# ספר דעת תבונות — קטע 15

[קריאה בקורא](/reader/kabala-d735a9dac18a/1/15/)

<div lang="he" dir="rtl">

הגילוי יהיה להחזיר הרע עצמו לטוב, ולא יהיה עוד רע אלא טוב בעולם, ואז יקבלו 
הצדיקים שכרם, ולא קודם לכן. אך אם הוא מנהג לפי השכר ועונש, אז לא יהיה אלא טוב 
לטובים ורע לרעים, אמנם אין כאן מה שיגרום תיקון גמור להנהגה שיבטל מציאות הרע, כי 
למה יבטל וכבר איננו אלא לרעים, והרי הוא מוגבל בתחומו שלא לעשות כטבעו הרע אלא 
כמשפט הראוי. ולפי שהקב&quot;ה רוצה באמת תיקון הגמור של העולם וביטול הרע לגמרי, על כן 
הוא רוצה ללכת עם הצדיקים בדרך הנהגת היחוד שזכרנו, שלא יועיל להם צדקתם להצילם 
מיסורי העוה&quot;ז. וזה לא מטעם השכר ועונש ודאי, אלא כדי שיתוקן על ידם התיקון השלם. 
וזה טוב להם ודאי, שאז יקבלו שכר יותר גדול ממה שהיה להם לקבל לפי זכותם גרידא. 
אמנם טוב גם לעולם, כי אם לפי השכר ועונש היה מתנהג עמהם, לא היה יוצא פרי ממעשיהם 
הטובים אלא שכר מעשיהם, אך לא העברת הרע מן העולם. אך כיון שמה שהם סובלים אינו 


מטעם מעשיהם אלא מטעם סדר ההנהגה, על גן גם התועלת לא יהיה פרטי להם לתת להם שכר, 
אלא כללי להנהגה, לגלות בזכותם היחוד העליון, ויבטל הרע מן ההנהגה עצמה: 
ותראי איך נוסף עוד תועלת בזה - שאפילו גילוי הממשלה העליונה יהיה בזכות ולא בצדקה 
לגמרי. כי אף על פי שהוא בצדקה לגבי שאר בני האדם, אך לגבי הצדיקים הוא בזכות, 
ומטובם יטיב לעולם כולו, ונמצא כלל כנסת ישראל זוכה: 
(קסז) אמרה הנשמה - אמנם לפי הדרך הזה היה ראוי שכל הצדיקים לא יהיו אלא מיוסרים, 
והרי המציאות אינו כן.לפי טעמי הנהגתו הנעלמים יש תיקונים לקראת התכלית ע&quot;י ריבוי 
השפע ויש ע&quot;י מיעוט השפע: 
(קסח) אמר השכל - יש לדבר הזה שורש עמוק מאוד. וזה, כי הנה האדון ב&quot;ה עשה את הרע 
באותה התכונה שעשאו, ובאותם הגבולים שרצה אותו. והנה הוא מגלגל גלגולים להעבירו מן 
הבריאה לגמרי, וכמו שביארנו. אמנם צריך שיגלגל גלגולים אלה לפי הענין של הרע, ולפי 


הסדרים שעשה אותו, וזה פשוט. והנה אחר שעשה האדון ב&quot;ה את הבריאה הזאת חסרת השלמות, 
הוא מגלגל גלגולים אלה להשלים אותה בהעביר חסרונותיה, והוא ית&#x27; לבדו יודע שורש כל 
הענינים שרצה לעשות, וטעמי כל גזירותיו הנעלמים מבריותיו, כי אין הבריות יודעות אלא 
מן הגזירות של הרצון העליון והלאה, אך למעלה מזה, פירוש, טעמי הגזירות האלה, באמת 
לא נמסרו לבריות כלל, והם החקירות האסורות לנו, כי הדברים מושרשים ברוממות הרצון 
הרוצה אותם, מה שאי אפשר לנו להשיג. והנה הוא ית&quot;ש יודע שלהשלים הבריאה הזאת צריכים 
שני דברים, הגברת ההארה, דהיינו הגברת ההשפעה וריבויה, והעלמה ומיעוטה. כי יש 
ענינים שנתקנים בריבוי ההארה וההשפעה, ויש ענינים שנתקנים אדרבא בהעלם ומיעוט, 
בהניח לרע התגבורת הגדול, כמו שביארנו: 
ודבר זה יראה בבירור למי שישים לב אל כל הנולד בעולם, שימצא שלא יולד דבר, לא לטובה 
ולא לרעה, שלא ימשך ממנו תועלת וטוב לעולם. וכבר אמרו (ברכות ס ע&quot;א), כל מאי דעבדין 


מן שמיא לטב. אפס כי הרבה דרכים למקום, אלה מיימינים ואלה משמאילים, ואין הדברים 
האלה תלויים במעשה ובזכות, אלא בתכונת הבריאה ומהותה. והוא ית&#x27; שיודע לבדו מהות 
הבריאה באמת - יודע גם המצטרך לה. רק זאת ידענו, שיש ענין זה במהות הבריאה שלהשלמתה 
צריך הריבוי והמיעוט. והוא ענין הכ&quot;ח עתים המוזכרים בספר קהלת (פרק ג), שכנגדם עד 
בשחק - הלבנה, המתמלאת ומתמעטת להיות דוגמא לענין הזה. ויש בזה הענין ידיעות עמוקות 
לחכמים בהבנת דרכי הלבנה והליכותיה, והתחברה עם השמש בכל מקריה, שהם דוגמא ממש לכל 
הענינים הכלליים של ההנהגה הסובבת להשלים הבריאה לפי התכונה הזאת שיש בה, כמו 
שביארנו, שצריך להשלמת ענינה הריבוי והמיעוט, אשר על כן המשילו כנסת ישראל ללבנה, 
ואמרו (סנהדרין מב ע&quot;א), &quot;שהם עתידים להתחדש כמותה&quot;. והפרטים בענין זה רבים 
ועמוקים. אך כלל הענין הוא, שהגלגל הסובב על ישראל וכללות הנבראים להשלים תיקונם 


מצד תכונת הבריאה, לא מצד המעשה של התחתונים - כלל עניניו מתראים בלבנה הזאת וכל 
הנבחן בה: 
ואמנם כלל תיקון הבריאה חילק אותו האדון ב&quot;ה בין כל הנשמות אשר עשה לעבדו, לפי מה 
שידע היות הגון לכל אחד מהן לפי הענין שברא אותו, שהוא דבר נעלם מאוד מאוד, ולא 
הושג משום נביא וחוזה, כי כל זה נכלל בטעמי הגזירות שזכרנו, שהם נעלמים מן הנבראים, 
ולא יוודעו לנו אלא התולדות. ונמצא, שיש אדם שיגיע לו מצד שורש ענינו להיות מושפע 
בריבוי ההשפעה, שהוא אחד מן הדרכים שבהם נשלמת הבריאה כמו שביארנו, ויש אדם שיגיע 
לו מצד שורש ענינו להיות מושפע במיעוט ההשפעה, שהוא הדרך השני המצטרך להשלמת 
הבריאה. ואין כאן מצד מעשי בני האדם ההם, אלא מצד מה שמגיע להם לפי מה שחילק האדון 
ב&quot;ה תיקון הבריאה בין הנבראים, כי זה תיקון לה וזה תיקון לה, כל אחד לפי דרכו: 
ואמנם המשפט לאלקים הוא, לתת אחר כך שכר טוב לצדיקים, שהיו צדיקים והגיע להם מצד 


דרכי ההנהגה העליונה להיות מעונים ומיוסרים מצד העינוי שהיה להם בעולם הזה, וכנגד 
כל מעשיהם הטובים. ואמנם לכלל ההנהגה הזאת שאינה פונה אל הזכות והחובה, אלא פנייתה 
למה שמצטרך להשלמת הבריאה לפי מהותה, קראוה החכמים ז&quot;ל, &quot;מזל&quot;, יען אין ענינה אלא 
גזירה, ואינה תלויה בבחירת האדם ובזכותו. אמנם כבר אמרתי, אין דבר זה נוהג אלא 
בעולם הזה, אך בעולם הבא אין שם אלא שכר המעשים, מידה כנגד מידה, אפילו שכר דיבור 
נאה: 
(קסט) אמרה הנשמה - אמנם אם כן נגזר אומר שאין שכר ועונש בעולם הזה כלל, אלא בעולם 
הבא?: 
(קע) אמר השכל - איננו כן; אבל צריך שתדעי הקדמה עיקרית, והיא, כי הנה אמרו חז&quot;ל 
(בראשית רבה כה, ג), &quot;ויהי רעב בימי דוד&quot; (שמואל ב כא, א) - עיקר אותנטיא שלו לא 
היה ראוי להיות בימי דוד, אלא בימי שאול, אלא על ידי שהיה שאול גרופית של שקמה 
גלגלו הקב&quot;ה והביאו בימי דוד&quot;. וכן אמרו (ב&quot;ר נה, ב), &quot;הפשתני הזה כשהוא בודק פשתנו 


אינו בודק אלא&quot; וכו&#x27;. הרי לפניך שלא תמיד ישתמש האדון ב&quot;ה מן הנהגת המזל הזה, אלא 
בזמן שהוא יודע שטוב להשתמש בה. כי הנה האדון ב&quot;ה הכין סדרים עמוקים בהשלמת הבריאה, 
כמו שביארנו, ושם לו שני דרכים, דרך השכר ועונש ודרך המזל, והוא הבוחר, ומשתמש פעם 
מן הדרך האחד ופעם מן הדרך האחר, מה שהוא יודע היותו יותר טוב לעולמו. אמנם בהשתמשו 
מן הדרך השכר ועונש - יהיו כל הענינים הנולדים לפי סדרי השכר ועונש בחוקותיהם; 
ובהשתמשו מדרך המזל - יהיו הענינים. הנולדים לפי סדר הנהגת המזל ותכונת הבריאה, כמו 
שביארנו: 
והנה גם זה יוליד לצדיקים זכות יותר, כי אלמלי תמיד היה האדון ב&quot;ה מענה את הצדיקים 
לבד - היה נסיון, אך לא כל כך גדול, כי על כל פנים היו מתנחמים לדעת שהם ודאי 
צדיקים, כיון שהם מעונים; וכל בן שכל היה בוחר באלה היסורים, שודאי אינם אלא יסורי 
הצדיקים, כי הרשעים אינם מיוסרים. אמנם רצה האדון ב&quot;ה שיהיה מקום נסיון יותר גדול, 


שלא יוכלו בני האדם להבין בבירור מה שהקב&quot;ה עושה בעולם עם כל איש ואיש. אבל מה 
שיראה לכאורה - הוא היות &quot;הכל כאשר לכל, מקרה אחד לצדיק ולרשע&quot; (קהלת ט, ב). וענין 
זה ביארוהו במדרש ז&quot;ל (ילק&quot;ש קהלת תתקפט, וע&quot;ש בסי&#x27; הקודם לו), שלמה מביט בכל 
הדורות ורואה דברים שמגיעים לרשעים מגיעים לצדיקים&quot; וכו&#x27;. פירוש, כי יראה הקב&quot;ה 
שמקרה אחד שיוולד לרשע שיהיה, עובר אחת מן העבירות בפרט, ויהיה העונש ההוא מתיחס 
לעבירה ההיא, יוולד גם כן לצדיקים שיהיו ממש נזהרים עד מאוד באותה העבירה עצמה; 
והיינו, אברהם ונמרוד, וכל האחרים המוזכרים במדרש שם, שהמעשה מוכיח האמת הזאת שפך 
הוא ודאי. והנה זה עשוי כדי לתת שכר טוב יותר לצדיקים המתחזקים באמונתם, והוא מה 
שאמר הכתוב (חבקוק ב, ד), &quot;וצדיק באמונתו יחיה&quot;. כי אי אפשר לשום אדם לעמוד על 
בורים של הדברים שהקב&quot;ה עושה עמו, כי הוא ית&#x27; מתנהג פעם בדרך השכר ועונש ופעם בדרך 


המזל, כמו שביארנו. וכל דבר שיתחדש על האדם, הנה אין שם מי שישפוט אם מן השכר ועונש 
הוא, וכפי מעשיו, אם מן המזל הגוזר עליו; ויש בכל דבר ודבר פנים לכאן ולכאן, עד 
שהלב סוער מאוד ברוב מחשבותיו ושרעפיו בקרבו. אבל מי שהוא נאמן לה&#x27;, צריך שיתקע יתד 
אמונתו חזק בל ימוט, לדעת שכל מעשה ה&#x27;, יהיה באיזה דרך שיהיה, ישר ונאמן הוא ודאי, 
ואין עולה ח&quot;ו, ולא כרשעים שהיו אומרים, לא יתכן דרך ה&#x27;; אלא על משמרתו יעמוד לעבוד 
את בוראו בעבודה תמה, בהשואה אחת בכל מידה ומידה שהוא מודד לו, ואז יקרא תמים ממש: 
כללו של דבר - שני דרכים הם, דרך השכר ועונש ודרך המזל; והאדון ב&quot;ה משתמש מהם לפי 
מה שהוא יודע היותו טוב לעולמו: 
ובמדרשו של רשב&quot;י נמצא מאמר אחד, שאף על פי שענינו עמוק בסתרי המידות, אבל שטחיותו 
נראה זר מאוד למי שלא ידע הקדמות אלה שהודעתיך. וז&quot;ל המאמר (תיקוני זוהר, תיקון ע), 
&quot;ובזמנא דאסתלק הוי&quot;ה מכרסיא דדין ומכרסיא דרחמי, לית תמן לא אגרא ולא עונשא&quot;, כי 


נראה כאילו ח&quot;ו אין שכר ועונש. אמנם הכוונה האמיתית היא להודיענו שיש זמן שאין 
האדון ב&quot;ה מנהג העולם בהנהגת השכר ועונש, אלא בהנהגת המזל, וכמו שביארנו, שהטוב 
והרע נמשך ובא לפי עניני ההנהגה לצורך התיקון הכללי. אך ודאי שהשכר ועונש יהיה 
לעולם הבא, לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. אמנם הודיענו, שבזמן תוקף עקבות משיחא, 
לא יקשה עלינו אם הצדיקים נשפלים השפלה גדולה, ואם בני האדם צועקים ולא נענים, וכל 
שאר הדברים הרעים שאמרו רז&quot;ל (סוטה מט ע&quot;ב), &quot;בעקבות משיחא חוצפא יסגי&quot;, כי כל זה 
נולד לפי שאין הצדיקים יכולים אפילו בזכותם לתקן הקלקולים ההם, כי השעה גורמת כך, 
וכדי להוליד מזה התיקון השלם שיהיה אחר כך בגילוי יחודו ית&#x27;, וכמו שביארנו: 
ואמנם צריך שתדעי הקדמה, צריכה לנו הרבה לישוב ספיקות רבים. והוא, כי אפילו בזמן 
שהאדון ב&quot;ה רוצה לנהג את עולמו בהנהגת המזל שזכרנו, הנה הוא מחזיר ומסבב הדברים, 


שאפילו מה שצריך לבוא לפי המזל - יגיע מתוך דרכי הנהגת השכר ועונש. וכענין זה מצאנו 
יסורין של רבי, שאמרו ז&quot;ל (ב&quot;מ פה ע&quot;א), &quot;על ידי מעשה באו ועל ידי מעשה הלכו&quot;. 
ובאמת לא היו היסורין ההם אלא מיסורי הצדיקים, אבל כך היא המידה, שהקב&quot;ה מרכיב שתי 
ההנהגות אלה ביחד, ואף גזירות המזל לא יבואו אלא על ידי ענין מה המתיחס אל השכר 
ועונש שיוכלו ליתלות בו, שהרי אגביו יתגלגל כל הצריך להתגלגל, אף על פי שבעצמו לא 
יהיה אלא דבר קטון: 
כללו של דבר שורש ההנהגה באמת הוא ענין התיקון הכללי של כל הנמצאות, הסובב על קוטבי 
תכונת הנמצאות עצמם, לפי מה שעשאם הבורא ית&quot;ש; וכל גלגולי ההנהגה הזאת אינם אלא 
סיבובי דברים ההולכים אל תכלית התיקון הכללי הזה שזכרנו, בהסיר מהם כל החסרונות 
המצויים בהם. ויש לדבר הזה חוקים וסדרים עמוקים בלתי מושגים כלל. ובעוד שגלגולים 
אלה מתגלגלים והולכים, יש הנהגת השכר ועונש, שהיא ההנהגה המתגלית, שכל חוקות שמים 


וארץ תלויים בה. אמנם תוכיות כל הסדרים והחוקים נקשר בענין התיקון הכללי שזכרנו, כי 
אינם שתי הנהגות הפכיות ומתנגדות, אלא אדרבא, העיקר היא הנהגת התיקון הכללי; אלא 
שידע האדון ב&quot;ה בחכמתו הנשגבה, לסדר חוקי שכר ועונש ראויים לשמש כל זמן סיבוב 
ההנהגה הזאת, ויהיו חוקים מתיחסים ונאותים ומשתווים בתוכיותם אל גלגולי ההנהגה של 
התיקון. ועל כן לא תצא ההנהגה של השכר ועונש חוץ ממרכז הנהגת התיקון הכללי, אדרבא, 
הנה היא משתווה אליה ומתחברת עמה, ודברי ההנהגה של התיקון עצמה ימשכו ויבואו בדרכי 
השכר ועונש, וכמו שביארנו: 
אפס, כי העלים האדון ב&quot;ה מנבראיו השגת ההנהגה העליונה הזאת, ולא היא ועניניה, ולא 
היחס שבינה ובין הנהגת השכר ועונש מתגלים ונודעים. ולא עמד על בירור הדבר הזה כל 
נביא וחוזה, אלא ראו מה שראו, ולא עמדו על בוריו, כי אם נשארו תמיד מסופקים בספיקות 
רבות, וכמו שאמרו ז&quot;ל על הפסוק (שמות לג, יט), &quot;וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר 


ארחם&quot; (עי&#x27; ברכות ז ע&quot;א): 
וצריך שתדעי כי פרי המעשים הטובים שהצדיקים עושים, הוא מה שיהנו מהם לעתיד לבא 
בעולם הגמול, דהיינו הנצחיות. ואמנם יש במעשים טובים עצמם התיקון שהם מתקנים עתה 
בבריאה לפי הסדר שהיא מסודרת, ויש השכר מה שראוי להם לקבל לפי התיקון הזה שתיקנו. 
על כן הנה האדון ב&quot;ה צריך לקחת מעשי בני האדם לפי מה שהם, ולשפוט אותם לפי התולדה 
הנולדת מהם באמת - לפי מה שהניח הקב&quot;ה לבני האדם לתקן בבריאה כולה. ודבר זה צריך 
לגזור אותו לפי ענין מהות הבריאה כמו שעשאה האדון ב&quot;ה, ולפי כל ההבחנות הנבחנות 
בתכונתה: 
ותדעי שאין שום דבר נשכח לפני כסא כבודו, ואין נעלם מעינו ית&#x27; בשפטו המשפט הזה; 
פירוש, שלא תאמר כיון שנתקלקל דבר, ואחר כך נתקן, לא יזכר לפניו אלא התיקון, 
והקלקול שהיה כבר נשכח; או להפך, בדבר שהיה מתוקן ונתקלקל לא יזכר תיקונו שהיה; 
אינו כן אלא אין שכחה לפני כסא כבודו. שאינו דומה התולדה היוצאה מן התיקון הבא אחר 


הקלקול, או התיקון הבא אחר תיקון אחר, או תיקון שבא אחר שני קלקולים, ועל דרך זה עד 
אין תכלית, מה שאין הפה יכול לדבר. כי לפי הגלגול של כלל הנמצאות צריך לשפוט כל 
מעשה על פי העבר ההוה והעתיד, שהרי אין תיקון כלל הבריאה נתקן אלא מכל מה שיתגלגל 
בכל השיתא אלפי שנין, זמן העולם הזה: 
והנה האדון ב&quot;ה בידיעתו ידון כל דבר על פי שלושת הזמנים שזכרנו, כי אין תולדת כל 
מעשה אלא לפי מה שקדם לו, ולפי ההוה עמו, ולפי כל הבא אחריו. ואחר כל המשפט הזה 
נקבע לו שכר לעתיד לבא, שכר ההגון לו לפי מעשיו, וזה פשוט. והנה ביום הדין הגדול 
יפרוש האדון ב&quot;ה את השמלה לעיני כל היצור, מכל מה שנעשה מיום ברוא אלקים אדם על 
הארץ עד היום ההוא, ויראה יושר משפטו בכל מעשה ומעשה, קטון וגדול, ומה נגזר עליו 
לפי משפטו האמיתי לזמן קיבול, שכר לעתיד לבא. ואחר כך יצאו צדיקים לקבל שכרם, איש 
איש כפי מעשיו: 
(קעא) אמרה הנשמה - ודאי הרבה למדתי, ויכולתי לפחות לסבור איזה סברא שתשקוט בה דעתי 


בענין השגחתו. וראיתי מקום גדול לעבודת האדם, ומה היא ומה תועלתה. וראיתי תולדות 
הזמן המתחדשות לבקרים, כמה מקורות יש להם, דהיינו, מידת משפטו ית&#x27; ומידת רחמיו, 
הנהגת המזל, והכוונה התכליתית בכל אלה מה היא. הבנתי מציאות האדם בזמן הזה, ועילויו 
בזמן שיתעלה. הבנתי ענין ביאת המשיח ותחית המתים ועולם הגמול מה הם ועל מה הם. ועל 
הכל - תוקף האמונה, לדעת שהכל מאתו ית&#x27; בעצה עמוקה, אין דבר במקרה ולא לבטלה, לא 
קטון ולא גדול, כי הכל גלגל הוא שחוזר בעולם, סובב סובב והולך לתת תיקון כללי אל כל 
הנמצאות, וסוף סיבובו יהיה התיקון הכללי הזה. והנה אחשוב שעד כאן כללים של חכמה, 
ואידך פירושא הוא, להבין כל הפרטים שבעולם, איש איש תחת סוגו. די לי שיהיו השרשים 
בידי, למען היותי לפחות מיושבת באמונתי בבירור: 
(קעב) אמר השכל - עוד יש לי לבאר לך ענין הזמן ההולך בהיקף על כל האישים בשוה. 
ומצאנו בו שינויים בחלקיו מטעם הזמן עצמו, פירוש, לא מטעם מעשים שיחודשו בו, אלא 


מטעם היות העת ההיא. והוא מה שאמר קהלת (ג, א), &quot;לכל זמן ועת לכל חפץ&quot;. והלא גם לזה 
צריך שיהיה שורש הגון ודאי: 
(קעג) אמרה הנשמה - גם זה ענין נחמד לדעת אותו על בוריו: 
(קעד) אמר השכל - ראי, הכוכבים והמזלות הם משפיעים כל אחד ואחד על דבר מיוחד ופרטי 
בעולם השפל הזה. ומי שהוא מושפע מכוכב אחד אינו מושפע מחבירו. וכל המקבלים מקבלים 
ממשפיעיהם תמיד בכל מקום. אמנם מלבד הפקודה הזאת אשר להם, הנה יש להם ממשלה ושליטה 
בסיבוב הזמן, שכל אחד שולט בשעה ועת אשר הוחק לו, וזה ידוע. ואמנם יש הפרש גדול בין 
שתי השליטות האלה, כי השליטה שיש להם כל אחד על הדברים המיוחדים לו, היא שליטה מגעת 
בעצם המקבלים, שכל ענינם תלוי בהם, ומתפעלים בתוכיות עצמותם מן ההשפעה שהם משפיעים 
עליהם. אך השליטה של ההיקף היא שליטה כללית, שכל השולט שולט על כל העולם, בין על 
הבריות המיוחדות לו, בין על הבריות שאינן מיוחדות. אך מצד אחר, אין השליטה ההיא 


שליטה גמורה על שום אחד מהם, ואין מקבלים ממנה אלא איזה התפעלות. ורושם הניכר יעשה 
בבריות מצד השליטה ההיא ודאי, כי אין שום מעשה במעשי האל ית&#x27; שיהיה לבטלה, אך אין 
זאת הפעולה העצמית אשר לכוכבים האלה. אך עצם פעולתם אינו אלא מה שהם פועלים ביחוד 
בבריות המיוחדות להן, וכמו שביארנו: 
ואמנם זאת היא דוגמא עשויה להראות ענינים היותר גבוהים ונעלמים. והיינו, כי הנה 
מיני השפעות רבות חידש האדון ב&quot;ה להשפיע על בריותיו, השפעות מיוחדות לכל בריה כראוי 
לה. ומלבד זה, גזר היקף סיבובי לכל מיני ההשפעות האלה, להיות שולטים בסיבוב על 
העולם, שיהיה סדר שליטתם ופעולתם בסדר סיבוב הזמן. ובכל יום שולט בהנהגה מין ממיני 
ההשפעות, והיא שליטה כללית על כל הבריאה, אך אין פעולתו בשליטה זו פעולתו העיקרית 
שהוא עושה בנמצאות המקבלים ממנו ביחוד, אבל עם כל זה יחודשו ענינים בכל הבריאה לפי 
ענין ההשפעה ההיא, תולדת שליטתה זאת. ובזה גם כן תלויה קדושת ימי המועדות מימים 


</div>
