# ספר דעת תבונות — קטע 12

[קריאה בקורא](/reader/kabala-d735a9dac18a/1/12/)

<div lang="he" dir="rtl">

ואמנם הנה למציאות האדם יש עילויים, ולפי עילוי מציאותו וזיכוכו - כן תרבה לו ההשגה 
והידיעה, וזה פשוט. וזה כלל -: 
והרי זה כלל ההדרגה שעשה האדון ב&quot;ה למידת משפטו מתחילתה עד תשלומה, כי בתחילה אינו 
אלא ראוי להיות ומזדמן להעשות, אך לא נעשה. ואחרי כן מתגלה מעט, ועם כל זה אינו 
נקרא מגולה, כי עדיין צריך להוסיף בו ענינים שיעידו עליו, שהם המופתים והנסים. 
ובהגלותו באותותיו - הרי נשלם מה שצריך לגילוי המשפט, אך מצד מה שהוא [חוץ] ממנו. 
ועוד יש תשלום גילוי מצד עצמו, פירוש, מצד הידיעה וההשגה, שהוא עצמו יהיה מושג. 
ועוד יש תוספת גילויים יתירים ממנו כפי התעלות מציאות הצריכים להשיגו: 
והנה אראך דבר נעים, איך לכל ההדרגה הזאת יש דוגמה בעולם: 
(קמז) אמרה הנשמה - ודאי אחפוץ לשמוע אותו: 
(קמח) אמר השכל - תראי יצירת האדם בהדרגותיה. כי הקב&quot;ה היה יכול להוליד האדם משוכלל 
בכל שלמותו ודאי אם היה רוצה, כי אין לו מונע; והוא לא כן עשה, אלא כמה חסר האדם 


ביום לידתו, והוא הולך ומשתלם מעט מעט. ותמצאי שהוא מראה ממש על כבודו ית&#x27; והנהגתו 
בגילוי ממשלתו, כמו שהוא מסבב ומנהג את העולם בחמשת המצבים שזכרנו, שהם הם גדולתו 
של העולם שהולך וגדל כגדלותו של האדם, וכבודו של מקוט שהולך ומתגלה בהדרגה הגדולה 
הזאת: 
הנה ראשית מציאותו של האדם הוא על ידי החיבור של השותפים בו, הם אביו ואמו, הם הם 
נגד המולידים אשר לכל תולדה. ואמנם הוא סגור בבטן אמו כל ירחי העיבור. אחר יוולד 
וייצא לאויר העולם, ושוב יגדל מעט מעט הלוך וגדל. והוא אינו מושלם עדיין, לא בקומתו 
ולא בדעתו, עד שיעמוד על צביונו. והנה בתחילה ישתלם בדעתו עד שיתחייב במצוות, והוא 
בן י&quot;ג, ועם כל זה עדיין אינו שלם, ועודנו נער. אחר כך ישתלם ויעמוד על פרקו לגמרי. 
ומשם והלאה יש לו עילויים על עילויים בבואו בימים, בהידור הזקנה, ועטרת שיבה, וטעם 
זקנים, אשר רוב שנים יודיעו חכמה. והנה כל זה דוגמה לסדר מעשיו בהדרגה אשר זכרנו 


למעלה. ונמצא שהאדם עצמו, שהוא הנהוג ממנו ית&#x27;, מראה בעצמו ההנהגה אשר הוא ית&#x27; 
מנהגו, וכבר זכרנו מזה למעלה: 
(קמט) אמרה הנשמה - ודאי דבר מתקבל מאוד הוא, שיהיה דמות האדם רומז לסתרים עליונים 
ממעשיו ית&#x27;: 
(קנ) אמר השכל - וגם כל שאר בריאות העולם הם כך, כל אחת ואחת דוגמא לאחד מסתרי 
הנהגתו ית&#x27;, וכיוונה המחשבה העליונה לעשות לכל סדרי הנהגותיה דוגמא בעולם הזה. 
ומכאן נמשך רוב המון הבריות, שכל בריה ובריה מראה על אחד מסדרי הנהגתו ית&#x27;; 
ונידונים כל מקרי הבריה ההיא, בכל צורותיה וסגולותיה, על פי עניני הסדר ההוא העומד 
ליראות בו, עד שנמצאו כל מידותיו ית&#x27; כמו שרשים, והבריות ענפים להם ממש, שמציאות 
הבריות האלה תלוי במציאות המידות ההמה. וכבר מזה נמשכו מראות הנביאים, שברצות האדון 
ב&quot;ה להראות להם מידות ממידותיו, הנה בדמות הנבואי הראה להם האריה והשור וכל שאר 
הענינים שבאו בנבואות, וזה פשוט: 


ונשלים עתה הענין שאנחנו בו, כי הנה לפי מה שביארנו, נמצינו למדים שלכל מידה ומידה 
יש ענין המידה ההיא, וכח המידה ההיא, פירוש, הכח איך תוכל לגלות הענין שבחוקה. כי 
המשפט הוא כלל דרכי השכר ועונש, אם לחסד אם לשבטו, נכללים בשלושה ראשים, שהם, מידת 
החסד, מידת הדין ומידת הרחמים. אך כח היגלות המשפט הזה על פי דרכיו, הוא המשתנה מעת 
לעת, שהוא מתרבה או מתמעט, ונמצא הגילוי חסר או יתר. הא למה זה דומה? - לבני האדם 
שדמותם בכל איבריהם שוה, אך הכח מתחלף מאחד לשני הרבה מאוד, על כן יעשה אחד מה שלא 
יעשה חברו, ובאדם אחד עצמו יהיה שינוי בכחו מזמן אחד לזמן אחר, וזה פשוט. כן הדבר 
הזה, שהאל ית&#x27; מנהג העולם במידת משפטו זאת תמיד, ויקיים כל חוקות הבריאה התלויים 
בדרכי משפטו, אבל בהיגלות יותר או בהתעלם, וכמו שביארנו. וכאן נמצאו ההבדלים שבין 
ימים לימיט בכל ימות השנה, שיש ימי הקודש וימי החול, וההבדל ביניהם - גילוי פחות או 


יותר מהשגחתו בבחינת הקדושה, וכמו שנבאר עוד לפנים בס&quot;ד. ואמנם, בהיות כל דברי 
ההנהגה חקוקים דבר דבר וסיבותיו, הנה ודאי צריך שהסיבות יספיקו לכל מה שיש להבחין 
בתולדותם ודאי, ועל כן יצטרך לנו להבין בפרט ענין הסיבות לדברים, ואיך הם מולידים 
את תולדותם, לדעת מה שמתחלף בתולדה. ואמנם כדי שנבין הענין הזה היטב צריך שנעמיק בו 
יותר, וכמו שתשמעי עתה: 
(קנא) אמרה הנשמה - וכי לא טוב הדרך שדרכנו עד כה? ואין הידיעות האלה מספיקות להבין 
דרך התנהג הבריאה?: 
(קנב) אמר השכל - טוב וישר מה שאמרנו. אמנם צריך לדעת שעל פי כוונת ההנהגה נעשה 
מהות הנבראים הנהוגים, וזהו העומק שאני אומר לך שצריכים אנו לדעת עתה, והיינו, 
מציאות מהות הברואים, וכל מקריו המתחלפים לעומת ההנהגה להשתוות לה: 
הנה כבר שמעת ענין תעולם השפל הזה, שהוא מקום חשוך ופחות, שכל הענינים המתילדים בו 
הם ענינים חשוכים ופחותים. וכבר שמעת גם כן איך כל מה שיש במציאות הוא דבר מחודש 


מרצונו, ותלוי רק בגזירתו ובמאמרו. ונמצא שהיות המקום הזה בחשכו - זה ודאי תלוי 
במאמר פיו ית&#x27;, שמעמידו בתכונה זאת. והרי אם היה רוצה היה יכול להגיה חשכו הרבה, 
ולעשות ענינו יותר נישא ונכבד, וזה פשוט. ואמנם בענין ערך מציאות העולם והאדם, אם 
ביקר ואם בשפלות, יש לנו מקום רחב ידים מאוד לעיין ולהתבונן בו, כי נמצא בזה חכמה 
עמוקה להבין כמה מעלות של עילוי והשפלה יש לאדם בעולמו. ובאמת הפרטים אין להם סוף 
כלל, אך הכללים אינם כל כך, והם מפתחות גדולים להבין סתרים גדולים ממעשיו ית&#x27;: 
ונאמר עתה, כי הנה כשרצה האדון ב&quot;ה. לנהג את עולמו במידת המשפט, שהוא דרך השכי 
ועונש, הוצרך שימצא בעולם הטוב והרע, וממילא שיהיה האדם בנוי בתכונה אחת, ונהוג 
בהנהגה אחת, שיוכלו ליפול בו שניהם, הטוב והרע, בשיקול אחד; מה שאין כן אם היה רוצה 
האדון ב&quot;ה לנהג את העולם לפי טובו ואור פני חסדו, שאז כל הבריות יש להם להיות 


נשלמות ומתוקנות מהארת פניו ית&#x27;, ולא יהיה רע בעולם, ומציאות האדם יהיה מעולה, שלא 
יפלו בו הרעות, ולא יהיה מקום בו אלא לטוב, ליקר, להארה ולחכמה. על כן נמצא, 
שמציאות האדם בשפלותו ועילויו תלוי בדרך הנהיגו ית&#x27; את האדם עצמו, כי לפי מה שירצה 
בהנהגתו - ירצה במציאותו. על כן במידת המשפט תלוי השפלת העולם, להיות הוא ועניניו 
שפלים ופחותים. וזה ענין מה שביארתי לך למעלה כבר מענין השפעתו ית&#x27;, שלהיותה השפעתו 
ית&quot;ש - לא היתה ראויה להיות אלא השפעת קדושה רבה ודברים יקרים. ונכבדים, אלא שרצה 
הקב&quot;ה להלבישה בדברים שפלים שאינם ראויים לה, אלא שכך צריך לעולם השפל הזה לפי 
התכלית המכוון בו: 
ואולם אף שהעולם הזה שפל וחשוך, הנה כשנדקדק בו נמצא שאינו חשוך לגמרי, שלא יהיה בו 
אור כלל, אלא יש בו דברים של הארה; פירוש, כי החומריות הגופני המתיחס לבהמיות השולט 
בעולם הזה - זהו החושך שאנחנו מכירים בו; אך אינו משולל לגמרי מאיזה דברים של הארה, 


דהיינו מה שאינו חומריות אלא רוחניות; כי על כל פנים יש הידיעה והחכמה בבני אדם, 
ויותר מזה - יש התורה, יש רוח הקודש, כולם דברים שאינם מחוק החומריות. מכל אלה נלמד 
שיש בעולם הזה הרכבה של חושך ואור, ונבין מדרגות חשכו ומדרגות הארתו בכל העתים 
והזמנים, ונבחין מדרגות החושך לבד ומדרגות ההארה לבד, ואז נבוא עד תכונת כל המקרים 
המתחלפים בו. ואמנם החושך וההארה - כבר שמעת מה היא ומה מקורה; פירוש, כי חושך הוא 
כל החמריות והטבעיות הגופני, והארה הוא כל הרוחניות; שזה מה שנבדלים בו הנבראים 
התחתונים השפלים שאינם קדושים, מן העליונים שהם קדושים, לפי שכולם הארה ואין שם 
חומר. ומקור החושך הוא - שאין הקב&quot;ה משפיע שפע רוחני, כמו שהיה ראוי להיות שפע 
אלקי, אלא משפיע שפע לפי בחינת העולם השפל הזה. ומקור ההארה - שהקב&quot;ה ישפיע שפע 
אלקי ממש, רוחני וקדוש: 
ונאמר עתה, כי בהיות האדון ב&quot;ה רוצה לנהג העולם במשפט, אז ישעבד, כביכול, השגחתו 


למעשי התחתונים, עד שמעשיהם הטובים יעוררו השגחתו לטוגה, והרעים ימנעו מהשגחתו 
ההטבה, וכמו שביארנו ענין זה למעלה כבר. וברצותו לנהג העולם באהבתו לבד - ישתמש 
מממשלתו שאינה משועבדת לשום חוק, ואינה צריכה לבריותיו כלל, כענין שנאמר (ישעיהו 
מח, יא), &quot;למעני למעני אעשה&quot;, ואז אין מקום לרע כלל, אלא לטוב. ועל כן, בנהגו את 
העולם באהבתו זאת ובממשלתו, כמו שביארנו, אז ישפיע שפע אלקי וקדוש על כל הבריות, 
שיתקדשו בו, וכמו שכתוב (ישעיהו ד, ג), &quot;והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש 
יאמר לו&quot;. אך ברצותו לנהגו במשפטו - לא ישפיע שפע רוחני אלא מה שראוי לגשמיות לבד: 
נמצאו בידינו שלוש מדרגות השפעתו ית&#x27;. הראשון ה - השפעה של הגשמיות שעושה הדברים 
השפלים. והשניה - השפעת הרוחניות הגמור; פירוש, שיהיה כל העולם מתהלך בדרך הקדושה 
לגמרי בכל חלקיו. והשפעה השלישית היא השפעה המרכבת ההארה בתוך החומר; פירוש, שנותנת 


מציאות דברים רוחנים אפילו בזמן הגשמיות הזה, ואינם משנים הגשמיות כמו השניה 
שזכרנו, אלא משתפת אליו ההארה באותה המדרגה שמשתפת. ואמנם ההשפעה השלישית הזאת אינה 
ממין ההשפעה השניה, כי הרי אותה השפעה מעברת החושך של החומריות, וזאת אינה מעברת. 
אמנם היא פחותה מן השנית, ורק נגזרת ממנה, כי גם תיא ענינה רוחניות והארה. אבל 
הבורא ית&quot;ש שחידש כל מציאות הנמצאות, חידש כל המינים האלה בהשפעה, דהיינו, מין 
השפעה מקדשת לגמרי המושפעים ממנה; ומן המין הזה גזר מין השני, שמקדש, אך לא לגמרי 
את המושפע ממנה. ועוד חידש המין הראשון שזכרנו, שהוא השפעה של גשמיות, לא יותר. 
ועוד הרכיב שני המינים - השני והראשון - בהרכבות ידועות מה שרצה, ובהרכבות מתחלפות, 
שבזמן אחד ירבו ובזמן אחר ימעטו, ויעשו תולדות מתחלפות במציאות העולם הזה. ומן 
ההרכבה הזאת יוולד היות אפילו באדם הגשמי דברי ההארה, ובפרט - התורה בעולם, ורוח 


הקודש באדם, וכמו שביארנו: 
והנה כאן הוא ביחוד מקום התחלף הזמנים לחול ולקודש, כי ברבות ההרכבה מן ההשפעה 
הרוחנית בהשפעה הגשמית - תרבה ההארה על החומר בבני האדם. ויום שבת קודש הוא קדוש 
מכל שאר הימים, יען בו הירבה האדון ב&quot;ה להשפיע בהשפעות רוחניות ואלקיות שזכרנו; וכל 
שאר הימים הטובים במדרגותיהם כך הם - ימים שההשפעה הרוחנית רבה בהם בסדר המדרגה 
הראויה: 
ועוד אודיעך הקדמה עיקרית, והיא, כי הנה כבר ביארתי לך ההשפלה הקדומה בחוק האדם, 
וההשפלה שנשפל אחרי חטא אדם הראשון, כי היה ערך הגופניות הראשון כרוחניות אחר 
ההשפלה. ואמנם צריך העולם להתעלות מהשפלותיו, ועל זאת ההנהגה הולכת וסובבת, וכמו 
שביארנו לעיל כבר. ואמנם צריך בתחילה שישתלם העולם במצבו התחתון, בהתרבות בו כל 
ריבויי ההארה שיכולים לימצא בו לפי ערכו התחתון, או יהיה לו עילוי ממצבו, ויקבל כל 
השייך לו לפי העילוי ההוא, ועל דרך זה יתעלה מעילוי לעילוי: 


(קנג) אמרה הנשמה - ודאי כל אלה הקדמות מצטרכות לבאר מצבי האדם בעולמו, ומה נגזר 
עליו בכל עתותיו: 
(קנד) אמר השכל - עתה נשוב לענין המשפט והאהבה שזכרנו למעלה. כי כבר שמעת ששני 
ענינים הם מה שיש לנו להבין במעשיו ית&#x27;, ומתחברים זה בזה, והיינו, ענין מידות 
ההנהגה וענין מהות הנהוגים ומצביהם, והם מתחברים ונקשרים ענין בענין, וכמו שביארנו 
למעלה: 
ונשלים ענין ההנהגה., שכבר שמעת איך המוסר עצמו נולד מן האהבה, כענין הכתוב שזכרנו 
למעלה (משלי יג, כד), &quot;ואוהבו שחרו מוסר&quot;. כי האב האוהב את בנו לא יחפוץ שיתמלא הבן 
מידות רעות, אבל מאהבתו אותו יסדר לעצמו סדר הנהגה להתנהג עמו בתבונה רבה, עד 
שיישיר דרכיו. ומשם והלאה (משלי כג, כד) -. &quot;יולד חכם וישמח בו&quot;, והוא כאב את הבן 
ירצה, להיות הבך בותחטא אל אביו ועושה לו רצונו. ונמצא, שמאהבתו אותו ירצה ודאי 
לחבבו כשילך בדרך טובים, ולתת לו שכר גדול; ומאהבתו עצמה שרוצה בטובתו ולא ברעתו, 


ירצה ליסרו אם יקלקל מעשיו; ומאהבתו עצמה ירצה להתהלך עמו בדרך הממוצע - שמאל דוחה 
וימין מקרבת (עי&#x27; סוטה מו ע&quot;א). הרי שממקור האהבה עצמה נובעים שלושת מידות המוסר, 
דהיינו, החסד, הדין, והרחמים הממוצעים. ומתולדות האהבה להיות המוסר אפילו בזמן שהוא 
נעשה - ממותק ולא באכזריות חימה ושטף אף, ולהיות קשה לכעוס ונוח לרצות. ומתולדותיה 
גם כן ומפעולותיה להיות לפעמים עובר על מידותיו לגמרי לעשות צדקה גמורה, שאין 
משגיחין בכף מאזנים כל עיקר, אלא כחפץ חסד מרבה להטיב: 
נמצא, שכאשר נבחין פעולת האהבה הזאת, נמצא ששני דברים יש בחוקה, הא&#x27; - אהבת החסד 
והחפץ בברכה וטובה, שזה עיקר ענינה; והוא פונה לשני ראשים, דהיינו, הראש האחד פונה 
למתק המשפט והמוסר אפילו בעת העשותו, שלא תבער אש הקנאה ועברת ה&#x27; ח&quot;ו, ולא יהיה 
העולם כלה בו; והראש השני מביט להיות מעביר על הדין לגמרי בשעה שיצטרך העולם לכך. 
והוא העמן שהבאנו פעמים רבות למעלה (ברכות כ ע&quot;א), &quot;וחנותי את אשר אחון&quot; - אע&quot;פ 


שאינו הגון&quot;. הלא זה ענין י&quot;ג מידות של רחמים שאינם חוזרות ריקם (ר&quot;ה יז ע&quot;ב). 
ופשוטו של מקרא מוכיח דכתיב (שמות לד, ו), &quot;ויעבור ה&#x27; על פניו&quot;, דהיינו פנים של 
זעם, וכענין שאמרו (ברכות ז ע&quot;א), &quot;פני ילכו&quot; - אלו פנים של זעם&quot;: 
וההבחנה השניה אשר נבחין בחוק האהבה היא - שממנה עצמה נובע המשפט בכל סדריו 
הכלליים, שהם, החסד דין ורחמים, והפרטיים שהם המשלימים ענין אלה השלוש שזכרנו. והנה 
הגזירה במידת האהבה היא הנותנת מקום למידה זאת, ובחוקה יש בכוח לעשות המשפט גם כן, 
וכמו שביארנו. אמנם אם לא היתה באה הגזירה גם כן להוציא לפועל מידת המשפט הזה, הנה 
לא היה מוכרח שימצא כלל, כי כבר אין הכרח אצלו ית&#x27;, אלא הכל רצון פשוט. אמנם בבוא 
הגזירה שיצא המשפט מן הכח אל הפועל - אז יצא. ותדעי שלכל דבר ודבר יש סדרים ותנאים 
פרטיים ומיוחדים להשלימו; פירוש, יש מידת האהבה וסדריה המשלימים ענינה, יש מידת 
המשפט וסדריה המשלימים ענינה כמו כן. ואמנם גם דבר זה שיצא המשפט לפועל מן האהבה, 


גם לו יהיו סדרים המשלימים ענינו, פירוש, המשלימים היציאה הזאת, כי החכמה הולכת 
לפרט ההבחנות עד כחוט השערה, וכל המרבה להבחין הרי זה משובח. והגם שהפרטים אי אפשר 
לעמוד עליהם מפני רובם, אך הכללים ראוי לנו להכירם: 
והנה אחר שבאה הגזירה גם על יציאת המשפט לפועל, הנה יצטרך ההשקפה על הבריות כולם 
כפי מה שהם, לראות מה הוא המצטרך להם לפי דרכם, ומה יהיה המשפט אשר יווסד לצרכם. 
ואף זה הנה יווסדו בתחילה בכלל - ראשי סדרי המשפט הזה, ואחר כך יבחנו כל הדרכים אחד 
אחד, להבין דבר מתוך דבר, ולהשקיף על כל הפרטים ליסדם על נכון, וזה פשוט, שאין פרט 
בלא כלל שיקדם אליו. ואחר כל ההשקפה הזאת יושמו המשפטים על סדריהם, כי ודאי לא יהיו 
המשפטים בלא טעם מספיק לכל פרטיהם. אמנם המשפטים ענין אחד, וטעמיהם ענין אחר, ואין 
לנו לערבם זה עם זה. אבל נדע שכל המשפטים אשר שם האל ית&#x27; לכל צבא השמים והארץ, וכל 
ההנהגה שהוא מנהג אותם, הם מסודרים לפי מה שהשקיף בחכמתו ותבונתו על כל הנבראים, 


לגזור את המצטרך להם, ולשום אותו חוק בהנהגתו. ובהשקפה הזאת יוכללו כל טעמי המשפטים 
האלה, שמי שידע אל מה השקיף האל ית&#x27;, ועל מה התבונן בשומו משפטו (זך), ידע טעמי 
משפטו. ובגלותו סודו לנביאיו, ויודיע משפטיו להם, יודיעם מתחילה על מה פקח עיני 
השקפתו, ועל מה התבונן לשום כל סדרי המשפטים האלה. ונמצא שהשקפתו זאת בכלל ובפרט 
היא המולידה את המשפט בכל סדריו וכל התלוי בו, ובה תלוי שנות את המשפט וסדריו לפי 
הצריך בכל העילויים או ההשפלות המצטרכות לעולם, וכל תיקון חדש המצטרך לו, דבר בעתו. 
ואמנם ההשקפה הזאת לא תחסר לעולם, ותולדתה להעמיד העולם על קיומו בכל עת ובכל שעה, 
ובכל רגע, ובעתו ושעתו. עוד תחדש לעולם עילויים ויתר עוז כמו שמצטרך לתיקונו. והנה 
עוד יש לנו להעמיק בהבנת הענינים, לבוא עד תכונתם: 
(קנה) אמרה הנשמה - ודאי לחכמה אין סוף, ולעמוד על בורים של דברים צריך הרבה: 
(קנו) אמר השכל - אבל על כן נאמר (קהלת ז, כג), &quot;אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני&quot;. 


ונבוא אל הענין. הנה מה שיוצא לנו מכל אשר דיברנו עד כה, הוא - כי הנה האדון ב&quot;ה 
כבר שמעת שהוא נעלם מהשגת כל נבראיו לגמרי, ואין ענינו שום אחד מן הענינים הנתפסים 
מדעתנו ומצטיירים ממחשבתנו. ואמנם רצה להשפיע ממנו איזה השפעות המתיחסות ונאותות 
לנו, אשר בעבורן אנחנו מיחסים לו כל תואריו הרבים, ומספרים תהילותיו לפי מיעוט 
כוחנו לבד. ודבר זה כבר פירשנוהו למעלה, כי הוא ית&#x27; חידש לפעולתו והשגחתו איזה 
מידות וחוקים אשר ניחסם אליו, כמו שיחס המידות והתכונות לנפש. אבל כבר טדע לנו 
ההפרש גדול שבין אלה לתכונת הנפש, כי הנפש מוטבעת באותם התכונות, והם ענין נוסף בה 
על עצמותה, ובאדון ב&quot;ה לא נדמה ח&quot;ו כן; כי רק נדע שבאלה המידות הוא פועל, אך לא 
שיהיו אלה תכונות טבועות בו ומקרים נוספים עליו ח&quot;ו, כי כבר ידענו היותו משולל מכל 
מקרה ומכל מה שאנו מבחינים בנבראיו. ואין אנו מזכירים מידות אלה לו, אלא מצד מה 


</div>
