{"bookId": "kabala-da067340de39", "part": "1", "torah": "7", "title": "ספר דרך אמונה — קטע 7", "hebrewTitle": "קטע 7", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-da067340de39/1/7/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-da067340de39/1/7/", "segments": [{"index": 1, "he": "ט' להמשיך כח כלם פעם לדבר פעם לתמורה. י' מדת הדין של מטה שהיא כלולה מכח כלם לדון \nהתחתונים. וכח נפש אדם נמשך מהם ומכחם על דרך זה רו\"ם מעלה בכח הנפש הנקראת יחידה. \nחכמ\"ה בכח הנפש החיה. בינ\"ה בכח הרוח. חס\"ד בכח הנפש הנקראת נפש. פח\"ד בכח הנפש \nהנקראת נשמ\"ה. תפאר\"ת בכח הדם. נצ\"ח בכח העצם. הו\"ד בכח הבשר. יסוד בכח הגיד. צד\"ק \nבכח בעור הבשר. ומקום עמידתן למעלה כך היא רו\"ם מעלה מקיף וסובב החכמה והבינ\"ה שהן \nסובבות מה שלמטה מהן. החס\"ד נמשך אל הנצ\"ח שהיא מצד הימין: \nהפח\"ד נמשך אל ההו\"ד שהוא מצד השמאל. תפאר\"ת ויסו\"ד עולם באמצע. וצד\"ק המקבל מכח \nכלם. עכ\"ד: \nואחר שידעת זה דע עוד כי שמות הרבה העלו להם חכמי הקבלה ע\"ה. ובכלל כנו לי' מעלות \nהקדש ספירות על ג' פנים. הא' מלשון ספור כמו השמים מספרים כבוד אל (תהילים יט, ב). \nשהותר לספר רוממות עילת העילות מתוכם שאינן דבר נוסף על העצם ולפיכך הרשות נתונה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "לתארו בהם. ואילו היו תארים נוספים על העצם היה אסור לספר בו בהם ולתארו בהם, וכבר \nכתבתי זה. הב' מלשון חשבון, לפי שמספר עשרה כולל כל המספר וכל ההווים והנפסד' אשר \nאין להם סוף כלם מתגלגלים במספר עשרה ולפיכך עשרה שאין להם סוף, וכבר כתבתי זה. הג' \nמלשון לבנת הספיר. והכוונה כי כמו שהד\"נ הספירי יתראו בו הצורות ואינן תוספת בו כך \nהספירות אינן תוספת ולא רבוי בעילת העילות. וכנום בלשון מדות על שמחזיקות הכל. גם \nמדות לסוד שעור קומה. גם מדות שפועלות בנבראים בשיעור כפי הצורך להם וכל מדה פועלת \nמהם בתחתונים כפי הראוי וכפי עניינה המסור לה. וכנום בלשון נתיב על שם השפע הבא \nממדה למדה דרך הצנורות הרוחניות. וכנום בשם כתרים על שם שסובבים זה לזה כמו כתרו את \nבנימין (שופטים כ, מג). על שם רוממות מן כתר מלכות. ועל שם המתון כמו כתר לי זעיר \nוגו' (איוב לו, כב) שכל אחד ממתין ומצפה לקבל ממה שעליו. וכנום בשם אורים כי הם \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "אורים גדולים ומאירים לכל. וכנום בשם מלכים על כן אמרו מלך מלכי המלכים ועליהם אמרו \n(שבת סז. א) ישראל בני מלכים. וכנום בשם עולמות כי כל עולם מהם נעלם ומתעלה ומתעלם. \nוהז' מהם כנום בשם ימים ומזבחות ונחלים וקולות. והג' עליונות כנום בכלל עולם המדע. \nוהז' שלמטה עולם הבנין. והששה מהם יחד ששה קצוות. ג' עליונות כנום בלשון אמרים \nומכחם נקראו כלם אמרים. וכנום בלשון אשות באמרם מתוך ז' מחיצות של אש. והז' כנום \nבלשון אשכול הכופר (שה\"ש א, יד). והעליונות צרור המור (שם יג). וכל האצילות בכלל \nכנוהו בלשון אילן ויש לו לב וגוף ושרש וקליפות. ובלשון ארזים ארזי לבנון אשר נטע. \nוהיו בחביון אין סוף גנוזים דרך משל כקרני חגבים, ועל דרך משל עקרן ושתלן כל הויה \nנכרת לעצמה אף על פי שאין בו פרוד כלל: \nובב\"ר (טו, א) ישבעו עצי יי' ארזי לבנון אשר נטע (תהילים קד, טז). אמר רבי חנינא \nכקרני חגבים היו ועקרן הקב\"ה ושתלן בתוך גן עדן. פי' עקרן והאצילן ממנו. והזכיר אשר \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "נטע כמ\"ש (בראשית ב, ח) ויטע יי' אלהים גן וגו' ולא הזכיר הנטיעה מהיכן היתה בא \nשלמה, ופירש ואמר (שה\"ש ג, ט) אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון כנה האצילות \nבלשון אפריון, ואמ' שהיה מן העצים שבאו ונאצלו מהלבנון הוא ראש הלבן שהיו גנוזים \nבו. ואמר ישבעו עצי יי'. אמר רבי חנינא ישבעו חייהם, ישבעו מימיהם, ישבעו מטעתן. \nפי' הזכיר הסבות שהן זו למעלה מזו. וע\"ש שכל נטיעה צריכה השקאה שהיא מושכת מן המים, \nוהמים מן החיים, והחיים ממקור החיים ולכך הזכיר חייהן מימיהן מטעתן. וכיון שהמשיל \nאצילות ההויות לעקירה המשיל בריאתן וגדילתן לנטיעה, וז\"ש עקרן הקב\"ה ושתלן: \nואחר שידעת זה הכלל הנפלא אשר ממנו תבין יראת יי' ודעת קדושים תמצא: \nאודיעך עוד שמות הספירות בכלל שם כל אחת המורגל ומפורסם וכוונתם. וכבר כתבתי כי כל \nאחת בשמה נקראת על שם המאציל. ולהורות עליו לא שנקראת כך מעצמה וזה הוראה עצומה על \nהייחוד: \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "הראשונה נקראת כת\"ר. והטעם לפי שמכתרת וסובבת כל הספירות ככתר הסובב לכל הראש כך \nהוא מכתיר כל הכתרים והסוד בי יכתירו צדיקים. ומלשון כתר לי זעיר וגו' שהכל מצפין \nלקבל פרס האור הבא ממנו ועל שם תר\"ך מיני מאורות רוחניות הנכללים בו כמנין כתר: \nובספר התיקונין (ז\"ח צו, ד) חיזו עשיראה דאיהו כת\"ר מופלא ומכוסה לא גלי ביה שום \nמראה בעלמא הה\"ד (יחזקאל א, כח) ואראה ואפול על פני. ולא אמר מאי חזא בגין דאיתמר \nעליה (חגיגה יג, א) במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור במה שהורשת התבונן \nאין לך עסק בנסתרות. מאן נסתרות דיליה אינון שית מאה ועשרים סתרי תורה גניזין \nדתליין מניה כחושבן כת\"ר וכל חד אוליף רזא לעילא מניה ואינון עלמין גניזין לההוא \nמופלא דאיהו עילת כל עילאין. ע\"כ: \nהב' חכמ\"ה. כלומר הכח מה שיאמרו כי היא עמוקה בתכלית אבל לא כעומק הכת\"ר כי מצדו \nאין שום התבוננות בעילתו. אבל מצד החכמ\"ה הנקראת י\"ש נדע כי יש יי' אבל לא ידעו מה \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "הוא. ובספר התיקונין (ז\"ח קא, א) ואתקריאת מ\"ה מסטרא דחכמ\"ה דאיתמר בה (דברים י, \nיב) מה יי' שואל מעמך כי אם ליראה דאם לית חכמה לית דחילו ואי לית דחילו לית חכמה \nובהאי מ\"ה מעיד על עילת כל עילאין כי לא ידעו מה הוא. ע\"כ: \nהג' בינ\"ה. להורות על מקום מוצאה בן י\"ה. וממנה קצת התבוננות בעילת העילות. במה \nשמכחו קיום ובנין הכל והוא מעמידם בזיוו ואורו המתפשט ממנו. והיא מלשון בנים ג\"כ \nלהורות כי היא וכל הנאצל ממנה והקדומים לה בנים ונאצלים מאורו. ובספר התיקונין (ז\"ח \nקא, א) מסטרא דאמא עילאה אתקריאת א\"ם תשוב\"ה. יהו\"ה דאחזי על בנוי והויה דמארי \nעלמין דכל כנויין וכל הויין אינון כנויין ליה ואיהו לאו איהו כנוי ע\"כ: \nד' ה' ו' גדול\"ה גבור\"ה תפארת. גדול גבור נורא א\"ל אלהים יהו\"ה. ובספר התיקונין \nובאלין תלת שמהן איהי סהידת על הוייתיה. ואלהותיה ויכלתיה על כל עלמין. הז' נצ\"ח. \nויש בו שתי כוונות ובשתיהם מורה על העילה הראשונה יתברך, אחת מלשון נצוח שהוא תקיף \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ומתגבר ובמעלתו מתרומם ונוצח הכל ואין למעלה ממנו. והב' מלשון קיום והתמדה שהוא \nקיים בהוייתו תמיד לא ישתנה כי הוא ראשון והוא אחרון ומבלעדיו אין אלהים ונשגב לבדו \nכי ממנו הכל ואליו ישוב והוא קיים נצחי: \nהח' הו\"ד. להורות על כי ההודאות אל עילתו ואותו כי לו יכרעו ולפניו יפלו וישתחוו \nויודו כי הוא אל ההודאות אדון הנפלאות: \nהט' יסו\"ד. מעיד על עילתו כי הוא יסוד לאצילותו היא בניינו ואינו כשאר היסודות שהם \nלמטה ובניינם למעלה, אבל עילת העילות יסוד כל העולמות והוא למעלה מבנינו והוא \nמקיימו ומעמידו: \nהי' מלכות. להורות על כי העילה הראשונה לו הממשלה והמלכות ומושל בכל ומלכותו בכל \nמשלה: \nובספר התיקונין (שם) איהי כלילא מכל שמהן עילאין ובגין דאיהי כלילא מעילאין ותתאין \nשרי עלה עילת כל עילין ובה שולטנותיה על כלא ע\"כ: \nממה שכתבתי יתבאר לך כי שמות המדות וכנוייהן אלו ועוד הרבה מאד שיש להם כולן להעיד \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ולהורות על האין סוף יתברך לא מעצמן כמו שכתבתי, עם שהוא כפי ערכו אין לו שם ידוע \nכי אם היה לו שם ידוע היה מוגבל באותו שם לבד. וכבר התבאר שהוא בלתי בעל תכלית ולא \nיגבילהו שום שם. אבל מצד שאין לו שם ידוע כולל כולם ויכול ללבוש שם ולפשוט שם, כי \nמצד זה יש לו יחס עם כולם להתלבש בשם כפי הצורך לפעול. ובספר התיקונין (בהקדמה יז, \nא) לית בך ידיעה כלל ובר מינך לית ייח ודא בעילאי ותתאי ואת אשתמודע אדון על כלא \nוכל ספירות כל חד אית ליה שם ידיע ובהון אתקריאו מלאכיא ואנת לית לך שם ידיע דאנת \nהוא ממלא כל שמהן ואנת הוא שלימו דכלהו ע\"כ. ובספר רעיא מהימנא (ח\"ג רכה, א) איהו \nשליט על כלא ולית מאן דשליט ביה איהו תפיש בכלא ולית מאן דתפיש ביה ואיהו לא אתקרי \nיהו\"ה ובכל שמהן אלא באתפשטותא נהוריה עליהו. וכד אסתלק מניהו לית ליה מגרמיה שם \nכלל מנהון. עמוק עמוק מי ימצאנו ע\"כ: \nולפי שעטרת תפארת אין להם שם ידוע וכוללת כל השמות והכלה כלולה מעליונים ותחתונים, \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "הנה מצד זה היחס שרי עלה עילת כל עילין ומתיחד בה ובה שולטנותו על עליונים ותחתונים \nכי הוצרכה להיות כך להעיד על האין סוף: \nויראה לי כי די והותר במה שכתבתי בזה ובו נשלמה הכוונה בזאת השאלה: \n(י): \nומה ששאלת ז\"ל ברור וגלוי שק' ברכות כו' שכל א' כלולה מי' בהיות שכ\"ע היא רחמים \nגמורים כו' ועוד על זה הרי מלכו\"ת כו'. בני מה זו שאלה האם עלה על דעתך שיש להביא \nבענין הברכות כללות דין ורחמים שבכל אחת א\"כ צריך לברך ר' ברכות, וק' שמענו ר' לא \nשמענו. ואף אם תוציא מן המנין כת\"ר ומלכו\"ת ישארו ק\"ס, ומאה שמענו ק\"ס לא שמענו. \nולפיכך יש לך לדעת כי מאה ברכות כנגד עשר ספירות כנגד הרחמים שבהם שכל אחת מכולן \nכלולה ברחמים, ולפיכך מאה ברכות כנגד מאה אדנים, וכולן היו כסף להעיר על הכוונה \nכנגד הרחמים. וכבר ידעת כי הברכה מעוררת הרחמים למעלה מראש ועד סוף והדין שבהם \nנכללים ברחמים, והרי הצדיקים מהפכים מדת הדין למדת רחמים והרי הכל רחמים, ולפיכך \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "אין לחשוב כללות הדין כי הברכה כובשת ומסלקת הדין ומעוררת הרחמים ולפיכך ישמעאל בני \nברכני, והבן זה היטב. ולפי שהברכות סבת הייחוד היה המספר מאה לא פחות. כי כבר ידעת \nכי המספר נחלק לג' מערכות אחדים. עשרות. מאות. וכל החשבונות בין באח(ד)ים בין \nבעשרות בין במאות אינן עולים כי אם עד ט', כי כשתתחיל למנות מא' עד י' תמצא שעד ט' \nהם פרטים וכלם קנו שם אחדים על שם הא' שהוא ראש לכלם, וכשתגיע לי' יש לה דמיון הא' \nוהיא מערכת בפני עצמה, וכזה תדין בעשרות ובמאות. ומכאן תבין כי האצילות לא הגיע כי \nאם עד היסוד והסוד יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד. ותחת השמים הוא יסו\"ד ואמר \nעליו אל מקום אחד שם תשלום האחדות. והי' שהיא היבשה חוזרת אל האחד להורות כי היא \nכלולה ומחוברת מכולן ואינה לעצמה כמו שאודיעך סוד זה להלן בס\"ד. והברכות חוייבו \nלהיות מאה לא פחות להעיד ולהורות על האחדות שהברכות סבת הייחוד כמו שכתבתי, כי המאה \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "בסוף העשרות כי' בסוף האחדים שהיא חוזרת אל האחד וממנה תחלת החשבון כמו הא' בראש \nהאחדים. נמצאת למד כי המברך צ\"ט ברכת וחסר האחת קוצץ בין יסו\"ד למלכו\"ת ונרגן \nמפרי(ד) אלוף, ובהכרח לנו לומר שמלכו\"ת מכלל המאה ובה חלק מהם שאם לא כן אינן מאה \nוהגורע אינו מברך אלא מנאץ. ועל המברך נאמר (משלי כב, ט) טוב עין הוא יבורך כי נתן \nמלחמו לדל, הרי המברך נשא שם עין ההשגחה עין הרחמים הנקרא טוב עין, עין אחת בלא דין \nפקוחה תמיד להשפיע ולברך לדל, לדל דייקא כי לדל עם המלה עולה לחשבון אדנ\"י מלחמו \nמלחם ו' הוא לחם מן השמים. והבן כי כל זה מעוררים הק' ברכות שבהם סוד הייחוד ובהם \nתשלומו. ואין שלמות בזולת מלכו\"ת. ובפרק התכלת (מגחות מג, ב) תניא היה רבי מאיר \nאומר חייב אדם לברך מאה ברכת בכל יום שנאמר (דברים י, יב) ועתה ישראל מה יי' אלהיך \nשואל מעמך אל תיקרי מה אלא מאה. ובספר רעיא מהימנא (ח\"ג קעט, א) ועוד והיה באכלכם \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "וגו' (במדבר טו, יט) תרימו כגון רום ידהו נשא (חבקוק ג, י) ואינון עשר אצבעאן \nדסלוקו דילהון לעשר ספירות דאינון יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א דסליק מ\"ה. ובאתוון דאלפ\"א \nבית\"א דא\"ת ב\"ש מ\"ה סליק מאה י\"ם ה\"ץ והאי איהו דאוקמוה מרא מתניתין מה יי' שואל, \nואמר אל תיקרי מ\"ה אלא מאה לקבל מאה ברכאן דמחוייב ברנש לברכא למאריה בכל יומא והאי \nאיהו דצריך למטעם ברנש בכל יומא למאריה ובגין דא ויקחו לי תרומה (שמות כה, ב) ע\"כ. \nהנה כי לדברי כלם הברכות ק' ואם אין מלכו\"ת מכללם אינן ק' והלחם אזל מכלנו, והבן זה \nמאד: \nובספר הזוהר (ח\"ב קכז, א) רזא דעלמא עילאה איקרי מ\"י דרגא תתאה דאיהו רזא דעלמא \nתתאה איקרי מ\"ה, ותנינן אל תיקרי מה אלא מאה בגין דכל דרגין עילאין באשלמותהון הכא \nאינון. אמאי איקרי מ\"ה אלא אע\"ג דמשיכו עילאה אתמשך לא אתגליא עד דאשתלים הכא דאיהו \nאתר סופא דכל דרגין סופא דאמשכותא דכלא וקיימא באתגליא אף על גב דאתגליא יתיר מכלא \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "קיימא לשאלא מ\"ה מה חמית מה ידעת כד\"א כי לא ראיתם כל תמונה ע\"כ: \nהרי ביארו בפירוש כי האחרונה נקראת מ\"ה והיא היא מ\"י הבת דומה לאם שהרי ה' י' היא \nוזה ג\"כ להורות על הייחוד וכבר הארכתי בזה. ואמרו אל תיקרי מה אלא מאה ואמרו הטעם \nבגין דכל דרגין עילאין באשלמותהון הכא אינון. הנה כי היא שלמות העליונים ובה נשלם \nהייחוד. ובאמרם אל תיקרי מה אלא מאה ביארו כי היא עולה למספר זה ושהיא כלל כלם, ואם \nהיא ריקה כדבריך איך היא מכללם כ\"ש כלל כולם שנקראת מאה. וכבר כתבתי כי היא שלמות \nהשם הגדול המיוחד ה' אחרונה והיא שלמות האדם העליון. ואמרו עוד אף על גב דמשיכו \nעילאה אתמשך והוא סוד התפשטות המחשבה, לא אתגליא עד דאשתלים הכא דאיהו אתר סופא דכל \nדרגין סופא דאמשכותא דכלא. הנה כי עד כאן הגיע הייחוד והמשכת האצילות בה נשלם ובלתה \nאין שלמות והיא סוף ואחרית המדרגות. וכבר ידעת כי אין סוף בלא ראש. ובספר יצירה \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "(פ\"א מ\"ז) שנינו עשר ספירות בלימה נעוץ סופן בתחלתן. הנה כי סוף המעלות נעוץ וקשור \nומיוחד בהתחלה ובראש. כללו של דבר כל זה לבאר שאינה לעצמה ואינה חוץ לייחוד חלילה \nאבל היא בייחוד גמור עם העליונים לה ואינה דבר זולתם, והמכחיש זה הרי הוא מין מאמין \nבשתי רשויות. אבל היא רשות היחיד. ואתה השמר לך ושמור נפשך מאד והזהר ודע איך תיחד \nאת השם ייחוד שלם: \nואם אמרת הרי מלכו\"ת שנקראת יבשה וימה כו' ואין לה אלא מה ששופכין בה כו': \nהנה דבריך אלה בלתי מכוונים ומסופקים מאד והם עדים עליך שלא עמדת על סוד הייחוד \nהאמיתי. ואם מצאת לחכמי האמת אומרים שאין לה מעצמה כלום והיא כירח שאין לה אור \nמעצמה וכיוצא באלה הדברים שהמורים בתחלת המחשבה שהיא ריקה ויבשה ואינה כי אם דבר \nבפני עצמה כפי דבריך אלה, על דרך זה ידוע כי לפעמים האם משולחת בפשע בניה בסוד \nובפשעכם שולחה אמכם (ישעיה ג, א) ואז אין שופכין בה כי מפני הרעה נאסף הצדיק (שם \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "גז, א) ואם היא יבשה כפי עצמה נמצא שאז היא דבר לעצמה ואינה מכלל הייחוד חלילה, \nונמצא כי כשמקבלת היא מכלל הייחוד וכשאינה מקבלת כשהיא מרוחקת היא מכלל הפרוד וידוע \nכי הנפרד הוא דבר בפני עצמו: \nסוף דבר יראה מדברים אלה שאינה ספירה ואינה מכלל האצילות חלילה ואם כן נתפרדה חבילה \nואך חלק, והם עצמם קבלו ואמרו שהיא כלולה מכלם והיא ממנינם ומיוחדת בכלם. ושנינו \nבספר יצירה (פ\"א מ\"ד) עשר ולא תשע והכוונה להביאה במנין המדות ולכוללה עמהם ושהיא \nספירה בספירות העליונות, וכולם קבלו ואמרו עשר ספירות הוא האצילות והגורע או מוסיף \nבחשכה יתהלך. והוא קוצץ בנטיעות האילן הקדוש המיוחד. ואם ידעת זה איך נסתפקת אם היא \nבכלל ק' ברכות בעליונים לה, אבל על כרחך יש לך להאמין בהכרח שיש בה מה שיש בעליונים \nדין ורחמים שהרי נקראת מדת הדין הרפה מכלל שיש בה רחמים ג\"כ, ולזה יש לה יחס וייחוד \nעם העליונים לה ותמנה מכללם, שאם לא כן על מה תשרה הברכה והשפע הבא אליה מלמעלה אם \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "היתה ריקה מכל זה. וידוע כי צריך התעוררות שיעלה ממנה ובהתעוררותה כפי מה שיש בה \nתוכן לקבל מלמעלה, ואם לא היה בה דבר אם כן במה תתעורר לקבל: \nובספר התיקונין (תי' גב, פז, א) ה' אד' מן אדנ\"י הכי סליק לחמש ורמז דמלה ואד יעלה \nמן הארץ והשקה את כל פני האדמה (בראשית ב, ו). תא חזי אתערותא צריך מתתא לעילא הה\"ד \nואד יעלה מן הארץ ולבתר והשקה וגו', והשקה ו' איהו שקיו מלעילא לתתא דאיהו נחל \nקדומים דאתמשך מן מוחא. והכי צריך לאתערא אתערותא בקדמיתא מתתא ורזא דמלה אשה כי \nתזריע וילדה (ויקרא יב, א) זכר ע\"כ. ואם היא יבשה ריקנית במה זה תתעורר ותזריע. \nובספר הבהיר (ס\"ו) ומאי ברכה אלא משל למה הדבר דומה למלך שנטע אילנות בגנו אע\"פ \nשירדו גשמים ושואב תמיד וגם הקרקע לח צריך הוא להשקותם מן המעין שנאמר ראשית חכמה \nיראת יי' שכל טוב לכל עושיהם, וא\"ת שהיא חסרה כלום הרי הוא אומ' תהלתו עומדת לעד \nע\"כ. הרי לפניך שהגן קרקעו לח ואינו יבש ולא ריקן. ולפי שכבר החילותי להסיר מסוה \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "העורון מעל פניך ולהאיר עיניך בדברים שהם כבשונו של עולם והמתחיל אומרים לו מרוק. \nגם בזה שהשלמות תלוי בו והוא יסוד הכל אאיר עיניך ואשלימך בו: \nדע דעה נאמנה אמיתית כי כל אחת מהמדות יש בה דבר וגוון מעצמה ומחברתה, ולפיכך זו \nכלולה מזו וזו מיוחדת בזו ייחוד שלם, ובזה כל אחת נשמעת לחברתה ונפעלת ומקבלת ממנה, \nובזה הענין והתבונה הגיעה אצילות והייחוד עד המדה הט' שהיא יסוד עולם בסוד יקוו \nהמים מתחת השמים אל מקום אחד. והסוד יקוו ויתכנשו הכחות כלם אל היסו\"ד שעד שם הוא \nהייחוד שהוא הברית המיחד הגוף כמו הברית באדם הגשמי שהוא סיום ותשלום הגוף, וכתיב \n(דהי\"א כט, יא) כי כל בשמים ובארץ ותרגם יונתן דאחיד בשמיא ובארעא, והכוונה על \nהצדיק הנקרא כל שהוא מיחד ומקשר השמים סוד ו' שבשם בארץ סוד ה' אחרונה בעת הרצון \nכברית הקושר ומיחד האדם בלויה שלו, אם כן הוא סיום הגוף וייחודו ועד שם הגיע הייחוד \nעל הדרך והענין שכתבתי: \n", "en": ""}]}
