{"bookId": "kabala-cdca9a63e8fa", "part": "1", "torah": "2", "title": "מאמר העיקרים — בגאולה", "hebrewTitle": "בגאולה", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-cdca9a63e8fa/1/2/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-cdca9a63e8fa/1/2/", "segments": [{"index": 1, "he": "בגאולה הנה מבחר המין האנושי הוא ישראל ועם המעותדים לדביקות בו ית', וראוי להם \nשיהיו מעוטרים בעיטורי קדושה גדולה ותהיה שכינתו ית' שורה עליהם ומתדבקת בם שישתלמו \nבה עד שיזכו לטובה האמיתית: \nוצריך שתדע שאע\"פ שהטובה האמיתית נקנת מכל אחד ואחד בפני עצמו כפי מעשיו, אמנם אין \nכלל הבריאה משתלם עד שתסודר כלל האומה הנבחרת בסדר נכון ותשתלם בכל עטוריה ותתדבק \nבה השכינה, ואחר כך יגיע העולם למצב השלם ויזכו הפרטים כל אחד ואחד כפי מה שזכה \nבמעשיו: \nואולם דבר זה עדיין לא נשלם מתחילת הבריאה ועד הנה, כי מיד שנברא אדם חטא, ואחר כך \nשהתחילו האבות ונמשכו הבנים אחריהם להיות לעם סגולה, עם כל זה מעולם לא נשלם הדבר \nכראוי מפני כמה חטאים שנזורו בם אחור מהתיקון השלם, ונמצא שעל כל פנים צריך שנגיע \nלזה שתהיה האומה בשלימותה בכל התנאים הצריכים לזה, ותקבל הבריאה כלה שלימותה ואז \nיוקבע העולם במצב המתוקן שבו יוקבעו הצדיקים להנאה הנצחיית ותהיה הנאתם בה כל אחד \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "לפי מעשיהם: \nוהנה שיתא אלפי שנה הגבילה החכמה העליונה לעבודת בני האדם והשתדלותם על השלימות \nואחר כך יתחדש העולם בצורה אחרת ראויה למה שיעשה בו אחרי כן, דהיינו ההנאה הנצחיית \nלזוכים לה, וטרם יכלו ו' אלפים אלה הנה צריך שתעמוד האומה הנבחרת במצבה השלם, \nשיוכלו ליעתק הדברים אחר כך אל הנצחיות, וזה מה שהובטחנו עליו שיהיה על כל פנים, \nוהאמצעי לזה יהיה אחד מזרע דוד שיבחרהו האדון ב\"ה לזה ויעזרהו שיצליח בו, והוא מלך \nהמשיח. והנה בזמנו ועל ידו יתוקנו ישראל תיקון גדול וכל הבריאה אחריהם שירבה הטוב \nבכל הצדדין ויסור הרע לגמרי, בין במה שנוגע לנפש ובין במה שנוגע לגוף, דהיינו לב \nהאבן יעשה לב בשר, והוא שתגבר בבני האדם הנטיה לטובות ובאופן שלא ימשכו אחרי החומר \nכלל אלא ינטו תמיד לעבודה ולתורה ויתגברו בה, וכנגד זה תרבה השלוה והרוחה ולא ימצאו \nנזקים ולא הפסדים כלל, והוא מה שהבטיחו הנביאים, לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "וגו', ולא יהיה סכלות בעולם אלא כל הלבבות יהיו מלאי חכמה ורוח הקדש יהיה שפוך על \nכל בשר באופן שיזכו לו הכל בלי קושי כלל, והוא מה שאמר הנביא, אשפוך רוחי על כל בשר \nוגו'. והנה ישמחו ויעלצו ברוב הטובה והם מתדבקים בבורא ית' ועובדים לפניו עבודה \nשלימה, ועל ידי זה יהיו מתעלים והולכים עילוי על עילוי עד שיגיעו למה שצריך שיגיעו \nלו לעבור ממנו אל מצב הנצחיות בחידוש העולם: \nוהנה באומות העולם יעשה בירור גדול באותם שימצאו באותו הזמן, אותם שכפי המשפט \nהעליון יהיו ראוים לכליה ישמדו בחרב ובדבר וכל מיני עונשים, ואותם שיהיו ראוים \nלהנצל ינצלו וישארו ויכירו האמת ויעזבו אליליהם וישתעבדו לישראל, ויהיה להם לתפארת \nעבוד את ישראל ושרת אותם, באשר יכירו וידעו שהנה על ידי זה יגיע להם מה שאפשר \nשיקבלו מן הקדושה ואור ה'. והנה ימצא העולם כלו נמשך אחר עבודת הבורא ית' ולא תהיה \nעבודה זרה כלל בעולם, והוא מה שאמר הנביא, אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וגו' וכתוב, \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד: \nואמנם החיים כלם צריך שימותו ויחזרו לעפר לפחות שעה אחת קודם תחית המתים ואחר כך \nישובו ויחיו אותם הראוים לקום בתחיה: \nוהנה בתחיה יקומו צדיקים ורשעים, והרשעים שחטאו ולא נשלם בהם העונש הראוי יענשו אז \nכראוי להם. ואמנם אחרי התחיה יהיה יום הדין הגדול שידון הבורא ית' את כלם וישפוט \nהראוים לישאר לנצחיות, והראוים ליאבד. הראוים ליאבד יענשו כפי מה שראוי להם, ולבסוף \nיאבדו לגמרי, והראוים לישאר ישארו במדריגה שתגיע להם, כפי המשפט בעולם שיחודש: \nוהנה אחר שהוכנו הראוים לישאר בנצחיות כל אחד במדריגתו הנה העולם הזה יחזור לתהו \nובהו, דהיינו שיפסד צורתו, וישוב מים במים כמו בתחלת הבריאה, ובין כך ובין כך \nהצדיקים שזומנו לנצחיות הקב\"ה יעמידם במאמרו כמלאכי השרת בלי שיצטרכו לעולם זה. \nואמנם לא ישיגו עדיין הטובה האמיתית הראויה להם, אלא אחר שעמד העולם תהו הזמן שגזרה \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "החכמה העליונה, ישוב ויחודש בצורה אחרת נאותה למה שראוי שיהיה לנצחיות וישובו \nהצדיקים וישבו בו ויתקיימו בו לנצח נהנים בטובה האמיתית כל אחד כפי מדריגתו: \nבענין הנסים הנה כל הנבראים כלם לא נהיו אלא מפני שכך גזר רצונו ית'. וכן כל \nהחוקים והגבולים שלהם לא הוחקו בהם, אלא מפני שכך גזרה חכמתו ית' היותו נאות בהם. \nואמנם כמו שחקק כל החוקים האלה ברצונו, כך יכול לבטלם ולשנותם כרצונו, בכל עת וזמן \nשירצה. ואמנם בענינים שיחדש ית\"ש בעולם שלא בדרך החק שחקק לטבע, הוא הנקרא נס. והנה \nעל הרוב האדון ב\"ה רוצה לקיים הטבע בחוקותיו, כי כיון שבחר בו ועשהו כמות שהוא ודאי \nשידע היות זה המובחר שבפנים. אמנם אעפ\"כ לא יחדל מלשנות אותו בזמן שירצה לפעמים \nנודעים אצלו: \nואולם אפשר שיעשה נם להודיע אמתת השגחתו ויכלתו, ואפשר שיעשהו לפי שכך יאות במעשה \nההוא. ואמתת הדבר אפשר שתהיה מושגת ונגלית לפי פשט המעשה וענינו המפורסם, ואפשר \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "שיהיה לפי הנסתר שבדבר וסתרי ההשגחה שבו, ואפשר עוד שיהיה לטעמים אחרים רבים בלתי \nמושגים לנו כלל: \nוהנה כבר יקרה שיעשה הקב\"ה נסים על ידי עבדיו הקרובים לו להראות החבה שהוא מחבב \nאותם והכח שמוסר להם להיותם שולטים על הבריאה, וכפי מדריגתם בקורבה אליו ית' כך \nיהיה כחם לשיעשו על ידם נסים ונפלאות: \nומכלל זה הענין שהנה רצה האדון ב\"ה ליקרא בשמות שונים כפי סתרי ההשפעות שהוא משפיע \nלעולמו, וההנהגה שמנהיג, ואמנם רצה וחקק שבכח שמותיו הקדושים בהזכרם יתחדשו גם כן \nנפלאות רבות בעולם. ואולם חילק וסידר הדברים בחכמה נפלאה ושם סגולה בכל שם ושם, כמו \nשגזרה חכמתו להמשיך בהזכרתו השפעות מה שעל ידיהם יתחדשו הנפלאות האלה: \nבענין התורה שבע\"פ והש\"ס הנה האדון ב\"ה לא רצה לכתוב את התורה בביאור מספיק שלא \nיצטרך לה פירוש, אלא אדרבא כתב בה דברים הרבה סתומים מאד שלא היה אפשר ביד אדם \nבעולם לעמוד על כוונתם האמיתית, בלי שימסר הפירוש בקבלה שתבא ממנו ית' שהוא בעל \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "הדברים. דרך משל, מצות תפילין, מצות מזוזה וכיוצא בהם, שבא הציווי עליהם, ולא נתבאר \nבכתוב מה ענינם. אמנם האמת הוא, שבכוונה מכוונת העלים האדון ב\"ה כוונת דבריו \nהאמיתית לטעמים נודעים אצלו. ואמנם כל זה שהעלים בתורה שבכתב הנה מסרו למשה רבינו \nע\"ה בעל פה וממנו נמשך המסורת לחכמים דור אחר דור: \nוהנה במסורת הזה נתבארה כונת הכתובים לאמתה ונודע לנו אמתת מעשה המצות כמו שהאדון \nב\"ה רוצה בהם: \nוהנה נמצאו דברי התורה שבכתב בבחינת הסכמתם עם הפירוש המקובל מתחלקים לשלשה חלקים: \nהחלק הראשון הוא כלל ענינים בא כללם בכתוב, אך לא פרטיהם, ונתבארו הפרטים במסורת: \nהחלק השני הוא כלל כתובים שביאורם מסופק באשר יסבלו פירושים שונים, ונתבארה ההכרעה \nבמסורת: \nהחלק השלישי הוא כלל כתובים שלפי המלות באמת תהיה הכונה אחת, ונתבאר במסורת היות \nהנרצה מתחלף מאד מהנראה. ועל זה אמרו ז\"ל הלכה עוקפת את המקרא. אמנם אין פרטי החלק \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "הזה רבים, ולא עוד אלא שאם תטרח ותעמיק בדבר תמצא שלא יהיה הפשט מכחיש לגמרי ההלכה \nולא מתנגד לה, אבל יובן באיזה בחינה ובאיזה גבול: \nוממה שקבלנו שאמנם בעל התורה ית\"ש כתבה על דרכים פרטיים וחוקים מיוחדים, וכשנרצה \nלהבין כונת בעל הדברים בה הנה צריך שנהלך בהם על פי החוקים ההם, ובדרכים ההם, וזולת \nזה אע\"פ שכבר היה אפשר שינתן פירוש בדברים תסבולנה אותו המלות היטב, ואפשר שתורינה \nעליו ביותר הרוחה, אמנם על כל פנים לא יהיה הפירוש ההוא אמיתי בדברים ההם, כיון \nשבעל הדברים כיון בהם כונה שונה מזו. ואמנם החוקים האלה והדרכים הם כלל הי\"ג מדות \nשהתורה נדרשת בהם עם כל פרטיהם: \nוצריך שתדע עוד כי הנה עיקרי הדינים כלם מה שבמצות עשה ומה שבמצות לא תעשה כלם \nמקובלים הם ממשה רבינו ע\"ה, אמנם קבלו ז\"ל שדברי המסורת רמוזים הם בתורה שבכתב \nברמזים שונים על פי דרכי הרמיזה ידועים להם, והיה מפורסם ומוסכם אצלם שטוב בעיני ה' \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "שנעמל גם בזה החלק, פירוש - בידיעת מקום רמזי התורה שבעל פה בתורה שבכתב, ועל כן \nיטרחו כל אחד מהם לבקש הרמזים האלה, כפי מה שיראה לו יותר נכון, וזה מה שתמצא פעמים \nרבות בש\"ם משא ומתן לבקש ראיות לדין מן הדינים, וכבר יהיה ביניהם מחלוקת על הראיות, \nותמצא הראיות עצמם שאמנם לפי דרכי ההבנה הפשטית לא יאותו יפה. אך הענין הוא מה \nשאמרתי לך, שהנה הדין אצלם בקבלה, אבל יטרחו לבקש לו הרמז בתורה שבכתב על השורש \nשזכרנו למעלה. והנה לא ירצו באותם הפירושים שתהיה זאת כונת המשך המקרא ההוא, אבל \nירצו שלזה כיון בעל התורה בה במה שרצה לרמוז בדרכי המקרא ההוא בדרכי הרמז נוסף על \nמה שרצה לבאר בדרכי הפשט, ויקראוהו לפעמים אסמכתא. והנה כל זה שאני מדבר עתה הוא \nבחלק המצות והדינים, אך בחלק ההגדות יש עוד עיקרים אחרים, ביארתים לך במקום בפני \nעצמו: \nואמנם יש עוד ענינים אחרים שהם תקנות מן החז\"ל ואעפ\"כ ימצאו להם רמז רחוק מאד \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "בכתובים, ונקרא גם זה אסמכתא, אמנם היא אסמכתא יותר שטחיית הרבה מהראשונה שזכרנו, \nויכונו בה לזכרון לענין, ולא יחדלו לכוין בזה גם כן היות אפילו זה רמוז בתורה אע\"פ \nשהוא רמז רחוק מאד, והוא על צד הצפיה בעתידות, שהכל גלוי לפניו ית' ועל הכל רמז, \nאלא שרמזו בדרך רחוקה כיון שאין הדבר ההוא חלק מביאור המצוה כלל. ואמנם יש עוד פרטי \nדינים שלא קבלום ויוציאום בדרכי הסברה או בדרכי המדות ואפשר שיחלקו בם, וכפי הפסק \nשיהיה למחלוקת כן תהיה החובה עלינו לשמור ולעשות מבלי שיהיה המחלוקת שהיה בם חולשה \nלפסק כלל, כי אולם כך צונו ית\"ש שבהיות מחלוקת בדיני התורה יוכרע הדבר בבית דין ומה \nשיצא מן ההכרעה ישמר בכל תוקף: \nוממה שקבלנו עוד שמצות לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, הכונה שכיון האדון \nב\"ה ית\"ש במצוה זו היא שיהיה כח ביד בתי דיני ישראל וחכמיהם לגזור גזירות ולתקן \nתקנות ונהיה כלנו חיבים לשמוע להם, ושלא לעבור על דבריהם כלל. ונדע שכל התקנות האלה \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "שיתוקנו לשמירת מצות התורה, ולעשות הרצוי לפניו ית', הנה דעתו ית\"ש מסכמת שישמרו \nשמירה מעולה ככל מצות התורה עצמה, ולא עוד אלא שכך באה המצוה בקבלה לעשות סייגים \nלתורה. וכבר היה ראוי שיצוה עליהם הוא ית\"ש בתורה עצמה, אלא שהיה הרצון לפניו שיבא \nהדבר מצדנו, ושנהיה אנחנו המעמידים עלינו מצות על פי דרך תורתו, ובאותם החוקים \nוהגבולים שנתן לדבר. והנה אין הפרש בין חיובנו במצות המבוארות בתורה ובין חיובנו \nבתקנות החז\"ל וגזירותיהם, שכך הרצון לפניו שנשמור המבוארות בתורה כמו שנשמור את \nאלה, וכך ממרה את פיו העובר על המבוארות כעובר על אלה, ואין הבדל ביניהם אלא במה \nשהם ז\"ל הבדילום, דהיינו שהספקות בדברי תורה יודנו לחומרא, ובדברי סופרים יודנו \nלקולא. והרי זו כמו שתאמר שהעריות תהיינה בכרת ומיתת בית דין ולבישת שעטנז באזהרה, \nושבשר בחלב יהיה אסור בהנאה וחלב יהיה מותר, שאין אלה אלא הגבולים שכפי רצונו ית'. \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "אמנם בענין החיוב, המצות בגבול שהוגבלו אין הפרש בין אחד לאחד כלל. ומזה נמשך שישאו \nויתנו כ\"כ בתקנות רבות וגזירות רבות שבאמת אינם אלא מדברי סופרים, וירבו בהם הפרטים \nוהמחלוקות, כל זה מפני ששוו בעיניהם הדברים האלה בבחינת החיוב בהם כמו כל שאר המצות \nשבתורה, שאמנם רצונו ית' היה שיבואו על זה הצד, פירוש שיבואו מאתנו. והנה הדבר שוה \nשיצוינו שנשים טוטפות בין עינינו, או שיצוינו שנגזור עלינו גזירות לשמירת תורתו, זו \nמצוה שצורת עשיתה באופן זה, וזו צורת עשיתה באופן זה, וגדרם אחד שהוא עשית רצונו \nית' וגזירתו: \nוממה שקבלו ז\"ל בפירוש המצוה הזאת גם כן הוא שיהיה כח ביד בית דין לבטל דבר מן \nהתורה כשיהיה לתכלית שמירת התורה עצמה, ובגבול שיהיה בשב ואל תעשה, ולא בקום עשה, \nועל פי זה השרש גזרו מה שגזרו בשופר ובלולב ביום שבת כמבואר במשנה וש\"ס כפי הקבלה \nהזאת שהיתה בידם. ת'ו'ש'ל'ב'ע': ", "en": ""}]}
