{"bookId": "kabala-d3b1399af64e", "part": "1", "torah": "5", "title": "ספר שערי קדושה — חלק ב שער ד", "hebrewTitle": "חלק ב שער ד", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-d3b1399af64e/1/5/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-d3b1399af64e/1/5/", "segments": [{"index": 1, "he": "חלק ב שער ד \nהשער הרביעי: \nבעונש מדות הרעות ובשכר קנין הטובות: \nהגאוה היא שורש להרבה עבירות אם בין אדם למקום ואם בין אדם לחבירו, כי גורם להזיק \nלחבירו ולשנאתו ולדבר לשון הרע עליו, וכאלה רבות, ואם בינו למקום שכן כתיב (דברים \nח' י\"ד) ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך, ואמרו רבותינו ז\"ל (סוטה דף ה' ע\"א) כל שיש בו \nגסות הרוח נקרא תועבה שנאמר (משלי ט\"ז ה') תועבת ה' כל גבה לב. ואמרו (שם) בשמתא \nמאן דאית ביה, וראוי לגדעו כאשירה ואין עפרו ננער ושכינה מיללת עליו ושקול כעובד \nעבודה זרה וככופר בעיקר, וכאלו בא על כל העריות כולם וכאלו בנה במה, ואפילו שיקנה \nלהקדוש ברוך הוא שמים וארץ כאברהם אבינו שלא ינקה מדינה של גהינם וסופו מתמעט ונאסף \nמן העולם שלא בזמנו, ואפילו ירבעם שכל חכמי דורו היו לפניו כעשבי השדה (סנהדרין דף \nק\"א ע\"ב) ולא היה בתורתו דופי והיה שונה ק\"ן פנים בתורה לא אבר אחד פנוי ממנו שאינו \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "שורה עליו צריך בעבור אותו אבר לחזור בגלגול לעוה\"ז עד שישתלם בכל האברים בדיוקן \nדצלם ה', שאם חסר אבר אחד אין הוא בצלמו. סוף סוף כל מה שישתדל הבן אדם בעבור קב\"ה \nושכינתיה כאשר עושה מצותיו, כך מדה כנגד מדה ישתדל הקדוש ברוך הוא בעבורו ובעבור בת \nזוגו באותו עולם. נענש ונטרד מן העולם הזה והעולם הבא אלא מפני גסות הרוח וכאלו \nדוחק רגלי השכינה ומסתלקת מן העולם ואומרת אין אני והוא יכולים לדור יחד בעולם, \nומורד במלכות שמים, ומתעטף בטליתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שנאמר בו \n(תהלים ל\"ג א') ה' מלך גאות לבש, ובמה יתגאה האדם והויתו מטפה סרוחה ויצירתו בדם \nנדה ובחייו טנוף וסרחון ואחר מותו רמה ותולעה ואחרית גופו גוש עפר ונפשו יורדת \nלגיהנם: \nאמנם הענוה והשפלות, אין מדה גדולה ממנה כי משה רבינו ע\"ה רבן של כל הנביאים בתורה \nובמצות ויראת חטא לא נשתבח אלא בענוה שנאמר (במדבר י\"ב ג') והאיש משה ענו מאד, צא \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ולמד מן הקב\"ה שהניח שמי מרום ויורד לשכון אצל השפלים שנאמר (ישעיה נ\"ז ט\"ו) מרום \nוקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח, וכתיב (תהלים ל\"ד כ') קרוב ה' לנשברי לב, וכתיב \n(תהלים ט\"ו א') מי יגור באהליך וכו' נבזה בעיניו נמאס, ואף על פי שהיראה כתיב בה \n(איוב כ\"ח כ\"ח) הן יראת ה' היא חכמה, וכתיב (ישעיה ל\"ג ו') יראת ה' היא אוצרו, אמרו \nרבותינו ז\"ל (ירושלמי שבת פ\"א ה\"ג) כי היא עקב אל הענוה כמו שכתוב (משלי כ\"ב ד') \nעקב ענוה יראת ה', ומי שדעתו שפלה עליו כאלו הקריב כל הקרבנות שנאמר (תהלים נ\"א \nי\"ט) זבחי אלהים רוח נשברה, ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת וכו' ואין תפילתו של אדם \nנשמעת אלא אם כן משים עצמו כבשר (סוטה דף ה' ע\"א) שנאמר (ישעיה ס\"ו כ\"ג) והיה מדי \nחדש בחדשו וגו' יבא כל בשר להשתחוות וגו', וכתיב (ישעיה ס\"ו ב') ואל זה אביט אל עני \nונכה רוח. וכל מי שהוא ענו גורם להשרות שכינה על האדם בארץ, שנאמר (שמות כ' י\"ח) \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ומשה נגש אל הערפל, מי - גרם לו זה ענותנותו, שנאמר (במדבר י\"ב י\"ג) והאיש משה ענו \nמאד: \nותנא רבי פינחס בן יאיר אומר (סוף סוטה) זהירות מביאה לידי זריזות וזריזות מביאה \nלידי נקיות, ונקיות מביאה לידי טהרה, וטהרה מביאה לידי פרישות, ופרישות לידי קדושה, \nוקדושה לידי ענוה וכו' וענוה גדולה מכלם, שמביאה לידי רוח הקדש, שנאמר (ישעיה ס\"א \nא') רוח ה' אלהים עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים: \nושלחו מתם (סנהדרין פ\"ח ע\"א) איזהו בן העולם הבא ענותן ושפל ברך שיף עייל ושייף \nנפיק וגריס באורייתא תדירא ולא מחזיק טיבותא לנפשיה. (מגילה דף ט\"ו ע\"ב, סנהדרין דף \nק\"א ע\"ב) ועתיד הקדוש ברוך הוא להיות עטרה בראש כל צדיק וכו', יכול לכל תלמוד לומר \n(ישעיה כ\"ח ה') לשאר עמו, למי שמשים עצמו כשירים: \nובספר הזוהר פרשת שלח (דף קס\"א) הכי פתח רב מתיבתא, זכאה איהו מאן דאזעיר גרמיה \nבהאי עלמא, כמה איהו רב בההוא עלמא, מאן דאיהו זעיר איהו רב ומאן דאיהו רב איהו \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "זעיר, עוד שם פרשת תרומה (דף קס\"ו) אמאי אקרי יחזקאל בן בוזי, על דהוה מבזה גרמיה \nלגבי מאן דגדול מיניה, ועל דא זכה לאתקרי בן אדם מה דלא אקרי הכי בר נש אחרא ואקרי \nרם כדכתיב (איוב ל\"ב ב') ברכאל הבוזי ממשפחת רם וכו', ואמרו רבותינו ז\"ל (תענית דף \nז' ע\"א) למה נמשלה התורה למים, מה המים אינם הולכים אלא למקום נמוך, כך אין התורה \nשורה אלא במי שרוחו נמוכה. אשרי מי שאינו קוצף ורוחו נמוכה ושפלה הרבה, וכן הוא \nאומר (תהלים נ\"א י\"ט) זבחי אלהים רוח נשברה. אשרי מי שמאריך הכל ונושא הכל לרצון \nבוראו ועושה עצמו כשירים וכן הוא אומר (מיכהז' י\"ח) נושא עון ועובר על פשע לשארית \nנחלתו, למי שמשים עצמו שיריים, אשרי אדם שישים עצמו עפר שהכל ירמסוהו ויהיה כאסקופה \nהתחתונה שהכל דשין בה וכיתד הנמוכה שהכל נתלים בה וכו': \n[תרגום - בספר הזוהר פרשת שלח, כך התחיל לדרוש ראש הישיבה, זכאי הוא מי שמקטין עצמו \nבעוה\"ז כמה הוא גדול בעוה\"ב. מי שהוא קטן הוא גדול, ומי שהוא גדול הוא קטן. עוד שם \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "בפרשת תרומה. למה נקרא יחזקאל בן בוזי על שהיה מבזה עצמו לגבי מי שגדול ממנו. ועל \nזה זכה להקרא בן אדם מה שלא נקרא כך בן אדם אחר. ונקרא רם כמו שכתוב ברכאל הבוזי \nממשפחת רם]: \nהכעס הוא ענף הגאוה ושקול כמוהו. ואמרו רבותינו ז\"ל (נדרים דף כ\"ב ע\"א) כל הכועס כל \nמיני פורעניות של גיהנם שולטין בו. ואמרו רבותינו ז\"ל (שבת דף ק\"ה ע\"ב) המקרע בגדיו \nוהמפזר מעותיו והמשבר כלים בחמתו יהא בעיניך כעובד עבודה זרה, שנאמר (תהלים פ\"א י') \nלא יהיה בך אל זר, ואמרו רבותינו ז\"ל (נדרים דף כ\"ב ע\"ב) כל הכועס אין שכינה חשובה \nכנגדו ומשכח תלמודו ומוסיף טפשות ובידוע שעונותיו מרובים מזכיותיו שנאמר (משלי כ\"ט \nכ\"ב) ובעל חימה רב פשע, ואמרו רבותינו ז\"ל (פסחים דף ס\"ו ע\"ב) כל הכועס אם חכם הוא \nחכמתו מסתלקת ממנו, מנלן ממשה ומאלישע וכו', ואמר ליה אליהו זכור לטוב (ברכות דף \nכ\"ט ע\"ב) לרב יהודה לא תרתח ולא תחטא, ובזוהר פרשת תצוה (קפ\"ב א' רס\"ג ב') אי בר נש \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "כעיס עקר מניה נשמתא עילאה קדישא למשרי באתרה סטרא אחרא ודא איהו בר נש דמריד \nבמאריה ואסיר לאתקרבא בהדיה, ודא איהו טורף נפשו באפו, דטריף נפשיה ואשרי באתרה אל \nזר, כי במה נחשב הוא, עבודה זרה אקרי, ומאן דאשתעי עמיה כאלו אתחבר לעבודה זרה ממש, \nדעבודה זרה ממש שריא בגויה, ואסיר לאסתכלא באנפוי ועליה כתיב (ויקרא י\"ט ד') אל \nתפנו אל האלילים, ועל דא כתיב (שמות ל\"ד י\"ז) אלהי מסכה לא תעשה לך. וכל מסאביא \nאתדכיין בר מהאי, בגין דמסאיב גופא מגו ומבר, ונפשא כולא מסאב. ואפילו כד אתי האי \nבר נש ועקר לההוא זר מגויה מכל וכל לעלמין ולבתר אשתדל לאתקדשא ולאמשכא ההיא קדושא \nדנשמתא קדישא עליה, כדין, ולואי דאתקדש דכיון דערקת מניה זמנא חדא כמה יעביד בר נש \nעד די תיתוב לאתרה: \n[תרגום - בזוהר פרשת תצוה אם בן אדם כועס עוקר ממנו נשמה עליונה קדושה להשרות \nבמקומה סטרא אחרא וזה הוא בן אדם שמורד באדונו ואסור להתקרב להיות עמו וזה הוא טורף \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "נפשו באפו דטורף את נפשו ומשרה במקומה אל זר. כי במה נחשב הוא, ונקרא עבודה זרה, \nומי שמדבר עמו כאלו מתחבר לע\"ז ממש. דעבודה זרה ממש שורה בתוכו. ואסור להסתכל בפניו \nועליו כתוב אל תפנו אל האלילים ועל זה כתוב אלהי מסכה לא תעשה לך. וכל טומאות יש \nלהם טהרה חוין מזה, בעבור שמטמא גופו מבית ומחוץ. ומטמא את כל הנפש, ואפילו כאשר \nיבא בן אדם זה ויעקור לסטרא אחרא מתוכו מכל וכל לעולם ואחר כך ישתדל להתקדש ולהמשיך \nאותה נשמה של הקדושה עליו, אז הלואי שיתקדש, וכיון דנעקרא ממנו פעם אחת כמה יעשה \nהבן אדם עד שישוב למקומה: \nהקפדנות היא ענף מן הגאוה ומן הכעס. ואמרו ז\"ל (ר\"ה דף י\"ז) מאן דקפיד קפדין ליה \nואין מוחלין לו עונותיו, שנאמר (מיכה ז' י\"ח) נושא עון ועובר על פשע, למי נושא עון \nלמי שעובר על פשע, אבל המעביר על מדותיו וכו'. אמרו ז\"ל (שבת דף ל\"ב ע\"א) לעולם \nיבקש אדם רחמים בכל יום ובכל עת, יתן בעפר פיהו, יתן למכהו לחי ישבע בחרפה, אשרי מי \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ששומע חרפתו ואינו משיב, וכן ישעיה אומר (ישעיה ג' ו') גוי נתתי למכים. כך אמרו \nחכמים (ר\"ה דף י\"ז ע\"א) כל המעביר על מדותיו מעבירים לו על כל פשעיו שנאמר (מיכה ז' \nי\"ח) נושא עון ועובר על פשע וכו', ואמרו בחופת אליהו ז\"ל (סוף ראשית חכמה שער ג') \nשלשה הקדוש ברוך הוא אוהבם, מי שאינו מתכעס ומי שאינו משתכר ומי שאינו עומד על \nמדותיו: \nושאל רבי עקיבא (מגילה כ\"ח ע\"א) לרבי נחוניא הגדול במה הארכת ימים ואמר לו מימי לא \nקבלתי מתנות ולא עמדתי על מדותי. ואמרו ז\"ל (ר\"ה דף י\"ז ע\"א) רב הונא בר יהושע חלש \nאמרו ליה מאי חזית אמר להו הכי אמר קב\"ה הואיל ולא מוקי במילתיה לא תוקמו בהדיה \nשנאמר (מיכה ז' י\"ח) נושא עון ועובר על פשע ואמרו ז\"ל רב נחמן חפר תל אחד והיה רב \nאחאי בר יאשיה קבור וראהו קיים בעצמותיו אמרו ליה מאי האי אמר להו מימי לא עמדתי על \nמידותי ולא תפסתי בלבי קנאת חברי שנאמר (משלי י\"ד ל') ורקב עצמות קנאה. ואמרו ז\"ל \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "(תענית דף כ\"ה ע\"ב) מעשה ברבי אליעזר שירד לפני התיבה ולא נענה וכו', ירד רבי עקיבא \nונענה ויצאה בת קול ואמרה מפני שזה מעביר על מדותיו. ואמרו ז\"ל (חולין דף פ\"ט ע\"א) \nאין העולם מתקיים אלא במי שבולם פיו בשעת מריבה, שנאמר (איוב כ\"ו ז') תולה ארץ על \nבלימה, רבי אבהו אומר על מי שמשים עצמו כמי שאינו וכו', ותנו רבנן (שבת דף ס\"ח ע\"א) \nהנעלבין ואינם עולבין שומעין חרפתן ואינן משיבין עליהם הכתוב אומר (שופטים ה' ל\"א) \nואוהביו כצאת השמש בגבורתו, ואמר אליהו זכור לטוב (אליהו זוטא פ\"ד) לעולם הוי עלוב \nלבני אדם ולבני ביתך יותר מכולם. ואמר אבא אליהו זכור לטוב (כלה רבתי ספ\"ה) לעולם \nאין התורה מתפרשת אלא במי שאינו קפדן ואף אני איני נגלה אלא למי שאינו קפדן: \nהעצבות גורמת מניעת העבודה וקיום המצות ובטול עסק התורה וכונת התפילה ומבטל מחשבה \nטובה לעבוד את ה', והיא שער התחלת גרוי הסתת היצר הרע אפילו אם הוא צדיק, בהראותו \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "כי אין לו תועלת בעבודה בהיות יסורים עליו וכו'. וגם כי בא עליו בדרך חסידות באמור \nלו איך יעלה בדעתך עפר רמה ותולעה להתקרב להתקדש בקדושת מלכו של עולם, וכמו שכתוב \n(משלי כ\"ה ז') ראמות לאויל חכמות וגו' וכמו שכתוב (איוב ל\"ה ז') ואם צדקת מה תתן \nלו: \nגם גורמת סלוק רוח הקודש מעליו, וההפך בהיותו עובד ה' יתברך בשמחה כמו שכתוב (תהלים \nק' ב') עבדו את ה' בשמחה, כי השמחה מוסיפה חשק רב ואהבה להתדבק בו יתברך וכתיב \n(דברים כ\"ח מ\"ז) תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב וגו'. כי העבודה אם \nהיא בעצבון דומה לעבד העובד לרבו בפנים עצבות וזועפות. וכתיב (משלי י' כ\"ב) ברכת ה' \nהיא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה. כי העצבון הוא נמשך מזהמת סמא\"ל ונחש שהטילו באדם \nוחוה כמו שכתוב באדם (בראשית ג' י\"ז) בעצבון תאכלנה וכתיב (שם ט\"ז) בעצב תלדי בנים, \nועל ידי כך הקדוש ברוך הוא ושכינתו מסתלקים מעליו: \nוהראיה מיעקב בחיר האבות שנתסלקה ממנו שכינה ורוח הקדש עשרים ושתים שנים שפרש יוסף \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ממנו, וכששמח בבשורתו נתיב ותחי רוח יעקב, ששרתה עליו רוח הקדש. ואמרו רבותינו ז\"ל \n(פסחים דף קי\"ז ע\"א) אין שכינה ואין נבואה שורה לא מתוך עצבות וכו'. וכן מצינו \nבאלישע ובבני הנביאים דכתיב (מלכים ב' ג' ט\"ו) והיה כנגן המנגן וכתיב (שמואל א' י' \nה') ולפניהם תוף וחליל וכנור והמה מתנבאים, ואפילו בכל עבודת מצוה ותהלה צריך שיהיה \nבתכלית השמחה כמו שמצינו באביי (ברכות דף ל' ע\"א) דהוה בדיח טובא ואמר תפילין קא \nמנחנא. וכן רב ברונא משום דסמך גאולה לתפלה לא פסק חוכא מפומיה כל ההוא יומא: \nשנאה, על ידי כך חוטא לחבירו להרע לו בכל מיני רעה. ואמרו רבותינו ז\"ל (אבות פ\"ד) \nשנאת הבריות מוציאה את האדם מן העולם, והנה שונא כביכול להקדוש ברוך הוא על שברא \nאותו, והנה כולנו בנים לה' אלהינו, ושונא את אברהם יצחק ויעקב שיצא מהם זה. והנה כל \nהנשמות נאחזות בשם יתברך וצורך גבוה הם, אשר בהם יתפאר ואיך תשנאהו: \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ואמרו רבותינו ז\"ל (יומא דף ט' ע\"ב) בית שני היו בו צדיקים וחכמים גדולים ולא נחרב \nאלא בעון שנאת חנם ולא נתארך הקץ ולא נעלם אלא לסיבת שנאת חנם, ולא עוד, ששאר \nהעבירות אינו עובר עליהם אלא בשעתם אבל שנאת חנם בלב, היא תמיד, ובכל רגע עובר על \nלא תשנא, ובטול מצות עשה (ויקרא י\"ח י\"ט) ואהבת לרעך כמוך, ולא עוד אלא שעל מצוה זו \nאמרו (תו\"כ פ' קדושים) שזה כלל גדול שבתורה שכולה תלויה בה, ולא זכה משה לכל \nמעלותיו אלא שהיה אוהב לישראל ומצטער בצרתם כמו שאמרו ז\"ל (מדרש רבה שמות פ\"א) על \nוירא בסבלותם, ועל פסוק (שמות ל\"ב ל\"ב) ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא, ולכן \nהיה שקול ככל ישראל כמו שכתוב (ישעיה ס\"ג י\"א) ויזכור ימי עולם משה עמו: \nהקנאה, היא גרמא לבא לידי שנאה, וגם היא יותר קשה כי מורד על הקדוש ברוך הוא למה \nהשפיע טובה לחבירו יותר ממנו, ואמרו ז\"ל (אבות פ\"ד כ\"א) הקנאה והתאוה והכבוד \nמוציאין את האדם מן העולם, צא ולמד כי כל הראשונים לא נענשו אלא בשביל הקנאה, כי \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "הנה קין המדבר פה אל פה עם השם יתברך נטרד מן העולם הוא וזרעיותיו על שקנא לתאומתו \nשל הבל ועל ידי כן עבר כל אותם העבירות, ועשרת השבטים לא גלו למצרים אלא בעון \nויקנאו בו אחיו וסוף סוף נענשו בעשרה הרוגי מלכות, וירבעם שכל חכמי דורו לפניו \nכעשבי השדה נטרד מן העולם בקנאתו ממלכי בית דוד, גם שאול בחיר השם כבן שנה שלא טעם \nטעם חטא ולא היה במלכותו שום דופי כמו שאמרו ז\"ל (יומא דף כ\"ב ע\"ב), נטרד ממלכותו \nונהרג הוא ושלשת בניו ונהרגו נוב עיר הכהנים וגלו ישראל ביד פלשתים ונחרב משכן \nשילה, והכל על שקינא לדוד בענין גולית סרה מעליו רוח הקדש ונחה עליו רוח עועים: \nואין בן דוד בא עד שתוסר הקנאה כמו שכתוב (ישעיה י\"א י\"ג) אפרים לא יקנא את יהודה, \nולא עוד כי אפילו מלאכי מרום נפלו מקדושתם על זה כמו שכתוב בפרקי דרבי אליעזר (פרק \nי\"ג-י\"ד) על סמא\"ל שהיה גדול מן השרפים שאין להם רק שש כנפים והוא היו לו שנים עשר \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "כנפים ונעקר מן הקדושה בשביל קנאה על האדם, וכן הנפילים עז\"א ועזא\"ל נטרדו מן העולם \nעל שנתקנאו באדם, וכל מי שיש בו קנאה עצמותיו מרקיבין, ולכן ראוי לאדם להיות שמח \nבחלקו אף אם מעט הוא, כי לא טוב הוא מהלל הזקן ורבי חנינא בן דוסא ורבי יהודה בר \nאלעאי ורבי אלעזר בן פדת וזולתם: \nהחמדה, אב הטומאה, כי היא מביאה לשנאה וקנאה ומביאה לידי גזל ושבועת שקר ולידי \nרציחה, והיא העשירית שבעשרת הדברות שקולה ככולם, כי עינו לא תשבע עושר כעין הנחש \nשנאמר בו (ישעיה ס\"ה כ\"ה) ונחש עפר לחמו, וכתיב (משלי כ\"ח כ\"ב) נבהל להון איש רע \nעין וגו', ואמרו רבותינו ז\"ל התאוה מוציאה את האדם מן העולם כי מטרידתו מעסק התורה \nומקיום מצותיה, והוא כופר בהשגחה שאינו מאמין שהכל על ידי השגחת השם יתברך וכמו \nשאמרו ז\"ל (סוטה דף מ\"ח ע\"ב) כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר הרי זה מקטני \nאמנה ועליו אמר (זכריה ד') כי מי בז ליום קטנות, מי גרם לצדיקים שיתבזבז שלחנן \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "לעתיד לבא, קטנות אמנה שהיתה בהן: \nאבל הבטחון אין מעלה כמוהו וכמו שכתוב (תהלים ב' י\"ב) אשרי כל חוסי בו, כי מאמין \nשיש בעולם אלוה יכול ומשגיח, וכתיב (ירמיה י\"ז ז') ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' \nמבטחו, ומובטח הוא שלא יחסרו מזונותיו כמו שכתוב (תהלים נ\"ה נ\"ג) השלך על ה' יהבך \nוהוא יכלכלך, ובתנאי שיהיה באמת ובכל לבו בלי שום פקפוק, ועוד כי בהיותו בוטח בה' \nיעסוק בתורה ובמצות בכל לבו בלי הרהור כלל: \nתאות התענוגים, רעה מכל הנזכרים לעיל, כי בהיותו גרגרן יבא לידי חמדה וגזל, שבועת \nשקר, שנאת הבריות, וקנאה, ודומה לעשו שנאמר בו (בראשית כ\"ה ל') הלעיטני נא, ועליו \nנאמר (משלי כ\"ג ב') ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה, כי על ידי כן יאכל נבלות \nוטרפות וכל מאכלות אסורות, וכתיב (קהלת ו' ז') כל עמל האדם לפיהו, וכתיב (משלי י\"ג \nכ\"ה) ובטן רשעים תחסר, וכתיב (דברים ל\"ב ט\"ו) וישמן ישורון ויבעט, ויטוש אלוה עשהו \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "כי מביאו לכחש בשם יתברך, כמו שאמר הכתוב (משלי ל' ט') פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי \nה', ועל כל העבירות אין הקטן נענש ובן סורר ומורה שאכל תרטימר בשר וחצי לוג יין, \nנסקל. ואמרו רבותינו ז\"ל (תענית דף י\"א ע\"א) מנהג הרשעים אכול בשר ושתה יין וכו' \nוכתיב (ישעיה כ\"ב י\"ד) אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון, ואמר אליהו זכור לטוב לרבי \nיהודה (ברכות כ\"ט ע\"א) לא תרוי ולא תחטא: \nאבל המסתפק בהכרחי נקרא צדיק כמו שאמר הכתוב (משלי י\"ג כ\"ה) צדיק אוכל לשובע נפשו, \nודוד אמר (תהלים קי\"ט ע\"א) טוב לי כי עניתי למען אלמד חקיך, ולא שאל יעקב אלא \n(בראשית כ\"ח כ') ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, וכתיב (בראשית מ\"ט י\"ד) יששכר חמור \nגרם וכו' ויט שכמו לסבול. ואמרו ז\"ל (אבות פ\"ו משנה ד') כך היא דרכה של תורה, פת \nבמלח תאכל וכו' אם עשית כן אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא, ואמרו ז\"ל (ברכות \nס\"ג ע\"א) אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. ואמרו ז\"ל (אבות פ\"ב משנה ז') \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "מרבה בשר מרבה רמה. ואמרו רבותינו ז\"ל (תענית דף י\"א) לעולם יראה אדם כאלו קדוש \nבתוך מעיו שנאמר (הושע י\"ב ט') בקרבך קדוש, ולא זכה משה רבינו ע\"ה לקבל התורה עד \nשהתענה ארבעים יום וארבעים לילה, ולא עלה אליהו זכור לטוב למרום עד שהתענה ארבעים \nיום וארבעים לילה, ולא זכה רבי אלעזר ורבי עקיבא ורבי ישמעאל לכל אותה החכמה \nוהנבואה בעליתן לפרד\"ס עד אשר התענו ימים רבים בכל מיני סגופים ופרישות. ולא זכה \nשלמה שנאמר בו (מלכים א' ה' י\"א) ריחכם מכל האדם עד שהתענה ארבעים יום וארבעים \nלילה, כמו שאמרו על מ' של משלי שהיא מ\"ם רבתי: \nובספר הזוהר (ח\"א דף י\"א ע\"א) אמר רבי שמעון בר יוחאי לרבי פינחס כד חזייה דגופיה \nמלא חלודין בצאתו מן המערה אלו לא חמיתני בכך לא הייתי בכך. ובפרשת תרומה (קמ\"א \nע\"א) גופיהון דצדיקייא דלא אתמשכו בהאי עלמא בתר הנאות דההיא קליפה, לא שלטא עלייהו \nרוח מסאבא כלל, דכיון דלא אתענגו בהאי עלמא אלא מתענוגי דמצוה שבתין וחגין ההוא רוח \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "מסאבא לא יכול לשלטאה עלייהו כלל כיון דלא אתענגו מדיליה כלום, ואי אתהני מדיליה \nביומין דחול עליה אתמר (מלאכי ב' ג') וזריתי פרש על פניכם. ותנא דבי אליהו (א\"ר \nפכ\"ו) לא זכה אדם לתורה יבקש רחמים על אכילה ושתיה יתירה שלא תבא לתוך מעיו: \n[תרגום - אמר רבי שמעון בן יוחאי לרבי פנחס כאשר ראה שגופו מלא פצעים בצאתו מן \nהמערה, אילו לא ראיתני בכך, לא הייתי כך. ובפרשת תרומה גופם של הצדיקים שלא נמשכו \nבעוה\"ז אחר הנאות דאותה קליפה, לא שולטת עליהם רוח טומאה כלל לפי שמאחר ולא התענגו \nבעוה\"ז אלא מתענוגי מצוה שבתות וחגים אותו רוח טומאה לא יכול לשלוט עליהם כלל כיון \nשלא נהנו משלו כלום. ואם נהנה משלו בימות החול עליו נאמר וזרתי פרש על פניכם]: \nהשררה והכבוד היא קשה מאד כי היא מביאה לאדם לידי הגאוה שהיא הקשה מכלם. ועל ידי כן \nיטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים אשר סופו נעקר מן העולם וזרעו לא יצליח \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "אחריו כלל, כמו שאמרו רבותינו ז\"ל (סנהדרין דף ק\"א), וכמו שמצינו בירבעם החכם הגדול \nשעל ידי בקשת השררה נטרד הוא וזרעו מן העולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא, ושאול בחיר \nה' כבן שנה במלכו שלא טעם טעם חטא והיה נחבא אל הכלים בורח מן השררה וסופו נלכד \nברשתה, ואמר (שמואל א' ט\"ו ו') כבדני נא נגד זקני עמי, ורדף אחריה ואבד המלוכה \nונהרג הוא ושלשת בניו, כנזכר לעיל במדת הקנאה: \nואמרו רבותינו ז\"ל (אבות פ\"ד משנה כ\"א) הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן \nהעולם ואמרו רבותינו ז\"ל (ברכות דף נ\"ה ע\"א) הרבנות מקפחת וקוברת בעליה כי מביאתו \nלרום לבבו על קונו. כמו שכתוב (דברים י\"ז ז') לבלתי רום לבבו וגו' למען יאריך ימים \nעל ממלכתו. ואמרו רבותינו ז\"ל (יומא דף פ\"ו ע\"ב, וסנהדרין דף ז' ע\"ב) רב כד הוה \nנפיק לדינא הוה אמר ברעות נפשאי לקטלא נפיק וכו'. ואמרו רבותינו ז\"ל (מד\"ר שמות \nפכ\"ז) בני אם ערבת לרעך (משלי ו' א'), רב הונא פתר ליה במי שמתמנה פרנס על הצבור, \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "מה כתיב בתריה, נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך עשה זאת איפה בני והנצל, ואם לאו \nעליו כתיב (שם ל\"ב) נואף אשה חסר לב משחית נפשו וגו' ואין מרחמים עליו בגיהנם, אמר \nהקדוש ברוך הוא אני קדוש אני חסיד וכו' אם יש בך כל המדות האלו קבל עליך שררה ואם \nלאו אל תקבל. ודוד המלך ע\"ה אמר (תהלים קל\"א א') ה' לא גבה לבי וגו' נפשי כגמול עלי \nאמו: \nלכן הוי בורח מן השררה עד קצה האחרון וכמו שהארכתי במדת הגאוה, וכמו שאמרו בספר \nהזוהר (ח\"ג קס\"ה ע\"א) זכאה איהו מאן דאזער גרמיה בהאי עלמא, ומי לנו גדול ממשה רבן \nשל כל ישראל שסרב עם הקדוש ברוך הוא שבעת ימים ולא רצה ואמר (שמות ד' י\"ג) שלח נא \nביד תשלח עד שנאמר בו (שם י\"ד) ויחר אף ה' במשה, ועשה בו רושם כמו שאמרו רבותינו \nז\"ל (שמות רבה פ\"ג) ואחר כך נתרצה ולסוף נענש בעבורם במי מריבה ולא הועילו לו כל \nזכיותיו. כי כל המשתרר על הצבור אפילו לשם שמים כמשה סופו ליענש כי הוא ערב על כל \n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "מעשיהם כמו שאמרו רבותינו ז\"ל (ספרי דברים פיסקא י\"ג) על ואשימם בראשיכם. קל וחומר \nליתמי כמונו שחס ושלום לא תהיה לנו תקומה: \nהוראת מעשיו לבריות. ידעת מה שאמרו רבותינו ז\"ל (ירושלמי חגיגה פ\"א) ענין אותה האשה \nשהיתה נענשת בגיהנם על שהיתה מספרת לחברתה היום התעניתי וכו'. ולא די שאינו מקבל \nשכר אלא שנדון בגיהנם כי הרי מגלה דעתו שאין מעשיו כלל לשם שמים והוא מכלל הפרושים \n(סוטה כ\"ב ע\"ב) פרוש נקפי, פרוש קזאי, ואמרו רבותינו ז\"ל (אליהו רבא פכ\"א) לעולם \nיהא אדם ירא שמים בסתר ויהיו כל דרכיו לשם שמים ואם יכול אדם שיעשה כל דרכיו לשם \nשמים ולא יפרש לבריות אפילו אחד מהם, שכרו כפול ומכופל מפני שכבוד אלהים הסתר דבר: \n \n", "en": ""}]}
