{"bookId": "kabala-d735a9dac18a", "part": "1", "torah": "16", "title": "ספר דעת תבונות — קטע 16", "hebrewTitle": "קטע 16", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-d735a9dac18a/1/16/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-d735a9dac18a/1/16/", "segments": [{"index": 1, "he": "ימימה, וכל שאר הדברים התלויים בזמן. אמנם צריך להבחין ההבחנה שזכרתי, שיש הפרש בין \nהפעולה המיוחדת מכל השפעה בכל זמן, ובין הפעולה הסיבובית שאינה כל כך עיקרית להגיע \nבתוכיות עצם המקבל: \nעל דרך זה ענין יצירת האדם וכל זמניו, שכבר שמעת היותם מקבילים אל סדרי ההשפעה \nהעליונה. כי ודאי הוא שבכל זמן מזמניו יתנהג על פי סדרי ההשפעות שהזמן ההוא מקביל \nלהם, אך לא על צד התולדות הנולדות ביחוד מן ההשפעות ההם, אלא על צד הכנות גופו \nואיבריו על הסדר ההוא. והנה אמרתי לך מה שיספיק לישב דעתך על האמת בעיקרים האלה אשר \nביקשת ממני, ותו לא מידי: \n(קעה) אמרה הנשמה - עוד ענין אחר אחפוץ לדעת ממך, ואולם איננו ענין כל כך ארוך, וגם \nלא מן המבהילים הרעיון בהעדר הידיעה בו, כמו הענינים שזכרנו עד עתה; אבל הוא דבר \nשתאותי לעמוד עליו בבירור: \n(קעו) אמר השכל - ומה הוא הענין הזה?: \n(קעז) אמרה הנשמה - ענין הנבואה, מה היא, מה דרכה ומה תועלתה?: \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "(קעח) אמר השכל - הנבואה היא ידיעה והשגה שהקב\"ה נותן לנביא מכבודו ית'. ואמנם, הנה \nשמעת כבר שאמיתת מהותו ית' ושלמותו מה שהוא לפי עצמו - אינו ניתן להיות מושג לנו \nכלל, ולא ישיגוהו אלא מצד פעולותיו ומצד המידות אשר קבע לעצמו להנהיג את העולם, \nוכמו שביארנו. וישיגוהו מטיב ומעניש, מרחם, שופט, מחיה, רופא, ובכל שאר כל התארים \nהמיוחסים לו מצד פעולות ו. ויראה להם כל השפעותיו בכל דרכיהם, ויראו כל עניניהם \nשבהם תלויים כל חוקות השמים והארץ וכל צבאם וכל פרטיהם. ועל כן ידעו העבר והעתיד מה \nשהקב\"ה עושה בעולם, כי הנה ישיגוהו תופס באחת המידות, וישיגו כל התולדות הנולדות \nמזה בכל הנבראים שיהיו, וישיגוהו תופס במידה שתפס, ובמידה שיתפוס בכל פרטי הענין \nהזה כולו. אך מהותו הפשוט לא ישיגו. ואף השגה זאת שמשיגים לא תהיה בראיה פשוטה, אלא \nבדרך מיוחד לנבואה: \n(קעט) אמרה הנשמה - זה מה שאני מבקשת לדעת, איך היא הראיה הזאת: \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "(קפ) אמר השכל - מקרא מלא הוא (הושע יב, יא), \"וביד הנביאים אדמה\". ובמשה רבינו ע\"ה \nנאמר (במדבר יב, ח), \"ומראה ולא בחידות\", הא לאחרים - בחידות. ובהדיא אמר (שם), \n\"בחלום אדבר בו\", ורז\"ל קיימו מה שקיבלו (ברכות נז ע\"א), \"חלום - אחד מששים \nבנבואה\". וזה, כי לא ניתן רשות לנביאים לראות הכבוד העליון כמו שהוא, אבל הכבוד \nהמתגלה עליהם יחדש בלבבם דמיונות נבואיים, שיהיו כמו לבושים וחידות לענינים הראויים \nלהגיע לידיעתם, וכמו כל שאר המשלים והחידות שבעולם. ואמנם אין דרך השגתם כמו שמשגת \nהדעת האנושית בדרך הטבעי; אבל היא השגה נשפעה בהם, וידיעה נחקקת, שלא יפול בה הספק \nוצורך העיון והרגל המופתים, אלא יתברר להם בלי שום ספק שהמתגלה עליהם ומדבר עמהם \nיהיה כבודו ית', והוא המחדש בלבם הדמיונות הנבואיים ההם. ותחקק בלבם ידיעה כמו כן - \nשישיגו פתרון המראה והחידה, וישיגו מה שהאדון ב\"ה רוצה לגלות להם. וכדברים האלה כתב \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "הרמב\"ם זללה\"ה בפרק ז' מיסודי התורה (הלכה ג), זה לשונו, \"הדברים שמודיעים לנביאים \nבמראה הנבואה - דרך משל מודיעים לו, ומיד יחקק בלבו פתרון המשל במראה הנבואה, וידע \nמה הוא\": \nוצריך שתבחיני שיש משלי המידות ומשלי התולדות. פירוש, יש משלים שבהם יתדמה הכבוד \nהעליון על פי מידותיו ופעולותיו, ויש משלים שימשילו הפועל הנפעל ממנו ית'. דרך משל, \nכשירצה האדון ב\"ה להראות כבודו לנביא כמו מטיב ומרחם - יתדמה לו כזקן, כענין שנאמר \n(דניאל ו, ט) \"ועתיק יומין יתיב\" וכשירצה להראותו כמו גבור על אויביו - יראה כבחור \nאיש מלחמה, וכמו שאמרו ז\"ל (מכילתא יתרו כ, ב), \"נגלה על הים כבחור ונגלה על הר \nסיני כזקן\"; (חגיגה יד ע\"א), \"שבחור נאה למלחמה וזקן נאה לישיבה\". אך משלי הפעולות \nהם כענין מקל שקד דירמיה, וסיר הנפוח, סולם דיעקב, מגילת יחזקאל, איפת זכריה, \nומנורת הזהב. והנה משלי המידות, כשיראה הכבוד העליון לעיני הנביא באותם הדמיונות, \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "מיד ישיגו פתרון המראה ההוא. אך משלי הפעולות אפשר להם שלא ישיגום עד שיפרשום להם, \nוכמו שמצאנו בנביאים (זכריהו ד, ה), \"הלא ידעת מה המה אלה, ואומר לא אדוני\", וכדברי \nהרמב\"ם ז\"ל שם: \nוהנה ממה שאפשר להיות במראיהן - זה הוא ריבוי הדמויות, ואפילו הפכיים זה לזה ברגע \nאחד. ודבר זה לימדונו חז\"ל במסכת סופרים (טז, ב) ז\"ל, \"פנים בפנים דבר ה' עמכם'. \nפנים תרי, בפנים - תרי, הא ד' אפין של אימה - למקרא, בינוניות - למשנה, שוחקות - \nלתלמוד, מסבירות - לאגדה\". וכן אמרו (ילק\"ש יתרו רפו), \"אנכי ה' אלקיך\" - אמר ר' \nחמא בר פפא, הראה להם הקב\"ה פנים זועפות, פנים מסבירות וכו'. אמר להם, אף על פי \nשאתם רואים כל הדמויות הללו - אנכי ה' אלקיך\". והרי זה כדרך שאמרו בדיבור גם כן. \n(ירושלמי נדרים פ\"ג ה\"ב, וע\"ש עוד דברים), \"ערות אשת אחיך\", \"יבמה יבא עליה\" - \nבדיבור אחד נאמרו; \"זכור\" ו\"שמור\" - בדיבור אחד נאמרו (שם, ועי' ר\"ה כז ע\"א). והנה \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "הטעם לזה מבואר הוא, כי כיון שאין הדמויות הללו עצמיים, אלא גילוי נבואי נברא, תלוי \nברצונו של מלך שהוא אומר ויהי, שיתדמו דמויות אלה לנפש הנביא. הלא הוא יכול לברוא \nדמויות כמו שרוצה באיזה דרך שרוצה, ואינו צריך לחוקות הטבע הגשמי הלז, שאינם עשויים \nאלא לגופים לבד. אמנם זה ודאי שאין שום דבר מדברי ה' לבטלה ח\"ו, אלא כל דמות ודמות \nשהוא מראה לו, אינו אלא להודיעו מידה אחת ממידותיו ית', או ענין ממידותיו. וברצותו \nלהראות לו ענינים שונים, יראה לו דמויות שונים, אף על פי שבעצמם יהיו הפכיים, כי \nכבר אין התכלית על הדמות המתראה, אלא על המובן לנביא מתוך הדמות ההוא: \n(קפא) אמרה הנשמה - אבל קשה לי מאוד מקרא שכתוב (דברים ד, טו), \"כי לא ראיתם כל \nתמונה\", שהרי הוא הפך כל הדברים האלה שדיברת: \n(קפב) אמר השכל - וכי בלאו הכי אינו קשה שהכתובים סותרים זה את זה ? פסוק אחד אומר, \n\"כי לא ראיתם כל תמונה\", ופסוק אחר אומר (במדבר יב, ח), \"ותמונת ה' יביט\"; וכתיב \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "(יחזקאל א, כו), \"דמות כמראה אדם עליו מלמעלה\", וכל דכוותיה: \n(קפג) אמרה הנשמה - תשיב אתה לשתיהן: \n(קפד) אמר השכל - כתוב (ישעיהו מ, כה), \"ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש\", וכן \n(ישעיהו מ, יח), \"ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו\". ועיקר זה הוא, שהרי ודאי \nהוא שאין הקב\"ה מכשיל הנביא ח\"ו, אלא מחכים אותו ומעמידו על האמת. והנה, שיהיה \nהקב\"ה מראה לו דמויות במקום שאדרבא צריך להתרחק מאוד מדמות, אין לך מכשול גדול מזה. \nאמנם האמת הוא, שנפש הנביא משגת האמת בבירור. וזה, כי כבר שמעת שאין השגת הנביא \nוידיעתו כהשגה וידיעה הטבעית, אבל היא השגה מוטבעת ונחקקת בו, שימצא לו בירור גמור \nבידיעותיו בלא שום ספק. וזה הוא מין ידיעה שלא יוכל דעת האדם הטבעי לשער אותה כלל. \nוהנה על פי הדרך הזה - נפש הנביא תשיג כל ענין הנבואה לאמתו, דהיינו, הנה יתברר לה \nשהאדון ב\"ה הוא המתגלה עליה, ומודיע אותה מה שמודיע אותה; ויתברר לה כמו כן שאי \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "אפשר לה להסתכל בו; לא מבעיא בהסתכלות של עין טבעי, אלא אפילו בהסתכלות נפשי, שאינו \nאלא השגה והבנה, כי לא תוכל הנפש להשיג ענינו יתברך. ויתברר לה שהכבוד המתגלה עליה \nמחדש בה דמות נבואי נברא, שמתוכו מקבלת הידיעה שהיא צריכה לקבל, והיינו (הושע יב, \nיא), \"וביד הנביאים אדמה\", שהבאנו למעלה: \nונמצא, שהאמת מתברר לה בירור גמור, ואין לה מקום לטעות, כי הידיעה האמיתית חקוקה בה \nלדעת כל האמת הזאת. והנה לא תשיג הדמיון הנבואי אלא אם כן באותה השעה עצמה תשיג \nשאינו אלא דמיון נבואי, ולא עצמותו של האדון ב\"ה. ועל כן, אף על פי שנאמר, \"וביד \nהנביאים אדמה\", מזהירם תמיד, \"ומה דמות תערכו לו\", כי הרי אין הנביא רואה דמות בלא \nשיראה גם כן שאינו אלא דמות נבואי, ולא עצמי, העשוי להבנת הנביא, שאינו יכול להשיג \nאת עצמותו ית' הפשוט מכל דמיון לגמרי. וכן משה רבנו ע\"ה מזהיר לישראל (דברים ד, \nטו), \"כי לא ראיתם כל תמונה\", כי שם מדבר על העצמות הפשוט של האדון ב\"ה, ואומר להם, \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "השמרו מאוד, כי כבר השגתם אתם האמת, וראיתם שלא ראיתם כל תמונה בו ית', אלא ראיתם \nשאדרבא מחמת היות עצמותו ית' פשוט מכל תמונה, לכן לא השגתם אותו, אלא אחר שברא לכם \nהדמויות הנבואיים. והמקרא קצר קצת, אך אינו קצר יותר משאר הכתובים, \"ואל מי תדמיוני \nואשוה\", \"ומה דמות תערכו לו\", כי משה רבנו ע\"ה מדבר עם ישראל שראו כל האמת הזאת, \nוהזכיר להם מה שראו באמת: \n(קפה) אמרה הנשמה - פירשת \"כי לא ראיתם כל תמונה\", אך לא פירשת \"ותמונת ה' יביט\": \n(קפו) אמר השכל - אפילו הדמות ההוא המתדמה לנפש הנביא יקרא היטב \"תמונת ה'\". והוא, \nכי הנה אין ספק אצל הנביא שהמתגלה להם מתחפש בדמות ההוא אינו אלא האדון היחיד ברוך \nהוא וברוך שמו, אשר על כך יוכלו לקיים בפה מלא (יחזקאל א, כח), \"הוא מראה דמות כבוד \nה'\", (ישעיהו ו, א), \"ואראה את ה'\". כי הנה בהשגתם המושפעת יתברר להם היות הדמות \nההוא דמות מתחדש מהתגלות עליהם הכבוד העליון, ואין התמונה ההיא אלא הדרך שבו מגיעים \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "להשגת גילויו זה ית'. הא למה זה דומה - לרואה את חבירו מתוך אספקלריא, שהנה אף על \nפי שאין עצם חבירו בתוך האספקלריא ההיא, הנה מה שהוא רואה הוא באמת רק חבירו, שנראה \nלו מתוך הסתכלותו באספקלריא. ונולד עוד מזה, שאם האספקלריא תהיה היא משונה, תראה בה \nצורת חבירו משונה, כפי ענין האספקלריא. ואמנם לא יסתפק הרואה שלא יהיה הגוף ההוא \nשהוא רואה גוף חבירו העומד שם, אלא שידע שבעמוד חבירו נגד האספקלריא ההיא המשונה, \nוהוא מסתכל באספקלריא ההיא, תתחדש לעיניו הצורה ההיא. כן הדבר הזה, הנה הנביא יודע \nשהאדון ב\"ה הוא המתגלה עליו ודאי במראה ההוא, אף על פי שאין המראה ההוא אלא מה \nשמתחדש לעיני הנביא מפאת נפשו עצמה, או מה שיהיה שגורם לו ראות הדמות ההוא. ועל נן \nהדמות - ההוא יקרא היטב \"תמונת ה'\", ויאמר בו, \"ותמונת ה' יביט\": \n(קפז) אמרה הנשמה - אבל עתה יקשה לי שלפי דבריך אין הפרש בין נבואת משה לשאר \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "הנביאים, כי כולם רואים התמונה הזאת, וכולם רואים שאין תמונה לו ית' לפי עצמותו \nהאמיתי: \n(קפח) אמר השכל - עתה אומר לך הפרש גדול בין משה רבנו ע\"ה לשאר הנביאים. כי שאר \nהנביאים - אפילו הדמות הזה לא יוכלו להביט בו הבטה גמורה, כי אינו נראה להם אלא כמו \nאחר כתלים, או כמה מראות, או מראה בלתי מצוחצחת. וענין זה פירשו חז\"ל על מקרא זה \nעצמו (במדרש רבה, פרשת ויקרא, א, יד) וז\"ל, \"מה בין משה לשאר הנביאים? ר' יהודה \nאומר, כל הנביאים ראו מתוך תשע אספקלריות וכו', ומשה מתוך אספקלריא אחת; ורבנין \nאמרי, כל הנביאים ראו מתוך אספקלריא מלוכלכת וכו' ומשה מתוך אספקלריא מצוחצחת\". \nוהנה בהיות שאפילו הדמות הנראה להם אינם יכולים לראות אותו היטב, הנה לא ישיגו סוף \nעניניו, וממילא גם מן הפתרון יחסר להם הבנה, וזה פשוט; כי כבר אין הקב\"ה מראה להם \nדמויות אלו אלא להודיעם ידיעות נכללות בדמות הנבואי ההוא, שבראותם הדמות ישיגו \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "הידיעה הנכללת בו בכל חלקיו; ואם הדמות עצמו לא ישיגוהו כי אם קצת, הנה ודאי הוא \nשלא תגיע אליהם הידיעה מושלמת בכל חלקיה, אלא הקצת שכנגד הקצת שראו מן הדמות. אמנם \nמשה, לפחות הדמות הנבואי היה משיגו בבירור, ועל כן היתה ידיעתו שלמה במה שאפשר \nלהיות ידיעת הנבראים, והוא הגיע לשיעור היותי גדול של. ידיעות הנבואה. אבל גם הוא \nלא ראה אלא מה שניתן לו רשות לראות, וזה פשוט: \nואמנם אעירך עוד על ענין אחד במראה הנבואה הזה, והוא, שאף על פי שמצינו לנביאים \nשיראו דמויות נבואיים אלו, אין צורך שיראו אותם בראיה כראית העין הגשמי, אלא בראיה \nהנפשית. כי הנה נושא אחד עצמו יוכל להיראות מהעין הגשמי ומהנפש מופשטת מגוף, ושניהם \nיקיימו היותו הנושא ההוא. אמנם כל אחד רואה אותו לפי דרכו, הא כדאיתיה והא כדאיתיה, \nכי הרי הנפש יכולה לראות מה שבחבית ומה שבתוך הכותל, שהעין הגשמי אי אפשר לו מפני \nדרך ראיתו, שאינו יכול להגיע אליו אלא מה שיכול לפי הגבול אשר שם לו הבורא ית\"ש. אך \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "החבית עצמה יראה אותה העין הגשמי בדרכיו, ויקיים היותה חבית, ותראה אותה הנפש \nבדרכיה, ותקיים גם היא חיותה חבית. כן הדבר הזה, שאין הנביאים צריכים לראות הצורה \nשיקראוה \"אריה\", והצורה שיקראוה \"נשר\" (עי' יחזקאל י, יד), וכן כל כיוצא בזה, כמו \nשיראו הצורה ההיא עיני הבשר, אלא בדרך הראיה הנפשית, וזה פשוט: \n(קפט) אמרה הנשמה - עדיין צריכה אני לדעת, מה צורך יש לתמונות האלה? וכי מה היה חסר \nאם היה הקב\"ה מודיע מה שרוצה להודיע מן הידיעות או העתידות בלא שיראוהו דמות כלל \nועיקר?: \n(קצ) אמר השכל - יכולני להשיב לך בדרך נקל ופשוט, והוא, כי רוצה הקב\"ה להגלות על \nבני האדם כדרכי בני אדם, וכמו שביארנו כבר. כי הנבראים בצורתם עצמה מראים על \nההשפעות והמידות העליונות, והם דוגמא להם ממש. על כן האדון ב\"ה מראה להם כבודו \nכדמות הנברא ממנו, כי כבר הצורה ההיא למטה אינה אלא דוגמת ההשפעה והמידה ההיא \nשלמעלה. ותראי, כי גם זו מידה ממידותיו ית' - להעתיק עניני השפעותיו ומידותיו אל \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "עניני הצורה של התחתונים, שתוכל הצורה להיות דוגמא רומזת אל הענינים של ההשפעות \nההמה וסידר האדון ב\"ה סדר שלם שיספיק לעשות בצורות הנבראים דוגמא לכל הענינים \nהעליונים שהוא רוצה להראות בם, עד שנמצא טעם הגון ושלם לכל חלקי הצורה של הנבראים, \nשלא יהיה בם שום ענין בהזדמן, אלא הכל מיושב על אפניו על פי השורש הזה - שיהיו \nהענינים העליונים והרוחניים נרמזים בצורות הנבראים. השפלות עצמם. ומרוממותו של \nהכבוד העליון הוא, שלא יראה הנביא הענינים העליונים אלא מצד התיחסם לנבראים עצמם, \nלהיותם נרמזים בהם, וכמו שביארנו: \nואמנם יש עוד עומק יותר בענין הזה, והוא, כי הנה הסדר והדרך שלקח האדון ב\"ה להיות \nמעתיק בו עניני ההשפעה אל עניני הצורה של התחתונים, וכמו שביארנו, הוא הפועל הרבה \nבמציאות הנבראים האלה בכל צורותיהם. ואתן לך משל מזה, לפי שרצה הקב\"ה להעתיק ענין \nהשגחתו אל ענין העין, על כן יש העין באדם. ולפי שרצה להעתיק מידות השגחתו - מידת \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "החסד מידת הדין ומידת הרחמים - אל ענין הגוונים הלבן האדום והירוק, לכן יש שלושה \nגוונים אלה בעינו של האדם. ולולא היה רוצה להעתיק ענינים אלה בדרך הזה, לא היו \nאברים אלה וחלקיהם באדם, אבל אברים וחלקים אחרים, וזה פשוט. וכן בכל שאר התכונות \nשבנמצאים, ואיכויותיהם, והתגברם פעם בדרך אחד ופעם בדרך אחר, עד שעושים שינויי \nהמצבים בכל הגופים הנבראים - הנה כל זה תלוי בדרך איך שרצה האדון ב\"ה להעתיק \nהענינים העליונים לצורות ותבנית בנבראים. נמצא, שזה הענין הוא שורש גדול לנבראים \nולמקריהם. על כן יראה האדון ב\"ה את כבודו לנביא בדרך הדמויות האלה, - כדי שיבין \nהמידות הנשפעות, וגם העתיקם אל הצורות התחתונות, כדי שישיג ויבין היטב ההתפעלות \nשנעשה בתחתונים מן ההשפעות העליונות בכל סידורי הערך, וכל החילוקים אשר עשה בענין \nהזה: \nונמצא, שהנביאים יראו דמות אורים גדולים וקטנים, עולים או יורדים, נוסעים ועומדים, \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "וכמה מיני דמויות כעניני דמויות התחתונים, וכמו שמצינו להם הכתובים, בראייתם \nהנפשית, וכמו שביארנו, ומהם יתבוננו ויעמדו על סדרי ההשפעה וההנהגה העליונה בכל \nסדריה. ואמנם הוראת הדמויות על המידות הוא על פי המובן מן התמונה עצמה. דרך משל, \nהצורה הכדורית המקפת, שאין בה לא ימין ולא שמאל, לא ראש ולא סוף, הנה תורה על השקפה \nאחת כללית המקפת כל הענין אשר תשקיף עליו בשוה. אך הצורה הישרה המתחלקת לצדדין, \nימין שמאל ואמצע, ויש בה ראש ורגלים, תורה על השקפה מודרגת ופרטית, ההולכת מן \nהעליון עד התחתון בהדרגה בכל המושקפים ממנה, וכן בחילוק הפרטים - אלו מיימינים ואלו \nמשמאילים, וכן כל שאר התמונות כולם. ופירוש הענין, הנה עולם השפל הזה מושגח כולו \nבהשגחה כללית לקיומו מן הרצון העליון, ובבחינת הקיום הנה אין הפרש בין מין למין, \nולא בין איש לאיש, כי כך צריך קיום הגלגל העליון כמו היתוש הקטן. ונמצא, השגחתו ית' \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "מקפת על כל הנבראים כולם בהשואה אחת, וכולם נשואים ממנו ונסבלים מכוחו. אך ההשגחה \nהמשפטית אשר לענין העבודה, היא השגחה, מתפרטת לפרטים רבים, כי הנה האל ית' שוקל כל \nדבר במאזני צדק להטיב או להרע, כל דבר ודבר בטעם פרטי לפי מה שהוא: \nוהנה ברצות האדון ב\"ה להראות לנביאיו כוחו הגדול הסובל כל הנמצאות והשגחתו המקפת את \nכולם בשוה, איש לא נעדר, ואין נסתר מעיני השקפתו, הנה יראהו כאילו אור מאתו ית' \nסובב כל העולם כולו, כרקיע הסובב את הארץ מכל צדדיה, וכן נאמר (יחזקאל א, כב), \n\"ודמות על ראשי החיה רקיע\" וכו'. וברצותו להראות לו משפטו ית' - יראה לעיניו כמלך \nיושב על כסאו, צדקה בימינו ומשפט בשמאלו, להעמיד את כל בריותיו במשפט צדקו. ואם \nירצה האל ית' להראות את נביאו פרטיות הכוחות הסובלות את העולם אלה על אלה, כענין \nאמרם ז\"ל (חגיגה יב ע\"ב), \"הארץ על מה היא עומדת? - על העמודים, ועמודים - על המים \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "וכו', וכולם תלויים בזרועו של הקב\"ה\" - יראה לנביא גלגלים רבים אלה בתוך אלה, כל \nעליון סובב את התחתון ממנו, והעולם במרכז כולם, והוא ית\"ש משקיף וסובל את כולם. \nוברצותו להראות לו השתלשלות כל הכוחות ההולכים בהדרגה, נמשכים זה מזה, והעולם השפל \nנמשך מסוף כולם, וכמו שביארנו במקומו, הנה יראה לו מדרגות מדרגות זו תחת זו, והעולם \nמתחת לכולם. וברצותו להראות לו מדרגת מעלת הנמצאים הקרובים יותר אליו ית' והרחוקים \nממנו - בסדר ההדרגה, ובמידות עצמם הקרובות אל שלמותו, והמתרחקות יותר שמתיחסות יותר \nעל ערך התחתונים - יראה לו מדרגות מדרגות זו לפנים מזו, כחדר לפנים מחדר, או כלבוש \nעל גבי לבוש, והעולם השפל חוץ מכולם, חיצוני מכולם: \nולא עוד, אלא שכל המראות הללו יראם לו בבת אחת, אם ירצה להודיע לו כל הענינים \nשזכרנו ותולדותיהם כולם כאחד, ואף על פי שהם מתנגדות זו לזו, וכענין (ירושלמי נדרים \nפ\"ג, ה\"ב), \"ערות אשת אחיך\" ו\"יבמה יבא עליה\", \"זכור\" ו\"שמור\", שזכרנו למעלה \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "הנאמרים בדיבור אחד; כי מה שהוא למעלה מן הטבע אינו מוגבל בחוקות הטבע. וכבר בחלום, \nשהוא גם כן ממין הנבואה, וכמאמרם ז\"ל (ברכות נז ע\"ב), \"חלום אחד מששים בנבואה\", \nיקרה קצת מזה - שיתדמו ענינים שאינם לפי הראיה שבעת היקיצה, ויתחלפו הנושאים לחולם \nברגע אחד מבלי שיבחין דרך התחלפם. ויראה איש אחד בחלומו, יחשוב שהוא ראובן, וברגע \nאחר יחשוב שאותו שהוא רואה הוא בית אחד או אבן אחת. סוף דבר, יתרכבו הרכבות שאינם \nלפי דרך הראיה כלל. כל שכן הנבואה שהיא ממש חוץ לטבע, שהקב\"ה ידמה ביד הנביאים מה \nשהוא רוצה, וכמו שביארנו למעלה כבר: \n(קצא) אמרה הנשמה - ישבתני מאוד בדבריך אלה. והנה קודם שנשלים דיבורינו, אשאלה ממך \nשאלה קטנה שאינה כל כך מצטרכת, אך תשובתה בה יהיה לי לנחת: \n(קצב) אמר השכל - שאלי: \n(קצג) אמרה הנשמה - ענין הבריאה אם אפשר להבין דרכה, פירוש, איך יצא היש מן האין, \nאם לא?: \n(קצד) אמר השכל - איך הקב\"ה פועל, כבר הודעתיך שאי אפשר לנו להשיגו, פירוש, באיזה \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "דרך הוא עושה פעולתו. ואין לנו לבקש אלא על מה הוא פועל, ובאיזה סדר הוא פועל. \nואשיבך על אשר שאלת. הנה החומר הזה שחידש, חדש הוא חידוש גמור שחידש האדון ב\"ה \nביכולתו הנשגבה, שאי אפשר לנו להבין איך חידשו. אמנם באיזה סדר פעל לחדש אותו - זה \nנוכל להבין, שכבר אין אנו מבינים בזה אלא הדרגת הפעולה. ונאמר, כי הנה עשיית החומר \nהזה שעשה, ודאי היה קדום בחוקו ית' שיזכל לעשותו, ושהיה עתיד לעשותו, כי לא נוכל \nלחשוב בו ית' שום תוספת או שינוי כלל, שיתחדש אתו ענין מה שלא היה לו; אלא היה קדום \nברצונו שיעשה החומר הזה. אמנם יה אינו נקרא אפילו היות העולם בכח, כי אין יחס בין \nפשיטותו ית' ובין ברואיו, וכל התארים הנופלים בברואיו אינם נופלים בעצמותו ית' כלל. \nרק כשרצה לחדש ממש החומר הזה, אז חידש מיני השפעות ממנו ית' שהיה בחוקם ממש להוציא \nהחומר הזה, ויש להם יחס לחומר הזה, כי לא חודשו אלא בשיעור הגון להוציא. החומר הזה. \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "ואמנם ההשפעות האלה כבר הודעתיך שהם מיני השפעות ההולכות בסדר הדרגה. אך לא תקרא \nסיבה קרובה אל החומר הזה בתכונתו כאשר הוא, כי אם המין האחרון והפחות שבכל ההשפעות. \nוכבר פירשתי לך דבר זה למעלה באר היטב: \nונמצא, שמאז חודשה ההשפעה הראשונה, כבר יש בחוקה עשיית החומר, ונקרא שהחומר הזה \nכלול בה, כי בחוק ענינה הוא, ולא נתחדשה אלא בעבורו; אך היא עדיין סיבה רחוקה, כי \nענינה יותר נכבד ומעולה ממה שמצטרך למציאות החומר השפל. וההשפעה השנית תהיה סיבה \nיותר קרובה אליו, והוא כלול בחוקה וקרוב יותר לימצא ממה שהוא בראשונה. וכן על דרך \nזה הולך ומתגלגל בחוקי כל ההשפעות שחידש לבעבור זאת, ומן האחרונה שבהם יוצא בפועל. \nוהנה אין ההשפעה הראשונה אלא מציאות החומר הזה מושפע ממנו ית' ביתר שאת ממה שראוי \nלהיות. וההשפעה השנית כמו כן מציאות החומר הזה מושפע בפחות כח מהראשונה. כי הרי אין \nההשפעות אלא מציאות נמצא אחד משולח ומושפע ממנו ית', שעד שהוא משולח ממנו טרם שתצא \n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "תולדתו בפועל - נקרא השפעה ממנו. ובצאת ענין ההשפעה בפועל ויעשה נמצא. מן הנמצאות - \nאז יקרא תולדה. ונמצא ההשפעות והתולדות ענין אחד, אך ההשפעות הם כלל השגחותיו ית', \nוהתולדות הם הנמצאות הנולדות מן ההשגחות. אבל השגחתו היא ככל שאר עניניו ית' הבלתי \nנודעים מצד עצמם, כידיעתו וזכירתו וחמלתו, שאינם דבר חוץ ממנו, ולא כידיעתנו \nוזכירתנו וחמלתנו; אבל הם השגחות שמצד פעולתם נשיגם, שאינם אלא המצאת הנמצאות ההם, \nושילוח מציאות הנמצאות ההם ועצמותם מאתו ית'. ודי בזה לאשר שאלת: \n(קצה) אמרה הנשמה - ודאי הנני שמחה בחלקי מאוד מאוד, שקבלתי ממך ידיעות גדולות \nועמוקות, ונשארתי מיושבת באמונה השלמה והנאמנה בכל הדברים שחייב כל בן דת משה \nוישראל להיות מושב בהם, ושלום על ישראל. ברוך יי לעולם אמן ואמן: ", "en": ""}]}
