוחין דאמא אין לנו עתה עסק בהם

וכבר ידעת שכל כללות אבא הוא שם ע"ב ומילוי שלו הוא מ"ו ואלו הם הד' אמות שהם ד' אומות ואע"פ שהם סוד חו"ב חו"ג להיות כולם בחי' אבא נקראים כולם מלוי ע"ב שהוא מ"ו כמנין אמ"ה ולפי שכל המוחין הם בזעיר אך כשיוצאין אל הנקבה אינו יוצא המילוי לכן אינו יוצא רק כשיעור אמה לבד שהוא המילוי כי מלוי גימ' אלהים שהוא דין וע"כ הנקבה היא דינין והנה ההליכה בלאה אינו כמו ברחל כי שם הם הנ"ה דזעיר וכאן אינו אלא נ"ה דבינה תרין פרקין עלאין כנודע ותכווין בהליכה זו לנ"ה דבינה וגם עוד חילוק אחר כי כאן הם ד' אמות שהם סוד כל הד' מוחין דאבא אך למטה הם הב' מוחין לבד דאמא ולפי שכל הארת היוצאים מאבא אינם יוצאים אלא ע"י אמא לכן נקרא מהלך וזהו המהלך ד' אמות בא"י כי מהל"ך גימ' צ"ה והוא מילוי דאחוריים דס"ג שהיא בינה שהוא גימ' קס"ו כי כשתסיר ע"ב שהם האחוריים מן קס"ו ישאר צ"ד כמנין מהלך והכולל: ספר ליקוטי הש"ס - מסכת בבא בתרא חכם עדיף מנביא כי הוא מן החכמה ויוכל להשיג בכל

אבל הנביא אינו מתנבא אלא מנצח והוד שאינו משיג כי אם לנבואה. וא"ת הלא הנביא הוא ג"כ חכם כמו שארז"ל אין הנבואה שורה אלא וכו'. וי"ל שצד החכמה שלו הוא קטנה מצד הנבואה אבל צד חכם מצד חכמתו הוא גובר ועולה. מהרב זל"ה: ספר ליקוטי הש"ס - מסכת סנהדרין גיורא עד עשרה דרי לא תבזה ארמאי באפיה וגו' הטעם כי כמו שבקדושה יש י' מדריגות כמו כן יש בטומאה ואינו כלה הזוהמא עד תשלום דור העשירי וזהו הטעם הריגת ישמעאל בן נתניה כי הוא הי' מזרע המלוכה מצד חצרון כי לקח שפחה לאשה באה הזוהמא אחר י' דורות ומצד אותו הזוהמא הרג ישמעאל לגדליה. מהרח"ו זלה"ה: ספר ליקוטי הש"ס - מסכת קידושין תנו רבנן עבד עברי וגו' פי' כי האדם יש לו נפש מעשיה ואף אם יהיה מאיזה בחי' מעולה שבה אינה נקרא אלא נפש ונקרא שפחה כי שפחה גימ' ג' מילוי אהי"ה שבמלכות המקננת בעשיה ויורדים מילוי אהי"ה שעולים שצ"ג כמנין שפחה ורוח מיצירה מאיזה בחי' שתהיה ממנה ויצירה נקרא עבד ור"ל ע"ב ד' והוא כי שם הוי"ה

בזעיר והזעיר מקנן ביצירה ולזה יורד לכאן ע"ב שהוא האחוריים שלה וד' אותיות ונשמה מבריאה והיא נקרא אמה פי' א"ם אותייות מילוי דמילוי שבאהיה אשר באמא עילאה המקננת בכורסייא וה"א היא הה"א של אמ"ה עצמה ועוד יוכל להשיג נפש ממלכות דאצילות ורוח מתפארת נשמה מבינה חיה מחכמה שעליה נאמר והחכמה תחיה את בעליה וזו היא נשמת מרע"ה יחידה מן האריך וזו היא נשמת המשיח אשר עליו נאמר ירום ונשא וגבה מאוד שדרשו רז"ל ירום מאברהם ונשא מיצחק וגבה מיעקב מאוד ממשה ולזה אמר כאן הנשמה שירדה מכם אינו עובדת לא את הבן ולא את הבת לפי שאינה משועבדת אל הזו"ן כ"א אל האבא ולכן אינה עובדת רק להאדון והרוח שהוא בחי' הזעיר שאנס וירד כעבד עובד את הבן שהוא לזעיר ואינו עובד את הבת לפי שאינו משועבד למלכות. עבד כנעני שהיא הנשמה שיצאת לחוץ ונפגמה ועלתה ונכנס בעשיה עובדת את הכל שהוא מצד המלכות משועבד לכל ולכן אינו חייב

במצות כ"א במצות שהנשים חייבות כי לא נכנס כי אם בנקבה למטה. והטעם למה מסר לו רבו שפחה כנענית כי היסוד יש לו ג' בחי' הא' באצילות וז"ש אלה תולדות יעקב יוסף. ב' והוא נער כאשר הוא מתלבש ביצירה ומזדווג עם הנקבה שלו אשר ביצירה עצמו. והג' כאשר יורד למטה ומזדווג עם העשיה ושם אוחזין הקליפות ולפי שהעבד זה נפגם וירד ביצירה כמו שהיצירה מזדווג עם העשיה למטה ושם יש חיצונים כך רבו מוסר לו שפחה כנענית וכמו שמטערו"ן יש לו נקבה עמו ביצירה ויורד לפעמים ומזדווג בעשיה כך העבד הזה אם יש לו אשה כשרה רבו מוסר לו שפחה ואם אין לו אשה אינו רשאי. ועוד כי כאשר יש לו אשה הוא אחוז בקדושה ואף אם ירד למטה לא ישאר שם אבל אם אין לו אשה אפשר שישאר שם ויאבד. עוד טעם ב' למה מוסר לו רבו שפחה כנענית כי מטטרו"ן הוא עץ הדעת טוב ורע. והרע דבוק בו מאחוריו ויונק ממנו וע"כ העבד זה שירד לזאת המדריגה יכול לבא על שפחה כנענית.

ג"ז ממוהרח"ו ז"ל: שם בן י"ב אין מוסרין וגו'. דע כי שם בן י"ב הוא שם כזה יאא"ה הדו"י נהה"י אשר הם י"ב אותיות והנקודות הם שהצניעום מפני הפריצים כדי שלא ישתמשו בו וכאשר הוא צדיק שם אהיה מסייעו במחשבתו ושם יהו"ה בדיבורו ושם אדנ"י במעשיהו. מהרב ז"ל: ספר ליקוטי הש"ס - מסכת נדרים היתר נדרים פורחין באויר. דע כי הת"ר ר"ל ה"ג דמלכות דאמא שהם ה' ת"ר גימ' ש' ש' ב' שינין דנ"ה דאמא והם חו"ב של הזעיר הנקראים חיי המלך בסוד הנדר שהוא כנודר בחיי המלך בעצמו. ואין להם על מה שיסמכו אחר שנכללו שוקי האריך בזרועותיו בסוד הקיפול ואז חיי המלך הם מתמלאים באחוריים שהם הדינים ח"ת יו"ד יו"ד גימ' חמ"ת המלך ואז ואיש חכם דהיינו ישראל סבא איש המשתלשל מאבא הנקרא חכם יכפרנה מתיר הנדר ע"י פתח יסוד דאמא אשר החכמה ממשיכו למטה להתיר הנדר. מהרב ז"ל: ספר ליקוטי הש"ס - מסכת סוטה אין אדם מקנא לאשתו אא"כ נכנס בו רוח טהרה. פי' כי הנה

כבר ידעת כי הה' חסדים והה' גבורות הם י' הויות והנה הה"ג הם במל' והה"ח הם מחסד עד הוד וכולם נמשכים דרך היסוד וגם לו יש הוי"ה אחרת בפני עצמה ונמצא שיש ו' הויות שגימ' קנאה וזהו אלא א"כ נכנס בו רוח טהרה כי הוא מסטרא דיוסף העליון כמ"ש בספר הזוהר פרשה ויקהל כדין חד צדיק אלביש קנאה מינייהו וגו'. מהרב ז"ל: מסכת ב"ק: כל מי שאינו כורע במודים שדרתו נעשה נחש וגו' ופירשו רז"ל שאינו קם בתחילת המתים הנה הסוד הוא כי כפיפת הראש במודים הוא סוד המשכת הטיפה דרך ח"י חוליין שבשדרה כמ"ש שם והמוחין הם הנקראים חיים הממשיכים לטובת המלכות אילנא דמותא כדי להחיותה ומי שאינו משתחוה וגורם חיות זה להשכינה גם הוא חיה לא יחיה בתחיה. וטעם השני כי ברכת מודים הוא בהוד ושם נתבאר כי יעקב יורד בנצח ורחל עולה בהוד כמ"ש שם בספר דרך ע"ח. והנה המשתחוה וזוקף גורם העלותה מבחי' המות לחיים לעומת ח"י חוליות של הזכר ומי שאינו

משתחוה וזוקף נשאר במקום המיתה וע"כ אינו קם בתחיה כי חיה לא יחיה. גם זה מהרב זלה"ה: כ"ד אבות נזיקין וגו'. דע כי את זה לעומת זה עשה האלהים וגו' והנה כנגד כ"ד קישוטי כלה שהם סוד כ"ד צירופי שם אדנ"י כנגדם הם בקליפה כ"ד אבות. מהרב ז"ל: דע כי ג' דברים של ד' מנו רז"ל. ד' אבות נזיקין. ד' ידיעות הטומאה ד' מראות נגעים והם י"ב כנגד י"ב של הקדושה. ג"ז מהרב ז"ל: בעי מיניה דרב הונא הדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר או לא. הכוונה הוא כי יש ב' מיני זיווגים בחצר שהוא מדת המלכות אם זיווג בזמן שבהמ"ק קיים זה הוא הזיווג הגמור הנעשה ע"י ת"ת ויסוד שהם תרין ווין חבירים זע"ז. או זיווג בזמן הגלות שנעשה ע"י היסוד לבדו והוא מזרע היסוד הנכנס במלכות שהוא החצר כדאמרן ומצמיח העץ פרי אשר זרעו בו והזרע עצמו חוזר ונופל לארץ עליונה וחוזר וצומח מעצמו וזה נמשך מצד היסוד כמד"א אור זרוע לצדיק דייקא ומיבעי

ליה אם צריך להעלות לו שכר או לא פי' אם צריך התעוררת מתחתונים ומעשה הצדיקים ומנשמותיהם דוגמת המיין נוקבין דמסלקין לקבל מיין דוכרין בזיווג הגמור הנעשה מדעת חבירו דהיינו ת"ת ויסוד או דלמא א"צ התעוררת מתחתונים לזיווג זה אלא מעצמו נעשה ואפסקא הלכתא דא"צ להעלות לו שכר ומיהו הני מילי בחצר דלא קיימא לאגרא דהיינו בזמן שאין בהמ"ק קיים שאין נשמת הצדיקים מועילים לזיווג הגמור אבל בזמן שבהמ"ק קיים שאז קיימא לאגרא ע"י שכר מצות הצדיקים וע"י נשמותיהם ואין ספק כי אז לא יבצר זיווג זה כי אע"פ שבעל הגינה נכנס הוא בעצמו לגינתו לזרוע בגינתו בידו מ"מ לפעמים יפול הזרע מאליו בגינה העליונה ותצמיח את זרעותיה צריך התעורר' התחתונים אף לזיווג זה והטעם כי כאשר הגיגה העליונה תמצא בעל הגינה וזורע לא השית לב לזרעים הנופלים להצמיח כ"א ע"י התעוררת התחתונים משא"כ בזמן שאין ב"ה קיים כי אחר שאין בעל הגינה זורעה כראוי

היא משתוקקת להצמיח זרעים ומעוצם תשוקתה מצמיחת הזרעים הנופלים מאליהם וא"צ להתעוררת התחתונים כי בזמן שאין בעל הגינה זורע גינתו נמצא שזה יסוד נהנה שצומחים זרעים וזה לא חסר שהוא הת"ת. אבל בחצר דקיימא לאגרא שהוא בזמן שב"ה קיים בא לזרוע בעל הגינה בגינתו ובמקום שזורע זרעים המשובחים מוצא זרעים אחרים באותו מקום שנפלו שם מאליהם וא"א לב' זרעים לעלות ביחד אם לא ע"י התעוררת רב מן התחתונים דאל"כ נמצא שזה נהנה שהוא היסוד וזה חסר שהוא הת"ת שאינו מצמיח זרעים לפי שיש אחרים שקדמו להם במקומם והדברים עתיקים ודי בזה. גם זה מהרב זלה"ה: השוכר בית מבני העיר מעלה השכר לבעלים. הכוונה הוא כי עיר היא מדת המלכות ובני העיר הם נשמות הצדיקים שבה ובית הוא הנקודה פנימיות אשר במלכות בת יו"ד בסוד בת עין. והנ' השוכר הוא החתן שהוא הת"ת השוכר את הנקודה האמצעית ע"י נשמות הצדיקים שבה שהם המחברים את הת"ת והמלכות מצד

מעשיהם הטובים והת"ת מעלה שכר לבעלים שהם חכמה בינה אשר משם נשמת הצדיקים יוצאים ע"י זיווג העליון כי הנשמות הם מבינה כנודע וכמו שנשמת הצדיקים הם המיין נוקבין דידה לעלות לקבל מה"ד כן הת"ת הוא בסוד המ"ן לזיווג העליון כי ת"ת ומלכות הם בני חו"ב כמו שנשמת הצדיקים הם בני ת"ת ומלכות א"נ השוכר היא אמא עילאה ה' שוכר והיא ה' ראשונה שבשם ובית היא מלשון בת יו"ד ומעלה המלכות אלי' בסוד עלמא דאתי ובסוד עטרת בעלה ובני העיר הם הז' נערות הראויות לתת לה מבית המלך והיא עולה למעלה והם נשארים במקומם למטה ונמצאו הבעלים שהם הת"ת והיסוד בטלים מן הזיווג דבעלמא דאתי אין בו זיווג בסוד יוה"כ שאין בו אכילה ושתיה אלא שאמא עלאה מעלה שכר לבעלים שהם הת"ת והיסוד ומשפעת להם מאורה כדי להשפיע בתחתונים בסוד שאר וכסות ע"י המלכות ולא בסוד עונה. והשוכר בית מראובן מעלה שכר לשמעון כי ראובן הם נשמת הצדיקים אשר במלכות שהיא

מתפארת בהם למלך העליון ואומרת ראו בנים שגדלתי והחתן השוכר שהוא הת"ת שוכר הבית שהוא המלכות בסוד בת יו"ד כנזכר מצד נשמת הצדיקים שמתפארת בהם כנזכר ואומר רא"ו ב"ן וזש"ה בראובן כי שכר שכרתיך בדודאי בני בסוד נשמת הצדיקים דיהבא ריחא לעילא כמד"א הדודאים נתנו ריח דאינון תרין הדודאים דתחותא דיהבא ריחא ע"י נשמת הצדקים מן המלכות בסוד מ"ן דילה מיד מאותו התעוררת נמשך התלהבות ותשוקה לת"ת בסוד זרוע השמאל וזס"ה שמאלו תחת לראשי וקיבל הת"ת לכלה בשמאלו שהוא שמעון ש"ס עו"ן כמ"ש בזוהר פ' משפטים. ואפשר עוד עד"ז כי סוד התעוררת הזיווג הוא סוד של החיבוק. והחיבוק הוא מתחיל מימין דאושיט מלכא ימינא לקבלא למטרוניתא וא"כ כאשר יהי' התעוררת הת"ת לקבל הכלה מושיט לה ימינא בסוד מגן אברהם אשר בתחלה בג' ראשונות ואח"כ שוי שמאלא תחות הרישא בסוד אתה גבור שהוא ברכה שניי' וז"ש בכאן כי הת"ת שהוא השוכר בית שהוא המלכות מחמת ראובן

שהוא חסד מלשון או"ר ב"ן כאשר יושיט ימינא אליה עיקר הושטת הימין הוא לשמעון שהוא השמאל להשית אותה תחת ראש הכלה כי לא יוכל השמאל להשים ראשו תחת הכלה כ"א ע"י הושטת הימין תחלה ונמצא הושטת ימין שהוא החיבוק מעלה שכר ושפע לשמעון שהוא השמאל כדי שיוכל להשים השמאל תחת ראש הכלה. ג"ז מהרב זלה"ה: כל שחבתי בשמירתו וגו'. כי הצדיקים שכבר מתו באים לשמור את החיים שבעוה"ז אותן שהם משורש נשמתם כי כל הנשמחות שבאדה"ר הי' פרצוף אחד וכל הנשמות שבאו לעולם הם נכללים בו לבד וכמ"ש הקב"ה לאיוב איפה היית וגו' ואח"כ נתחלקו הנשמות וכל הנמצאים שבעוה"ז הצדיקים שהם קרובים אליהם באים בשורש נשמתם אם זה החי הוא אבר מאיברי הנשמה של הצדיק אותו צדיק טורח עליו לשומרו שלא יחטא כדי שיתוקן ויהיה תועלת לצדיק שיתוקן אבר מנשמתו כמשרז"ל הבא לטהר מסייעין לו וארז"ל כי נשמות הצדיקים הם מסייעין אותן וכן נשמת הצדיקים הקרובים

אליהם כאמור ובצדיק כאלה מדבר ואומר כל שנתחייבתי לשמור שלא יחטא הכשרתי את נזקו עלי להכשיר שלא יוזק ולא יחטא. ומאלו הצדיקים הבאים לפעמים הם מתעברים בתוך האדם עצמו בדרך עיבור כי יש גלגול ויש עיבור והעיבור הוא בא מב' פנים או שהוא בא לתקן האדם לבד לפעמים כשמתעבר נשמת הצדיק באדם לתקן עצמו כגון שיש עליו לתקן עון אכילת חלב או כיוצא בזה אחר שהוא בא לתקן את עצמו צריך להיות הבחירה בידו ואז אפשר שיקלקל ולא יתקן ולהיות עבירה גוררת עבירה אפשר שזה האדם לא הי' נכשל בעון זה של אכילת חלב והצדיק שנתעבר בו גרם לו להכשל ונכשל ואכלו ונתחייב כרת ומת זה האדם הרי שזה הצדיק הרגו וע"ז אמר הכשרתי מקצת נזקו ולפעמים לא גרמתי לו כי אם מקצת הנזק כי גם הוא עבר עמו כי ב' הנשמות והגוף נהנהו מן האיסור ואכלו חלב ואני חבתי בתשלומי נזקו כהכשר כל נזקו כאלו אני עשיתי הכל לפי שהוא הי' אפשר שלא הי' אוכל חלב ואני עשיתי הכל לפיכך

אני חייב לשלם לו במיטב הארץ דהיינו חלקו שיש לו בג"ע כענין מה שארז"ל נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע והרי שיש לגוף הזה ב' נשמות הא' שלו והב' נשמת הצדיק שנתעברה בו