{"bookId": "kabala-d735a9dac18a", "part": "1", "torah": "9", "title": "ספר דעת תבונות — קטע 9", "hebrewTitle": "קטע 9", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-d735a9dac18a/1/9/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-d735a9dac18a/1/9/", "segments": [{"index": 1, "he": "כמה מן הנקיון והסידור הנאה הושם במעשה בני האדם, מה שלא היה כלל במעשה הבהמות; וזה \nמפני עומק החכמה הרבה הנמצא בכל מעשי הבורא ית\"ש, לעשות את הכל על הצד היותר טוב \nומשובח שיוכל להיות, הכל בהקבלה ובהתקשרות ענינים אל ענינים וביחס נאות. תראי, האדם \nלא יכול להיות בזמן אחד אלא במקום אחד, וצריך משך זמן להתנועע ממקום למקום; המלאכים \nלפי שהם נכבדים מן הגוף הזה - אינם כן, אבל התיחסה לפם העפיפה לקלותם. החושים של \nאדם אינם מרגישים אלא באותו השיעור וגבול המחוקק להם; הרוחנים אינם כן כלל. כללו של \nדבר, עצם מהות הנושאים ומקריהם בכל עניניהם מתיחסים הם תמיד: \nונמצא, ששתי הבחנות יש לנו להבחין בענין האדם וכל שאר הבריות, הא' - מציאות הענינים \nהמכוונים במציאותם ובמקריהם, פירוש, התולדות הנולדות מהויתם ומפעולותיהם; והב' - \nהדרך שלהם, פירוש, צורתם וצורת פעולותיהם, כי מה שיניע הגוף יוכל להניע גם חנשמה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "והמלאך, אך זה לפי דרכו וזה לפי דרכו. והרי אלה שתים מידות - פעולות גדולות \nבפעולותיו ית', א' - קביעות מה שיולד מפעולות הנבראים, וזה כלל כל חוקות הנהגתו \nוסדרי כונניותיו שזכרנו; והב' - הקביעות איך יולידו הנבראים ההם התולדות ההם, וגם \nלזה יש סדרים גדולים הנאותים וצריכים להשלמת הענין הזה. ונמצא שבתחלה קודם חטאו של \nאדם היה הוא במעלה גדולה, ראשונה - בעיקר מציאותו, פירוש, בתולדות מעשיו, שהיו \nמגיעים לרום העולם, כמו שכתבנו; והשנית - בצורתו ובצורת מעשיו בתבנית גופו ממש, כי \nכבר היה זוך גופו כמציאות המלאכים ממש, עד שהיה מקום הגון לדירתו - הגן עדן, שהוא \nגם עכשיו מדור למלאכים ולרוחות. ועל זה רמזו רז\"ל (ב\"ר, כ, יב), באמרם, \"בתורתו של \nרבי מאיר מצאו כתוב, כתנות אור\". ודבר זה נתפרש הרבה כבר אצל חכמינו, שהכוונה במאמר \nהזה להודיע זוך ערך גופו של אדם הראשון לפני חטאו, שאחר החטא נתעבה ונעשה גס וכבד \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "כיום הזה. וכבר ראינו דוגמא לזה בעולם, חנוך ואליהו, שגופם ממש נזדכך ונתעלה להיות \nכמלאכים העליונים. ופשיטא הוא שגם התנועעו ופעולותיו היו בדרך יותר דק ורוחני ודאי, \nכפעולות חנוך ואליהו כיום הזה: \nותראי, כי גן עדן - מה שהיה הוא שיהיה - ודאי מקום דק ורוחני, ששם חונות הרוחות גם \nעתה; והתורה העידה על אדם שהיה שם, והיה אוכל ונהנה מן הפירות הצומחים שם. ואמנם \nכיון שהמקום אנו רואים שהוא עכשיו מדור לנשמות, צריך שהפירות שהיו שם לא היו דברים \nגשמיים וגסים, כמו שהם הפירות של העולם הזה, אלא יותר דקים מאד מאד, וכערך האויר \nלגבי העפר לפחות; והאכילה לא יתכן לגוף עב וגס כאשר הוא היום הזה, אלא לגוף דק \nוכמעט רוחני, וכגופם של אליהו וחנוך, כמו שביארנו. אמנם הוא הדבר אשר דברתי, שלפי \nערך התולדות הצריכים להולד מן המעשים, כך הם דרכי המעשים ההם להעשות, וכל דברי \nהבריאה מתיחסים ומשתוים כל נושא עם כל תנאיו המעשים, התולדות, המקום, והפועל אותם, \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "וזה ברור: \nותראי, כי הגופניות של אדם הראשון קודם חטאו היה בערך הרוחניות אשר לו עתה; צא \nוחשוב הרוחניות שלו איך היה, והתולדות של המעשים ההם עד היכן היה מגיע. ודי לומר מה \nשאמרו ז\"ל במאמר שזכרתי למעלה (ב\"ר, ח, י), \"בקשו מלאכי השרת לומר לפניו קדוש\". \nומינה נדון למה שהיה ראוי להיות אלמלא לא חטא, שהיה מתעלה בעילוי הגדול שהיה מזומן \nלו. כי כמו שאנחנו רואים שהגופניות שלו של אז הוא כרוחניות של עתה, נוכל להקיש מזה \nשהגופניות שלו אם היה מתעלה, היה יכול להיות כערך הרוחניות של אז, כי כן הדברים \nמתעלים מעילוי לעילוי: \nואמנם זה כלל ענין שני העצים - עץ החיים ועץ הדעת; שודאי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, \nוהעצים - עצים היו, והפירות - פירות, והאכילה - אכילה, אך פירות דקים ואכילה דקה, \nמה שאין מחשבתנו מציירת, שאינה מציירת אלא דברים גופניים. אמנם הלא גם בפירות \nהגשמיים יש הסגולות שמשתמשים בהם לרפואות ולדברים אחרים, ויש בסגולות הטבעיים דברים \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "נפלאים. גם העצים האלה היה בפרים סגולה שחקק בו הבורא ית\"ש, כי עץ החיים היה בפריו \nסגולה להכניס בלב הידיעה הנכונה והדביקות והאהבה אליו ית', והידיעה בדרכיו הקדושים, \nוהיה שולל מן הנפש התאוות הגופניות; ועץ הדעת להיפך, היה פריו מכניס בלב התאוות \nהגופניות והחומריות וכל החטאים. ואם היה אדם הראשון אוכל מעץ החיים ולא מעץ הדעת, \nהיה מתדבק והולך בקדושת קונו, ומתענג על הוד קדושתו לנצח נצחים באין מפריד. וכשאכל \nמעץ הדעת - נשקע בתאוות הגופניות, ואהב החומריות. הנה כי כן, מדה כנגד מדה, אבד יקר \nרוחניותו, ונשאר גשמי במספר הימים שנגזר עליו, עד שישבע פרי חטאו, ושב ורפא לו. \nהכלל הגדול (מכות כג ע\"א), \"כיון שלקה הרי הוא כאחיך\", אז ישוב לאיתנו הראשון, וגם \nישתלם מציאותו מה שלא נעשה: \nוהנה כל זה הוא החלק הראשון של הרע; והשני הוא - ההפסדים וההשחתה, כמו שביארנו. \nותדעי שאין ההפסדים נופלים אלא בצורה השפלה הזאת החומרית, ובכל צורה מעולה מזאת \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "אינם נופלים. ובאדם הראשון עצמו בהיותו בצורה המתוקנת ומעולה יותר, כמו שביארנו, לא \nהיה שום חולי ושום נזק נופל בו. ואמנם כל זה הוכן מתחילה ודאי, ובבריאת הרע עצמו \nנעשה כל אלה בחק הטבע הכללי, כמו שביארנו, אף כי כבר שמעת היות באדם השפלה קדומה \nמעת הבראו, אם כן כבר נעשתה זאת לו ודאי: \nונמצא, שחידש מתחלה האדון ב\"ה ההשפעה הצריכה להוית האדם במציאותו השלם והמעולה, \nוהרי זה מציאות עליון בכח אל האדם; ואחר כך רצה להשפיל מציאותו, שלא יהיה בעילוי \nהראוי לו, אבל פחות מזה, כדי שישאר לו מקום להשלים עצמו בהתעלותו אל המדרגה העליונה \nההיא הראויה לו. והנה ההשפעה היא הנשפלת תחלה, ותש כחה ונשפל ערכה וחוקה, שלא תהיה \nעוד מולידה האדם בעילויו זה, אלא בהשפלתו וחסרונו. והעיקר הוא שתהיה ההשפעה הזאת \nנמנעת מלהוליד תולדתה בעילוי ושלמות, לא מפני שלא יהיה בחוקה אלא כח קטן ומועט, כי \nזה לא היה נקרא השפלה, אך שתהיה המניעה חוץ ממנה, דהיינו - אף על פי שמחוקה היה \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ראוי להוולד ממנה התולדה השלמה, יעדר דבר זה ממנה מחמת הרע המחודש, שגורם לה ההשפלה \nהזאת. והרי זה כענין הכתובים (דברים, לב, יח), \"צור ילדך תשי\", (במדבר, יד, טז), \n\"מבלתי יכולת ה'\", הנדרשים אצל חז\"ל (עי' ברכות לב ע\"א), כביכול, תשש כחו כנקבה. \nובהשפל ההשפעה בתשות כחה, אז נמצא מקום לרע ממש, וכמו שביארנו: \nואבא עתה אל ענין שהזכרתיו לך בתחלה, והוא, שלא חקק האדון ב\"ה ביטול והפסד לבריות \nשלמות, כי אם לבריות בלתי שלמות, שעל כן כשישתלמו הבריות לעתיד לבא לא יהיה עוד להם \nביטול כלל. ומה שאני צריך לבאר לך עתה הוא, מה הוא החסרון הזה של השלמות המוליד \nהביטול. ותראי פה חכמה עמוקה בענין הנהגתו ית', וגודל יקרם של ישראל: \n(קכז) אמרה הנשמה - כבר אין כל תאותי אלא לדעת הדברים בשלמות על בורים, דבר דבר \nותולדותיו. על כן אשמח מאד בידיעה זאת שתודיעני: \n(קכח) אמר השכל - חלקי הבריאה הזאת, מי שמביט עליהם לפי ראות עיניו, בתחלה לא יראם \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "אלא ענינים מפוזרים ומפורדים, פירוש, בלתי מתקשרים כולם אל תכלית אחת, אלא כל אחד \nענין בפני עצמו, לתכלית מיוחד, נשלם בעצמו, בלתי שיצטרך לחבירו, כי כל כך מינים \nבדומם, כל כך בצומחים, כל כך בבעלי חיים, אין ביניהם קשר ויחס שיצטרכו להעזר זה \nמזה, ושיתקבצו לתכלית אחת, אלא כל אחד נברא למה שנברא, ועניניו משלימים לתכלית \nהמכוון בו, לא יותר. עם כל זה, ההדרגה המסודרת נראית בכל הטבע ודאי, וכל מי שיקח \nבידו להתבונן מציאות הנמצאים, ימצאם הכל בהדרגה, כשיתחיל משמי השמים וירד עד הארץ \nמתחת, ויתבונן בכל המינים, ימצאם כולם זה תחת זה בהדרגה מסודרת אל נכון: \nאך מי שיעמיק בחכמה, ימצא היות כל הנמצאות כולם מתקשרים קשר גמור זה בזה, שכולם \nצריכים להשלים הענין שאליו כיוונה החכמה העליונה בבריאה, וכולם מתקבצים לתכלית אחת, \nשתנאיו רבים וסדרם עמוק מאד, והם הם כל חלקי הבריאה הרבים האלה. הנה על כן יתיחסו \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "כולם אלה לאלה בסדר שרצתה המחשבה העליונה, ומכולם יצא הפרי הטוב הראוי לצאת מן \nהבריאה. ודבר זה כבר אמרתי עמוק הוא, כי כאן. החכמה מתרחבת והולכת עד אין תכלית, \nלדעת פקודת כל הנמצאות, ומה הגיע אליהם בכונה הכללית הזאת שזכרנו. ורז\"ל אמרו (אבות \nסוף פ\"ו), \"כל מה שברא הקב\"ה בעולמו - לא בראו אלא לכבודו\". ואמנם צריך להבין ענין \nהכבוד הזה, שגם הוא מחודש אצלו ית' ככל שאר התארים, וכמו שביארתי לך למעלה. וכשנבין \nהתואר הזה, נבין פקודת כל הנבראים האלה בהשלמת הכבוד הזה, איך כולם צריכים להשלמתו, \nואיך כולם מתקבצים אל התכלית הזה. ועתה די לנו לדעת רק בכלל אחד ההקדמה הזאת - \nשודאי כל דברי הבריאה מתקשרים הם, ומתקבצים אל תכלית האחד. ונדע על כן, כי אין \nשלמות ענינם במה שהם נמצאים איש לדרכו מקצהו, אלא במה שהם מתקשרים זה בזה, ומתאחדים \nלתכלית האחד שזכרנו; כי זה לבדו הוא ודאי שלמות ענינם, כיון שזה הוא המצטרך יותר \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "לתכלית שבעבורו נבראו, שהוא התכלית הכללי שזכרנו: \nובאמת תראי, שגם במעשים אין רע נמצא בעולם אלא בחלקי הדברים טרם התחברם להשלמת \nהדבר, אך אין דבר מושלם שיהיה רע. וזה, כיון שידענו שכל מה שהקב\"ה עושה הוא אך טוב \nמאד, הנה מה שנראה חסר בצד אחד באחד מתנאי הדברים, נשלם החסרון ההוא בתנאי אחר \nשמשלים בעדו, ולא היה החסרון ההוא אלא מפני שלא נשלם הדבר ההוא בכל תנאיו, וכיון \nשישתלם - ודאי הוא טוב. ודבר זה מתאמת מן המעשה עצמו שהוא כך, והמעשה הכללי שהוא \nסיבוב העולם - יתברר הדבר שגם הוא כך בסוף הכל, בזמן שתתקיים הבטחת (ישעיהו יב, א), \n\"אודך ה' כי אנפת בי\", כי אז יהיו נגמרים כל חלקי המעשה, והנה יהיה המעשה אך טוב \nבאמת. והנה על כן נאמר שבתחלה הכין האדון ב\"ה את הטבע כמו שביארנו, כל מין ומין שבה \nלפי מציאות המינים, כל אחד בפני עצמה בהדרגת מציאותם, ובענין זה נהיה הביטול \nוההפסד, שהוא ההפסד הנמצא בכל מין ומין לפי מציאותו. אך ענין התקשרם והקבצם לתכלית \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "הכללי, אדרבא הוא תיקון לענין זה, כי בזה הוא שיוצאים מתחת ידי הרע וניצולים ממנו. \nוהוא הענין שזכרנו כבר, שכל מה שברא הקב\"ה בעולמו - לא בראו אלא לכבודו. והכבוד הוא \n- שיהיה הוא ית\"ש שמח בכל מעשיו, ויהיה לו מקום, כביכול, להנאות את כל מעשיו בטובו. \nוההנהגה בכל המעשים אינה אלא להביא הכל אל התיקון הגמור, שלא יהיה עוד מציאות לרע \nכלל. אך אין פרי זה יוצא אלא בקיבוץ כל המעשים כולם. ונמצא כי במיני הטבע מצד עצמם, \nלא מצד התקשרם, נהיה הביטול וכל ההשפלה וההפסד, אך בהתקשרותם נשרש תיקונם והצלתם מן \nהרעות: \n(קכט) אמרה הנשמה - אלה הם דברים ברורים ומיושבים על הלב. אבל עדיין צריך אתה לבאר \nענין יקרם של ישראל שיעדת לפרש, שאינני רואה עדיין לו ענין בכאן: \n(קל) אמר השכל - ביארתי הענינים המתחלפים בהשפעה הגורמים התחלף התולדות שהם המקרים \nהמתילדים בעולם; אמנם הסיבה הראשונה לכל זה, והטעם להתחלף הענינים בהשפעה, זה הוא \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "הענין התלוי בישראל שהזכרתי לך, ועתה אפרש. הנה הקב\"ה עם ישראל הוא כאב אל בנו, \nוכאיש אל אשת נעוריו אשר כל תשוקתו ית' אלינו, וכענין שנאמר (שיר השירים ז, יא), \n\"אני לדודי ועלי תשוקתו\", וכתיב (תהלים מ, ו), \"נפלאותיך ומחשבותיך אלינו\", וכן \nנאמר (ויקרא כו, ט), \"ופניתי אליכם וגו' והרביתי אתכם\". והיינו, כי הקב\"ה תאב, \nכביכול, להשתעשע בברואיו ושמח בם, כענין שנאמר (תהלים קד, לא), \"ישמח ה' במעשיו\". \nובהיותו באמת פונה אליהם, הנה מאהבתו אותם, ומשמחתו ששמח בם, כביכול, חושב מחשבות, \nואינו פוסק להיטיב להם ולהרבות אותם, ומחדש להם טובו תמיד, השפעה אחר השפעה, בכל \nאופן היותר נאות לתיקונם וטובתם, כאשר יחשב האב הפונה באהבתו אל בנו. והנה העיקר \nבכל זה הוא ישראל, כי להם תאותו, כדברי הכתוב שזכרנו, \"אני לדודי ועלי תשוקתו\", וכל \nשאר הבריאה תלויה רק בהם, כי כאשר יפנה אליהם באהבה, הנה לא יהיה אלא מחדש תמיד \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "טובות אחר טובות לכל העולם, טובות אמיתיות ושלמות: \nאמנם קשה העבירה, לעשות שיהיה הקב\"ה פונה ח\"ו מישראל, וכבעל הכועס על אשתו או האב \nעל בנו. ועל הזמן ההוא לאמר (בראשית ו, ו), \"ויתעצב אל לבו\", כי אינו שמח על העולם \nובריותיו ח\"ו, ואז כל השפעה נעדרת, וסרה ההצלחה ח\"ו. ונמצא, כי בריאת הרע אינה \nנולדת אלא מהסתר הפנים, שהאדון ב\"ה לא פנה באהבה לגבי התחתונים ולא שמח בם, והרי זו \nסבה לכל העדר ההשפעה שזכרנו: \nותראי, כי באמת צפה הקב\"ה מעשיהם של צדיקים ומעשיהם של רשעים. וענין זה לימדוהו \nאותנו רז\"ל במדרש, שאמרו (ב\"ר ב, ה), \"מתחלת בריאתו של עולם צפה הקב\"ה מעשיהן של \nצדיקים ומעשיהן של רשעים\"; וכן אמרו (ב\"ר, ח, ד), \"מה עשה הקב\"ה - הפליג דרכם של \nרשעים מכנגד פניו, ושיתף בו רחמיו ובראו\". והיינו כי כל בריאת העולם מתחלה היתה \nבדרך צפיית עתידות, כי היה צופה מה שהיה עתיד להיות, והיה מתקן סדרים לצורך כל \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "העתיד. והנה בצפיית מעשה הצדיקים היתה השמחה לו ית', ונולד מזה כל סידור ההשפעה \nהטובה, ובצפיית מעשה הרשעים - כל העדר ההשפעה והקלקול. ומשם והלאה נשאר חק ההנהגה \nבדרך זה, כי נועשי הצדיקים יולידו השמחה לו ית', וזה מקור לכל הטובות, ומעשי \nהרשעים, כביכול, יעציבו את הלב, וזה מקור כל הרעות: \nותראי כי לולי היה האדון ב\"ה צופה והולך במעשי הרשעים, לא היה לעולם קיום כלל, אלא \nהניח מעשה הרשעים, שכבר הם אינם לנצח, אלא אדרבא כלים ומתבטלים, ותפס במעשה \nהצדיקים, כי הם העומדים להתקיים לנצח נצחים, ובכחם ברא עולמו וקיימו; וגם חקק בו \nלהיות הטוב מתגבר והולך, עד שיעבור הרע ובטל מן העולם לגמרי: \nונמצא באמת, שכל סדרי ההנהגה העליונה וכל תולדותיה מיוסדים רק על ישראל, בפנות טובו \nית' להם באהבה או בפנות מהם ח\"ו; ונמצאו הם לבדם העיקר בכל הבריאה כולה, וכל השאר \nתלויים בם. ולא אאריך עתה בזה. מה שצריך לעניננו הוא מה שזכרתי בתחלה, כי בפנותו \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ית\"ש באהבה אל התחתונים, תלויים כל תיקוני ההשפעה, וההפך - בפנותו מהם: \nועד הנה השלמנו כל המצטרך לדעת בענין בריאת הרע. עתה נבאר את אשר סידר האדון ית\"ש \nלתיקונו ולהעבירו מן הבריאה, להיות כל הנמצאות מתוקנים עד תכלית התיקון השלם שיהיה \nלעתיד לבא: \nואמנם, מה שצריך לדעת תחלה הוא, שאף על פי שחידש הרצון העליון את הקלקולים, כמו \nשביארנו כבר, לא היתה הכוונה להשאירם, אלא אדרבא להעבירם ולהביא אחריהם התיקון \nהשלם, ועל כן גזר שלא יהיה הקלקול ביטול גמור שלא ישאיר זכר מן המתבטל, אבל עשה \nשיהיו קלקולים שיכולים ליתקן, כי תתקיים הוית הנבראים אפילו בתוך הקלקולים, עד \nשתחשוב לאיתנה, כחולה המתרפא. ותראי אמתת הדבר הזה בכל דברי העולם, כי לא הושמו \nהקלקולים לאבד הטוב, אלא לעוות, ואחר יסתלקו וישוב הטוב לאיתנו. ראי, אפילו המיתה \nשהיא הביטול היותר גדול שבעולם - אינה ביטול גמור, כי הרי יש תחית המתים, שאף על פי \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "שהגוף שב לעפר, הנה הלוז שבו מתקיים כידוע (עי' ויק\"ר יח, א), לבנות ממנו הגוף ההוא \nעצמו; כל שכן מה שהוא פחות ממיתה, שאינו ביטול גמור ודאי, אלא מתקלקל ויכול ליתקן: \nוישראל בגלות הורידם עד עפר, שנאמר בהם (איכה ג, ו), \"במחשכים הושיבני כמתי עולם\", \nועם כל זה קרא כתיב (ויקרא כו, מד), \"ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא \nגעלתים לכלותם\" וגו'; וכתיב (מלאכי ג, ו), \"כי אני ה' לא שניתי, ואתם בני יעקב לא \nכליתם\". והיינו, כי אין הקב\"ה נחם על מעשיו הטובים שימאסם, ואף על פי שמניח להם \nקלקול, אינו שעזבם ודחם בשתי ידים ח\"ו, אלא מניח להם לסבול, מה שהוא יודע היותו סוף \nסוף לטובתם; על כן הוא מקיים מציאותם, אבל מניחם הוא להצטרף בכור הנסיונות של הצרות \nהרבות והרעות. אחר ישובו ויפרחו כגפן, ויצמחו מחדש כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה \nתצמיח והזרעונים עצמם ראיה לדבר, שהם מתקלקלים תחת הארץ, אך לא מתבטלים, אלא על כן \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "מעפר יחזרו ויצמחו. נמצא, שלא המציא האדון ב\"ה למעשיו ביטול ממש שאין לו תיקון, אלא \nקלקול שיכול ליתקן. והנה כמו שביארנו, שלהמצאת הביטול הזה לא ייחד האדון ב\"ה שם \nשלמותו עליו, שאינו מיחד שמו על הרעה, כן אדרבא ממעשי שלמותו הוא לקיים כל דבר טוב, \nאפילו בתוך ההפסדים בשעת קלקלתו, ולא זז מרחף עליהם כדי לקיים הטוב, שלא יתבטל \nביטול גמור: \nוראי ענין זה באדם מבואר באר היטב, וכמו שביארנו לעיל ההקבלה שיש בעניני האדם \nועניני ההנהגה העליונה. אדם כי ימות, הנה נשמתו תעזבהו, וישוב העפר אל הארץ כשהיה. \nוהרמז והענין אחד הוא, כי האדם בנוי מחושך הגופניות, הלא הוא גוף החשוך המחודש \nבהסתר פניו ית\"ש, וכמו שביארנו, ומרוחניות המחיה אותו ומזככו, תולדת הארת פניו ית' \nלהשלים חסרון נבראיו, כמו שביארנו גם כן. ובהיות האדון ב\"ה מתהלך עם האדם כסדר הזה \n- גם האדם חי בעולמו. אך כאשר יניח ידו האדון ב\"ה מהאיר פניו אליו, ויניח החושך אשר \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "בטבעו לבדו, כן תסתלק הנשמה מן הגוף ההוא, וישאר הגוף מת כאבן דומם; ואולם גם יבטל \n", "en": ""}]}
