ספר ליקוטי השס — קטע 8

נתנו לכהן גדול והכ"ג למלך כי המלך הוא גדול מכ"ג ומ"מ אמרו ממזר ת"ח קודם לכ"ג ע"ה שנאמר יקרה היא מפנינים דפשיטא דיקרה היא מאבנים טובות ומה בא להשמיענו בזה אלא ודאי הוא להודיענו שהוא גדול על מעלת התורה שבו אף שהוא ממזר מכ"ג הנכנס לפנים ומדלא אמר בפנים בי' אחת רק מפנינים בב' יודין לכן אמר לפני ולפנים וזה הוא הכ"ג כי אין אחר נכנס לשם כי אם הוא בלבד וגם הדיוק דקרינן מפנינים משמע מלשונו שהוא כהן הגדול הלובש חושן ואפוד שהם אבנים יקרות והיינו מפנינים. גם זה מהרח"ו ז"ל: הנה לשון הרמב"ם ז"ל הוא שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של התינוקות ונקט האי לישנא דהבל פיהם ולא אמר בלימוד התינוקות לפי שאין בתינוקות להבין מה שלומדים ואין אצלם שום כוונה כ"א בהבל פיהם לבד מן השפה ולחוץ ולכן אינו מתקיים בהבל פיהם אלא העוה"ז החומרי לבד דהיינו הארץ אבל מי שגדול ולומד תורה כהוגן ובכוונה נאמר עליו ואשים

דברי בפיך כלומר כשאשים דברי בפיך אשר בוודאי אם הוא ית' ישים אותו בפה האדם שיגדל בהם בכוחם ובכוונה טובה ואז לא בלבד זה שיתקיים העולם השפל הזה שהוא הארץ כי גם השמים מתקיימים כמש"ה לנטוע שמים וליסוד ארץ השמים הוא הכוונה וההבנה בהם וארץ משום ההבל פה לפי שהגדול אף שיש לו יתרון בכוונה מ"מ בעינן ההב"ל כיון שלפעמים ג"כ מדבר בדברי הבאי ורכילות ולשון הרע ונמצא שסותר מכאן ובונה מכאן משא"כ בתינוקות שאין בהם דבור רע לסתור אלא לבנות ולז"א בלשון שלילה אין העוה"ז דהיינו הארץ הזאת מתקיימת אלא בהבל פיהם של התינוקות לבד. ג"ז מהרח"ו ז"ל: עד שלא שקעה חמה וזרחה וגו'. דע כי היסוד נקרא שמש ואחריו תמר במספר שוה והנ' יסוד אבא המתגלה בזעיר הוא ניצוץ נשמת מרע"ה המכוון עד נצח מלכות ששם נשמת יהושע ואעפ"כ הזקנים שבאותו הדור וגו' כי היא עולימתא דלית לה עיינין. מהרב ז"ל: איתא במדרש אסתר שיש חותם דם ויש חותם טיט וכאשר

החותם הוא מרובע שם אהיה אשר כל הנשמות של החותם שהם קס"א קנ"א קמ"ג מתמלאות ברבוע ד"ם גורם לגזר דין אשר אין להשיב אך אם נחתם במילוי דמילוי האותיות שהם כ"ח שהוא כמנין טי"ט וגם המלויים דינים עכ"ז יש מיתוק בויגדל נא כ"ח ההויות לבטל החותם טיט. ג"ז מהרב ז"ל: שאל רשב"י את ר' ישמעאל וגו'. דע כי הנה יותר חביבים לאדם עם בתו מאחותו ויותר עם אחותו מאמו אבל הסוד הוא כאשר הנשמה היא מבחי' מלכות אז נקראת בת שנשפעת מזעיר וכשהנשמה היא מזעיר אז שניהם שוים שנשפעים מאמא ואז נקרא אחות המלך זעיר וכשהנשמה מבינה אז משפעת בזעיר ונקרא אמו כי היא מאמא אשר היא משפעת בזעיר. מע"ח: לא נתנה תורה לישראל אלא לצרף בה ישראל. הנה בזה יתיישב פסוק וירא ישראל את היד הגדולה ואח"כ אמר וייראו העם את ה' בתחלה קראם ישראל ואח"כ העם אלא שישאל כבר נצרפו במצרים על ידי התורה. ולכן נתן הקב"ה בלב פרעה להניח שבט לוי לעסוק בתורה כדי

לצרף את ישראל כי הם היו העיקר ושורש דכל האומה ובקריאתם בתורה היו מתקנים את כולם והתורה הוא מחכמה כי נובלת החכמה של מעלה הוא תורה והיא בחי' יסוד המתפשט מאבא ונכנס בזעיר ומשה הי' מהחכמה כנודע ולכן נתנה התורה ע"י שהיא מחכמה ומתפשט בזעיר ועל משה נאמר השליך משמים וגו' ולכן אומרים בשבת אתה הראת שהוא גילוי התורה מחכמה בעת הוצאת הס"ת ונמצא כי עיקר החיבור הוא מחכמ' כי כל אלו הנשמות שנתעברו במצרים הם ניצוצות שיצאו לחוץ וחזרו ונצרפו ע"י התורה ואותם שכבר נתקנו במצרים כראוי לא הוצרך הפסוק להעיד עליהם ויאמן העם וגו' ואלו ישראל עליהם נאמר וירא ישראל את היד הגדולה וגו' ולזה לא נאמר בהם עכשיו שהאמינו אבל השאר שהם לא נתקנו כראוי נקרא עם אלו הם שהאמינו עתה ועליהם נאמר וייראו העם וגו'. ג"ז מהרב זלה"ה: כל מקום שנמצא השכינ' נמצא מיכא"ל הנה דע כי שם גילוי של מלכות בעולם הוא שכינ' והנה שכינ"ה גי' שפ"ה וכן

מיכאל אותיותיו מ"ם יו"ד כ"ף אל"ף למ"ד גימ' שפ"ה וזהו במקום שכינ"ה שם מיכאל. ג"ז מהרב זל"ה: מ"ש רז"ל שרשעי ישראל אברהם אבינו ע"ה מושך בערלתם ומכניסם בגיהנם. הסוד הוא כי הפוגם בברית הוא נכנס בגיהנם והמוהל א"א לו לכנוס בגיהנם לכן השי"ת מגלגלו בתינוק שמת קודם המיל' והרי הוא ערל ויש לו עי"ז תקנה שאפשר לו לכנוס בגיהנם וזהו פירוש שמדביק לו ערלות הקטנים וזס"ה ויש נספה בלא משפט פירוש בעבור שלא הי' קודם לכן משפט הגיהנם לכן הוא נספה עתה שהוא מגולגל. מהרח"ו זל"ה: ויאמר אלהים יהי רקיע ויעש הרקיע. זהו אחד מן המקראות אשר הרעיש בן זומא העולם עליהם כתיב בדבר ה' שמים נעשו וגו'. דע כי הזעיר נקרא שמים והם סוד הדיבור והארץ היא מלכות והוא סוד העשיה ולז"א בדבר ה' שמים נעשו כי יש נעשו והוא למעל' במחשב' כמו שחושב כך וכך סדרים אבנה וכך וכך עליות וגו' והוא סוד החכמ' ודיבור הוא סוד הת"ת ומעש' הוא סוד המלכות

ולהיות שכל א' מאלו יש סוד אבי"ע שהוא כנגד ארבעתן דבור מעש' ומחשב' רעותא ולז"א כי השמים עשייה שלהם היתה בדבר ה' שמים נעשו כי מעצמם נעשו אע"ג שיש בו מחשב' ולזה שאל איך אמר ויעש אלהים את הרקיע אומרו ויעש נרא' עשיי' ממש ובעשיי' נאחזים הקליפות ויש הרעשה לזה ולזה הרעיש העולם דהיינו הזעיר שהוא העולם. והתירוץ לזה יובן במה שנקדים הקדמ' זו כי המלכות לית לה גופא דידה אלא סוד פנימיות שבה בסוד נשמה שהיא לאה היוצא' בסוד הדעת דזעיר ועשתה לו שם רושם וירד' אל הלב ויש הבדל כי כאשר הית' למעלה בסוד הדעת לא היו מתראים כחות הדין שבה אלא שהיא הית' לצד השמאל והוא לצד הימין בחיבור וכאשר ירדה למטה הלכ' לצד שמאל בפנים עצמ' וזה הל"ב הוא בסוד האתרוג דומה ללב מהם ל"ב נתיבות החכמ' היורדים בלב והיא בסוד ה"ג וזש"ה ה' בחכמ' יסד ארץ בסוד פלגי מים לב מלך ביד ה' כלומר שהפלגי מים שהם ל"ב נתיבות רחמים מחכמ' והלב שהוא דין

בסוד הנוקב"א לב מלך והוא ביד שמאל ולכל אשר יחפץ יטנו משא"כ אם הי' רחמים לבד ומשם נקבה זאת ה' המלכות ויצא' בצלעות וזש"ה ויבן ה' את הצלע לזה נקרא נקבה נקב ה' ונודע כי יש באמצע הזעיר כמו רקיע א"ש בסוד הטרפ"ש ומבשרי אחזה אלהי וזהו רקיע אשר בתוך המים ומכאן ולמטה יצאה הנוקבא להלבישו ועוברין האורות דרך לה אל הטרפש ולזה אמר ויעש לשון עשיי' אלהים את הרקיע וגו' ומאותו רקיע ולמט' הוא קומת הנוקבא ובזה יובן סוד עץ הדעת טוב ורע שהוא בזעיר הוא מן הטרפש ולמטה עץ הדעת טוב ורע טוב זה הזעי"ר ורע הוא הנוקב"א אשר מאחורו דאסברת פנים לר"ע והוא במטטרו"ן כאשר הוא מתלבש בו' ימי החול והלב שהוא עץ החיים הוא בתוך הגן מלמעל' הרקיע וז"ס ענין טבילת ע"ש לאנשי המעש' בסוד הזעיר אשר פושט לבושין דחול בסוד מטטרו"ן אשר נתלבש בו להנהיג את העולם ועולה וטובל במי הבינה ביסוד דידה שם אהי"ה דההי"ן שגי' מקוה. מהרב זל"ה: ואהיה

אצלו אמון פדגוג וגו'. הנה נודע כי מוחין דזעיר אינם קבועים בו אלא ע"י מעשים של ישראל גורמים לו והנ' המוחין של הזעיר נקרא חמו"ן החכמ' אמו"ן פדגו"ג הבינ"ה אמון מכוסה הדעת אמון מוצנע וכולם היו ממונים אצל הקב"ה המאציל שלא קבעם בו תדיר שלא יפגמו בם החיצונים. וי"א אף אמון רבתא הם הט' ספירות של שורש נקודות המלכות שבאים ואח"כ בתוספות גם הם נשארו גנוזים ולכן אמר רבתא כי שם הוא רוב התפשטות גופו וגדלת קומתה. מהרב זל"ה: ספר ליקוטי הש"ס - מסכת סנהדרין ראויה הית' בת שבע לדוד אלא שאכלה פגה דע כי בלשון חז"ל נקראת התאנ"ה בנות שבע כמ"ש בריש מסכת שביעית ולכן ארז"ל על ב"ש שאכלה פגה בסוד כי תאנה הוא מבקש. ג"ז מהרב זל"ה: ספר ליקוטי הש"ס - מסכת ראש השנה מעולם לא ראתה החמה פגימה של הלבנה. כבר נודע כי בעת שהיא בקטנות היא באחור ואז אין הזעיר יכול להביט בה ובעת שהמלכות היא פב"פ ע"י המ"ט והזעיר הוא מביט בה והיא מלאה כי האירה מאור זעיר הנקרא חמה ונמצא שאינו רוא'

את פגימתה וזה הוא מעולם וגו'. גם זה מהרב זלה"ה: ענין הד' תקופת השנה שארז"ל הם כנגד ד' אותיות יהו"ה וכנגד י"ב הויות הם יב"ח ג' מהם מתחילין בי' וג' מהם מתחילין בה' וג' מתחילין בו' וג' מתחילין בה' אחרונ'. והנה תקופ' ניסן הוא כנגד היו"ד וכנגד החסד ותקופ' תמו"ז כנגד הה' וכנגד הגבו' כי אז תוקף חום אש הגבו' ותקופת תשרי כנגד הו' וכנגד הת"ת ותקופת טבת כנגד ה' אחרונ' וכנגד המלכות שאז קרירין וגלידין המיא והם ד' אותיות אשר הם בלבושי הגלות תוהו ובהו חושך ותהום והם ד' עריות אביך ואמך אחיך ובתך ואלו הד' קליפות מעוררים קטרוג ודין בד' תקופת וז"ש בזוהר ויקהל בד' תקופין קלא אתער וגו'. מהרח"ו זל"ה: מ"ש רז"ל ]במסכת סוטה[ בפסוק ויקלל אותם אלישע כי ראה שנתעברו אמותם בליל י"כ כי בי"כ הוא שליטת הבינה והם חטאו בי"כ על כן קללם בשם מ"ב המאיר בי"כ וע"כ מתו מ"ב נערים ויצאו ב' דובים מיער והם ב' קליפו' לילי"ת

ומחל"ת מתוקף דינין דמנצפ"ך שגי' יער וזהו מן היער. גם זה מהרב זלה"ה: הנה מקום אתי דרשו רז"ל. הוא מקומו של עולם וגו' וזה תבין בסוד הצמצום כמ"ש אצלינו שעשה הקב"ה מקום בתוך אורו אל העולמות וא"כ הוא מקומו של עולם. ג"ז מהרב ז"ל: והיה אור הלבנה כאור החמה וגו דע כי עולם העשייה תמן מקננא הנוקבא בסוד שכינה מקננא באופן והוא נקרא אור הלבנה יהיה כאור החמה דהיינו זעיר המקנן ביצירה ואור החמה דהיינו זעיר יהיה כאור שבעת הימים שהם ס"ז דמלכות המקננת תוך הבריא' כי אז יתגלו כל העולמות ותתגלה עשייה ביצירה וגו' כמו בשבת. ג"ז מהרב זלה"ה: ודלת ראשך וגו' הנה ד' של תפילין היא על עצם לוז והתפילין הם חיים ומושכים בלוז חיים ע"י הב' רצועות ולכן משם הוא התחייה וזס"ה ויקרא את שם המקום בית אל ואולם לו"ז שם העיר לראשונה. אם יפול עץ בדרום וגו' טעם שסוד הגלגול הוא ג"כ בסוד שלש עם גבר והנה עץ הוא בחי' ו' של הויה

הגורם לגלגל שיהי' גלגול ומתגלגל בו"ק בצירופי שם יה"ו שבכל פעם יתגלגל במקום א' דו"ק או בדרום שהוא יה"ו או בצפון שהוא הו"י ואח"כ כדי לכלול כל הו"ק אמר מקום שיפול שם העץ שם יה"ו כי סוף כל קצה הוא א' מצירופי יה"ו והבן. מהרב זל"ה: אמרתי גם זה הבל. הנה תיקון דאריך הי"ב הוא פומא אתפני מכל סטרין ולית תמן דמעכב עליו ובשביל שלא יש שערין על פומא יוצא הבל קדוש וזש"ה אמרתי שגם זה פי' תיקון י"ב העול' ז"ה הב"ל וז"ס הבל היוצא מפומא דאריך ג"ז מהרב זל"ה: ספר ליקוטי הש"ס - פירוש ואלה המלכים מהאר"י זלה"ה פירוש פסוק ואלה המלכים מהאר"י זלה"ה: ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וגו' דע כי אלו המלכים הם סוד הכלים שנשברו אשר כ"א מהם הוא בכח מלך אחד והוזכר תחלה בפ' בלע בן בעור דהיינו כלי החסד לפיכך וימלוך הוא כי קיבל כל האורות כולם בבת אחת דהיינו בסוד המלוכ' שמלכו בו"ק העולם וזהו ו' של וימלוך ר"ל שלקח ו' אורות מן הז' כלים מלבד החלק אשר מגיע לו לחלקו אח"כ

כשנשבר ומת ואותו האור נפל ממנו וזהו וימת כי שבירתם והסתלקות אורותם זהו מיתתם וכן כולם ופי' הפסוק ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום היא הבינה דמינה מתערין דינין דהיינו בכח ארץ אדום כלומר שמלכו מכח האורות שבאו להם מבינה בבת אחת והראשון הוא בל"ע בן בעו"ר דהיינו ספירת החסד כנזכר ופי' בל"ע עולה ק"ב דהיינו חסד בג' מעלותיו כי חסד גי' ע"ב והג' מעלותיו שוה נקוד סגול שהוא בחסד כמ"ש בתיקונים וכל נקודה כלולה מיו"ד והרי ל' ואותיות ב"ע עולה ע"ב הרי לך מנין בל"ע עכ"ל ופירוש בן בעור נולד מבינ' שהיא בעור בסוד לפידי"ם תרגומו בעור"י שהם כח הה' גבורות שבמצב הזה קודם התיקון העולה כמספר לפידי"ם שתרגומו בעורים כלומר הויה בניקוד חט"ף פת"ח חוץ מה' אחרונ' שהוא בניקוד שבא והנה יהו"ה עולה כ"ו והניקוד שבא דהיינו ח' נקודות דשבא הם ח' יודין העולים פ' וג' פתחין העולים ח"י מפני שכל נקודה הוא י' וכל רקיע שהוא פת"ח

הוא סוד ו' הרי ס"ה עולה לפי"ד והרי ה"פ לפיד שהם כח הה"ג עולים תר"ך כלומר שירד השפע אל בינה זו ואעפ"י שהם גבורות ירדו בסוד כתר מנין תר"ך ולכן הי' אורם רב והי' הדינים בתוכם כמראה האבנים הקשות כמו הקרח הקשות ולכן לא יכלו לסבול הכלים ונשברו כנזכר והרי לפניך שמלת בעו"ר הוא בינ"ה ושם עירו דנהבה כלומר הכלי של חסד אפי' שהיא הי' בסוד דין כלומר שהי' מתאוה לדינים כדי להתערב עמהם יחד ולזה פי' דנהב"א כמו דין הבא. ואח"כ אמר הכתוב יובב בן זרח מבצרה יובב היינו גבור' שהוא לשון יבבה כלומר תרועה בן זרח הוא חס"ד כי זרח גי' ארי"ה חסר חד מפני שלא נתקן כי נשבר מבצרה היא בינה מלשון בצר פקדון מבצרה הי' עילאה דהיינו בינה וימת יובב כי נשבר הכלי שלו רק הוא בכל מקום אשר הוזכר בו וימת הוא ר"ל שנשברו הכלים וימלוך חשם הוא הת"ת כי היפך חשם הוא משח דהיינו משוח מלך שהוא הזעיר וגם חשם עולה במספר כמו האחור של ע"ב העול'

דפ"ק ע"ד זה יוד יוד הי יוד הי ויו יוד הי ויו הי ואחור של מ"ה העול' ק"ל עם הד' כוללים פשו"ט כפו"ל משול"ש מרוב"ע להשלים המנין שבא במק' שם אדנו"ת שהוא בן זוגו מבלי שום אות שימושי' לפניו וכן השם וד' אותיותיו ושניהם יחד גימ' חשם ולא נאמר במלך זה בן פלוני כמו אצל האחרים. מפני שזה הוא העיקר והשורש לכלם והוא עתיד להקרא זעיר הכולל כל הו"ק מארץ התמני דהיינו הבינה כשהיא מטה לגבי חסד דהיינו תימן וימלוך תחתיו הדד בן בדד שהוא הנצח הנקרא הדד העול' י"ג כי הוא ענף החסד אשר ממנו עתידי' להתפשט י"ג תיקוני דדינקא בן בדד הוא ישראל דכתיב בי' הן עם לבדד ישכון שהוא הת"ת בסוד ישראל שהוא יונק בדד הבינה שהוא סוד אלדד ומידד כמ"ש באורך אצלינו במ"א. המכה את מדין בשדי מואב כלומר שהוא קיבל את כל האורות אלו הם הדינין דהיינו מדין כי אותיות מדין הם דינים בשדה מואב דהיינו המלכות שלו כלומר שאמר בלבו שאותן אחרי' לא

נשברו אלא מפני שקיבלו האורות בשליש העליון ולזה נשברו מפני כי שליש העליון של הכלי הוא זך והאור שבא אליהם הוא הרבה מאוד ולכן נשברו מאחר ששליש העליון של הכלי הוא זך אבל אני אקח את האור הזה בשליש התחתון שלו דהיינו שדה מואב ולא שדה תפוחים אלא שזהו דין. ועם עירו עוי"ת כלומר להיות ששם עירו דהיינו בינה הוא ג"כ שורש הדינים דהיינו עוית כביכול עוות מועט ואפי' הכי כתיב וימת גבי' כי נשבר גם הוא. וימלוך תחתיו שמלה דהיינו הו"ד אל תקרא שמלה אלא שמאלה דהיינו רגל השמאל זה וגם בזה לא נזכר בן מפני שהוא מטבע הבינה ואינו מבחי' נולד כ"א מבחי' ירך אמו כי בינ"ה עד הוד אתפשטת כנזכר בספר יציר' והנכון שהוא ירך אמו אעפ"י שהי' מצד שמאל שהוא דין וכדומ' לו שיוכל לסבול האור ולא יכול ונשבר גם הוא וימלוך תחתיו שאו"ל וזה השאול הוא היסוד אלא שכבר אמרתי לך כי היסוד זה לקח את האור לב' חלקים חלק א' אצלו בפיקדון לארץ וזהו שאול

לשון השאל' כמו המשאיל לחבירו והיינו הוא דלא כתיב בי' בן שאינו בחי' בעצמו כ"א מושאלת והיינו הוא דכתי' מרחובות הנהר דהיינו בינה ששמה רחובות הנהר כלומר מקוה אמצעי שלה דהינו היסוד כי היסוד של האשה רחב והיינו דכתיב נהר כי נהר הוא יסוד בכל מקום וכאלו אמר מהיסוד הרחב שהוא של הבינה שהוא המשאיל ליסוד זהו מלך תחתיו החלק העליון שלקח לעצמו היינו בעל חנן והיינו יסוד שהוא המקום אשר ניכר הבעל מן האשה והמקום שעל שמו נקרא האיש בעל חנן כי חנן ע"ש שהוא נוטה לצד החסד מעט. בן עכבור בן היינו בינה שנקרא עכבור שעולה אלהים במילוי דאלפין העול' ארץ דהיינו בינה כי בינה אתקרי ארץ החיים ועם הה' אותיות אלהי"ם וכללותם. וכלל של המספר עולה רצ"ח כמנין עכבור יש אותיות ע"ב גם כ"ו במספר יהו"ה שורשו ור' הוא שם אלהים כזה א' א"ל אל"ה אלה"י אלהי"ם. וימלוך תחתיו הדר דהיינו מלכות כמ"ש הכתוב פרי עץ הדר דהיינו אתרוג

רומז למלכות בכל מקום וגם כאן לא נזכר בן כי מלכות נגררת אחר האם ואין חוששין לזרע האב והיינו דכתיב ושם עירו פעו דהינו יסוד הבינ' בסוד הזכרות שבו שעולה יוסף והיינו היסוד כי פעו גימ' יוסף ושם אשתו מהיטבאל כי מלכות זה מתגלית מעט בסוד נקבה הה"ד ושם אשתו מהיטבאל כלומר מה"י דהיינו ה' אחרונה של יהו"ה דהיינו טבא"ל שהוא שם הוי"ה דיודין כשיורד למטה אבל במקום הזה הוא רומז לשם בן מ"ב שהוא השורש הפשוט עם מילואו ומילוי דמילוי שיש בו מ"ב אותיות כזה יהו"ה יו"ד ה"י וי"ו ה"י יו"ד וי"ו דל"ת ה"י יו"ד וי"ו יו"ד וי"ו ה"י יו"ד שהם שורש בן מ"ב המתפשט אחר התיקון. בת מטרד היינו הבינה שיורדין ממנה מ"ט שערים אשר הם מתגלים למטה כי השער הנ' לא נגלה לו מפני שנשאר סתום במעי אמו וזה הוא דכתיב מ"ט ר"ד ר"ל שירדו ממנו המ"ט שערים והיינו סוד הרחמים מפני שמלת ר"ד עולה כמנין צדיק שהוא היסוד דהיינו קו האמצעי אשר היא רחמים.

בת מי זהב היא האמא מצד הדין שהוא זהב כנודע רק כי הדין שבה הוא בסוד חסדים דהיינו זהב כמ"ש הרשב"י ע"ה דדינין מתערין מינה ולא נזכר בה מיתה מפני שלא נשבר הכלי שלה